האם התובעת הוכיחה כי הנתבע הוא זה שחתם על גבי השיקים ועל החשבונית כערב ? תובעת בחרה שלא להביא חוו"ד של גרפולוג מטעמה אלא תמכה טענותיה בעדות שהעידו כי החתימות נחתמו בפניהן. נאמר בפסיקה כי אחת הדרכים להוכיח חתימתו של פלוני על מסמך היא באמצעות עדות ישירה של מי שהיה עד לחתימה. לעניין זה ראה: ע"א 5293/90, בנק הפועלים בע"מ נ' שאול רחמים בע"מ ואח', פד"י מ"ז (3), 240, 244. ע"פ 352/71, אברהם טל נ' מ"י, פד"י כ"ו (2), 107,11. מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא הוכחת חתימה באמצעות עדים: 1. עסקינן בתובענות מאוחדות, כספיות, כפי שיפורט להלן. 2. התובעת הינה חברה פרטית בע"מ העוסקת במכירה ושיווק אלומיניום ופרזול. 3. הנתבעת 1 הינה חברה בע"מ העוסקת בתחום הבניה (להלן: "הנתבעת"). 4. הנתבע 2 (להלן: "הנתבע"), עפ"י הנטען, חתם כערב לשני שיקים שמסרה הנתבעת לתובעת בנסיבות שיפורטו להלן, וכן לפרעון חשבונית מס 91619 נושאת תאריך 31.1.11 (להלן: "החשבונית"). טענות התובעת 5. בתאריך 12.1.11 הזמין הנתבע סחורת אלומיניום בעבור הנתבעת, בסכום של 52,293 ₪ (להלן: "ההזמנה"). הצעת מחיר אודות ההזמנה צורפה כנספח ב' לת/1. 6. בתאריך 18.1.11 מסר הנתבע שיק לתובעת על חשבון ההזמנה האמורה, בסכום של 5,800 ₪ לפרעון ביום 31.1.11. קבלה נמסרה לנתבע (נספח ד' לת/1), והשיק האמור נפרע. 7. בתאריך 9.2.11 הגיע הנתבע עם הגב' ניבין (להלן: "ניבין"), עובדת של הנתבעת, למחסן התובעת, על מנת לאסוף את הסחורה נשוא ההזמנה ולשלם את יתרת סכומה. 8. ניבין ניגשה למנהלת התובעת הגב' דדוש (תצהירה הוגש וסומן ת/1), ומסרה לה שיק עליו כתוב "לבטחון בלבד". משסירבה הגב' דדוש לקבל שיק זה, נסעה ניבין למשרדי התובעת על מנת להביא שיקים אחרים. 9. בזמן שניבין נסעה להביא שיקים אחרים, נשאר הנתבע במחסן התובעת ובדק את הסחורה עפ"י ההזמנה. 10. כשניבין חזרה עם שיקים אחרים היא חיכתה לנתבע ברכב. הנתבע ניגש לרכב, נטל מניבין שני שיקים מודפסים דחויים על סך של 16,824 ₪ כל שיק, לפי פרטים כדלקמן: שיק א' - משוך על בנק הפועלים (חשבון 425531), שמספרו 1176 לתאריך פרעון 15.2.11. עליו מופיעה חתימה וחותמת הנתבעת (להלן: "שיק א'"). שיק ב' - משוך על בנק הפועלים (אותו חשבון כמו השיק הראשון), שמספרו 1175 לתאריך פרעון 28.2.11. עליו מופיעה חתימה וחותמת הנתבעת (להלן: "שיק ב'"). 11. הנתבע מסר את שני השיקים לגב' טובית דדוש, בנוכחותה של עובדת נוספת של התובעת, הגב' עדנה פרת (הגישה תצהיר עדות ראשית שסומן ת/2), על חשבון ההזמנה הגדולה. 12. הגב' טובית דדוש ביקשה מהנתבע לחתום כערב אישית על גב השיקים האמורים בהתאם לחותמת שהעובדת עדנה הטביעה על גבי השיקים ושאת פרטיו הוא צריך למלא. 13. הנתבע מילא את הפרטים וחתם בגב השיקים על ערבות אישית בלתי חוזרת לפרעון שני השיקים האמורים. לאחר מכן החזיר הנתבע את השיקים לעדנה. 14. במשך כל הזמן הזה ניבין ישבה ברכב וחיכתה לנתבע. 15. כל האמור גם צולם במצלמת בטחון של התובעת שהיתה במקום (נספח ה' לת/1). 