תשלום בחסר על עבודה במסגרת מכרז

מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא תשלום בחסר על עבודה במסגרת מכרז: א. רקע והליכים 1. עניינו של פסק-דין, היא תובענה כספית ע"ס 653,454 ₪, שהגיש התובע, קבלן מורשה בתחום החשמל, כנגד הנתבעת (להלן גם: "המועצה"), בגין תשלום בחסר - לטענתו - בעבור עבודתו במסגרת שני מכרזים בהם זכה בזמנו לביצוע עבודות חשמל בתחומי ועבור המועצה: א. מכרז אחזקה ותאורה בתחום השיפוט של המועצה (להלן גם: "מכרז האחזקה") שבעקבות זכייתו בו, נחתם עמו הסכם מחודש 6/2000, נספח ב' לתצהיר התובע ת/1 (להלן: "הסכם ההתקשרות"). ב. הקמת עוגנים לייצוב עמודי תאורה במסגרת מכרז ביצוע עמודי חשמל ותאורה לאורך הגדר במושב לכיש (להלן גם: " מכרז עמודי התאורה"). 2. במסגרת שני המכרזים טוען התובע, כי בשל קשייה הכלכליים של המועצה, הוא לא קיבל את השכר המגיע לו במועד המוסכם בין הצדדים ובגין האיחורים בתשלום המגיעים לכשנה, הוא זכאי להפרשי הצמדה וריבית כחוק. 3. בנוסף, הוא תובע החזר סכומים שקוזזו - לטעמו שלא כדין - ע"י המועצה, גם כן בהקשר לשני המכרזים. 4. הצדדים הופנו, בהסכמתם, ע"י בית-המשפט, לניסיון גישור בפני מוסד הגישור בר-שיח בבאר-שבע, אולם הליך זה לא צלח. 5. בניסיון לקבוע את גובה החוב - ככל שקיים - הורה בית-המשפט לב"כ הצדדים להגיש חשבון מוסכם של גובה החוב, אך משלא הצליחו הצדדים להגיע לסכום מוסכם, מונה ע"י בית-המשפט מומחה בתחום החשבונאות (להלן גם: "המומחה החשבונאי") והוא התבקש לחוות דעתו ביחס לחובה הנטען של הנתבעת כלפי התובע, ככל שקיים, באם הסכם הפשרה שנחתם בין הצדדים ביום 1/12/03 (להלן: "הסכם הפשרה" או "נספח ו' לתצהיר התובע") תקף או לא. 6. במסגרת פרשת ההוכחות העידו: התובע בעצמו, על פני מספר ישיבות; מנכ"ל חברה לבדיקת מתקני חשמל שהגיש חוות-דעת מטעמו של התובע, מר אילן אמיר (להלן גם: "המומחה החשמלאי"); והמפקח מטעם המועצה של עבודת העוגנים והעמודים התומכים, מר איציק ארבל ממשרד אינג' י. אהרוני הנדסת חשמל בע"מ. 7. מטעם ההגנה העידו: מהנדס הנתבעת בתקופות הרלבנטיות לתובענה, מר פרוספר דהן, שהשתתף בסיור בהקשר לעבודות ביצוע העוגנים וראש המועצה הנוכחי, מר דני מורביה. 8. ב"כ הצדדים סיכמו בכתב. ב. טיעוני התובע 1. למעשה עסקינן בתביעה הכוללת שני מרכיבים עיקריים: 1.1 טענות התובע בעניין מכרז האחזקה; 1.2 טענות התובע בעניין מכרז עמודי התאורה. 2. ביחס למכרז האחזקה טוען התובע מס' טענות: 2.1 מאז פורסם המכרז ונחתם הסכם ההתקשרות, גדל היקף האחזקה הנדרש לעמודי תאורה, בגין הרחבות ניכרות שבוצעו במושבי המועצה ולכן הוא זכאי להגדלת גובה התשלום החודשי לעתיד וכן לסכום של 225,000 ₪ בגין תקופת העבר. 2.1.1 אמנם, הפיצוי הנדרש בגין הגידול בהיקף האחזקה עלה - לטענת התובע - על סך של 400,000 ₪, אך לאחר שיחות ומו"מ עם בעלי תפקידים במועצה שבהם דרשו להפחית את סכום הדרישה, הוא הסכים להפחית את דרישתו ובין הצדדים הוסכם על פיצוי לעבר בסך 225,000 ₪ (סעיף 21 לתצהירו של התובע ת/1) וכן תוספת מחיר של 20% לתשלום השוטף - לעתיד. 21.2 לטעמו, מכיוון שהנתבעת לא הציגה כל חישוב נגדי, יש לקבל את הסכומים כנכונים. 2.2 משלא מצאה המועצה מקור מימוני לתשלום המוסכם הזה, הציעה, בשנת 2003, במקום התשלום, להאריך את הסכם ההתקשרות למשך 4 שנים נוספות. 2.3 ברוח זו נחתם הסכם הפשרה מיום 1/12/03, במסגרתו התחייב התובע לוותר על סכום התוספת והנתבעת התחייבה לסלק את יתרת חובה בגין הפיגור בתשלומים השוטפים ולהמשיך את תוקפה של ההתקשרות בין הצדדים, בארבע שנים נוספות. דהיינו - מיוני 2004 ועד יוני 2008 (סעיף 24 לתצהיר ת/1). 2.4 אמנם בהסכם הפשרה נכתב, כי תקופת ההסכם היא לשנה אחת בלבד, ולמועצה תהא אופציה להאריך את התקופה בשלוש שנים נוספות, שנה בכל פעם, אך זאת כיון שמבחינה מינהלית אין המועצה רשאית להתקשר בהסכם ל -4 שנים רצופות, אולם סוכם, בעל-פה, כי האופציות תמומשנה עד תומן (סעיף 26 לתצהיר ת/1). 2.5 למרות התחייבותה לסלק את הפיגור בתשלומים, החלה הנתבעת לצבור פיגורים וכבר בכך הפרה את הסכם הפשרה. 