מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא ליקויי בניה בקוטג' - תביעה נגד קבלן: התובעים התקשרו עם הנתבעת מס' 1 (להלן: "הנתבעת") בחוזה, נספח א' לתצהיר הנתבע מס' 3, מר גרשון (להלן: "החוזה" ו "גרשון" בהתאמה). החוזה הוא הסכם לביצוע בניה של קוטג' מגורים (להלן: "הבית"), שהיתה הנתבעת אמורה לבנות עבור התובעים על מגרש בעיר ראשון לציון אשר התובעים היו בעלי הזכויות בו, ואין חולק על כך שבניית הבית אכן בוצעה והוא נמסר לחזקת התובעים (ראה נספחים ד' ו ה' לתצהיר קשקש וסעיפים 3 עד 5 לתצהיר התובעים). עניינה של התביעה היא לפיצוי התובעים בגין ליקויים שנמצאו בבית לאחר מסירתו לידי התובעים כאמור לעיל. בנוסף לנתבעת הוגשה התביעה גם כנגד מר קשקש אבי (להלן: "אבי") שהיה מנהל העבודה של הנתבעת באתר הבניה של הבית, לרבות לעניין בנית הבית, ונגד גרשון שהוא מנהלה של הנתבעת (ראה סעיף 12 א. לתצהיר גרשון, פיסקה שניה). את הליקויים שנמצאו, לטענת התובעים, בבית ניתן לחלק לשני סוגים: האחד ליקוים שהוגדרו על ידי התובעים כ"ליקויים שאינם קשורים בנזקי רטיבות" (ראה כותר פרק ג' לסיכומי טענות התובעים; להלן: "הליקויים הכלליים") והשני, ליקויים ונזקים שנגרמו לתובעים עקב נזילת מים (להלן: "נזקי הרטיבות"; ראה כותר פרק ד' לסיכומי טענות התובעים). חוק המכר (דירות), תשל"ג - 1973 אינו חל על יחסי הצדדים הואיל והנתבעת אינה בגדר של "מוכר" לפי הגדרת המינוח "מוכר" שבסעיף 1 לחוק, שעליו חבות החובות לפי החוק הנ"ל, בהיות הנתבעת מבצעת של בניה בלבד, על קרקע של התובעים [ ראה א. ורדי , "דיני מכר דירות ליקוי בניה והבטחת זכויות הרוכשים", עמ' 54, 55; ע"א 472/95 זכריה זלוצין ואח' נ. דיור לעולה בע"מ, פד"י נ2 עמ' 858 עמ' 862, בהיפוך למקרה הנדון כאן ]. על יחסי הצדדים חלות איפוא הוראות חוק חוזה קבלנות, תשל"ד - 1974 (להלן: "חוק הקבלנות"), עד כמה שאין בחוזה כדי לשנות מאותן הוראות הכלולות בו ושאינן הוראות קוגנטיות [ סעיף 8(א) לחוק הקבלנות; יצוין כי לפי הוראת סעיף 8(ב) לחוק זה, עשוי הוא שיש לראות דווקא את הוראות חוק המכר, תשכ"ח - 1968 כחלות על המקרה; יחד עם זאת, לא נטען דבר בעניין זה וגם אין הדבר משנה בהתחשב בכך שלעניין חובת הקונה/המזמין להודיע על פגם אין שוני בהוראות שני החוקים הנ"ל בכל הנוגע לנסיבות מקרה זה]. הבית נמסר לתובעים ביום 15.12.92 כפי העולה מהנספחים ד' ו ה' לתצהיר גרשון וראה עדות התובעת מס' 1 (להלן: "התובעת") בעמ' 2 לפרוטוקול שורות 9, 10 (למען הסדר אציין שמספרי העמודים בפרוטוקול הדיונים סומנו על ידי בספרור ידני עוקב, ולספרור זה אתייחס להלן בפסק דין זה). סמוך לקבלת החזקה בבית על ידי התובעים הוזמנה על ידיהם חוות דעת לעניין ליקויים בבניה מהפירמה "בם ביקורת מבנים"; חוות הדעת נערכה על ידי המהנדס מר אריה דבורצקי (להלן: "דבורצקי") והיוותה ראיה בדיון (להלן: "חוות דעת דבורצקי"; יצוין שחלק מחוות הדעת של המומחים, לרבות חוות דעת