חרדות אחרי תאונת דרכים

מומחה בתחום הפסיכיאטריה, בדק את התובע במהלך חודשים פברואר ומרץ 2008. ד"ר כספי קבע בחוות דעתו כדלקמן: "מייד לאחר האירוע, שנחווה על ידי התובע כטראומטי ומסכן חיים, הופיעה תגובת דחק חריפה, ובעקבותיה הסתמנות של חרדה ודיכאון, שמאפייניה עשויים להתאים באופיים ועצמתם להסתמנות של הפרעת חרדה ודכאון מעורבת. מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא חרדות אחרי תאונת דרכים: התובע, יליד 1976, הגיש תביעה זו לפיצוי נזקי גוף לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים תשל"ה - 1975, בגין תאונת דרכים שארעה בקריית חיים ביום 6.11.05. התובע תבע הן את בעל הרכב הפוגע הוא הנתבע 1, והמבטחת שלו היא הנתבעת 2, והן את קרנית היא הנתבעת 3, לנוכח טענת הנתבע 1 כי רכבו נגנב ממנו עובר לפני התאונה ונהג בלתי מורשה נהג ברכב. בשלב מאוחר יחסית, לאחר שהנתבעים נחשפו לתיק המשטרתי, נאותה הנתבעת 2 להכיר בקיומו של כיסוי ביטוחי ובהתאם לכך נדחתה התביעה כנגד קרנית, הנתבעת מס' 3. נותר איפוא להכריע בסוגיית הנזק במחלוקת שבין התובע לנתבעת 2, מבטחת הרכב, אשר תכונה להלן: "הנתבעת". הנכות הרפואית: בתיק זה מונו ארבעה מומחים רפואיים מטעם בית המשפט: פרופ' אומנסקי, מומחה בתחום הנוירולוגיה, קבע לתובע 5% נכות נויורולוגית. המומחה מציין כי הוא קבע את אחוזי הנכות נוכח פגימה בעצמות הגולגולת. המומחה מדגיש כי לאורך זמן חזר התובע לתפקד, וכעת הבדיקה נוירולוגית הינה תקינה פרט לירידה בראייה בעין ימנית ובשמיעה באוזן שמאלית שהסיבה אינה ברורה (בדיעבד, מומחים שמונו לתחומים אלה קבעו כי אין נכות בתחומים הללו). יחד עם זאת, נקבע כי יש רושם של הפרעה רגשית מסוימת. בסיכום חוות דעתו ציין המומחה כי בסופה של ההערכה, קיימת נכות נוירולוגית צמיתה בשיעור של 5%. המומחה הוסיף וציין שישנה נכות נוספת של 5% בגין פוסט טראומה, אולם עניין זה נבחן ע"י המומחה לתחום, דר' כספי, ולכן אתעלם מקביעת המומחה בתחום שאיננו במומחיותו. ד"ר אסף כספי, מומחה בתחום הפסיכיאטריה, בדק את התובע במהלך חודשים פברואר ומרץ 2008. ד"ר כספי קבע בחוות דעתו כדלקמן: "מייד לאחר האירוע, שנחווה על ידי התובע כטראומטי ומסכן חיים, הופיעה תגובת דחק חריפה, ובעקבותיה הסתמנות של חרדה ודיכאון, שמאפייניה עשויים להתאים באופיים ועצמתם להסתמנות של הפרעת חרדה ודכאון מעורבת. התמונה הקלינית עשויה להתאים גם להסתמנות של הפרעה בתר חבלתית. תמונה קלינית של הפרעה זאת, כוללת בתוכה לרוב מאפיינים מובחנים ספציפיים כדפוסי המנעות, קהות רגשית ופרצי זעם. מהלכה של הסתמנות זאת נמשך ברצף מאז האירוע הנדון, והוא כרוך בסבל נפשי כירידה במצב רוח וקהות רגשית, במגבלה בתפקודים הכללים כהורות ותפקוד חברתי, בדפוסי המנעות ובמגבלה בתפקוד התעסוקתי. עם זאת ניכרת מגמת הטבה בתמונה הקלינית, עם שיפור מקביל ברמת התפקוד". ד"ר אסף כספי, בחוות דעתו המקורית מספטמבר 2008 (נספח ז'1 לתצהיר התובע) קבע נכות פסיכיאטרית העומדת על 30% לשנתיים. בנוסף הוא ציין, כי בגין חבלת הראש והתסמונת הנפשית, סובל התובע גם מירידה קלה ביכולותיו האינטלקטואליות בשיעור של 10% לצמיתות. התובע יזקק לטיפול פסיכיאטרי ופסיכולוגי, ומעריך את עלותם בשוק הפרטי בכ- 14,000 ₪. בחוות דעת משלימה מיום 18.10.10 (נספח ז'2 לתצהיר התובע), שב ד"ר כספי וקובע כי התובע סובל מתסמונת הפרעה פוסט טראומטית. בגין הטיפול שעבר, הנכות הרפואית הנפשית הצמיתה עומדת על 20%, והנכות בגין לקות קוגנטיבית עומדת על 10% לצמיתות. המומחה קובע כי התובע יזקק לטיפול פסיכיאטרי, שעלותו במסגרת