אגרת סבלות - המרצת פתיחה

מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא אגרת סבלות: 1. לפניי המרצת פתיחה שהגישו המבקשות נגד רשות שדות התעופה בישראל (להלן: "רש"ת"). 2. המבקשות הינן חברות תעופה תורכיות המפעילות מאז 2007 טיסות חד יומיות בין תורכיה לישראל. טיסות אלה מוקצות בשלמותן להטסת תיירים לסיורים חד יומיים והנוסעים בטיסות אלה נושאים עימם כבודת יד בלבד. רש"ת הינה תאגיד שהוקם לפי חוק רשות שדות התעופה, תשל"ז- 1977 והיא הוסמכה מכוח תקנות רשות שדות התעופה (אגרות), התשנ"א - 1991 (להלן: "תקנות האגרות") לגבות אגרות בגין הפעלת כלי טיס בנמלי התעופה אותם היא מנהלת, ביניהם נמל התעופה בן גוריון (להלן:"נתב"ג"). 3. במסגרת המרצת הפתיחה ביקשו המבקשות מבית המשפט: א. להצהיר ולהורות כי הוראת תקנה 8 לתקנות האגרות שעניינה "אגרות סבלות" אינה מסמיכה את המשיבה לגבות אגרות סבלות מבעל כלי הטיס בנסיבות בהן לא מבוצעת כל פעולה או לא ניתן שירות של העברת כבודה מכלי הטיס לבית הנתיבות או לקרבתו או לחילופין מבית הנתיבות או מקרבתו לכלי הטייס. ב. להצהיר ולהורות כי גביית "אגרות סבלות" מהמבקשות כ"בעלי כלי טיס" בגין טיסות חד יומיות שבוצעו או מבוצעות על ידן בין תורכיה לישראל מאז שנת 2007, אשר לא נשאו ואינן נושאות כל כבודת נוסעים בבטן המטוס, וכפועל יוצא מכך לא ניתן לגביהן כל שירות של העברת כבודה, נערכה ו/או נערכת שלא כדין. בבסיס המחלוקת ניצבת שאלת פרשנותה של תקנה 8 לתקנות האגרות. 4. תמצית טענות המבקשות: א. למרות העובדה שבטיסות החד יומיות שהופעלו ומופעלות ע"י המבקשות לא ניתן ע"י רש"ת כל שירות של פעולת סבלות, המבקשות נדרשו לשלם וגם שילמו, לרש"ת "אגרות סבלות" בגין כל אחד מהנוסעים בטיסות החד יומיות שהופעלו על ידן והן ממשיכות לשלם. ב. אגרה אינה בגדר "מס", אלא מאופיינת בכך שקיימת זיקה בין שירות שניתן לבין תשלום חובה. יש צורך בקיומו של קשר סיבתי ברור בין תשלום האגרה לבין השירות, שאלמלא מתן השירות לא היה מקבלו משלם האגרה ואלמלא תשלום האגרה לא היה מקבל את השירות. חיובן של המבקשות בתשלום אגרות סבלות שעה שלא ניתן כנגד תשלומן כל שירות, מנוגד להוראות כל דין. בהקשר זה מוסיפות המבקשות כי לאור הוראות הדין, ההלכה הפסוקה וכללי הפרשנות המקובלים אל מול תכליתו של החיקוק, אזי סעיף הפטור הכלול בתקנה 8 לתקנות האגרות (ס"ק ג') נועד ליתן מענה לנסיבות בהן עסקינן בכלי טיס אשר ניתנים לו שירותי סבלות. ברם, אלה אינם ניתנים לכלל הנוסעים בו אלא רק לחלקם, שאז יכול בעל כלי הטיס להודיע על כך מראש למשיבה ובכך, בין היתר, לאפשר לה להיערך תפעולית לביצוע פעולות הסבלות. המבקשות טוענות כי אין ללמוד מלשון תקנה 8 כי על בעל כלי הטיס לשאת בתשלום אגרות סבלות שעה שכנגד תשלומן לא ניתן לכלי הטיס כל שירות של העברת כבודה. ג. חרף העובדה שאין מחלוקת כי לטיסות החד יומיות לא ניתנות שירותי סבלות, רש"ת סירבה להיעתר לבקשת המבקשות לפטור אותן מתשלום אגרות סבלות. ד. מחודש יוני 2010, העבירו המבקשות אל מנהל נתב"ג הודעות מוקדמות על טיסות חד יומיות