2.6 יתרה מכך, למרות שבהתאם להוראות סעיף 3 שבהסכם ההתקשרות, שהמשיך לחול על מערכת היחסים בין הצדדים, מחויבת הייתה המועצה למסור לתובע את כל עבודות האחזקה של מערכות התאורה בתחומי המועצה וכן עבודות אחזקה של כל המבנים בתחומי המועצה, החלה המועצה למסור חלק מעבודות אחזקת החשמל לחשמלאי אחר. 2.7 לאור הפרת ההסכמים הבוטה מצד הנתבעת - כך לטעמו של התובע - הוא שלח אליה מכתב תלונה ביום 7/12/05 - ובתגובה גרמה המועצה להפסקה מיידית של הסכם ההתקשרות וכך, בסוף חודש דצמבר 2005, הוא קיבל מן הנתבעת מכתב מיום 7/12/05, בו הודיעה לו המועצה על סיום מיידי של הסכם ההתקשרות. 2.8 המשך הפיגורים בתשלומים, העסקת חשמלאי אחר תחתיו וכן הפסקת ההסכם טרם מועדו, לאחר שחלפה תקופה של שנה וחצי בלבד, הינם בגדר הפרת הסכם הפשרה והיא מזכה את התובע בהשבה של הסכום עליו ויתר במסגרת הסכם הפשרה - התוספת בסך 225,000 ₪, שערכה המשוער ליום הגשת התביעה: 260,460 ₪. 2.9 בנוסף, החלה הנתבעת לדרוש קיזוז סכומים, באופן חד-צדדי, מן התמורה המגיעה לתובע, תוך שהיא מנצלת את הפיגורים, הצטברות החוב והקשיים שנגרמו לתובע. 2.9.1 כך ניכתה סך של 20,000 ₪ מן התמורה שהגיעה לתובע ביום 17/1/05 וסך של 5,000 ₪ נוספים נוכו מן התמורה שהגיעה לו ביום 2/11/05. 2.9.2 סכומים אלו, כשהם משוערכים ליום הגשת התביעה - עומדים על 27,091 ₪. 2.10 בנוסף, למרות הודעת המועצה על סיום ההתקשרות בין הצדדים ביום 31/12/05, ביקשה ממנו הנתבעת להמשיך ולתחזק את מערכות התאורה עד לסוף חודש מרץ 2006, על מנת לאפשר העברה מסודרת - והוא הסכים. 2.10.1 למרות זאת, שילמה המועצה רק בגין חודש אחד וסכום היתרה (11,701 ₪ לחודש) בצירוף ריבית משפטית, עומד, ליום הגשת התביעה, על סך של 27,262 ₪. 3. לגבי מכרז עמודי התאורה, טוען התובע, כי לאחר שזכה במכרז, במהלך ביצוע העבודות, ביקשה הנתבעת לבצע תוספת ביחס לעבודות שנכללו במסגרת המכרז - להחליף רכיב שנקרא "עוגן" וזאת מטעמי בטיחות. 3.1 כפי שנהוג בסוג זה של עניינים וכפי שהיה נהוג בינו לבין המועצה בעבר, במקרה של תוספת עבודות, מחיר הביצוע נקבע על סמך אישור מחיר של מהנדס חשמל המקובל על הצדדים. 3.2 התובע הגיש, איפוא, ביום 17/12/04, חשבון הנסמך על אישור מהנדס חשמל, מר איציק ארבל, בסכום כולל של 80,000 ₪. 3.3 או אז הודיע לו המפקח מטעמה של הנתבעת, כי קיבל הוראה שלא לאשר לו תשלום כלשהו, ללא נימוק ענייני, ושלא לציטוט נמסר לו, כי ראש המועצה הגיע למסקנה שהתובע זכה במכרז עמודי התאורה שלא כדין. 3.4 התובע פנה, בתגובה, לבודק מוסמך של מערכות ומתקני חשמל, מר אילן אמיר שקבע - לטעמו של התובע - כי כל העבודות שבוצעו על ידו, היו עבודות שנדרש היה לעשותן. 3.5 כתוצאה מדו"ח זה ולאחר דין ודברים עם הנתבעת, היא נאותה לשלם לתובע סך של 40,000 ₪ בלבד - שוב, טעמו, ללא הסבר מניח את הדעת. 3.6 על כן, עותר התובע לתשלום סך נוסף של 40,000 ₪. 4. לגבי שני המכרזים, טוען התובע, כי הנתבעת הודתה בפיגור בתשלומים בגינם, ייחסה זאת לקשייה הכלכליים - ולכן הוא זכאי להפרשי הצמדה וריבית בגינם והסכום המגיע לו, בהתאם לחוות דעתו של המומחה החשבונאי, עומד על 47,000 ₪, נכון ליום הגשת התביעה, ככל שייקבע שוויתורו בהסכם הפשרה איננו תקף עוד, או 27,000 ₪ בגין עבודתו בתקופת ראש המועצה הנוכחי - ככל שייקבע, כי וויתורו של התובע במסגרת הסכם הפשרה - תקף ולא בוטל. 4.1 אמנם, במסגרת הסכם הפשרה, הוא וויתר על דרישתו זו, אך זאת בתמורה להארכת ההתקשרות עם המועצה עוד ב- 4 שנים - ומשהפרה המועצה את הסכם הפשרה בעקבות קשיים כלכליים - הוא בוטל וממילא בוטלה הסכמתו זו. 4.2 לטעמו, הסכם הפשרה כלל איננו עוסק בהפרשי הצמדה וריבית, אלא עוסק בפיצוי המגיע לו בגין הרחבת היקף העבודה במכרז האחזקה בלבד. 5. לטענתו של התובע, הוכרה בפסיקה זכותו של אדם לקבל פיצוי עבור איחור בתשלום, כזכות יסוד בגין שחיקת ערך הכסף. 6. התובע מכחיש, כי בהתנהגותו, דהיינו העדר טרוניות במהלך תקופת עבודתו, וויתר על דרישתו זו לריבית והפרשי הצמדה בגין האיחור בתשלומים וטוען, כי דרש, כל העת, לשלם לו סכומים אלו. 7. התובע מצר על רמיזותיו של ראש המועצה, בעדותו, כי הסכם ההתקשרות של התובע עם המועצה, שנחתם בתקופת ראש המועצה הקודם, נגוע בשחיתות, אם כי הוא טוען, כי אם מדובר בחוזה נגוע בשחיתות, אזי הוא בלתי חוקי, בטל וכלל לא ניתן לאוכפו. 7.1 כך גם הסכם הפשרה שנחתם, בהמשך לו, ואם הוא בטל גם כן, אזי ממילא מופטר התובע מוויתוריו במסגרתו. 