עורך דין מקרקעין בקרית שמונה - הקצאת קרקעות בקרית שמונה

מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא הקצאת קרקעות בקרית שמונה: 1. א) המדובר בשתי תביעות לאכיפת חוזה וכספית שהגישו התובעים נגד עמידר החברה הלאומית לשיכון עולים בישראל (להלן: עמידר), ומנהל מקרקעי ישראל (להלן: ממ"י), כאשר תביעתם של משפחת בן דוד הוגשה בת.א. 1031/01, ותביעתם של משפחת ביטון הוגשה בת.א. 1109/02. ב) שתי התביעות הנ"ל אוחדו על פי החלטת כב' הנשיא אברמוביץ, והדיון התנהל בתיק אזרחי 1109/02. 2. א) הצדדים הגישו מטעמם תצהירי עדות ראשית, והמצהירים נחקרו אודות תצהיריהם. ב) בהחלטתי מיום 29/06/03, ולאור התנגדות ב"כ ממ"י, הורתי על מחיקת סעיף 31 מתצהיר משפחת בן דוד, וסעיפים 55, 56 מתצהיר משפחת ביטון. מכיוון שסעיפים אלה נוגעים לעניינים שבמומחיות, ושתי המשפחות לא הביאו חוות דעת של מומחה בעניינים אלה. ג) בתום שמיעת הראיות, הסכימו ב"כ משפחת בן דוד ומשפחת ביטון, וכן ב"כ חב' עמידר, כי ינתן פסק דין לפי סעיף 79 א' לחוק בתי המשפט (נוסח משולב) התשמ"ד - 1984, על סמך חומר הראיות שהונח בבית המשפט , ותוך וויתור על הגשת סיכומים בכתב. ב"כ ממ"י ביקשה שהות לשקול את עמדתה. ביום 09/07/03, שלחה הודעה בה הביעה את הסכמתה למתן פסק דין לפי סעיף 79 א' לחוק בתי המשפט על סמך חומר הראיות שבתיק ותוך וויתור על הגשת סיכומים. ד) בהסכמת הצדדים, תוקן סעיף 39 לתביעת משפחת ביטון, על פיו משפחת ביטון דורשת לחילופין מגרש חלופי למגרש מס' 90. ה) במהלך הדיון, הצהיר ב"כ עמידר כי: "אני מצהיר אנו לא מכחישים שהייתה טעות והחתמנו את הצדדים על שני חוזים לרכישת שתי יחידות דיור על אותו מגרש, כאשר על פי תוכנית המתאר 6492 ניתן לבנות אך ורק יחידה אחת". 3. משפחת בן דוד טענה כי: א) בחודשים יולי, אוגוסט 1996, פרסמה עמידר מכרז למכירת דירות מגורים צמודות קרקע בקרית שמונה וחצור. המכרז התייחס, בין היתר, לרכישת זכויות חכירה לדורות בדירה שמהווה יחידה אחת בבית דו משפחתי ברח' ארנון 8/2 בקרית שמונה בגוש 13184 חלקה 3, בהתאם לתנאי החכירה כמקובל אצל ממ"י (להלן: הדירה). ב) משפחת בן דוד הגישה הצעה במסגרת המכרז לרכישת הדירה שמהווה חציו של מבנה מגורים דו משפחתי הבנוי על מגרש מס' 90 בשכונת הוורדים (להלן: המגרש), ומשפחת ביטון הגישה הצעה לרכישת החצי השני של המגרש. ג) עמידר וממ"י הציגו את הדירה כבעלת שטח של 59 ממ"ר הניתנת להרחבה ב- 162 ממ"ר שבנויה על מגרש בגודל 646/2 ממ"ר. ד) ביום 13/06/96, נחתם חוזה בין משפחת בן דוד לבין עמידר לרכישת הזכויות בדירה, ומשפחת בן דוד שילמה את מלוא התמורה בסך - 70,000 ₪. באותו יום, חתמה המשפחה עם ממ"י על חוזה לחכירת הקרקע עליה בנויה הדירה לתקופה של 49 שנים. ה) לאחר חתימת החוזים כאמור, הוברר למשפחת בן דוד כי בתוך גבולות המגרש, נבנתה תחנת המתנה לאוטובוסים ונסללה מדרכה ציבורית. שינויים אלה הקטינו את שטח המגרש ל- 580 ממ"ר בערך. ו) בנוסף הוברר למשפחת בן דוד, כי בהתאם לתב"ע ג/6492 החלה על המגרש, ניתן