דבורצקי, לא הוגשו באופן פורמלי, לבד מהיותן נספחות לכתב התביעה, אולם הצדדים לא העלו טענות בעניין זה והמומחים נחקרו בחקירה נגדית על אותן חוות דעת כחוות דעת שהוגשו כדין). דבורצקי ביקר בבית ביום 25.1.93, היינו כחודש לאחר שהתובעים קבלו את הבית לחזקתם, ואת חוות דעתו ערך ביום 2.2.93 (ראה התאריך הרשום על חוות דעת דבורצקי וכן עדותו בעמ' 19 לפרוטוקול שרות 18 עד 20). חוות דעת דבורצקי כוללת פירוט של הליקויים הכלליים כמו גם פרוט של נזקי הרטיבות. עיקר טענות הנתבעים כנגד אותו חלק התביעה הנוגע לליקויים הכלליים הוא לכך שהתובעים לא מילאו אחר החובות הפורמליות המוטלות עליהם לפי חוק הקבלנות, ולא הודיעו לנתבעת על קיומם של אותם ליקויים על מנת שיהיה ביכולתם ובאפשרותם לממש את זכות הנתבעת לתקן את הליקויים הכלליים (אין טענה דומה באשר לנזקי הרטיבות, כפי שיובהר להלן בדיון בעניין נזקים אלו). אכן, למרות האמור לעיל בדבר מועדי ביקורו של דבורצקי ומועד עריכת חוות דעתו, לא הביאו התובעים את קיומה של חוות דעת דבורצקי לידיעת הנתבעת ולא פנו אל הנתבעת בדרישה לתקן את הליקויים הכללים. למעשה אין בידי התובעים אפשרות להצביע על כך שהודיעו לנתבעת על ליקוי כלשהו בבית (למעט נזקי הרטיבות שהודעה עליהם נמסרה והנתבעת ביצעה "תיקון" כפי שנראה בעיניה מתאים). בסעיף 16(ו) לכתב הגנתם טוענים הנתבעים במפורש על כך שחוות דעת דבורצקי לא נמסרה להם אלא בעת שצורפה לכתב התביעה. כתב תשובה שהוגש על ידי הנתבעים אינו מתייחס כלל לעניין זה ועל כן כל שניתן להסיק ממנו הוא שהתובעים מכחישים את טענות הנתבעים באשר לאי הודעה במועד על קיומם של הליקויים הכללים ועל אי מסירת חוות דעת דבורצקי לידיהם [ ראה תקנה 61 סיפא לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד - 1968; זוסמן, "סדרי הדין האזרחי" מה' 7 פיסקה 221 בעמ' 228 ופיסקה 223 בעמ' 280-281 ]. בתצהירי התובעים אין כל התייחסות לכך שהתובעים, או מי מהם, פנה אי פעם, בכתב או בע"פ, אל הנתבעת בעניין הליקויים הכלליים. כל סעיפי התצהיר עוסקים בנזקי הרטיבות ובפעילותם ופניותיהם של התובעים אל הנתבעים בעניין זה. רק בסעיף 10 מזכירים התובעים את קיומה של חוות דעת דבורצקי, וגם שם מוזכרת היא בהקשר לכך שלאחר שפניות התובעים אל הנתבעת בהקשר הנ"ל לא נענו, נאלצו הם לפנות לשמאי אנגל לעריכת חוות דעת לעניין נזקי הרטיבות ולדבורצקי לצורך קבלת חוות דעת בעניין הליקויים הכלליים; בכך מרחיקים התובעים את מועד קבלת חוות דעת דבורצקי למועד רחוק בהרבה ממועד ביקורו של דבורצקי בביתם וקבלת חוות דעתו [ חוות הדעת של מר אנגל נערכה למעשה על ידי השמאי יוסף פלש (להלן: "פלש") על נייר מכתבים של אנגל והוא ביקר בבית רק ביום 23.10.93 (עמ' 12 לפרוטוקול שורות 3 עד 8) ]. רק בחקירתה הנגדית אומרת לראשונה התובעת שלאחר קבלת חוות דעת דבורצקי היא פנתה לנתבעת לתיקון הליקויים הכלליים (עמ' 5 לפרוטוקול שורות 21 עד 23 ועמ' 8 בשורה 5). זאת עדות יחידה של