אשפוז בהרצפלד לאחר תאונת דרכים

מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא אשפוז בהרצפלד לאחר תאונת דרכים:   התובעת, ילידת 12.10.1923, נפגעה בתאונת "פגע וברח" ביום 1.7.96 עת פגע בה אופנוע אשר נהגו לא אותר. בתחילה תלתה הנתבעת 1 את האשם בנתבע 3, אולם לאחר שמיעת חלק מהראיות הסכימה לדחות התביעה כנגדו ובהחלטה מיום 16.1.01 נדחתה התביעה כנגדו. התובעת אושפזה בבית חולים קפלן עד ליום 14.7.96 ומשם הועברה לאשפוז בבית חולים "הרצפלד" - בית חולים לסיעוד של הנתבעת 2, בו שהתה עד ליום 9.12.96 . בעקבות סירובה של קרנית-קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים, הוגשה התביעה גם כנגד הנתבעת 2. במסגרת סיכומי הנתבעת 1 צויין כי הגיעה להסדר עם הנתבעת 2 בדבר עלות האשפוזים ולפיכך הוכרע גורל התביעה כנגד הנתבעת 2 במסגרת הסדר הפשרה אשר הוגש לבית המשפט ואשר ניתן לו תוקף של פסק דין ביום 10.2.02.   2.      פגיעות התובעת ואשפוזים פרופ' דקל אשר מונה כמומחה מוסכם בתחום האורטופדי, פירט בחוות דעתו מיום 23.3.98 את מהלך פציעתה של התובעת: בתאונה נפגעה התובעת בברך ימין, שם סבלה משבר תוך מפרקי בחלק העליון של השוק הימנית וריסוק המשטח המיפרקי. התובעת עברה שיחזור פתוח וקיבוע פנימי. השבר בחלק העליון של עצם השוק הימנית התחבר באופן איטי מהרגיל ובעקבות טיפול במכשיר אולטרה סאונד לאזור השבר חובר השבר במרוצת הזמן. בעקבות השבר נגרמו שינויים ניווניים קשים בברך הימנית.   בנוסף, נגרם לתובעת שבר בקרסול השמאלי אשר התאחה ולא הותיר נכות צמיתה.   בבדיקתו מצא המומחה הגבלה ניכרת בתנועות הברך הימנית ואי יציבות קלה הבאה לידי ביטוי בעיקר בכפוף קל של הברך.   בגין מגבלותיה העריך המומחה את נכותה הפונקציונלית הצמיתה של התובעת, בשיעור משוכלל של 37% ובנוסף העניק 10% נכות קוסמטית בגין צלקת ניתוחית בברך.   סך נכותה הרפואית של התובעת עומדת על 43% נכות המוסכמת בתחשיבי הצדדים.   3.      בתשובתו מיום 8.3.99 לשאלות הבהרה ציין פרופ' דקל כי היתה הצדקה רפואית לאשפוז בבית חולים "הרצפלד", הואיל ומדובר באשה מבוגרת עם פגיעה מורכבת בברכה.   בחקירתו חזר המומחה על עמדתו לפיה התובעת היתה זקוקה לאשפוז בגלל גילה והעובדה כי לא יכלה לדרוך, ללכת לשרותים וכדומה. (עמ' 3 לפרוטוקול מיום 6.5.01).   לשיטתו של המומחה ניתן היה לשחרר את התובעת לביתה רק עם עזרה של 24 שעות ופיזיותרפיה של 4-5 פעמים בשבוע. לאור קביעות אלו, ברי הוא כי האשפוז בבית חולים "הרצפלד" בא בשל התאונה והיה מוצדק.   