מטרת ההסכם שנחתם בין הצדדים: שיתוף פעולה לצורך אספקה ללקוחות אלוני של שיש לצרכים ביתיים (מטבחים, אמבטיה וכד'). בתביעה הראשית טוען חסון, כי אלוני הפרה את ההסכם עמו בכך שבניגוד להסכם היא לא הקצתה באולמותיה מקום מיוחד לצורך תצוגת משטחי שיש למטבחים וחדרי אמבטיה, בכך שבניגוד להסכם היא לא הקימה את הגלריה, ובכך שהיא הפסיקה את ההתקשרות עמו שלא כדין. התביעה נסמכת על עילות חוזיות: הפרת ההסכם וחוסר תום לב בקיום ההסכם, עילה נזיקית של מצג שווא ותרמית ועילת עשיית עושר ולא במשפט. מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא הסכם שיתוף פעולה עסקי: פרק עובדתי 1. התובע והנתבע שכנגד 1 (להלן - חסון) היה בעבר בעליה של הנתבעת שכנגד 2 (להלן - פרימיום), העוסקת בשיווק ומכירת לוחות שיש. הנתבעת והתובעת שכנגד (להלן - אלוני) עוסקת, בין היתר, בשיווק ומכירת מוצרי שיש. 2. במרכזן של התביעות דנן עומד הסכם שנעשה בין אלוני, מצד אחד וחסון ופרימיום, מצד שני, ביום 31.3.08 (נספח 3 לכתב התביעה, להלן - ההסכם), שעיקריו יפורטו להלן. יצוין, כי קדם להסכם זה הסכם אחר, מיום 10.6.07 (נספח 2 לכתב התביעה), שנעשה בין אלוני ובין פרימיום בלבד. מטרת ההתקשרות בשני ההסכמים זהה, אך תנאיו שונים. הוסכם כי ההסכם השני מבטל את ההסכם הראשון. 3. מטרת ההסכם: שיתוף פעולה לצורך אספקה ללקוחות אלוני של שיש לצרכים ביתיים (מטבחים, אמבטיה וכד'). חלוקת העבודה בין שני הגופים: המכירה מתבצעת באולמות המכירה של אלוני ועבור לקוחותיה, אלוני אחראית לקליטת ההזמנה, גביית התמורה ותשלום לספקים ולעובדים. פרימיום אחראית לביצוע כל העבודות הקשורות בהזמנות עד להתקנת השיש אצל הלקוחות, וכן היא אחראית למתן שירותי שיווק ומכירת שיש ללקוחות אלוני. השירותים שפרימיום וחסון התחייבו לתת התפרשו על שני תחומים (סעיף 2 להסכם): א. תחום מכירת, אספקת ועיבוד שיש למטבחים ללקוחות אלוני, ב. תחום מתן שירותי ניהול למכירת לוחות שיש של אלוני בגלריה שהיה בדעת אלוני להקים באתר יקום (להלן - הגלריה). התחייבות פרימיום וחסון למתן שירותי ניהול הגלריה פורטו בסעיף מיוחד בהסכם (סעיף 5). יצוין עוד, כי אלוני התחייבה (בסעיף 3.1 להסכם) להקצות באולמותיה מקום מיוחד לצורך תצוגת משטחי שיש למטבחים וחדרי אמבטיה, בתוך 18 חודשים ממועד חתימת ההסכם. 4. התמורה לפרימיום וחסון נקבעה, כדלקמן (סעיף 8 להסכם): א. תשלום חודשי קבוע בסך 15,000 ₪. ב. אחוז מדורג מ"התפוקה", המוגדרת כסכום התקבולים בניכוי כל ההוצאות (מדרג הרווח צורף כנספח ב' להסכם). התשלום בגין התפוקה הותנה בהתחייבות פרימיום לעמוד ב"טבלת יעדים" שצורפה כנספח א' להסכם, אך הוסכם כי טבלת היעדים תהא בתוקף החל ממועד פתיחת הגלריה. הוסכם עוד כי אלוני רשאית להפסיק את ההסכם אם פרימיום וחסון לא יעמדו בטבלת היעדים. לענין זה, שהיה אחד ממוקדי המחלוקת בתביעות דנן, עוד נשוב להלן בהרחבה. ג. העמדת רכב ליסינג ומכשיר פלאפון. 