מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא תאונת עבודה עם מכונה: בפני תביעה בגין נזקי גוף אשר נגרמו לתובע בתאונת עבודה. התובע, יליד שנת 1977, נשוי ואב לחמישה, נפגע לטענתו ביום 8.9.2009, בתאונת עבודה במהלך עבודה עם מכבש לייצור מכסים לדודי שמש, אצל מעבידתו, הנתבעת 1, אשר בוטחה בזמנים הרלבנטיים לתביעה זו, בידי הנתבעת 2 בביטוח חבות מעבידים. לטענתו, התאונה ארעה כאשר התובע נדרש להוציא את מכסה דוד השמש מן המכבש באמצעות פין ששימש למטרה זו. משניסה התובע להרים את הפין שנפל לתוך המכבש, ירד המכבש על ידו. בעקבות התאונה נקטעו לתובע קצות אצבעות 2,3,4 בגובה גליל אמצעי, ביד שמאל של התובע. התובע אושפז עד ליום 10.9.2009, אשפוז במהלכו עבר ניתוח לקיצור גלילי האצבעות. בביקורת מיום 4.11.09 אובחן כי באצבע 4 נותרה עצם חשופה וביום 9.11.2009 עבר התובע ניתוח לקיצור הגליל המרכזי באצבע 4 וסגירה של העור. התאונה הוכרה על ידי המוסד לביטוח לאומי (להלן: "המל"ל) כתאונת עבודה ונקבעו לתובע נכות זמניות ונכות צמיתה, כפי שיפורט בהמשך. טענות הצדדים: לטענת התובע מדובר בתאונה אשר האחריות הבלעדית לקיומה מוטלת לפתחה של הנתבעת 1 אשר במעשיה ובמחדליה גרמה לפגיעתו. לטענתו, היה על הנתבעת 1 להתקין על המכבש התקן בטיחות שנועד להפסיק את עבודת המכבש על מנת למנוע מקרה כגון זה שארע לתובע ולחלופין להתקין התקן בטיחות, המונע מהתובע להכניס את ידיו למכונה. לטענתו, הנתבעת 1 סיפקה לו מכשיר עבודה מסוכן ולא בטיחותי ובכך חשפה אותו לסיכון בלתי סביר. לטענתו של התובע, הוא לא קיבל הדרכה או הנחיות ספציפיות בכל הקשור לבטיחות בעבודה בכלל ובקשר לעבודה עם המכבש בפרט. לטענתו המכבש הנו "דבר מסוכן" כמשמעותו בסעיף 38 לפקודת הנזיקין ובנסיבות, יש אף להחיל את הוראות סעיף 41 לפקודת הנזיקין ועל הנתבעת החובה להוכיח שלא הייתה לגבי המקרה שהביא לידי הנזק, התרשלות שתחוב בגינה. התובע טוען כי אין להשית עליו כל רשלנות תורמת שכן לא היה דבר אותו יכול היה לעשות על מנת למנוע את התאונה. הוא ביצע את עבודתו בדרך הרגילה בה בוצעה העבודה והוא לא קיבל הנחיות לדרך אחרת ובטוחה בה ניתן היה לבצע את העבודה ולהוציא את הפין מהמכבש, אשר לא היה אמור לעבוד בעת קרות התאונה. לעניין הנכות הרפואית טוען התובע, כי המל"ל שגה כאשר לא חיבר את סך הנכויות וזאת בהתאם לתקנה 43 לתקנות המוסד לביטוח לאומי הקובעת כי כאשר אדם נפגע באצבעות כף היד ונקבעת לו נכות בהתאם לתקנה 43, יש לחבר את סך הנכויות ולא לשקללן. לפיכך יש, לטענת התובע, להעמיד את נכותו הרפואית על שיעור של 25%. התובע מציין כי בעקבות התאונה הוא איבד למעשה, כמעט באופן מלא את היכולת להשתמש ביד שמאל וכן מתקשה לבצע עבודות הדורשות מאמץ פיזי. לטענת התובע, נכותו התפקודית עולה על הנכות הרפואית. עוד טוען התובע כי המל"ל קבע שיש מקום להפעלת תקנה 15. הנתבעות אינן חולקות באשר לקיומן של חובת זהירות מושגית ואף חובת זהירות קונקרטית (ס' 32 לסיכומי הנתבעות). אין אף מחלוקת באשר לשאלת חבותן של הנתבעות. לטענתן של הנתבעות יש להשית על התובע אשם תורם משמעותי בשיעור של 50% לכל הפחות. לעניין הנכות הרפואית טוענות הנתבעות כי יש לשקלל את הנכויות שנקבעו לתובע ולהעמידן על נכות בשיעור 23%. לטענת הנתבעות יש להעמיד את נכותו התפקודית של התובע על שיעור של 15% בלבד. הנתבעות טוענות כי הנזק ארע לתובע בידו השמאלית, כאשר ידו הדומיננטית של התובע היא יד ימין ויש בכך בכדי להצביע על כך כי ההשפעה התפקודית של נכותו היא מינורית. עוד טוענות הנתבעות כי התובע שב לעבודתו אצל הנתבעת 1 והוא מתפקד באופן משביע רצון ויתרה מכך, אופי פגיעתו אינו שולל מהתובע עבודה במשרה מלאה, בכל מקום ובכל עבודה שאינה מצריכה שימוש ביד לא דומיננטית. הנתבעות הפנו לקביעת המומחה מטעמן, ד"ר פריימן, לפיה ידיו של התובע מסוקסות ומיובלות והדבר מעיד על ביצוע עבודה פיזית משמעותית באמצעותן. לטענתן, עדות התובע באשר לשכרו לאחר התאונה אינה אמת ותלושי השכר שהציג אינם נכונים ואינם יכולים לשקף שכר של אדם העובד במשרה מלאה. הנתבעת 2 טוענת, כי אין התאמה בין הכנסת התובע כמוצהר על ידו לבין הוצאות התא המשפחתי, העולות בהרבה על ההכנסות המוצהרות. לטענת הנתבעת 2, בין התובע לבין מעסיקתו- הנתבעת 1, קיים שיתוף פעולה לטובת התובע, על חשבון הנתבעת 2- חברת הביטוח. דיון: נסיבות התאונה באשר לאופן העבודה על המכונה הצהיר מנהל הנתבעת 1, מר יוסי סנפיר: "עומר עבד בעמדת עבודה שבה מכונה להכנת מכסים של פח. בהתאם לשיטת העבודה ועל מנת להגן על העובדים