מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא סיוע בשכר דירה למקבלי הבטחת הכנסה: 1. זוהי תביעה למתן פסק דין הצהרתי לפיו תרומה בסך של 700 ₪ לחודש שהוענקה לתובעת מלשכת הרווחה בעיריית רמת גן, אינה בגדר "הכנסה" כמשמעותה בחוק הבטחת הכנסה, תשמ"א - 1980. 2. התביעה הוגשה ביום 5/3/09. בישיבת קדם משפט מיום 9/1/11 שהתקיימה בפני כב' הנשיא מיכאל שפיצר, נקבע כי משמדובר בסוגייה משפטית, הצדדים יסכמו טענותיהם בכתב. 3. ביום 8/5/11, לאחר הגשת סיכומי הצדדים, ניתן פסק דין בתיק. על פי פסק הדין מאחר ובמועד הגשת התביעה שולמה לתובעת גמלת השלמת הכנסה, הסעד הנתבע הינו למעשה סעד תאורטי שאין לו נפקות מעשית ולפיכך: "אין מנוס מלקבוע כי המסלול בו בחרה התובעת איננו המסלול המתאים ודינה של התביעה להימחק על הסף". 4. התובעת הגישה ערעור על פסק הדין. ביום 14/3/12 ניתן פסק דין בערעור כדלקמן: "ניתן בזאת תוקף של פסק דין להסכמת הצדדים לפיה התיק יוחזר לבית הדין האזורי על מנת שיכריע בשאלה העקרונית אשר עמדה בפניו במנותק מהשאלה האם מדובר בסעד תאורטי. למען הסר ספק אין צורך כי בית הדין יחזור על הדיון בשאלה האם מדובר בסעד תאורטי". 5. התיק הועבר לטיפולי. הצדדים הגישו סיכומים משלימים. 6. רקע עובדתי א. התובעת הינה אלמנה ילידת 1935 . ב. התובעת מתגוררת בשכירות ומקבלת קצבת שאירים וגמלת השלמת הכנסה מהמוסד לביטוח לאומי. ג. החל מחודש 4/07 שולם לתובעת תשלום חודשי בסך של 700 ₪ מחברת "עורק" דרך אגף הרווחה של עיריית רמת גן, כתרומה לכיסוי שכר דירה. ד. במכתב מיום 22/5/08 הודיע הנתבע לתובעת כי תשלום השלמת הכנסה הופסק החל מ- 1/5/07, מאחר והתמיכה הכספית בסך 700 ₪ לחודש, שוללת את זכאותה להשלמת הכנסה. לחובת התובעת נזקף חוב בסך 4,585 ₪ בגין תשלום השלמת הכנסה בתקופה שבין 5/07 - 5/08. ה. בעקבות פניית התובעת לועדה לביטול חובות, נשלחה לתובעת הודעה בדבר ביטול החוב. ו. ביום 22/7/08 פנתה התובעת בתביעה נוספת לנתבע לגמלת השלמת הכנסה. לשם קבלת הגמלה, התובעת ויתרה על הסיוע שהועבר לה מחברת עורק באמצעות אגף הרווחה בעיריית רמת גן. התשלום הופסק החל מחודש 6/08. ז. זכאותה של התובעת לגמלת השלמת הכנסה חודשה החל מיום 1/6/08. ח. התובעת מקבלת תשלום חודשי על סך 763 ₪ ממשרד הבינוי והשיכון. 7. השאלה העקרונית העומדת להכרעתנו היא האם התשלום החודשי בסך 700 ₪ ששולם לתובעת כסיוע לדיור מחברת "עורק" באמצעות לשכת הרווחה של עיריית רמת גן, מהווה "הכנסה" כמשמעותה בסעיף 9 לחוק הבטחת הכנסה וכפועל יוצא שולל את זכאותה לגמלת השלמת הכנסה. 