5. תקופת ההסכם נקבעה לשלוש שנים (סעיף 10.1 להסכם). נקבעה גם תקופה נוספת לשלוש שנים נוספות (סעיף 10.2 להסכם), שהותנתה בעמידת פרימיום ביעדים שנקבעו בטבלת היעדים. נקבע עוד שתקופת ההסכם "תוארך מאליה", אלא אם הודיע צד למשנהו בכתב, 12 חודשים לפחות לפני תום תקופת ההסכם הראשונה, על סיום ההסכם. גם לעניין זה עוד נשוב להלן בהרחבה. 6. הגלריה שתוכננה להיות מוקמת ביקום לא הוקמה, מסיבות שונות. פרימיום וחסון לא עמדו בטבלת היעדים שהוגדרה. הקשר הנטען או המוכחש בין שני הנתונים האלה יידון להלן. 7. ביום 6.11.08 חתמו הצדדים על תוספת להסכם (נספח 6 לכתב התביעה, להלן התוספת). במסגרת ההסכם הסכימו הצדדים על השינויים הבאים בהסכם: א. כל עוד לא נפתחה הגלריה יועלה שיעור התמורה לפרימיום בחישוב "התפוקה" ל-50% (במקום 20/25/30 אחוזים שנקבעו במדרג הרווח הנספח להסכם). במקביל הועלו שיעורי השתתפותה של פרימיום באחריותה לנזקים שיגרמו ללקוחות. ב. עם פתיחת הגלריה ישובו הצדדים (בהדרגה) לחלוקת אחוזי הרווח שנקבעו בהסכם. בתוספת צוין עוד המיקום המתוכנן החדש של הגלריה ושטחה. 8. החל מחודש מרץ 2009 התחילה תכתובת בין הצדדים, במסגרתה ביקשה אלוני להפחית את שיעור התמורה של פרימיום ולהכניס שינויים מסויימים בהסכם (כולל התוספת), בטענה שנגרמים לה הפסדים ושפרימיום וחסון אינם עומדים ביעדים, ואלה סרבו לשינויים שהוצעו, דחו את טענות אלוני והעלו טענות נגדיות (שיפורטו להלן). ההתכתבות והמשא ומתן בין הצדדים נמשכו גם לאחר חילופי המנכ"ל של אלוני ועד לחודש אוגוסט 2010 (כל ההתכתבויות צורפו כנספחים 7-9 לכתב התביעה). במהלך חודש אוגוסט הוחלפו בין הצדדים טיוטות הסכם חדש (נספח 10), אך אלה לא הגיעו לכלל חתימה. 9. ביום 1.9.10 הודיע סמנכ"ל הכספים של אלוני, עדי שביט, לחסון, בדואר אלקטרוני, על הפסקת ההתקשרות, עם מתן אופציה להמשך ההתקשרות אם פרימיום וחסון יחתמו על ההסכם החדש שהוצע להם (נספח 12 לכתב התביעה). ב"כ פרימיום וחסון דחה את דרישת אלוני (נספח 13). הרכב ומכשיר הפלאפון הוחזרו לאלוני, ובכך תמה עבודתם המשותפת של הצדדים. התביעות וטענות הצדדים 10. בתביעה הראשית טוען חסון, כי אלוני הפרה את ההסכם עמו בכך שבניגוד להסכם היא לא הקצתה באולמותיה מקום מיוחד לצורך תצוגת משטחי שיש למטבחים וחדרי אמבטיה, בכך שבניגוד להסכם היא לא הקימה את הגלריה, ובכך שהיא הפסיקה את ההתקשרות עמו שלא כדין. התביעה נסמכת על עילות חוזיות: הפרת ההסכם וחוסר תום לב בקיום ההסכם, עילה נזיקית של מצג שווא ותרמית ועילת עשיית עושר ולא במשפט. 11. הסעדים המבוקשים הם כספיים. הסעד העיקרי הוא פיצויי קיום. חישוב הפיצויים מתבסס על הרווחים שהיו צפויים לחסון בהתאם לתוספת, כלומר: ללא גלריה וללא תצוגה באולמות, ממועד סיום ההתקשרות, ועד סיום תקופת ההארכה על פי ההסכם, חודשים ספטמבר 2010 עד מרץ 2014. הסכום הנתבע בגין סעד זה עומד על סך 1,384,999 ₪. יצוין, כי אחת מטענותיו של חסון היא, כי משלא הודיעה אלוני על סיום ההסכם בתוך תקופת ההסכם הראשונה, הרי שהוא הוארך מאליו בשלוש שנים נוספות, כך על פי ההסכם. 