נכות שהיתה לנפגע מלפני התאונה

בחוות דעתו מציין ד"ר הנדל כי מצא שטווח התנועה בעמ"ש מותני מלא. החזר אכילס מימין חלש מאוד, התחושה והכוח הגס תקינים וכן לא מצא דלדול שרירים. מצב זה מזכה את התובע ב - 5% לפי סעיף 37 (7) א' מתואם. יחד עם זאת מצא המומחה לקבוע כי הנכות אינה תולדה של התאונה נשוא התביעה, שכן בחומר הרפואי מצויות עדויות על סבל מכאבי גב ורגל שמאל החל מ - 1988. התובע עבר בדיקות T.C עוד עובר לתאונה שהראו פריצת דיסק ב - 1S - 5L שהלכה והסתיידה עם השנים. בצילום שנעשה לפני הניתוח לא היה למעשה ממצא חדש. מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא נכות שהיתה לנפגע מלפני התאונה: 1. מבוא   עניין לנו בתביעה לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975.   התובע, יליד 1957, נפגע בתאונה ביום 12.12.94 בהיותו בן 37 שנים.   מדובר בתאונה שהיתה גם תאונת עבודה.   בתחילה כפרה הנתבעת בחבות ועל-כן נשמעו תחילה ראיות לעניין זה. לאחר שמיעת הראיות חזרה בה הנתבעת מהכפירה בחבות.   בתחילת סיכומי הנתבעת שבה הנתבעת לטענתה כי עד היום לא הומצאו לה רשיון נהיגה תקף ליום התאונה חרף בקשתה ב - 11.3.99 וב - 31.3.99. אלא שמאז נראה שטענה זו נזנחה והיא שבה ועלתה רק בסיכומים.   בישיבות מיום 5.10.99, 2.3.00, 17.9.00 ו - 25.9.01 - לא חזרו ב"כ הנתבעת על טענה זו הגם שעמדו על קבלת מסמכים מב"כ התובע - כמו תלושי שכר. הבקשה להמצאת רשיון הנהיגה לא עלתה ועל כן ניתן היה להבין שנזנחה. כך גם בשתי ישיבות ההוכחות שנוהלו בתיק זה. גם בהם לא בא זכרה של הבקשה. ראה הישיבות מיום 31.1.02 ו - 3.2.02.   אותה דרישה להמצאת רשיון הנהיגה באה בטרם התקיימה ישיבת ההוכחות בשאלת החבות אשר לאחריה ב - 25.7.99 הודיע ב"כ הנתבעת כי הנתבעת חוזרת בה מטענתה בשאלת החבות.   מכל מקום ביום 21.4.03 המציא ב"כ התובע אישור משרד התחבורה לפיו לא היו עיכובים או פסילות על רשיונו של התובע.   2. הפגיעה והנכות   התובע נפגע בגבו כתוצאה מהתאונה. הוא פנה לרופא וקיבל טיפול במשחות, משככי כאבים ופיזיותרפיה. משמצבו לא השתפר פנה לרופאים נוספים ובסופו של יום הומלץ לו על ניתוח לכריתת הדיסק 1 S - 5 L אותו עבר ב - 5.3.95.   התובע התלונן על כאבי גב תחתון הקורנים לרגל שמאל, קושי בכפיפה לפנים ובנשיאת משאות.   בהמשך להחלטתי בבקשה להבאת ראיות לסתור, מונה ד"ר הנדל כמומחה מטעם בית המשפט.   בחוות דעתו מציין ד"ר הנדל כי מצא שטווח התנועה בעמ"ש מותני מלא. החזר אכילס מימין חלש מאוד, התחושה והכוח הגס תקינים וכן לא מצא דלדול שרירים. מצב זה מזכה את התובע ב - 5% לפי סעיף 37 (7) א' מתואם.   יחד עם זאת מצא המומחה לקבוע כי הנכות אינה תולדה של התאונה נשוא התביעה, שכן בחומר הרפואי מצויות עדויות על סבל מכאבי גב ורגל שמאל החל מ - 1988. התובע עבר בדיקות T.C עוד עובר לתאונה שהראו פריצת דיסק ב - 1S - 5L שהלכה והסתיידה עם השנים. בצילום שנעשה לפני הניתוח לא היה למעשה ממצא חדש.   עברתי על המסמכים הרפואיים שעובר לתאונה והם אכן מעידים כי כבר עובר לתאונה נשוא התביעה התלונן התובע על כאבי גב עם הקרנה לרגל שמאל ואותם ממצאים שמצא המומחה נמצאו בתובע כבר אז ובעיקר החזר אכילס חלש.   יש לציין שגם לאחר התאונה נשוא התביעה, נפגע התובע בתאונה נוספת ב - 30.10.00 בגבו שבעטיה היה באי-כושר תקופה ממושכת.   המומחה לא נחקר וראיתי לקבל חוות דעתו לפיה לתובע לא נותרה נכות צמיתה כתוצאה מהתאונה נשוא התביעה.   המומחה מתייחס בחוות דעתו לתקופת אי הכושר הזמני וקובע כי יש להכיר בהחמרה זמנית של חודש אחד, היינו עד 11.1.95.   