נפקותו של האשפוז בבית חולים "הרצפלד" הוא לצורך הערכת הכאב והסבל ונשיאה בהוצאות אשפוז זה. ככלל, ההנחה היא כי ככל שגדלים ימי האשפוז גדל הכאב והסבל. בעניין אשפוז אין להבדיל בין "ריפוי דינמי" בבית חולים רגיל לבין "ריפוי סטטי" למי ששוהה בבית חולים כרוני. (ד' קציר, פיצויים בשל נזק גוף, תשנ"ח - 1997, עמ' 706, להלן: "קציר").   הואיל והיתה הצדקה רפואית לאשפוז הממושך לצורך שיקום הברך, תובא תקופת אשפוז זו במניין הימים לצורך הערכת הכאב וסבל בהתאם לתקנות.   4.      העובדה כי התובע, לייביק כצנלסון, העיד כי במהלך האשפוז בבית חולים קפלן הועמדו בפני ברירה בין בית חולים "הרצפלד" לבין בית אבות, אין בה להעיד כי לא היתה הצדקה רפואית לאשפוז בבית חולים "הרצפלד".   עובדה היא כי האשפוז בבית חולים "הרצפלד" היה ממושך וחזקה על בית החולים כי במידה ולא היה נחוץ, לא היתה התובעת מאושפזת.   העובדה כי התובע ובנו הם רופאים במקצועם, לא הופכת את האשפוז בבית חולים "הרצפלד" לוולונטרי. נוסף, אין נפקות לעובדה כי לבסוף הגיעה התובעת למצב בו לאור התחייבותו של בעלה להמשיך ולטפל בה כרופא שוחררה מאשפוז.   מקובלת עלי עדותם של התובעים, הנתמכת בנסיון החיים, כי השהייה בבית חולים "הרצפלד" היתה התנסות קשה ובלתי נעימה ונבעה אך ורק מצורך רפואי אמיתי ורצון לשיקום מלא.   נסיונה של קרנית להצביע על מעורבות של התובע או בנו במערך השיקולים הרפואיים באשפוז בבית חולים "הרצפלד" לא צלח וטוב היה אם לא היתה נוקטת הנתבעת בקו חקירה זה בהעדר ראשית ראיה למעורבות כגון דא.   5.      מגבלות התובעת והליך שיקומה ככלל התרשמתי ממהימנות וכנות עדויותיהם של התובעים ומסבלה הרב של התובעת במהלך הליך שיקומה הממושך. התובע טיפל באשתו במסירות ומהימנה עלי עדותו באשר להליך שיקומה כדלקמן : עד לספטמבר 1996 התובעת עשתה צרכיה במיטה, כחודשים לאחר השחרור מבית חולים הרצפלד הוסר הגבס מרגלה, עד למועד זה היתה התובעת מרותקת בביתה לכסא גלגלים. לאחר הסרת הגבס התניידה התובעת בעזרת רביים במשך של כ- 6 חודשים ולאחר מכן עם הליכון וקביים כ- 6 חודשים נוספים. מתחילת 1998 נעזרת התובעת במקל הליכה. ביום 13.11.97 נערכה לתובעת הערכת תלות במסגרתה נעזרה התובעת במכשיר אורטופדי וקביים. התובעת ציינה כי בעלה מסייע בידה בהרכבת המכשיר האורטופדי, הלבשה,הגשת ארוחות, קניות ובישולים. מטפלת מטעם המוסד לבטוח לאומי סייעה לתובעת בהגיינה אישית, נקיון הבית וטיול מחוץ לבית. בהערכה זו צויין כי התובעת מיומנת בהליכה בבית עם קביים ללא עזרה וזקוקה לסיוע בהלבשת פרטי לבוש בפלג גוף תחתון ובחלק מפעולות הרחצה ועזרה בחימום והגשת אוכל.   