מה חובת הגילוי של עורך דין לפני חתימה על הסכם שכר טרחה עם הלקוח ? יחסי עורך הדין והלקוח מתבססים על חוזה התקשרות (הסכם שכר הטרחה) הנכרת ביניהם עת שוכר הלקוח את שירותי עורך הדין. ברור כי אלו אינם יחסים חוזיים רגילים, אלא יחסים הכוללים יחסי אמון מיוחדים. מעורך הדין מצופה לנהוג בלקוחו ביחס של מסירות וכאשר אינטרס הלקוח בראש מעיניו. כך, למשל, נקבע בעניין זה: "אמונה" פירושה אמת ויושר, ו"מסירות" פירושה חריצות ושקידה, דבקות ואדיקות, כשהאינטרס של הלקוח עומד בראש מעייניו ודאגותיו של עורך-הדין. (ע"א 9/55 עו"ד פלוני נ' יו"ר וחברי המועצה המשפטית, פ"ד ו 1720, 1730) חובה זו של עורך הדין כלפי הלקוח איננה מתחילה באותו חלקיק שנייה שלאחר כריתתו של הסכם שכר הטרחה. הורתה של חובה זו של עורך הדין גם בטרם נכרת הסכם שכר הטרחה. בשלב המשא ומתן לקראת שכירת שירותיו ולקראת כריתת הסכם שכר הטרחה. בין החובות המוטלות על עורך הדין בשלב זה, מצויה גם חובתו לגלות ללקוח מראש את כל הנתונים הרלוונטיים להתקשרות (ד. פרידמן, שכר טרחה ראוי לעורך דין, המשפט ב' (תשנ"ה), 105). למעשה, חובתו של עורך הדין לפעול בהגינות ובשמירה על אינטרס הלקוח קשה יותר בשלב המשא ומתן, שכן בשלב זה מתנגשים האינטרס של הלקוח עם האינטרס של עורך הדין. אך טבעי כי בשלב זה ישאף עורך הדין להגדיל את רווחיו הצפויים ממתן השירות המשפטי וטבעי באותה מידה הוא שהלקוח ישאף להקטין את התשלום הנדרש ממנו. ובכל זאת, גם בהתקיים מתח שכזה, חובתו של עורך הדין לנהוג בהגינות כלפי הלקוח ולגלות לו כל פרט רלוונטי שרירה וקיימת. כה קרדינאלית, כה אלמנטארית, היא חובת הגילוי שחב עורך הדין ללקוחו שנאמר עליה כי היא "רוח אופיו של המקצוע, היסוד עליו הוא בנוי" (ע"א 9/55 עו"ד פלוני נ' יו"ר וחברי המועצה המשפטית, פ"ד ו 1720, 1730) ועוד ניתן לראות בה "יסוד מוסד לחובת עורך-הדין כלפי לקוחו" (ע"א 7/73 פלוני נ' הועד המחוזי של לשכת עורכי-הדין תל-אביב יפו, פ"ד כח (1) 679, 682). זוהי איפוא אותה חובת גילוי החלה מכוח נוהג ואשר הפרתה עלולה להוות הטעיה מצד עורך הדין כלפי הלקוח המתקשר עימו בהסכם לקבלת שירותיו, ועילה לביטול החוזה לפי סעיף 15 בחוק החוזים. באותם נתונים אשר חייב עורך הדין לגלות ללקוח בכריתת הסכם שכר הטרחה כלולים כל הנתונים המבטאים את היקף השירותים אשר יינתנו ואת העלות בה יחויב הלקוח בגינם, אלא שחובת הגילוי איננה מסתכמת בנתונים אלו. כאשר שירותי עריכת הדין מתייחסים לייצוג בהליך משפטי, על עורך הדין לגלות ללקוח מראש את גם הערכתו באשר למצב המשפטי וסיכויי הזכייה. כך למשל נקבע בהליך אשר התברר בבית משפט השלום, בתביעת עורכי דין לשכר טרחה המתבסס על שעות העבודה שהושקעו: על עו"ד המטפל בתיק לשוות לנגד עיניו, לא רק את הטיפול המשפטי הנכון בעיניו, אלא גם את שאר הנסיבות כגון גודלו של התיק שנמסר לטיפולו, היקפו הכספי, יכולתו הכלכלית של הלקוח שלו, הוצאות