פרטית עומדת על כ- 30,000 ₪. בתשובה לשאלות הבהרה של ב"כ הנתבעת 3 מיום 28.11.11 (נספח ז'4 לתצהיר התובע), מציין ד"ר כספי כי הלקות הפסיכיאטרית והלקות הקוגניטיבית הן שתי לקויות נפרדות, אולם ניתן לכלול את שני הליקויים שקבע בחוות דעתו בחפיפה תחת סעיף 34 ד' כ- 30% נכות צמיתה. ד"ר רות חונא בר-און, מומחית בתחום רפואת העיניים, בדקה את התובע ביום 4.5.09. בשלב הדיון בחוות דעתה, מציינת המומחית, כי אין עדות אובייקטיבית לפגיעה אורגנית במסלולי הראייה. המומחית לא מצאה כל נכות צמיתה כתוצאה מהתאונה. פרופ' יונה קרוננברג מונה כמומחה בתחום א.א.ג, וקבע כי בדיקה אובייקטיבית שנעשתה לתובע מצאה כי אין ממש בטענותיו לגבי חֵרשות מלאה באוזן שמאל, ואין כל נכות צמיתה בתחום זה. המחלוקת בין הצדדים בעניין הנכות הרפואית נגעה לחוות דעתו של ד"ר כספי: אם כטענת התובע, מדובר בנכות כוללת של 30% כעולה מתשובה ד' לשאלות ההבהרה, או לחלופין, כטענת הנתבעת, מדובר בשתי נכויות נפרדות של 20% ו- 10% אשר חישובן המשוקלל מגיע ל- 28% בלבד. במחלוקת זו, דעתי כעמדת הנתבעת. ההקשר הכולל של חוות דעתו של ד"ר כספי מלמד, כי מדובר בשתי נכויות שהמומחה אבחן אותן זו מזו, האחת נכות פסיכיאטרית בגין פוסט טראומה העומדת על 20%, והשנייה נכות קוגניטיבית של פגיעה אינטלקטואלית המגיעה לכדי 10%. העובדה שבמסגרת שאלת הבהרה ציין המומחה כי ניתן גם לראות בשתי הפגימות נכות אחת של 30% לפי סעיף 34 ד', איננה משנה מעיקר חוות הדעת המלמדת על שתי נכויות נפרדות, אשר ראוי לשקלל אותן ע"פ הכללים הנהוגים. לפיכך אני קובע כי הנכות הרפואית של התובע בתחום הפסיכיאטרי והקוגנטיבי עומדת על 28% נכות רפואית בתחום הפסיכיאטרי. נמצא איפוא, כי בסך הכל נכותו המשוקללת של התובע בגין שלוש הפגימות שלו: נויורולוגית, פסיכיאטרית וקוגנטיבית, עומדת על 31.6% נכות רפואית כטענת הנתבעת. נכות תפקודית - אין צורך לחזור על ההלכה הידועה, לפיה המומחים הרפואיים קובעים רק נכות רפואית ולא נכות תפקודית, ואילו על בית המשפט הנטל לקבוע מהי הפגימה בתפקודו של נפגע כתוצאה מן התאונה. בנסיבות אלה, אין לייחס משקל נכבד לקביעות המומחים הרפואיים בחוות דעתם, באשר למידת הפגיעה בתפקוד של התובע בגין אותן פגימות רפואיות עליהן עמדו בחוות דעתם. ב"כ התובע בסיכומיו טען לנכות תפקודית של כ- 50%. הוא ביסס טיעון זה על השילוב של ארבעה נתונים: ראשית, נכות רפואית המורכבת מהצטברות של שלושה תחומים, כאשר גם פרופ' קרוננברג, שלא קבע נכות מתייחס לטענה לגבי סחרחורות וכאבי ראש, המוסברים על רקע הנכות הנויורולוגית. שנית, נטען כי מדובר בעולה חדש שהשפה העברית אינה שגורה בפיו. התאונה פגעה בהתערותו בחברה הישראלית, ולכן נכותו התפקודית כתוצאה מן התאונה עולה בנסיבות אלה על הנכות הרפואית. שלישית, נטען כי מהרישומים הרפואיים של ד"ר גריסריו עולה מוטיבציה להשתלבות בעבודה ופגיעה של ממש בתפקוד. רביעית, נטען כי מדובר בתובע שעבד עד לתאונה באופן רצוף, בעיקר בעבודות פיזיות הן בחקלאות, הן במחסן מזון באדיס אבבה והן בעבודה קשה בפיגומים, בה החל זמן קצר לפני התאונה, מייד לאחר סיום הליך הקליטה. ב"כ התובע הוסיף והפנה את בית המשפט לשורה של פסקי דין בהם נקבעה נכות תפקודית גבוהה מהנכות הרפואית. כך למשל, במסגרת ע"א (מחוזי חי') 4091/07 ספירין ולרי נ' אררט בע"מ (2008)), קבע בית המשפט המחוזי בחיפה נכות תפקודית של 100%, כאשר מדובר היה רק בנכות רפואית של 40% בלבד, זאת על רקע היות התובע שם עולה חדש, אשר נקבע כי איבד למעשה את כל כושרו להשתכר. ב"כ התובע הוסיף וציין כי ניתן להתייחס לתובע