התובעת העידה ביום 28.3.00 ומעדותה ועדות בעלה התרשמתי כי מדובר באישה קשישה המוגבלת בניידותה לסביבת מגוריה הקרובה. מאישה פעילה אשר סייעה לבני משפחתה בטיפול בנכדים, הפכה התובעת לתלויה בעזרת צד ג' לצורך פעילויות היום יום. העוזרת הסיעודית המטפלת בתובעת מסייעת בבישול, נקיון, קניות, מקלחת ובטיול קצר סמוך לבית.   הואיל והתובעת מקבלת עזרה חיצונית במשך כשעתיים ליום במשך 5 ימים בשבוע נושא התובע ביתרת עומס הטיפול בתובעת.   מהימנה עלי עדות התובעים כי התובעת כיום מתהלכת עם מקל, מתקלחת בעזרה, כמעט אינה מבשלת, יורדת ועולה בקושי רב במדרגות ומתקשה להתלבש לבדה. יחד עם זאת, אין עסקינן בחסר ישע הדורש השגחה יומם וליל, אלא באישה מוגבלת העצמאית בהתניידות בביתה וזקוקה לסיוע מעת לעת בהשלמת פעולות כגון, בישול, נקיון, הגיינה אישית ולבוש.   לאור קביעת אלה יוערך להלן היקף הפיצוי בגין עזרת צד ג' לה זכאית התובעת.   6.      עזרת צד ג' - סיעוד - לעבר ולעתיד התובעת ילידת 12.10.23 נשענת בהליך שיקומה וחיי היום יום על בעלה יליד 1924. הלכה היא כי ברגע שעזרה שמושיט קרוב לנפגע חורגת מהטיפול הרגיל שרשאי אדם לצפות משאר בשרו בעת צרה, זכאי אותו קרוב לפיצוי עבור טרחתו זו (קציר, עמ' 573). יחד עם זאת, מקום שמדובר בעזרה לנפגע השוכב במוסד למוגבלים יש לבחון את ההצדקה הרפואית לסיעוד נוסף מצד הקרוב. במקרה דנן היה צורך בנוכחות מסויימת של התובע בבית חולים "הרצפלד" ונוכחות זו הקלה על סבלה של התובעת.   בתצהירו של התובע טוען הוא כי סעד את אשתו במשך 10 שעות ליום מפגיעתה ובמהלך אשפוזה ועד שחלפו 6-7 חודשים מהפגיעה. אחר כך לשיטתו הצטמצם הצורך בסיעודו ל- 5 שעות ליום וכיום עומד הוא על 4 שעות יומיות מעבר לעזרה שניתנת מבטוח לאומי.   מתעודת עובד הציבור שהוגשה מטעם סניף רחובות של המוסד לבטוח לאומי עולה כי מינואר 1997 אושרו לתובעת שירותי סעוד בהיקף של 10 שעות בשבוע (2 שעות ליום). פירוט התשלומים שהועברו לחברת "תגבור" מגלה כי השרות החל בינואר 1997.   7.      לאור היקף פגיעתה של התובעת ובהתחשב בעובדה כי היתה מאושפזת עד לדצמבר 1996 תחת השגחה רפואית, זכאים התובעים לפיצוי בגין 6 החודשים שעד שחרורה מבית החולים בהיקף של 10 שעות שבועיות. לפי חישוב של 44 שעות חודשיות ועלות של 31.35 ₪ לשעה (כאמור באישור מטב - ת/ 1). זכאים התובעים לפיצוי בשעור של 1,380 ₪ לחודש ובסך הכל - 8,280 ₪.   מינואר 1997 ועד לינואר 1998 נזקקה התובעת לעזרה מוגברת בבית נוכח מגבלתה בניידות והעובדה כי רק בינואר 1998 החלה להתהלך בעזרת מקל הליכה. בגין שנה זו; מאמץ אני פיצוי ממוצע כנ"ל של 10 שעות שבועיות וזאת מעבר לעזרת המטפלת מטעם המל"ל. הפיצוי בגין תקופה זו עומד ע"ס 16,560 ₪.   מינואר 1998 ועד למתן פסק הדין חלפו 4 שנים נוספות. במשך תקופה זו המשיכה התובעת בהליך שיקומה עד למצבה היום בו זקוקה היא לעזרה, אך מסוגלת להתנייד ולדאוג לצרכיה הבסיסיים.   