תאונה בזמן נסיעת מבחן על אופנוע

מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא תאונה בזמן נסיעת מבחן על אופנוע: התובע, יליד שנת 1981, הבעלים של סוכנות למכירת אופנועים, נפגע בשלוש תאונות דרכים, אשר התרחשו, לטענתו, בעת ביצוע נסיעות מבחן לאופנועים: תאונה מיום 4.4.04 (להלן: "התאונה הראשונה"), תאונה מיום 13.9.05 (להלן "התאונה השניה") ותאונה מיום 18.1.07 (להלן: "התאונה השלישית"). תביעת התובע בגין פגיעתו בשלושת התאונות הוגשה כנגד המאגר הישראלי לביטוחי רכב (הפול) (להלן: "הנתבעת"), אשר ביטחה את התובע בפוליסות ביטוח מסוג "סחר רכב", כאשר שמו של התובע נקוב כשם הנהג המורשה לנהוג על פי הפוליסה. הנתבעת הכחישה את חבותה לפיצוי התובע וטענה כי פוליסת הסחר אינה מעניקה כיסוי בנסיבות בהן התרחשה כל אחת מהתאונות, בהיות הנסיעות במהלכן אירעו התאונות נסיעות פרטיות ו/או נסיעות שלא לצרכי עבודה ו/או שלא במסגרת העבודה ו/או בעת שהתובע רכב על אופנועים שלא היוו חלק מהמלאי העסקי של העסק של התובע. כן הכחישה את נזקי התובע כתוצאה מהתאונות. הכיסוי הביטוחי הפוליסות שהוצאו לעסקו של התובע, אשר פעל תחילה תחת שם הפירמה "ד"ר לאופנועים" ואחר כך "אופנו סנטר", היו מסוג "סחר אופנועים", כאשר השימוש המותר הינו בהתאם לסעיף 26 לפוליסה ומוגדר כ"שימוש למטרות סחר, בדיקה ומבחן כלי רכב עבור רכבים שאינם בבעלות בעל הפוליסה או הנהג הנקוב בשם" [נ/12]. התאונה הראשונה (4.4.04) התאונה הראשונה התרחשה התרחשה בעת שהתובע נהג באופנוע מ.ר. 19-072-01. את נסיבות התרחשות התאונה מתאר התובע כדלקמן: "נסעתי בכביש בפניה מדרך איילון לצומת גלילות, לאחר השלמת הנסיעה על כביש 2 לכיוון ת"א, חשתי חבטה עזה עקב כך שרכב מסוג פולקסווגן הגיח מצד ימין של הדרך, סטה מנתיבו ופגע באופנוע ובי פגיעה חזקה והעיף את האופנוע ואותי לצד הדרך לכיוון מעקה הבטיחות". התובע מציין בתצהירו כי הנסיעה היתה נסיעת מבחן העומדת בכללי הפוליסה, וכי נסיעת מבחן אינה חייבת להיות בסביבת העסק שלו. התובע מצהיר כי לא היה הבעלים של האופנוע הנ"ל, אשר היה חלק מהמלאי העסקי בעסק שבבעלותו. לתמיכת טענתו, צרף התובע לתצהירו אישור שניתן על ידי הגב' רונית צין ממשרד התחבורה, לפיו התובע לא היה רשום במשרד הרישוי כבעלים של האופנוע בו נהג בעת התאונה הראשונה. כמו כן, צורף הסכם מכירה של האופנוע מיום 24.3.04 בין יניב ברודבקר (המוכר) לבין ד"ר לאופנועים (הקונה) וכן טופס קבלת אופנוע מ.ר. 19-072-01 לתצוגה מיום 29.3.04.בנוסף, צורף טופס רישום עסקאות בעסקו של התובע ממנו עולה כי האופנוע נרכש ביום 29.3.04 תמורת סך של 4000 ₪ ונמכר ביום 4.7.04. התובע הגיש למוסד לביטוח לאומי תביעה להכרה בתאונה הראשונה כתאונת עבודה ולתשלום דמי פגיעה. במסגרת בירור התביעה שהוגשה למוסד לביטוח לאומי נגבתה מהתובע הודעה לעניין התאונה ונסיבותיה. בעת גביית ההודעה ציין התובע: "התכוונתי לנסוע מכיוון העבודה רציתי להגיד שלום לחברה שלי ברישפון לחזור לפה לקחת את הרכב שלי הביתה ולנסוע עם הרכב הביתה". התובע ציין בפני גובה ההודעה כי האופנוע בו נהג בעת התאונה נרכש שבוע קודם לכן והתאונה התרחשה בעת שלקח אותו לנסיעת מבחן. כשהתבקש להסביר מדוע ביצע