8. התובע דוחה את טענת ראש המועצה, לפיה לא היו הרחבות ומצביע על העובדה, שאפילו הוא הסכים ובתקופתו אף שולם לתובע סכום מוגדל כתשלום החודשי, בהתאם להוראות הסכם הפשרה. 9. התובע ממשיך וטוען, כי המועצה הפרה את הסכם הפשרה בשל קשייה הכלכליים, לא רק באי-המשכת הסכם ההתקשרות עמו לאורך כל 4 שנות העבודה המוזכרות בהסכם הפשרה, אלא מפני שהעסיקה, עוד בתקופת עבודתו של התובע, קבלן אחר במקומו, הקבלן מזוז, לביצוע עבודות אחזקה שונות אשר התמורה בגינן אמורה להשתלם בנפרד ובנוסף לתשלום עבור התאורה. 10. התובע טוען, כי המומחה החשבונאי טעה, כשהפחית מן הפיצוי המגיע לו בגין הרחבת היקף העבודות עד למועד הסכם הפשרה, את התוספות שקיבל התובע בגין ביצוע אותן עבודות בעתיד, שכן יצא מתוך ההנחה המוטעית, שהסך של 225,000 ₪, עליו סוכם בהסכם הפשרה, ישולם לתובע לשיעורין, בעתיד, באמצעות הגדלת התשלום החודשי, אלא שהתשלום החודשי המוגדל נועד, כאמור, לפצות על הגדלת ההיקף לעתיד בעוד שהסכום של 225,000 ₪ נועד לפצות על הגדלת ההיקף - לעבר. 11. התובע דוחה את טענת הנתבעת, כי אין לחייבה לשלם תשלומים שלא אושרו מראש, בהיותה מועצה הפועלת עפ"י תקציב, שכן, לטעמו, לא הביאה הנתבעת כל ראיות לכך שההליכים הנוגעים לאישור התשלומים הנוספים לתובע, היו נעדרי עיגון תקציבי וכי העבודות בוצעו ללא אישור. לטענתו, הוא פעל בדיוק בהתאם להוראות הדרגים המוסכמים במועצה ועשה כל מה שנדרש ממנו כדי לקבל אישורים לתשלום וגם דרישותיו לקבל כספים נוספים שלא נכללו במסגרת מכרז התאורה, נדונה בכובד ראש ע"י ראש המועצה הקודם והגזברות ובסופו של דבר, אושר לו התשלום הנקוב בחשבון מס' 130 שהגיש. 11.1 יתרה מכך, העובדה, שראש המועצה הנוכחי אישר תשלומים מוגדלים עבורו, בהתאם להסכם הפשרה, מעידה על כך, שהיה מקור תקציבי והמהלך של אישור התשלום היה תקין. 11.2 אשר לעוגנים - כלל לא מדובר, לטעמו, בהרחבה תקציבית, אלא בסעיף הנכלל במכרז, אשר משום מה לא נערך לגביו כתב כמויות מפורט. ג. טיעוני הנתבעת 1. לגבי מכרז האחזקה - טוענת הנתבעת, כי עבודות האחזקה השוטפות היו בסכום פאושלי, דהיינו סכום חודשי קבוע בין אם ביצע התובע עבודה ובין אם לאו. 2. עוד טוענת היא, כי היקף העבודה לא גדל מאז פורסם המכרז ובמועד החתימה על הסכם ההתקשרות, כבר ידע התובע על קיומן של הרחבות במושבים שונים בתחומי המועצה. 2.1 לחילופין - התובע וויתר על תוספת התשלום בגין ההרחבה, ככל שהייתה, במסגרת הסכם הפשרה מיום 1/12/03. 3. הנתבעת מכחישה, כי הפרה את הסכם הפשרה ו/או את הסכם ההתקשרות וטוענת, כי עמדה בכל התחייבויותיה באותם הסכמים. 4. לטענת הנתבעת, הפסקת התקשרותה עם התובע נבעה מזכות שהוקנתה לה בהסכמים שנחתמו בין הצדדים - ולמעשה, אין המדובר בהפסקת הסכם ההתקשרות, אלא באי-מימוש אופציה שניתנה לה להאריכו בכל פעם - בשנה נוספת. 5. הנתבעת טוענת, כי הסיבה להפסקת ההתקשרות הייתה קשיים כבדים אליהם נקלעה המועצה; מונה לה חשב מלווה והוטלה עליה תכנית הבראה קשה ויסודית שבמסגרתה פוטרו כ- 50% מעובדיה. 6. לטענת הנתבעת, במסגרת אותה התייעלות כלכלית, הוחלט גם לבחון את נושא עבודות החשמל במועצה ובחינה זו לימדה, כי בתחום זה יש בזבוז רב של כספים, הן בכמות עבודות החשמל בגינן נדרש תשלום והן בגין התעריפים שנקבעו לעבודות אלה - וחסכון זה הוכח, הלכה למעשה, מיד עם הפסקת ההתקשרות עם התובע. 7. לטענת הנתבעת, העלה התובע טענותיו כלפיה, רק לאחר סיום ההתקשרות עמו, ואין להן בסיס עפ"י ההסכמים שבין הצדדים. 8. לטענת הנתבעת, אוסר עליה סעיף 89 לצו המועצות המקומיות (מועצות אזוריות) תשי"ח - 1958 להתקשר - בין היתר לשם ביצוע עבודות - אלא עפ"י מכרז. 8.1 על כן, ללא הזמנת עבודה חתומה ע"י הגזבר ומנהל הרכש - לא ניתן לחייב את המועצה בתשלום כלשהו. 9. לטענת הנתבעת, במסגרת הסכם הפשרה הוסדרו כל טענות התובע וההסכם הושג לסילוקן. 