8. טענות התובעת: א. לטענת התובעת אין לראות בתרומה ששולמה לה באמצעות לשכת הרווחה כ"הכנסה" כמשמעותה בחוק הבטחת הכנסה, מאחר ולא מדובר בהכנסה לפי סעיף 2 לפקודת מס הכנסה. ב. גם אם יש לראות בתרומה כהכנסה לפי סעיף 9(א)(4) לחוק הבטחת הכנסה - הרי שלפי הוראות אותו סעיף מדובר בסכום שאינו מובא בחשבון. ג. גם אם יש לראות בתרומה כ"הכנסה" - היא נכללת בחריג שבסעיף 10 לחוק הבטחת הכנסה ותקנה 17 לתקנות הבטחת הכנסה. על פי תקנה 17 תשלומים לנזקק לפי חוק שירותי סעד, אינם נחשבים כ"הכנסה". התובעת עונה על הגדרת "נזקק" על פי חוק שירותי הסעד, ולפיכך אין לראות בסיוע שניתן לה כנזקקת כ"הכנסה" השוללת את הזכאות להשלמת הכנסה. ד. הזכות לקיום בכבוד היא זכות חוקתית. שלילת זכאותה של התובעת להשלמת הכנסה עקב קבלת תרומה בסכום זעום, פוגעת בזכותה לקיום בכבוד. ה. הנתבע הפר את חובת ההגינות שלו כרשות מנהלית. 9. טענות הנתבע: א. אין בסיס לטענות התובעת בדבר הפרת חובת ההגינות ופגיעה בזכויות חוקתיות של התובעת. הנתבע מיישם ומקיים את הוראות החוק והתקנות על פי פסיקת בית הדין הארצי. ב. על פי פסיקתו העדכנית של בית הדין הארצי - תמיכה קבועה ורציפה המשולמת למבוטח מטעם גורם זר או כסיוע משפחתי, מהווה הכנסה לפי סעיף 2(5) לפקודת מס הכנסה. בשאלת הגדרת הכנסה אין צורך בהגדרה דווקנית על פי פקודת מס הכנסה, אלא יש להתחשב בכך שמדובר בהכנסה לפי תכלית החוק. ג. התובעת נמנעה מלציין כי בנוסף לגמלאות מאת המל"ל היא מקבלת תמיכה ממשרד הבינוי והשיכון. ד. התשלומים המועברים לתובעת אינם תשלומים לפי חוק שירותי סעד ולפיכך לא חל בעניינה החריג שבתקנה 17 לתקנות הבטחת הכנסה. ה. טענת התובעת לפי התרומה שניתנה לה היא "סכום שאינו מובא בחשבון לפי סעיף 9(א)(4) לחוק הבטחת הכנסה, מאחר והינו נמוך מ-4 פעמים השכר הממוצע". הכוונה באותו סעיף היא כי חסכון כספי בגובה המוגדר בתקנות אינו מובא בחשבון כהכנסה. אין ללמוד מכך כי תמיכה כספית קבועה בשיעור של עד פי 4 מהשכר הממוצע במשק, אינה נחשבת כהכנסה. 10. לאחר שנתנו דעתנו לטענות ב"כ הצדדים להלן פסק הדין. 11. אשר לתכליתו של חוק הבטחת הכנסה כבר נפסק לא אחת: "תכליתו של חוק הבטחת הכנסה היא להבטיח אמצעי מחייה מינימאליים למי שנותר ללא פרנסה וללא אמצעי קיום... חוק הבטחת הכנסה נועד להבטיח כרשת מגן אחרונה אמצעי מחייה מינימאליים למי שאין לו הכנסה על חשבון הקופה הציבורית בתנאי שאינו יכול להפיק הכנסה מנכס או בדרך אחרת מטעמים שאינם תלויים בו". עבל 31641-04-10 קוזלי מוחמד נ' המוסד לביטוח לאומי, (ניתן ביום 6/3/12); עבל 116/00 חזן נ' המוסד לביטוח לאומי, (ניתן ביום 31/10/01). כך גם עולה מדברי ההסבר להצעת החוק: "מטרת החוק המוצע היא להבטיח לכל אדם ומשפחה בישראל, שאין בכוחם לספק לעצמם הכנסה הדרושה לקיום, את המשאבים הדרושים לסיפוק צרכיהם החיוניים. גמלה לפי חוק זה תהיה הכנסתם היחידה של מי שאינם יכולים כלל לעבוד ולקיים עצמם, ותשלים הכנסה הנופלת מן הרמה הדרושה לקיום... מגמת החוק המוצע היא