בעלת דין, הזקוקה, בדרך כלל, לסיוע, ואין לה סיוע כזה [ סעיף 54 לפקודות הראיות (נוסח חדש), תשל"א - 1971 ]; יתר על כן, בנסיבות נתינתה אין מקום לקבלה ללא סיוע, בהיותה עדות מאוחרת מאוד עד כדי היותה בגדר של "עדות כבושה" שערכה נמוך ביותר (ראה, לדוגמה, ע"פ 677/84 אמנון דוד נ. מדינת ישראל, פד"י מא4 עמ' 33). לא למותר להוסיף שהמסמך היחיד המתעד תלונות של התובעים כנגד הנתבעת הוא המוצג נ/1 (עדות התובעת בעמ' 4 לפרוטוקול שורות 4, 5; להלן: "מכתב התובעים"). ניכרת לעין העובדה שמכתב התובעים שהוא מיום 28.9.93 כולל ארבע סעיפים, שרובם ככולם הם תלונה על כך שהנתבעים לא סיימו את עבודות הפיתוח הסביבתי של הבית (והוא גם ה"נדון" במכתב), לרבות טענה בדבר כך שהאמור לעיל מהווה, לטענת התובעים, הפרה של החוזה, ורק בסוף הסעיף האחרון, נרשם כך: "…מודגש בזה שסבלנותנו תמה ופקעה מכל הליקויים שניתגלו בקוטג' והסחבת בנושא הפיתוח הסביבתי". ממכתב התובעים לא ניתן להסיק הודעה בדבר הליקויים הכללים ובוודאי לא הודעה ב"זמן סביר" לאחר התגלותם. עצם אזכור ליקויים (שבהחלט יכולים להיות גם נזקי הרטיבות שעליהם לא היה חולק), כחלק שולי של המכתב, מצביע על כך שהתובעים לא היו במגע עם הנתבעת באשר לליקויים הכלליים, כפי עמדת הנתבעים. די באמור לעיל כדי להביאני למסקנה שדין חלק התביעה שעניינו הליקויים הכללים להדחות, מבלי שאראה צורך להידרש לשאר טענות הצדדים באשר להם. [ ראה סעיף 3(א) ו 3(ב)(1) לחוק הקבלנות; ראה ע"א 465/80 ש. סולונץ בע"מ נ. "התכוף" חרושת ברזל בע"מ ואח' פד"י לח3 עמ' 630 ובעקבותיו DATALAB MANAGEMENT LTD ואח' נ. פולק אינטרנשיונל בע"מ ואח', פד"י מג2 עמ' 319, השונה במקצת מדעתו של המלומד א. זמיר בספרו "חוק חוזה קבלנות תשל"ז-1974", פיסקה 320 עמ' 513 ה"ש 265 ]. לא כך הדברים באשר לנזקי הרטיבות, אשר לגביהם אין לנתבעים טענות "פורמליות" והם אף התיימרו לתקן את הליקויים אשר גרמו לנזקי הרטיבות באמצעות השרברב מר סלוניקי יעקב (להלן: "סלוניקי") ומתקין דודי שמש מר מאיר לוי (להלן: "לוי") שהיו קבלני משנה או עובדים של קבלני משנה של הנתבעת ומסרו עדות מטעמה. על פי התובעים (סעיפים 5, 6 לתצהירם), זמן קצר לאחר כניסתם לבית החלו מתגלים סימני רטיבות ועובש בקומה השניה של הבית, אשר הלכה והתפשטה עד כדי בקיעת מים ממרצפות הפרוזדור בקומה השניה וגרימת נזקים שונים לריצוף לקירות ולתכולת הבית, כפי שלהלן; לדבריהם, התברר שמקור נזילת המים היא בחיבורים ליקויים בצנרת הדלוחים באותה קומה. טענה זו של התובעים מקובלת עלי והיא מסתייעת בכל עדויות המומחים אשר בדקו את המקום ומסרו חוות דעת. ראשון להם הוא דבורצקי, אשר בסעיף 6 לחוות דעתו קבע את מקור נזילת המים (הנוגעת לליקויי הרטיבות) מדליפה בצנרת האמבטיה; לא היה דבר בעדותו בחקירה הנגדית כדי לסתור עמדה זו. כאן המקום לציין כי בנוסף לתביעה הנוכחית, הגישו התובעים גם תביעה נגד חברת הביטוח שלהם, מגדל חברה לביטוח בע"מ (להלן: "המבטחת") בתיק אז' 19208/94 שאוחד עם תיק תביעה זה; התביעה נגד המבטחת הסתיימה בפסק דין בפשרה אולם הוגשו לתיק בית המשפט, במהלך הדיונים, חוות דעת של מומחים שנשכרו על ידי המבטחת, ואלה כמו גם עדותם של המומחים בחקירתם הנגדית מהוות ראיות בתיק זה ותומכים בטענות התובעים באשר למקור נזילת המים, גרם נזקי הרטיבות, ובאשר לסיבת הנזילה. השמאי פלש מאשר בעדותו שמקור הנזילה היה בחיבורים בצנרת הדלוחין (עמ' 14 לפרוטוקול שורה 14 וכן עמ' 16 שורות 13, 14 ועמ' 17 שורות 2, 3). מספר דברים ראויים לציון בהתייחס לעדותו של פלש: ראשית, בכל הנוגע לתמחור הנזק, הסתמך פלש על מקצועיותו ודעתו של המהנדס צבי רון, אשר גם הוא מסר חוות דעת שהוגשה כראיה בתיק, ואין דעתו דעה עצמאית. שנית, פלש ביקר במקום כאמור כשנה לאחר האירוע נשוא הנזק, וכמובן שלא ראה את הנזק בהגרמו וגם ראה את הטיפול שנעשה על ידי הנתבעת בצנרת, טיפול אשר ככל הנראה הפסיק את הנזילה, או את רובה מחד, אך היה זמני באופיו מאידך, כפי שלהלן. לכך מציין פלש: "…כאשר אני הגעתי באוקטובר 93 ראיתי כי הגורם לנזק טופל. המשמעות היא שההצפה או הנזילות פחתו. הנזק למבנה נשאר…" (עמ' 13 לפרוטוקול שורות 20, 21). שלישית, פלש שולל את האפשרות שהועלתה על ידי הנתבעת, אליה אתייחס עוד בהמשך הדברים, לפיה מקור הנזילה היה בדוד השמש שהותקן מתחת לגג הבית (להלן: "הדוד") כתוצאה מחסר של "פלנג'" בדוד (ראה, בין היתר, שם בעמ' 17 שורות 2, 3 הנ"ל). המהנדס רון קובע בחוות דעתו, באופן חד משמעי, שמקור הרטיבות ונזקי הרטיבות הם בחיבורים לקויים ועבודה לקויה של צנרת הדלוחין באמבטיה בקומה א' של הבית (סעיפים 2 עד 5 לחוות דעתו). גם בחקירתו הנגדית של המהנדס רון לא היה דבר שיש בו כדי לסתור את האמור בחוות דעתו. המהנדס יעקב וסרמן, שהוא עד מטעם המבטחת (להלן: "וסרמן"), קבע במפורש שמקור נזקי הרטיבות הוא בצנרת הדלוחין ושלל חד משמעית את האפשרות שהנזקים מקורם בפלנג' חסר בדוד. כל המומחים מאשרים שה"טיפול" שנעשה על ידי הנתבעת בצנרת, טיפול שנחזה על ידיהם הואיל והמרצפות שהורמו מעל הצנרת על מנת לבצע את הטיפול לא הוחזרו למקומן, על מנת לאפשר את התייבשות החול הרטוב שמתחתן, היה טיפול זמני, לכל היותר ולמעשה טיפול לקוי (ראה, לדוגמא, עדותו של וסרמן בעמ' 25 שורות 6 עד 9; וסרמן שהוא מומחה מטעמה של המבטחת, אינו חשוד ברצון להיטיב עם התובעים דווקא). לא ראיתי כל סיבה שלא לקבל את עמדתם של מומחים אלה; לעומתם לא הובאה על ידי הנתבעת כל עדות של מהנדס מומחה אחר, למעט עדותו של המהנדס מר בני סקלי (להלן: "סקלי") שהוא עובד מכון התקנים אשר מסר לנתבעת בחודש ינואר 1993 מכתב הנוגע לאתר הבניה בו נבנה גם הבית, ומכותר כ"סיכום בדיקות עבודות שרברבות באתר" ולפיו בוצעו עבודות השרברבות כנדרש (נספח ג' לתצהיר גרשון; להלן: "דו"ח הסיכום"). בעדותו מאשר סקלי שדו"ח הסיכום אינו יכול להוות ראיה לטיב העבודה בבית הואיל ואין מכון התקנים עושה בדיקה בכל מבנה