הותקן מנגנון בטיחות. המנגנון הזה מורכב משני כפתורי הפעלה המרוחקים זה מזה. כך שבאופן יזום ועל מנת שהמכונה תעבוד ושהפעולה של כיפוף הפח תתרחש חייבים ללחוץ בו זמנית על שני הכפתורים באמצעות שתי הידיים, שאז שתי הידיים עסוקות בו זמנית בלחיצה על הכפתורים. לא ניתן במשך זמן הפעלת המכונה להכניס את היד למכונה בשום דרך, והמכונה עצמה לא יכולה לעבוד בשום דרך אלא אם לוחצים על שני הכפתורים בו זמנית. לאחר שהמכונה עושה את פעולתה ומכופפת את המכסה לצורה הרצויה שלו, מונחים העובדים להשתמש במוט תפיסה ומשיכה באמצעותו מוציאים את המכסה מתוך המכונה כשפעולה זו מתבצעת לשם הזהירות בלבד." (סעיפים 4-5 לתצהיר של מר סנפיר- נ/2). לעניין נסיבות התאונה הצהיר התובע כלהלן: "ביום 8.9.09 בסביבות השעה 9:30 עבדתי על מכונה, מכבש, שתפקידו לייצר מכסים לדודי שמש. תוך כדי העבודה נדרשתי להוציא את מכסה הדוד מן המכבש באמצעות פין ששימש בין היתר למטרה זו. ניסיתי להרים את הפין שנפל לתוך המכבש, ירד המכבש על ידי השמאלית וגרם לקטיעה של 3 מאצבעותיי....על מנת להפעיל את המכבש יש ללחוץ עם שתי ידיים על שני כפתורים מרוחקים ורק אז המכבש אמור לרדת. התאונה שלי ארעה מכיוון שהמכבש ירד ללא סיבה." (סעיפים 3-4 לתצהיר התובע- ת/3). בעניין זה העיד התובע "ש: מה שראינו בסרטון, שהמכונה הזאת לא יכולה להיות מופעלת בלי לחצן הפעלה, נכון? ת: נכון. אם אני לוחץ, זה מתחיל לעבוד. ש: זה מתחיל להתגלגל. ת: כן המנוע והגלגל הזה. ש: ואז כדי שזה יעשה את פעולת הכבידה, אתה לוחץ בו זמנית על שני הכפתורים הירוקים? ת: כן. ש: ישבת בשעה 9:00, עמדת פריקה, אין שם איש, עמדת עם המוט והכנסת אותו ואז המוט נופל לך בפנים? ת: כן. ש: ואז אתה מכניס את היד לתוך המכבש ומוציא את המוט? ת: כן" ....... "ת: לפעמים זה יורד פעמיים. ש: אתה ידעת שלפעמים זה יורד פעמיים? ת: כן, ואמרתי לבעל הבית שלפעמים זה יורד פעמיים." (עמ' 15 שורות 24-32, עמ' 16 שורות 1, 8-10 לפרוטוקול). בהתאם לעדויות אלו אני קובעת כי התאונה ארעה במהלך עבודת התובע על המכבש, לאחר שפין/וו המשמש להוצאת המכסים מהמכבש נפל אל תוך המכונה, והתובע ביקש להוציאו ולשם כך הכניס את ידו אל המכונה, ירד המכבש על ידו השמאלית וגרם לקטיעה חלקית של שלוש מאצבעותיו. למכונה מנגנון בטיחות המורכב משני כפתורי הפעלה המרוחקים זה מזה. על מנת שהמכונה תעבוד יש ללחוץ בו זמנית על שני כפתורים באמצעות שתי הידיים. לאחר שהמכונה עושה את פעולתה, מונחים העובדים להשתמש במוט תפיסה ומשיכה באמצעותו מוציאים את המכסה מתוך המכונה. נטל הראיה: לטענת התובע, יש להחיל את הוראות סעיף 41 לפקודת הנזיקין על המקרה אשר בפני. בענייננו, אין מקום לקבל טענת התובע. התובע יודע היטב להצביע על הגורם שהביא לתאונה, דהיינו ירידת המכבש על אצבעותיו ובנסיבות אלה, די בכך על מנת לקבוע כי אין מקום לתחולת הכלל הקבוע בסעיף 41 לפקודה, החל רק בנסיבות בהן "לתובע לא הייתה ידיעה או לא הייתה לו יכולת לדעת מה היו למעשה הנסיבות שגרמו למקרה אשר הביא לידי הנזק". סעיף 38 לפקודת הנזיקין קובע: "בתובענה שהוגשה על נזק והוכח בה שהנזק נגרם על ידי דבר מסוכן, למעט אש או חיה, או על ידי שנמלט דבר העלול לגרום נזק בהימלטו, וכי הנתבע היה בעלו של הדבר או ממונה עליו או תופש הנכס שמתוכו נמלט הדבר - על הנתבע הראיה שלא היתה לגבי הדבר המסוכן או הנמלט התרשלות שיחוב עליה." כלשון הסעיף, על מנת להיכנס לגדרו יש למלא אחר שלושה יסודות: אירוע נזק; הנזק נגרם על-ידי דבר מסוכן או על-ידי הימלטות דבר שעלול לגרום נזק בהימלטו; הנתבע היה בעליו של הדבר, או ממונה עליו, או תופש הנכס שממנו נמלט. בענייננו, אין מחלוקת כי התובע נפגע ממכבש ליישור מכסי פח שהיה בבעלותה ובשליטתה של הנתבעת. באשר לתנאי השלישי סבורני כי אף הוא מתקיים בעניינו. לעניין זה העיד מר סנפיר: "המכונה היא כמו פטיש, כמו גלגל רכבת צנטרי, היא עולה יורדת, עושה את אותה פעולה, דופקת 2,500 פעמים ביום, הוא עושה את אותו מוצר מאז שרכשנו אותה (ראה עדות מר סנפיר עמ' 27 שורות 17-18 לפרוטוקול). מן האמור עולה כי עבודה לא נכונה על המכבש או תקלה כלשהיא בו עלולה לגרום לנזק למשתמש בה ועל כן מעצם טבעה יש לראותה כדבר מסוכן. חיזוק לקביעה זו, אני מוצאת בעובדה כי שימוש במכבש מצריך שימוש תדיר בוו הרמה לצורך הוצאת מכסה הדוד מהמכבש על מנת להימנע מהכנסת הידיים למכבש וכן בכך שלאחר התאונה בהוראת מפקח, הותקן במכונה מחסום למניעת הכנסת הידיים לתוכה (ראה עמ' 24 שורות 2-3, עמ' 27 שורות 25-32 לפרוטוקול). יתרה מכך, עד התביעה