להביא לאינטגרציה מלאה יותר, על בסיס מדיניות אחידה, של התכניות הקיימות בתחום זה, ולבסס את הזכות להבטחת הקיום וכללי הזכות לה בחוק שיבטא בצורה ברורה את האחריות הממלכתית להבטחת קיום לכל כדי למנוע מצוקה כלכלית בקרב קבוצות חלשות באוכלוסיה" (ה"ח תש"ם-1979, 1417). הזכאות לגמלה על פי החוק נבחנת על פי הכנסות המבוטח ובהתאם למיצוי כושר ההשתכרות שלו. 12. הכנסה הנלקחת בחשבון לצורך חישוב זכאותו של המבוטח לגמלה, מוגדרת בסעיף 9 לחוק הבטחת הכנסה כדלקמן: "(א) בחוק זה, "הכנסה" - הכנסה מהמקורות המפורטים בסעיף 2 לפקודה, אף אם לא צמחה, הופקה או נתקבלה בישראל, ולרבות - (1) כל גימלה כמשמעותה בחוק הביטוח; (2) תשלומים למי שמצוי בהכשרה מקצועית; (3) דמי מזונות שמקבל אדם לפי כל דין בעדו ובעד ילדיו, לרבות תשלום בעדו ובעד ילדיו לפי חוק המזונות (הבטחת תשלום), תשל"ב- 1972; (4) סכומים שיראו אותם כהכנסה מנכס, אף אם הנכס הוא של ילדו של הזכאי הנמצא עמו ואף אם אין מופקת ממנו הכנסה; ...". בסעיף לפקודת מס הכנסה, המוזכר בסעיף 9(א) לחוק הבטחת הכנסה, מפורטים מקורות הכנסה כדלקמן: "(1) השתכרות או ריווח מכל עסק או משלח-יד שעסקו בו תקופת זמן כלשהי, או מעסקה או מעסק אקראי בעלי אופי מסחרי; (2) (א) השתכרות או ריווח מעבודה; ..... (ב) ... (3) ... (4) דיבידנד, לרבות דיבידנד המשתלם מתוך רווחי הון של חברה, ריבית, הפרשי הצמדה או דמי נכיון; (5) קיצבה, מלוג או אנונה; (6) דמי שכירות, תמלוגים, דמי מפתח, פרמיות ורוחים אחרים שמקורם באחוזת-בית או בקרקע או בבנין תעשייתי: ... (7) השתכרות או ריווח שמקורם בכל נכס שאינו אחוזת-בית ולא קרקע ולא בנין תעשייתי; (8) השתכרות או ריווח שמקורם בחקלאות, בעבודת אדמה, בייעור או בגידולי קרקע, ... (9) תמורה המתקבלת בעד מכירת פטנט או מדגם על ידי הממציא, או בעד מכירת זכות יוצרים על ידי היוצר.... (10) השתכרות או ריווח מכל מקור אחר שאינו כלול בפסקאות (1) עד (9), אך לא הוצא מהם בפירוש ולא ניתן עליו פטור בפקודה זו או בכל דין אחר." סעיף 10 לחוק הבטחת הכנסה, שעניינו הכנסות שלא יחושבו, קובע: "על אף האמור בסעיף 9, לא תיחשב כהכנסה - (1) קיצבת ילדים לפי פרק ד' לחוק הביטוח; (2) הענקות לחיילים ולבני משפחותיהם לפי חוק החיילים המשוחררים (החזרה לעבודה), תש"ט- 1949; (3) כל הכנסה אחרת שקבע שר בתקנות." בתקנה 17(5) לתקנות הבטחת הכנסה, שעניינה תשלומים שלא יחשבו כהכנסה, נקבע כי לעניין הזכאות לגמלה ושיעורה לא תיחשב כהכנסה, בין היתר: "תשלומים המשתלמים לנזקק לפי חוק שירותי הסעד, תשי"ח-1958". 