12. להמשך הדיון חשוב להדגיש, כי למרות שחסון עורך בכתב תביעתו חישוב של פיצויי הקיום עבור הרווחים שהיו צפויים לו, אילו היו מוקמים הגלריה ושטחי התצוגה (סך של 3,527,125 ₪, על פי חישוביו), הרי שהסכום הנתבע למעשה, "משיקולי אגרה", הוא סכום פיצויי הקיום על פי התוספת בלבד (כלומר, ללא גלריה ותצוגה), כאמור לעיל. 13. נוסף לכך תובע חסון תשלום חשבונית אחת שלא שולמה, תשלום הרווחים של החודשים יולי ואוגוסט 2010, תשלום הרכב והטלפון עד סוף התקופה המוארכת, תשלום הסכום הקבוע ("הריטיינר") בסך 15,000 ₪ (בצירוף מע"מ) לחודש עד סוף התקופה המוארכת, תשלום בעבור מלאי שנרכש על ידו, תשלום בעבור רכישת שולחן מיוחד, ופיצוי בעבור פגיעה בשם הטוב ואובדן מוניטין. בסה"כ עומדת תביעת חסון (נכון ליום הגשת התביעות, 6.12.10), על סך 2,578,586 ₪. 14. אלוני מבקשת לדחות את כל טענות חסון. לטענתה, לא היתה כל הפרה מצידה באי הקמת הגלריה ובאי הקצאת שטחי התצוגה. לטענתה, הפסקת ההתקשרות היתה כדין כיוון שחסון ופרימיום לא עמדו ביעדים שנקבעו בטבלת היעדים. לטענתה, היתה הסכמה שלמעשה בין הצדדים שלא להמשיך בהתקשרות הקיימת, וכי יש לשנות את תנאיה. אלוני טוענת כי ההתקשרות עם חסון ופרימיום הסבה לה הפסדים בלבד. 15. בתביעה שכנגד תובעת אלוני מחסון ופרימיום להשיב לה את כל הכספים ששולמו להם כרווחים בהתאם ל"תפוקה", למן חתימת ההסכם ועד הפסקת ההתקשרות, סכום מצטבר של 404,869 ₪ (נכון ליום הגשת התביעה שכנגד, 28.2.11). לטענתה, תשלומים אלה הותנו בעמידה ביעדים שנקבעו בטבלת היעדים, ומאחר וחסון ופרימיום לא עמדו בהם, מוטל עליהם להשיבם. 16. חסון ופרימיום מבקשים לדחות את התביעה שכנגד. טענתם העיקרית היא, שההתחייבות לעמידה ביעדים הותנתה בהקמת הגלריה, וכיוון שזו לא הוקמה הרי שהתחייבות זו לא נכנסה לתוקפה. לדבריהם, אלוני היא שאחראית להפסדים שנגרמו לה, משום שנמנעה מלהקים את הגלריה ושטחי התצוגה. לטענתם, "טעותה" של אלוני הינה לכל היותר טעות בכדאיות העיסקה, שאיננה מזכה אותה לבטל את ההסכם. אלה עיקרי טענות הצדדים ודרישותיהם, ומכאן לדיון בהם. דיון והכרעה אי הצטרפות פרימיום לתביעה 17. אלוני העלתה טענה מקדמית, לפיה יש לדחות את תביעת חסון על הסף, משום שההסכם נעשה עם פרימיום וחסון, ופרימיום לא הצטרפה לתביעה. למרות שמוטב היה שפרימיום היתה מצטרפת לתביעה כתובעת, צודק חסון בטענתו, כי ההסכם נעשה עמו ועם פרימיום "ביחד ולחוד", כמצוין בכותרתו, ובהתאם לסעיף 59(א) לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973 (להלן - חוק החוזים כללי), "שניים שמגיע להם חיוב אחד, חזקה שכל אחד מהם רשאי לדרוש את קיומו, ובלבד שלא ייפרעו מהחייב יותר מן המגיע ממנו". אילו אלוני היתה מגישה בקשה לצרף את פרימיום כתובעת, סביר להניח שהייתי נענה לה, אך אלוני איננה יכולה לבקש את דחיית התביעה על הסף מחמת אי הצטרפותה של פרימיום כתובעת. במיוחד אמורים הדברים, כאשר פרימיום נטלה למעשה חלק בדיון כנתבעת שכנגד (יחד עם חסון). אי הקמת הגלריה ואי הקצאת שטחי התצוגה 18. הדיון בסוגיה זו מתחיל מכתב התביעה. הסעדים הנתבעים הם כולם נזקים שנגרמו לחסון בשל הפסקת ההתקשרות, שנעשתה לטענתו שלא כדין