מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא קצבת שאירים ידועה בציבור: השופטת לאה גליקסמן: ערעור זה סב על פסק דינו של בית הדין האזורי בחיפה (השופטת אילת שומרוני - ברנשטיין ונציג הציבור מר דני בר; בל 403-01-09), בו נתקבלה תביעתה של המשיבה, ונפסק כי היא ידועה בציבור של המנוח ז"ל (להלן - המנוח) לעניין זכאותה לגמלת שאירים. רקע עובדתי, כעולה מפסק דינו של בית הדין האזורי ומכלל החומר שבתיק: המשיבה נולדה ביום 7.5.1954. המשיבה קיבלה גמלת הבטחת הכנסה החל משנת 2001. בחודש נובמבר 2004 שלל המוסד לביטוח לאומי מהמשיבה גמלת הבטחת הכנסה, בשל היותה בת זוגו של המנוח, והמשיבה חויבה להשיב כספי גמלת הבטחת הכנסה ששולמו לה עבור התקופה מחודש יולי 2004. בחודש דצמבר 2006 חזרה המשיבה לקבל גמלת הבטחת הכנסה. בטופס התביעה לגמלת הבטחת הכנסה פירטה בסעיף שדן בסיבת הגשת התביעה - "יש שינוי במצבי המשפחתי. לאחרונה אני גרה לבדי". לגרסת המשיבה, היא אכן נפרדה מהמנוח בסמוך לחודש דצמבר 2006, אולם לאחר מספר חודשים, בסמוך לחודש מרץ 2007, חזרה להתגורר עמו, למרות שלא דיווחה על כך למוסד לביטוח לאומי. בחודש אפריל 2007 חלה המנוח בסרטן ריאות. ביום 8.5.2007 נערכה חקירה של המוסד לביטוח לאומי בדירתה של המשיבה. כמו כן, נחקרה המשיבה ביום 16.10.2007. בעקבות החקירה, במכתב מיום 21.10.2007 הודיע המוסד למשיבה כי אינה זכאית לגמלה בזכות עצמה בנפרד מבן זוגה מר שוורץ, וכמו כן לא מסרה מידע לגבי מגוריהם המשותפים. הפסקת הזכאות הייתה מחודש מאי 2007. בחודש אוגוסט 2007 הגיש המנוח למוסד לביטוח לאומי תביעה לקצבת נכות כללית. בטופס התביעה ציין כי מצבו המשפחתי "גרוש" ולא ציין כי יש לו ידועה בציבור. ביום 16.12.2007 הגיש המנוח תביעה לקצבת שירותים מיוחדים. בטופס ציין כי הוא "גרוש", וברובריקה שמתייחסת אל "גר במשק הבית עם" לא פירט דבר, לרבות לא בת זוג. כמו כן, באותו טופס, בתשובה לשאלה "ציין במי אתה נעזר בפעולות היום יום" כתב המנוח "ידידים". ביום 19.2.2008 חתמו המשיבה והמנוח על הסכם חיים משותפים שניתן לו תוקף של פסק דין על ידי בית המשפט לענייני משפחה. בהסכם ציינו המנוח והמשיבה כי הם מקיימים חיים משותפים מאז שנת 2003 וכי הם מתגוררים יחד בדירה בשד' הציונות 145/2 בחיפה. המנוח נפטר ביום 17.5.2008. במכתב מיום 19.6.2008, שעל פי כותרתו נכתב כמענה לפנייתה של המשיבה מיום 13.5.2008 להכרה בה כידועה בציבור של המנוח, הודיע המוסד לביטוח לאומי למשיבה כי "הוחלט כי הינכם ידועים בציבור מתאריך מועד חתימת ההסכם, דהיינו 19.2.2008". למנוח ולמשיבה אין ילדים משותפים. המוסד לביטוח לאומי דחה במכתבו מיום 10.7.2008 את תביעתה של המשיבה לגמלת שאירים, בנימוק שהייתה נשואה למנוח פחות משנה ולא ילדה לו ילד. בהמשך לכך, הגישה המשיבה את תביעתה בבית הדין האזורי. ההליך בבית הדין האזורי: בדיון מוקדם שהתקיים ביום 