דוגמא להחלטה בנושא אי מתן מגורים הולמים לעובדים זרים: בהכרעת הדין מיום 11.12.11 קבעתי כי הנאשם ביצע ביום 10.2.04 את העבירה שיוחסה לו בכתב האישום - אי העמדת "מגורים הולמים" לרשות 12 עובדיו הזרים, שהיא עבירה לפי סעיף 2 (ב) (4) לחוק עובדים זרים, תשנ"א - 1991 (להלן - החוק). ביסוד קביעתי עמדו הליקויים המוכחים הבאים: העדר מקלחות מספיקות - הועמדה לרשות העובדים מקלחת אחת בעוד שלפי תקנה 8 (ב) לתקנות עובדים זרים (איסור העסקה שלא כדין והבטחת תנאים הוגנים) (מגורים הולמים), תש"ס - 2000 (להלן - התקנות) נדרשה מקלחת נוספת; העדר מכסה למיכל האשפה במטבח - כנדרש לפי תקנה 5 (ב) (7) לתקנות; העדר תמצית מידע "לענין הוראות הדרכה ושימוש במבנה ובמתקנים שבו לרבות הוראות בדבר בטיחות וכללי זהירות" - כנדרש בתקנה 14 לתקנות; העדר חיפוי חרסינה או קרמיקה מעל כיור המטבח - כנדרש בתקנה 5 (ב) (3) לתקנות; עוד קבעתי כי: "לאור מכלול נסיבות העניין: העובדה כי למעשה בכל הנוגע למגורים נמצא בסופו של יום ליקוי משמעותי אחד, ההנחה - לאור מדיניות התביעה, לפיה לו זו היתה תמונת המצב נגד עיני התביעה לא מן הנמנע כי לא היה מוטל קנס מנהלי, תיקון הליקויים תוך שבוע אחד, השיהוי בהגשת כתב האישום, והעובדה כי למעשה בכל הנוגע להעסקתם של העובדים הזרים לא נמצא דופי (בעניינים שאינם נוגעים למגורים) - אני סבור כי על אף קביעתי כי הנאשם ביצע את העבירה שיוחסה לו בכתב האישום יש מקום לשקול לנקוט בענייננו צעד של ענישה בלא הרשה לפי סעיף 71א לחוק העונשין, תשל"ז - 1977. לנוכח האמור לעיל, בשבל זה מצאתי להימנע מהרשעתו של הנאשם." סעיף 71א' לחוק העונשין, תשל"ז - 1977 (להלן - חוק העונשין), קובע, בין היתר כי: "(ב) מצא בית המשפט שנאשם ביצע עבירה, רשאי הוא לתת צו שירות גם ללא הרשעה, בנוסף למבחן או בלעדיו, ומשעשה כן יהיה דינו של צו השירות, לענין סעיף 9 לפקודת המבחן [נוסח חדש], תשכ"ט-1969, כדין צו מבחן. (ג) בית המשפט לא יתן צו שירות אלא לאחר ששוכנע על פי תסקיר של קצין מבחן שנעשו סידורים על פי תכנית מפורטת שיאפשרו לנידון לעשות את השירות." ביום 18.4.12 ניתן התסקיר של שירות המבחן ובו נסקרו הרקע של הנאשם ופועלו הציבורי והעיסקי. בסיכום התסקיר בו הומלץ שלא להרשיע את הנאשם ונכתב כך: "מן האמור מצטיירת תמונה של גבר בן 61, אשר מתפקד באורח תקין בכל מישורי חייו. לאורך שנים רבות אף שימש כחלק ממערכת אכיפת החוק, בשכר ובהתנדבות. העבירה נשוא דיון זה בוצעה לפני למעלה משמונה שנים. לאחריה לא נשנו רישומים פליליים מסוג כלשהו. אפרים תיאר את חששו שהרשעתו כיום בדין, עלולה להשליך על יכולתו בעתיד לקבל על עצמו עבודות בחו"ל, ולפיכך ביקש שלא להרשיעו. הוא בטא איפוא נכונות לבצע שירות לתועלת הציבור. אנו סבורים כי מתקיימים במקרה זה התנאים להמלצתנו בדבר אי הרשעתו של אפרים בדין. אנו ממליצים להטיל עליו צו של"צ. הוכנה עבורו תכנית של"צ בהיקף של 60 שעות במסגרת החווה לרכיבה טיפולית בתל מונד. לפי התכנית ובכפוף להחלטת ביהמ"ש, אפרים יעסוק בהובלת