התובע בכתב התביעה תיאר תשתית עובדתית, על פיה לא קיבל מהנתבעת מענה למכתבי פניה שלו אליה, וכן העלה טענה על פיה הנתבעת לא שילמה לו את מלוא המגיע לו בגין הבראה, חגים ותשלום ל'מבטחים'. בסעיף 9 לכתב התביעה טוען התובע, כי סירובה של הנתבעת לשלם לו את זכויותיו מכח חוקי העבודה, מהווה פיטורים. בסיכומיו בעל-פה התמקד ב"כ התובע בזכאות לפיצויי פיטורים, לפיצוי בגין אי הפרשה מלאה לפנסיה וכן התייחס לעניין הפרש דמי ההבראה. מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא התפטרות עקב אי תשלום פנסיה: 1. התובע אשר עבד אצל הנתבעת כשומר בתקופה מחודש 4/2004 ועד סוף חודש 3/2007, הגיש תביעה כנגד הנתבעת לתשלום לזכויות שונות ובהן פיצויי פיטורים, תשלום עבור דמי הבראה, פדיון חופשה, פיצוי בגין הפרשה למבטחים ותשלום עבור שכר עבודה חסר. התביעה בתיק שלפנינו הוגשה בתאריך 7.3.11, אלא שהתובע הגיש קודם לכן בסמוך לסיום יחסי העבודה שבין הצדדים, תביעה בתיק עב' 2786/07, אשר התנהלה לפני השופט קוגן, ואשר נמחקה בתאריך 6.2.08, מאחר והצדדים לא מילאו אחר החלטת בית הדין. גרסת התובע באשר לנסיבות מחיקת התביעה הקודמת היתה שהתביעה נמחקה מאחר ואז היה ניסיון להגיע לפשרה, והצדדים לא הודיעו דבר לבית הדין, ולכן נמחקה התביעה. מעבר לגרסה זו של התובע, אין לפנינו מידע, מדוע נמחקה התביעה הקודמת. 2. בתביעתו של התובע בתיק שלפנינו טען התובע, כי עבד כמאבטח במתקן של בזק באזור הקריות, וכי עבודות נוספות שהוצעו לו לאחר שעבודתו בבזק הופסקה, לא היו דומות לתנאי העסקתו כמאבטח בבזק. עוד ובנוסף טען התובע, כי הנתבעת התעלמה ממכתבים שנשלחו אליה, וכן טען שהנתבעת הרעה את תנאיו בכך, שלא שילמה לו את כל דמי ההבראה המגיעים לו כחוק, לא שילמה לו עבור ימי חג ולא שילמה עבורו למבטחים, כקבוע בהסכם הקיבוצי (ס' 8 לכתב התביעה). בנוסף לכך טען התובע, כי בשל סירובה של הנתבעת לשלם לו את זכויותיו המעוגנות בחוקי העבודה השונים, הרי סירוב זה מהווה פיטורים, ועל כן הוא זכאי לפיצויי פיטורים ולפדיון ימי החופשה, דמי ההבראה ויתר הזכויות שתבע. 3. הנתבעת בכתב הגנתה טענה, כי התובע הגיש תביעתו בשיהוי לאחר חלוף למעלה מ-4 שנים ממועד סיום יחסי עובד ומעביד בין הצדדים (יש התעלמות בכתב ההגנה מקיומה של תביעה קודמת). הנתבעת אישרה בכתב ההגנה, כי התובע עבד כשומר מטעמה בחברת בזק, וכן הודתה בתקופת העסקה הנטענת בסעיף 5 לכתב התביעה. הנתבעת טענה, כי התובע מעולם לא התבקש לעבור לעבוד באתרי עבודה אחרים מאשר בחברת בזק, וכן טענה, כי התובע עזב מיוזמתו את העבודה, תוך שהיא מתייחסת למכתב התובע מ-22.2.07 הנתבעת אישרה כי התובע פנה אליה בכתב באשר לתשלומים המגיעים לו, ואשר טרם שולמו, אולם לטענתה, היא תקנה את הטעון תיקון. הנתבעת הזכירה בכתב הגנתה, כי האחראי מטעם הנתבעת על התובע, היה מר אלי רביב, והוא זה שקיים פגישות