11. התובעת טוענת כי הסיוע שניתן לה באמצעות אגף הרווחה בעירייה, נכנס בגדרי החריג הקבוע בתקנה 17(5) לתקנות. טענה זו איננה מתקבלת, זאת אף מבלי להידרש להגדרת "נזקק" על פי חוק שירותי סעד. התקנה מתייחסת לתשלומים המשולמים לנזקק לפי חוק שירותי סעד. התובעת לא טענה ולא הוכיחה כי הסיוע שקיבלה מעירייה, ניתן על פי החלטת הממונה על לשכת הסעד. מטיעוני התובעת עולה כי מדובר בתרומה מגוף פרטי, שהועברה לה באמצעות אגף הרווחה בעירייה. לפיכך, תקנה 17(5) לתקנות הבטחת הכנסה אינה חלה בעניינה של התובעת. 12. התובעת מבקשת להסתמך על פסיקת בית הדין הארצי בעבל 381/07 אהרון בנישו נ' המוסד לביטוח לאומי, (ניתן ביום 6/7/09). שם נקבע כי עזרה כספית וולונטרית שאינה קבועה ולא מחייבת מצד בני משפחה, אינה נחשבת להכנסה לצורך קביעת זכאות או חישוב גמלה לפי חוק הבטחת הכנסה. 13. הנתבע מפנה לעניין זה לפסיקה מאוחרת של בית הדין הארצי, לפיה כאשר מדובר בתמיכה קבועה ורציפה מגוף פרטי או מבני משפחה - יש לראות בתמיכה זו כהכנסה, כמשמעותה בחוק הבטחת הכנסה (עבל 176/09 דוד בליתי נ' מוסד לביטוח לאומי, (ניתן ביום 9/6/10); עבל 618/08 דנה אורן נ' המוסד לביטוח לאומי (ניתן ביום 16/1/11); עבל 37044-03-11 עזר אורלי נ' המוסד לביטוח לאומי (ניתן ביום 14/10/12). בפסק הדין בליתי, נדונה השאלה האם בחישוב הכנסות המערערים לצורך קביעת זכאותם לגמלת הבטחת הכנסה יש לקחת בחשבון תשלום חודשי קבוע בסך 1,800 ₪ ששולם להם מקרן צדקה פרטית. בית הדין הארצי קבע: "...ברי כי מידת היזקקות המערערים לגמלה שמבטיחה קיום מינימלי היתה פחותה נוכח העובדה שבאופן סדיר וקבוע שולם להם על ידי קרן טורונטו סכום של 1,800 ₪. סכום זה ראוי להיחשב כהכנסה לגביהם. זאת, הן לאור תכלית החוק והן לאור הוראת סעיף 2(5) לפקודת מס הכנסה כאמור בסעיף 9 לחוק הבטחת הכנסה. פסיקה אחרת תיצור אפליה בלתי מוצדקת על ידי יחס שווה בין בלתי שווים לגבי יכולת הקיום המינימלי בין מקבלי תשלום קבוע כאמור, לבין מי שאינו מקבל תשלום קבוע כאמור, בכל הנוגע למידת סיוע המדינה לאותם נזקקים להתקיים קיום מינימלי". בהתייחס לפסק דין בנישו ציין השופט רבינוביץ בפסק הדין: "... הגדר שקבענו בפסק דין בנישו, לפיה אין להביא בחשבון ההכנסות, לעניין בחינת הזכאות לגמלה, אלא "עזרה כספית וולונטרית לא קבועה ובלתי מחייבת", לא תואם את נסיבות המקרה הנוכחי, בו מדובר בעזרה קבועה ורצופה במשך שנים שאפשר שניתן לראותה כקצבה או כאנונה על פי סעיף 2(5) לפקודת מס הכנסה". 14. בפסק הדין בעניין דנה אורן נפסק: "יש לראות בהכנסתה הסדירה הקבועה והמשמעותית של המערערת מבני משפחתה כהכנסה "על פי תכלית חוק הבטחת הכנסה" שהרי בפועל בשל אותה הכנסה אין היא זקוקה לאמיתו של דבר לסיפוק צרכיה החיוניים מהמדינה על פי אותו חוק". 16. גם בפסיקה מאוחרת, בית הדין הארצי חזר ופסק כי סיוע כספי קבוע ולאורך זמן מגיע לכדי הגדרת "הכנסה" בחוק הבטחת הכנסה, לצורך קביעת הזכאות לגמלת הבטחת הכנסה. 