לבנות על המגרש יחידת דיור אחת בלבד. ז) בעקבות פניות של משפחת בן דוד ומשפחת ביטון,ערך ממ"י תוכנית מתאר מקומית מפורטת, שתאפשר פיצול המגרש לשתי חלקות נפרדות, על מנת שיוכל כל זוג משני הזוגות הזוכים במכרז לבנות דירה משלו. תוכנית זו נדחתה על ידי הוועדה המקומית לתכנון ובנייה, ואף הערר שהגיש ממ"י לוועדה המחוזית, אף הוא נדחה. ח) במהלך נסיונות הפישור, הוצע שמשפחת בן דוד תקבל את כל המגרש ומשפחת ביטון תקבל מגרש אחר. משפחת ביטון הסכימה לכך, אולם לאחר מכן חזרה בה מהסכמתה לאחר שהוברר לה ע"י ממ"י כי עליה לשלם סכום נוסף בסך 80,000 ₪ עבור הוצאות פיתוח במגרש החליפי. ט) משפחת בן דוד טענה, כי בשל התנהגות עמידר וממ"י נגרמו לה הנזקים הבאים: 1: סך - 100,000 ₪, סכום זה היה נחסך ממנה לו ניתן היה לבנות על המגרש על פי החוזה. 2: שילמו דמי שכירות סך - 350 $ לחודש X 54 חודשים, בסה"כ 18,900 $. 3: עלייה בהוצאות הבנייה בסכום של 40,000 $, (סעיף זה נמחק לאור החלטתי הנ"ל). 4: עוגמת נפש או העדר נוחות בסכום של 100,000 ₪. 4. תחילה, ראוי להדגיש כי, משפחת ביטון היא הזוג הנוסף שהגיש הצעה במכרז שהתפרסם לרכישת מחצית הדירה והמגרש, והטעות שעלתה בעניינם היא אותה טעות שהייתה עם משפחת בן דוד, ואף כל הדיונים, המשאים ומתנים, התוכניות והעררים לוועדות השונות, היו שותפים לשתי המשפחות. 5. משפחת ביטון העלתה, הן בתביעתה והן בתצהירה, כמעט אותן טענות שהעלתה משפחת בן דוד. בנוסף טענה: א) בשומת עמידר (נספח ג' שצורף לתצהיר משפחת בן דוד), צויין כי, שטח הדירה המקסימלי שרשאים לבנות על המגרש הוא 162 ממ"ר, וכי החכירה למשפחת ביטון מתבצעת על פי תוכנית מתאר 6492. ב) לשם מימון רכישת הבית, קיבלה משפחת ביטון משכנתא מבנק בינלאומי הראשון. ג) כי בשלב מסויים כשהוצע להם לקבל מגרש חלופי, הסכימה משפחת ביטון, אולם הם חזרו בהם כאשר נדרשו לשלם סכום של 60,000 ₪ בגין פיתוח ו- 20,000 ₪ בגין היטלים ואגרות. המשפחה הביעה את הסכמתה לקבל מגרש חלופי ובתנאי שלא תשלם כל סכום מעבר לסכום 70,000 ₪ ששילמה עת חתימת החוזים עם עמידר וממ"י. ד) משפחת ביטון דרשה לשלם לה את הנזקים הבאים: 1: בגין דמי שכירות למשך 6 שנים בסך - 134,540 ₪. 2: עליית מחירי הבנייה בתקופת העיכוב בסך - 220,000 ₪. 3: עוגמת נפש בסך - 150,000 ₪. 6. בתביעה של משפחת ביטון, טענה ממ"י בהגנתה, בין היתר: א) בהתאם לסעיף 11 לחוזה החכירה, הצהירו שתי המשפחות כי ידוע להם כי גבולות המגרש ושטחו אינם סופיים, וכי עלולים לחול בהם שינויים כתוצאה משינויים בתכנון על פי חוק התכנון והבנייה. ב) כי משפחת ביטון קיבלה את החזקה בממכר, ואין לה עילה לאכיפת ההסכם. ג) משפחת ביטון הכשילה כל מאמצי ממ"י לבצע שינויים בתוכנית שגויה שחלה על המגרש, כדי להתעשר שלא כדין על חשבון ממ"י. בתביעה של משפחת בן דוד, טענה ממ"י בהגנתה, בין היתר: א) אין למשפחת בן דוד כל זכות לדרוש כי יוקצה להם כל המגרש בשלמותו. ב) ממ"י אינה נושאת באחריות שלוחית למעשיה או מחדליה של עמידר. ג) במבוא לחוזה שנחתם עם עמידר, הוצהר