מומלץ לקרוא את ההחלטה להלן על מנת לקבל ידע בנושא הארכת צו הקפאת נכסים: בקשה להארכת צו הקפאת נכסים ותפיסתם. א. פתח דבר: המבקשת פונה בבקשה, כי בית-המשפט יצווה, כי כספים שנתפסו אצל המשיב, במסגרת חקירה המנוהלת על-ידי המבקשת נגדו, יישארו ברשות המבקשת, וכי צו הקפאת הנכסים אשר הוטל על נכסיו יוארך ב - 180 יום נוספים. כמו כן, עותרת המבקשת להורות על המשך עיכוב יציאתו של המשיב מן הארץ. נגד המשיב, נפתחה חקירה בחשדות לגניבה בידי מורשה, קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, הלבנת הון ועבירות נוספות. בתאריך 8.4.12, במסגרת החקירה, ובעקבות צו שיפוטי, הוקפאו נכסים שונים שבבעלות המשיב, ונתפסו מוצגים נוספים. במסגרת החקירה, נעצר המשיב ובתאריך 22.4.12 שוחרר בתנאים שונים, וביניהם הפקדת 300,000 ₪ במזומן, ערבות עצמית וצד ג' בסך 300,000 ₪. ב. הבקשה דנה בנכסים הבאים: א. דירה ברחוב הקבלן 27 בירושלים בגוש 30333 חלקה 29 תת חלקה 7, ע"ש ישראל אברהם (המשיב) וישראל מרילין (רעייתו) (במ/26). ב. דירה ברחוב הקבלן 55 בירושלים בגוש 30333 חלקה 15 תת חלקה 8 ע"ש ישראל אברהם (המשיב) וישראל מרילין (רעייתו) (במ/27). ג. בית פרטי ברחוב השמש 20 שכונה 13 בקיסריה ע"ש ישראל אברהם (המשיב) וישראל מרילין (רעייתו). ד. כספים שנתפסו בבית של המשיב בסך 11,000 דולר ארה"ב, 10,000 יורו, 2,600 פאונד, 2,900 ₪. ג. החשד: בתחילת חודש ינואר 2012 ניהלה המבקשת חקירה נגד המשיב, שעניינה חשד להונאת תורמים שהעבירו עשרות מיליוני ₪ לעמותת "מוסדות חזון ישעיה", שהמשיב כיהן כמנהלה וכמורשה חתימה שלה (בתאריך 20.9.12 הורה כב' השופט דוד מינץ מבית-המשפט המחוזי בירושלים על פירוק העמותה - פר"ק 37840-04-12). בהתאם לחשד, גנב המשיב עשרות מילוני ₪ שנתרמו לעמותה, תוך הצגת מצגי מרמה שונים כלפי התורמים. נטען, כי המשיב הציג בפני תורמים שונים, מצגי מרמה, שלפיהם כספי התרומה נדרשים למטרות צדקה וחסד של העמותה, לאור היקף נרחב של פעולות צדקה שהוא מנת חלקה של העמותה, בעוד שלאמיתו של דבר, נפח פעילות הצדקה היה קטן בהרבה. עקב מצגי המרמה של המשיב, תרמו אנשים שונים סכומי כסף נכבדים מאוד - הרבה מעבר לאלו שנדרשו לפעילותה של העמותה, ואשר הוצאו בפועל. נטען, כי יתרת הכספים אשר התקבלו בעמותהנגנבו על-ידי המשיב ושימשו לצרכיו. בנוסף, נטען, כי יתרת הכספים שימשו לרכישת מוצרי מזון - בעיקר בשר - ומכירתו במחיר מוזל ובמזומן לאנשים שונים. בדרך זו, קיבלו העמותה והמשיב כספים במרמה. במטרה להצפין את הכספים אשר התקבלו במזומן עקב מכירת המזון, הבשר, לאחרים, בוצע רישום כוזב במסמכי העמותה, כאילו מדובר בתרומות שהתקבלו. ד. החקירה: מדובר בחקירה סבוכה, הכוללת חומרי חקירה בהיקף נכבד. במסגרת החקירה הוציאה המבקשת צווי הקפאתה נכסים בהתאם