עם התובע ובפגישות אלה הסב התובע את תשומת לבו של מר רביב, לתשלומים בחסר. באשר לזכאות התובע לפיצויי פיטורים, טענה הנתבעת, כי התובע התפטר, ועל כן אין הוא זכאי לפיצויים. באשר לדמי ההבראה טענה נתבעת, כי הזכאות לפדיון מתייחסת לשנתיים בלבד, והיתרה המגיעה לתובע הינה 378 ₪ בלבד. באשר לחופשה טענה הנתבעת, כי חלה התיישנות לתביעת התובע לפדיון חופשה. כמו כן, טענה הנתבעת, כי התובע מזכיר בתביעתו טענה שלא שולמו לו ימי חג, אולם כלל אינו תובע סכום ספציפי בהתייחס לימי החג, ועל כן אין אפשרות להתייחס לתביעתו, הוא הדין באשר לטענות על שכר עבודה, טענות שאינן מכומתות ואינן מפורטות. באשר להודעה מוקדמת הבהירה הנתבעת, כי התובע התפטר ועל כן, אין הוא זכאי להודעה מוקדמת. לגבי קרן הפנסיה טענה הנתבעת, כי החישוב שערך התובע מופרז, וכן טענה, כי נפתחה עבור התובע קופת גמל בחודש 11/2006, כך שהתובע זכאי להפרשות עבור התקופה מתחילת עבודתו בשנת 2004 ועד חודש 11/2006, כשלטענת הנתבעת המדובר בסך 4,989 ₪, על בסיס 5% מהשכר הכולל בתקופה זו. לגבי טענות התובע המתייחסות לתקופת המלחמה, תביעה שכלל לא כומתה ע"י התובע, טענה הנתבעת כי התובע עבד בחודשים 7/2006 ו-8/2006, בצורה סדירה, וקיבל את שכרו הרגיל וכי אין לה מחויבות לשלם לתובע בונוס. מאחר והתובע העלה בכתב התביעה טענה, בדבר זכאות להלנת פיצויי פיטורים, הדגישה הנתבעת כי התביעה לפיצויי הלנה התיישנה. לטענת הנתבעת, לאור השיהוי בהגשת התביעה, אין מקום לחייב את הנתבעת בתשלום הפרשי הצמדה וריבית על כל סכום שייפסק לטובת התובע. 4. בתאריך 6.5.12 ניתנה החלטה על הגשת עדויות ראשיות בתצהירים, והתובע הגיש תצהיריו ב-21.6.12. הנתבעת הגישה תצהיריה, באיחור ניכר - יום לפני ישיבת ההוכחות - ובעניין זה, אין לנו אלא להפנות להחלטה שניתנה במעמד הדיון. 5. התובע בתצהירו התייחס לתשתית העובדתית באשר לזכאות לפיצויי פיטורים והזכאות לתשלום פיצוי בגין אי העברת הכספים למבטחים, וכן הזכיר כי פנה לנתבעת מספר פעמים בקשר לתשלום זכויות שונות. בסיכומיו בעל-פה התמקד ב"כ התובע בזכאות לפיצויי פיטורים, לפיצוי בגין אי הפרשה מלאה לפנסיה וכן התייחס לעניין הפרש דמי ההבראה. בנסיבות אלה, כאשר התובע לא חזר בתצהירו, ואף זנח בסיכומיו את תביעתו לפדיון חופשה ולתשלום שכר עבודה בגין חוסר כלשהו בתשלום השכר, וכן לתשלום עבור תקופת המלחמה בשנת 2006, הרי דין תביעותיו בעילות אלה - להדחות. יתר על כן, צודקת הנתבעת בטענותיו, כי התביעה לפדיון חופשה התיישנה, וכי התביעות המתייחסות לשכר עבודה ו/או לתשלום בגין תקופת המלחמה, לא פורטו ולא הוסבר, כיצד הגיע התובע לסכומים הנתבעים. 