ועל כך שנוסעיהן מגיעים ללא כבודה, תוך שהן מבקשות מראש לפטור אותן מתשלום אגרות סבלות בגין טיסות אלה. ברם, רש"ת נותרה בעמדתה וחייבה את המבקשות לשלם אגרות סבלות בגין כל אחד מנוסעי הטיסות החד יומיות. ה. במרוצת הזמן, ניהלו הצדדים מגעים בניסיון להגיע להסכמה ביניהם. ביום 2.9.10 הודיעה רש"ת למבקשות כי היא דוחה עמדתן לרבות ביחס להודעות המוקדמות כפי שנשלחו למנהל נתב"ג באשר לשיטתה, אין ההודעות מקיימות את תנאי הפטור בתקנה 8 (ג) לתקנות האגרות מאחר ואינן כוללות פרטי זיהוי של כל אחד מהנוסעים. המבקשות טוענות כי רש"ת מנתקת את הקשר הסיבתי בין תשלום האגרה לבין מתן השירות בגינה, בניגוד להוראות כל דין והעקרונות המשפטיים המקובלים. רש"ת, בניגוד להוראות הדין, מתלה את התשלום בפעולה טכנית של מתן הודעה מוקדמת, אשר לכשעצמה מיותרת בנסיבות המקרה שלפנינו, בו ידוע מראש כי לכל נוסעי כלי הטיס בטיסות החד יומיות אין חפצים בגינם נדרשים שירותי סבלות. ו. לדרישת רש"ת לקבלת פרטים מזהים של כל הנוסעים 48 שעות טרם ביצוע הטיסה החד יומית אין כל אזכור בתקנה 8 לתקנות אגרות והיא אינה ישימה. עסקינן בטיסות חד יומיות המוצעות על פי רוב לתיירים השוהים בחופשה בתורכיה אשר באופן טבעי ועל פי רוב רוכשים את הסיור החד יומי "ברגע האחרון", ממש בסמוך למועדו. ז. המבקשות מציינות כי במספר מקרים בודדים במהלך חודשים ינואר ופברואר 2011, כאשר היה מדובר בסיורים שהוזמנו זמן רב מראש ורשימת הנוסעים היתה ידועה למבקשות מבעוד מועד, הועברו לרש"ת הודעות מוקדמות שכללו פרטי זיהוי הנוסעים ורש"ת נמנעה מלחייב באגרות סבלות בגין טיסות אלה. 5. תמצית טענות המשיבה - רש"ת: א. רש"ת טוענת כי יש לדחות התובענה ואף סברה כי דין התובענה - סילוק על הסף. המרכיבים העיקריים של תורת פרשנות בחקיקה הם: הטקסט המתפרש, התכלית שהטקסט נועד להגשימה ושיקול הדעת הפרשני במקום שהפעלת התכלית על הטקסט מעלה יותר מאפשרות פרשנית אחת (א' ברק, פרשנות במשפט - פרשנות החקיקה, כרך ב', עמ' 79). מלשון תקנה 8 לתקנות האגרות ברור כי אגרת הסבלות חלה ומתייחסת באופן פרטני ומפורש לכל נוסע:אל חפציו של הנוסע; ובהתאמה - אל התשלום בעד כל נוסע. מלשון תקנה 8 (ג) לתקנות האגרות עולה כי על מנת ליתן פטור לבעל כלי טיס מתשלום אגרת סבלות, יש לקיים שני תנאים מצטברים: הפטור יינתן לבעל כלי הטיס בגין אותו נוסע שלא היו לו בפועל חפצים. אם הודיע בעל כלי הטיס למנהל שדה התעופה בהודעה בכתב שנמסרה 48 שעות מראש לפחות טרם ביצוע הטיסה, ביחס לאותו נוסע. הדרישה בדבר זהות הנוסע, הנובעת מהמונח המפורש בתקנה: "אותו נוסע"; באה על מנת לוודא, כי אכן הגיע "אותו נוסע" לטיסה ללא חפצים, ובכך ליתן בידי מי שמעניק את הפטור גם את הכלים לבדוק אם אמנם מתמלאים התנאים למתן הפטור בנסיבות העניין הפרטניות. במסגרת ההודעה בכתב, 48 שעות מראש, ע"י בעל כלי הטיס, הרי שנדרשת במסגרת הודעה זו, רשימת הנוסעים בטיסה והצהרת בעל כלי הטיס כי כל הנוסעים המנויים ברשימה הם ללא מטען. המשיבה מפנה לנוהל מתן פטור לאגרת סבלות נוסעים, שנקבע מכוח סמכות רש"ת לפי