מר יוסף דקה אשר עבד עם המכונה העיד כי ידוע לו על תקלות במכונה. "ממה שאתה יודע לגבי העבודה על המכונה, היו תקלות עם המכונה הזאת? ת: כן, כשאתה נותן לחיצה בשני הכפתורים, המכונה מבצעת את הפעולה ויורדת חזרה ועולה ואז עוד פעם זה יורד, זה צריך לרדת פעם אחת ולא פעמיים. הדבר הזה קרה לי אישית שזה ירד פעמיים. ש: היו מקרים שהיית צריך להוציא ברזלים וכד' מתוך המכונה בידיים. ת: כן." (ראה עמ' 24 שורות 4-9 לפרוטוקול). עד ההגנה מר יוסף סנפיר, מנהל הנתבעת 1 העיד אף הוא כי היו למכונה תקלות בעבר. "ת: היו תקלות והיו בעלי מקצוע שטיפלו בתקלה. יש מפעל עסק שדופק עד 2,000, 2,500 מכסים כאלה. אנו דואגים מדי פעם להחליף את חלקי החשמל שמתכלים. יש מצבים שנשברים ברגים וצריך להוציא אותם או שנשבר משהו ומתקנים אותו. מזמינים בעל מקצוע והוא מתקן. כל בוקר בודקים, ממלאים שמן במכונות, בודקים ברגים במכונות, זה נוהל קבוע. בודקים שהמכונה עובדת והכל תקין ואז מתחילים לעבוד. יכול לקרות מצב שנשבר איזשהו חלק במהלך יום העבודה (עמ' 29 שורות 6-13 לפרוטוקול). לפיכך ונוכח העובדה כי אכן נגרם נזק כתוצאה מן המכונה, אשר הובהר להלן כי הינה דבר מסוכן והייתה בשליטת הנתבעת, אני קובעת כי יסודותיו של סעיף 38 לפקודת הנזיקין התמלאו בענייננו, והנטל להוכיח כי לא הייתה התרשלות בנסיבות בעניין, מוטל על כתבי הנתבעות. רשלנות הנתבעת 1: על מנת שיסודות עוולת הרשלנות הקבועה בסעיף 35 לפקודת הנזיקין יתמלאו, יש להוכיח קיומן של חובת זהירות מושגית וקונקרטית מצד המזיק כלפי הניזוק, הפרת החובה על ידי המזיק, ונזק שנגרם לניזוק כתוצאה מן ההפרה. ע"א 145/80 ועקנין נ' המועצה המקומית בית שמש, פ"ד לז(3) 113 חובת זהירות מושגית וקונקרטית: הנתבעות אינן חולקות על קיומן של חובת זהירות מושגית וקונקרטית בנסיבות העבודה על המכבש (ס' 32 לסיכומי הנתבעות), ועל כן מתייתר הצורך לדון בכך ואני קובעת כי בעניינו חובות אלו מתקיימות. הקשר הסיבתי: "תנאי שלישי לאחריות בעוולת הרשלנות הוא, כי מעשהו של המזיק, אשר הפר את חובתו כלפי הניזוק, גרם לזה האחרון נזק"(ראה פס"ד ועקנין לעיל). בענייננו אין מחלוקת כי בזמנים הרלבנטיים לתאונה, לא הותקן במכונה מחסום למניעת הכנסת הידיים לתוכה, מחסום אשר הותקן במכונה, בהוראת משטרת ישראל, בסמוך לאחר קרות התאונה (ראה עמ' 24 שורות 2-3, עמ' 27 שורות 25-32 לפרוטוקול). בנסיבות אלו מתמלא התנאי, שכן אילו הנתבעת 1 הייתה מקפידה על נוהלי בטיחות ברורים, לכל מצב העלול להתעורר במהלך הרגיל של העבודה במפעל ולסכן מי מהעובדים, כגון הקפדה על הצבת מחסום, היה הנזק נמנע. "משנקבע קיומו של קשר סיבתי עובדתי, קמה ועומדת השאלה, אם הקשר הסיבתי לא נשלל בשל שיקולים של "סיבתיות משפטית". בתובענה דנן השאלה היא, אם אין לראות במעשהו של התובע-הניזוק מעשה, המפסיק את הקשר הסיבתי. (פס"ד ועקנין לעיל). "לעתים קרובות, בעיקר בעוולת הרשלנות, נזקק בית-המשפט למבחן הצפיות לשם קביעת הקשר הסיבתי-משפטי. בכך כרוכה השאלה אם יש לראות את מעשהו של התובע- הניזוק כמעשה המפסיק את הקשר הסיבתי (ע"א 145/80 ועקנין נ' המועצה המקומית בית שמש, ע"א 576/81 בן שמעון נ' ברדה; ע"א 4114/90 בן שושן נ' כריכיה קואופרטיבית בע"מ" ראה בע"א 7021/99 עיזבון המנוח שלומי ויצמן ז"ל נ' בן ציון סלע פ"ד נו(1) 822. מן האמור לעיל, עולה כי לשם ניתוק הקשר הסיבתי נדרשת התנהגות חריגה מן הניזוק. לא מצאתי את התנהלותו של התובע, ככזו העולה עד כדי ניתוק הקשר הסיבתי והנתבעות בהגינותן אף לא טענו לניתוק הקשר הסיבתי באמצעות התנהלות התובע ולהעדר חבותן ומכך עולה, כי הנזק הנו תוצאת הפרת חובת הזהירות של הנתבעת 1, ולפיכך מוטלת עליה ועל מבטחתה האחריות לנזקו של התובע. מאליה עולה השאלה, בה מיקדו הנתבעות, או ליתר דיוק הנתבעת 2, את עיקר הדיון והיא באם התנהלות התובע, היה בה אשם תורם לקרות הנזק. אשם תורם הלכה היא כי: "לא בנקל תוטל חבות על עובד בגין תאונה שאירעה תוך ביצוע עבודתו" (ראה ע"א 435/85 מחמור בע"מ נ' אטדגי, פ"ד מא(4) 525), וכן: "רק אם יצליח המעביד המזיק להראות שהעובד הפעיל שקול-דעת עצמאי באופן שהוא יצר את הסיכון כתוצאה מהחלטתו החופשית ולא רק פעל בתוך דלת אמות הסיכון שיצר המעביד על-ידי הפרת חובתו החקוקה, עד שפגיעתו הייתה פועל יוצא מאותו סיכון, רק אז ייחס בית המשפט אשם תורם לעובד ויאמר כי עליו לשאת בחלק מן הנזק" (ראה ע"א 435/85 הנ"ל בעמ' 524). היסוד הרעיוני העומד מאחורי הלכה זו הוא בכך, ש"המעביד הינו זה המופקד על המפעל או על העבודה, שבמסגרתה מבצע העובד את