ובניגוד להסכם (למעט חלק קטן מהסעדים שעניינם תשלומים שלא שולמו לו בגין ההתקשרות והוצאות שונות שהוציא). לא נתבע כל נזק שנגרם לחסון בגין אי הקמת הגלריה ואי הקצאת שטחי התצוגה. אמנם, נטען בהרחבה כי הפרות נטענות אלה של אלוני גרמו לו להפסדים, אך כפי שכבר צוין לעיל, הפסדים אלה לא נתבעים. גם פיצויי הקיום מתבססים, כפי שמצוין במפורש בכתב התביעה (סעיף 110), על התוספת, המגדירה את התמורה המגיעה לחסון ופרימיום במצב שאין בו גלריה ואין בו שטחי תצוגה. נמצא, כי על פי כתב התביעה, לא נדרש לדון ולהכריע בדבר ההפרות הנטענות בגין אי הקמת הגלריה או בגין אי הקצאת שטחי התצוגה, וההפרה היחידה שנדרש לדון בה היא בשאלה, האם הפסקת ההתקשרות על ידי אלוני, קרי: ביטול ההסכם, נעשתה שלא כדין? 19. מעבר לנדרש אוסיף, כי בחתימה על התוספת סיכמו הצדדים מהי התמורה המגיעה לחסון ופרימיום במצב של חוסר גלריה, וזו מהווה הסכמה חדשה. אמנם, צוין באותה תוספת מיקומה החדש הצפוי של הגלריה ושטחה, אך לא נקבע מועד ליישומה של הסכמה זו. בתוספת לא היתה כל התייחסות לשטחי התצוגה, אך בכתב התביעה נכתב כאמור במפורש (סעיף 110) כי התוספת התייחסה למצב נעדר גלריה ושטחי תצוגה והוסכם מהי התמורה המגיעה לחסון ולפרימיום במצב זה. ביטול ההסכם על ידי אלוני 20. כאמור לעיל, לאחר שהמשא ומתן בין הצדדים לניסוחו של הסכם חדש נכשל, הודיע סמכ"ל הכספים של אלוני, עדי שביט, לחסון, במכתב מיום 1.9.10, "על הפסקת ההתקשרות לאלתר" (נספח 11 לתובענה). אלוני מנמקת את ביטול ההסכם בכך שתשלום התפוקה והמשך קיומו של ההסכם הותנו בכך שפרימיום תעמוד ביעדים שנקבעו בטבלת היעדים (סעיף 8.1.12), ובהסכם אף נקבעה במפורש זכותה של אלוני לביטול ההסכם, אם פרימיום לא תעמוד ביעדים אלה (סעיף 10.2 סיפא להסכם). פרימיום וחסון משיבים על כך, שמלבד זאת שאלוני היא שמנעה מהם לעמוד ביעדים שנקבעו עקב אי הקמת הגלריה ואי הקצאת שטחי התצוגה, הרי שנקבע בהסכם מפורשות: "טבלת היעדים תהא בתוקף החל ממועד פתיחת הגלריה ביקום" (סעיף 8.1.2 להסכם, בתחילת הפיסקה השלישית). מאחר והגלריה לא הוקמה לא ביקום ולא בכל מקום אחר, הרי שטבלת היעדים לא נכנסה כלל לתוקף, וממילא לא נכנסה לתוקף התחייבותה של פרימיום לעמוד בטבלת היעדים וכן לא נכנסה לתוקף ההתניה בין תשלום התפוקה והמשך קיומו של ההסכם ובין העמידה ביעדים שנקבעו בטבלת היעדים. 21. כיוון שאלוני לא יכלה להתכחש להסכמה המפורשת, לפיה טבלת היעדים תהיה בתוקף רק ממועד פתיחת הגלריה ביקום, טוענת היא, כי הסכמה זו לא נכללה בתוספת, ומאחר וכך היא בוטלה למעשה עם החתימה על התוספת, כך שלמן החתימה על התוספת תשלום התפוקה והמשך קיומו של ההסכם הותנו מחדש בעמידה בטבלת היעדים, ללא קשר להקמת הגלריה. 22. אינני מוצא כל תימוכין לפרשנות זו של אלוני לתוספת. אדרבא, ניכר מניסוח ההסכם כי הצדדים ביקשו להמשיך בכל התנאים שנקבעו בהסכם, למעט התנאים ששונו מפורשות. וכך נאמר בתוספת (סעיף 1.4): "ההסכם העיקרי על כל הוראותיו נותר בתוקפו המלא, למעט ובכפוף לשינויים ככל שחלו בו במפורש על פי הוראות תוספת להסכם זו ולתקופה המצוינת להלן. . . ". נמצא, כי ההסכמה האמורה בהסכם, לפיה העמידה בטבלת היעדים מותנית בפתיחת הגלריה, לא שונתה ולא בוטלה. 