תקנה 17 לתקנות האגרות ומכוח סמכותה הכללית כרשות ציבורית. רש"ת מציינת כי היא העבירה את הנוהל לידיעתן של כל חברות התעופה ולידיעתן של כל החברות למתן שירותי קרקע בנתב"ג. מן האמור עולה כי הפרשנות הלשונית של התקנה מצביעה ברורות על כך כי הפרשנות אותה מבקשות המבקשות מביהמ"ש לאמץ אינה יכולה לעמוד. הפרשנות המשפטית הנכונה היחידה העולה בקנה אחד עם לשון התקנה היא הפרשנות המתייחסת באופן פרטני לכל נוסע. ב. על תכליתה של תקנה 8 לתקנות האגרות ניתן להסיק מלשונה של תקנה 17 לתקנות האגרות. השוני המרכזי בין התקנות נעוץ בכך שתקנה 17, החלה על החיוב בגין כל האגרות, מתייחסת לעצם החיוב ולכן- דרישת הדיווח מאפשרת גם רטרואקטיביות בדיווח. לעומת זאת, בתקנה 8 שעניינה פטור - אין התקנות מאפשרות רטרואקטיביות בדיווח כי אם מחייבות דיווח מראש, על מנת שתתקיימנה הנסיבות בהן ניתן להעניק פטור מתשלום מס: הפטור מגיע לזכאי עפ"י דין, ולכן מדובר ב"אותו נוסע" ; כדי שמעניק הפטור יוכל לבדוק אם הנימוק להענקת הפטור אכן התקיים ספציפית לגבי אותו נוסע באותה הטיסה. והכל - בשל הצורך בפרשנות דווקנית בהענקת פטורים ממס. מן האמור עולה כי גם במישור הפרשנות התכליתית, יש מקום לפרשנות באותו אופן העולה בקנה אחד עם הפרשנות הלשונית, קרי, פרשנות דווקנית המתייחסת ל"אותו נוסע". ג. קבלת פרשנות המבקשות אינה עולה בקנה אחד עם לשון התקנה ותכליתה ועם הרציונל שבבסיסה ועמדתה של המשיבה היא העמדה המשפטית הנכונה ואין בלתה. אגרת הסבלות והפטור מתשלומה, הם "פר" נוסע ולא "פר" טיסה. הפטור יכול להתקיים בגין טיסה כולה רק מקום בו מוגשת הבקשה לפטור למנהל נתב"ג, בצירוף רשימה שמית של כל הנוסעים כנוסעים ללא כבודה וזאת עד 48 שעות לפני מועד הטיסה. ד. המשיבה מוסיפה ומציינת כי דיווחים רטרואקטיבים בהענקת פטור ממס אינם אפשריים. כאשר עמדו המבקשות בדרישות התקנות ופעלו בהתאם לנוהל הן קיבלו את הפטור; כל מהותה של תובענה זו היא חיפוש אחר "כיס עמוק" להיתלות בו שלא כדין, תוך ניסיון לעשיית עושר שלא במשפט. 6. בשים לב לכך שהמחלוקת משפטית במהותה, הסכימו ב"כ הצדדים לוותר על חקירות המצהירים והוגשו סיכומי הצדדים בכתב. 7. לאחר שעיינתי בטענות הצדדים וסיכומיהם, הגעתי למסקנה לפיה דין המרצת הפתיחה להתקבל וזאת מהנימוקים הבאים: א. סעיף 29 לחוק רשות שדות התעופה, תשל"ז - 1977 (להלן:"חוק רשות שדות התעופה") קובע כדלקמן: "(א)הרשות רשאית להציע לשר התחבורה תקנות בדבר תעריפי אגרות שישתלמו לה או לאחרים בעד השימוש בשדות התעופה של הרשות ובמיתקנים שבהם ובעד השירותים שנותנים בהם היא או אחרים, ובדבר סדרי גבייתם ותשלומם; שר התחבורה רשאי להתקין תקנות כאמור אף אם הרשות לא הציעה לו אותן, ובלבד שיתייעץ ברשות תחילה; כל תקנות לפי סעיף קטן זה טעונות אישור הממשלה וועדת הכלכלה של הכנסת. (ב)תעריפי האגרות יכולים להיות כוללים או מסווגים לפי סיווג כלשהו. (ג)תעריפי האגרות ייקבעו בשים לב להנחיות שנקבעו בסעיפים 7 ו-40. (ד)האמור בסעיף זה לא יתפרש כגורע מסמכות הרשות לתת שירות ולגבות בעדו תשלום אף אם לא