17. התשלום ששולם לתובעת על ידי חברת "עורק" היה תשלום חודשי קבוע. על אף שבמכתב של עובדת סוציאלית מטעם אגף הרווחה אל המוסד מיום 2/6/08 צויין כי התרומה "יכולה להיפסק מיידית לפי שיקול "עורק" או עובדת סוציאלית", בפועל התרומה שולמה לתובעת באופן סדיר, עד שהתובעת עצמה ביקשה להפסיק את התשלום על מנת שלא תישלל זכאותה להשלמת הכנסה. 18. לאור האמור, על פניו על פי ההלכה שהשתרשה בפסיקת בית הדין הארצי, היה מקום לראות בתשלום זה כ"הכנסה". זאת בפרט לאור הדמיון לנסיבות שנדונו בפסק הדין בעניין בליתי, כאשר גם שם מדובר היה בתשלום שהועבר מטעם גוף פרטי (קרן צדקה). 19. על אף האמור, בנסיבות העניין מצאנו כי יש לאבחן את עניינה של התובעת מהנסיבות שנדונו בעניין בליתי ובפסקי דין נוספים שדנו בתמיכה קבועה ורציפה מצד גורם כזה או אחר. זאת לאור מהות הסיוע שניתן לתובעת. לטענת התובעת, התרומה ניתנה לה כסיוע בתשלום שכר דירה והותנתה בכך שתשמש למטרה זו בלבד. כך עולה גם ממכתב שנשלח לנתבע מטעם אגף הרווחה בעירייה מיום 2/6/08 (צורף לסיכומי הנתבע). טענה זו לא נסתרה. במצב דברים זה, אין מדובר בתשלום המגדיל את הכנסותיה של התובעת, אלא לכל היותר תשלום המסייע לקיומה. 20. בפסק הדין בעניין בנישו הובאו ציטוטים מהצעת תוכנית לגמלאות להבטחת קיום, שקדמה להצעת חוק הבטחת הכנסה. בתוכנית יש התייחסות לשאלה האם הכנסה מסיוע מהווה הכנסה לצורך חישוב גמלתו של אדם. כך נאמר לעניין זה: "3.7. הכנסה מסיוע (בכסף או בעין) בהכנסות אלה, הכוונה לסיוע הניתן ע"י מוסדות שאינם ממלכתיים, שנתינתו מושתתת על עקרון עשיית צדקה, או סיוע וולונטרי. גם מקור הכנסה זה אינו אחיד ויש להבחין כאן בין שני סוגי סיוע, שלכל אחד השלכות אחרות על תרומתו להבטחת הקיום. 3.7.1 סיוע חד פעמי או תקופתי הכוונה לסיוע שהוא חד פעמי או ניתן אחת לתקופה ממושכת, ומיועד לכיסוי צרכים שאינם כלולים בגמלת המחיה הבסיסית. הכוונה למענקים לרכישת ביגוד לילדים, לפריטי ציוד ביתי, לנופש בנסיבות מיוחדות וכו', מאחר שגמלת הקיום אינה מכסה צרכים אלה, הרי שתוספת מענק כזו, יכולה רק לסייע לקיום המשפחה. לפיכך אין לקחת במנין ההכנסות, הכנסות מסוג זה.... 3.7.2 סיוע קבוע הכוונה לסיוע בכסף או בעין הניתן באופן קבוע, ומהווה לכן תוספת להכנסה הרגילה של תובעי הגמלה. במקרה זה יש להתייחס לסיוע זה כאל הכנסה קבועה של המשפחה, ויש לכן להביאה במנין ההכנסות..." (הדברים הובאו בפסק דינו של השופט רבינוביץ בעניין בנישו). 21. בענייננו, אמנם המדובר בתשלום חודשי קבוע ששולם לתובעת, אך אין להתעלם מיעודה המיוחד של התרומה, כסיוע בשכר דירה. על פי טופס התביעה שהוגש לנתבע, שכר הדירה של התובעת עומד על 2,200 ₪. מחומר הראיות עולה שהתובעת קיבלה מענק לצורך דיור, משני גורמים. האחד - מענק חודשי ע"ס 763 ₪ ממשרד השיכון. השני - מענק חודשי ע"ס 700 ₪ מחברת עורק באמצעות עיריית רמת גן. כפי שיפורט להלן, התשלום ממשרד השיכון אינו נמנה על ידי המל"ל במסגרת הכנסות התובעת לצורך קביעת זכאותה לגימלה. 