23. מסקנה זו מתחייבת גם מהגיונה ומתכליתה של ההסכמה העיקרית הכלולה בהסכם: העלאת אחוז התמורה המגיעה לפרימיום כל עוד הגלריה לא נפתחה והשבת אחוז התמורה למתכונת הקודמת לאחר שהגלריה תפתח. הסכמה זו הושגה לאחר שחסון התלונן על כך שההכנסות שהיו צפויות לו על פי ההסכם נפגעו עקב אי הקמת הגלריה, כפי שסיפר חסון בתצהירו (סעיפים 37 ואילך), וכעולה מההתכתבות שקדמה לחתימה על התוספת (נספח 6 לכתב התביעה). ניתן, לכן, לראות בהעלאת אחוז התמורה במסגרת התוספת מתן פיצוי מסוים וזמני על הפסד הרווחים שהיו צפויים לפרימיום על פי ההסכם, עד להקמת הגלריה. הפסד הרווחים נגזר מכך, שההכנסות היו פחותות מהצפוי על פי טבלת היעדים. אין, לכן, כל הגיון לומר שמצד אחד אלוני פיצתה את פרימיום על אי הקמת הגלריה ומצד שני תבעה ממנה ומחסון לעמוד בטבלת היעדים. בהקשר זה יש להדגיש את העובדה כי בניגוד לחסון, אשר יכל להעיד על התפתחות הדברים וכוונת הצדדים בעת החתימה על ההסכם ועל התוספת, הרי שאלוני בחרה להעיד עד (שביט) שלא נטל חלק בכל הקשור לחתימה על ההסכם ועל התוספת ואשר התחיל לעבוד באלוני כחצי שנה לאחר החתימה על התוספת (עמ' 17 לפרוטוקול), וממילא הוא אינו יכול להעיד על כוונות ורצונות הצדדים באותה עת. 24. התוצאה הנובעת מכל האמור לעיל היא, שביטול ההסכם על ידי אלוני נעשה שלא כדין. האם נחתם הסכם חדש? 25. אלוני טוענת, אמנם בשפה רפה, כי חסון ופרימיום הסכימו למעשה לשינוי התנאים שנקבעו בהסכם ובתוספת, במהלך המשא ומתן בו הוחלפו טיוטות ביניהם (נספח 10 לתביעה). יש לדחות טענה זו. מלבד זאת, שלא נחתם כל הסכם חדש, הרי ששביט אישר בחקירתו (עמ' 22-23), כי לא הושגו בין הצדדים הסכמות עקרוניות רבות. שביט גם אישר (עמ' 22), כי בטיוטה שאלוני שלחה לחסון נכתב במפורש כי היא תכנס לתוקף רק לאחר החתימה עליה, וכי הצדדים לא חתמו על הסכם חדש. מועד פקיעת ההסכם ללא הביטול 26. "תקופת ההסכם הראשונה" נקבעה לשלוש שנים מיום חתימת ההסכם, קרי: עד 31.3.2011 (סעיף 10 להסכם). כמו כן נקבעה "תקופת הסכם שניה" לשלוש שנים נוספות, והוסכם כי הארכה זו תיעשה מאליה, אלא אם הודיע צד למשנהו בכתב, 12 חודשים לפחות לפני תום תקופת ההסכם הראשונה על סיום ההסכם (סעיף 10.2 להסכם). כיוון שאין חולק שאלוני לא הודיעה לחסון או לפרימיום על סיום ההסכם עד יום 31.3.2010, הרי שתקופת ההסכם הוארכה מאליה, עד יום 31.3.2014. שאלת הכדאיות העסקית 27. הצדדים הרחיבו מאד בטיעוניהם ובסיכומיהם בשאלת הכדאיות העסקית, כאשר אלוני טוענת כי ההתקשרות עם חסון ופרימיום הסבה לה הפסדים בלבד, והאחרונים טוענים כי בהעדר הגלריה ושטחי התצוגה ההכנסות שהושגו היו טובות ואם אלה היו מוקמים אזי בוודאי שהיו עומדים בטבלת היעדים ואף למעלה מזה. כל אחד מהצדדים הציג להוכחת טיעוניו ראיות וחישובים שונים. אינני נדרש לכל אלה, שכן וכידוע, טעות בכדאיות העיסקה איננה "טעות" המזכה צד לחוזה