10. לטענת הנתבעת, וויתר התובע, במסגרת הסכם הפשרה, על דרישתו לסך של 225,000 ₪ (וכן על דרישתו ל"תוספת יוקר", היינו: הפרשי הצמדה) - תמורת הארכת הסכם ההתקשרות בין הצדדים משנת 2000 - בשנה נוספת כשלמועצה הוקנתה אופציה להאריך את תקופת ההתקשרות עוד ב- 3 תקופות של שנה. 11. לגבי נושא הריבית והפרשי ההצמדה בגין פיגורים בתשלומים בשני המכרזים, טוענת הנתבעת, כי בהתנהגותו, בכך שלא הפסיק עבודתו עמה ולא דרש במפגיע לשלם סכומים אלו, גילה התובע דעתו, כי וויתר על דרישה זו. 12. הנתבעת מפנה גם להוראת סעיף 10.2 להסכם הפשרה, לפיו רשאית המועצה לסיים את ההתקשרות עפ"י הסכם זה לפי שיקול דעתה הבלעדי, בהודעה מוקדמת שתינתן בכתב 45 יום מראש והפסקת ההסכם לא תזכה את התובע בפיצויים ו/או סעד מכל מין שהם. 13. הנתבעת מפנה גם להוראות סע' 9.5 ו- 9.7 להסכם ההתקשרות (המקורי), משנת 2000, לפיו הסכומים הנקובים בו הם סופיים ולא יישאו הפרשי הצמדה כלשהם וכי לקבלן ידוע, כי התמורה היא מלוא התמורה לה הוא זכאי עפ"י ההסכם והוא לא יהיה זכאי לכל תמורה נוספת. 14. הנתבעת מפנה גם, כאמור, לנוסח הסכם הפשרה, שם נקבע - לטעמה - מפורשות, כי התובע מוותר על דרישתו "לתוספת יוקר", דהיינו - הפרשי הצמדה (בנוסף לוויתורו על הסכום הנובע מהגדלת היקף העבודה כנטען על ידו). 15. לטעמה, די בהוראות אלה כדי להביא לדחיית התובענה. 16. לטעמה של הנתבעת, אישר המומחה החשבונאי, כי קרן החוב לתובע נפרעה במלואה (סעיף 3(א) לחוות הדעת) - ומשוויתר התובע על דרישתו לתוספת יוקר, אין לו כל עילת תביעה בנדון כלפי המועצה. 17. הנתבעת מדגישה, כי התובע לא ביטל מעולם את הסכם הפשרה ואילו היה מבטל אותו, היה אמור להשיב לה את כל התשלומים העודפים ששולמו לו מכוחו של אותו הסכם. 17.1 סכום התוספת החודשית שקיבל התובע, מכוחו של הסכם הפשרה, עומד על 53,775 ₪, עפ"י חוות-דעת המומחה החשבונאי. 18. לטענת הנתבעת, לא הוכיח התובע את הנזק שנגרם לו כתוצאה מן העיכוב הנטען בתשלום ולא המציא אישור על תשלום ריבית בבנק או כיו"ב. 18.1 על כן - לטעמה - בהעדר הוכחת נזק, לא ניתן לפסוק פיצוי. 19. הנתבעת טוענת, כי במשך כל השנים הארוכות בהן שימש התובע כקבלן החשמל של המועצה, היה התובע מודע למצבה הכלכלי הרעוע ואעפ"י כן, בחר להמשיך ולהתקשר עמה, בכל פעם מחדש ואף הציג עצמו כמי שמוותר על עמידה דווקנית בתנאי הסכם ההתקשרות, משום שידע להעריך את התשלום הנאה שהיה מקבל מן המועצה תמורת עבודתו. 19.1 על כן היא סבורה, כי דרישתו כיום להפרשי הצמדה וריבית אינה בתום-לב. 20. אשר להנחה שהעניק התובע למועצה, בסך 25,000 ₪, אותה מבקש הוא כיום לבטל, תוהה הנתבעת מדוע לא נכון היה ליתן למועצה הנחה כאשר קיבל ממנה, במשך שנים, מיליונים רבים ומדוע יש לאפשר לו לחזור בו לאחר שנים ארוכות? מדובר בשברירי אחוזים מן הסכומים שהרוויח במועצה ברבות השנים. 21. אשר למכרז עמודי התאורה, סבורה הנתבעת, כי הוכיחה שהתובע ביצע עבודות שלא לצורך ובפרט - ללא אישור. 22. על כן טוענת הנתבעת, כי החשבון שהגיש התובע נבדק ואושר ברובו, אך לא אושר לתובע תשלום בגין הצבת עוגנים מיותרים. 23. הנתבעת מפנה לפרוטוקול הסיור ת/3, ממנו עולה, לכאורה, כי התובע הציב עוגנים בלא שקיבל אישור כספי מן המועצה; בלא שקיבל הנחיה בדרג המקצועי (מתכנן) להצבת כמות כזו של עוגנים ובמהלך הסיור התברר, כי הוצבו עוגנים רבים ללא צורך - עוגנים אוויריים, עוגני מתכת ועמודי משען וכי הנושא הוסבר לקבלן, הן ע"י המתכנן והן ע"י מהנדס המועצה. 23.1 על כן סוכם, כי המועצה לא תשלם עבור עבודה שאינה נדרשת ולא נדרשה. 24. הנתבעת מדגישה, כי מדובר בעבודה המתוקצבת ע"י משרד הביטחון ומפוקחת על ידו ולפיכך, אין ביכולתה לשלם עבור עבודה שלא אושרה ע"י משרד הביטחון. 25. הנתבעת טוענת, כי שילמה לתובע, עבור חלק מן העבודות, לפנים משורת הדין, אולם בוודאי שלא ניתן לחייבה על יתרת העבודה המיותרת רק משום שבוצעה ע"י התובע, ואם בחר התובע לבצע עבודה מיותרת עפ"י שיקול דעתו וללא הנחיה ו/או תיאום עם משרד הביטחון, אין לו אלא להלין על עצמו. 26. הנתבעת סבורה, כי יש ליתן אמון מלא בעדיה ולטעמה, גירסתה חוזקה גם ע"י עדויות עדי התביעה. 27. הנתבעת מדגישה, כי התובע נמנע מלזמן לעדות את ראש המועצה הקודם, שחתם עמו על הסכמי ההתקשרות והפשרה, למרות שיכול היה לחזק את גרסתו - ומבקשת להסיק מכך את המסקנות הקבועות בפסיקה במקרים בהם צד נמנע מזימון עד חיוני, ללא הצדק סביר.. 28. הנתבעת סבורה, כי עדותו של התובע הייתה בלתי אמינה, מלאת סתירות ובחלקה הגדול, היא אף תומכת בגרסת ההגנה. 