כמי שהיה בעל "גולגולת דקה". לפי חוות דעתו של ד"ר כספי, גם לפני האירוע היו גורמי דחק בהם העלייה לארץ, קשיי הקליטה והפרידה מבת זוגו. בנסיבות אלה, היה התובע פגיע יותר מבחינה נפשית מאשר נפגע "רגיל", ועל הנתבעת לקבל אותו כפי שהוא, עם מגבלות אלה. ב"כ התובע ציין כי חרף בעיות אלו, עד לתאונה תפקד התובע באופן מלא, ומאז התאונה לא עלה בידו להשתלב בחזרה במעגל העבודה. מכאן שבהתאם לפסיקה יש לתלות בתאונה את האשם בפגיעה התפקודית המשמעותית שנגרמה לתובע. מנגד, ב"כ הנתבעת טענה כי הנכות התפקודית בענייננו נמוכה מהנכות הרפואית. לטענתה הנכות הנויורולוגית חסרת משמעות תפקודית. גם הנכות בגין פגיעה אינטקטואלית אין לה השפעה על תפקוד התובע, כאשר מדובר בתובע חסר השכלה, חסר הכשרה מקצועית אשר התפרנס מעבודות פיסיות. ב"כ הנתבעת הוסיפה וציינה כי חלה על התובע חובת הקטנת נזק, אולם הוא לא ביצע כל פעולה כדי לנסות ולשוב למעגל העבודה, הוא אף אישר בחקירתו שלא עשה כל ניסיון כזה, משום שברור לו כי אם יחל לעבוד תפגע הגמלה שהוא מקבל מהמוסד לביטוח לאומי. עוד ציינה ב"כ הנתבעת, כי נכות נפשית איננה בהכרח תפקודית כאשר מדובר בעבודות פיסיות. התובע נולד בגונדר שבאתיופיה. לדבריו, המחוזקים על ידי העד מלסה אבגז, בגיל 22 הוא עבר לאדיס אבבה ועבד במחסן מזון. בשנת 2004 עלה התובע ארצה ושהה במרכז קליטה כשמונה חודשים. בספטמבר 2005 הוא החל בעבודה בפיגומים בבתי הזיקוק בחיפה. שכרו עמד על כ- 3,600 ₪. התובע הספיק לעבוד בישראל לפני התאונה כחודשיים בלבד. מאז התאונה ועד היום הוא איננו עובד ולדבריו, הוא ממשיך להתגורר במרכז הקליטה. בעניין הטענה בדבר "גולגולת דקה": טענה זו, בדבר פגיעותו של הניזוק, יכולה "לשחק" לשני הצדדים: מחד גיסא, ייתכן ופגיעותו הייחודית של הניזוק הביאה להחמרת הנזק, כטענת התובע, שאז על הפוגע לקבל את התובע כמות שהוא ולפצותו בגין מלוא נזקיו. מאידך גיסא, אין מדובר ב"גולגולת דקה" במובנה הטהור - פגיעות ייחודית של הניזוק שבאה לידי ביטוי רק לנוכח התאונה. כאשר מדובר בתובע כה "פגיע", שלחובתו גורמי סיכון רבים לנכות פסיכיאטרית וקוגניטיבית גם ללא התאונה, הרי שעל בית המשפט להעריך ולשקלל את הסבירות שגם ללא אירוע התאונה, אפשר שהתובע סובל היה ממגבלות תפקודיות אלה ואחרות. עדותו של התובע בעניין תעסוקתו ושיקומו מאז התאונה לא הייתה משכנעת. הוא עמד בתוקף בחקירה הנגדית על כך שהוא עדיין מתגורר במרכז הקליטה, זאת בניגוד לעדותו של מדריך העולים, דוד סהלו, לפיה לפני מספר חודשים הוא עזב את מרכז הקליטה, כנראה על מנת להתגורר עם אימו בצפון. התובע נשאל שוב ושוב על ידי באי כוח הנתבעות, מדוע לא חיפש עבודה מאז התאונה, ואם ידוע לו כי אם ימצא עבודה תישלל ממנו גמלת הביטוח הלאומי. התובע התחמק מלהשיב על השאלות הללו. בניגוד לחוות הדעת המלמדות על קושי קוגניטיבי, התרשמתי כי התובע הבין את השאלות שנשאל. הוא אף הבין מעבר לכך, מה מבקשים באי כוח הנתבעות ללמוד מתשובותיו, והשיב בהתאם. גם תלונותיו לגבי בעיות ראיה ושמיעה עקב התאונה, טענות שנבדקו ונשללו על ידי המומחים מטעם בית המשפט, מחזקות את התחושה כי קשה לתת משקל מלא לעדותו של התובע. התרשמתי מחקירתו של התובע, כי הוא מבין היטב את המשמעות של המנעות מעבודה, וכי אכן לא עשה די, ולמעשה לא עשה כלל, כדי למצוא עבודה ההולמת את יכולותיו חרף התאונה. יש ממש בטענות שני הצדדים כי אין מתאם מלא בין נכות רפואית לנכות תפקודית. לעיתים יקבע בית המשפט נכות תפקודית גבוהה חרף נכות רפואית נמוכה (כדוגמת אצבעו של הפסנתרן), ולעיתים תקבע נכות תפקודית נמוכה חרף