בדיקה שבוע לאחר הרכישה השיב כי כאשר רכש אותו "שמע את המנוע" והכל היה נראה לו תקין אך לא יכול היה לבצע בדיקת התחממות בנסיעה. את הסיבה לכך שביצע את הבדיקה הזו דווקא בשעה 21:00 בערב הסביר בכך שהוא עושה בדיקה מתי שיש לו זמן. המוסד לביטוח לאומי דחה את תביעת התובע. במכתב פקיד תביעות נפגעי עבודה מיום 30.6.05 מצוינת סיבת הדחיה "מעיון בפרטי תביעתך ומחקירות שערכנו עולה כי התאונה הנ"ל אירעה תוך כדי נסיעתך ממקום עבודתך לבית חברתך ברישפון ולא בדרך מעבודתך למעונך, כנדרש עפ"י סעיף 80 (1) לחוק. מטעמים אלה לא ניתן לראות בתאונה זו תאונת עבודה". התובע לא ערער על החלטת המוסד לביטוח לאומי. בחקירתו בבית המשפט, התבקש התובע לתאר בפרוטרוט את נסיבות התאונה הראשונה והיא תוארה על ידו באופן הבא: "זו היתה תאונה עם אופנוע 500 סמ"ק, שלושתם, זה אופנוע שרכשנו במסגרת החנות איזה כמה ימים לפני, יום יומיים לפני, עשיתי עליו נסיעת מבחן מחוץ לעיר, יצאתי בסביבות בסוף היום, בערך בשעה 20:00, נסעתי לכיוון גלילות, צומת גלילות, למטרה של מבחן ותוך כדי הנסיעה הזאת הגיח רכב ואירעה התאונה. זה היה בכיוון צפונה. אם הייתי משלים את הנסיעה הייתי חוזר חזרה לעסק. בדר"כ זה אופנוע מהיר מחוץ לעיר וקטנוע שאני בודק בסביבה. התכוונתי לנסוע לגלילות ומשם חזרה לעסק. העסק שלנו היה בדרום ת"א... בשעה 20:00 כי אני לא יכול לצאת לנסיעה ארוכה במהלך היום, זו נסיעה מחוץ לעיר, נסיעה כזאת בערב היא טובה כי הכביש פתוח. זה לא תנועה של שעה חמש או שש". כאשר עומת עם המידע שמסר לחוקר מטעם המוסד לביטוח לאומי ולפיו נסע באותו הערב לחברתו שגרה ברישפון השיב כי זה לא נכון. כשהתבקש להסביר מדוע אמר לחוקר כי התכוון לנסוע לרישפון תירץ זאת בכך שלא זכר מאחר שחלף זמן רב. אין ספק כי האופנוע עליו נהג התובע במועד התאונה הראשונה היה חלק מן המלאי העסקי בעסק, כפי שמעידים המסמכים אודות רכישת האופנוע ומכירתו. אך בכך לא סגי, וקיימת חשיבות לסיווג מטרת הנסיעה במהלכה אירעה התאונה. כאמור, תנאי לכיסוי ביטוחי בפוליסה מסוג סחר הינו כי השימוש יהיה "למטרות סחר, בדיקה ומבחן של כלי רכב". בחקירתו העיד התובע כי התאונה הראשונה התרחשה בעת שביצע נסיעת מבחן מחוץ לעיר, בסיומו של יום עבודה. בניגוד לגרסה זו, ציין התובע במהלך חקירתו במסגרת בירור תביעתו במוסד לביטוח לאומי כי התאונה התרחשה בעת שהיה בדרכו לרישפון, שם מתגוררת חברתו. יחד עם זאת הוסיף שם כי התכוון לחזור לעסקו, לקחת את רכבו שהשאיר בעסק ולחזור איתו הביתה. התובע התבקש לתרץ את הסתירה ביחס לאופייה ומטרתה של הנסיעה במהלכה ארעה התאונה, וההסבר שנתן היה כי המידע שמסר לחוקר בדבר הנסיעה לרישפון אינו נכון ותירץ זאת בכך שלא זכר את העובדות מאחר שחלף זמן רב. הסבר זה אינו מתיישב עם שורת ההגיון שכן גביית הודעתו במסגרת בירור תביעתו במוסד לביטוח לאומי התקיימה ביום 24.5.05, כשנה לאחר התרחשות התאונה הראשונה. אמנם, אין מדובר בפרק זמן של ימים ספורים, אך מצופה מהתובע כי יזכור בפרק זמן כזה את מטרת נסיעתו ולאן היו מועדות פניו בנסיעה במהלכה התרחשה התאונה. יחד עם זאת, ניתן ליישב את הסתירה לאור הדגשים הרלבנטיים לבירור כל אחת מן התביעות: בתביעה למוסד לביטוח לאומי