מאמץ אני לתקופה זו פיצוי חודשי של 690 ₪ לחודש במשקף עזרת הבעל בהיקף של 5 שעות שבועיות מעבר לעזרת המל"ל. סכום זה מגיע לכדי 33,120 ₪. 8.      קרנית לא הוכיחה כי לתובעת מצב רפואי קודם או מגבלות נוספות אשר בגינן נדרשת היא לעזרה כאמור. משלא מונה מומחה רפואי לבדיקת תוחלת חייה או מגבלותיה הנוספות של התובעת, מנועות הנתבעות מלטעון כי מצב רפואי קודם, דרש בעבר, או יידרש בעתיד, מתן סיוע סיעודי לתובעת. תלונות התובעת בעבר עליהם העיד בעלה והעובדה כי היתה בעבר במעקב אונקולוגי עקב הוצאת שחלות ורחם; אין בהן תשתית מספקת לקביעה כי תוחלת חיי התובעת קצרה מהממוצע או כי מגבלותיה הנוספות מצריכות סיעוד.   התובעת בת 78 שנים בעת כתיבת פסק הדין ולפי תוחלת חיים המחושבת שנתית בשנתון הסטטיסטי, תוחלת חייה עוד כ- 10 שנים. כאמור בדיון מיום 12.7.01 לתובעת ניתנת החל מנובמבר 2000 עזרה בהיקף של 11 שעות שבועיות. מעבר לעזרה זו ונוכח גילה של התובעת והעובדה כי מגבלותיה יודגשו עם חלוף השנים ולאור העובדה כי התובע לא יוכל בגפו לסייע לתובעת - אני מעריך את הפיצוי לעתיד לפי היקף של 10 שעות שבועיות - בשיעור של 1,380 ₪ לחודש. סך זה מהוון עד לתום תוחלת החיים (מקדם היוון 102.077701) מגיע לכדי 140,867 ₪.   9.      חובת הקטנת הנזק - ניתוח להחלפת הברך פרופ' דקל קבע בחוות דעתו כי יהיה מקום לשקול ניתוח לשם החלפת הברך הימנית. בתשובה מיום 8.6.98 לשאלות הבהרה ציין המומחה כי עסקינן בניתוח הדורש שבוע אשפוז ופיזיותרפיה במשך 3 חודשים. בעדותו העריך המומחה את אחוזי הצלחת הנתוח בתובעת ב- 85% אשר לאחריו יהיו אחוזי הנכות האורטופדית כ- 20%. המומחה ממליץ לתובעת לעבור את הנתוח אשר אחריו ההליכה והעמידה יהיו קלות יותר אולם עליה במדרגות וירידה עדיין יהיו מוגבלים. לשאלת בית המשפט העיד המומחה כי ישנם חולים מבוגרים אשר לא מנותחים בגלל מצב מנטלי. נוסף אין מנתחים אדם שלא יפיק תועלת מן הנתוח. עיקר התועלת בניתוח תהא ביציבות הברך ובירידה בכאבים. יחד עם זאת קיים סיכון זיהומי בניתוח אשר עלול לגרום לתובעת למצוא עצמה במצב גרוע יותר.   בבחינת החובה להקטין את הנזק בדרך של ניתוח נעשית במבחני סבירות שהינה מושג נורמאטיבי. יש להתחשב במידת הכאב והסבל שהנפגע צפוי להם או מול התועלת שתצמח מהניתוח ( קציר עמ' 1210-1212).   