6. לאור האמור לעיל, יש לדון בזכאות התובע לפיצויי פיטורים, לפיצוי בגין אי הפרשה מלאה כדין לקרן פנסיה/'מבטחים' וליתרת דמי ההבראה, אשר התובע טוען שהוא זכאי לה. 7. בטרם נדון בעילות התביעה שנותרו אחת לאחת, נציין, כי הנתבעת מודה שהוראות ההסכם הקיבוצי בענף השמירה, חלות עליה (עיין עמ' 7, ש' 29 לפרוטוקול). זכאות התובע לפיצויי פיטורים: 8. התובע בכתב התביעה תיאר תשתית עובדתית, על פיה לא קיבל מהנתבעת מענה למכתבי פניה שלו אליה, וכן העלה טענה על פיה הנתבעת לא שילמה לו את מלוא המגיע לו בגין הבראה, חגים ותשלום ל'מבטחים' (סעיף 8 לכתב התביעה). בסעיף 9 לכתב התביעה טוען התובע, כי סירובה של הנתבעת לשלם לו את זכויותיו מכח חוקי העבודה, מהווה פיטורים. התובע לא טען, בשום מקום, כי פוטר, לא תיאר תשתית עובדתית של פיטורים, על פיה נאמר לו ע"י מאן דהוא מטעם הנתבעת, כי הוא מפוטר, אלא טען, שמשמעות התנהגות הנתבעת באי תשלום זכויותיו - למרות פניות שלו במכתבו, כמפורט בסעיף 7 לכתב התביעה, דינה כפיטורים. בתצהירו פירט התובע, כי פנה מספר פעמים למפקחי הנתבעת בדרישה לתשלום זכויותיו, לרבות תנאי הפנסיה, בהתאם להוראות ההסכם הקיבוצי וצו ההרחבה בענף השמירה, וכי הובטח לו ע"י המפקחים שהזכויות תשולמנה, אולם אלה לא שולמו. התובע נקב בתצהירו בשמם של שני מפקחים מטעם הנתבעת אליהם פנה. האחד, מר תאופיק אסלים והשניה, גב' נעמה דהן. עוד ובנוסף צירף התובע לתצהירו העתקים מחלק מהמכתבים שנמסרו על-ידו לנתבעת, כאשר על המכתב מתאריך 2.4.06 צוין, מפורשות, כי הוא נשלח בפקס' ובמקביל נמסר ביד למפקחת נעמה דהן. גם המכתב מ-1.8.06 מופנה לנתבעת, באמצעות המפקחת נעמה. התובע העיד בתצהירו, כי לאורך חודשים דרש, חזור ודרוש, את זכויותיו, אולם לא נענה, וכי אף בתאריך 14.2.07, שלח מכתב דרישה נוסף ובו גם התראה כי יעזוב את עבודתו אצל הנתבעת. בהקשר למכתב מ-22.2.07, נציין, כי הנתבעת אינה מכחישה קבלתו, ואף צרפה אותו לתצהיר העדה מטעמה, כך שאם היה ממש בגרסת הנתבעת שלא קיבלה את המכתב הקודם מ-14.2.07, הרי מן הסתם, היינו צריכים לראות מכתב פניה של הנתבעת לתובע, או עדות על פניה בעל-פה שנעשתה ע"י מר רביב לתובע על מנת לברר, מה בדיוק נכתב במכתב מ-14.2.07. התובע העיד שפנה מספר פעמים לנתבעת וביקש את זכויותיו, לרבות הפרשה לקרן פנסיה, ועדותו מהימנה עלינו ואף נתמכת במכתבים שנשלחו עוד בחודש 4/2006, בנוגע להעדר תשלום למבטחים, כמו גם חוסר בדמי הבראה ובתשלום חופשה. הגם שהתובע לא שמר העתק מהמכתב מ-14.2.07, הרי אין ספק כי בזמן אמת, בעת ששלח את מכתבו מ-22.2.07, הזכיר מכתב זה, ואין המדובר במכתב שהתובע 'נזכר להמציאו' רק בחלוף מספר שנים. התובע העיד, כי מסר את המכתב למר רביב שהיה אחראי עליו, והוא אף זה שאליו הופנה המכתב מ-22.2.07. ניתן היה לצפות מהנתבעת שתביא לעדות את אותם מפקחים שהיו ממונים על התובע בתקופה הרלוונטית לעבודתו אצלה, ככל שהיא סבורה שגרסת התובע אינה אמת, וכי התובע לא מסר מכתב התראה למר רביב, אלא שהנתבעת לא עשתה כן. במקום להביא את אותם מפקחים עימם היה התובע בקשר