נכות רפואית גבוהה (כמו למשל צלקת במקום נסתר לבעל מקצוע חופשי). עיינתי גם ברשומות הרפואיות הרבות שערך דר' גריסריו לגבי מצבו הנפשי של התובע, תוך שהתעלמתי, כמצוות המחוקק, מהערכות ומסקנות שהן בגדר חוות דעת. ואולם, גם תוך התעלמות ממסקנות, מהטיפול הממושך בתובע בתחום הפסיכיאטרי, עולה בברור כי מדובר בפגימה שמשפיעה על התפקוד היומיומי שלו. בעניין ההשלכה של נכות רפואית פסיכיאטרית על נכות תפקודית, נקבע לא אחת, כי בניגוד לנכויות אחרות, אורטופדיות למשל, לגביהן יכול הנפגע לפתח מעין "פיצוי" ע"י שכלול יתרונות אחרים, הרי שנכות פסיכיאטרית בדרך כלל משליכה ישירות גם על המגבלה התפקודית. כך למשל, בעניין חנה לוי (ע"א (מחוזי ת"א) 1624/96 חנה לוי נ' ד"ר י. מולכו, פ"מ תשנ"ז, חלק שני, ע' 349 (1998)), קבע בית המשפט המחוזי בתל-אביב, לגבי נכות רפואית נפשית כדלקמן: "כאשר מדובר בנכות פסיכיאטרית, קטֵנה האפשרות של פער בין הנכות הרפואית לנכות התיפקודית. במקרים רבים של נכות פסיכיאטרית הפגיעה או ההפרעה מצביעים, מניה וביה, על כך שהתפקוד נפגע..." (שם, פסקה 7). בית המשפט המחוזי גם מפנה לסעיף ההגבלה 34(ג) בתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז-1956, המדבר על הגבלה בולטת בהתאמה סוציאלית ובכושר העבודה. מכאן מסיק בית המשפט המחוזי, שכאשר מדובר בפגיעה נפשית מצביע שיעור הנכות, בדרך כלל, כאחד הן על דרגת הנכות הרפואית והן על רמתה של הנכות התפקודית. בענייננו, מחד גיסא, כאמור לעיל, בעניין נכות פסיכיאטרית נוטים בתי המשפט לראות בה נכות תפקודית, לנוכח העובדה שמדובר בקושי ממשי להשתלב בכל עבודה שהיא, המשפיע באופן ממשי על התפקוד בכלל תחומי החיים. מאידך גיסא, כאמור לעיל לא התרשמתי לחיוב מעדותו של התובע. ניכר כי התובע לא עשה כל ניסיון להשתלב מחדש במעגל העבודה, למרות שלדעתי הוא יכול היה למצוא עבודה חלקית אחרת ההולמת את מצבו. התרשמתי כי התובע עושה כל מאמץ על מנת להגדיל את נזקיו. הדבר עולה גם מבדיקותיהם של מומחי הראיה ואף אוזן גרון, ד"ר בראון וד"ר קרוננברג ותואם את התרשמותי מחקירתו הנגדית. ב"כ התובע טען כאמור לעיל, לנכות תפקודית של 50% לפחות. הוא התבסס על הקביעות של המומחה כספי לגבי הגבלה ממשית של התאמה סוציאלית לעבודה, כמו על העובדה שבפועל חל אבדן כושר מלא והתובע לא שב לעבודה. אינני נכון לקבל את עמדת ב"כ התובע לגבי נכות תפקודית העולה על הנכות הרפואית.כאשר אני מביא בחשבון את כלל הנתונים, לרבות, מצד אחד את הנכות הרפואית המשולבת העומדת על 31.6%, כאשר חלק נכבד ממנה הוא נכות פסיכיאטרית, שהיא בדרך כלל תפקודית, ואת העובדה שמדובר בעולה חדש אשר עד לפני התאונה עבד הן באתיופיה וגם בארץ השתלב בעבודה זמן קצר לאחר סיום האולפן, ומצד שני, את העובדה שהתרשמתי כי התובע לא ניסה להשתלב לאחר התאונה בעבודה, כדי "לנפח" את הנזק - נראה לי נכון להעריך את נכותו התפקודית של התובע ב- 30% נכות תפקודית בלבד. נראה כי הערכה זו משקפת נכונה את המגבלה הממשית במציאת עבודה, וכי לו היה התובע מגלה מוטיבציה לחזור למעגל העבודה, יכול היה למצוא עבודה הולמת בשיעור של 30% פחות מאשר עבודתו אלמלא התאונה. נכות תפקודית זמנית - המומחים הרפואיים מטעם בית המשפט לא קבעו כל נכות רפואית זמנית גבוהה יותר מעבר לנכות הצמיתה. לטובת התובע, ובהתחשב ב- 18 ימי אשפוזו, אחשב אבדן כושר מלא לחודשיים לאחר התאונה, ונכות תפקודית זו של התובע, העומדת כאמור לעיל על 30%, מעת חלוף חודשיים מאז התאונה. בסיס השכר - מטעם התובע העיד העד פאסיקו אג'ג'ה, אשר עבד יחד עם התובע בבניית הפיגומים עובר לפני