להכרה בתאונה כ"תאונת עבודה" קיימת חשיבות ליעד אליו ביקש הנוהג להגיע, שכן רק נסיעה ממקום העבודה הביתה, בדרך הרוטינית והרגילה תוכר כ"תאונת עבודה". לפיכך, הדגשים בחקירתו על ידי החוקר מטעם חברת הביטוח היו לגבי היעד הסופי של הנסיעה, וכיוון שפניו לא היו מיועדות לביתו אלא לבית חברתו, נדחתה התביעה. מאידך, בענייננו ישנה חשיבות למטרה שלשמה התקיימה הנסיעה, וליעד הנסיעה רק חשיבות משנית במסגרת בדיקת המהימנות הכללית של הגירסה. הסברו של התובע, כי ביצע נסיעת מבחן על האופנוע בשעות הערב, כאשר התובע פנוי והתנועה בכביש פחותה, לא נטול הגיון. העובדה שהנסיעה התבצעה כמה ימים לאחר שנרכש האופנוע אמנם תמוהה, אך התובע העיד כי "שמע" את המנוע בעת הרכישה, והוא נשמע תקין, והנסיעה במהלכה ארעה התאונה נועדה לבחון אם המנוע מתחמם, וזאת ניתן לבחון בנסיעה יותר ארוכה. עוד עומדת לזכות גירסתו של התובע כי ביצע נסיעת מבחן, כוונתו לחזור בסיום הנסיעה לעסקו על מנת לקחת את רכבו ולשוב עמו לביתו. אם אכן מדובר היה אך ורק בנסיעה פרטית לשמה, ללא כל מטרה הקשורה לעסק, מה היה מונע מן התובע להמשיך מבית חברתו ברשפון לביתו שברעננה באופנוע? הכוונה שהובעה על ידו עוד בחקירתו על ידי חוקר המוסד לביטוח לאומי, לחזור לעסק בתום הביקור בבית חברתו, על מנת להחזיר את האופנוע ולקחת את רכבו ולנסוע עמו לביתו, מחזקת את הגירסה כי המטרה של הנסיעה הייתה לצורך בדיקת האופנוע אם הוא מתחמם בנסיעה ארוכה יחסית, והעובדה שבמהלך נסיעה זו שיבץ ביקור בבית חברתו, לא תהיה לו לרועץ. הנני מקבלת את גירסת התובע, כי התאונה הראשונה ארעה במהלך נסיעת מבחן שערך אופנוע, ועל כן קיים כיסוי ביטוחי בפוליסה שהוצאה ואשר היתה תקפה במועד התאונה. התאונה השניה (13.9.05) התובע טוען כי התאונה השניה התרחשה במהלך נסיעת מבחן, כאשר נהג באופנוע מ.ר. 14-953-57 אשר היה מבוטח אצל הנתבעת בפוליסת סחר אשר מספרה 3050076620500. שם המבוטח המצוין בפוליסה הינו "אופנו סנטר" והנהג הנקוב בשם הינו התובע. התובע טוען כי האופנוע היה חלק מהמלאי העסקי בעסק שבבעלותו וכי לא היה בבעלותו הפרטית. לתמיכה בטענתו צירף התובע אישור משרד הרישוי ולפיו הוא אינו הבעלים של האופנוע הנ"ל. ברישיון הרכב של האופנוע במועד התאונה שם הבעלים המצוין הינו אורן שגיא ובטופס קבלת אופנוע מ.ר 1495357 לתצוגה מיום 12.9.05 מצויין שם מפקיד האופנוע- אורן שגיא . יצוין כי בשונה מהאופנוע נשוא התאונה הראשונה לגביו הציג התובע טופס רישום עסקאות ממנו ניתן ללמוד מתי נרכש ומתי נמכר, האופנוע נשוא התאונה השניה לא מופיע בטופס רישום העסקאות. בחקירתו ציין התובע כי האופנוע עליו נהג בעת התאונה השניה היה אופנוע בתיווך וכי אינו רושם אופנועים בתיווך אלא רק את האופנועים שרוכש. לתמיכה בטענתו כי התאונה התרחשה בעת ביצוע נסיעת מבחן צירף התובע טופס בקשה למתן טיפול רפואי לנפגע עבודה (בל/283) שם תוארה התאונה באופן הבא: "במהלך נסיעת מבחן באופנוע שהיה מועמד להימכר אצלי בחנות אירעה תאונת דרכים, החלקתי מהאופנוע". ממכלול הנסיבות התרשמתי כי האופנוע נשוא התאונה השניה היה חלק מהמלאי העסקי בעסקו של התובע. אמנם, האופנוע אינו מופיע בטופס רישום העסקאות אך הסברו של התובע כי