4.11.2009 נרשם מפי ב"כ הצדדים כמפורט להלן: "אנו מסכימים כי בעצם יש בתיק שאלה עובדתית. במידה ובית הדין יקבל את גרסת התובעת [המשיבה בערעור], כי היא חיה עם המנוח כבעל ואישה ממרץ 2007 או ממאי 2007, אזי היא זכאית לגמלת שאירים, כאשר לגרסת הנתבעת [המוסד] במקרה כזה, צריך לבדוק האם היא קיבלה קיצבה כלשהי שלא כדין מהמל"ל ולקזז קיצבה זו". בפני בית הדין העידו המשיבה; גב' ויימן קטרינה, שכנה של המשיבה; גב' פוזייסקי אירנה, חברה של המשיבה; גב' פומרנצב אולגה, שהיתה בת זוגו של בנה של המשיבה; גב' אדמסקי סווטלנה, חברה של המשיבה. בפסק הדין מושא הערעור סקר בית הדין האזורי את המבחנים שנקבעו בפסיקה להכרה בידועה בציבור - מערכת יחסים אינטימית וניהול משק בית משותף, ופירט את העדויות שנשמעו בפניו; בית הדין קבע כי עדותה של המשיבה והעדות מטעמה מהימנות, וכי שוכנע כי המשיבה והמנוח חיו יחד וקיימו משק בית משותף במהלך השנה שקדמה לפטירתו, וכי מהעדויות עולה כי מדובר בחיים של בני זוג ולא של שותפים לדירה או של אירוח אקראי; העובדה שהמשיבה והמנוח מסרו מידע לא נכון למוסד כי אינם חיים יחד, אין בה כדי לקבוע ממצא עובדתי הסותר את הראיות שהובאו לפני בית הדין לפיהן המשיבה והמנוח חיו יחד. בהקשר זה ציין בית הדין כי המשיבה הסבירה שמסרה מידע לא נכון למוסד לביטוח לאומי בשל מצבם הכלכלי הקשה, לנוכח העובדה שהמנוח חלה ולא עבד והיא עבדה מעט. בית הדין הוסיף כי המוסד עצמו סבר שהמצב העובדתי הנכון היה שהמשיבה והמנוח חיו יחד החל מחודש מאי 2007 ומטעם זה שלל את זכותה של המשיבה לגמלת הבטחת הכנסה החל ממועד זה; אין לקבל את עמדת המוסד לפיה דרישת "הזוגיות" לגבי הבטחת הכנסה שונה מזו לעניין קצבת שאירים, והמוסד לא הצביע על הוראת חוק או פסיקה המבססת את טענתו לפיה הגדרת ידועה בציבור לצורך שני ענפי הביטוח שונה מבחינה מהותית; אין בהוראת סעיף 327 לחוק, הקובעת סנקציה במקרה של מסירת מידע מוטעה, כדי לשלול זכאות לגמלה ככל שהמשיבה זכאית לגמלה על פי הוראות החוק. לפיכך, גם אם המשיבה מסרה מידע לא נכון בתביעתה לגמלת הבטחת הכנסה, אין בכך כדי לשלול את זכאותה לגמלת שאירים. על יסוד האמור קבע בית הדין האזורי כי המשיבה היא ידועה בציבור של המנוח לצורך זכאות לגמלת שאירים, וכי המוסד יבחן את זכאותה לגמלת שאירים לנוכח קביעה זו, לרבות בחינת יתר הקריטריונים לזכאות, זכות הקיזוז והסנקציות הקיימות בסעיף 327 לחוק. כן קבע בית הדין האזורי כי אין מקום לחייב את המוסד בהוצאות משפט, לנוכח העובדה שעמדת המוסד הייתה מבוססת על מידע שנמסר לו על ידי המשיבה במטרה לרמותו כי אינה בת זוגו של המנוח. תמצית טענות הצדדים: המוסד לביטוח לאומי טען כי שגה בית הדין האזורי בקובעו כי לנוכח העובדה שהמוסד הכיר בזכאות המשיבה לקבלת גמלת הבטחת הכנסה רק בצירוף למנוח, עליו להכיר בה כ"ידועה בציבור" של המנוח לעניין הזכאות לקצבת שאירים. זאת, לנוכח