יומיומי, ואשר להם מסר את דרישותיו, בין בעל-פה ובין באמצעות מכתבים, הביאה הנתבעת כעדה מטעמה את חשבת השכר של החברה, שהיא גם מנהלת סניף הנתבעת בצפון, ואשר בהתאם לעדותה, לחברה יש 1,200 עובדים כך שהיא לא זוכרת במדויק את השתלשלות העניינים, אלא רק מסתמכת על רישומים (עיין עמ' 8 לפרוטוקול). עדת הנתבעת אף העידה, כי אינה יכולה לאשר, אם המפקחים העבירו אליה העתק מתלונות התובע, והיא לא יודעת מה עשו המפקחים עם התלונות (עמ' 8 ש' 6-11 לפרוטוקול). וכך העידה הגב' שרונה מרגי, עדת הנתבעת: "... בתשובה לשאלה מדוע לא הופרש לו לפנסיה, אני משיבה, כי לא רואה את המכתבים שלו, המדובר בהרבה שנים אחורה. האנשים שהתובע נקב בתצהירו בשמם, היו עובדים של הנתבעת בתקופה הרלוונטית. ש. יכול להיות שחלק מהתלונות של התובע הועברו דרך המפקח אליך? ת. יכול להיות, אבל אני לא יכולה לאשר את זה חד משמעית, אני גם לא יודעת מה עשה המפקח עם זה. המסרים, אם הגיעו אלי, הגיעו אך ורק ע"י המכתבים שהתובע כתב. זה היה מזמן, בתשובה לשאלה, האם המפקח העביר בקשה או תלונה של המפקח, אני משיבה, שאני לא זוכרת, אני רק מסיקה זאת מהתלושים...". כאשר עובד מציב גרסה בנוגע לנסיבות סיום עבודתו, בה הוא מתאר שהתריע, בין בעל פה, ובין בכתב, בנוגע לאי קבלת תנאים המגיעים לו בהתאם לחוק, בהתאם להסכם קיבוצי, בהתאם לצו הרחבה, או בהתאם לחוזה אישי, ובאותה גרסה הוא מפרט במדויק את שמם של נציגי המעסיק עמם היה בקשר, הרי ככל שהנתבעת - כמעסיק, היתה מעוניינת לסתור את גרסתו, היה עליה להביא אנשים אלה שהם הרלוונטיים (מר רביב ו/או גב' דהן ו/או מר תאופיק אסלין), ולא מנהל על שאינו מעורה בפרטים לגבי כל עובד ושלמעשה, אינו יכול לסתור את גרסת התובע. "...כלל נקוט בידי בתי המשפט מימים ימימה, שמעמידים בעל-דין בחזקתו, שלא ימנע מבית המשפט ראיה, שהיא לטובתו, ואם נמנע מהבאת ראיה רלבנטית שהיא בהישג ידו, ואין לכך הסבר סביר, ניתן להסיק, שאילו הובאה הראיה, היתה פועלת נגדו. כלל זה מקובל ומושרש הן במשפטים אזרחיים והן במשפטים פליליים, וככל שהראיה יותר משמעותית, כן רשאי בית המשפט להסיק מאי-הצגתה מסקנות מכריעות יותר וקיצוניות יותר נגד מי שנמנע מהצגתה". ע"א 548/78 שרון נ' לוי פד"י לה (1) 736, 760 ועל הלכה זו ע"א 2273/90 לימה בע"מ - פרל רוזנברג פד"י מז (2) 615,606. 9. בנסיבות אלה, הננו קובעים, כי עדות התובע המהימנה עלינו - בדבר מתן התראה לנתבעת באמצעות מכתב שנמסר למר רביב ב-14.2.07, בנוגע לעזיבת עבודתו של התובע, וזאת בגין אי היענות לדרישות רבות קודמות שלו לתשלום תנאים המגיעים לו, לרבות הפרשה למבטחים - לא נסתרה. 