המוטל עליו, מתפקידו לדאוג, שתנאי העבודה ושיטות העבודה יהיו בטוחים, והעובד יודרך כראוי כיצד לבצע מלאכתו." (ע"א 655/80 מפעלי קרור בצפון בע"מ נ' מרציאנו, פ"ד לו(2) 592). מכך עולה כי נטיית הפסיקה היא להקל עם העובד בייחוס רשלנות להתנהגותו ולהחמיר דווקא עם המעביד. יחד עם זאת, נקבע כי בבחינת האשם התורם יש להתחשב, בין היתר, בשאלת מודעותו של העובד לסיכון, היותו בעל מקצוע מיומן, ותיק ומנוסה, בחינת מידת האוטונומיה של העובד ושיקול דעתו העצמאי (ע"א 435/85 מחמור בע"מ נ' אטדגי, אשר צוטט לעיל; ע"א 119/58 מזרחי נ' פרידמן, פ"ד יג, עמ' 529). לאחר שבחנתי את מכלול הראיות והעדויות שבפניי, ובשים לב להלכות האמורות לעיל, נחה דעתי כי מן הראוי להטיל על התובע אשר בפני, אשם תורם בשיעור של 5%. במסגרת שיקוליי, ניתן משקל לעובדה כי התובע עובד ותיק, מקצועי ומנוסה, בעל ידע וניסיון בעבודה על המכונה. בעדותו ציין התובע כי הוא עובד על המכונה הספציפית הרבה שנים, "ש: כמה זמן עבדת על המכבש הזה? ת: 15 שנה ,אני מכיר את כל העבודה. ש: כמה זמן עבדת על המכבש הספציפי הזה? ת: הרבה שנים, בין 10 ל- 15 שנים. ש: באותו מכבש ביצעת את אותה העבודה? המכבש נועד רק ללחיצה, מכסים של דודי שמש? ת: כן. ש: עשית את זה במשך 15 שנה. כמה מכסים כאלו עשית ביום? ת: אפשר לגמור איזה 1,000 חתיכות או יותר ביום (ראה עמ' 14 שורות 4-11 לפרוטוקול), "ש: אתה מכיר את המכונה וחי אותה? ת: כן חי אותה, בטח שחי אותה. ש: אז אתה יודע שהמכונה הזאת מסוכנת ואתה צריך להיזהר כאדם מיומן שמדריך אפילו את העובדים האחרים. ת: לפעמים זה יורד פעמיים. ש: אתה ידעת שלפעמים זה יורד פעמיים. ת: כן, ואמרתי לבעל הבית שלפעמים זה יורד פעמיים. ש:אז ידעת שלפעמים זה יורד פעמיים ובכל זאת הכנסת את היד? ת: לא חשבתי שבאותו רגע זה ירד לי" (עמ' 16 שורות 4-12 לפרוטוקול). בנסיבות אלה, אני סבורה כי היה על התובע לגלות ערנות ביחס למתרחש בסביבת עבודתו, בייחוד כאשר ידוע לו כי לעיתים המכבש במכונה עליה עבד, יורד לא פעם אחת כמצופה ועל פי יעודה של המכונה, כי אם פעמיים, על אף מנגנון הבטיחות המצוי במכונה והתובע אף טרח לידע את מנהלו בקשר לכך. היה על התובע אשר הנו עובד מיומן, לגלות ערנות יתרה ביחס לעבודת המכונה, בטרם הכניס את ידיו לתוכה. יתרה מכך, התובע העיד כי עובר לתאונה הוא נפגע מספר פעמים נוספות במקום העבודה. "ש: הבנתי שהיו לך הרבה תאונות קודמות? ת: כן. אבל לא הגשתי תביעה. ש: כמה תאונות היו לך? ת: 3-4 תאונות. ש: אולי 5? ת: יכול להיות. אני יכול להראות לך מכות בידיים (התובע מצביע על ידיו ומדגים). לא הגשתי תביעות חשבתי שזה יעבור. זה לא רציני כל כך הייתי ילד בן 16,17. קיבלתי כסף מביטוח לאומי, אבל לא תבעתי את החברה. הייתי צעיר, בן 17, לא הסתכלתי על הכסף, עבדתי." (עמ' 17 שורות 5-13 לפרוטוקול). סבורני כי בעובדה זו יש בכדי להעיד על דפוס התנהלות בלתי זהירה מצדו של התובע בעבודתו, שהתבטא אף במקרה אשר בפני. משקבעתי כי יסודות עוולת הרשלנות (חובת זהירות מושגית קונקרטית נזק וקשר סיבתי בין הפרת חובת הזהירות לקרות הנזק) מתקיימים, נותר כעת להכריע באשר לשאלת אופן חישוב הנכות הרפואית, גובה הנכות התפקודית ושיעור הפיצוי. הנכות הרפואית: התאונה הוכרה על ידי המוסד לביטוח לאומי כתאונת עבודה. ועדה רפואית של המל"ל קבעה לתובע נכויות זמניות ובהמשך נכות צמיתה בשיעור של 35% מיום 1.9.2010 לפי הפירוט כלהלן: 10% בגין הקטיעה באצבע 2, לפי ס' 43(2)ג'; 10% בגין הקטיעה באצבע 3, לפי ס' 43(3)ג'; 5% בגין הקטיעה באצבע 4, לפי ס' 43(4)ג' וכן קבעה הועדה כי יש להפעיל את תקנה 15 במלואה וכי התובע לא שב לעבודתו בעקבות התאונה והוא אינו מסוגל לעבודת כפיים. המומחה בתחום האורטופדי מטעם התובע, ד"ר גורן צבי קבע לתובע נכות משוקללת בשיעור 31%, לפי הפירוט כלהלן: 10% לפי ס' 43(2)(ג) בגין קטיעה של גליל וחצי אצבע 2 שמשמאל. 5% לפי ס' 43(4)(4), בגין קטיעה של שני גלילים אצבע 4, 10% לפי ס' 35(1)(ב) בגין השפעה שלילית נוספת לתפקוד כף יד שמאל לאחר הקטיעות הנ"ל. כן קבע המומחה כי יש להפעיל תקנה 15 באופן מלא ולזכות את התובע בעוד 15.5% נכות. המומחה מטעם הנתבעת, ד"ר שי פריימן קבע לתובע נכות צמיתה משוקללת בשיעור של 23%, לפי הפירוט כלהלן: 10% נכות לפי ס' 43(2)ג', בגין קטיעה של גליל וחצי באצבע השניה משמאל. 