השוני המהותי בדרישות הגדרת "הזוגיות" בין גמלת הבטחת הכנסה לבין קצבת שאירים, הנובע מהשוני בתכלית כל גמלה; המשיבה לא הרימה את נטל הראייה ולא הוכיחה כי היא והמנוח היו ידועים בציבור; לנוכח העובדה שהמשיבה מסרה מידע מטעה למוסד לביטוח לאומי יש לדחות את תביעתה לגמלת שאירים. המשיבה טענה כי אין כל תימוכין בחוק או בפסיקה לטענת המוסד כי הגדרת "הזוגיות" לצורך גמלת הבטחת הכנסה שונה מהגדרת "הזוגיות" לצורך קצבת שאירים; לנוכח העובדה כי המוסד לביטוח לאומי קבע במכתבו מיום 21.10.2007 כי המשיבה והמנוח היו ידועים בציבור, המוסד אינו רשאי לקבוע קביעה הפוכה לאמור במכתב הנ"ל, המהווה הודאת בעל דין; מהעדויות בפני בית הדין קמא הוכח כי המשיבה הייתה בת זוגו של המנוח וקיימה איתו משק בית משותף וחיים משותפים כזוג נשוי למעלה משנה עובר לפטירתו של המנוח; המשיבה אכן מסרה מידע מטעה למוסד לביטוח לאומי, עקב המצב הכלכלי הקשה שלה ושל המנוח, אולם אין בכך כדי לשלול את זכאותה לקצבת שאירים. דיון והכרעה: לאחר בחינת טענות הצדדים וכלל החומר שבתיק, הגענו למסקנה דין הערעור להידחות, מנימוקים שיפורטו להלן. המסגרת הנורמטיבית: סעיף 238 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה - 1995 (להלן - החוק) מגדיר אלמנה כך: "אלמנה" - מי שהיתה אשתו של המבוטח בשעת פטירתו, להוציא - (1) מי שהיתה אשתו פחות משנה, ואם היא בת 55 שנים ומעלה - פחות מחצי שנה, ולא ילדה לו ילד; (2) מי שבחמש השנים האחרונות שלפני פטירת המבוטח היתה נפרדת ממנו שלוש שנים לפחות ובכללן 12 חודשים שלפני פטירת המבוטח ולא היתה זכאית למזונות ממנו על פי פסק דין של בית משפט או בית דין מוסמך או על פי הסכם בכתב, או שהמבוטח לא נשא למעשה במזונותיה תוך 12 החודשים שלפני פטירתו; פסקה זו לא תחול על אשה שבעת פטירתו של המבוטח שולמה בעדה תוספת תלויים לפי סעיפים 200 או 244; כאמור, סעיף 238 לחוק מגדיר כ"אלמנה" - "מי שהייתה אשתו של המבוטח בשעת פטירתו". בסעיף 1 לחוק מוגדרת "אשתו" - "לרבות הידועה בציבור כאשתו והיא גרה עימו". מכאן, שידועה בציבור של מבוטח היא "אלמנה" על פי סעיף 238 רישא לחוק בהתמלא שני תנאים מצטברים: בשעת פטירתו של המבוטח, היא הייתה ידועה בציבור כאשתו; בשעת פטירתו של המבוטח, היא גרה עימו. באשר להכרה בבני זוג כ"ידועים בציבור" נפסק כי מדובר במבחן כפול: ראשית - על בני הזוג לקיים חיי משפחה, דהיינו מערכת יחסים אינטימית המבוססת על רגש של חיבה, הבנה, מסירות ונאמנות המעידה על קשירת גורל. שנית - עליהם לנהל משק בית משותף, אך לא סתם מתוך צורך אישי של נוחות וכדאיות כספית או סיכום ענייני, אלא כפועל יוצא טבעי מחיי משפחה משותפים, כנהוג וכמקובל בין בעל ואישה הדבקים אחד בשני בקשר של גורל חיים. דב"ע 37/97 - 6 פוגל - מבטחים, פד"ע לב' 372. אין מקום להתערב בקביעה העובדתית של בית הדין האזורי: כאמור, במהלך הדיון בבית