התאונה. בחקירתו בבית המשפט עלה כי היום מרוויח העד אג'ג'ה כ- 8,000 ₪ לחודש, וכאשר נתבקש להציג תלושי שכר, הציג תלושים גבוהים יותר של 10,000 ₪ ו- 12,000 ₪ לחודש. לאחר הדיון הגיש ב"כ התובע תלושי משכורת עדכניים של אג'ג'ה המאמתים את עדותו. יחד עם זאת, אג'ג'ה הדגיש כי למרות שבשנת 2005 עשה אותה עבודה כמו התובע, הרי שהרוויח משכורת גבוהה יותר של כ- 5,000 ₪, לדבריו לנוכח וותק רב יותר משל התובע. אג'ג'ה גם אישר כי הוא זה שנתן לתובע הוראות, וכי גם היום שכרו גבוה כיוון שהוא משמש כראש צוות, בעוד עובדים אחרים שעובדים תחתיו מרוויחים 6,000 עד 7,000 ₪. אף שב"כ הנתבעות 2 ו- 3 חקרו את העד ארוכות, מצאתי כי ניתן לתת אמון בעדותו, אשר תהווה את הבסיס להערכת שכרו של התובע, אלמלא התאונה. יחד עם זאת, אג'ג'ה עשה רושם בעדותו של אדם בעל מוטיבציה רבה לעבוד ולהתקדם, שאף מפקח היום על עובדים אחרים, זאת בניגוד לתובע, כמתואר לעיל. ב"כ התובע טען כי מטבע הדברים שכרו של התובע היה מועלה עם הזמן, הוא הסתמך הן על העובדה שאג'ג'ה שהיה וותיק ממנו קיבל שכר גבוה יותר, הן על שכרו של אג'ג'ה היום, הן על דבריו של התובע עצמו כי ביקש ממעסיקו העלאה בשכר ונאמר לו כי בחלוף הזמן הדבר יבוא בחשבון, והן על שורה של פסקי דין לפיהם יש להביא בחשבון קידום והשבחה בשכר בחלוף הזמן. ב"כ התובע אף הגדיל לומר, כי כאשר מדובר בעולה חדש, יש לקבוע את שכרו, בדומה לקביעה לגבי קטין, לפי השכר הממוצע במשק. לא מצאתי תימוכין בערכאות גבוהות לטענה זו. כאשר ניתן לבחון קונקרטית את יכולת ההשתכרות של אדם בגיר - הרי שיש לערוך על פי הפסיקה חישוב כזה בהתאם לנסיבות הקונקרטיות של אותו אדם, ולגבי התובע וודאי שניתן לערוך אומדן כזה. בסיכום כל הנתונים שהובאו בפניי, אחשב את שכרו של התובע לתקופה של שנה וחודשיים מאז התאונה, לפי אותו שכר אותו קיבל עובר לתאונה, היינו 3,600 ₪, בחלוף שנה וחודשיים, לפי שכר של 5,000 ₪ לתקופה של חמש שנים נוספות, וממועד של שש שנים וחודשיים לאחר התאונה, לפי שכר של 6,500 ₪ נכון להיום והלאה (כמו הפועלים האחרים שעובדים עם אג'ג'ה). בחישוב כולל נמצא איפוא כי יש לפצות את התובע בגין אבדן שכר לעבר בסכום כולל של 163,737 ₪ (10,924 ₪ עבור חודשיים מלאים משוערכים להיום, 16,362 ₪ עבור 30% לשנה באותו שכר משוערכים להיום, 112,430 ₪ עבור 5 שנים 30% בשכר 5,000 ₪ לחודש משוערכים להיום, 24,021 ₪ לשנה 30% בשכר של 6,500 ₪ משוערכים להיום). בגין אבדן שכר לעתיד, יש לפצות את התובע לפי 30% נכות תפקודית משכר של 6,500 ₪ ובס"ה 1,950 ₪ X מקדם 237 = 462,150 ₪. אבדן פנסיה - אבדן הפנסיה חושב לפי 13 שנים מפרישתו מעבודה ובהיוון כפול סך כולל של 1,365 ₪ X 156 X 0.412 מקדם = 87,731 ₪. עזרת הזולת: בעניין רכיב זה העיד מטעם התובע מדריך העולים, דוד סהלו. לדבריו בתצהיר, התובע נזקק מאז התאונה לעזרה בהכנת אוכל, החזקת הדירה, עריכת קניות, טיפול בכביסה, ניקיון החדר וכו'. בביצוע פעולות אלה נעזר התובע בחבריו במרכז הקליטה ובצוות המטפלים. בעדותו בבית המשפט הוא ביקש לתקן כי אין מדובר בהכנת אוכל, אלא בקניית אוכל מרוכזת. אף שהוא לא ידע לציין את שמות האנשים שסייעו לתובע, אין בכך לדעתי כדי לפגום בעדותו. ב"כ התובע טען כי התובע נזקק בעבר לעזרה מרובה באשפוז, ברחצה ובהלבשה שניתנה לו על ידי בני משפחה ועד היום הוא נזקק לעזרה מאימו וחבריו במרכז הקליטה. ב"כ התובע ביקש לחשב איפוא את העזרה לפי שלוש שעות שבועיות ולפי 40 ₪ לשעה. ב"כ הנתבעת טענה כי התובע לא הוכיח צורך של ממש בעזרה לנוכח התאונה. היא ציינה כי פגיעתו של התובע היא