אינו נוהג לכלול ברישום זה אופנועים שנמסרים לצורך תיווך בשונה מאופנועים שהוא רוכש, אמינה בעיני. זאת ועוד, מטופס קבלת האופנוע לתצוגה מיום 12.9.05 ניתן להתרשם כי האופנוע נמסר לעסקו של התובע לצורך מכירתו והוא היה חלק מהמלאי העסקי. באשר לנסיבות התרחשות התאונה, גרסתו של התובע כי התאונה התרחשה בעת ביצוע נסיעת מבחן אמינה בעיניי, זאת, בין היתר, בהתבסס על העובדה שבטופס בקשה למתן טיפול רפואי לנפגע עבודה- עצמאי (בל/283), אשר מולא ביום 21.10.05, כשבוע לאחר התאונה השניה, ציין התובע כי התאונה התרחשה במהלך נסיעת מבחן באופנוע שהיה אמור להימכר. ציון העובדה כי התאונה התרחשה במהלך נסיעת מבחן בסמיכות רבה להתרחשות התאונה וזמן רב קודם החל בהליך המשפטי, מעידה על אמיתותה של גרסת התובע ביחס לנסיבות התרחשות התאונה השניה ואני קובעת כי התאונה התרחשה בנסיבות הנטענות ע"י התובע. משקבעתי כי התאונה התרחשה בעת ביצוע נסיעת מבחן באופנוע שהיה חלק מהמלאי העסקי, יש לבדוק האם האופנוע לא היה בבעלות בעל הפוליסה או הנהג הנקוב בשם. מאישור משרד הרישוי עולה כי התובע, שהינו הנהג הנקוב בשם, לא היה הבעלים של האופנוע ועפ"י רישיון הרכב של האופנוע הבעלים במועד האירוע היה אורן שגיא. סיכומו של דבר, אני קובעת כי התאונה השניה מכוסה עפ"י פוליסת הביטוח מסוג סחר ועל הנתבע לפצות את התובע בגין נזקיו כתוצאה מתאונה זו. התאונה השלישית (18.1.07) התובע טוען כי התאונה השלישית התרחשה גם היא במהלך נסיעת מבחן, כאשר נהג בקטנוע מ.ר. 76-760-24 אשר בוטח אצל הנתבעת בפוליסת סחר אשר מספרה 30600835606.שם המבוטח המצוין בפוליסה הוא "אופנו סנטר" והנהג הנקוב בשם הינו התובע. לתצהיר התובע צורף אישור הגב' רונית צין ממשרד הרישוי ולפיו במועד התאונה השלישית הקטנוע היה רשום על שם אילן יפרח, שהיה שותפו באותה עת. התובע מציין כי היו נוהגים לרשום את האופנועים שנקנו למטרות סחר על שם אילן יפרח וכך לבדוק אם הם מעוקלים. התובע מצהיר כי הוא היה זה שבודק את האופנועים ועל כן הרישום נעשה על שמו של שותפו ולא על שמו. לטענת התובע, מר יפרח ביקש ממנו לבדוק את האופנוע לצורך מכירה, כאשר היה קונה פוטנציאלי, אבי ליאני, וזו הסיבה שיצא עם האופנוע לנסיעת מבחן. לתמיכה בגרסתו כי התאונה התרחשה בעת ביצוע נסיעת מבחן צירף התובע לתצהירו טופס הודעה על תאונה מיום 18.1.07, במסגרתה תוארו נסיבות התאונה כדלקמן: "במהלך נסיעת מבחן בקטנוע לפני מכירתו, רכב אשר נסע לפני ביצע בלימת פתע וגרם לסטות שמאלה ולהחליק על הכביש בעצמה". בנוסף צירף התובע לתצהירו בקשה למתן טיפול רפואי לנפגע בעבודה מיום 18.1.07 במסגרתה ציין כי התאונה התרחשה בעת בדיקת קטנוע שעמד למכירה בחנות שבבעלותו. יצוין כי התאונה הוכרה על ידי המוסד לביטוח לאומי כתאונת עבודה ושולמו לתובע דמי פגיעה. בחקירתו התבקש התובע להתייחס לתיאורו את שלשת התאונות בהזדמנויות שונות (כתב התביעה המקורי שהוגש לבית המשפט ברמלה, תצהיר תשובות לשאלון) ולהסביר מדוע ציין רק ביחס לתאונה השניה כי התרחשה בעת שבדק אופנוע בעוד שלא ציין זאת ביחס לשתי התאונות הנוספות והשיב: "אני אמרתי בכל התאונות שזה היה בזמן מבחן בכל המסמכים. יכול להיות שבכתב התביעה משום מה זה לא נרשם. בכל