הדין האזורי הוסכם על הצדדים כי המחלוקת בתיק זה היא עובדתית - האם המשיבה חיה עם המנוח כבעל ואשה ממרץ 2007 או ממאי 2007. לטענת המוסד, על אף קביעתו של בית הדין האזורי כי העדויות מטעם המשיבה מהימנות לא ניתן להסיק מהן כי המשיבה והמנוח היו ידועים בציבור. העדות מטעם המשיבה העידו על מגורים, קניות, בישול וניקיון משותפים, ומדברים אלה לא ניתן להסיק על היות המשיבה והמנוח ידועים בציבור, שכן דברים אלה אף מאפיינים שותפים שאין ביניהם כלל יחסי זוגיות. המוסד הוסיף וטען כי יש ראיות רבות להן לא ייחס בית הדין האזורי את המשקל הראוי, המצביעות באופן ברור על כך כי המשיבה והמנוח לא היו "ידועים בציבור" בתקופה החל מחודש נובמבר 2006 עד לפטירתו של המנוח, שכן לא התקיימה אצלם הכוונה לניהול חיי אישות ולניהול משק משותף. בהקשר זה ציין המוסד ראיות אלה: בהצהרת המשיבה בפני פקיד תביעות מיום 25.1.2007, היא הצהירה כי החל מחודש נובמבר 2006 היא חיה בנפרד מהמנוח, כי הם אינם בקשר וכי לא היה להם רכוש משותף ולא נפתח חשבון בנק משותף; בתצהירה העידה המשיבה כי היא נפרדה מהמנוח במהלך חודש נובמבר 2006 ועברה לגור בדירה נפרדת, ותקופת השכירות על פי החוזה היא מיום 15.11.2006 עד יום 15.11.2007; בהודעת המשיבה לחוקר המוסד מיום 8.5.2007 טענה המשיבה כי המנוח גר בשד' הציונות ושהה בביתה רק לאחר מסיבת יום הולדת, כי אינו נותן לה כסף, כי אינה מכבסת ומבשלת לו וכי הם לא ניהלו משק בית משותף, ובאותו מועד גם המנוח העיד לחוקר המוסד כי אינם חיים יחד; בטופס התביעה לנכות כללית ולגמלת שירותים מיוחדים שהגיש המנוח הוא ציין שהוא גרוש ולא ציין כי הוא חי עם ידועה בציבור, וכן לא קיבל תוספת בקצבת הנכות עבור המשיבה. כידוע, הכלל הוא שאין ערכאת הערעור מתערבת בממצאיה העובדתיים של הערכאה הדיונית המבוססים על התרשמותה הבלתי אמצעית מן העדויות והראיות שהיו בפניה, אלא במקרים חריגים [ע"ע 299/03 חנן גרין - מילאון בע"מ, מיום 25.12.2005, בפסקה 4ח' וההפניות שם; ע"ע 424/06 מטבחי שרת בע"מ - ילנה גרוחולסקי, מיום 2.8.2007, בפסקה 4, דברי השופטת ארד (כתוארה אז) וההפניות שם]. לא מצאנו כי במקרה הנדון מתקיימות נסיבות חריגות המצדיקות התערבות בקביעתו העובדתית של בית הדין האזורי. בית הדין האזורי נתן דעתו למארג הכולל של הראיות והעדויות בפניו, ולאחר בחינתן הגיע למסקנה כי "התובעת ומר שוורץ ז"ל חיו יחד וקיימו משק בית משותף במהלך השנה שקדמה לפטירתו", וכי "מהעדויות עולה כי המדובר בחיים של בני זוג ולא של שותפים לדירה או של אירוח אקראי". בהתייחס לראיות הספציפיות אותן אזכר המוסד לביטוח לאומי: על פי גרסת המשיבה בתצהירה בחודש נובמבר 2006 היא נפרדה מהמנוח, בעקבות ויכוח, והם התגוררו בנפרד בתקופה מנובמבר 2006 עד מרץ 2007. מכאן, שבחודש ינואר 2007, המועד בו מסרה המשיבה את הצהרתה למוסד לביטוח לאומי, היא אכן לא התגוררה עם