10. נציין, כי הנתבעת אשר החלה, לגרסתה, להפריש עבור התובע לחברת הביטוח מגדל בחודש 11/2006, לאחר שהתובע פנה אליה מספר פעמים, מתחילת שנת 2006 בנושא, לא טרחה - לא אז בשנת 2006, ולא עד היום בשנת 2013 - להשלים את ההפרשות במרכיב התגמולים עבור התובע, מאז החל בעבודתו בשנת 2004. כל שיכלה מנהלת הנתבעת לומר בעדותה היה, שברגע שהתובע ביקש שיפרישו עבורו, החלה הנתבעת להפריש. דהיינו, אם יש עובד אצל הנתבעת אשר אינו מודע לזכויותיו להפרשה לפנסיה, מכח ההסכם הקיבוצי בענף השמירה, ואינו דורש שיפרישו עבורו, אזי מתנהגת הנתבעת כאילו לא צריך להפריש עבורו. יתר על כן, גם כאשר התובע כבר דורש, לא מבצעים עבורו הפרשה רטרואקטיבית. אין ספק, כי התנהלות זו של הנתבעת, יש בה כדי לפגוע בזכויות העובד, ולא כך צריך לנהוג מעסיק כלפי עובדו. הנתבעת אף לא צרפה אישור מחברת מגדל, על מנת להיווכח מהו הסכום שהצטבר לתובע במרכיב התגמולים מאז 11/2006, ועד תום עבודתו ב-3/2007, אולם משהתובע לא העלה טענה כלשהי כי הכספים אינם מצויים במגדל, וכאשר בתלוש השכר מצוינת הפרשה לחברת 'מגדל', הננו יוצאים מתוך נקודת מוצא, שאכן כספים שנוכו משכרו של התובע הועברו לחברת מגדל. עובד המתריע מספר פעמים לפני מעסיקו, כי הוא אינו מקבל את מלוא זכויותיו ולמרות התראותיו, לא מוצא המעסיק לנכון לענות לו ולהראות לו שתיקן את המעוות וכי השלים את ההפרשות מאז תחילת עבודתו, זכאי להתפטר ולקבל פיצויי פיטורים. המדובר בנסיבות בהן, אין לדרוש מהעובד להמשיך בעבודתו אצל מעסיק זה. 11. הנתבעת בסיכומיה טענה, כי התובע טען לפיטורים ולא להתפטרות, טענה שאין בה ממש, כעולה בבירור מכתב התביעה, כמו גם מתצהיר התובע. יתר על כן, נפנה למושכלות ראשונים. כתב התביעה צריך להכיל, כמפורט בתקנה 9(4) לתקנות בית הדין לעבודה [סדרי דין], תשנ"ב-1991, את העובדות המהוות את עילת התובענה, ובהתאם לתקנה 9(6) את הסעד המבוקש. אין חובה בהתאם לחוק ולתקנות, לציין בכתב התביעה את הוראות החוק עליו מסתמכים. תובע המתאר תשתית עובדתית בכתב תביעה המצביעה על התפטרותו בשל אי תשלום זכויות, ומבקש סעד של פיצויי פיטורים, עומד בדרישות החוק והתקנות. הננו מפנים אף לרע"א 7288/12 מפי כב' השופט רובינשטיין, שם קיימת התייחסות לטענות נתבע, כי בית הדין פסק על יסוד עילה שהתובע לא הזכיר, ובית המשפט העליון קובע, כי כאשר אין המדובר בעובדות חדשות, אלא בטענות משפטיות, הרי: "מקום שלפני בית משפט מערכת עובדתית המגבשת זכות לצד אחד וחובה למשנהו, וככל שעובדות אלה נטענו מתחילה, נימוקיו המשפטיים יכולים להיות שונים מאלה שהועלו בתביעה ובלבד שהתמונה נובעת מן הראיות שהיתה לצדדים ההזדמנות להידרש אליהן. כך ארע בנדון דידן" הדברים האמורים לעיל, הינם יתר על הצריך לעניינו, שכן הננו סבורים, כי מכתב התביעה עולה בבירור, טענה של התפטרות בדין מפוטר, ואין בכתב התביעה טענה של פיטורים ע"י מאן דהוא מטעם הנתבעת, וב"כ הנתבעת נתפסה למילים "סרובה לשלם לו את זכויותיו ... מהווה פיטורים", ומנסה לטעון על פיהן שהתובע טען כי פוטר, הגם, שברור, שלא לכך כוונתו. 