מנספח כד' למוצגי הנתבעת, אישור על תשלומים של המל"ל, עולה כי המל"ל אישר לתובע תקופת אי-כושר של חצי שנה עד ליום 12.6.95.   אני סבורה כי לאחר התאונה סבל התובע מהחמרת מצבו ואני מקבלת כי תקופת אי-הכושר עמדה על 6 חודשים, כפי קביעת הרופאים המטפלים בזמן אמת שאושרה ע"י המל"ל. נראה לי כי קביעת המומחה שנעשתה לאחר חלוף זמן רב - מחמירה עם התובע.   3. השתכרות התובע   התובע נהג משאית במקצועו ועבד בתפקיד זה אצל מספר מעסיקים עובר לתאונה נשוא התביעה. כפי שעלה מעדות אחד ממעבידיו מר אורי חרדון, התובע היה עובד חרוץ שיודע היטב את עבודתו.   התובע המציא תלושי שכר לחודשים נובמבר-דצמבר 1994 אצל אורי חרדון. זו הראיה היחידה שהביא באשר לשיעור השתכרותו עובר לתאונה נשוא התביעה. על-פי תלוש שכר לחודש 11/94 עמדה השתכרותו של התובע על 3,000 ₪ נטו וכשהיא צמודה להיום 4,663 ₪. מר אורי חרדון ציין בעדותו שהיה מרוצה מעבודת התובע.   התובע טען כי עובר לעבודתו אצל אורי חרדון עבד במשך מספר שנים על "גזלן" - מכונית גלידה בחוף טנטורה, חוף הבונים ויער עופר וכן עבד בחברת דגני אמירים כנהג סמיטריילר. על עבודות אלו לא באה כל ראיה בכתב. יחד עם זאת, התובע עצמו מציין בחקירתו כי הפסיק לעבוד בדגני אמירים משום שהעבודה היתה קשה עבורו כבר ב - 1993. (ראה עדותו עמ' 18-19 לפרוטוקול).   כיום עובד התובע כעצמאי, הוא בעל משאית ויש לו נהג שכיר.   אינני מקבלת טענתו של התובע כי כל שכרו בחודש מגיע כדי 1,500 - 2,000 ₪. (ראה עדותו עמ' 19 שורות 6-5).   טענה זו אינה מתיישבת עם אישור רו"ח מטעמו לפיה השתכרותו החודשית הממוצעת, לאחר ניכוי הוצאות, בשנת 2001 עמדה על 7,884 ₪.   אלא שלשיעור השתכרותו היום אין רלוונטיות לאור קביעת המומחה. יש בה כדי לקבוע כי המקרה אינו מסוג המקרים שנדונו בפסק-דינו של כב' הש' אור בעניין ע"א 1461/87 מדינת ישראל נ' רם רוזנברג, פ"ד מג (3) 421 וכן פסק דינה של כב' הש' שטרסברג-כהן בעניין ת.א. (חי) 602/85, רואימי נ' הפניקס הישאלי חברה לביטוח בע"מ, צלטנר עמ' 608 (לב) 1.   4. דיון בראשי הנזק   א. הפסד השתכרות בעבר   כאמור ראיתי לקבוע כי התובע היה באי-כושר עבודה במשך 6 חודשים. מכאן שהתובע זכאי לפיצוי של מכפלת שכרו ב - 6 וסה"כ 27,987 ₪. ובתוספת ריבית מאמצע תקופה (15.2.95) 38,860 ₪.   לאחר מכן שב התובע למצבו שלפני התאונה.   ב. כאב וסבל   בנסיבותיו של התובע כאשר התאונה גרמה לפגיעה חוזרת בגבו שכבר סבל כאבים, ראיתי לקבוע כי הפיצוי בראש נזק זה יעמוד על 14,000 ₪.   ג. הוצאות רפואיות ונסיעות בעבר   התובע לא צירף כל קבלה על הוצאות בעבר. צודקת ב"כ הנתבעת כי בכל מקרה יש להביא בחשבון את מצבו הקודם של התובע.   בשוקלי כל אלה ראיתי להעמיד הפיצוי בראש נזק זה ע"ס 1,000 ₪ בערכי היום.   ד. עזרת צד ג' בעבר   לא התרשמתי כי התובע נזקק לעזרה מעבר לזו שמצפים לה מבן משפחה. אף התובע ציין בחקירתו כי זה דבר מקובל במשפחה שעוזרים.   לכך יש לצרף את העובדה כי אשתו של התובע לא באה להעיד על העזרה שהתובע טוען שנתנה לו. על כן לא ראיתי לפסוק פיצוי בראש נזק זה.   ה. סה"כ נזק לפני ניכויים 53,860 ₪.   ו. ניכויים   התובע קיבל הן דמי פגיעה, והן מענק נכות אשר מסתכמים בלמעלה מ - 100,000 ₪ כשהם משוערכים להיום. מכאן שהתביעה נבלעת.   5. סוף דבר   תביעת התובע נבלעת בתגמולי המל"ל ומכאן שהיא נדחית.   בנסיבות של תיק זה לא ראיתי לעשות הוצאות מעבר להוצאות שפסק כב' הש' דן ארבל בהחלטתו מיום 27.10.01.   נכות