16. לאחר מתן השיקים הנתבע משך את הסחורה מהתובעת, קיבל את החשבונית וחתם על העתק החשבונית כי "קיבלתי את הסחורה בשלמותה והנני ערב לפרעונה". העתק חשבונית מס מספר 91619 מתאריך 31.1.11 צורף כנספח ו' לת/1. 17. שני השיקים לא כובדו ע"י הבנק מהסיבות הבאות: שיק א' - "חתימת המושך אינה תקינה". שיק ב' - "נתקבלה הוראת ביטול". 18. צילומי שני השיקים (מלפנים ומאחור) צורפו כנספח ז' לת/1. 19. בעקבות אי כיבוד השיקים נקטה התובעת בשני הליכים משפטיים כדלקמן: תיק אזרחי 3286-06-11 א. הגישה את שני השיקים לביצוע בלשכת ההוצל"פ בתאריך 16.3.11, כשבפרטי ה"חייב" נרשמה הנתבעת (תיק הוצל"פ מס' 12-03583-11-4 בלשכת ההוצל"פ בחדרה). ב. בתאריך 30.5.11 הגישה הנתבעת התנגדות, כשהנתבע חתם על תצהיר התומך בהתנגדות. ג. ההתנגדות הוגשה אך ורק לגבי שיק ב' (כך נרשם בהתנגדות). לכן הנתבעת שילמה בתיק ההוצל"פ את סכום השיק הראשון בשיעור של 16,824 ₪, לגביו לא הגישה התנגדות. ד. בתצהיר התנגדות העלה הנתבע טענות כנגד איכות הסחורה שנרכשה עפ"י ההזמנה בגינה ניתנו השיקים. ה. לאחר חקירת הנתבע, ניתנה רשות להגן על השיק השני בכפוף להפקדת סך של 20,000 ₪ במזומן או בערבות בנקאית ע"י הנתבעת. אין מחלוקת כי סכום מזומן בשיעור של 20,000 ₪ הופקד ע"י הנתבעת בקופת ביהמ"ש בתיק ההוצל"פ. ו. למעשה, ההכרעה התלויה ועומדת במסגרת התיק דלעיל, היא תשלומו של שיק ב', שנשאר תלוי ועומד במסגרת תיק ההוצל"פ. תיק אזרחי 9423-05-11 א. בתיק זה תבעה התובעת את הנתבע תביעה כספית בסכום שני השיקים דלעיל (סך של 33,648 ₪), מכח ערבותו האישית לשיקים דלעיל (כאמור עפ"י הנטען הנתבע חתם כערב אישית על גבי שני השיקים) וגם מכח חתימתו כערב לפרעון החשבונית כמפורט לעיל, נכון ליום הגשת התביעה בתאריך 4.5.11. ב. הנתבע הגיש כתב הגנה במסגרתו טען כדלקמן: 1. הוא לא חתם כלל על גבי השיקים כערב, וחתימתו האמורה מזויפת. 2. הוא לא חתם על החשבונית. 3. הוא גם לא מסר את השיקים לתובעת אלא ניבין. 4. מחצית מהסחורה נשוא השיקים היתה פגומה ובלתי מתאימה. ג. היות ובמסגרת תיק ההוצל"פ כבר שולם שיק אחד, הפחיתה התובעת את סכום התביעה בתביעה זו לסכום השיק הנותר בשיעור של 16,824 ₪ (הצהרת ב"כ התובעת, עמ' 1 לפרו' ש' 21). דיון והכרעה 20. אלה הן השאלות הדורשות הכרעה בתובעות מאוחדות אלה: האם התובעת הוכיחה כי הנתבע הוא זה שחתם על גבי השיקים ועל החשבונית כערב ? האם הנתבע הוכיח את טענתו כי מחצית הסחורה שנרכשה מהתובעת במסגרת ההזמנה היתה פגומה? מה המשמעות האופרטיבית לתשובות דלעיל בכל אחת מהתביעות המאוחדות? שאלה א' - הוכחת חתימת הנתבע על גבי השיקים ועל גבי החשבונית 21. שאלה ראשונה אותה נברר - האם הנתבע חתם כערב אישית על גבי שני השיקים ועל החשבונית, כטענת התובעת. משטען הנתבע כי חתימתו זויפה על מסמכים אלה, נטל ההוכחה בנדון מוטל על התובעת. 