במישור הנויורולוגי, הנפשי והקוגנטיבי ולכן איננה מגבילה אותו בכל פעולה פיזית. עוד הדגישה ב"כ הנתבעת, כי בניגוד לטענתו של התובע כי הוא עדיין מתגורר במרכז הקליטה, הרי שהעד סהלו העיד כי התובע עזב את מרכז הקליטה ונסע להתגורר מזה מספר חודשים אצל משפחתו בצפון. במחלוקת שבין הצדדים נראה לי כי יש ממש בטענות שני הצדדים. מעדותו של סהלו שכאמור הייתה מקובלת עלי, ברור כי התובע זקוק לעזרה, אולם על פניו נראה כי גם בעניין זה "מנפח" התובע את תביעתו וכי מידת נזקקותו לסיוע, גם אם בסמוך לתאונה הייתה גבוהה יחסית, הרי שהיום הינה פחותה מזו שהוא טוען לה. עוד יצויין כי להתרשמותי חלק נכבד מהעזרה לה הוא זקוק הינה בגין עלייתו ארצה וקשיים אחרים, שאינם נובעים ישירות מהתאונה. בסיכומו של דבר נראה לי נכון לקבוע סכום גלובאלי עבור עזרה שהתובע נזקק לה בעבר ויזקק לה בעתיד, בסך כולל של 70,000 ₪. הוצאות - ב"כ התובע צירף קבלות על הוצאות בסכומים של כמה אלפי שקלים בודדים. בנוסף לכך הוא מפנה לחוות הדעת של ד"ר כספי, לפיה יזדקק התובע בעתיד לטיפול פסיכיאטרי, כאשר עלותו המשוערת במסגרת פרטית עומדת על 30,000 ₪. ב"כ הנתבעת טענה כי חלפו כבר שבע שנים מאז התאונה והתובע לא הוכיח כי פנה לקבלת טיפול פסיכיאטרי פרטי, מה גם שהוא יכול לקבל טיפול כזה גם במסגרת קופת חולים ואף לשם כך לא נקט הליכים מתאימים. מחד גיסא, יש ממש בטענת ב"כ התובע כי יש הבדל בין טיפול המתקבל במסגרת פרטית לטיפול המתקבל במסגרת ציבורית, ובמסגרת הכלל בדבר השבת המצב לקדמותו, יש לאפשר לתובע גם טיפולים במסגרת פרטית. מאידך גיסא, אף כאן העובדה שהתובע לא פתח עד עתה בהליכי טיפול נפשיים, מעלה את התהייה אם אכן הוא עושה את כל הנדרש על מנת להקטין את נזקו. בסיכומו של דבר אני מעריך את כלל ההוצאות של התובע, לעבר ולעתיד, למעט הוצאות משפטיות, בסכום כולל של 35,000 ₪. כאב וסבל - נוכח הנכות הרפואית שנקבעה כאמור לעיל על סך של 31.6% ובצירוף 18 ימי אשפוז, עומד החישוב לפיצוי בגין נזק לא ממוני על סך של 73,757 ₪. ניכויי מל"ל - אין מחלוקת בין הצדדים כי יש לנכות מן הפיצוי שיפסק לתובע, את ערכם המהוון של התגמולים שקיבל ושיקבל התובע בגין התאונה. המחלוקת בין הצדדים נוגעת לעניין גובה הניכוי. בהתאם לחוות דעת אקטוארית שהוגשה על ידי הנתבעת, סך שיעור קצבאות המל"ל של התובע לעבר ולעתיד עומד על 781,062 ₪. אין מחלוקת כי הוועדה הרפואית של המל"ל קבעה לתובע שורה של נכויות צמיתות כדלקמן: 40% בגין תסמונת פסיכו אורגנית. 20% בגין חסר עצמות הגולגולת. 20% בגין ליקוי בראיה. 10% בגין אפילפסיה. 10% בגין ליקוי שמיעה. העיקרון שעל-פיו מנכים מן הפיצוי המגיע לניזוק את תגמולי המוסד לביטוח לאומי אותם ראוי לייחס לתאונה נקבע עוד בפסק-הדין בעניין פרלה עמר (רע"א 3953/01 עמר נ' אליהו חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נז (4) 350 (2003)). בעניין פרלה עמר נקבע כי אם לא יוחדו בקביעת המל"ל התגמולים למעשה הנזיקין נושא המשפט, על בית המשפט לקבוע לא רק את שיעור הנכות שהוסב לתובע במעשה הנזיקין, אלא גם את שיעור הנכות הכוללת של הניזוק, כדי לעמוד על היחס בין השתיים. התוצאה תוכפל בסכום התגמולים המשתלמים על ידי המוסד, והסכום שיתקבל ינוכה מן הפיצויים. לאחרונה, במסגרת רע"א 1459/10 המוסד לביטוח לאומי נ' כלל חברה לביטוח בע"מ, (2011), נקבע שוב, כי יש לבחון היטב את תגמולי מל"ל, משום שלעניין תגמולים מסוימים אין רופאי מל"ל נדרשים לשאלת הזיקה הסיבתית לתאונה. בהסתמך על הלכת בכר (דנ"א 7454/09 בכר נ' פוקמן, (2010)), נקבע כי בשלב הראשון על