נקבעה לאותו שירות אגרה בתקנות, והוא כשאין חובה על פי חיקוק ליתן אותו שירות". ב. בהתאם לחיקוק זה, הותקנו תקנות האגרות, שבהן נקבע, בין היתר, כי על בעל כלי הטיס הבא לישראל או היוצא מישראל לשלם אגרה בעד כל נוסע. אגרה זו מכונה אגרת סבלות, והיא נגבית בעד העברת חפציו של הנוסע מכלי הטיס לבית הנתיבות או לקרבתו ומבית הנתיבות או קירבתו אל כלי הטיס. ג. תקנה 8 לתקנות האגרות, שכותרתה "אגרות סבלות" קובעת כדלקמן: "(א) אגרת הסבלות כוללת תשלום בעד העברת חפציו של נוסע: (1) מכלי טיס לבית הנתיבות או לקרבתו או לבית המכס; (2) מבית הנתיבות או מקרבתו אל כלי הטיס. (ב) בעל כלי טיס הנושא נוסעים או המיועד לשאת נוסעים הבא מחוץ לישראל או היוצא אל מחוץ לישראל, ישלם בעד כל נוסע בשקלים חדשים כמפורט להלן: ... (ג) לא היו לנוסעים חפצים, יהיה בעל כלי הטיס פטור מתשלום אגרת סבלות בעד אותו נוסע אם הודיע על כך למנהל שדה התעופה בהודעה בכתב שנמסרה 48 שעות מראש". ד. בתקנה 8 נקבע כי על בעל כלי טיס הנושא נוסעים או המיועד לשאת נוסעים, הבא מחוץ לישראל או היוצא מישראל, לשלם אגרה המכונה אגרת סבלות בעד כל נוסע. מתקנה 8 (ג) עולה כי המחוקק צפה מקרה שבו לא יהיה מוצדק להטיל את אגרת הסבלות. לפיכך, נקבע כי במקרה שלא היו לנוסעים חפצים, דהיינו, כאשר לא ניתנו לנוסעים שירותי סבלות בפועל ע"י עובדי רש"ת יהיה בעל כלי הטיס פטור מתשלום אגרת סבלות בעד אותו נוסע, בתנאי שהודיע על כך בהודעה בכתב שנמסרה 48 שעות מראש. ה. מעיון מדוקדק בטענות הצדדים שפורטו לעיל, עולה כי המחלוקת מתמקדת בפרטים שצריכים להיכלל במסגרת אותה הודעה בכתב שצריך למסור בעל כלי הטיס למנהל שדה התעופה 48 שעות מראש לפי תקנה 8 (ג) לתקנות האגרות. האם במסגרת ההודעה דנן חובה לכלול את רשימת הנוסעים בטיסה (כפי שטוענת רש"ת) או שניתן להסתפק בהודעה כללית לפיה כל הנוסעים בטיסה מגיעים ללא כבודה, מבלי לפרט את רשימת הנוסעים (כפי שטוענות המבקשות). המבקשות לא מתנגדות למסור הודעה מראש ובכתב עפ"י דרישת תקנה 8 (ג) לתקנות האגרות; אך כיוון שבטיסות אלו; לא ניתן באופן טכני לדעת מראש את רשימת הנוסעים 48 שעות מראש; הן לא יכולות לכלול בהודעה רשימה שמית של הנוסעים, אך מודיעות כי כל הנוסעים באותה טיסה יגיעו ללא כבודה. ו. השאלה שלפני הינה שאלה פרשנית - פרשנותה של תקנה 8 (ג) לתקנות האגרות וכמו כל חקיקת משנה אחרת, יש לפרשה עפ"י כללי פרשנות החקיקה הנהוגים בשיטתנו (ראו: א' ברק פרשנות במשפט (תשנ"ד, כרך ב: פרשנות החקיקה) 79). נקודת המוצא היא לשון החוק. יש לבחון את המשמעויות הלשוניות שיכולה לשאת לשון תקנה 8 (רע"א 3899/04 מדינת ישראל נ' אבן זוהר (פורסם במאגר משפטי, ניתן ביום 1.5.06)). מבין משמעויות אפשריות אלה, על ביהמ"ש לבחור את המשמעות הלשונית המגשימה את תכלית החקיקה ואת מטרותיה באופן מיטבי. על מהותה של תכלית החוק עמד כב' הנשיא א' ברק באומרו בבג"צ 693/91 ד"ר מיכל אפרת נ' הממונה על מרשם האוכלוסין במשרד הפנים, פ"ד מז (1) 749, 764: "מקובל עלינו כי, תכלית החקיקה היא המטרות, הערכים, המדיניות, הפונקציות