22. התובעת בחרה שלא להביא חוו"ד של גרפולוג מטעמה אלא תמכה טענותיה בעדות שהעידו כי החתימות נחתמו בפניהן. נאמר בפסיקה כי אחת הדרכים להוכיח חתימתו של פלוני על מסמך היא באמצעות עדות ישירה של מי שהיה עד לחתימה. לעניין זה ראה: ע"א 5293/90, בנק הפועלים בע"מ נ' שאול רחמים בע"מ ואח', פד"י מ"ז (3), 240, 244. ע"פ 352/71, אברהם טל נ' מ"י, פד"י כ"ו (2), 107,11. 23. נבחן להלן את עדויות התובעת ולאחר מכן נתייחס לעדויות הנתבעת. 24. מנהלת התובעת, גב' טובית דדוש, בתצהיר עדותה הראשית העידה ברורות וחד משמעית כדלקמן: א. הנתבע חתם בפניה על הערבות האישית שנוסחה הוטבע בחותמת על גבי שני השיקים תוך שהוא ממלא את פרטיו, ועל החשבונית שהוצאה בגין הזמנת הסחורה (סעיפים 11(א-ט) לתצהירה ת/1). ב. ניבין לא מסרה לה את שני השיקים אלא הנתבע עצמו, כאשר היא היתה באותה עת ברכב (לאחר שנסעה למשרד התובעת להחליף שיקים עליהם היה רשום "לבטחון בלבד", אותם סירבה התובעת לקבל). 25. הגב' עדנה פרת, עובדת התובעת, אישרה את דברי הגב' דדוש בתצהירה ת/2, תוך שהיא מציינת כי היא זו שהטביעה את חותמת הערבות האישית על גבי שני השיקים לבקשת הגב' דדוש), מסרה את השיקים לנתבע, שחתם בפניה על השיקים ועל החשבונית שנמסרה לו לאחר שקיבל את הסחורה. בכל אותו זמן ניבין ישבה ברכב ולא היתה בתוך המשרדים (סעיף 12 לתצהירה ת/2). 26. הן הגב' דדוש והן עדנה לא נחקרו חקירה נגדית על נקודות אלה שבתצהירן ע"י הנתבע, ומכאן כי לא נסתרה גרסתן זו. 27. התובעת גם תמכה גרסתה בצילומים שהופקו מצילום מצלמת הבטחון הקיימת במחסניה מתאריך 9.2.11 (הצילומים גם צורפו לת/1). דיסק הצילום הוגש לביהמ"ש וסומן ת/11 (להלן: "הדיסק"). בדיסק רואים כי מי שנכנס לתוך המחסן ביום 9.2.11, ומוסר מסמכים (כנראה שיקים, כטענת התובעת), ואף חותם על מסמכים, הוא הנתבע ולא ניבין, כגרסת התובעת. (בנדון המתואר בסעיף 20 לסיכומי התובעת, המפרט את מה שרואים בדיסק הצילום בהתאם לדקות הצפיה, הוא מדויק, ועולה בקנה אחד עם גרסת התובעת). הנתבע אינו מכחיש כי אכן רואים אותו בדיסק הצילום, אולם לגרסתו התאריך שמופיע בתחתית הצילום "9.2.11" אינו מחייב שהוא נכון (עמ' 13 לפרו' ש' 8). הודאתו של הנתבע כי הוא זה שנצפה בתמונות בדיסק הצילום, מחזקת את גרסת התובעת בנדון. באשר לאפשרות כי התאריך המופיע בדיסק אינו מדויק - מדובר בטענה בעלמא של הנתבע, שלא טרח לבקש את הדיסק לבדיקה ו/או להוכיח באמצעות חוו"ד מומחה (או בדרך אחרת) כי התאריך הנצפה בתמונות אינו התאריך הנכון. משכך, הכחשת הנתבע את תאריך הצילום אינה בעלת משקל כלשהו. 28. לא זו אף זו - כשעומת הנתבע עם דוגמאות חתימותיו (חתימות שאין עליהן מחלוקת), תוך שהמסמכים עליהם חתם הוסתרו ממנו, הוא השיב על רוב החתימות כי הן לא שלו, ורק על מיעוטן השיב בחיוב (ת/8 ועמ' 13 לפרו' ש' 14-23). עובדה זו יש בה בכדי ללמד אחת משתיים: א. הנתבע לא מקפיד על זהות חתימותיו בכל החתימות שהוא מבצע. ב. שלא ניתן להאמין לנתבע כשהוא אומר לגבי חתימה מסוימת כי אינה שלו. כך או כך - ת/8 ועדותו של הנתבע בנדון גורעים ממהימנות גרסת הנתבע כי לא חתם על גב השיקים ו/או החשבונית, המקימים את ערבותו האישית. 