12. התובע תבע סך של 13,903 ₪ כפיצויי פיטורים. הנתבעת בכתב הגנתה הכחישה את זכאות התובעת לפיצויים, אולם לא הציבה תחשיב נגדי, ככל שבית הדין יקבע, כי התובע זכאי לפיצויים. קיימת הסכמה שהתובע עבד על בסיס שכר מינימום במשק, ושכרו האחרון לשעה, כעולה מתלושי השכר, עמד על סך של 19.28 ₪. הצדדים לא הגישו את מלוא תלושי השכר של התובע לתיק בית הדין, אולם בהתייחס לתלושי השכר משנת 2006, עולה, כי משרתו של התובע היתה משרה מלאה, וכך אף חישבה הנתבעת את זכאותו לדמי הבראה (עיין עמ' 10, ש' 28 לפרוטוקול). אשר על כן, יש לערוך את תחשיב פיצויי פיטורים לפי שכר של 3,586 ₪ (186X 19.28); סכום זה יש להכפיל ב-35 חודשי עבדה מ-4/2004 עד סוף 3/2007, ולחלק ב-12. לאור האמור לעיל, זכאי התובע לסך של 10,459 ₪, כפיצויי פיטורים, וזאת בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מ-1.4.2007, ועד התשלום המלא בפועל. התביעה לפיצויי הלנה התיישנה. הפרשי הצמדה וריבית הינם שמירה על ערך הכסף, ואין מקום לחייב הנתבעת בסכום הקרן בלבד. זכאות התובע בגין אי הפרשה מלאה לקרן פנסיה: 13. התובע תבע סך של 8,176 ₪, אולם לא המציא את תלושי השכר עבור כל תקופת עבודתו. התובע לא הסביר, לא בכתב התביעה, ואף לא בתצהירו, כיצד הגיע לסכום אותו הוא תובע. הנתבעת בתצהיר מטעמה הודתה בסך של 4,989 ₪ עבור התקופה מ-4/2004 ועד 11/2006, כאשר לאחר תקופה זו טענה הנתבעת, כי הופרש עבור התובע לחברת 'מגדל'. הנתבעת ערכה תחשיביה על בסיס שכר כולל בתקופה זו של 99,777 ₪, והכפילה את הסכום ב-5%, אלא שהיה עליה להכפיל את הסכום ב-6%, כך שזכאות התובע הינה לסכום של 5,986 ₪; (עיין גם בעדות הגב' מרגי, עמ' 7, ש/ 24-25 לפרוטוקול). עיין גם בפסקאות 26-28 לפסק-דינו של בית הדין הארצי בע"ע 420/06 לאוניד קוגן נ' כפיר בטחון ומיגון אלקטרוני בע"מ, באשר לחובה להפריש 6% במרכיב התגמולים, ולא 5%. בנסיבות אלה, ובהעדר תחשיב מדויק אחר מטעם התובע, ועל בסיס השכר הכולל שמפורט בתצהיר הנתבעת, הננו מחייבים את הנתבעת לשלם לתובע סך של 5,986 ₪ כפיצויי על אי הפרשה לקרן פנסיה, וזאת בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מ-1.9.05 (מחצית התקופה מ-4/2004 ועד 11/2006), ועד התשלום המלא בפועל. הנתבעת לא הוכיחה כי חברת 'מגדל', או קרן אחרת כלשהי, תהא מוכנה לקבל בשנת 2013, סכומי כסף עבור עובד שסיים עבודתו בשנת 2007, וכאשר הסכומים לא הועברו במועד עבודתו. באשר לתקופה מ-11/2006 ועד 3/2007, על הנתבעת להמציא לתובע מכתב שחרור למגדל, באשר לכספי התגמולים (חלק עובד וחלק מעסיק), שכן לגבי תקופה זו טוענת הנתבעת, וכך אף עולה מהניכויים בתלושי השכר, כי העבירה למגדל במרכיב התגמולים, הן את חלק העובד שנוכה משכרו, והן את חלק המעסיק. מכתב השחרור ישלח לתובע תוך 30 יום, ובו יהא פירוט של מספר הפוליסה בחברת הביטוח מגדל, אשר אמורה להיות משוחררת לטובת