בית המשפט לקבוע את שיעור הנכות בגין מעשה העוולה ואת שיעור הנכות הכוללת של הניזוק; בשלב השני בית המשפט עומד על היחס בין שתי הנכויות; ובשלב השלישי, מוכפל היחס בין שתי הנכויות בסכום התגמולים המשתלמים על ידי המוסד לביטוח לאומי. תוצאת ההכפלה היא הסכום אותו יש לנכות מן התגמולים. עוד הוזכר בעניין רע"א 1459/10, כי הנטל להוכיח שהנפגע מקבל תשלומים מן המוסד לביטוח לאומי וכן הנטל להוכיח את שיעורם של תגמולים אלה, מוטלים לפתחו של הנתבע, הטוען לניכוי, אולם הנטל להוכיח כי חלק מן התשלומים אינו קשור לתאונה, ועל כן יש לנכות את תשלומי המוסד לביטוח לאומי באופן חלקי בלבד, מוטל על התובע (רע"א 5670/10 פלוני נ' הכשרת הישוב חברה לביטוח בע"מ (2010)). בעניין רע"א 1459/10 מציע כב' השופט ריבלין דרך חישוב בכדי לעמוד על השינוי, שהוא מכנה: "דרך החישוב במתמטי". יש צורך בראש ובראשונה לקבוע שתיים אלה: ראשית, מה היה מצבו הבריאותי של הנפגע אלמלא התאונה, לאמור מאילו נכויות הוא סבל בלא קשר אל התאונה, בדרך של שקלול אחוזי הנכות המקובל. בשלב זה יש להוסיף ולקבוע באיזה מצב נתון הוא היום, אף זאת ע"פ שקלול אחוזי הנכות. הפער היחסי שבין שני המצבים האלה, הוא הנתון שיש לחלץ מן הנתונים המוכחים במשפט. פסיקה מקיפה זו איננה מסייעת לנו במחלוקת שבין הצדדים, משום שרופאי מל"ל לא קבעו אלו מהנכויות שנקבעו על ידם הן קודמות לתאונה וללא קשר אליה. ב"כ התובע טען כי יש לנכות רק את החלק היחסי מגמלאות מל"ל, שמקבל התובע בגין תסמונת פסיכו אורגנית ובגין חסר בעצמות הגולגולת. לטענתו, יתרת הליקויים אינם בגין התאונה, באשר המומחים מטעם בית המשפט קבעו כי בגין התאונה נגרמו לתובע רק נכויות נוירולוגית, פסיכיאטרית וקוגנטיבית. ב"כ התובע טען כי מומחי בית המשפט בודקים אך ורק נכות בקשר לתאונה. אין הם מביעים דעתם בעניין נכות כללית שאיננה קשורה לתאונה. מאחר שלא נמצאו נכות בתחומי האפילפסיה, הראייה והשמיעה, כנכות הנובעת מהתאונה, הרי שבהתאם לפסיקה יש לנכות מן הניכוי תגמולים בגין נכויות אלה. ב"כ הנתבעת טענה, כי יש מקום לנכות את כל גמלאות מל"ל מכיוון שכל הפגימות הינן בגין התאונה. ב"כ הנתבעת הוסיפה וציינה, כי מומחי בית המשפט שמונו על מנת לבדוק את הנזק בתחום השמיעה ובתחום הראייה שנגרם לתובע עקב התאונה, לא קבעו בחוות דעתם כי קיימת לתובע נכות, אולם זו לא נגרמה מהתאונה. הם קבעו כי לא קיימת כל נכות לתובע בתחומים אלה, בניגוד לרופאי מל"ל. ב"כ הנתבעת ביקשה להסתמך עוד על דבריו של התובע עצמו בעדותו, לפיה שכל מה שהוא מקבל מביטוח לאומי זה בגלל התאונה (ע' 16 ש' 3 לפרוטוקול). לא נראה לי כי בעניין מהותי כזה, חלוקת הגמלאות לפיצויים בגין התאונה ולפיצויים בגין נכויות אחרות, יש מקום לסמוך רק או בעיקר על עדותו של התובע לפי תומו. ההכרעה בסוגיית הניכוי - באשר לתגמולים בגין הליקוי בראיה ובשמיעה נכון אני לקבל את עמדת ב"כ הנתבעת. יודגש כי קביעה זו איננה סותרת את הלכת בית המשפט העליון בעניין רע"א 1459/10. כפי שנקבע שם, הנטל להוכיח כי חלק מהתגמולים איננו נובע מהתאונה ואין לנכותו, מוטל על הניזוק. בענייננו התובע לא הרים נטל זה. התובע לא הגיש כל מסמך ממנו ניתן ללמוד כי הנכויות בעניין הראיה והשמיעה היו קיימות עוד קודם לתאונה או שנולדו לאחר התאונה ללא קשר אליה. בגין התאונה הוגשה התביעה למל"ל. מומחי מל"ל בחנו את התחומים השונים וקבעו אחוזי נכות שונים. מומחי בית המשפט בחנו מצידם את התחומים הללו וקבעו אחוזי נכות אחרים, נמוכים יותר, עד לכדי נכות של 0% בשני תחומים. לא מצאתי מקום לאבחנה שמבקש ב"כ התובע לערוך