המצאת כתבי בי דין לריבון זר

דוגמא להחלטה בנושא המצאת כתבי בית דין לריבון זר: 1. זוהי בקשה לביטול פסק דין אשר ניתן בהעדר הגנה כנגד ממשלת ארצות הברית וזאת מן הטעם שלא בוצעה המצאה כדין בהתאם לתקנה 494 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1984 (להלן: "תקנות סדר הדין האזרחי") המסדירות את אופן ביצוע המצאה לנתבע שהוא ריבון זר ואשר אומצה בתקנה 129(3) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991. רקע עובדתי 2. ביום 2.6.05 הגיש התובע כנגד הסוכנות האמריקאית לפיתוח בינלאומי (USAID) (להלן- הסוכנות) תביעה לתשלום פיצויי פיטורים בצירוף פיצויי הלנת פיצויי פיטורים, הודעה מוקדמת, פיצויי הלנת שכר, דמי הבראה, וכן פיצוי בגין אובדן הכנסה, הסתמכות, הוצאות ועוגמת נפש. 3. ביום 13.7.05 הגיש התובע בקשה למתן פסק דין בהעדר הגנה יחד עם אישור המצאה בדואר רשום על משלוח כתב התביעה לנתבעת. 4. ביום 18.7.05 ניתנה החלטת בית הדין לפיה הבקשה לפסק דין בהעדר הגנה מועברת לתגובת הנתבעת עד ליום 10.8.05.    5. ביום 16.8.05 הוגשה בקשה נוספת מטעם התובע למתן פסק דין בהעדר הגנה, כאשר ביום 20.8.05 וביום 20.10.05 הגיש התובע בקשות לקבלת החלטה בבקשה הנוספת למתן פסק הדין בהעדר ההגנה כאמור. 6. ביום 11.9.05 ניתנה החלטה ובה דרישה להגשת כתב הגנה בתוך 30 יום, ההחלטה זהה ניתנה גם ביום 8.11.05. 7. ביום 8.11.05 התקבל מכתב משרד החוץ לפיו התקבל אישור מסירה חתום משגרירות ארה"ב בישראל במענה למכתב מהסיוע המשפטי למדינות חוץ בהנהלת בתי המשפט מיום 26.9.05, אשר ככל הנראה הכיל את כתב התביעה והדרישה להגיש כתב הגנה בתוך 30 יום. 8. ביום 9.11.05 ניתנה החלטת בית הדין לפיה "בשלב זה לא בוצעה מסירה בהתאם לנוהלי מסירה לשגרירויות זרות." עוד נכתב בהחלטה כי הבקשה נדחית ותיבחן פעם נוספת לאחר ביצוע המסירה. 9. ביום 27.12.05 התקבל מכתב משרד החוץ ובו הפנייה לאגרת דיפלומטית מטעם שגרירות ארה"ב (מס' 114/05) לפיו הסוכנות קיבלה לידיה את החלטות בית הדין מיום 11.9.05 וכן מיום 8.11.05 לפיהן נדרשה הסוכנות להגיש כתב הגנה בתוך 30 יום מיום מתן ההחלטה, כאשר במועד קבלת ההחלטה הראשונה כבר חלפה תקופת 30 היום אשר הוקצתה למתן התגובה. מעבר לכך, טענה השגרירות כי ההמצאה לא בוצעה בהתאם לכללי המשפט הבינלאומי וכן לא ניתן לשגרירות פרק זמן של 60 יום להגיב על כתב התביעה כמקובל במקרים מסוג זה. אי לכך, הליך ההמצאה הינו פגום והשגרירות לא תגיב על התביעה לגופה. מעבר לכך, עדכנה השגרירות כי הסוכנות מהווה חלק אינטגראלי מממשלת ארצות הברית ולפיכך, אינה אישיות משפטית נפרדת. כן התבקש משרד החוץ לעדכן את בית הדין כי לא בוצעה כל המצאה כדין של כתבי בי הדין לשגרירות עד למועד משלוח האיגרת מטעמה.  10. ביום 24.1.06 התקבל מכתב משרד החוץ הנושא תאריך 12.1.06 ובו הפנייה לאגרת דיפלומטית מטעם שגרירות ארה"ב בישראל, בה חזרה השגרירות על טענותיה לפיה ההמצאה לא בוצעה בהתאם לכללי המשפט הבינלאומי, היינו באמצעות הערוצים הדיפלומטיים אלא באמצעות ב"כ התובע וכן כי לא ניתן לשגרירות פרק זמן של 60 יום להגיב על כתב התביעה כמקובל במקרים מסוג זה. אי לכך, הליך ההמצאה הינו פגום והשגרירות לא תגיב על התביעה לגופה. בנוסף חזרה על טענתה לעניין מעמדה של הסוכנות וציינה כי בעל הדין הנכון במקרה הזה הינה השגרירות ועל כן יש לתקן את כתב התביעה בהתאם.  