29. כעת נבחן את גרסתו של הנתבע אודות חתימותיו על גב השיקים ועל החשבונית. 30. בתצהיר עדותו הראשית טוען הנתבע שהוא לא חתם על גב השיקים כערב, אלא רק על פני השיקים, תחת חותמת החברה. זאת עשה כמנהל החברה וכמי שמורשה לחתום בשמה (סעיפים 7-8 לנ/1). עוד ציין כי מי שמסר את השיקים לתובעת היתה ניבין, שהינה מנהלת בחברה, ובין יתר תפקידיה היה לבצע הזמנות, הפקדות ותשלומים (סעיף 14 לנ/1). 31. בחקירתו הנגדית חזר הנתבע על גרסתו כי מי שמסר את השיקים "זה אחד המשווקים שלי בשם יאסין ניבין" (עמ' 13 לפרו' ש' 10-12). הוא כלל לא היה במעמד קבלת הסחורה (עמ' 13 לפרו' ש' 30). הוא קיבל את הסחורה מבלי לשלם (עמ' 14 לפרו' ש' 9). 32. גם ניבין נתנה תצהיר עדות ראשית (נ/2), במסגרתו טענה כי היא זו שמסרה את השיקים לתובעת, מבלי שהיו על גבם חתימת ערבות של הנתבע, שהוספו ע"י התובעת (ראה נ/2). 33. ניבין נחקרה חקירה נגדית על תצהירה, במסגרתה טענה כדלקמן: א. במועד מסירת השיקים היא היתה דירקטור בחברה אך לא בעלת מניות, ולא היתה לה זכות חתימה בחברה (עמ' 14 לפרו' ש' 20-25). ב. לשאלה האם נכון כי בתאריך 9.2.11 היא רצתה לתת שיקים שהיה רשום עליהם "לבטחון בלבד" השיבה: "אני לא זוכרת מה היו השיקים... אני זוכרת שבוצעה החלפה של שיקים. נראה לי שזה היה תאריך או משהו כזה. לא זכור לי שהיה רשום עליהם לבטחון בלבד" (עמ' 15 לפרו' ש' 1-5). ג. היא הגיעה למחסן התובעת ברכב ללא הנתבע, כשהנתבע היה אצל התובעת במשרד. היא מסרה את השיקים אצל בחורה שהיתה בפנים, אבל היא לא זוכרת את הפנים שלה (עמ' 15 לפרו' ש' 6-11). ד. היא לא זוכרת את עניין החלפת השיקים. היא רק זוכרת שהיא מסרה שם שיקים. היא זוכרת שהיתה צריכה לנסוע להחליף שיקים חדשים (עמ' 15 לפרו' ש' 12-13). ה. לשאלה האם ברגע שמסרה את השיקים היא קיבלה קבלה, השיבה: "אולי באותו יום. אולי שלחו פקס. אולי שלחו עם סאמר (הנתבע - ח.ש.). אני לא זוכרת" (עמ' 15 לפרו' ש' 19-20). ו. לשאלה האם החתימה המופיעה על החשבונית היא חתימתה, השיבה בשלילה (עמ' 15 לפרו' ש' 21). ז. לשאלה האם כשמסרה את השיקים היא קיבלה קבלה אודותם (ת/10), השיבה "אני לא זוכרת. לא תמיד הייתי מקבלת קבלה במעמד מסירת השיקים" (עמ' 15 לפרו' ש' 22-23). ח. כשהופנתה לדיסק הצילום מתאריך 9.2.11 שם רואים את הנתבע מוסר מסמכים, השיבה: "אולי זו חתיכת נייר או הזמנה, איך תגידי שזה שיק..." (עמ' 15 לפרו' ש' 27-30). ט. כשהופנתה לדיסק הצילום שם רואים שהיא מוסרת מסמכים לנתבע, השיבה: "זו כן התמונה שלי אבל הנייר לכי תוכיחי שזה שיק..." (עמ' 16 לפרו' ש' 5). 