המסמכים תמיד אמרתי שזו תאונת עבודה. לא ראיתי שלגבי תאונה אחת זה רשום ולגבי תאונה שניה זה לא רשום. לי היה ברור שזה תאונות עבודה." התובע נשאל האם נכון כי האופנוע עליו רכב בעת התאונה השלישית היה האופנוע הפרטי של אילן והוא השיב בשלילה והסביר כיצד היה פועל בענייני העברת בעלות, כאשר ההתייחסות היתה שונה ממקרה למקרה ותלויה במחירו של האופנוע: "אופנוע שאני רוכש ב-30,000 ₪ אני לא מסוגל לסמוך ולא משנה מי ולסמוך שהוא לא מעוקל. בזמנו לא היה לי רישיון סוחר של משרד התחבורה, אז היינו מעבירים על שם אילן. תפקידי בעסק היה לבדוק את האופנועים מטבע הדברים אני הייתי נוסע על האופנועים שהיו רשומים על שמו כדי שיתאפשר לי לפי תנאי הפוליסה. היום יש לי תו סוחר ממשרד התחבורה, ואז אין לנו כבר את הבעיה הזאת ואני לא יעד (צ.ל- יד). אני מעביר היום בעלות על תו סחר וזה לא נחשב יעד (צ.ל-יד). רק אם אני מעביר בעלות אני יכול לבדוק אם יש עיקולים וגם בצורה שאני מעביר בעלות אני לא צריך לסמוך על מישהו כדי שיעביר בעלות. קודם, יש שתי אופציות, אם זה אופנוע זול שקניתי, אז הייתי משאיר אותו על בעלות המוכר עד שהיה לי קונה ואז הייתי מוכר אותו. אז הייתי מפגיש בין המוכר לקונה והם היו חותמים על שטרי והעברת בעלות. אופציה נוספת, לפעמים לא הייתי קונה את האופנוע אלא היו משאירים לי את האופנוע לתיווך, אז גם זה נשאר על שם המוכר. אופציה שלישית, אם הייתי קונה אופנוע יקר כן הייתי מעביר בעלות על שם אילן , כדי להבטיח עצמי כי לצורך העניין מי שמכר אותו קיבל כבר כסף". ובתמצית, התובע הסביר כי באופנועים זולים הוא מעדיף לא לבצע העברת בעלות כדי לא להוסיף "יד" שמורידה את הערך, בעוד שכשמדובר באופנועים יקרים הוא מעדיף לעשות העברת בעלות למרות שהאופנוע מאבד מעט מערכו כדי שיוכל לבדוק אם אין האופנוע מעוקל וכדי לא לאבד את הכסף שמשקיע ברכישתו. התובע נשאל האם רכש את האופנוע מספר חודשים לאחר התאונה השלישית והשיב בשלילה. כאשר הופנה לתע"צ של משרד הרישוי לעניין בעלויות באופנוע בה צוין כי ביום 27.4.07 עברה אליו הבעלות באופנוע מאילן יפרח השיב "יכול להיות לצרכי העברת הבעלות. אני לא זוכר מה היה שם, בטוח שלא נסעתי באופנוע הזה. לא, יכול להיות שזה בזמן שנפרדתי מאילן ואז רשמתי את האופנוע על שמי, זה היה רשום על שמי שלשה ימים לצורך העברת הבעלות". בהקשר זה יצוין כי עפ"י הרישום בתע"צ, ביום 1.5.07 עברה הבעלות לאלירן כהן. מחקירת התובע עולה כי דפוס הפעולה בעניין העברת בעלות באופנועים נגזר משוויו של האופנוע, כאשר באופנועים שאינם בעלי ערך רב, לא נהגו להעביר בעלות על מנת שלא להוריד את ערך האופנוע, בעוד שבאופנועים יקרים לא לקחו סיכון והעבירו בעלות. כאשר היו רוכשים אופנועים יקרים הבעלות הועברה על שמו של אילן יפרח, שותפו של התובע דאז, זאת מאחר והתובע היה זה שנהג לבצע את הבדיקות לאופנועים וכדי לעמוד בתנאי פוליסת הסחר. מעדותו של התובע התרשמתי כי כך פעלו גם במקרה של האופנוע נשוא התאונה השלישית וכי נוכח שוויו של האופנוע הועברה הבעלות בו למר יפרח, כאשר מדובר באופנוע שהיה חלק מהמלאי העסקי ולא בבעלותו האישית של מר יפרח. גם עצם העברת הבעלות ממר יפרח לתובע ביום 27.4.07 אשר התובע