החברתיות והאינטרסים, אשר דבר חקיקה נועד להגשימם. תכלית החקיקה הינה מושג נורמאטיבי. היא מורכבת מתכליתו הסובייקטיבית של דבר החקיקה ומתכליתו האובייקטיבית. תכליתו הסובייקטיבית של דבר החקיקה היא התכלית אשר יוצר החוק ביקש להגשים בשעת חקיקתו. זו "כוונת המחוקק". תכליתו האובייקטיבית של דבר החקיקה היא התכלית שדבר החקיקה נועד להגשים בחברה דמוקרטית מודרנית. זו "מטרת החקיקה"". בעע"מ 4105/09, עע"מ 4198/09 עיריית חיפה נ' עמותת העדה היהודית הספרדית בחיפה (פורסם במאגר משפטי, ניתן ביום 2.2.12) נקבע כי: "בעבר, נהגו בדיני מסים כללי פרשנות כגון פרשנות דווקנית, דרישה ללשון ברורה על מנת להטיל מס או להעניק פטור ממס, ופרשנות לטובת הנישום...כיום, מקובל כי פרשנות החקיקה - לרבות פרשנות חקיקה בדיני המסים - היא פרשנות תכליתית..." בהמשך, מובהר כי "לצד קביעות חד משמעיות בפסיקת בית משפט זה לפיהן בעידן הפרשנות התכליתית אין לפרש חקיקת מסים בפרשנות דווקנית או מצמצמת ושאין משמעות לדרישה ללשון ברורה לצורך הטלת מס ופטור ממס (השופט א' ברק בפסק דין חצור, בעמ' 75-76), נראה כי כללים אלה חזרו אלינו בצורה מסויימת במסגרת הפרשנות התכליתית - אך זאת, בעוצמה פחותה. כללי פרשנות גורפים וחותכים אלה לא נעלמו כליל, אלא לבשו לבוש צנוע יותר וחזרו כעקרונות וכשיקולים במסגרת הפרשנות התכליתית. אם בעבר היה כלל לפיו אין פטור ממס ללא לשון ברורה, היום העדר לשון ברורה אינו גוזר מסקנה שאין פטור ממס, ובית המשפט מפרש את הלשון הבלתי ברורה פרשנות תכליתית". ז. לשון תקנה 8 (ג) לתקנות האגרות לשון התקנה קובעת כי בעל כלי טיס יהיה פטור מתשלום אגרת סבלות "בעד אותו נוסע", דהיינו, עבור נוסע מסוים, בהתקיים שני תנאים מצטברים: לא היו לנוסעים חפצים. בעל כלי הטיס הודיע על כך למנהל שדה התעופה בהודעה בכתב שנמסרה 48 שעות מראש. מהמיקום של המילים "בעד אותו נוסע" במשפט, ניתן ללמוד כי הן מתייחסות לפטור שניתן לבעל כלי הטיס מתשלום אגרת הסבלות. נוסע שבפועל לא היו לו חפצים ובעל כלי הטיס נתן על כך הודעה בכתב 48 שעות מראש למנהל שדה התעופה, בעל כלי הטיס יהיה פטור מלשלם אגרת סבלות עבור אותו נוסע. אכן, הפטור הוא פר נוסע אך מכאן אין ללמוד, כפי שביקשה המשיבה לעשות בטיעוניה, כי במסגרת ההודעה בכתב, מלבד הצהרה כי כל הנוסעים בטיסה מסוימת הם ללא מטען, אזי חובה על מבקש הפטור מתשלום האגרה לצרף להודעה רשימה פרטנית של הנוסעים בטיסה. המשמעות הלשונית הנטענת ע"י רש"ת איננה עולה באופן פשוט מלשון התקנה. יחד עם זאת, יש לאמר בהגינות, כי גם דרך פרשנותה המילולית של רש"ת את תקנה 8 (ג) לתקנות האגרה, אינה מופרכת לחלוטין וניתן למצוא גם לה עיגון בלשון התקנה. המילים שבהן עשה המחוקק שימוש - "הודעה בכתב" - נושאות אופי כללי והן רחבות דיין כדי לכלול בחובן את שתי הפרשנויות להן טוענים הצדדים שבפני. כדי להכריע בין שתי האפשרויות הלשוניות השונות, יש לבחון את תכלית תקנה 8 (ג) לתקנות האגרות. ח. תכלית תקנה 8 (ג) לתקנות האגרות את המונח "הודעה בכתב" יש לפרש בהתאם לתכליתן של תקנות האגרות. בענייננו, אין מחלוקת כי מהותו של החיוב נושא דיוננו הוא אגרה. בבג"צ 5503/94 סגל נ' יושב ראש הכנסת, פ"ד נא (4) 529, 556 - 557 נקבע כי: "אגרה היא ממשפחת תשלומי החובה: "[...]