ומבנה אלא בדיקתו היא מדגמית ואישורו ניתן על סמך בדיקה כזו, מה עוד שהבדיקה של מכון התקנים נעשית בעת שמערכת הצינורות עדיין יבשה ולא ניתן לבדוק מערכת מי דלוחין אלא כשהיא מלאה מים (עמ' 53 לפרוטוקול בשלש השורות הראשונות ובשורה לפני האחרונה ועמ' 54 שורות ששית עד עשירית). מאידך מאשר סקלי ותומך בעמדות המומחים שהוזכרו לעיל, כי ביצוע הדבקת צינורות דלוחין באמצעות דבק סיליקון שהוא התיקון הזמני שבוצע בהם על ידי סלוניקי הוא ביצוע בלתי תקין (שם בעמ' 54 באמצע העמוד). משקבלתי את עמדות המומחים, ממילא נדחית על ידי תיאורית הפלנג' החסר בדוד שהועלתה על ידי הנתבעת. יחד עם זאת אוסיף, למעלה מהצורך, שגם מעדות עדי הנתבעת לא עולה התמיכה הדרושה לתיאוריה זו. בחקירתו הנגדית אמר סלוניקי, שאין חפיפה בין המועד בו ראה את נזילת המים מהדוד עקב חוסרו של הפלנג' ובין המועד בו הרים את מרצפות חדר האמבטיה וביצע את הטיפול בסיליקון בצנרת הדלוחין (עמ' 44 לפרוטוקול שורות 15 עד 17). יתר על כן, לפי דבריו, מקרה הפלנג' היה בעת שהתובעים טרם קבלו את החזקה בבית והפלנג' נגנב בעת שלא גרו שם. לאור דבריו אלה של סלוניקי, הרי גם אם קרה "מקרה הפלנג'", אין בעובדת ארועו כדי לשלול את טענות התובעים בכל הנוגע לנזקי הרטיבות והיות העבודה הלקויה בצנרת הדלוחין סיבתם של אלה. שאלה אחרת היא, לאור הדברים הנ"ל, מדוע פטורה לדעתה הנתבעת מאחריות לנזקי הרטיבות, אפילו נבעו אלו מחסר בפלנג' שנגנב, בעת שהבית טרם נמסר לתובעים? הצדדים לא נתנו דעתם לעניין זה ועל כן לא ארחיב בו. לטעמי, אחראית הנתבעת לפיצוי התובעים בגין נזקי הרטיבות שנבעו, לפי העדויות המקובלות עלי, מחיבור לא ראוי וביצוע רשלני של עבודות צנרת הדלוחין בחדר האמבטיה של קומה א' בבית. נותרו לדיון, בקצרה, שתי שאלות: האחת, שאלת חיובן של הנתבעים 2, 3 באופן אישי. השניה, כימות הנזקים. באשר לשאלה הראשונה, נראה לי כי לפחות לעניינו של גרשון לא הצליחו התובעים להראות עילה לחיובו. גרשון הוא מנהלה של הנתבעת אולם לא הוכח דבר באשר להתחייבות אישית שלו מחד או רשלנות מקצועית שלו מאידך; מקובל עלי שהיותו של גרשון אורגן בחברה, אינה פוטרת אותו מאחריות אישית, מקום שזו קיימת, אך לא הוכח בסיס לאחריות כזו (ראה, לדוגמה, ע"א 407/89 צוק אור בע"מ נ. קאר סקיוריטי בע"מ, פד"י מח5 עמ' 661 בעמ' 694 - 700). בסיכומיהם לא טענו התובעים לכך שיש מקום ל"הרמת מסך התאגדות" מעל הנתבעת במקרה זה ועל כן לא ניתן למצוא חיוב לגרשון בגין כך. מאידך, מצאתי מקום לחיובו של אבי באופן אישי מכך שמוסכם על הכל שאבי היה מנהל העבודה של הנתבעת באתר ועל כן, לכאורה, כל התרשלות של הנתבעת, וכזו נמצאה בביצוע הלקוי והבלתי מקצועי של חיבור צנרת הדלוחין, כאמור לעיל, נובעת גם ממחדלו של אבי. אבי לא מסר תצהיר מטעמו על מנת להביא לידיעת בית המשפט עובדות כלשהן, אם ישנן, שיש בהם כדי להראות שלמרות מעמדו כמי שהוא פעיל בנתבעת, בהיותו אחיו של גרשון ולמעשה שותפו (ראה דברי