22. הזכות לקיום אנושי מינימאלי, אותה בא להבטיח חוק הבטחת הכנסה, הוכרה בפסיקת בית המשפט העליות כזכות בעלת מימד חוקתי, במסגרת חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. ברע"א 4902/98 פרופ' יוסף גמזו נ' נעמה ישעיהו, פ"ד נה(3) 360, נקבע כי התכלית של הגנה ושמירה על כבוד האדם של החייב בהוצאה לפועל - מעוגנת בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו: "כבודו של האדם כולל בחובו, כפי שראינו, הגנה על מינימום הקיום האנושי (ראו בג"ץ 161/94 אטרי נ' מדינת ישראל). אדם המתגורר בחוצות ואין לו דיור, הוא אדם שכבודו כאדם נפגע; אדם הרעב ללחם, הוא אדם שכבודו כאדם נפגע; אדם שאין לו גישה לטיפול רפואי אלמנטרי, הוא אדם שכבודו כאדם נפגע; אדם הנאלץ לחיות בתנאים חומריים משפילים, הוא אדם שכבודו כאדם נפגע (ראו א' ברק פרשנות במשפט, כרך ג, פרשנות חוקתית, בעמ' 423). כך כבודו של כל אדם; כך כבודו של חייב שאין בידו לשלם חוב פסוק במועדו וכך כבודו של חייב על-פי חוב פסוק ממזונות". גם בבג"ץ 366/03 עמותת מחויבות לשלום וצדק חברתי נ' שר האוצר, פ"ד ס(3) 464, בית המשפט העליון הכיר בזכות לקיום אנושי בסיסי, כזכות נגזרת מחוק יסוד כבוד האדם וחירותו. השופט ברק כתב לעניין זה בפסק דינו: "חוקי היסוד מגנים על הזכות לכבוד, ובגדרה על היבט הקיום החומרי הנדרש לצורך מימוש הזכות לכבוד. בראייה זו זכותו של אדם לכבוד היא גם הזכות לנהוג את חייו הרגילים כבן אנוש בלא שתכריע אותו המצוקה ותביא אותו לכלל מחסור בלתי נסבל. זוהי התפיסה שהזכות לקיום בכבוד היא הזכות כי יובטח לאדם אותו מינימום של אמצעים חומריים שיאפשרו לו להתקיים בחברה שבה הוא חי. תפיסה זו מצאה את ביטויה לא אחת בפסיקתו של בית משפט זה במגוון של הקשרים.... ניתן להניח אפוא לענייננו - בלא לקבוע מסמרות בדבר - כי מחובת המדינה על פי חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו נגזרת החובה לקיים מערכת שתבטיח "רשת מגן" למעוטי האמצעים בחברה כדי שמצבם החומרי לא יביאם לכלל מחסור קיומי. במסגרת זו עליה להבטיח שלאדם יהיה די מזון ומשקה לקיומו; מקום מגורים שבו יוכל לממש את פרטיותו ואת חיי המשפחה שלו ולחסות מפגעי מזג האוויר; תנאי תברואה נסבלים ושירותי בריאות שיבטיחו לו גישה ליכולות הרפואה המודרנית". 23. בסעיף 11 לאמנה הבינלאומית בדבר זכויות כלכליות, חברתיות ותרבותיות, שאשררה על ידי מדינת ישראל בשנת 1991, נכללת הזכות לרמת חיים נאותה, וכלשון האמנה: "א. מדינות שהן צד לאמנה זו מכירות בזכות של כל אדם לרמת חיים נאותה עבורו ועבור משפחתו לרבות מזון, מלבושים ודיור נאותים, ולשיפור מתמיד בתנאי קיומו...." 