לסעיפים 32 (א) ו - 34 לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש)(נוסח משולב) התשכ"ט - 1969, ובהתאם לסעיף 26 (א) לחוק איסור הלבנת הון, התש"ס - 2000. החקירה נסתיימה, והתיק מצוי בידי הפרקליטות להחלטתה. המבקשת הגישה לבית-המשפט סיכום של תיק החקירה, אשר סומן במ/1 וקלסר ראיות. ה. קיומו של חשד סביר- ראיות לכאורה: עיון קפדני בחומר הראיות הלכאורי הקיים בתיק החקירה, מגלה, כי קיים חשד סביר לביצוע העבירות המיוחסות למשיב, ואף למעלה מכך - ראיות לכאוריות ממש. חומר הראיות מגלה, כי ברשות המבקשת ראיות לכאוריות, כנדרש בהתאם לדין בשלב זה של ההליך,המקימות חשד סביר לביסוס המעשים המיוחסים למשיב, ולהיקף הכספים שהתקבלו במרמה, ומדובר בעשרות מיליוני ש"ח. מדובר בראיות רבות, איכותיות,וממגוון רחב של מקורות ראייתיים, בעוצמה שהיא מעל ומעבר לנדרש בפניי במסגרת הליך זה. ביחס לראיות אפנה אל האמור בדוח הסודי - במ/1, אך גם למסמכים הבאים: במ/3 עמוד 3 שו' 63 - עמוד 4 שו' 75, עמוד 5 שו' 98 - 102, עמוד 11 שו' 248 - 260, עמוד 18 שו' 428 - 431, עמוד 23 שו' 561 - 567. במ/4. במ/8 עמוד 8 עמוד 8 שו' 181 - עמוד 9 שו' 200. במ/9 נוכח במ/10 ו - במ/11 ביחס למקור קבלת הכספים ונוכח במ/13 עמוד 10 שו' 247 - 250, עמוד 15 שו' 389 והלאה. במ/ 12 עמוד 2 שו' 34 - 37, עמוד 3 שו' 17 - 53, עמוד 4 שו' 87 - עמוד 5 שו' 3. במ/14. במ/15. במ/16 עמוד 3 - 5, והלאה. במ/17. במ/18. במ/19, עמוד 6. במ/20 עמודים 1 ו - 2. במ/ 21. במ/22. במ/24. במ/25. במ/26. במ/28 עמוד 2 - 3. במ/29 עמוד 3 שו' 60 - עמוד 4 שו' 64 אודות ההתנהלות המתוארת שם. במ/30. במ/31. המשיב בחקירותיו במשטרה שמר על זכות השתיקה (במ/ 16). לפיכך, ההסברים שאותם הציג בא כוחו בבית-המשפט למקור הכספים, אשר שימשו לרכישות הנכסים, מבוססים על טלאי טלאים, בלא כל הסבר מפי הגבורה, ואינם יכולים להישמע. ההליך שבפני מתבסס על מסגרת חומר הראיות הלכאורי, וחומר ראיות זה כולל את שתיקתו הרועמת של המשיב בחקירה נוכח חומר הראיות המפליל הניצב כנגדו. התקבלו ראיות המלמדות, כי כמות המנות אשר סופקו על-ידי בתי התמחוי מטעם העמותה, קטנה הרבה יותר מזו המדווחת לתורמים. התקבלו ראיות המלמדות על ביצוע רישומים כוזבים. התקבלו ראיות המלמדות, כי הבשר אשר נרכש על-ידי העמותה אינו מגיע לבתי התמחוי, אלא נמכר תמורת סכומי כסף במזומן. התקבלו ראיות, שלפיהן דיווח המשיב דיווחים כוזבים נוספים, במטרה להציג את הוצאות העמותה באופן מעוות, וכן בוצעו רישומים כוזבים נוספים במטרה לתמוך בקבלת כספי המרמה, והכל על דעתו והסכמתו. חומר הראיות הלכאורי, מכיל ראיות המקימות יסוד סביר לחשד, כי הכספים שנתרמו אינם משמשים למטרה שלשמה נתרמו, אלא העמותה, באמצעות המשיב מבצעת בהם שימושים אחרים, ובעיקר