במקרה דנן הניתוח כרוך בכאב וסבל רב לאישה קשישה אשר השבר המקורי שנגרם לה התאחה לאחר זמן ממושך מהרגיל לשברים כגון דא. הצורך בניתוח מתקן בא רק מפי המומחה מטעם בית המשפט ולא הובאו ראיות כי הרופאים המטפלים המליצו בפניה על ניתוח כזה. יתרה מכך, אין עסקינן באדם צעיר אשר יחזור למעגל העבודה וסביר להניח כי התועלת "הכלכלית" של ניתוח כזה הינה שולית בנתוניה של התובעת. יש ליתן משקל רב יותר מזה שנתן המומחה לגילה של התובעת והסיכון הכרוך בניתוח מעין זה לבריאותה הכללית ולא רק לשיקום ברכה. גם לשיטתו של המומחה לאחר הניתוח האמור תוותר נכות אורטופדית בשיעור של כ- 20% אשר אין בה כדי לשנות את קביעותי לעיל לעניין היקף הסיעוד לו זכאית התובעת.   לאור האמור לעיל איני מוצא לנכון לחייב את התובעת בהקטנת נזקה בדרך של ניתוח להחלפת הברך.   10.  דיור חליפי למרות מגבלותיה האובייקטיביות של התובעת לא מצאתי להעניק לה סעד של החלפת דיור לדירה עם מעלית. בתשובותיו של פרופ' דקל מיום 13.9.00 לשאלות הבהרה מציין המומחה כי למרות הקשיים שבעליה וירידה במדרגות, אנשים עם מגבלות דומות ממשיכים להתגורר בקומה שניה ללא מעלית. יתרה מכך, במסגרת הפיצוי שהוענק בראש נזק של עזרת צד ג' נכלל סיוע אשר יש בידו כדי לסייע לתובעת לרדת במדרגות עת תחפוץ.   העובדה כי משנת 1996 ועד היום לא פעלו התובעים לצורך החלפת דיורם יש בה ללמד כי ניתן להמשיך ולהתגורר בדירה תוך סיוע לתובעת בפעמים הספורות בהן מבקשת היא לצאת מביתה.   11.  הוצאות מיוחדות מאמץ אני את ההוצאות המיוחדות המפורטות בסיכומי התובעים המגובות בקבלות שצורפו לתצהיר התובע. ככל שאין קבלות, מאמץ אני את הערכת התובעים שהינה צנועה ומשקפת הוצאות שהוצאו בפועל לצורך שיקום התובעת והתאמת הדירה לצרכיה. סך הסכומים המפורטים משוערכים למתן פסק הדין (1.1.02) לסך של 26,637 ₪. מעבר לסכומים אלו פוסק אני סכום גלובלי של 10,000 ₪ בגין נסיעות לעתיד. הצורך במכשיר האולטראסאונד הכלול בהערכה הנ"ל נובע ישירות מהאמור בחוות דעתו של פרופ' דקל.   12.  כאב וסבל לפי 43% נכות רפואית ו- 162 ימי אשפוז זכאית התובעת לפיצוי בסך 95,314 ₪.   13. הוצאות אשפוז לאור הודעת הנתבעת שקיבלה תוקף של פסק דין , כי הגיעה לידי הסדר עם הנתבעת 2 ולפיו תישא הנתבעת 1 בחוב האשפוז של התובעת, לא ניתן פסק דין בגין רכיב נזיק זה. אולם אם לא ישולם הסכום, יהיו התובעים רשאים לחדש ההליך לעניין זה בלבד ולקבל פסק דין בהתאם.   14. ניכויים לתובעת שולמו תשלומים תכופים בסך 11,700 ₪ ביום 5.12.96 ו- 7.655 ₪ ביום 4.2.97, סכומים אלו משוערכים למתן פסק הדין לסך 28,405 ₪.   15. סכום לאור האמור לעיל התביעה כנגד הנתבעת 1 מתקבלת ועליה לפצות את התובעים בסכום כולל של 302,375 ₪. בנוסף תשא הנתבעת 1 בהוצאות משפט של התובעת ובשכ"ט עורך דין תאונות דרכים בשיעור של 13% בצרוף מע"מ. כל הסכומים נושאים הפרשי הצמדה וריבית כדין, מיום מתן פסק הדין ועד התשלום המלא בפועל.רפואהתאונת דרכים