גרשון בעמ' 57 לפרוטוקול שורות 24, 25) ובהיותו מנהל העבודה באתר אין למצוא פגם רשלני בפעולותיו ובפיקוחו על ביצוע עבודות הצנרת בבית. על כן אני קובע שאבי אחראי ביחד ולחוד עם הנתבעת לפיצוי התובעים בגין נזקי הרטיבות. לעניין כימות נזקי הרטיבות מעדיף אני את חוות דעתו של רון על חוות הדעת האחרות. דבורצקי ראה את הנזקים בסמוך לאירועם, רון ראה אותם לאחר כשנה, ועל כן הערכתו אותם היא לאחר התגבשותם ויש בה פחות אלמנט של הערכה (גם אם לא לעניין קביעת הסכומים עצמם) בכל הנוגע למצב הקיים. ההבדל העיקרי בין חוות דעתו של רון לזו של וסרמן היא לעניין הצורך בהחלפת הריצוף הפגום. לטעמו של וסרמן, ניתן לתקן את מצב הריצוף על ידי ביצוע פוליש של המרצפות. יחד עם זאת מסכים גם וסרמן שמצב הריצוף לאחר פוליש, אינו דומה למצבו כחדש (עמ' 26 לפרוטוקול, שורה 23). לטעמי, זכאים התובעים שרכשו שירותי בניה לבית חדש, לקבל לרשותם את אותו הבית במצבו כחדש ואת נזקיהם יש לחשב על פי הדרוש על מנת להעמידו במצבו כפי שהיה אמור להיות בעת קבלתו על ידיהם. לאור כך אני מקבל את קביעת הנזקים כפי חוות דעתו של רון. לא מצאתי לנכון להוסיף נזקי תכולה, כפי חוות דעתו של פלש, המאשר שלא ראה את הרהיטים הנזוקים (עמ' 18 לפרוטוקול שורה 19). סוף דבר הוא שאני דוחה את התביעה נגד גרשון ומחייב את הנתבעת מס' 1 ואת אבי, הנתבע מס' 2, הדדית, לשלם לתובעים את הסך של -.27,354 ש"ח ( -.23,380ש"ח X 1.17) כפי חוות דעת רון בתוספת ריבית והצמדה מיום 27.12.93 ועד התשלום בפועל וכן את הוצאות הדיון, לרבות שכ"ט חוות דעת המומחים ששולם על ידי התובעים, בתוספת ריבית והצמדה מיום הוצאתן ועד התשלום בפועל וכן שכ"ט עו"ד בסך של -.15,000 ש"ח בצרוף ריבית והצמדה מהיום ועד התשלום בפועל. בנוסף, מצאתי שמהראוי לחייב את הנתבעים, כולם, בתשלום הוצאות לטובת אוצר המדינה. הנתבעים לא הקפידו, בלשון המעטה, על מילוי הוראות בית המשפט באשר לאורך ותצורת סיכומיהם. קביעת בית המשפט באשר לאמור לעיל אינה בגדר של המלצה או בקשה אלא היא בגדר של צו, ככל צו של בית המשפט, שיש למלא אחריו ככתבו ולשונו. לאחר שסיכומי טענותיהם הוגשו שלא כדרך שנקבעה, הוחזרו להם הסיכומים על מנת שיוגשו שוב והנתבעים מצאו להם מקום להתחכם, לעניין אורך הסיכומים, בהקטינם את גודל האותיות (למרות שגם לעניין גודלן ניתנו הוראות מפורטות) ואת הרווחים בין השורות (ושוב, בניגוד להוראות מפורשות) ובכך לא רק שלא מילאו אחר צו בית המשפט אלא שגילו מידה של זילות. דין הוא שבגין אי מילוי הוראות אלו יחויבו הנתבעים בהוצאות לטובת אוצר המדינה [ ע"א 2418/90 רלפו (ישראל) בע"מ נ. בנק למסחר בע"מ פד"י, מז5 עמ' עמ' 133 בעמ' 142, 143; ע"א 700/89 חברת החשמל לישראל בע"מ נ. מליבו ישראל בע"מ, פד"י מז1 עמ' 667 דברי כב' השופט חשין בעמ' 691 עד 693 ]. הנתבעים ישלמו איפוא הוצאות לאוצר המדינה בסך של -.3,500 ש"ח בצרוף ריבית והצמדה מהיום ועד התשלום בפועל.בניהליקויי בניהקבלן