מבצעת באמצעותם עסקאות מכר של מזון, במחיר מופחת, ובפרט מוצרי בשר, לאחרים. לכאורה, רכש המשיב כמויות בשר גדולות מאלו שחולקו לבתי התמחוי, ואת היתרה מכר במזומן לגורמים אחרים. ולא מיותר יהא להדגיש את קביעת של בית-המשפט העליון בבש"פ 6817/07 מדינת ישראל נגד רפאל סיטבון, תק-על 2007 (4) 796: "מצויים אנו בשלב בו ניתן לדון בדיות הראיות במישור הלכאורי בלבד". ויודגש, יש לדחות את הטענה, כי המשיב לא שלשל כספים לכיסו, אלא העמותה היא שקיבלה אותם. יש לדחות את הטענה- הן במישור העובדתי - והן משום שמשפטית, אחת היא אם הכספים הגיעו לכיסו של המשיב או שמצאו דרכם אל העמותה שבניהולו. ובעניין אזכיר את סעיף 438 לחוק העונשין התשל"ז - 1977: חוק העונשין: "קבלה ונתינה לעניין סימן זה,קבלת דבר - בין שעברה הבעלות בדבר אל המקבל ובין שלא עברה,בין שהדבר נתקבל בשביל עושה המעשה ובין בשביל אחר,בין בידי עושה המעשה ובין על-ידי אחר...". ו. הלבנת הון: בעת הדיון, שבה המבקשת והצהירה, כי תכלית עיקול הנכסים ותפיסת הכספים, הינה חילוט עתידי, במסגרת החוק להלבנת הון. קבלת כספי התרומות, נוכח מצג המרמה שאותו הציג המשיב, מהווה, לכאורה, עבירה של קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, ובתוך כך מהווה עבירת "מקור", כפי הקבוע בתוספת הראשונה לחוק איסור הלבנת הון תש"ס - 2000. רכישת הבשר במזומן מיתרת הכספים שהתקבלו במרמה, מהווה פעולה של הלבנת הון. כלומר, המרת הכספים שהתקבלו במרמה למוצרי מזון -לבשר -מכירתם במזומן - מהווה מעשה של הלבנת הון כהגדרתו בחוק. יתירה מכך, מכירת מוצרי המזון - הבשר - במזומן מהווה, כשלעצמה, עבירה שלקבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות. הכספים שהתקבלו במרמה - הן יתרת כספי התרומה והן הכספים שהתקבלו במזומן בגין מכר הבשר - מהווים "רכוש אסור" כהגדרתו בסעיף 3(א)(2)(3) לחוק איסור הלבנת הון תש"ס - 2000. במטרה להסוות את קבלת הכספים הנותרים במרמה, בוצעה, לכאורה, פעולה רישומית כוזבת, שלפיה משמשים כספי התרומות במלואם להאכלת הנזקקים בבתי התמחוי, ובכלל זה פעולה רישומית כוזבת לניפוח הוצאות, וכן בוצעה בהן פעולת מרמה נוספת במסגרת מכירת מוצרי הבשר במזומן. אכן, גם פעולה זו עשויה להיחשב פעולה העונה על הגדרות החוק. פעילות זו, אשר בוצעה לאחר קבלת כספי התרומות במרמה, מהווה פעילות המגבשת לכאורה עבירה לפי חוק הלבנת הון. מדובר במהלך עברייני נוסף, חיצוני לעבירה של קבלת דבר במרמה. לא זו אף זו, קיימות ראיות המקימות חשד סביר המלמדות על העברת הכספים שהתקבלו במרמה כתרומה, לרב יאשיהו פינטו (במ/1 עמוד 53 -57). פעילות זו, כשלעצמה, אף היא, מהווה מעשה של הלבנת הון במטרה. ז. חוק איסור הלבנת הון: פעולה ברכוש מוגדרת בחוק בצורה רחבה ביותר והיא כוללת הקנייתו