המשתלמים עקב שירות מסויים, למשל, הוצאת תעודת לידה, מתן רשיון או ניהול משפט. אמת הדבר, יש כאן קשר סיבתי בין התשלום ובין השירות, שאלמלא מתן השירות לא היית משלם את האגרה, ואלמלא התשלום לא היית מקבל את השירות. ואף על פי כן, גם הקשר הסיבתי ההדוק בין השירות ובין התשלום אינו עושה את האגרה ל'תמורה' במשמעותה המסחרית של המלה. אין התשלום חייב להיות מתאים לערך השירות. בזה נבדלת 'אגרה' מ'מחיר'... שיעור האגרה וערך השירות אינם תלויים זה בזה" (ד"ר ויתקון וד"ר י' נאמן דיני מסים [28], בעמ' 6-7). וכן הם דברי ד"ר א' נמדר בספרו דיני מסים [מס הכנסה] (כרך א) [29], בעמ' 29-30: "אגרה הינה תשלום חובה המוטל על ידי רשות ציבורית בכפייה, אך בהבדל ממס, אגרה משולמת בעבור שירות מסוים שהרשות מגישה לאזרח. בלשון אחרת, באגרה ישנו קשר ברור בין מתן השירות על ידי הרשות לבין תשלום האגרה על ידי האזרח. השירות לא ינתן אם האזרח לא ישלם, והאזרח יכול להימנע מתשלום האגרה אם הוא מוותר על קבלת השירות". (ההדגשים אינם במקור - א.כ.) מהוראת סעיף 29 לחוק רשות שדות התעופה, שמכוחה הותקנו תקנות האגרות, עולה כי התקנות בנוגע לאגרות המשתלמות לרשות שדות התעופה, נועדו להטיל תשלומים על הנוסעים עבור השימוש בשדות התעופה של הרשות ובמתקנים שבהם וכן בעבור השירותים הניתנים בהם. כלומר- תשלום האגרה מותנה במתן השירות. בדברי הכנסת בנוגע לקריאה שנייה ושלישית של חוק רשות שדות התעופה נאמר מפי יו"ר ועדת הכלכלה (יגאל הורביץ) כי :"הועדה בדעה כי הקמת הרשות, שתתנהל כיחידה משקית סגורה, תאפשר תרומה טובה יותר מצד שדות התעופה למשתמשים בהם ולכלכלת ישראל בכלל. הקמת רשות סטאטוטורית תאפשר תיפעול מודרני של שדות התעופה, השקעות במרכזים מסחריים ומתן שירותים תמורת תשלום לכל הגורמים המשתמשים בהם, וכאמור ללא תלות בתקציב המדינה" (ד"כ 79, 2037 (תשל"ז)) . בבג"צ 436/81 ט.וו.א. נ' שר התחבורה, פ"ד לו (1) 750, 755 (להלן:"בג"צ ט.וו.א.") נקבע בנוגע לתקנה 9 לתקנות רשות שדות התעופה (אגרות), תשמ"א - 1981 שקבעה כי: "בעל כלי טיס ישלם אגרה בסכום של 25.50 שקלים בעד כל נוסע הבא באותו כלי טיס לישראל" כדלקמן: "תקנה 9 לתקנות אף היא עומדת במבחן הסבירות. הטענה, שהאגרה, אשר הוטלה לפי תקנה זו על כל נוסע נכנס לישראל, היא מעין מס גולגולת, אין לה על מה לסמוך. אף כי לא נאמר בגוף התקנה, שהאגרה נגבית עבור שירותים, שהנוסע מקבל בשדה התעופה, אשר בו הוא נוחת, הרי הכותרת לתקנה זו - "אגרת שרותי נוסע נכנס" ­מעידה על כוונת מתקין התקנות. יתר-על-כן, התקנות הותקנו, ככתוב במבוא, מכוח הסמכות, המוענקת לשר התחבורה לפי סעיף 29 לחוק, וסעיף זה קובע במפורש את מסגרת התקנות, שניתן להתקין לפיו, דהיינו, "תקנות בדבר תעריפי אגרות שישתלמו לה (לרשות) או לאחרים בעד השימוש בשדות התעופה של הרשות ובמיתקנים שבהם ובעד השירותים שנותנים בהם..." וחזקה על השר, שכאשר התקין את תקנה 9, כיוון את מעשיו אל כוונת המחוקק בסעיף זה של החוק". בענייננו, בגוף התקנה נאמר מפורשות כי אגרת הסבלות כוללת תשלום עבור שירות של העברת חפצי הנוסע ולכך מצטרפת החזקה, כאמור בבג"צ ט.