10% לפי ס' 43(3)ג', בגין קטיעה של שני גלילים באצבע השלישית משמאל, 5% לפי ס' 43(4)ג', בגין קטיעה של שני גלילים באצבע הרביעית משמאל. נקבע כי התובע שב לעבודתו כמסגר ואין להפעיל את תקנה 15. בהתאם להודעת הצדדים מיום 6.1.2013, הסכימו הצדדים להעמיד את נכותו של התובע בהתאם לקביעת המל"ל, כאשר המחלוקת היא האם יש לסכם את הנכויות הנ"ל או לשקללן. לטענת התובע יש לסכם את הנכויות, כך שהנכות הכוללת תעמוד על שיעור של 25%, ואילו הנתבעת טוענת כי יש לשקלל נכויות אלו, כך שהנכות הרפואית תעמוד על שיעור של 23%. בענייננו, לצורך קביעת הנכות הרפואית, יש לעשות שימוש בהוראות סעיף 45 לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז-1956, הקובע: "בפגימות מרובות של אצבעות הידיים: קטיעות, קשיון בפרקי האצבעות או פגימות אחרות וכן בשילוב פגימות שונות, ייקבעו אחוזי הנכות לאחר סיכום אחוזי הנכות לכל פגימה ופגימה בהתאם לסעיפים 43, 44, 45.". (ראה: ת"א (שלום ת"א) 124610/01 לוי שלב נ' אמניר תעשיות מיחזור בע"מ, תק-של 2005(2), 6183). לפיכך, אני קובעת כי נכותו הרפואית של התובע כתוצאה מהתאונה היא בשיעור של 25%. הנכות התפקודית המונח "נכות תפקודית", מבטא מוגבלות או הפרעה בתפקודו של אדם שנפגע גופנית. מוגבלות זו יכול שתהא זהה או שונה מן הנכות הרפואית, כאשר הכוונה היא למידת השפעתה של הנכות על התפקוד בכלל. דהיינו, מידת הפגיעה בכושר התפקוד בתחומי החיים השונים (ראה: ע"א 432/80 שושן נ' אוטוקרס, פ"ד לז(1) 178, וכן ע"א 3049/93 גירוגיסיאן נ' סייף רמזי, פ"ד נב(3) 792). הכלל הוא כי שיעורה של הנכות התפקודית, או השלכותיה התפקודיות של הנכות הרפואית נקבעות על-ידי בית-המשפט לנוכח התרשמותו מהעדויות והראיות המובאות בפניו. לטענת התובע יש להעמיד את נכותו התפקודית בשיעור של 50% לפחות. לעניין זה טען התובע כי הנו אדם צעיר אשר עובר לתאונה עבד בעבודה הדורשת מאמץ פיזי ושימוש בשתי ידיו. בעקבות התאונה הוא איבד כמעט באופן מלא את יכולתו להשתמש ביד שמאל, כאשר הוא אינו מסוגל לבצע באמצעות היד עבודות הדורשות שימוש במוטוריקה עדינה ומאמץ פיזי. עוד מציין התובע כי המל"ל הפעיל את תקנה 15 וקבע כי נכותו התפקודית של התובע גבוהה מהנכות הרפואית. הנתבעות מצדן טענו כי ידו הדומיננטית של התובע היא יד ימין בעוד שהפגיעה היא ביד שמאל. בנסיבות אלו, לטענתן, ההשפעה של הנכות הרפואית על נכותו התפקודית של התובע, מינורית, אם בכלל. עוד טוענות הנתבעות כי לאחר תקופת ההחלמה שב התובע לעבודה אצל הנתבעת 1 והוא מתפקד באופן משביע רצון. לטענתן, אופי פגיעתו של התובע אינו שולל ממנו עבודה במשרה מלאה בכל מקום שהוא ובכל עבודה שאינה מצריכה שימוש ביד הלא דומיננטית. עוד הפנו הנתבעות אל קביעתו של דר' פריימן, המומחה מטעמן, אשר קבע כי ידיו של התובע מסוקסות ומיובלות והדבר מעיד על עבודה פיזית משמעותית הנעשית בשתיהן. התובע העיד כי ידו הדומיננטית היא יד ימין. בהתאם לעדותו הוא נהג לאכול עם יד שמאל ולאחר התאונה הרגיל את עצמו לאכול ביד ימין. התובע העיד כי הוא יכול לעשות שימוש בידו השמאלית אך לא לאורך זמן "כן, אבל אני לא יכול לעבוד ככה הרבה זמן. צריך שתי ידיים. עכשיו אני לא יכול לעבוד יותר מחמש דקות. אי אפשר לעבוד כל הזמן עם יד אחת, קשה לי מאוד" (עמ' 18 שורות 5-6 לפרוטוקול). התובע העיד כי הוא עובד בעבודות קלות כמו ספירה, נהיגה וחיתוך במספריים (עמ' 18 שורות 23-25 לפרוטוקול). "לפעמים אני עובד נהג, אם יש הובלה, מפרקים אותה במלגזה, אני לא לוקח אותה במלגזה. אברהם מעמיס לי ואני הולך לחברה של דודי השמש, באים ומורידים את הסחורה ואני הולך. לפעמים אני סופר את הפלטות, המכסים האלו שאני עושה. ש: ספירת מלאי? ת: לפעמים, אם צריך. יש מישהו שעושה ספירת מלאי. מה שאני מספק, אני סופר" (עמ' 21 שורות 27-31 לפרוטוקול). התובע העיד כי עד להיום הוא סובל מכאבים ביד (עמ' 23 שורה 7 לפרוטוקול). "המקצוע שלי זה בלחצנות, זה קשה בגלל שכרתו לי את האצבעות, צריך שתי ידיים וכוח" (עמ' 23 שורה 23 לפרוטוקול). עדותו של התובע בנקודה זו אמינה בעיני ומעידה על קושי תפקודי לבצע את עבודתו באותו האופן בו ביצעה בעבר. עם זאת, אין להתעלם מכך כי הפגיעה אינה בידו הדומיננטית של התובע, הוא חזר לעבוד באותו מקום העבודה והוא עובד שם גם כיום. התובע אף הציג בפני בית המשפט סרטון וידאו אשר צולם לאחר התאונה, המדגים כיצד הוא עובד על המכונה כשכפפות על ידיו. לזאת יש להוסיף את התרשמות המומחה מטעמן של הנתבעות, ד"ר פריימן, אשר קבע כאמור, כי ידיו של התובע מסוקסות ומיובלות והדבר מעיד על עבודה פיזית משמעותית הנעשית בשתי הידיים. בנסיבות אלו, מצאתי לנכון לקבוע כי נכותו התפקודית של התובע, כשיעור הנכות הרפואית שנקבעה על ידי המוסד לביטוח הלאומי, זאת