בין בתמורה ובין שלא בתמורה, ערבובו, ואף עצם ה"החזקה" בו לפעולה תיחשב. אין כל ספק - לפחות בשלב הלכאורי של ההליך - כי השימוש שאותו ביצע המשיב בכספי התרומות שהתקבלו במרמה, בכך שרכש מוצרי מזון ומכר אותם במזומן, היא פעולה ברכוש, ועונה על ההגדרה. לא זו אף זו, מדובר בלב ליבה של הלבנת ההון: המרתו של ההוןהכספי שהתקבל בעבירת המרמה, ברכוש אחר (מזון) ומכירתו במזומן, נעשתה במטרה להלבין את מקורו העברייני. אכן, לפנינו מעשים המצויים בלב ליבה של העבירה: פעולה כלכלית, סיבובית, מעגלית, המוציאה מצד אחד כספים שהתקבלו במרמה, ממירה אותם לרכוש, הרכוש נמכר במזומן, וחוזר ככסף שמקורו "כשר".(ראו, ניתוח יסודות העברה בע"פ 8551/11 יצחק כהן נגד מדינת ישראל, תק-על 2012 (3) 5964 וכן בע"פ 2333/07 שלמה תענך נגד מדינת ישראל, תק-על 2010 (3) 343). פעילותו של המשיב, מגבשת, לכאורה את סעיף 3 (א) לחוק הנ"ל, באשר עבירה של קבלת דבר במרמה ועבירת הגניבה, מנויות בתוספת הראשונה של החוק כ"עבירת מקור". סעיף 21 לחוק איסור הלבנת הון, יחד עם סעיף 26 לחוק מאפשרים, במקרה זה, חילוט רכוש בשווי רכוש שנעברה בו עבירה.(ראו: בש"פ 6817/07 מדינת ישראל נגד רפאל סיטבון, תק-על 2007 (4) 796: ע"פ 2010/12 מדינת ישראל נגד מיכאלי, תק-על 2012 (1) 6054). כלומר, בית-המשפט בעל סמכות לצוות על חילוט רכושו של אדם בשווי פירות העבירה, אף אם אין להראות קשר ישיר, שלפיו רכוש זה נרכש במישרין מכספי העבירה. חוק איסור הלבנת הון ביקש להרחיב את סמכויות התפיסה ולהעניק אישור לתפוס נכסים, במקום בו קיימת סמכות לחילוט בשווי הרכוש שהושג בעבירה. יש לדחות את הטענה, כי המבקשת עברה למסלול של החוק לאיסור הלבנת הון שלא כדין. המסלול בהתאם לפקודת סדר הדין הפלילי והמסלול לפי חוק איסור הלבנת הון הם מסלולים מקבילים המאפשרים- כל אחד מהם - את תפיסת הכספים. אין לקבל את הטענה, כי חוק איסור הלבנת הון ביקש לייצר מסלול תפיסה ייחודי וסעיף 26 לחוק מעיד על כך במפורש, שכן הוא מאפשר לחלט רכוש בשווי, וזאת גם ביחס להליך שהחל בתפיסה לפי פקודה סדר הדין הפלילי. מדובר בשתי רשתות נורמטיביות החיות זו בצד זו, כמו גם, ההסדר הקיים בפקודת הסמים. בתי-המשפט השונים קבעו זאת בצורה מפורשת: בב"ש 91455/02 פרקליטות מחוז ת"א נגד דוד יעקב ניתן כב' השופט אורי שוהם את הטענה וקבע: "קריאה פשוטה של סעיף 26 מלמדת על הכוונה להרחיב את סמכויות התפיסה גם לעניין רכוש שביחס אלי וניתן לתת צו חילוט לפי חוק זה". וכן: "מקום בו ניתנת לבית המשפט סמכות לחלט רכוש בשווי הרכוש האסור תהא נתונה הסמכות לתפוס הרכוש עד לסיום ההליכים. כלפי רוש אחר עלול לסכל את כוונת המחוקק להרחיב את סמכויות החילוט כחלק מהמלחמה בהון השחור ובעבירות של הלבנת הון לסוגיהן". בעניין ב"ש (ת"א) 92141/05 טחור