העריך כי נעשתה נוכח פירוק השותפות עם מר יפרח, והעברה נוספת של הבעלות לאחר מספר ימים לאלירן כהן, מחזקת את מסקנתי כי מדובר באופנוע אשר היה חלק מהמלאי העסקי ולא אופנוע שהיה בבעלותו האישית של מר יפרח, שכן אם אכן היה האופנוע בבעלותו הפרטית של מר יפרח, לא היה טעם להעביר הבעלות בו לתובע בעת הפסקת עבודתם המשותפת. לאור האמור לעיל, הנני מקבלת את גירסת התובע כי האופנוע היה חלק מהמלאי העסקי של השותפות. באשר לנסיבות התרחשות התאונה, חרף העובדה שבמסגרת כתבי הטענות כמו גם תצהיר התשובות לשאלון לא פירט את נסיבות התאונה ולא ציין בכל הזדמנות כי התאונה אירעה בעת בדיקת האופנוע, התרשמתי כי התאונה אכן התרחשה בנסיבות הנטענות על ידי התובע. העובדה שהתובע ציין במסגרת טופס בקשה למתן טיפול רפואי לנפגע עבודה (בל/283) אשר מולא ביום 14.2.07, כחודש לאחר התאונה, כי התאונה התרחשה בעת ביצוע נסיעת מבחן על קטנוע שעמד למכירה, מחזקת את מסקנתי ואני קובעת כי התאונה השלישית התרחשה בנסיבות הנטענות על ידי התובע. משקבעתי כי התאונה התרחשה בעת ביצוע נסיעת מבחן יש לבדוק האם האופנוע לא היה בבעלות בעל הפוליסה או הנהג הנקוב בשם. עפ"י אישור משרד הרישוי, במועד התאונה היה האופנוע רשום על שם אילן יפרח, שותפו של התובע בשותפות [הלא רשומה] "אוטו סנטר". תנאי הכיסוי של פוליסת הסחר מחייבים כי הרכב אינו בבעלות "בעל הפוליסה או הנהג הנקוב בשם". אמנם, וכעולה מתעודת עובד ציבור של משרד הרישוי, ביום 27.4.07 הועברה הבעלות באופנוע לתובע ומספר ימים לאחר מכן הועברה לצד ג', אולם בעת התרחשות התאונה האופנוע לא היה בבעלותו של התובע, אשר ביצע את נסיעת המבחן. יחד עם זאת, מאחר ובעת ארוע התאונה האופנוע היה רשום על שם שותפו של התובע והתקבלה הגרסה כי אין מדובר באופנוע פרטי של אילן יפרח אלא באופנוע שהיה חלק מן המלאי העסקי של השותפות, הרי שלא התקיים התנאי הנוסף כי האופנוע אינו בבעלות בעל הפוליסה. התובע אינו יכול לאחוז המקל משני קצותיו: לטעון כי מתקיים התנאי כי האופנוע אינו בבעלות בעל הפוליסה, קרי: השותפות, אף שהוא רשום על שמו של אחד השותפים, ומאידך, לטעון כי האופנוע היה חלק מן המלאי העסקי של השותפות שהינה למעשה המבוטח. אשר על כן, נדחית תביעתו של התובע בכל המתייחס לתאונה השלישית, שאינה עומדת בתנאי הכיסוי על פי הפוליסה. 38. פגיעת התובע והנכות הרפואית בעקבות התאונה הראשונה, נבדק התובע בחדר המיון בבית חולים איכילוב. בתעודת חדר המיון נרשם כי התובע נחבל בראשו והתלונן על כאבים בברך ימין. בבדיקתו ובהדמיות שנעשו לא נמצאו כל ממצאים, למעט שפשופים בברך ימין והתובע שוחרר לביתו לאחר השגחה של מספר שעות. כתוצאה מהתאונה השניה נחבל התובע בפלג גופו השמאלי ובמיוחד בלסת התחתונה ובפנים. התובע פונה לבית חולים איכילוב, שם בוצעה תפירה של הפצע בלסת והוא אושפז לבירור במחלקה הכירורגית, במשך שלשה ימים. במהלך אשפוזו בוצעה לתובע בדיקת CT אשר לא הדגימה ממצא חבלתי. כתוצאה מהפגיעה באזור הלסת נותרה לתובע צלקת באזור הלסת התחתונה. למעלה מן הדרוש יצויין כי כתוצאה מפגיעתו בתאונה השלישית נפגע התובע בגפיים התחתונות. התובע פנה לבית חולים איכילוב והוא אובחן כסובל משבר בבסיס מטטרזוס 5 בכף הרגל. במסגרת הבירור הרפואי שעבר התובע לאחר התאונה, נבדק על ידי אורטופד במסגרת קופת חולים ואובחן כסובל מחבלה מסוג צליפת שוט ומרגישות צווארית. 