לבטל את החוזה (סעיף 14(ד) לחוק החוזים (חלק כללי) התשל"ג-1973), מה גם שאלוני לא נמנעה להתקשר עם חסון ופרימיום פעם שניה בשנת 2008, למרות הנסיון שהיה לה מההתקשרות הראשונה משנת 2007, לא נמנעה לחתום עמם על התוספת כחצי שנה לאחר חתימת ההסכם השני ולא נמנעה מלנסות ולחתום עמם חוזה חדש במהלך שנת 2010. הפרת ההסכם על ידי אלוני 28. המסקנה עד כאן היא שאלוני הפרה את ההסכם בכך שביטלה את ההסכם עם חסון ופרימיום שלא כדין. כאמור, אינני נדרש להפרות האחרות הנטענות על ידי חסון: אי הקמת הגלריה ואי הקצאת שטחי התצוגה, משום שהתביעה הכספית איננה מבוססת על הפרות אלה אלא על ההפרה של ביטול ההסכם שלא כדין, בלבד. פיצויי קיום 29. תביעתו העיקרית של חסון הינה לפיצויי קיום. לטענתו (סעיף 110 לכתב התביעה), "במידה והצדדים היו ממשיכים לשתף פעולה בלא שהוקמה הגלריה והתצוגה באולמות התצוגה, ומר חסון היה מתוגמל בהתאם להסכם השני ולתוספת לו, ובהנחה כי היה גידול שנתי של 20%, היה מר חסון זכאי לכל הפחות לסך של 1,384,999 ₪ בגין חודשים ספטמבר 2010 עד מרץ 2014". לכך הוסיף חסון את התשלום שהיה זכאי לו עבור שימוש ברכב וטלפון נייד בחודשים הללו בסכום מצטבר של 174,408 ₪ (סעיף 116 לכתב התביעה) והתשלום החודשי הקבוע בסך 15,000 ₪ לחודש בגין כל אותם חודשים, סכום מצטבר של 748,200 ₪ לחודש. 30. ככלל, הנפגע מהפרת ההסכם הוא שצריך להוכיח את שיעורו של הנזק. אולם, נטל ההוכחה בדבר שיעור הנזק אינו אחיד בכל הנסיבות, והוא מותאם למידת הקושי האובייקטיבי בהבאת ראיות אמינות ומדויקות על היקף הפגיעה שספג הנפגע. קיימת הנחה שיפוטית בדבר קיום שיקול דעת שיפוטי בהיקף מסוים לפסיקת פיצוי על פי האומדנא. נזק מסוג אובדן רווח נמנה על סוג הנזקים שהערכתם קשה במיוחד. קביעת הפיצויים בראש נזק זה כרוכה בהערכות והשערות, ולכן ניתן לנקוט גישה מקילה עם נפגע המבקש לפסוק לו פיצויים בגינו. ראו: ע"א 8588/06, 8643/06 דלג'ו נ' אכ"א לפיתוח בע"מ (2010) להלן - דלג'ו, פיסקה 27 לפסק הדין, וכל האסמכתאות המובאות שם. וכן ראו: גבריאלה שלו ויהודה אדר, דיני חוזים - התרופות, לקראת קודיפיקציה של המשפט האזרחי, להלן - שלו ואדר, עמ' 349-350 ועמ' 442-451. 31. חסון ערך את חישובי הפסד הרווח בהסתמכו על דו"חות כספיים שהגישה אלוני (החישוב מפורט בעמ' 10-11 לסיכומי התשובה. הדו"חות צורפו כנספחים 6 לתצהיר שביט). הדו"חות הללו מפרטים את התשלומים ששולמו לחסון ופרימיום כאחוז מהתפוקה. התשלום החודשי הממוצע ששולם במשך שנות הפעילות עמד על סך 22,949.9 ₪. לכך הוסיף את התשלומים הקבועים ששולמו לו: 15,000 ₪ תשלום חודשי קבוע וכ-5,000 ₪ שווי שימוש רכב וטלפון נייד, כלומר 20,000 ₪ נוספים כל חודש. בסה"כ: 42,949 ₪. סכום זה הוכפל ב-42 חודשים, יתרת החודשים למן הפסקת ההסכם ועד סוף תקופת ההתקשרות השניה 3/2014 - 9/2010. מכפלה זו מביאה לסכום של 1,803,858 ₪. בחישוב זה לא נכלל הגידול השנתי הצפוי הנטען בכתב התביעה של 20%. 