התובע. זכאות התובע להשלמת דמי הבראה: 14. בכתב התביעה תבע התובע סך של 2,286 ₪ עבור דמי הבראה. הנתבעת בכתב הגנתה טענה, כי התובע זכאי לדמי הבראה בגין השנתיים האחרונות בלבד, כאשר לטענתה, בשנתיים אלה היה זכאי ל-12 ימי הבראה בתשלום. לטענת הנתבעת, במהלך השנתיים האחרונות לעבודתו של התובע, דהיינו מ-3/2005 ועד 3/2007, קיבל התובע פעמיים דמי הבראה. תשלום אחד בוצע בחודש 8/2005 בסך של 1,530 ₪; ותשלום שני בוצע בחודש 3/2007 בסך של 1,908 ₪. בנסיבות אלה, טענה הנתבעת כי לתובע מגיע סכום של 378 ₪, בלבד כדמי הבראה. 15. גרסת הנתבעת באשר לסכומים שקיבל התובע כדמי הבראה, לא הוכחשה ע"י התובע. באשר לתלושי שכר, איש מהצדדים לא צירף תלושים המתייחסים לשנת 2005. בשנת 2006 לא מופיע תשלום דמי הבראה לתובע בחודש כלשהוא, ובשנת 2007 מופיע בחודש עבודתו האחרון של התובע תשלום של 6 ימי הבראה בשווי של 318 ₪, ובסה"כ 1,908 ₪. 16. תשלום דמי הבראה הינו תשלום המתייחס לחודשי העבר ולא לחודשי העתיד (בוודאי כאשר המעסיק אינו מוכיח ששילם, מראש, דמי הבראה, והחובה - בהתאם להסכם הקיבוצי וצווי הרחבה - הינה לשלם דמי הבראה בתום שנת עבודה, ולא מראש). אשר על כן, התשלום אשר בוצע בחודש 8/2005, כגרסת הנתבעת בכתב הגנתה, מכסה את תשלום דמי ההבראה עד חודש זה. באשר לתקופה מ-8/2005 ועד 3/2007: התובע זכאי ל-6 ימי הבראה בתשלום לתקופה מ-9/2005 ועד 8/2006; ול-3.5 ימי הבראה בתשלום עבור התקופה מ-9/2006 ועד 3/2007. שווי יום הבראה בתקופה הרלוונטית עמד על סכום של 318 ₪ ליום, ועל כן היה התובע זכאי לתשלום סך של 3,021 ₪, בהפחתת הסך של 1,908 ₪, זכאי התובע להפרש דמי הבראה בסך 1,113 ₪, וזאת בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק, מ-1.4.2007 ועד התשלום המלא בפועל. 17. לסיכום - הנתבעת תשלם לתובע את הסכומים הבאים: א. פיצויי פיטורים בסך של 10,459 ₪, וזאת בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מ-1.4.2007, ועד התשלום המלא בפועל. ב. פיצוי בגין אי הפרשה לקרן פנסיה בסך של 5,986 ₪, וזאת בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מ-1.9.05 (מחצית התקופה מ-4/2004 ועד 11/2006), ועד התשלום המלא בפועל. וכן לקבלת מכתב שחרור לחברת הביטוח מגדל, בהתייחס לסכומים שנוכו משכרו כחלק העובד, וכן בהתייחס לחלק המעסיק במרכיב התגמולים לתקופה מ-11/2006 ועד 3/2007. מכתב השחרור ישלח לתובע באמצעות בא כוחו, תוך 30 יום ממועד מתן פסק-הדין. ג. פדיון דמי הבראה בסך של בסך 1,113 ₪, וזאת בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק, מ-1.4.2007 ועד התשלום המלא בפועל. 18. הנתבעת תשלם לתובע הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך 2,700 ₪, וזאת בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד מתן פסק-הדין, ועד התשלום המלא בפועל. פנסיההתפטרות