כי משפחת בן דוד בדקה את הזכויות בדירה, ואת התוכניות החלות על פי דיני התכנון והבנייה, ולא תהיה לה כל טענות בקשר לכך. ד) תחנת האוטובוסים והמדרכה, נבנו במקום לפני עריכת המכר. ה) המבנה הקיים על המגרש, אוכלס מאז ומתמיד על ידי שתי משפחות, ונמכר על ידי עמידר לשתי המשפחות. ו) בתוכנית שהגישה ממ"י לשינוי המצב התכנוני הקיים באופן שתותר בניית שתי יחידות דיור על המגרש, התנגדה משפחת בן דוד, התנגדות זו נגועה בחוסר תום לב. ז) התובעים הכשילו בכוונה תחילה את התוכנית שהגישה ממ"י כדי להפיק רווח פרטי. ח) ממ"י פעל בתום לב ולא מתוך כוונה להטעות, הוא אינו נושא בכל אחריות לטעות שנפלה. ט) משפחת בן דוד לא מילאה את חובתה בדבר הקטנת הנזק, ויכלו להכשיר את הדירה הקיימת על המגרש כפי שעשו לבסוף, וזאת מייד עם זכייתם במגרש. י) ממ"י הכחיש את כל הנזקים שטענו להם משפחת בן דוד. 7. בתביעת משפחת ביטון טענה עמידר בהגנתה, בין היתר: א) עמידר אינה הבעלים של הדירה, היא פעלה כשלוחת ממ"י לצורך פרסום המכרז וניהולו על סמך הנתונים שסיפקה לה ממ"י, ועמידר רק מבצעת החלטות ואינה מקבלת החלטות. ב) במכרז לא צויין שטח המגרש או מצבו התכנוני של המבנה. ג) עמידר הכחישה את כל הטענות שהועלו כלפיה לעניין "מצג שוא" לכאורה, אשר הציגה למשפחת בן דוד. ד) עמידר אינה הבעלים של קרקעות ואינה יכולה לתת מגרש חלופי, ואף אינה מוסמכת לשווק מגרשים. ה) עמידר הכחישה את כל הנזקים שטענה להם משפחת בן דוד. בהגנתה לתביעת משפחת בן דוד, חזרה על אותן טענות שהעלתה בהגנה כלפי משפחת ביטון, ואף הפנתה להוראות המכרז ולמבוא להסכם שנחתם עמה, על פיו עובר להגשת ההצעה וחתימת החוזה, היה על משפחת בן דוד לבדוק היטב את מצבה הפיזי, התכנוני והמשפטי של הדירה, היא נמנעה מלעשות זאת, לכן אין לה להלין כיום על מצב הקרקע ו/או על אפשרויות הבנייה על הקרקע. 8. לאחר שעיינתי בכל חומר הראיות שהונח בפניי, שמעתי את עדויות כל העדים מטעם הצדדים, וכן בחנתי את מכלול טענותיהם, הנני מורה כדלקמן: א) הנני מחייב את מנהל מקרקעי ישראל להקצות למשפחת בן דוד את המגרש 90 בשלימותו עם הבניין הקיים עליו, המגרש נמצא בחלקה 3 גוש 13184 בשכונת הוורדים בקרית שמונה. מנהל מקרקעי ישראל יחתום עם משפחת בן דוד על חוזה חכירה ל- 49 שנים כפי שנהוג אצלו, כל זאת מבלי שמשפחת בן דוד תשלם סכום כלשהו מעבר לסכום ששילמה בשנת 1996. ב) הנני מחייב את מנהל מקרקעי ישראל להקצות למשפחת ביטון את המגרש 80 בשלימותו, המגרש נמצא בשכונת הוורדים בקרית שמונה. מנהל מקרקעי ישראל יחתום עם משפחת ביטון על חוזה חכירה ל- 49 שנים כפי שנהוג אצלו, כל זאת מבלי שמשפחת ביטון תשלם סכום כלשהו בגין מגרש זה מעבר לסכום ששילמה בשנת 1996. ג) אני מחייב את עמידר ומנהל מקרקעי ישראל ביחד ובחלקים שווים ביניהם לשלם לכל אחת משתי המשפחות (משפחת בן דוד ומשפחת ביטון) פיצויים בסכום של 25,000 ₪ נכון להיום. 9. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות, וכל צד ישא בהוצאותיו. עורך דיןקרקעותמקרקעיןהקצאת קרקעות