וו.א. כי כאשר השר התקין את תקנה 8, כיוון את מעשיו אל כוונת המחוקק בסעיף 29 לחוק רשות שדות התעופה שמכוחו הותקנו תקנות האגרות והוא קובע במפורש את מסגרתן. מלשון תקנה 8 לתקנות האגרות ומהאמור עד עתה עולה כי תכליתה הספציפית של התקנה הינה לגבות שירות מנוסעים בעד שירות של העברת חפציהם, ובהתאם, לפטור מתשלום זה, נוסעים שאין להם צורך בשירותי סבלות הואיל ואין להם חפצים, כפוף למתן הודעה מוקדמת על כך. לפי השכל הישר וכפי שמציינת אף ב"כ המשיבה (בסעיף 43 לסיכומים מטעמה), מטרת ההודעה המוקדמת, היא ליתן לרשות להיערך בהתאם לשירותי הסבלות הנדרשים. תכלית תקנה 8, כפי שהיא עולה מתקנות האגרות ומחוק רשות שדות התעופה היא לחייב את הנוסעים במימון שירותי סבלות שהרשות מספקת להם, כאשר הם צורכים את השירות בפועל ולפטור אותם מתשלום השירות במקרה ולא צרכו אותו והודיעו זאת לרשות מראש, כך שיתאפשר לה להיערך לכך בהתאם. לאור תכלית זו, לא מצאתי עיגון מספיק בתכלית התקנה לצמצום שמבקשת המשיבה להכניס בפרשנות המונח "הודעה בכתב" בתקנה 8 (ג) לתקנות האגרות. תכלית התקנה אינה מצדיקה את צמצום תחולתה במקרים שבהם בעל כלי הטיס הודיע מראש במועד שנדרש ובכתב, כי כל הנוסעים בטיסה ספציפית אינם נושאים כבודה, מבלי לפרט את זהותם של הנוסעים. אין בידי לקבל את טענת רש"ת (בסעיפים 47 -50 לסיכומים מטעמה) כי הואיל ולשונה של תקנה 8 לתקנות האגרות מאפשרת גביית אגרה ללא מתן שירות בפועל, בנסיבות בהן לא ניתנה הודעה מראש כנדרש, אזי נשמט הבסיס לטענת המבקשות. רש"ת טוענת כי לאור הנוסח המפורש של תקנות האגרות, במידה והמבקשות אינן עומדות בתנאי הפטור הקבועים בתקנה 8, אין רלוונטיות לעובדה כי לא ניתן שירות בפועל. אמנם כאשר לא ניתנת הודעה מוקדמת על העדר צורך בשירותי סבלות, אכן הרשות נערכת למתן שירותים כאלה ואין הדבר דומה כלל למצב בו ניתנת הודעה מוקדמת לפיה כל הנוסעים בטיסה יגיעו ללא כבודה, שאז נחסך מהרשות הצורך להיערך למתן שירותי סבלות. רש"ת אף היא סבורה כי נדרשת זיקה חלשה בין האגרה לבין מתן השירות (סעיף 48 לסיכומים מטעמה). במקרה בו ניתנה הודעה מוקדמת לפיה כל הנוסעים בטיסה יגיעו ללא כבודה, לא מתקיימת זיקה, אף לא חלשה, בין האגרה למתן השירות שהרי, להבדיל ממצב בו לא ניתנה הודעה מוקדמת והרשות נערכה מבחינה לוגיסטית לשירות העברת כבודה, כאשר ניתנה הודעה מוקדמת כי כל הנוסעים ללא כבודה, נחסכת מהרשות היערכות לוגיסטית. זאת ועוד; תקנה 17 לתקנות האגרות שכותרתה "חובת דיווח" קובעת: "לצורך חיוב בעל כלי הטיס בתשלום האגרות שנקבעו בתקנות אלה ימציא בעל כל הטיס לרשות, בכתב, עד לשעה 9:00 בכל יום, או במועד אחר כפי שתקבע הרשות מזמן לזמן, את כל הפרטים המתייחסים לכלי הטיס, לטיסות, לנוסעים ולמטען שפקדו את שדה התעופה בתקופה שקדמה לאותו מועד, בלווית פרטים אחרים