32. אלוני בבקשה שהוגשה על ידה לאחר הגשת סיכומי התשובה ביקשה למחוק חישובים אלה שפורטו לראשונה בסיכומי התשובה. אינני נענה לבקשה זו. אמנם, פירוט החישוב נעשה לראשונה בסיכומי התשובה ויתכן שהיה רצוי לעשותו בשלבים קודמים ולכל המאוחר בסיכומים הראשונים של חסון, אך יחד עם זאת החישוב אינו מבוסס על כל ראיה חדשה, אלא על ראיות שהוצגו ונותחו במהלך המשפט, ולמעשה הוצגו על ידי אלוני עצמה. 33. אולם, הפגם בחישוב הפסד הרווח שפורט על ידי חסון נובע ממקור אחר. סעיף 14(א) לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), התשל"א-1970 (להלן - חוק החוזים תרופות), קובע, כי "אין המפר חייב בפיצויים לפי סעיפים 12,10 ו-13 בעד נזק שהנפגע יכול היה, באמצעים סבירים, למנוע או להקטין". מתוקף כך היה על חסון להקטין את הפסד הרווח בכל התקופה הנתבעת על ידי קבלת עבודות אחרות בתחום השיש בו התמחה, ואם לא עשה כן רשאי בית המשפט לקזז מההפסד הנתבע את סכום הנזק שהנפגע יכול היה להקטין (השוו: דלג'ו, פיסקה 28 בפסק הדין). 34. בענייננו, איננו נזקקים להשערות, כיוון שחסון עצמו אישר בתשובות שנתן לשאלון שהציגה לו אלוני (נספח 9 לתצהיר שביט), כי למעט התקופה בה עבד עם אלוני, הוא עבד "במשך כל חייו" בעסק השיש המשפחתי (שאלות 1-4 ותשובות 1-4). אמנם, באותן תשובות הצהיר חסון כי משכורתו בחברה המשפחתית היתה 9,000 ₪ לחודש (תשובה 2.4), אך בחקירתו (עמ' 15) הוא הודה כי נתון זה אינו משקף את הכנסותיו האמיתיות באותה חברה. כיוון שכך היה על חסון לפרט, זה כנגד זה, את הפסד הרווח הנטען על ידו בעקבות הפסקת ההתקשרות עם אלוני ואת הרווחים שהרוויח מעבודתו בחברה המשפחתית לאחר הפסקת ההתקשרות. משלא עשה כן, הרי שהוא לא עמד בנטל המוטל עליו להוכיח את שיעור הנזק. 35. יחד עם זאת, ולמרות שחסון לא טרח לפרט, ניתן להניח שרווחיו מהחברה המשפחתית לא היו מיידיים, אלא לאחר תקופת התאקלמות מסוימת. בדרך זו הלך אף בית המשפט העליון בענין דלג'ו, כאשר הניח שהחברה שנפגעה מהפרת ההסכם נזקקה לשנתיים כדי לחזור לחיי העסקים הרגילים (פיסקה 28 לפסק הדין). בענייננו אני סבור כי ניתן להסתייע בתקופת ההודעה מראש שנקבעה בהסכם (סעיף 10.2) להפסקת ההתקשרות על ידי אלוני: 90 יום, כקנה מידה להערכת הצדדים בדבר התקופה שתידרש לחסון (ופרימיום) להשתלב בעבודה אחרת ולהפיק ממנה רווחים. ויצוין, כי אילולא היה מדובר בחברה משפחתית שחסון כבר עבד בה טרם ההתקשרות עם אלוני ואליה חזר לאחר תום ההתקשרות, סביר היה לקצוב תקופה ארוכה מ-90 יום, אך בנסיבות האמורות, ובמיוחד לאחר תשובתו הגורפת של חסון, כאמור לעיל, אני סבור כי זוהי תקופה סבירה וראויה לחישוב הפסד רווחיו של חסון. 36. החישוב שערך חסון בהסתמך על הדו"חות של אלוני הוא חישוב ראוי. על פי חישוב זה, הרווח החודשי הממוצע (כאחוז מהתפוקה) עמד על סך 22,950 ₪. לכך יש להוסיף את השכר החודשי הקבוע בסך 15,000 ₪ (17,400 ₪ כולל מע"מ). אין להוסיף את שווי השימוש ברכב ובטלפון הנייד, כיוון שזה מיועד לכסות שימוש של ממש. סה"כ הפסדו החודשי של חסון עמד על סך 40,350 ₪ לחודש. במכפלה של שלושה חודשים: 121,050 ₪. 