לודמילה נגד מדינת ישראל קבע כב' השופט זכריה כספי: "בתי המשפט נדרשו גם לסוגיית סמכות המדינה לתפוס כספים בחשבונות בנק מכוח פסד"פ כשגם אפשרות תפיסתם מכוח חוק איסור הלבנת הון או פקודת הסמים המסוכנים, עומדת לרשותה וקבעו כי אפשר שנסיבות מקרה ספציפי יאפשרו פעולה בגדר שני סעיפים שונים. במקרה כזה עומדות בפני המדינה שתי דרכי פעולה, משמע שני נתיבים מקבילים לביצוע התפיסה". בעניין ב"ש 92065/05 חברת רנקו אסוסייד נגד מדינת ישראל קבע כב' השופט דוד רוזן כי בפני המדינה עמדו שתי דרכי פעולה מקבילות: "ניתן ללמוד על הנתיבים המקבילים מעיון השוואתי בסעיף 33 לחוק המאבק בארגוני פשיעה, תשס"ג-2003. - סעיף זה בחוק למאבק בארגוני פשיעה מלמד, כי משהמחוקק ביקש להכפיף הסמכויות הנתונות בפסד"פ לסמכויות שבחוק למאבק בארגוני פשיעה, עשה כן במפורש. בשלנו, לא באה הוראה דומה. לא נראה שדווקא על פי חוק איסור הלבנת הון בו ביקש המחוקק ליתן עוצמה וכוח במאבק להלבנת הון יעשה להצרת סמכויות המשטרה בדרך קיצור תקופת התפיסה ל-90 יום, צריך לזכור, בנושא הלבנת הון, במיוחד, מדובר בחקירות מורכבות, סבוכות ולעיתים חובקות עולם שמצריכות ימי חקירה רבים". וכן בעניין ב"ש (ת"א) 90686/07 מדינת ישראל נגד ארקדי גידאמק קבע כב' השופט שוהם: "כאמור מוסמך בית המשפט לחלט רכוש בשוויה רכוש שנעברה בו עבירה או ששימש לביצוע עבירה או שהושג, במישרין או בעקיפין כשכר עבירה. משמעות הדבר היא כי ניתן לתפוס רכוש אף אם לא הוכח כי נעברה בו כל עבירה, על מנת לממש אפשרות חילוט ובעתיד מכוח סעיף 21 לחוק. בכך שונה הדבר מהסמכות הנתונה לבית המשפט, לפי סעיף 32 לפסד"פ לפי ניתן לתפוס חפץ של גבי וקיים יסוד סביר להניח כי באותו חפץ נעברה עבירה". הנה כי כן, שתי הדרכים מקבילות והמבקשת רשאית הייתה אפילו להחל את ההליך בנתיב לפי פקודת סדר הדין הפלילי, ולהגיע למסקנה, כי יש לעלות גם על הנתיב הקבוע בחוק איסור הלבנת הון להמשך תפיסת הנכסים, כפי שהצהירה בפניי, שהרי מדובר בדרך דו נתיבית. ח. נכסים בבעלות משותפת: הנכסים המתוארים בבקשה הינם בבעלות המשיב ורעייתו, במשותף, ואילו ביחס לרעייה, אין כל טענה או חשד בהתאם לממצאי החקירה. צו חילוט אינו יכול להינתן נגד אדם אחר, שאין לו כל זיקה להליך הפלילי, ואינו חשוד בביצוע העבירות, בנסיבות שאינן מקיימות את הסייג הקבוע בסעיף 21 (ג) לחוק איסור הלבנת הון. בית-המשפט קבע בבש"פ 6817/07 מדינת ישראל נגד רפאל סיטבון, תק-על 2007 (4) 796: "סעד זמני נגד רכוש אינו יכול להינתן נגד מי שאינו נאשם ואין לו כל זיקה להליך הפלילי, והדברים אמורים גם במי שחולק רכוש משותף עם הנאשם דוגמת בן זוג, למעט באותם מקרים בהם מתקיים הסייג הקבוע בסעיף 21 (ג)...". אין מדובר במצב דברים, שבו המשיב מימן את רכישתו של הרכוש באופן מלא, או