29. לטעמה, גם עדויות עדי התביעה האחרים חיזקו את גרסת ההגנה, כמו עדותו של מר אילן אמיר או עדותו של מר איציק ארבל. 30. לעומת זאת, היא עותרת ליתן משקל רב לעדויות ראש המועצה ומהנדס המועצה מר פרוספר דהן. 31. לטעמה של הנתבעת, פעל ראש המועצה כדין ושילם לתובע את כל התחייבויות המועצה כלפיו ולבסוף פעל בהצלחה אשר נמנע מלהאריך את הסכם ההתקשרות עם התובע והפחית את עלויות אחזקת החשמל בשטחי המועצה בלמעלה מ- 50%. 32. לגבי העברת עבודות לקבלנים אחרים טוענת הנתבעת, כי לאחר שהודיעה לתובע שהיא מסיימת את אופן ההתקשרות עמו, הוא לא נתן את השירות שאנשי המקצוע דרשו וייתכן, שכתוצאה מכך, נעזרה המועצה בקבלנים אחרים. 33. אין התייחסות עניינית של הנתבעת, בסיכומיה, לדרישה ביחס לשני חודשי עבודתו של התובע בשנת 2006, שלא שולמה התמורה בגינם. 34. על כן סבורה הנתבעת, כי מדובר בתובענה שהוגשה בהעדר בסיס - לא בדין, לא בהסכמים שנחתמו ולא בעובדות כפי שהוכחו במשפט ומוטב היה שלא הייתה מוגשת. 35. זאת ועוד: דווקא התובע, ש"ינק שנים ארוכות מעטיני המועצה" - כלשון ב"כ הנתבעת בסיכומיו - ידע היטב את מצבה הכלכלי הקשה ואת פעולות ההתייעלות שננקטו, לרבות פיטורין של מחצית מעובדי המועצה, ולכן - לטעמה - היה צריך להימנע מלהגישה. 36. הנתבעת עותרת, איפוא, לדחות את התביעה ולחייב את התובע בהוצאות המשפט שנגרמו למועצה ובשכ"ט עו"ד. ד. דיון 1. חילוקי הדעות בין הצדדים מתייחסים ל- 5 נושאים, המפורטים גם בחוות דעת המומחה החשבונאי, לפי גובה הסכומים הנתבעים בכתב התביעה ומשוערכים למועד הגשתו: 1.1 הפרשי הצמדה וריבית בגין פיגורים נטענים בתשלומים - 298,461 ₪ 1.2 תוספת תמורה בגין הגדלת היקף התחזוקה הנדרש במכרז האחזקה - 260,461 ₪ 1.3 ההנחות שקוזזו ע"י המועצה - 27,091 ₪ 1.4 עבודות תחזוקה לחודשים 3/2006 - 2 - 27,262 ₪ 1.5 יתרת (מחצית) התמורה שקוזזה במסגרת מכרז עמודי התאורה - 40,000 ₪ הפרשי הצמדה וריבית בגין פיגורים בתשלומים 2. אין חולק על כך - והדברים עולים גם מחוות דעתו של המומחה החשבונאי, כי קרן החוב לתובע נפרעה במלואה (סעיף 3(א) לחוות הדעת). 3. אין גם חולק על כך - והנתבעת הודתה בכך - כי היו פיגורים בתשלומים לתובע, במסגרת שני המכרזים וזאת, בשל מצבה הכספי המעורער של המועצה. 4. השאלות הן, האם התובע היה זכאי מלכתחילה לקבלת הפרשי הצמדה וריבית חוקית בגין האיחורים בתשלומים, או שהסכומים, הנקובים בהסכם ההתקשרות, הם סופיים, בלי קשר למועדי התשלומים ובמידה והתובע היה זכאי מלכתחילה לקבלתם - האם וויתר על דרישתו זו בהתנהגותו ו/או בהסכם הפשרה משנת 2003. 5. לא מקובלת עלי עמדת הנתבעת, לפיה, מלכתחילה לא זכאי היה התובע לפיצוי בגין האיחורים בתשלומים. 5.1 לטענה, כי סעיפים 9.5 ו- 9.7 להסכם ההתקשרות קובעים, כי הסכומים הנקובים בו הם סופיים ולא יישאו הפרשי הצמדה כלשהם, יש להשיב, כי אכן זה נוסח הסעיפים, אולם הם נועדו להבהיר, כי התמורה החוזית בהסכם זה היא סופית. יחד עם זאת, סעיף 9.4 לאותו הסכם קובע, כי על הנתבעת לשלם התמורה בתוך 30 יום ממועד אישור החשבון ואין להסיק מנוסח הסעיפים דלעיל, כי הם מאפשרים לנתבעת לפגר בתשלום התמורה, ככל העולה על רוחה, בלא שיתווספו פיצויים בגין איחורים בתשלום. 5.2 לטענה, כי התובע לא הוכיח נזקים שנגרמו לו בעקבות הפיגורים בתשלומים ולא צירף אסמכתאות לתשלום רביות בבנקים וכיו"ב, יש להשיב, כי הזכות לקבלת פיצוי בגין איחור בתשלום הוכרה בפסיקה ואף זכתה למעמד של זכות יסוד, כדי למנוע את שחיקת ערך הכסף. 5.3 הבסיס החוקי לזכות פיצוי בגין שחיקת ערך הכסף, מצוי בהוראות סע' 10 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה) תש"ל - 1970 וסעיף 1 לחוק עשיית עושר ולא במשפט התשל"ט -1979 וגובה ההשבה מבוסס במשפטנו על חוק פסיקת ריבית והצמדה תשכ"א - 1961. 6. אלא, שטענתה השנייה של הנתבעת - שהתובע וויתר, במסגרת הסכם הפשרה, על הפיצוי בגין הפיגורים בתשלומים - ראויה לעיון. 7. אכן, בהסכם הפשרה, מיום 1/12/03, נאמר, כי לטענת הקבלן (התובע) לא הובאו בחשבון בהסכם ההתקשרות משנת 2000, ההרחבות בכל המושבים; לכן אין התאמה, בין כמות העבודה לתמורה המשולמת בגינה וכי הקבלן הגיש חשבון הפרשים על הפער ודורש תוספת תשלום בסך 225,000 ₪. 8. עוד נקבע בהסכם הפשרה, כי ע"מ לפתור את המחלוקות כפי שהוצגו, הסכימה המועצה להאריך את הסכם ההתקשרות עוד בשנה (יוני 2004 - יוני 2005) וכן תינתן לה אופציה להאריכו בעוד 3 שנים, כל שנה בהודעה מראש וכן תגדיל את התשלום החודשי ב- 20% והוא יעמוד על סך של 11,701 ₪ - ותמורה זו "תכסה את כל טענות הקבלן לגבי הגידול בהיקפי העבודה". 