11. לנוכח הודעה זו, הגיש התובע ביום 30.1.06, תגובה להודעה מטעם שגרירות ארה"ב ומטעם משרד החוץ הישראלי ובקשה לתיקון כתב התביעה ולשינוי שם הנתבעת לממשלת ארצות הברית ולמתן הוראות. 12. ביום 2.2.06 ניתנה החלטת בית הדין לפיה הותר תיקון כתב התביעה וכי כתב התביעה המתוקן ישלח לשגרירות בצירוף דרישה להגשת כתב הגנה. כן נכתב כי "המזכירות תדאג לביצוע האמור בהתאם לתקנה 494 לתקנות סדר הדין האזרחי. 13. ביום 25.4.06 הגיש התובע בקשה למתן פסק דין בהעדר הגנה, כאשר בבקשה טוען התובע כי למרות הדרישה להמצאת כתב הגנה אשר ניתנה במסגרת ההחלטה מיום 2.2.06 לא הוגש כתב הגנה מטעם הנתבעת עד מועד הגשת הבקשה. הבקשה הועברה לתגובת השגרירות בתוך 20 יום. 14. ביום 1.8.06 התקבל מכתב ממשרד החוץ לפיו מועברת אגרת השגרירות אשר טוענת כנגד ההמצאה של הבקשה למתן פסק דין בהעדר הגנה. השגרירות טוענת כי הבקשה הומצאה על ידי ב"כ התובע ולא באמצעים הדיפלומטים המקובלים וכן קובלת על כי לא ניתן לה פרק הזמן של 60 יום כמקובל בתביעות מסוג זה. לפיכך, אין בכוונתה להגיב על הבקשה למתן פסק דין בהעדר הגנה, כאשר מעבר לכך, לגישתה במסגרת ההליך לא בוצעה כלל המצאה כדין ולכן אף לא תכיר בפסק הדין אשר יינתן. 15. בין לבין, ביום 25.7.06 ניתן פסק דין כנגד הנתבעת בהעדר ההגנה.  16. ביום 10.1.07 התקבל מכתב משרד החוץ לפיו השגרירות אינה מכירה בפסק הדין אשר התקבל לנוכח הפגמים בהמצאתו וכן הפגמים שנפלו בהליך ההמצאה ולפיכך אינה מכירה במכתב הדרישה אשר קיבלה מב"כ התובע ובו התראה מפני נקיטת הליכים.  17. ביום 8.9.07 הגיש התובע בקשה דחופה להבהרה ולמתן הוראות במסגרת ניסיונותיו לפתוח תיק הוצאה לפועל כנגד הנתבעת לצורך מימוש פסק הדין במסגרתו מפרט ב"כ התובע את ניסיונותיו לפתוח תיק בהוצאה לפועל. 18. במסגרת החלטת כב' רשמת ההוצאה לפועל אשר נשלחה ללשכת היועץ המשפטי לממשלה ביום 10.10.07, נתבקשה תגובת היועץ המשפטי לממשלה לצורך בחינת סוגית החסינות הדיפלומטית. הפניה הועברה לטיפול פרקליטות המדינה אשר ביקשה את עמדת משרד החוץ בסוגיה. משרד החוץ פעל מול ממשלת ארה"ב, אשר עמדה על טענותיה והודיעה כי לא תתייצב בהליך זה עד שלא תתבצע אליה המצאה כדין. עמדה זו נמסרה לב"כ התובע והוצע לו להסכים להגשת בקשה לביטול פסק הדין ולנהל את ההליך בצורה תקינה, הצעה אשר סורבה. 19. ביום 5.9.11 הגיש היועץ המשפטי לממשלה בקשה מטעמו לביטול פסק דין בהעדר הגנה. תגובתו של התובע התקבלה ביום 27.10.11 ועליה השיב ב"כ היועץ המשפטי לממשלה ביום 13.11.11. דיון במעמד הצדדים התקיים ביום 8.2.12 ובו חזרו הצדדים על עמדותיהם. טיעוני הצדדים 20. המתייצבת בהליך, מדינת ישראל טוענת כי נפלו פגמים בניהול ההליך ובכלל זה במתן פסק הדין המצדיקים את ביטולו ואת שמיעת ההליך לגופו. לדידה, לא נעשתה המצאה כדין של כתב התביעה המתוקן בשני היבטים: אופן ההמצאה - בערוצים הדיפלומטיים, ומתן פרק זמן של 60 יום למתן תגובה. משכך, פסק הדין אשר ניתן בהעדר הגנה ניתן שלא כדין, ואף הוא לא הומצא כדין ולכן יש להורות על ביטולו. זאת בהתאם לפרקטיקה הבינלאומית לעניין