שתדרוש הרשות". כשרצה מחוקק המשנה שהודעה בכתב תכלול פרטים המתייחסים לנוסעים, עשה זאת במפורש, כמו בתקנה 17 לתקנות האגרות שעניינה בחובת דיווח לצורך חיוב בעל כלי טיס בתשלום אגרות שנקבעו בתקנות. מכלל הן נשמע הלאו. ומשלא צוין בתקנה 8 (ג) לתקנות האגרות כי על ההודעה בכתב לכלול את פרטי הנוסעים, אין מקום לפרש במקרה דנן את המילים "הודעה בכתב" כך שבמקרה בו כל הנוסעים בטיסה אינם נושאים כבודה, אין להסתפק בציון מספר הטיסה ולהודיע כי אין להם כבודה ויש לפרט את שמות הנוסעים. ט. לבסוף, אציין כי יש לדחות את טענת המשיב הנוגעת לשיהוי מצד המבקשות בהגשת התביעה. אין בידי לקבל את טענת המשיבה כי העובדה שהפניות הראשונות של נותני שירותי הקרקע של המבקשות הופנו למשיבה בחודש יוני 2010 ונענו על ידה באותו עת, בהתחשב בכך שהמרצת הפתיחה שבפני הוגשה כשנה לאחר מכן, מהווה שיהוי. הרי ענייננו בהליך אזרחי ולא בעתירה מנהלית, בה יש חשיבות יתרה למועד בו הוגשה העתירה ולנושא השיהוי. המרצת הפתיחה הוגשה בחודש יוני 2011 רק לאחר שתכתובת בין הצדדים לא פתרה את המחלוקת ואין בענייננו "שיהוי" המצדיק דחיית תובענה בשל כך. זאת ועוד; אף טענת המשיבה כי דין התובענה סילוק על הסף הואיל וענייננו בסעד כספי באצטלה הצהרתית דינה להידחות ויש בידי להסכים בעניין זה עם טענות המבקשות. ראה לעניין זה: בספרו של א' גורן, סוגיות בסדרי דין אזרחי (מהדורה עשירית - תשס"ט), עמ' 504 שם נאמר כי: "תובע עשוי לזכות בפסק דין הצהרתי בהתקיים שני התנאים המצטברים הבאים: "האחד, בהוכיחו כי קנויה לו זכות או כי נתקיים "מצב" שעליו מבקש הוא להצהיר; והאחר, בהוכיחו כי מן הראוי ל'שריין' אותה זכות." במקרה דנן, מתן סעד הצהרתי עשוי לפתור את המחלוקת האמיתית בדרך היעילה והנוחה ביותר ויש למבקשות הזכות לנקוט בדרך דיונית זו. למבקשות יש עניין ממשי בפיתרון הבעיה העקרונית. הסעד ההצהרתי מתייחס הן לטיסות שקדמו להגשת התובענה והן לטיסות המאוחרות למועד הגשת התובענה. י. למעלה מן הצורך אציין כי באשר טענות שהעלו הצדדים לראשונה בסיכומים מטעמם, לא מצאתי מקום להתייחס אליהן בגדר החלטה זו, בהיותן בגדר הרחבת חזית אסורה. 8. לסיכום: א. הסעד ההצהרתי המבוקש, כפי שנוסח ע"י המבקשות בפתיחה של המרצת הפתיחה הינו כללי וגורף מדי הואיל ואינו מציין כלל את חובת ההודעה בכתב, 48 שעות מראש, למנהל שדה התעופה, כמצוין בסעיף 8 (ג) לתקנות האגרות. לפיכך, מוצהר, כי במקרה שבו בעל כלי טיס מודיע בכתב 48 שעות מראש למנהל שדה התעופה, כי כל הנוסעים בטיסה ישאו כבודת יד בלבד ולא יזקקו להעברת חפצים כמפורט בתקנה 8 (א) לתקנות האגרות, יחול הפטור מאגרת סבלות בהתאם לתקנה 8 (ג) לתקנות האגרות. כפועל יוצא מכך, מוצהר גם כי בטיסות החד-יומיות שביצעו המבקשות מאז שנת 2007; אשר לא נשאו כבודת נוסעים בבטן המטוס, וניתנה לגביהם הודעה מראש של 48 שעות, בכתב, כי כל הנוסעים בטיסה ישאו כבודת יד בלבד, לא היה מקום לחייב את המבקשות באגרת סבלות. ב. המשיבה תישא בהוצאות המבקשות (אגרה) ובשכ"ט עו"ד בסך 20,000 ₪.המרצת פתיחהרשות שדות התעופהאגרה