בהתאם להלכה אשר נקבעה בע"א 3049/93 סימא גירוגיסיאן נ' סייף רמזי המאוזכר לעיל, לפיה כאשר מדובר על נכות בתחום האורטופדי, שיעור הנכות הרפואית משקף בדרך כלל את שיעור הנכות התפקודית. לא מצאתי כי יש לחרוג מהלכה זו ולפיכך אני מעמידה את נכותו התפקודית של התובע על שיעור של 25%. הפסדי השתכרות: אקדים ואציין כי אין בידי לקבל את טענת התובע לפיה יש לחשב את הפסד שכרו בהתאם להפסד בפועל שנגרם לו, לטענתו. לטענת התובע, הוא שב לעבודתו בחודש 12/2010 וזאת בשכר עבודה מופחת. לעניין זה העיד התובע כי לאחר חזרתו למקום העבודה המעסיק לפעמים נזקק לו רק יומיים שלושה בשבוע (עמ' 14 שורה 15 לפרוטוקול), כי הוא עובד עבודה קלה, ספירת מלאי, נוהג, חותך במספריים (עמ' 18 שורות 23-25, עמ' 21 שורות 27-32 לפרוטוקול), כי בממוצע הוא עובד כחמש שעות (עמ' 18 שורות 27-30 לפרוטוקול). עוד העיד התובע כי הוא ביקש מהמעביד לשוב לעבודה מכיוון שלא היה מסוגל לשבת בבית והמעביד הסכים לכך בשכר של 2,500 ₪ (עמ' 19 שורות 1-3 לפרוטוקול). בהתאם לעדותו הוא ניסה למצוא עבודה במקומות אחרים אך אלו לא היו מוכנים לקבלו בשל נכותו, אך הוא אינו זוכר את השמות של המקומות אליהם פנה (עמ' 19 שורות 4-5 לפרוטוקול). כשנשאל התובע מדוע לא ניסה לעבוד כשומר בשכר של 5,000 ₪, השיב: "אני לא קורא ולא כותב, איך יקבלו אותי? אני יודע שאם הוא שומר במקום של מכוניות, הוא צריך לרשום" (עמ' 19 שורות 8-9 לפרוטוקול). התובע העיד כי לאחר שהוא חוזר מעבודתו הוא משחק עם הילדים ולאחר מכן יוצא עם חבריו להסתובב בעיר (עמ' 21 שורות 22-23 לפרוטוקול). מר סנפיר העיד בפני כי מאז שובו של התובע לעבודה הוא אינו מתפקד כפי שתפקד בעבר (עמ' 30 שורה 3 לפרוטוקול). עוד העיד מר סנפיר בפני כי הוא אינו שוכח לתובע את השנים הטובות (עמ' 30 שורה 7 לפרוטוקול). יש לציין כי פגיעתו של התובע אינה בידו הדומיננטית ולא הוצגה בפני כל אסמכתא או חוות דעת מקצועית המעידה על אי מסוגלות מצדו של התובע לצאת ולעבוד בעבודות שאינן דורשות שימוש בידו הלא דומיננטית. התובע מבכר להמשיך לעבוד אצל הנתבעת 1, לטענתו, בהיקף משרה מצומצם של כחמש שעות ביום, לטענתו בשכר מופחת של כ 2700 ₪. סבורני כי בנסיבות אלו היה על התובע לפעול להקטנת הנזק על ידי מציאת עבודה התואמת למצבו ולחלופין משרה חלקית בנוסף למשרתו החלקית בנתבעת 1. טענת התובע כי ניסה לחפש עבודות אחרות מכניסות יותר, נטענה באופן כללי, בלא שידע לפרט את שמות מקומות העבודה אליהם לכאורה פנה וללא כל אסמכתא שתתמוך בטענה זה. כמו כן, אינני סבורה כי אי ידיעתו של התובע קרוא וכתוב, יש בה לבדה בכדי למנוע ממנו לחלוטין למצוא עבודה המתאימה לנתוניו ולמגבלותיו. זאת ועוד, אין להתעלם מכך שקיים פער משמעותי ובלתי מוסבר בין ההכנסה הכוללת הנטענת של התובע לבין הוצאות התא המשפחתי. התובע הנו המפרנס היחיד למשפחה המונה 7 נפשות, ילדיו בגילאים חצי שנה, 6, 8, 10 ו- 12 (עמ' 5 שורה 32 לפרוטוקול). לעניין זה העידה בפני אשתו של התובע כי הכנסתם החודשית הכוללת הנה בסך של 5,000 ₪ (עמ' 6 שורות 17-18 לפרוטוקול) המורכבת מסך של 2,440 ₪ קצבה וכ- 2,500 ₪ משכורת התובע (עמ' 6 שורות 1-5 לפרוטוקול). בהתאם לעדות אשת התובע הם אינם מקבלים עזרה כספית משום מקור אחר (עמ' 6 שורות 7-10 לפרוטוקול). הוצאות בני הזוג כוללות בין היתר, חשמל, גז 130 ₪ בחודש, ארנונה ומים, הוצאות אוכל בסך של לפחות 3,500 ₪, חיוב בכרטיסי אשראי בסך שנע בין 1,000 ₪ ל 1,500 ₪ לחודש, החזרי הלוואות בסך של כ- 1,500 ₪ לחודש, הוצאות בעבור הילדים בסך של כ- 4,000 ₪ בחודש ולעיתים כשהילדים חולים אף יותר (עמ' 10 שורה 18 לפרוטוקול). הוצאות רכב בסך של כ- 500 ₪. לעניין הרכב העיד התובע כי הוצאות הדלק בלבד מסתכמות בסך של 150-200 ₪ לשבוע (עמ' 21 שורה 5 לפרוטוקול), חשמל בסך של 500-700 ₪, אוכל לילדים לבית הספר סך של 100-150 ₪, קניית בשר חודשית בסך של 300-400 ₪ "אני קונה מה שצריך, יכול להיות 1,000 ₪ בחודש על אוכל (עמ' 21 שורות 11-12 לפרוטוקול). עוד העיד התובע כי הוא אינו יכול ליטול הלוואות וכי ההורים עוזרים לו (עמ' 22 שורות 6-7 לפרוטוקול). "ש: אז הגענו לסביבות 10,000 ₪ עבור הוצאות? ת: אנחנו מגיעים להוצאות חודשיות של יותר מ 10,000 ₪." (ראה עדות אשת התובע מרים אבו חאלד בעמ' 7 שורות 9-10 לפרוטוקול). "זו העבודה שלך, אתה מרוויח 2,500 ₪ ואתה מכסה את כל החובות שלך? ת: כן." (ראה עדות התובע בעמ' 21 שורה 21, עמ' 22 שורה 1 לפרוטוקול). מן האמור לעיל, אין ספק כי קיים פער משמעותי בין ההכנסה המוצהרת