39. ד"ר אברהם ביין מונה כמומחה מטעם בית המשפט לבדיקת התובע וקביעת נכותו כתוצאה מהתאונות. ד"ר ביין בדק את התובע וקבע בחוות דעתו מיום 29.11.09 כי לא נותרה לתובע נכות. במענה לשאלות הבהרה אשר הופנו אליו ע"י ב"כ התובע השיב המומחה כי ביצע בדיקה קלינית מקובלת של טווחי תנועה וכח גס וכן התבוננות על התובע, בידיעתו ושלא בידיעתו בהתאם לתלונותיו. המומחה התבקש להתייחס לטווח התנועות של כף רגל שמאל וציין כי טווח התנועה תקין ונמצא בטווחים המקובלים בספרות הרפואית. המומחה לא זומן לחקירה על חוות דעתו והאמור בה לא נסתר. לאור האמור לעיל ומשקביעתו של המומחה לא נסתרה, אני מאמצת אותה וקובעת כי לא נותרה לתובע נכות בגין התאונות בהן נפגע. 40. הפסדי השתכרות בעבר בשל פגיעתו בתאונה הראשונה אושרו לתובע 47 ימי אי כושר, מיום 4.4.04 ועד ליום 20.5.04. בשל פגיעתו בתאונה השניה אושרה לתובע תקופת אי כושר מיום 13.9.05 ועד ליום 10.1.06, ובסה"כ- 120 ימי אי כושר, אלא שמדובר באישור רטרואקטיבי שהוצא על ידי רופא משפחה ביום 12.10.07 ומשקלו הראייתי מועט. בתעודת השחרור מבית החולים הומלץ על מנוחה למשך שבועיים, והתובע לא המציא כל אסמכתא על ביצוע טיפולים רפואיים כלשהם מעבר לתקופה זו - להבדיל מהפניות גרידא. 39. הפסד ההשתכרות של התובע בגין התאונה הראשונה במועד התרחשות התאונה הראשונה, עבד התובע בעסקו ללא שותף. יחד עם זאת, נעזר בשכנו לעסק ובעל מוסך שהינו גם חברו, ובחברתו דאז, שהמשיכו לתפעל את עסקו באופן חלקי. לעניין הפסדי השתכרותו, התובע התבסס על עדותו של רואה החשבון מושקו הררי, אשר שמש כרואה החשבון של התובע משנת 2005. לגבי שנת 2004, העיד רואה החשבון כי קבל את הדוחו"ת מיועץ המס של התובע ותיקן אותן. התאונה הראשונה התרחשה בשנת הפעילות העסקית הראשונה של התובע, וכדי לחשב את הפסדי ההשתכרות בתקופת אי הכושר, הסתמך רואה החשבון על הכנסות התובע בחודשים שקדמו לפגיעה ועל אלו שלאחריה. על בסיס זה הגיע להפרש בהכנסות [מחזור] בסך 136 ₪ ליום, ובמכפלת תקופת אי הכושר, לסך כולל של 6,392 ₪ ברוטו, לפני ניכוי הוצאות קבועות ועיסקיות, ולפני ניכוי מס הכנסה. רואה החשבון אישר כי בשנת 2004 שיעור ההוצאות היה 50% כך שהפסד ההכנסה ברוטו לא עולה על כ- 3,200 ₪ [במעוגל] ובניכוי מס הכנסה לכדי 2,400 ₪. הנני פוסקת אפוא, לתובע פיצוי בגין הפסד השתכרות בתאונה הראשונה, סך 2,400 ₪ ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית מאמצע התקופה, עומד סכום הפיצוי על סך 3,725 ₪. 39. בסיס השכר של התובע במועד התאונה השניה במועד התאונה השניה, היה לתובע שותף בעסקו. רואה החשבון ניתח בעדותו את ההכנסות בעסק ברבעונים השונים, לעומת שנת 2006, שכן לטענתו מדובר בעסק המושפע מעונתיות, ועל כן יש לבצע השוואה של המחזור לחודשים המקבילים ולא חישוב של ממוצע שנתי. על פי ניתוח שערך רואה החשבון, קיים הפרש של 242 ₪ ליום במחזור בחודשים 9-12/05 לעומת התקופה המקבילה בשנת 2006, ובמכפלת ימי אי הכושר 120 הגיע להפסד של 29,040 ₪ במחזור, ובניכוי הוצאות עומד ההפסד