9. במקביל נקבע בהסכם הפשרה, כי בתמורה להארכת תוקף ההסכם לשנה נוספת והגדלת התשלום החודשי בכ- 20% - "הקבלן יוותר על כל דרישה נוספת לתשלום בגין תוספת יוקר או הגדלת כמות העבודה בגין השנים הקודמות ובגין השנים נשוא הסכם זה וכן יוותר על תביעתו לתשלום הפרשים כפי שהוצגו בחשבון מס' 130". 9.1 חשבון מס' 130 - נספח ז' לתצהיר התובע מתייחס לסך של 225,000 ₪ הנדרש, כאמור, בגין תאורת הרחוב שאיננה נכללת בהסכם ההתקשרות. 10. אין חולק על כך, כי המועצה המשיכה להעסיק את התובע, במסגרת מכרז התאורה למשך שנה לפחות והגדילה את סך התשלום החודשי - ובכך, לכאורה, עמדה בהתחייבויותיה בהסכם הפשרה. 11. אמנם התובע טוען, כי להסכם הפשרה צורפה התחייבות בע"פ לממש את שלוש האופציות המוקנות למועצה להארכת הסכם ההתקשרות כפי ששופר ע"י הסכם הפשרה. 12. אלא, שמדובר בעדות בע"פ כנגד מסמך בכתב וכזו איננה מותרת בהתאם להוראות סעיף 80 לחוק הפרוצדורה העותומאנית. 13. יתרה מכך, בתצהירו ת/1, נמנע התובע מלהבהיר מי נתן לו את ההתחייבות וגם במהלך חקירתו בבית-המשפט, ניסה לעמעם את הדברים ולטעון, כי סמך "על הכתוב" (ע'45, ש' 39). כאשר הבהיר לו בית-המשפט, כי הדברים אינם כתובים, טען התובע, לראשונה במפורש, כי ראש המועצה הקודם הבטיח לו זאת בע"פ (עמ' 45 לפרוט', ש' 40 - 45). עם החשב הוא לא דיבר כלל על ההסכם (עמ' 46 לפרוט', ש' 6 - 7). 13.1 לשאלת בית-המשפט מדוע לא ביקש לקבל את התחייבות בכתב, אפילו בנפרד מהסכם הפשרה, השיב התובע: "...אני האמנתי. אני אדם מאמין וגם לא ראיתי את זה כבעיה" (עמ' 44, ש' 26). 14. גם אם ניתן היה לחשוב על קונסטרוקציה משפטית שתכשיר עדות בע"פ כנגד מסמך בכתב, כגון טענה שההבטחה ניתנה לאחר החתימה על הסכם הפשרה, הרי שהתובע נמנע מלזמן את ראש המועצה הקודם, שיכול היה לאמת או לפחות לחזק את טענת ההבטחה בע"פ שניתנה חרף נוסחו הברור של הסכם הפשרה ומשלא ניתן כל הסבר מניח את הדעת לאי זימונו של המבטיח, כנטען, אין מנוס מן המסקנה, כי אילו הוזמן לעדות, לא היה תומך בטענתו זו של התובע. 15. למעלה מן הדרוש יצוין, כי גם תוקפו של הסכם ההתקשרות משנת 2000 - שהסכם הפשרה הותיר את תנאיו על כנם (ראו הודאת התובע בעמ' 39 לפרוט', ש' 10 - 14) היה לשנה אחת עם אופציות שנתיות להאריכו 3 פעמים. 15.1 יחד עם זאת קובע סעיף 10.2 להסכם ההתקשרות, שנותר בתקפו, כי המועצה תהא זכאית לסיים את ההתקשרות על-פי ההסכם "בהודעה מוקדמת שתינתן בכתב 45 יום מראש" והתובע מצהיר בזה "כי הפסקת ההסכם כאמור לא תזכה אותו בפיצויים ו/או סעד מכל מין שהוא". 15.2 אין חולק על כך, כי הנתבעת קיימה גם הוראה זו בהקשר להפסקת ההתקשרות עם התובע. 16. התובע לא הודיע על ביטול הסכם הפשרה (ראו עמ' 42 לפרוט', ש' 14 - 15). 17. בנסיבות אלה, תקף וויתורו של התובע על התוספות בגין הפיגורים בתשלומים, עד למועד הסכם הפשרה. 17.1 נכון שלכאורה ויתר התובע, בהסכם הפשרה, על הפיצוי גם "בגין השנים נשוא הסכם זה", אולם המומחה החשבונאי ציין, בחוות דעתו, כי סוכם בין הצדדים כי "במידה וההסכם כן בתוקף, הסכום שבמחלוקת הוא 27,000 ₪" (סע' 3.א. לחוות הדעת). 18. נותר, איפוא, החוב בגין אותם פיגורים, ממועד החתימה על הסכם הפשרה, ובהתאם לחישוב בחוות-הדעת הוא עומד על 27,000 ₪ ליום עריכת חוות-הדעת - 17/12/2008. 19. אגב, בסעיף 18 לתצהירו עותר התובע לשלם לו סך של 298,461 ₪, בערכי 30/6/06, כאשר סך של 50,000 ₪ הוא "בגין יתרה שוטפת שטרם נפרעה ושאין מחלוקת על זכותי לקבלה". 19.1 אלא שב"כ התובע הבהיר, במהלך המשפט (עמ' 47, ש' 14 - 15), כי סכום עודף זה של 50,000 ₪ לא נתבע ע"י התובע. 20. אשר על כן, הנני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע, בגין מרכיב זה של התובענה, סך של 27,000 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית חוקית מיום 17/12/08 ועד למועד התשלום בפועל. התוספות בגין הגדלת היקף התחזוקה (במרכז האחזקה) 21. גם על הסכום שנתבע בגין הגדלה נטענת של היקף התחזוקה במכרז האחזקה, וויתר התובע במסגרת הסכם הפשרה בסעיף ד', כשהסכום מפורט בחשבון מס' 130 - נספח ז' לתצהיר התובע - והתובע מוותר על תביעתו לתשלום הפרשים כפי שהוצגו באותו חשבון. 