המנוח. אכן, חוזה השכירות של דירתה של המשיבה ברח' הפועל 5 בחיפה היה לתקופה מיום 15.11.2006 עד יום 15.11.2007. אולם, המשיבה העידה בתצהירה כי היא והמנוח התגוררו בדירה שהיא שכרה ברח' הפועל 5 עד חודש נובמבר 2007, מועד בו הסתיים השיפוץ הבניין בו הייתה דירתו של המנוח, רח' הציונות 145. גרסה זו מתיישבת עם ממצאי החקירות שנערכו על ידי המוסד לביטוח לאומי. כך, בחקירה שנערכה ביום 8.5.2007 בדירתה של המשיבה ברח' הפועל 5 כתב החוקר ב"דו"ח פעולה וזכרון דברים" כי המנוח היה לבוש בבגדי בית, ובסיור נראו חפצים שלו בדירה (מד לחץ דם, סיגריות, בקבוקי שתיה חריפה, זוג כפכפי גבר, חולצה מכופתרת תלויה על הארון). כמו כן, המשיבה נחקרה בדירתה בח' הפועל 5 בחיפה ביום 16.10.2007, והעידה כי המנוח גר עמה עקב שיפוץ בדירתו. לאור האמור, אין בעובדה כי חוזה השכירות של דירת המשיבה ברח' הפועל 5 היה עד יום 15.11.2007 כדי להעיד כי לא חיה עם המנוח החל מחודש מאי 2007, שכן עולה מהראיות כי המשיבה והמנוח התגוררו עד חודש נובמבר 2007 בדירה אותה שכרה המשיבה, ברח' הפועל 5 חיפה. נוסיף, כי כעולה מפרוטוקול הדיון בבית הדין האזורי (ע' 13, ש' 8 - 16) בחקירה מיום 16.10.2007 לחוקר המוסד אמרה המשיבה כי המנוח חולה והיא מסייעת לו, מכינה לו אוכל, מכבסת לו את הבגדים ומבשלת לו מאז שהוא עבר ניתוח. גם מחקירה זו, בה ניסתה המשיבה להציג אותה ואת המנוח כמי שאינם ידועים בציבור, עולה כי המשיבה טיפלה במנוח עת היה חולה, כמקובל בין בני זוג. בהתייחס לכך שהמשיבה העידה כי החל מחודש אפריל 2007 לא קיבלה כסף מהמנוח, הרי שהמשיבה העידה כי עקב מחלתו המנוח הפסיק לעבוד, היא עבדה מעט, ולכן היו זקוקים לקצבת הבטחת הכנסה ששולמה לה כדי להתקיים (עדות המשיבה, ע' 13, ש' 17 - 19). דווקא עובדה זו מעידה על היותם ידועים בציבור, עת כאשר המנוח לא עבד עקב מחלה והחיים המשותפים עמו לא היו "כדאיים" למשיבה, היא המשיכה לגור עמו, לטפל בו ולפרנס אותו, כדרכם של בני זוג שקשרו את גורלם. נוסיף, כי חיים משותפים אין משמעותם בהכרח הטלת חובת הפרנסה של בן הזוג על משנהו, ובודאי לא בהכרח הגבר את האישה [עב"ל 59/03 סבן - המוסד לביטוח לאומי, מיום 29.2.2005]. המוסד טען כי בהתאם לפסיקה בעניין פחימה [עב"ל 3926-09-10 פחימה דורית - המוסד לביטוח לאומי, מיום 15.3.2011] - "כאשר מבוטח מצהיר שאין לו בן זוג במועד מסוים, ופחות משנה לאחר מכן מציין כי יש לו בן זוג וכי זה היה בן זוגו גם במועד ההצהרה הקודמת, יש בכך להטיל ספק במהימנות המבוטח ומכל מקום הנטל על המבוטח להוכיח כי חל שינוי במצב הדברים". נטען כי במקרה הנדון, המשיבה לא הרימה את הנטל המוטל עליה ולא הוכיחה שינוי כנדרש, ובית הדין לא נתן את המשקל הראוי לאמור בטפסי התביעה השונים שהוגשו על ידי המשיבה והמנוח. אולם, בית הדין האזורי התייחס במפורש לעניין זה באומרו: "... איננו סבורים כי יש בכך שהתובעת