37. טוב עשה חסון כאשר בסיכומי התשובה שלו הוא "ויתר" על טענתו לגידול חודשי של 20% לרווחים הללו, כיוון שלא הובאה כל ראיה לענין זה. התביעות הנוספות 38. חסון תבע חשבונית אחת לחודש אוגוסט 2010 בסך 17,400 ₪ (כולל מע"מ) שלא שולמה וכן תשלומים בסך 66,407 ₪ (כולל מע"מ) בגין רווחי החודשים יולי-אוגוסט 2010 שטרם שולמו (סעיפים 108-109 לכתב התביעה). אלוני לא הכחישה, כי תשלומים אלה לא שולמו, ולפיכך חסון זכאי להם. 39. חסון תבע שווי של מלאי שרכש עבור אלוני בסך 74,124 ₪ ודמי אחסון המלאי בסך 2,088 ₪ (סעיפים 118-119 לכתב התביעה). בחקירתו (עמ' 16) אישר חסון, כי מלאי זה נשאר ברשותו, ולפיכך הוא אינו זכאי לתבוע סכומים אלה. 40. חסון גם אינו זכאי לתשלום בסך 10,960 ₪ עבור שולחן תצוגה שהזמין מנגר והמשיך לבנותו בעצמו, כיוון שלא נטען שהוא העביר את השולחן לרשותה של אלוני. 41. חסון אינו זכאי לפיצוי עבור "הפגיעה בשם הטוב, במוניטין ועוגמת נפש" כיוון שלא הובאה כל ראיה בדבר הפגיעה בשם הטוב ובמוניטין. הזכות לפיצוי עבור עוגמת נפש, קרי: נזק לא ממוני כפופה לשיקול דעת שיפוטי (ראו: שלו ואדר, עמ' 302), ובדרך כלל הוא אינו ניתן בהתקשרות עסקית מובהקת (השוו שלו ואדר, עמ' 301). בנסיבות העסקיות המובהקות דנן, אינני מוצא לנכון לפסוק פיצוי נוסף עבור עוגמת נפש. 42. בסך הכל זכאי חסון לפיצוי מאת אלוני בסך 204,857 ₪ (121,050 ₪ על פי סעיף 35 לעיל ועוד 17,400 ₪ ו-66,407 ₪ על פי סעיף 38 לעיל). 43. בסיכומיו תובע חסון גם פיצויים מוסכמים בהתאם לסעיף 14.2 להסכם. צודקת אלוני בטענתה, כי יש לדחות תביעה זו שלא נתבעה בכתב התביעה. אמנם, בית המשפט העליון פסק בעבר (רע"א 196/88 טומשבסקי נ' אופנהיימר, פ"ד מב(4) 365), כי ניתן לפסוק פיצויים מוסכמים גם אם הם לא נתבעו במפורש בכתב התביעה, אך בית המשפט הגדיר אפשרות זו כ"יוצאת דופן" (פיסקה 5 לפסק הדין). יש לזכור, כי מלבד זאת שחוסר אזכורה של התביעה לפיצויים מוסכמים בכתב התביעה מונע מהנתבע להתמודד עמה ולהתגונן מפניה, הרי שבכך נמנעת מהנתבע גם הזכות לדרוש את הפחתתם בנסיבות המפורטות בסעיף 15(א) סיפא לחוק החוזים-תרופות. בכלל הנסיבות המפורטות לעיל, אני סבור כי אין לפעול על פי החריג לכלל, אלא על פי הכלל, ומשחסון לא תבע פיצויים מוסכמים בכתב התביעה, הרי שהוא אינו זכאי לתובעם במסגרת סיכומיו. התביעה שכנגד 44. בתביעה שכנגד תובעת אלוני מחסון ופרימיום השבת התשלומים ששולמו להם (כנגזרת מהתפוקה), כיוון שהם לא עמדו בטבלת היעדים שנקבעה. לאור המסקנה האמורה לעיל, כי על פי ההסכם טבלת היעדים נכנסת לתוקפה רק מעת הקמת הגלריה ומאחר וזו לא הוקמה הרי שאין תוקף לטבלת היעדים, הרי שאין כל בסיס לתביעה שכנגד, והיא נדחית בזאת. תוצאה 45. לאור כל האמור לעיל אני מחליט, כדלקמן: א. אלוני תשלם לחסון סכום מצטבר של 204,857 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הפסקת ההתקשרות, 1.9.10, ועד לתשלום בפועל. ב. התביעה שכנגד נדחית. ג. אלוני תשלם לחסון הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 15,000 ₪ בצירוף מע"מ כחוק. חוזההסכם שיתוף