לעניין ראיה ושמיעה. כך למשל, קבע מל"ל קבע בתחום הנויורלוגי 20% נכות, ואילו מומחה בית משפט בתחום זה קבע רק 5% נכות. ברור כי מן הפיצוי שבית המשפט יפסוק, יש לנכות את מלוא התגמולים שמקבל התובע ממל"ל בגין תחום זה. אין הגיון בבקשת ב"כ התובע לפסוק אחרת בעניין הראיה והשמיעה, שם נקבעו נכויות של 20% בגין ראיה ו- 10% בגין שמיעה ע"י מל"ל, בעוד מומחי בית המשפט קבעו 0% נכות בגין שני תחומים אלה. המומחית בתחום הראייה, דר' בר-און, קבעה במפורש כי אין כל עדות אובייקטיבית לפגיעה אורגנית במסלול הראייה. נכון כי היא מונתה רק על מנת לקבוע את הנכות בגין התאונה, אולם היא לא קבעה כי קיימת נכות שאיננה כתוצאה מהתאונה, אלא קבעה כי אין כל נכות בתחום זה. המומחה בתחום השמיעה, דר' קרוננברג, ביצע בדיקת שמיעה, והתרשם כי התובע מציג מצג שווא לגבי קושי בשמיעה. לדבריו: "בבדיקת השמיעה לא נמצאה פגיעה בשמיעה". נכון שאף הוא מונה רק לבחינת נכות כתוצאה מהתאונה, אולם הוא לא קבע כי קיימת נכות שאיננה מהתאונה, כפי שלא אחת קובעים מומחים, אלא קבע כי אין כל נכות בתחום זה. לא מצאתי איפוא, כי יש מקום ליתן יחס שונה לפער הקיים בין המומחים בתחום הנוירולוגי למשל, המחייב ניכוי מלוא התגמולים בגין תחום זה, לבין הפער הקיים בהערכת המומחים בתחום הראיה או השמיעה. לעומת הנכויות בתחומי הראייה והשמיעה, עניין האפילפסיה כלל לא נבחן על ידי מומחי בית המשפט, לא עלתה שום טענה כי לתובע נגרמה נכות נוספת מעבר לנכויות שנבדקו על ידי ארבעת המומחים. בנסיבות אלה נראה לי כי את אותם 10% בגין האפילפסיה יש לנכות מסכום הניכוי בגין תגמולי מל"ל. אני קובע איפוא, כי הנכות בנוגע לאפילפסיה שנקבעה ע"י המל"ל איננה קשורה לתאונה, בעוד שאר הנכויות בגינן מקבל התובע גמלאות מהמל"ל קשורות לתאונה. סך הנכויות המשוקלל של התובע, כפי שנקבעו במוסד לביטוח לאומי עומד על 68.9% נכות. הנכות שאינה בגין התאונה, היינו האפילפסיה, עומדת על 10%. לפי "שיטת השקלול המתמטי" שקבע המשנה לנשיאה ריבלין ברע"א 1459/10 הנ"ל, יש לנכות את האחוז שהוא ההפרש בין הנכות הכוללת לנכות לפני התאונה, כשהיא מחולקת בנכות הכוללת. בענייננו, יש לנכות איפוא 85.5% מהתגמולים (58.9/68.9), דהיינו, 667,808 ₪. סיכומו של דבר: כלל הפיצוי שהנתבעת חבה לתובע, הינו 892,375 ₪ כדלקמן: כאב וסבל - 73,757 ₪. אבדן שכר עבר - 163,737 ₪. אבדן שכר עתיד - 462,150 ₪. אבדן פנסיה - 87,731 ₪. עזרה עבר ועתיד - 70,000 ₪. הוצאות עבר ועתיד - 35,000 ₪. מסכום זה יש לנכות תקבולי מל"ל בגין התאונה בסך 667,808 ₪, כך שנותר לתשלום לאחר הניכוי סך של 224,567 ₪. מדובר בסכום שהוא למעלה מ- 25% מהפיצוי הכולל, אשר עומד על 223,094 ₪, ולכן אין צורך להגיע לשימוש בהוראות סעיף 330 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משלולב] תשנ"ה 1995, לפיהן זכאי הניזוק בכל מקרה לפחות לפיצוי בסך 25% מסכום הפיצוי שנקבע לו. מסכום התשלום הנותר, יש לנכות את התשלום התכוף בסך 5,500 ₪ ששולם ע"י הנתבעת לתובע ביום 20.4.06, העומד בערכי היום על 7,718 ₪, והיתרה הינה 216,849 ₪. אני מחייב איפוא את הנתבעת 2 לשלם לתובע סכום כולל של 216,849 ₪ בצרוף שכ"ט עו"ד בסך 32,983 ₪. כמו כן תשיב הנתבעת לתובע אגרת בית המשפט ששילם בסך 591 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד תשלומה ועד למועד הפיצוי. הסכומים ישולמו בתוך 30 יום מקבלת פסק דין זה, וממועד זה ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק. זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 45 ימים. חרדהתאונת דרכים