סוסים ותמיכה במטופלים בשעת הרכיבה." ביום 28.10.12 נשמעו הטיעונים לעונש. המאשימה סבורה כי במקרה זה, בו קיבל הנאשם הודעת קנס בגינה ביקש להשפט אין מקום לסיום ההליך ללא הרשעה. שהרי מלכתחילה הופנתה העבירה למסלול המנהלי והנאשם הוא שבחר את הזירה הפלילית. לטענת המאשימה, משהנאשם ביצע את העבירה ובחר את הזירה הפלילית והוכח כי בוצעה העבירה יש לסיים את ההליך בהרשעה ובהטלת קנס. עוד טוענת המאשימה שבכל מקרה לא מתקיימות במקרה הנוכחי הנסיבות שיש בהן כדי להצדיק אי הרשעה. שכן, בהיות העבירה הנוגעת להעסקת עובדים זרים עבירה בעלת מניעים כלכליים הדרך להתמודד עם עבריינות בתחום היא בהטלת קנס כספי שישמש משקל נגד ליתרונות הכלכליים מביצוע העבירה. לטענת המאשימה, הנאשם ביצע עבירה חמורה ולכן ראוי להטיל עליו קנס משמעותי. הנאשם מצידו מבקש לאמץ את המלצת שירות המבחן, ולאור נסיבותיו האישיות, נסיבות ביצוע העבירה וההשלכות של הרשעה פלילית לסיים את ההליך ללא הרשעה. סעיף 71א' לחוק העונשין שהובא לעיל קובע הסדר של אי הרשעה והטלת שירות לתועלת הציבור. הסדר אחר לאי הרשעה מצוי בפקודת המבחן [נוסח חדש], תשכ"ט - 1969, שם נקבע כך: "1. הואשם אדם בעבירה וראה בית המשפט שהאישום הוכח, אלא שבהתחשב בנסיבות הענין, ובכללן אפיו של האדם, עברו, גילו, תנאי ביתו, בריאותו הגופנית ומצבו השכלי, טיב העבירה שעבר וכל נסיבה מקילה שבה נעברה העבירה, ראוי, לפי דעתו, להעמיד את העבריין במבחן, רשאי בית המשפט לעשות אחת מאלה: (1) להרשיעו ולהורות כל אחד מאלה: ...... (2) ליתן צו מבחן בלי להרשיעו אם אין על הנאשם עונש מאסר על תנאי שבית המשפט רשאי לצוות על ביצועו עקב הרשעתו בעבירה שהואשם עליה. 2. לא יתן בית משפט צו מבחן אלא לאחר קבלת תסקיר בכתב מקצין מבחן שנתמנה לפי פקודה זו." סעיף 192א' לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב - 1982 (להלן - החסד"פ), קובע כך: "הרשיע בית המשפט את הנאשם, ולפני מתן גזר הדין ראה שיש מקום לתת לגביו צו מבחן או צו שירות לתועלת הציבור, ללא הרשעה, רשאי הוא לבטל את ההרשעה ולצוות כאמור". האפשרות שלא להרשיע נאשם שביצע את העבירה היא החריג. הכללים המנחים לאי הרשעה נסקרו בענין חברת נמלי ישראל כדלהלן: "ככלל, מצאו בתי המשפט שלא להרשיע נאשם אשר המיוחס לו הוכח כדין, "רק בנסיבות יוצאות דופן, בהן אין יחס סביר בין הנזק הצפוי מן ההרשעה בדין לבין חומרתה של העבירה" (ר"ע 432/85 רומנו נ' מדינת ישראל - הנשיא שמגר). המבחן המקובל לעניין אי-הרשעה נקבע בעניין כתב, לפיו הימנעות מהרשעה אפשרית בהצטבר שני גורמים: פגיעה חמורה שההרשעה תסב לנאשם; וסוג העבירה המאפשר לוותר בנסיבות על ההרשעה, מבלי לפגוע באופן מהותי בשיקולי ענישה אחרים. ובמקרה אחר צוין, כי "מושכלות ראשונים הם כי דרך-כלל, בית-משפט אשר קבע כי נאשם ביצע את העבירה המיוחסת לו ירשיעו בדין. ככלל, משנמצא כי אדם עבר עבירה, מתחייב כי ההליך הפלילי כנגדו ימוצה בדרך של הרשעתו וענישתו, ומציאות זו עומדת ביסוד הליך אכיפת חוק תקין ושוויוני ... משמתבקש בית-המשפט לשקול אימתי יחיל את הכלל המדבר בחובת הרשעה ומתי יחיל את החריג בדבר הימנעות מהרשעה, נדרש איזון שיקולים המעמיד את האינטרס הציבורי אל מול נסיבותיו האינדיווידואליות של הנאשם. בראייה כוללת, נשקל מן הצד האחד הצורך במיצויו של ההליך הפלילי בדרך של הרשעת העבריין... כנגד השיקול הציבורי נשקל עניינו של הפרט הנאשם, ובמסגרת זו נבחנים נתונים שונים הנוגעים אליו, וביניהם - טיב העבירה שעבר וחומרתה..." (עניין פלוני, בעמ' 690-689 - מפי השופטת פרוקצ'יה)." לאחר ששקלתי את טיעוני הצדדים אני סבור שבמקרה זה אין להרשיע את הנאשם, ואלה הם טעמיי: א. יש טעם בטענת התביעה כי מקום בו נאשם בחר להכנס לדלת אמותיו של המשפט הפלילי, ככלל דרך המלך תהיה הרשעתו היה ותוכח אשמתו. אלא שלכלל זה יכול ויהיו חריגים, שכן שעה שהנאשם עמד למשפט פלילי חלים עליו כל ההסדרים הרלוונטיים ובכלל זה האפשרות החריגה של אי הרשעה. עוד צודקת התביעה כי בעבירות כלכליות דרך המלך תהיה בהטלת קנס משמעותי שיהווה משקל נגד כנגד הכדאיות הכלכלית שבביצוע העבירה. ב. אלא שבמקרה זה, בביקורת שנערכה לנאשם לא נמצא כי הופרה איזו מהזכויות הכלכליות של העובדים. יתרה מזאת, ארבעת הליקויים שהוכחו אילו עמדו לבדם מול עיני המפקחים ככל הנראה שלא היו מתגבשים לכדי הטלת קנס. זאת נוכח המדיניות שלא להטיל קנס אלא במקרה בו מספר הליקויים עלה על מספר הליקויים שהוכחו במקרה זה. תרצה לאמר - זהו שיקול של "הגנה מן צדק" שמוביל לאו דווקא לזיכוי אלא לריכוך משמעותי של הענישה ושל דרכיה. ג. עוד אני מביא בחשבון כי הביקורת במגורים נערכה ללא נוכחות הנאשם, ויתכן ולו נערכה בנוכחותו והיתה נשמעת תגובתו המיידית היה בכך כדי להפחית מהיקף הליקויים שנרשמו ובסופו של יום לא הוכחו - והדוגמא הבולטת לכך היא העדרו של המכסה לפח האשפה, שכן יתכן ויכול היה הנאשם ליתן באותו מועד טעם מניח את הדעת לאותו חוסר. ד. וכן יש להביא בחשבון כי הסטיה במקרה זה מהוראות התקנות בקשר למגורי העובדים, וזאת מבלי להקל בחומרת הליקויים שנמצאו, אינה מעידה בהכרח על יתרון כלכלי שמחייב העמדת הקנס כמשקל נגד. ה. לאלה אוסיף, כמפורט בתסקיר, כי הנאשם הוא אדם נורמטיבי, בן 61, שאין לחובתו רישום פלילי שקדם לביצוע העבירה או לאחריה. תחת הרשעתו אני מטיל על הנאשם לבצע שירות לתועלת הציבור בהיקף של 60 שעות בהתאם לתכנית שהוכנה עבורו בשירות המבחן ובמסגרתה יעסוק הנאשם, במסגרת החוה לרכיבה טיפולית בתל מונד, בהובלת סוסים ותמיכה במטופלים בשעת הרכיבה. שירות המבחן יפקח על ביצוע הצו. הנאשם מוזהר שאם לא ימלא אחר הצו לביצוע שירות לתועלת הציבור הוא צפוי לתוצאות האמורות בסעיף 71ד' לחוק העונשין: ביטול צו השירות, הרשעה בעבירה שקבעתי כי ביצע ולגזירת העונש בגינה. לבקשת הצדדים תשלח אליהם ההחלטה בדואר. על פסק הדין ניתן לערער בזכות בפני בית הדין הארצי לעבודה בירושלים. הודעת ערעור יש להגיש לבית הדין הארצי או באמצעות בית דין זה תוך 45 ימים ממועד קבלת פסק הדין. מגורים הולמים (לעובדים)עובדים זרים