34. כשאני בוחן את עדויות הנתבע וניבין, התקשיתי לתת בהם אמון מהטעמים הבאים: א. עדותה של ניבין למעשה תואמת את גרסת עדי התובעת כי היה צורך בהחלפת השיקים, וכי ניבין נסעה להחליף את השיקים. כמו כן, רואים בדיסק (ת/11) כי ניבין מוסרת מסמכים לנתבע, שלפי טענת התובעת מדובר בשיקים. גרסה זו של ניבין בצירוף תמונות מדיסק הצילום, תומכות כמעט באופן מלא בגרסת התובעת בנדון להשתלשלות העניינים, ולכן נתתי בגרסה שזו יותר אמון. יודגש - ניבין לא מכחישה את תמונתה בדיסק, רק טוענת שלא מדובר בשיקים אלא במסמכים. בלשונה: "לכי תוכיחי שזה שיק" (ראה סעיף 33(ט) לעיל). משהאמנתי לעדי התובעת כי ניבין מסרה לנתבע (ולא לתובעת במישרין) את השיקים החדשים שהביאה, ממילא יש לומר שגרסת התובעת בנדון הוכחה. ב. ניבין לא יודעת למסור למי מפקידות התובעת מסרה את השיקים, ואף לא יודעת לזהות את הפנים של אותה פקידה. היא גם לא טרחה לקבל כל קבלה אודות מסירת השיקים האמורים. כל זה מלמדני כי טענתה שהיא מסרה את השיקים לתובעת (ולא הנתבע) הינה די סתמית ולא משכנעת. ג. היא גם מכחישה את חתימתה על החשבונית, שלגרסת התובעת נחתמה ע"י הנתבע בעת משיכת הסחורה. משהכחישה את חתימתה על אותה חשבונית, ממילא חיזקה את גרסת התובעת כי הנתבע חתם על אותה חשבונית בפני עדי התובעת. ד. ציינה ניבין כי לא היתה בעלת זכות חתימה בחברה (ראה סעיף 33(א) לעיל). לעומת זאת, בסיכומי הנתבעים נטען כי היתה מורשית חתימה בנתבעת (סעיפים 30- 31 לסיכומי הנתבעים). סתירה זו היא משמעותית וגורעת משמעותית מגרסאות הנתבע וניבין בנדון. ה. לנוכח האמור בסעיפים 27-28 לעיל. 35. לאור כל האמור לעיל, העדפתי את גרסאות עדי התובעת כמהימנות יותר בדבר חתימת הנתבע על גבי השיקים ועל החשבונית בעת אספקת הסחורה. 36. מכאן כי הוכח לי ע"י התובעת שהנתבע חתם על גבי השיקים ועל החשבונית. חתימותיו אלה הקימו את ערבותו האישית של הנתבע לפרעון השיקים והחשבונית, כפי שנרשם על מסמכים אלה. שאלה ב' - האם הנתבע הוכיח את טענתו כי מחצית מהסחורה שנרכשה מהתובעת היתה פגומה? 37. כאמור טוענים הנתבעים כטענת הגנה בשתי התובענות כי מקצת מהסחורה נשוא השיקים היתה פגומה ובלתי מתאימה. 38. משזו טענת הנתבעים גם בתביעה השטרית, נטל הראיה והשכנוע מוטל עליהם. 39. בתצהיר שתמך בהתנגדות בתביעה השטרית, שנחתם ע"י הנתבע ביום 25.5.11, טען הנתבע כנגד הפגמים בסחורה כדלקמן: א. הוא אישית הזמין את מוצרי האלומיניום מהתובעת, ובעיקר חלונות, תוך שמי מטעם התובעת בא לאתר הבניה, מדד וקיבל נתונים על ההזמנה (סעיף 8 לתצהיר). ב. הסחורה שנשלחה ע"י התובעת, שהיתה חלונות עשויים מאלומיניום, היתה פגומה בפגמים הבאים (סעיף 9 לתצהיר): כל כמחצית מהסחורה הופיעו שריטות רבות, בולטות ומכוערות. כמחצית מהסחורה היתה מוכתמת בכתמים קשים שאינם ניתנים להסרה. כמחצית מהסחורה לא התאימה במידותיה למידות הבניין שלגביו הוזמנה סחורה זו. 40. בחקירתו בהתנגדות בפני כב' הרשמת קרן מרגולין-פלדמן בתאריך 24.10.11 ציין הנתבע כדלקמן: א. הסחורה שהוזמנה היתה - מוטות אלומיניום (עמ' 3 לפרו' שם, ש' 6-7). ב. לשאלה מדוע אם כן ציין בתצהירו כי מדובר בחלונות אלומיניום - השיב שמדובר בטעות בתצהיר, שכן הסחורה שהוזמנה היתה מוטות אלומיניום שנועדו לביצוע חלונות אלומיניום (עמ' 3 לפרו' שם, ש' 11-31). ג. הצבע של מוטות האלומיניום שסופק לו לא היה בעל אותו גוון (עמ' 4 לפרו' שם, ש' 5). ד. כשציין בתצהירו שהמידות לא היו נכונות התכוון שבמקום מסלול 10 הביאו לו מסלול 12, וחלק מהצבע לא עבר בתנור כמו שצריך ויש עליו כתמים (עמ' 4 לפרו' שם, ש' 14-19). 