שהעבירולרעייתו בלא תמורה, ובכל אופן הדברים לא הוכחו בפני. רכוש משותף הרשום בבעלות משותפת אינו בר חילוט במלואו, אם השותף האחר הינו שותף תמים, ובמיוחד כאשר רכישת הנכסים ארעה בטרם ניתן צו העיקול (ראו גם: בש"פ 3120/06 מדינת ישראל נגד אבי פרץ - 9.8.06: בש"פ 6159/01 אבו עמאר נגד מדינת ישראל, תק - על 2001 (3) 59). צו חילוט אינו גובר על זכותו הקניינית של בן הזוג, מכוח הלכת השיתוף או מכוח רישום ברשם המקרקעין, המקים הנחה בדבר בעלות משותפת. ביחס לעדיפות זכותה של אישה מכוח הלכת השיתוף נוכח קיומם של נושים, צדדים שלישיים ראו: ע"א 3002/93 יעקב בן צבי נגד מיכל סיטין ואח', פ"ד מט (3) 5:ע"א 189/95 בנק אוצר לחייל נגד מזל אהרונוב, פ"ד נג (4) 199. דין החילוט, בנסיבות תיק זה, אינו יכול לחול על בעלותה המשותפת של רעיית המשיב בנכסים, באשר אינה מעורבת בהליך הפלילי. על כן, מקרה זה, יש להורות על צמצום העיקול כך שישתרע רק על מחצית הבעלות בדירות המפורטות בפתיח. ט. שווי הרכוש האסור: אין חולק, כי המבקשת חייבת להוכיח את שווי הרכוש האסור, נוכח שווי הרכוש אשר עוקל. במקרה העומד לפני, קיימות ראיות המלמדות, כי ברשות המבקשת ראיות המלמדות על קבלת דבר במרמה וגניבה בסכום רב היקף העולה, גם על דרך ההערכה, על שווי הדירות המוערך. ביחס לכך אפנה למסמך שסומן במ/7 ולמסמך שסומן במ/22, במ/ 23 עמוד 3 שו' 58 - 63, במ/24. י. עמידה בכללים פרוצדוראליים: סעיף 58 (א) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים) תשנ"ו - 1996 קובע: "הערובה ותנאי השחרור בערובה יתבטלו אם לא יוגש כתב אישום נגד החשוד תוך 180 ימים: ואולם בית המשפט רשאי, בתוך תקופת הערובה, להאריך אותה ואת תנאיה לתקופה נוספת שלא תעלה על 180 ימים, אם הוגשה בקשה באישור תובע". המבקשת עמדה בתנאים הפרוצדוראליים של הסעיף, ואף תמכה את בקשתה במכתבו של התובע. יא. מידתיות: תקופה של 180 ימים תספיק בדרך כלל לסיום ההחלטה בתיק חקירה, אולם לא כך הם פני הדברים בתיקים דוגמת התיק העומד בפניי, אשר מכיל חומר ראיות בעל היקף ניכר, וקיימת סבירות בטענה, כי נדרש פרק זמן גדול יותר להגיע להחלטה. יתירה מכך, הוצג בפני מסמך המלמד, כי יש תכלית לעיכוב בהחלטה והמלמד, כי המבקשת אינה יושבת בחיבוק ידיים, וביחס לכך אפנה למסמך שסומן במ/2. במקרנו מדובר בהארכה שנייה - מעבר לתקופת 180 הימים ויש לבחון האם ניתן לצמצם את הפגיעה בזכויותיו החוקתיות של המשיב - זכותו לקניין ולחופש תנועה. יב. עיכוב היציאה מן הארץ: בבואו לבחון את המגבלה שהוטלה על משיב לצאת מן הארץ, יש להעניק מעמד נכבד לזכות החוקתית לחופש תנועה ולחירותו של אדם, למול עוצמת האינטרס הציבורי הקיים בקיומה של ההגבלה. קיימת מקבילית כוחות המושפעת מעוצמת הפגיעה בזכות היסוד, למול עוצמת החשדות, נוכח