22. בהתאם לניתוח שנערך בהקשר לנושא הפרשי ההצמדה וריבית בגין פיגורים בתשלומים, משקבעתי, כי לכאורה עמדה הנתבעת בתנאי הסכם הפשרה ובהעדר הוכחה לטענה, כי הנתבעת התחייבה, בע"פ, מעבר למפורט בכתב באותו הסכם, אין התובע רשאי להעלות דרישתו זו בהקשר למכרז האחזקה - והיא נדחית. ההנחות שקוזזו ע"י המועצה 23. ברכיב תביעה זה, נתבעות המועצה להשיב לתובע סך של 20,000 ₪ שנוכה מתמורה שהגיעה לו ביום 17/1/05 וסך של 5,000 ₪ שנוכה מן התמורה ששולמה לו ביום 2/11/05. 24. לטענת התובע, כאמור, נוכו הסכומים הללו בלא כל סיבה עניינית לקיזוז ועל כן, יש לשלם לו סכומים אלו, העומדים, ליום הגשת התובענה, על הסך של 27,091 ₪. 25. במסגרת חקירתו הנגדית בבית-המשפט סיפר התובע, כאשר הוטח בפניו שמדובר בסכומי הנחה שהעניק למועצה, כי "זה לא נקרא הנחה. אילצו אותי לאחר שלא שולמה בזמן, שאם אתה רוצה כסף, אז החשב אמר שתעשה הנחה של 10% מהכספים שיושבים לי בחשבון ותקבל כסף. לצערי, המצב הכלכלי לא היה טוב והנחתי את הצד המשפטי בצד ולקחתי מה שהציעה לי מן הפן הכלכלי..." (עמ' 47 לפרוט', ש' 22 - 25). 26. בהמשך התברר, כי התובע הוציא חשבוניות זיכוי בגין ההנחות שהעניק: "אני לפחות רציתי לזכות את עצמי, כי המערכת לא תהיה מאופסת..." הסביר התובע בעמ' 47 לפרוט', ש' 28 - 29. 27. לא הונחה, ע"י התובע, כל תשתית ראייתית לטענה, כי אולץ להסכים למתן ההנחות כתנאי לקבלת התשלומים ונותרנו, איפוא, רק עם סיטואציה במסגרתה העניק התובע הנחות אלה ב- 2 מועדים בשנת 2005, כשבמקביל הוא דואג להוציא חשבוניות זיכוי בגינן ולא שילם מס הכנסה או מע"מ בגין סכומי ההנחה. 27.1 המומחה החשבונאי מציין, בחוות דעתו, בסעיף 3.ג., כי הומצאו לו, ע"י הנתבעת, שתי חשבוניות זיכוי בסך 20,000 ₪ ו- 5,000 ₪ עליהן כתוב "הנחה כללית לחובות על-פי דרישת הגזבר" ו- "הפחתה מחוב כרטיס הנהלת החשבונות של המועצה לפי בקשת הגזבר להקדמת תשלום". 28. לא ברור, מדוע נמנע התובע, במשך שנים רבות, מלדרוש סכומי הנחות אלו, אם באמת לא הסכים להעניקן, אך משהוציא בגינן גם חשבוניות זיכוי, גילה לכאורה דעתו, כי אין מדובר במעשה סחטנות ואין בסיס לתביעתו ברכיב זה של התביעה. 29. תביעתו של התובע בנושא זה - נדחית איפוא. יתרת התשלום בגין ביצוע עבודות האחזקה בחודשים 3/2006 - 1 30. לטענת התובע, הוא התבקש להמשיך ולתת לנתבעת שירותים בגין אחזקת התאורה במשך 3 חודשים נוספים (ינואר עד מרץ 2006), אך קיבל שכר עבודה עבור חודש אחד בלבד (חודש ינואר 2006). התובע התבקש לעשות כן, עד להשלמת המכרז החדש וביצוע העברה מסודרת לקבלן שזכה. 31. הגם שבכתב הגנתה הכחישה הנתבעת, באופן גורף, את טענות התובע בנדון, לא הוצגה כל גרסה נגדית עניינית והדבר גם לא מוצא ביטוי בסיכומיה. 32. סכום התמורה בגין עבודות האחזקה לחודשים 3/2006 - 2, עפ"י האמור בחוות-דעת המומחה החשבונאי, כשהיא משוערכת ליום הגשת התביעה, עומד על 27,262 ₪. 33. הנני מקבל, איפוא, תביעתו של התובע ברכיב נזק זה ומחייב את הנתבעת לשלם לו סך של 27,262 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית חוקית מיום עריכת חוות הדעת 17.12.08 ועד למועד התשלום בפועל. יתרת התמורה שקוזזה במסגרת מכרז עמודי התאורה 34. הסכום הנתבע, ברכיב נזק זה, כמפורט גם בחוות-דעתו של המומחה החשבונאי הוא 40,000 ₪ - מחצית מסכום החשבון שהגיש התובע בגין העבודה הנוספת שנתבקש לטענתו לבצע - החלפת "עוגנים" (להלן גם: "העבודות הנוספות"). 34.1 למעשה, הבהיר התובע, בהצביעו על נספח י"ב לתצהירו, כי סכום הדרישה הוא הפער בין סכום המכרז,384,602₪, לבין סכום הדרישה שהוגשה על ידו - 464,412 ₪ (עמ' 51 לפרוט', ש' 13 - 21). 35. החשבון שהגיש התובע אושר, אולם לא אושר תשלום בגין הצבת עוגנים מיותרים לטעמה של הנתבעת. 36. המסמך הרלבנטי שהוגש, בהקשר לנושא זה, הוא ת/3, שכותרתו "פרוטוקול מסיור בנושא הקמת תאורה בלכיש". 37. בפרק "מטרת הדיון והסיור" - שבמסמך נכתב, כי הקבלן החל בהצבת העמודים והעוגנים ולטענתו, קיימת כמות עוגנים מכל הסוגים גדולה מאוד. לאור טענת הקבלן נקבעה הפגישה בשטח עם המתכנן. 38. עוד נאמר בפרק זה שבמסמך, כי הקבלן (התובע) הציב עוגנים רבים - בלא שקיבל אישור כספי מהמועצה ובלא שקיבל הנחייה בדרג המקצועי (מתכנן) להצבת כמות כזו של עוגנים. 