41. כבר בהחלטתה מיום 24.10.11 ציינה כב' הרשמת פלדמן כי "אין ממש בטענה שהמשיבה (התובעת) היא שהתייצבה באתר הבניה ומדדה על מנת לייצר את המוצרים, ואף נראה כי הטענה שהמידות של המוצרים לא תאמו את המידות בבניין, אף היא אין בינה ובין המשיבה דבר" (עמ' 7 לפרו' ש' 12-14). עוד ציינה כב' הרשמת באותה החלטה כי "המבקשת (הנתבעת) לא טרחה להבהיר אלו מן הפגמים הם פגמים בחומר ואלו פגמים נוצרו לשיטתה בעיבודו..." (עמ' 7 לפרו' ש' 20-22). עוד הוסיפה וציינה הרשמת כי "גם הטענה כי מחצית מהסחורה היתה פגומה, מבלי להבהיר באופן מדויק, כמה מוטות ומאיזה סוג הוזמנו מלכתחילה ואילו מתוכם, באופן מפורט, היו פגומים ובאיזה אופן, גם היא טענה כללית ובלתי מפורטת" (עמ' 7 לפרו' ש' 29-31). בסופו של דבר, ולנוכח היות הצדדים קרובים לשטר ולעסקת היסוד, נתנה כב' הרשמת רשות להגן בכפוף להפקדת סך של 20,000 ₪ במזומן או בערבות בנקאית, שהופקדו. 42. בתצהיר עדותו הראשית בתביעה הכספית הנובעת מערבותו, ציין הנתבע כי הסחורה שהוזמנה היתה מוצרי אלומיניום, ובעיקר משקופי אלומיניום (סעיף 5 לנ/1). 43. בחקירתו הנגדית ציין הנתבע את הפגמים בסחורה שנרכשה כדלקמן: א. הוא קנה מהתובעת רק חומרי גלם, שצבעם לא היה אחיד והיו שריטות (עמ' 10 לפרו' ש' 12). ב. היתה גם כמות של ברזל שנמצאת בתוך האלומיניום ברמה גבוהה יותר מהנדרש (עמ' 10 לפרו' ש' 12-13). ג. לשאלה מדוע את טענת הברזל המצויה במוטות האלומיניום לא ציין בתצהיר בקשת הרשות להגן, השיב שעוה"ד שערך את התצהיר לא מבין בענף הבניה, ולכן למרות שהוא הסביר זאת לעוה"ד שלו הוא כנראה לא רשם את זה (עמ' 10 לפרו' ש' 30-31; עמ' 11 לפרו' ש' 1-2). ד. כשהופנה לעניין טענותיו כלפי הצבע של המוטות ציין: "אני לא מתמחה בזה. הנקודה שלי זה לא הצבע. הנקודה שלי החומר עצמו והוא לא תקין" (עמ' 11 לפרו' ש' 9-11). 44. כשבוחנים את עדותו של הנתבע בנדון החל מהתצהיר שתמך בהתנגדות, חקירתו בהתנגדות, תצהירו בתביעה הכספית (נ/1) ועד חקירתו בפניי, קשה שלא להבחין בשינויי הגרסה אצל הנתבע באשר לפגמים הנטענים בסחורה המוזמנת (מוטות אלומיניום), כדלקמן: א. בתצהיר ההתנגדות נטען כי מדובר במוצרי אלומיניום מוכנים, חלונות, שלא תאמו את המידות (שנלקחו ע"י התובעת), והופיעו עליהם שריטות וכתמים (ראה סעיף 38 לעיל). ב. בחקירתו הנגדית בפני הרשמת בהתנגדות, כבר שינה הנתבע גרסה זו וציין כי אכן אין מדובר בחלונות מוכנים אלא במוטות אלומיניום, שהיו צריכים להיות מעובדים ע"י קבלן משנה מטעמו בתחום האלומיניום, כשהתובעת כלל לא היתה מעורבת בלקיחת מידות מהבניין שנבנה (ראה סעיף 39 לעיל, וכן ראה עמ' 3 לפרו' שם, ש' 11-13). ג. בחקירתו הנגדית בפניי, כבר ציין שעיקר הבעיה היתה, שהיה עודף ברזל במוטות האלומיניום, ושינויי גוון הצבע פחות היו חשובים לו כמו חומר האלומיניום עצמו שלא היה תקין (ראה סעיף 43(ד) לעיל). ודוק - שינויי הגוון כבר פחות היו חשובים לו, למרות שהדגישם בתצהיר ההתנגדות ובחקירתו הנגדית שם (ראה סעיף 40(ג) לעיל). גם לא היה לו הסבר משכנע מדוע טענת עודף הברזל במוטות האלומיניום לא אוזכרה בתצהיר ההתנגדות כחלק מהפגמים (ראה סעיף 43(ג) לעיל). 