לבין הוצאות הנטענות. לשאלה כיצד מכוסה הפער, נותרה התשובה לוטה בערפל ומתמיהה ולא הוצע לכך כל הסבר סביר ומניח את הדעת, על ידי התובע. אף טענת התובע כי הוא נעזר כספית בבני משפחתו נטענה בעלמא ולא נתמכה במאום. בנסיבות אלו אכן יש מקום לטענת הנתבעת לפיה קיים ספק האם תלושי השכר לאחר התאונה אותם הציג התובע, אכן משקפים נאמנה את השתכרותו בפועל של התובע. עדות התובע ואשתו נוטעת בלב השומע ספק באשר להיקף משרתו של התובע אצל הנתבעת 1 לאחר התאונה. זאת יאמר בלשון עדינה. לעניין זה העידה אשת התובע כי התובע יוצא לעבודה בשעה 6:30 וחוזר בשעה 16:00 (עמ' 5 שורות 19-20 לפרוטוקול). העד יוסף דקה העיד כי התובע והוא היו יוצאים לעבודה מלוד בשעה 7:30 וחוזרים לפעמים בשעה 16:30 לפעמים בשעה 17:00 ולפעמים 18:00 (עמ' 25 שורה 5 לפרוטוקול). עדויות אלו עומדות בסתירה לעדות התובע לפיה הוא עובד בממוצע כחמש שעות ביום (עמ' 18 שורות 27-30 לפרוטוקול). אשת התובע אף העידה כי היא מכינה לבעלה לא פחות מחמישה כריכים לעבודה (עמ' 7 שורות 23-24 לפרוטוקול) וכי לעיתים התובע חוזר מהעבודה כשבגדיו מלוכלכים (עמ' 8 שורות 7-8) עובדות אשר יש בהן להצביע על כך שאופי עבודת התובע והיקפה של אותה עבודה, שונה מזה עליו הצהיר התובע. עצם העובדה כי התובע חוזר מעבודתו כאשר בגדיו מלוכלכים, אינה מתיישבת עם עדותו בפני, לפיה הוא עובד רק בעבודות קלות כגון כמו ספירות מלאי, נהיגה וחיתוך במספריים. זאת ועוד, מסרטון הוידיאו, אשר נערך מטעם התובע לאחר התאונה, המתעד את אופן העבודה של התובע על המכונה, נראה כי התובע עובד ללא כל מגבלה עם כפפות על ידיו על אותה המכונה ממש בה נפגע ושוב יש להפנות לקביעת המומחה מטעמן של הנתבעות, ד"ר פריימן, אשר קבע כי ידיו של התובע מסוקסות ומיובלות והדבר מעיד על עבודה פיזית משמעותית. אין די בטענה שמעסיקו של התובע "זוכר לו את הימים הטובים" ומאפשר לו, כך לטענתו, לעבוד בהיקף משרה מצומצם מאוד, בכדי לחייב את הנתבעת 2 חברת הביטוח לפצות את התובע בגין הפסדי ההשתכרות לפי ההפרש בפועל, זאת בנסיבות בהן כאמור, התובע אינו עושה די להקטנת הנזק ואף קיימות תהיות של ממש האם היקף משרתו הנטען של התובע אצל הנתבעת 1 כיום, אכן תואם להיקף עבודתו בפועל. בנסיבות, מצאתי לנכון לחשב את הפסדי התובע לתקופות אי הכושר, בהתאם לנכותו התפקודית. הפסד השתכרות לעבר מתלושי השכר שצירף התובע לחודשים 6/2009-8/2009, עולה כי שכרו הממוצע עובר לתאונה, עמד על סך של 8,495 ₪. סכום זה כשהוא משוערך להיום (הצמדה בלבד), עומד על סך של 9,119 ₪. תקופה א' - אי כושר מלא, מיום התאונה (8.9.09) ועד ליום 1.12.2010 מועד חזרתו של התובע לעבודה: 9,117 ₪ * 15 חודשים = 136,755 ₪, ובצירוף ריבית מאמצע התקופה סך של 140,372 ₪. תקופה ב' - מיום 1.12.2010 ועד למועד מתן פסק הדין, לפי 25% נכות תפקודית: 9,117 ₪ * 29.5 חודשים * 25% נכות= 67,238 ₪, ובצירוף ריבית מאמצע התקופה, סך של 68,155 ₪. סה"כ לעבר: 208,527 ₪ ובמעוגל 210,000 ₪. הפסד השתכרות בעתיד החישוב הנו לפי 25% נכות תפקודית משכר בסך של 9,119 ₪ ובהיוון עד גיל 67. 9,119 ₪ * 25% * (243.1743 - מקדם היוון) = 554,377 ₪ ובמעוגל 555,000 ₪. הפסד פנסיה או אבדן תנאים סוציאליים נוכח הפגיעה בשכר, הפיצוי בגין הפסד הפנסיה הוא כדלקמן: (208,527 ₪ * 12%) + (554,377 ₪ * 10%) = 80,461 ₪ במעוגל 80,000 ₪. עזרת צד ג' לעבר ולעתיד לטענת התובע, בסמוך לתקופת התאונה הוא נזקק לעזרה. לטענתו, הוא לא יכול היה לעשות כמעט אף פעולה שאותה ביצע בקלות עובר לתאונה וכן נאלץ להיעזר באשתו. לטענתו, מיום התאונה הוא לא קיבל עזרה בשכר וזאת מאחר ומצבו הכלכלי לא אפשר לו לעשות זאת. לטענתו, לאחר ששב לביתו מבית החולים, אשתו עזרה לו בלי הפסקה. הנתבעת 2 מצידה טוענת כי התובע חזר למסלול חייו הרגיל וכי הוא אינו נזקק לעזרת צד ג'. עוד טוענת הנתבעת 2 כי התאונה הוכרה כתאונת עבודה והמל"ל הוא זה שנושא בהוצאות הנסיעה לטיפולים רפואיים (תקנה 7 לתקנות המל"ל) ובהוצאות הרפואיות (תקנה 2 לתקנות המל"ל). עוד טוענת הנתבעת 2 כי התובע לא הציג כל ראיה בעניין הפסדים בפועל שנגרמו לו או למי שסייע בידו. התובע העיד כי במידת הצורך הוא יוצא מהבית לסידורים ובין היתר קניות בסופר (עמ' 18 שורה 12 לפרוטוקול; עמ' 21 שורות 8-9 לפרוטוקול). בהתאם לעדותו אשתו אינה עובדת היא זו שמטפלת בילדים ובעבודות הבית (עמ' 19 שורות 31-14 לפרוטוקול). עוד העיד התובע כי לאחר שהוא שב לביתו מהעבודה הוא מסתובב עם חברים (עמ' 21 שורות 19-20 לפרוטוקול). "אני בא הביתה מתרחץ, משחק