24. הזכות למגורים היא אחת מזכויות היסוד הבסיסיות, המרכיבות את הזכות לקיום מינימאלי שנועדה לאפשר לאדם להתקיים בחברה, תוך שמירה על כבודו כאדם. לאור מהותה של הזכות למגורים, אין לראות בסיוע שניתן לתובעת לכיסוי חלק משכר הדירה, כהכנסה שיש לקחת בחשבון לצורך חישוב הגמלה לפי חוק הבטחת הכנסה. 25. נדמה לנגד עיננו אדם שיש לו דירה, בבעלותו. יותר מכך - אדם שנמצא זכאי לדיון ציבורי. גם בעניינם מדובר בנכס או בסיוע, שמטרתו לספק מדור למבוטח. קיומם של נכס או סיוע כאמור אינו גורע מהזכאות לגמלת אבטחת הכנסה. מדוע דינה של התובעת יהיה שונה מדינם של אלה. 23. הנתבע ציין שהתובעת מקבלת סיוע בשכר דירה ממשרד הבינוי והשיכון, בסך 763 ₪. הנתבע מאשר כי סיוע זה אינו מובא בחשבון הכנסותיה של התובעת לצורך קביעת זכאותה להשלמת הכנסה. העובדה שהסיוע שניתן לתובעת ממשרד השיכון אינו נחשב כ"הכנסה" לצורך חישוב זכאותה על פי חוק הבטחת הכנסה - מחזקת את המסקנה לפיה אין לראות בסיוע חודשי שניתן לתובעת מטעם גוף פרטי לצורך ספציפי - שכירת דירה, כהכנסה. הרציונל העומד מאחורי עמדת הנתבע, אשר אינו לוקח בחשבון במסגרת חישוב ההכנסות את התשלומים שמעביר משרד השיכון למבוטחים הזכאים להבטחת הכנסה כסיוע לדיור, הוא אותו רציונל המצדיק שלא לקחת בחשבון את התרומה שניתנה לתובעת מחברת "עורק" לאותה מטרה ספציפית. 24. התשלום מטעם חברת עורק נועד לסייע לתובעת בשכירת דירה למגוריה ואינו מביא להגדלת הכנסותיה. במובן זה, התשלום ששולם מחברת עורק כסיוע בשכר דירה, אינו שונה מסיוע המשתלם לה לצורך זה על ידי משרד הבינוי והשיכון. 25. עוד ובנוסף - יש ליתן את הדעת לגובה הסכום ששולם לתובעת כסיוע בשכר דירה. בפסק הדין בעניין בניתי, הסיוע הכספי עמד על הסך של 1,800 ₪, כאשר סכום זה עולה על קצבת יחיד. בעניין דנה אורן, בית הדין הארצי ציין לא אחת כי התמיכה המשפחתית שניתנה לתובעת באופן קבוע ורציף היתה בשיעור ניכר והגיעה לעתים לאלפי ₪ בחודש. בענייננו לעומת זאת מדובר בסכום זעום, 700 ₪ לחודש, שיועד כסיוע לשכ"ד בלבד ואשר לא הגיע לכדי שליש משכר הדירה של התובעת. 26. נכון להיום תשלום התרומה הופסק, לבקשת התובעת. ככל שהתובעת תגיש בקשה נוספת לקבלת הסיוע מחברת עורק, יש להניח שזכאותה תיבחן בשים לב לאמצעים נוספים העומדים לרשותה לצרכי מגורים. מכל מקום, שני הסכומים גם יחד אינם מגיעים לכדי כיסוי הוצאות שכר הדירה של התובעת. 24. לאור כל הנימוקים כמפורט לעיל, דין התביעה להתקבל. התשלום החודשי בסך 700 ₪ ששולם לתובעת כסיוע בשכר דירה, אינו מהווה הכנסה לצורך קביעת זכאותה של התובעת להשלמת הכנסה. 25. לצדדים זכות ערעור על פסק דין זה לבית הדין הארצי לעבודה תוך 30 יום ממועד קבלת פסק הדין.הבטחת הכנסהסיוע בשכר דירהמקרקעיןשכירותדמי שכירות