45. לא זו אף זו - מי שקיבל את חומר האלומיניום ועיבד אותו בעבור הנתבע היה קבלן משנה מטעמו בשם איאד (עמ' 10 לפרו' ש' 6-7). הנתבע איננו עוסק בתחום האלומיניום (עמ' 10 לפרו' ש' 1-2). תמוה בעיניי מדוע הנתבע לא הביא לעדות את איאד על מנת שיעיד על הפגמים שלגרסת הנתבע היו במוטות האלומיניום שקיבל מהתובעת במסגרת ההזמנה הנדונה. אי הבאתו של איאד לעדות ע"י הנתבעים ללא סיבה סבירה (ולא ניתנה סיבה סבירה) משמשת לחובתם של הנתבעים בגרסתם אודות פגמים שנפלו במוטות האלומיניום שנרכשו מהתובעת, מכח הכלל שבפסיקה הקובע לאמור כי צד שנמנע מלהביא עד רלבנטי בהעדר הסבר אמין וסביר, מעורר מדרך הטבע את החשד שיש דברים בגו וכי נמנע מהבאתו לעדות כי הוא חושש מעדותו ומחשיפתו לחקירה שכנגד. לשון אחרת, מחדל זה פועל לחובתו, ויש בו בכדי לתמוך בגירסת הצד היריב. על כן, ביהמ"ש רשאי להסיק מאי הזמנת עד רלבנטי כאמור, מסקנות מחמירות וקיצוניות נגד מי שנמנע מהבאת ה העד. לעניין זה ראה: יעקב קדמי, על הראיות, חלק שלישי, עמ' 1649. 46. במסגרת קדמי המשפט בתיקים המאוחדים ניסיתי לקדם פשרה בין הצדדים, באופן שהנתבעים יחזירו לתובעת את מוטות האלומיניום שלגרסתם אינם תקינים או פגומים, והתובעת תזכה אותם בהם. הנתבע הביא ערימה של מוטות אלומיניום לתובעת, כפי שעולה מתמונות ת/3, ת/4, ת/5, אולם, לגרסת התובעת 95% מהחומר שהובא ע"י הנתבע, כלל לא היה קשור להזמנה (עדותה של הגב' דדוש עמ' 7 לפרו' ש' 21-27; עמ' 8 לפרו' ש' 1-3). בנדון יצוין כי מר אלעד דדוש, מנהל התובעת, ציין בישיבת קדם המשפט בתאריך 27.2.12 כי 50% מהפרופילים שהוחזרו הם אלה שנמכרו על ידו, וגם הם נראו תקינים למעט אחד שהיה שרוט. לטעמו של מר אלעד דדוש, כנראה הנתבעת הזמינה במסגרת ההזמנה כמות כפולה של סחורה ממנה שהיתה צריכה, וזו הסיבה שרצתה להחזיר את הסחורה העודפת לתובעת (עמ' 4 לפרו' ש' 11-14). במילים אחרות - התובעת לא מאשרת את גרסת הנתבע כי 50% מהסחורה שנמכרה לו היתה פגומה. 47. לנוכח השינויים והסתירות בגרסת הנתבע אודות הפגמים שבסחורה המוזמנת, אי העדת קבלן המשנה איאד והכחשת התובעת כי מחצית הסחורה שנמכרה לתובעת היא סחורה פגומה, שוכנעתי לקבוע כי הנתבע לא הרים את נטל הראיה והשכנוע המוטלים עליו, להוכיח את הפגמים שנטענים בסחורת האלומיניום שרכש מהתובעת. לפי הנטען ע"י הנתבע, הסחורה הפגומה עדיין מצויה במחסני התובעת (עמ' 2 לפרו' ש' 1). משכך, היה יכול לבדוק את הסחורה הנטענת כפגומה ע"י מומחה מטעמו, שיפרט את כמות הסחורה הפגומה ומהות הפגמים. אולם גם זאת הוא לא עשה, ובנדון אין לו להלין אלא על עצמו. 48. זאת ועוד - הנתבעים לא פירטו במדויק את כמות מוטות האלומיניום הפגומים (ראה גם את החלטת הרשמת המוזכרת בסעיף 41 לעיל), באופן