עם הילדים ויוצא איזה שעתיים בערב בלוד." (עמ' 21 שורות 22-24 לפרוטוקול). בהתאם לעדותו הוא עוזר לאשתו בשטיפת הרצפות, כלים וכביסה במידת הצורך (עמ' 22 שורות 28-32 לפרוטוקול). אשת התובע הגב' מרים אבו חאלד הצהירה כי בסמוך לאחר התאונה היא הגישה לתובע עזרה רבה. בתקופה שלאחר התאונה, התובע לא היה מסוגל לעשות דבר, לא להתלבש, לא להתקלח ואף התקשה לאכול לבדו. לטענתה, היות והיא טיפלה בארבעת הילדים נאלצה אמו של התובע לעזור לה בניקיון הבית ובטיפול הילדים. לטענתה גם כיום התובע לא מתפקד בבית כפי שתפקד בעבר הוא עצבני יותר וחסר סבלנות. כמו כן הוא אינו מטפל יותר בבית והיא צריכה לעשות הכל, לרבות הזזת דברים כבדים, שלשם הזזתם היא נאלצת להיעזר בקרובי משפחה המתגוררים בסמוך (סעיפים 9-13 לתצהירה- ת/1 וכן עמ' 7 שורות 28-30, עמ' 11 שורה 7, 18-19 לפרוטוקול). הלכה פסוקה היא כי משעסקינן בעזרת בני משפחה, אין מקום לפסיקת פיצוי ככל שמדובר בסיוע סביר אשר ניתן לצפות כי יוענק לנפגע על ידי בן משפחה (ע"א 810/81 לוי נ' מזרחי, פ"ד לט(1) 477). בעניינו, אשתו של התובע אינה עובדת ולא הוכח כל הפסד שכר כתוצאה מהעזרה שהעניקה לתובע. כן לא הוצגה בפני כל אסמכתא אשר תעיד על הפסדים של אם התובע כתוצאה מהעזרה שהעניקה לתובע ואשתו בעבודות הבית והטיפול בילדים. יתרה מכך, כעולה מעדות התובע הוא מסוגל לסייע לאשתו בחלק מעבודתו הבית במידת הצורך וזאת בניגוד לטענת האישה לפיה כיום הוא אינו מסייע לה כלל בבית. יצויין כי לא הוצגה בפני כל אסמכתא, אשר תעיד על צורך של התובע לסיוע בשכר, והתובע בעצמו אף מודה כי לא נעזר בסיוע כאמור. יחד עם זאת, הלכה פסוקה היא כי רשאי בית המשפט לפסוק פיצוי בגין עזרת הזולת, אף מבלי שהובאה ראיה לכך, והוא אף יכול לערוך אומדנא ובלבד שהשתכנע כי העזרה שהושטה לנפגע ניתנה לו מעבר לזו המקובלת בין בני משפחה. (ע"א שושני נ' קראוז, פ"ד כח(1) 277; ע"א מלכה נ' אטקין, פ"ד מ"ד(4) 168). לפיכך, ראיתי לפסוק לתובע פיצוי גלובלי בגין עזרת צד ג' בסך של 30,000 ₪. בסכום זה לקחתי בחשבון עזרה שניתנה לתובע על יד בני המשפחה ובייחוד אשתו, בפרט בתקופת אי הכושר המלא, אשר חרגה מהעזרה שבני משפחה מושיטים זה לזה ברגיל. אשר לעזרת צד ג' בעתיד, אינני סבורה כי נכות התובע תחייב אותו בעתיד לעזרה בהיקף הנתבע הנטען על ידו ובהתחשב בעובדה כי לא הוצגה חוות דעת מקצועית או אסמכתאות כלשהן המעידות כי התובע יזדקק לעזרת צד ג' בעתיד, לא מצאתי לנכון לפסוק לו כל סכום בעבור תקופה זו. הוצאות על נסיעות תרופות וטיפולים רפואיים הוצאות שהוציא ניזוק עד למועד מתן פסק הדין, הן בגדר "נזק מיוחד", המחייב פירוט והוכחה (ד. קציר "פיצויים בשל נזק גוף", מהדורה רביעית, התשנ"ח-1997, עמוד 486). בענייננו, לא הציג התובע קבלות כלשהן עבור הוצאות כלשהן שהוציא בעבר. עוד אציין כי ממילא מוטלת על התובע החובה להקטין את הנזק בדרך של פנייה לקופת החולים בה הוא חבר על פי חוק הבריאות הממלכתי. כך גם יש להדגיש כי על התובע היה לפנות למל"ל להחזר הוצאותיו, בהיות התאונה תאונת עבודה. עם זאת סביר להניח שנגרמו לתובע הוצאות מסוימות שלא כוסו על ידי גורמים אלו. לכן זכאי התובע לפיצוי בגין ראש נזק זה על בסיס הערכה גלובלית בסך של 20,000 ₪. ביחס לעתיד, התובע לא הציג חוות דעת או אסמכתא רפואית שתאשר את טענתו לפיה יזדקק לטיפולים רפואיים בעתיד. לא שוכנעתי כי נכותו הרפואית של התובע בעקבות התאונה תצריך הוצאות בגין טיפולים בעתיד ולפיכך אינני מוצאת לנכון לפצותו בגין ראש נזק זה. כאב וסבל בהתחשב בנכותו ובימי האשפוז, אני פוסקת לתובע פיצוי בסכום של 100,000 ₪ על הנזק הלא ממוני שנגרם לו. סוף דבר, לאור האמור לעיל, אני פוסקת לתובע פיצויי ברכיבים הבאים: הפסד שכר לעבר, סך של 210,000 ש"ח הפסד שכר לעתיד, סך של 555,000 ש"ח הפסדי פנסיה או אבדן תנאים סוציאליים, סך של 80,000 ש"ח עזרת צד ג' לעבר, סך של 30,000 ₪. הוצאות על נסיעות תרופות וטיפולים רפואיים, סך של 20,000 ₪. כאב וסבל (נזק לא ממוני), סך של 100,000 ₪. סה"כ: 995,000 ₪, ובניכוי אשם תורם (5% ), סך של 945,000 ₪ במעוגל. מן הסכום דלעיל יש לנכות את תגמולי המל"ל בסך של 757,300 ₪ בהתאם לחוות דעת האקטואר מטעם הנתבעות, שי ספיר, מיום 9.1.2013. סכום זה כשהוא משוערך (הצמדה וריבית) נכון למועד מתן פסק הדין הנו בסך של 761,417 ₪. ובסה"כ 185,000 ₪ במעוגל. הנתבעות ישלמו לתובע את היתרה בסך 185,000 ש"ח, בצירוף שכר טרחת עו"ד בשיעור 15%, וכן הוצאות המשפט בסך 1000 ₪.נזקי גוףתאונות עבודה עם מכונהתאונת עבודה