משקל הראיות הקיימות, ונוכח הימשכות ההליך, מצבו המשפטי של המשיב (אין מעמדו של חשוד כמעמדו של נאשם, כמעמדו של מורשע), כאשר מטבע הדברים, ככל שההליך נמשך, תטה הכף לטובת חירות הפרט ומימוש זכותו לחופש תנועה. בית-המשפט העליון קבע, כי יש להחיל מבחן ראייתי שלפיו קיימת אפשרות סבירה ואף ודאות קרובה, כי הסרת עיכוב היציאה עלולה להוביל להימלטותו של החשוד מן הארץ, וכן נקבע כי יש לבחון את האפשרות להגבלה מידתית (בש"פ 5851/00 יעקב רבינוביץ נגד מדינת ישראל, פ"ד נד (3) 666: בש"פ 6654/93 בינקין נגד מדינת ישראל, פ"ד מח (1) 290: בש"פ 3120/06 מדינת ישראל נגד בניאורשווילי 27.4.06). המשיב הינו אזרח ארה"ב, ומרכז חייו אינו בארץ, למרות שהוא מחזיק כאן רכוש נכבד. הוא נמצא בישראל מתוקף אשרת תייר. המשיב נלכד בארץ, לאחר שהגיע בטיסה כאשר ברשותו כרטיס טיסה המלמד על כוונה לשהייה קצרה ביותר - ליום אחד. המשיב הינו חשוד בחקירה המייחסת לו חשדות חמורים ביותר, אשר אם יתגבשו לכתב-אישום ולהרשעה, הוא צפוי לענישה כבדה. קיימות ראיות לכאורה המלמדות, כי המשיב הגיע ארצה, כאשר הייתה בליבו כוונה לעזוב אותה באופן מיידי. ביחס לכך, אפנה למסמכים שסומנו במ/1 עמוד 41, במ/5, במ/30, במ/31, במ/32, במ/33, במ/34. טעמים אלה, מקלים על הימלטותו של המשיב מן הארץ ומלמדים, כי החשש כי יעשה כן הינו חשש ממשי, הנתמך בראיות. הימשכות ההליך תלויה, בין השאר, בנימוק רלוונטי - האמור במסמך שסומן במ/2 בנסיבות במ/35. ב"כ המבקשת הצהיר כי קיימת טיוטת כתב-אישום, וכי ההליך מצוי בטיפול מתקדם. על כן, בשלב זה, אני סבור, כי גם חלופה בדמות הפקדות נכבדות, לא תבטיח את החשש מפני הימלטותו מאימת הדין, אולם נקודת האיזון יכולה להשתנות בעתיד, ככל שיתמשך עיכוב היציאה מן הארץ, בעוד המבקשת לא תגיד לכלל החלטה. אני סבור, כי האיזון הראוי, בשלב זה, יתבצע ביחס לתקופת ההארכה המבוקשת, במטרה להציב למבקשת גבול של זמנים, ובמטרה להוביל לביקורת מחודשת של בית-המשפט בחלוף התקופה. יג. סוף דבר: א. אני מורה, כי צו העיקול ביחס לנכסים אשר פורטו בסעיפים א, ב, ג להחלטתי זו, ישונה באופן כזה שהוא יוטל על מחצית הבעלות בהם.במצב דברים זה, במטרה לאפשר למשיב לממש את אחת הדירות, יוכל המשיב להציע לבית-המשפט להסיר את צו העיקול מאחת הדירות לחלוטין, כך שייקבע, כי ביחס לדירות הנותרות, הוא יחול במלואו הן על חלקו של המשיב והן על חלקה של רעייתו, וזאת לאחר שהרעייה תמסור את הסכמתה לכך. ב. אני מורה על הארכת תוקף צו הקפאת הנכסים הנ"ל, בסייג שפורט בסעיף א, והחזקת הכספים במזומן, המתוארים בהחלטה זו, ב -90 ימים נוספים מהיום. ג. אני מורה על הארכת תוקף צו עיכוב יציאת המשיב מן הארץ ב -90 ימים נוספים מהיום. המוצגים יוחזרו לרשות המבקשת ויישמרו בנאמנות על ידה. צווים