שמותיר בכל מקרה את טענתם בדבר פגמים בסחורה המוזמנת כטענת כשלון תמורה חלקי בלתי קצוב, שאינה מהווה הגנה טובה בתביעה שטרית. תרופתה של הנתבעת, הקונה במקרה כזה, יכולה להיות בהגשת תביעה נגד התובעת עפ"י עסקת היסוד להשבת חלק מהמחיר החוזי של הממכר. לעניין זה ראה: שלום לרנר, "דיני שטרות", ההוצאה לאור של לשכת עוה"ד, עמק 334-336. ע"א 478/75, חנה אנגלנדר נ' יצחק אשכנזי, פד"י ל' (3), 437, 443. ע"א 788/77, פרידמן נ' איכנבאום, פד"י ל"ד (1), 138. ע"א 326/78, יהודית גרבוב ואח' נ' חיים פישמן, פד"י ל"ד (3), 792, 795. ע"א 82/81, דו-עץ בע"מ נ' וייסנברג, פד"י ל"ז (2), 355. ע"א 366/89, פיין אלומיניום ר"מ נ' דו מטל א.ג. חברה זרה, פד"י מ"ה (5), 850. על כן, טענת הפגמים בסחורה במקרה דנן, בהיותה בגדר טענת כשלון תמורה חלקי בלתי קצוב, אינה יכולה לשמש כטענת הגנה בתביעה השטרית דנן. שאלה ג' - המשמעות האופרטיבית של התשובות לשאלות א' ו- ב' לעיל התביעה השטרית בתא"מ 3286-06-11 כנגד הנתבעת 49. טענת ההגנה היחידה כלפי השיק שטרם נפרע (שיק ב') על סך של 16,824 ₪, היתה כי מדובר בסחורה פגומה בכמחצית כמותה. 50. טענה זו לא הוכחה לי ע"י הנתבעת. 51. גם אם הייתי מקבל את טענת הנתבעת בנדון, כי אז לא הוכחה לי במדויק כמותה של הסחורה הפגומה הנטענת, באופן שניתן לומר כי מדובר לכל היותר בטענת כשלון תמורה חלקי בלתי קצוב, שאינה מהווה טענת הגנה בתביעה שטרית. 52. משכך הם פני הדברים, דין ההתנגדות להידחות, והתובעת רשאית להמשיך ולפעול במסגרת תיק ההוצל"פ, המוזכר בסעיף 19(א) לעיל, כנגד הנתבעת. במסגרת זו תהיה רשאית לקבל לידיה את הפקדון שהופקד בתיק בשיעור של 20,000 ₪. התביעה הכספית מכח ערבותו של הנתבע 53. הוכחה לי חתימתו של הנתבע כערב על גבי שני השיקים ועל גבי החשבונית. 54. משכך, ערב הנתבע לפרעון השיק השני, שהתביעה הכספית היא למעשה סכומו (לאחר הקטנת סכום התביעה כמפורט לעיל). לחוב זה גם ערב הנתבע מכח חתימתו על החשבונית האמורה. 55. היות ובתיק ההוצל"פ הופקד סכום של 20,000 ₪ בתאריך 22.12.11 (כך עולה מרישומי התיק האלקטרוני), יש לבחון שמא עם תשלום זה באותו מועד, נפרע סכום החוב נשוא תיק ההוצל"פ כולו, שכן אז יהיה בו גם כדי לסלק את התביעה הכספית, הנובעת מערבותו של הנתבע לאותו שיק נשוא תיק ההוצל"פ (כאמור סכום התביעה הופחת לסכום השיק שנותר לגבות במסגרת תיק ההוצל"פ). 56. בכפוף לאמור בסעיף 55 לעיל, אני מקבל התביעה הכספית ומחייב הנתבע לשלם לתובעת סכום של 16,824 ₪ (סכום התביעה המופחת), בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין החל מיום הגשת התביעה בתאריך 4.5.11 ועד ליום התשלום המלא בפועל. 57. בכל מקרה אני מחייב את הנתבעים, יחד ולחוד, לשאת בהוצאות המשפט של התובעת ובשכ"ט עו"ד, בשתי התובענות המאוחדות דנן, בסכום כולל של 4,000 ₪, שישולמו תוך 30 ימים מיום מתן פסה"ד, אם לא כן יישא הסכום האמור הפרשי הצמדה וריבית כדין החל מיום מתן פסה"ד ועד ליום התשלום המלא בפועל. עדיםדיוןמסמכיםהוכחת חתימה