39. במהלך הסיור - כך נכתב במסמך - התבררו העובדות הבאות: "א. הוצבו הרבה עוגנים אוויריים - ללא צורך; ב. הוצבו עמודי משען רבים ללא צורך; ג. הוצבו עוגני מתכת רבים ללא צורך; הנושא הוסבר לקבלן גם ע"י המתכנן וגם ע"י מהנדס המועצה". 40. בפרק הסיכום שבמסמך נקבע, בין היתר, כדלהלן: "א. המועצה לא תשלם עבור עבודה שאינה נדרשת - ולא נדרשה". 41. אין במסמך כל הערה לגבי התנגדות שהביע התובע, למרות שנכח בסיור, כעולה מכותרת המסמך. 41.1 התובע גם לא טען במהלך המשפט, כי טען טענות כנגד הממצאים או המסקנות המפורטות במסמך והנוכחים או עורך המסמך, סירבו להעלותן על הכתוב, במקום. 42. עורך המסמך, מהנדס המועצה מר פרוספר דהן, ציין, במסגרת חקירתו בבית-המשפט, כי "מה שכתוב בפרוטוקול הזה משקף את מה שהיה באותו סיור" (עמ' 56, ש' 30). 43. מהנדס המועצה הבהיר, כי "אין לי בת/3 טענות לאיכות העבודה, אבל יש לי טענות לצורה שבה הקבלן פעל על דעת עצמו, בלי לקבל אישור לחריגה ממסגרת החוזה" (עמ' 57 לפרוט', ש' 20 - 21). 44. עוד הבהיר מהנדס המועצה, כי "בגדול, חלק מהעוגנים שלא אושרו בהתחלה, שולמו בתוספת שהייתה. מעבר לזה, דברים שהקבלן עשה על אחריותו, היה רשאי להסיר אותם" (עמ' 58, ש' 27 - 28). 45. התובע צירף לתצהירו, כנספח י"א, הודעת פקס שנשלחה אליו מטעם המתכנן, מר איציק ארבל מאינג' י. אהרוני הנדסת חשמל, ביום 5/9/04, בנושא "עוגנים ועמודים תומכים", שבו נאמר כדלהלן: "נפגשנו בשטח לפני תחילת העבודה תוך כדי העמדת העמודים. להזכירך, ביקשתי והצעתי שתוציא מודד ואז על מפת המדידה הייתי מסמן ומתכנן את הכל ומכין כתב-כמויות מראש לידיעת כולם כולל מהנדס המועצה. רצית לחסוך את המודד וחבל. על כל פנים המצב בשטח קשה ואין מנוס מהרבה עוגנים, עמודים תומכים ועוגנים אוויריים במיוחד אם אנו רוצים כמה שפחות עוגנים החוצה מחוץ לגדר שיקלו על החדירה של הגנבים". 46. מר ארבל זומן לעדות, אישר את הכתוב במסמך ששלח לתובע, וציין, בין היתר, כי התובע "...הציב את זה לפי ניסיונו, כמי שמבין וקבלן שיודע לעשות רשתות עיליות. המתקן, הדבר הזה שביקשתי ממנו, זה לא 'ביקשתי', זה היה כתוב בכתב הכמויות. הקבלן היה צריך להזמין מודד ולתת לי מפת מדידה לתכנון סופי. לדעתו הוא לא היה צריך לעשות את זה. הוא עשה את הרשת כמו שהוא הבין מבחינה מקצועית שלו, שהייתה מקובלת על ידי חברת החשמל בסופו של דבר" (עמ' 53 לפרוט', ש' 22 - 26). 47. לשאלה נוספת בנדון, אישר מר ארבל, בין היתר, כי "...אם הייתי מקבל תכנית מדידה לפני שהוא התחיל את העבודה, יכול להיות שבמקום 40 עוגנים הייתי מצליח לתכנן 35. ברגע שהוא עשה את זה וחברת חשמל קיבלה את המתקן, אין מה לעשות" (שם, ש' 33 - 35). 48. משבחר התובע לעבוד אפילו שלא עפ"י הנחיות המתכנן מטעמו, נמנע מהזמנת מודד והכנת מפת מדידה לתכנון סופי ובחר להסתמך על שיקול דעתו הבלעדי, אין לו אלא להלין על עצמו אם טוענת המועצה, לאחר עריכת סיור בשטח ביחד עמו, כי הוצבו על ידו, ללא צורך, עוגנים אוויריים, עוגני מתכת ועמודי משען רבים - והיא הודיעה, כבר בסיומו של הסיור, כי איננה מתכוונת לשלם בגין המתקנים המיותרים, שגם העד מטעמו, המתכנן, מודה, שעם הייתה קיימת תכנית מדידה, אולי היה יכול לתכנן מס' עוגנים מופחת. 48.1 התובע לא הצליח להוכיח מה היה מס' העוגנים ההכרחי שהיה קובע המתכנן, אילו היה ממציא לו תכנית מדידה, כבקשתו והצעתו של המתכנן. 49. בנסיבות אלה - נדחית תביעתו של התובע גם ברכיב תביעה זה. ה. סוף דבר 1. לאור כל האמור לעיל, הנני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע את הסך של 54,262 ₪, בהתאם לפירוט כדלהלן: 1.1 יתרת הפרשי הצמדה וריבית פיגורים בגין פיגור בתשלומים - לאחר מועד הסכם הפשרה - 27,000 ₪ 1.2 יתרת התשלום בגין העבודה בחודשי 3/2006 - 1 - 27,262 ₪ סה"כ - 54,262 ₪ 2. לסכום זה יתווספו הפרשי הצמדה וריבית חוקית, מיום עריכת חוות-דעת המומחה החשבונאי, 17/12/08, ועד ליום התשלום בפועל. 3. לאור היחס בין סכום פסק-הדין לסכום התובענה - תישא הנתבעת ב- 10% מהוצאות המשפט של התובע בתוספת הפרשי הצמדה וריבית חוקית ממועדי ההוצאות. 4. בנסיבות תיק זה - יישא כל צד בשכ"ט עורכי דינו. 5. זכות ערעור - כחוק, בתוך 45 יום.מכרז