על 14,500 ₪ ברוטו, לפני ניכוי מס הכנסה, ונטו 10,875 ש"ח. אין בידי לקבל חישוב זה. ראשית - תעודת אי הכושר לתקופה כה ממושכת, שנתנה רטרואקטיבית, משקלה מועט. שנית - עסקו של התובע המשיך לפעול באמצעות השותף שלישית - אינני מקבלת את הטענה עליה מתבסס החישוב של רואה החשבון כי מדובר בעסק עונתי. אין די בטענה בעלמא כפי שנטענה, והיה עליו להוכיח זאת במספרים, על פני רצף של מספר שנים, כי באופן שיטתי חלה ירידה בהכנסות בעונות מסויימות לעומת עונות קודמות, וכזאת לא הוכח. זאת ועוד, על פי עדותו של רואה החשבון, תרומתו של התובע לעבודה בשותפות היתה בעיקר בתחום הסחר והשיווק של האופנועים ותחום זה אינו מושפע עונתית כמו מכירת ציוד ואביזרים. על פי דו"ח הכנסות והוצאות של העסק "אופנוסנטר" לשנת 2005 עולה, כי רווחי השותפות חולקו בין שני השותפים בחלקים שווים, ולא נגרע מחלקו של התובע בעסק. לא ברור כמה כספים משך התובע מן העסק, שכן משיכות המזומנים מהעסק על ידי השותפים אינם באים לידי ביטוי בדו"חות הכספיים, כפי שהעיד רואה החשבון. בנסיבות אלו, לא הוכיח התובע כי נגרמו לו הפסדים כתוצאה מהתאונה השניה. 40. הוצאות רפואיות והוצאות נסיעה לטענת התובע, בגין פגיעתו בתאונות נזקק התובע לטיפולים רפואיים וביצוע בדיקות, בגינם נגרמו לו הוצאות רפואיות וכן הוצאות נסיעה. התאונה הראשונה לא הוכרה כתאונת עבודה על ידי המוסד לביטוח לאומי, אך למעט חשבוניות בסך כולל של 24 ₪, לא המציא התובע כי אסמכתא להוצאות כאמור. למותר לציין, כי התאונה השניה הוכרה כתאונה בעבודה, ועל כן מכוסות על ידי המוסד לביטוח לאומי. הנני פוסקת איפוא לתובע סך של 100 ₪ הכוללים גם החזר הוצאות נסיעה לטיפולים רפואיים. 41. כאב וסבל בהתחשב במהות הפגיעה בתאונה הראשונה, ובפרק הזמן שחלף מאז התאונה ועד היום,הנני פוסקת לתובע פיצוי כולל באב הנזק הלא ממוני בסך 10,000 ₪. כתוצאה מפגיעתו בתאונה השניה, נותרה לתובע צלקת באזור הלסת התחתונה. נוכח קיומה של צלקת כאמור, ומכוח סמכותי לפי תקנה 2 (ב) לתקנות הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (חישוב פיצויים בשל נזק שאינו נזק ממון), תשל"ו- 1976 (להלן: "תקנות הפיצויים"), אני סבורה כי יש לפסוק לתובע פיצוי בראש נזק לא ממוני לפי נכות רפואית בשיעור 10%. בהתחשב בשיעור הנכות כפי שצויין לעיל, אשפוז למשך שלשה ימים וגילו של התובע, אני פוסקת לתובע פיצוי בסך 18,270 ₪ בגין פגיעתו בתאונה השניה. 42. ניכויים התאונה הראשונה לא הוכרה על ידי המוסד לביטוח לאומי כתאונת עבודה. באשר לתאונה השניה, נסיבות התאונה מהוות על פניו תאונת עבודה. בחקירתו מציין התובע כי הוא חושב שהגיש תביעה למוסד לביטוח לאומי בגין פגיעתו בתאונה השניה אולם לא הוצגו מסמכים בעניין. מאחר ולא פסקתי לתובע פיצוי בגין הפסדי השתכרות בגין התאונה השניה, ובהעדר נכות צמיתה, לא מצאתי לצודק ולנכון להורות על ניכוי רעיוני. 43. על הסכומים שנפסקו לזכות התובע, יתווסף שכר טרחת עו"ד כמקובל, וכן הוצאות משפט בגין אגרת בית המשפט בלבד. מאחר ונדחתה תביעתו של התובע בגין התאונה השלישית, הנני מחייבת את התובע בהוצאות ושכר טרחת הנתבעת בגין העילה שנדחתה, בסכום כולל בסך 5,000 ₪. משפט תעבורהנסיעת מבחןאופנוע