ומר שוורץ מסרו מידע לא נכון למל"ל כי אינם חיים יחד - כדי לקבוע ממצא עובדתי לפיו זה היה מצב הדברים. אין באמירות אלה כדי לסתור את הראיות שהובאו לפנינו לפיהן התובעת ומר שוורץ חיו יחד, והתובעת הסבירה שלא אמרה אמת באותן נסיבות". בית הדין האזורי היה מודע להצהרות השונות שמסרו המשיבה והמנוח, אולם קיבל את הסברה של המשיבה כי לא אמרה אמת באותן הצהרות עקב מצבה הכלכלי ורצונה להמשיך לקבל כסף מהמוסד לביטוח לאומי, וקבע כי אין בהן כדי לסתור את העובדה שהמשיבה והמנוח חיו יחד, כעולה מהראיות בפניו. קביעה זו היא קביעה עובדתית מובהקת, ואין מקום להתערב בה. יתר על כן. גם המוסד לביטוח לאומי, על יסוד חקירות שנערכו ביום 8.5.2007 וביום 16.10.2007 הגיע למסקנה כי המשיבה והמנוח הם ידועים בציבור, על יסוד התשתית העובדתית שעלתה מהחקירות, שבמהותה היא אותה תשתית עובדתית שהייתה בפני בית הדין האזורי. טענה נוספת שהעלה המוסד בסיכומים, אם כי במרומז, כי בין המנוח והמשיבה לא היה קשר ארוך טווח, ולכן הם לא היו בגדר ידועים בציבור. בטענה זו יש משום שינוי חזית, שכן הוסכם בבית הדין האזורי כי אם יוכח שהמשיבה והמנוח חיו יחד כבעל ואשה מחודש מרץ 2007 או מחודש מאי 2007 המשיבה זכאית לקצבת שאירים. הסכמה זו מתיישבת עם הוראת סעיף 238 לחוק, הקובע כי אישה נשואה או ידועה בציבור מוכרות כ"אלמנה" בתום שנה (ככל שמדובר באלמנה בת פחות מ- 55, ושלא ילדה למנוח ילד). כללו של דבר: הקביעה כי המשיבה והמנוח היו ידועים בציבור, דהיינו היו בני זוג וניהלו משק בית משותף היא קביעה עובדתית. ככלל, ערכאת הערעור אינה מתערבת בקביעות עובדתיות, ולא מצאנו מקום לחרוג מכלל זה במקרה הנדון. משמעות קביעת המוסד כי המשיבה והמנוח הם "בני זוג": כאמור, בעקבות חקירה שנערכה בביתה של המשיבה בחודש מאי 2007 הודיע המוסד למשיבה במכתבו מיום 21.10.2007 על שלילת זכאותה לגמלת הכנסה, כמפורט להלן: הרינו להודיעך על הפסקת זכאותך החל מחודש 5/2007. על פי סעיף 1 לחוק הבטחת הכנסה התשמ"א - 1980 יחשבו כבני זוג "לרבות איש ואישה הידועים בציבור כבני זוג ומתגוררים יחדיו". אינך זכאית לגימלה בזכות עצמך בנפרד מבן זוגך אריה שוורץ. לא מסרת מידע לגבי מגוריכם המשותפים. אי מסירת מידע כשלעצמה שוללת זכאות לגמלה. באפשרותכם לבדוק זכותכם המשותפת לגימלה. הזכאות לגימלה תבדק מועד הגשת התביעה. פרטים לגבי חובך ואופן תשלומו יישלחו בנפרד. (ההדגשה הוספה - ל.ג.). לטענת המוסד, למרות העובדה שקבע כי לצורך גמלת הבטחת הכנסה המשיבה אינה זכאית לגמלה בנפרד מהמנוח, אין להכיר בה כידועה בציבור לעניין קצבת שאירים; דרישות הגדרת "הזוגיות" שונות מהותית בין קצבת הבטחת הכנסה לקצבת שאירים, לאור התכלית השונה של הקצבאות. תכלית קצבת שאירים היא שימור רמת חייה של האלמנה פחות או יותר כפי שהייתה לפני פטירת בן הזוג, והיא מוענקת מכוח הנפטר עד "סוף קץ הימים". לאור זאת, הכרה