שכבר הוצאו בעבר ע"י הלקוח לצורך טיפול בתיק זה, הוצאות שעוד נכונו לעתיד, הסיכויים לזכות במשפט וכו'. הכל במידה הראויה, ולא רק לצורך התכלית הראויה. כאשר אין ללקוח כל מידע לפיו יוכל להעריך את כמות העבודה המשפטית הנחוצה לצורך הטיפול בתיק שלו, וכאשר אין ללקוח כל יכולת מעשית לפקח על החשבונות המוגשים לו על דרך בחינת מספר שעות העבודה שהושקעו בעניינו ו/או נחיצותן - נאלץ הוא לשים מבטחו בעו"ד המטפל בו מתוך תקווה כי כשם שהוא דואג להגן על האינטרסים המשפטיים שלו, כך ידאג אף לאינטרסים הכלכלית שלו, קרי: יבצע רק את העבודה ההכרחית ובמינימום השעות האפשרי. (תא (ת"א) 59207/00 פרופ' יובל לוי ושות' נ' רובינשטיין רוחמה 10.1.2002, פסקה 7 בפסק הדין של השופטת יהודית שבח) בשלב בו מתנהל משא ומתן בין הלקוח לבין עורך הדין לקראת כריתת הסכם שכר טרחה, פערי המידע בין הצדדים עלולים להיות גדולים. הלקוח עשוי להיות מודע לפרטי המקרה בגינו פנה לעורך הדין אך עלול שלא לדעת כלל אם עניינו מקים לו עילת תביעה. הלקוח עלול שלא לדעת אילו פרטים חיוניים חסרים להכנת התביעה, איזו השקעה תידרש בבירור עניינו, אילו הוצאות יצטרך להוציא, כמה זמן יארך הטיפול בעניינו ומה הפירות האפשריים של ההשקעה הנדרשת ממנו. כל אלו פרטים שעשויים להשפיע על החלטת הלקוח באשר להתקשרותו עם עורך הדין, שלכן גם פרטים ופרטי פרטים אשר מצופה מעורך הדין להבהיר ללקוח במהלך המשא ומתן ביניהם. אך ברור הדבר שחדשות לבקרים אין לעורך הדין עצמו, ויהיה ותיק ומיומן ככל שיהיה, את היכולת למסור את הערכתו באשר לעניין הלקוח. לעיתים לא יכול עורך הדין להעריך את מידת ההשקעה שתידרש, למשל שכן טרם נאספו הנתונים וטרם ידועה עמדת הצד שכגד. ודאי שעורך הדין איננו יכול להתחייב לתוצאות ההליך המשפטי, לא בטרם החל ואף לא עודו מתנהל, שכן התוצאה תלויה בגורמים רבים, חלקם כלל אינם ידועים לעורך הדין וחלקם כלל שאינם תלויים בו. ראוי לפיכך להבהיר כי פן זה של חובת הגילוי איננו כולל התחייבות כלשהי של עורך הדין לתוצאות ההליך ואף לא התחייבות להוצאות שיידרשו. הדגש בפן זה של חובת הגילוי מוסב על הערכתו של עורך הדין, לא על התחייבותו. זאת ועוד, לעיתים אין בפני עורך הדין את מכלול הנתונים הדרושים לגיבוש הערכתו, הן לעניין סיכויי הזכייה, אך גם לרכיבים חיוניים נוספים של השירות המשפטי ללקוח, כגון היקף השעות שיידרשו, סכומי התביעה, ההוצאות על מומחים וכיו"ב. חובת הגילוי חלה גם במצב שכזה, כאשר על עורך הדין להבהיר ללקוח גם את היעדר המידע הרלוונטי והשלכתו על השירות שיינתן. על עורך הדין לשוות לנגד עיניו כל העת את הפער הגדול שבינו לבין הלקוח ההדיוט, זה שאיננו מצוי ברזי ההליך המשפטי, איננו יכול להעריך לבדו את סיכויי ההצלחה והתמורה שעשויה להיפסק לזכותו, וחייב לשים מבטחו בעורך הדין שיבהיר לו את כל אלו ומראש, בשלב בו מתחבט הלקוח באשר להתקשרות עם עורך הדין.לקוחותעורך דין