בבני זוג כ"ידועים בציבור" לצורך תשלום קצבת שאירים חייבת לשקף מציאות של חיים משותפים, חיי זוגיות ושיתוף הנוהגים בין בני זוג נשואים והנמשכים לאורך זמן, וכוללים מרכיבי שיתוף רבים ומגוונים. לעומת זאת, גמלת הבטחת הכנסה היא גמלה חודשית ומתחדשת והזכאות לה ניתנת לשינוי בכל רגע בהתאם להכנסות המבוטח בפועל, ודי במגורים משותפים של תובע עם אדם אחר גם ללא קיום חיים משותפים על מנת שניתן יהא לייחס אליו את הכנסת רעהו ובכך לשלול ממנו את גמלת הבטחת הכנסה. לפיכך, הדרישות לגבי הגדרת "ידועים בציבור" לצורך קבלת הבטחת הכנסה הינן פחותות מאלה לצורך קבלת קצבת שאירים. אין בידינו לקבל טענה זו של המוסד לביטוח לאומי. ראשית, בהתאם לפסיקה, לעניין הקביעה אם בני זוג הם ידועים בציבור אין אבחנה בין חוק הביטוח הלאומי לבין חוק הבטחת הכנסה, והמבחנים הם זהים [עב"ל 241/05 סארה זמאמירי - המוסד לביטוח לאומי, מיום 18.7.20069]. כך, נקבע בפסק הדין כי ".. לגבי הגדרת "אשתו" בחוק הביטוח הלאומי והגדרת "בני זוג" בחוק הבטחת הכנסה, לא בא אותו מבחן אובייקטיבי של ניהול משק בית משותף אלא בנוסף למבחן הכוונות של קשירת גורל ורצון לחיים יחדיו ...". שנית, המוסד לביטוח לאומי שלל מהמשיבה גמלת הבטחת הכנסה לא עקב העובדה שהיו לה הכנסות עקב המגורים המשותפים עם המנוח, אלא עקב העובדה שהיא והמנוח היו ידועים בציבור כבני זוג והתגוררו יחדיו. אנו סבורים, כי לנוכח קביעת המוסד לביטוח לאומי זמן קצר לפני פטירת המנוח כי לצורך גמלת הבטחת הכנסה המשיבה אינה זכאית לגמלה בנפרד מהמנוח, אין המוסד לביטוח לאומי יכול להעלות טענה הפוכה, בהיעדר הוכחה כי חל שינוי מהותי בנסיבות. השלכות מסירת מידע מטעה למוסד לביטוח לאומי: המוסד טען כי לנוכח העובדה שהמשיבה מסרה מידע מטעה למוסד, נשללת זכאותה לקצבת שאירים מכוח המנוח. אין בידינו לקבל טענה זו. ראשית, טענה זו כלל לא הועלתה על ידי המוסד בבית הדין האזורי, ודינה להידחות מטעם זה בלבד, בהיותה בגדר "שינוי חזית". בדיון בבית הדין האזורי כל אשר טען המוסד הוא כי יהיה מקום לקזז קצבאות ששולמו למשיבה שלא כדין, ככל ששולמו, אולם לא טען כי יש לשלול את זכאותה בשל העובדה שמסרה מידע מטעה. שנית, על פני הדברים, גם על פי הוראת סעיף 327 לחוק הביטוח הלאומי לא ניתן לשלול מהמשיבה קצבת שאירים, שכן אין היא בגדר "גמלה זהה" לגמלת הבטחת הכנסה, ובכל מקרה לא ניתן לשלול את הזכאות לפרק זמן בלתי מוגבל. סוף דבר: ערעור המוסד לביטוח לאומי נדחה, ואנו קובעים כי המשיבה היא ידועה בציבור של המנוח מר אריה שוורץ וזכאית לגמלת שאירים. המוסד רשאי לפעול כדין בכל הקשור לקיזוז גמלאות ששולמו למשיבה בעבר, ככל ששולמו לה שלא כדין. המוסד ישלם למשיבה שכ"ט עו"ד בסך של 4,000 ₪. אם סכום זה לא ישולם בתוך 30 יום ישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום עד למועד התשלום בפועל. קצבת שאריםידועים בציבור