מועדי המצאת מסמכים למדינה זרה וכללי ההמצאה הקבועים בתקנה 494 לתקנות סדר הדין האזרחי. כך, בהתאם לפרקטיקה הנוהגת ולהוראות תקנה 494, הנוהג שהתגבש בישראל הוא כי כתבי בי הדין הרלבנטיים יועברו על ידי משרד החוץ אל נציגות המדינה הזרה בישראל, בצירוף אגרת רשמית של משרד החוץ ובה פירוט המסמכים המומצאים, באמצעות דואר רשום ואישור מסירה וכי הודעה על כך תימסר ממשרד החוץ לאגף לסיוע למדינות חוץ בהנהלת בתי המשפט. פרקטיקה אשר לא התקיימה במקרה שבפנינו. 21. התובע מתנגד לבקשה לביטול פסק הדין מטעמים של שיהוי, מניעות וחוסר תום לב בהגשת הבקשה. לטענתו, לאחר קבלת פסק הדין פנה למימושו בלשכת ההוצאה לפועל, והיה במגעים עם גורמים שונים במשרד המשפטים על מנת לקבל מענה לבקשתו לפתוח תיק בהוצאה לפועל ואולם מאז הפנייה האחרונה של ב"כ המדינה והצעתה לביטול פסק הדין בהסכמה חלפה כמעט שנה כאשר כל ההתנהלות לוותה בסחבת מצד המדינה. עוד הוא טוען כי הנתבעת, היא ממשלת ארצות הברית, ידעה על קיום ההליך ועל מתן פסק הדין אך העדיפה להיתלות בטענות פרוצדוראליות, בחוסר תום לב תוך ניצול מעמדה וניצול הוראות התקנות באופן ציני ובוטה ולכן יש להחיל בעניינה את כלל הידיעה על פני כלל ההמצאה, שכן אין מחלוקת בדבר ידיעתה על ההליך. 22. בתגובה לתגובת התובע לבקשה, טוענת המדינה כי אין מקום לקבל את טיעוניו בהתייחס לשיהוי ומניעות שכן ממשלת ארצות הברית שבה והתריעה פעם אחר פעם כי ההמצאה כלפיה לא בוצעה כדין ומשכך אין בכוונתה להתייצב ולקחת חלק בהליכים הננקטים כנגדה. יחד עם זאת, ככל שההמצאה כלפיה תבוצע כראוי, הודיעה הממשלה למשרד החוץ כי תתייצב בהליך. מעבר לכך, אין מקום להפנות טענות של שיהוי ומניעות כלפי היועץ המשפטי משאינו צד בתיק והוא מתייצב כאמון על האינטרס הציבורי. עוד ציינה המדינה כי לתובע חלק בסחבת שנגרמה שכן סירובו להסכים לביטול פסק הדין תרם גם הוא להתמשכות ההליכים ולצורך להגיש את הבקשה לבית הדין. עוד טוענת המדינה כי אין מקום להעדיף את כלל הידיעה על כלל ההמצאה, מקום שמדובר בנתבעת שהיא מדינה זרה, עובדה המחייבת בחינה של הכללים והפרקטיקות המיוחדים לעניין המצאה למדינה זרה, הקבועים במשפט הבינלאומי המנהגי וההסכמי כאחד. כך, על בית הדין לקחת בחשבון בעת החלטתו את האינטרסים של מדינת ישראל ובהם שמירה על יחסי חוץ תקינים.  הכרעה 23. במחלוקת שבין הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה שאכן נפלו פגמים במתן פסק הדין במועד בו ניתן, כמו גם בהמצאת המסמכים לאורך ההליך כולו וכי יהא זה ראוי באיזון האינטרסים הצריכים לעניין, ליתן אפשרות לנתבעת בהליך העיקרי להציג טענותיה בפני בית הדין. משכך, דין הבקשה לביטול פסק הדין להתקבל. 24. כמפוורט לעיל, לגישת היועץ המשפטי לממשלה דין פסק הדין להתבטל משני טעמים מרכזיים. הראשון הוא, כי לא התקבלה בבית הדין אגרת מאת הקונסוליה המאשרת קבלת המסמכים כנהוג ביחסי חוץ בין מדינות ולפיכך ההמצאה אינה כדין. השני הוא, כי פסק הדין ניתן בטרם חלוף 60 ימים שהם הפרק הזמן המקובל בפרקטיקה הבינלאומית למסירת תגובת המדינה הזרה לכתב התביעה שהוגש כנגדה. אבחן טענות אלה כסדרן. המצאת כתבי בי דין לקונסוליה 25. הצדדים חלוקים בשאלה האם כתבי בי דין הומצאו לקונסוליה כדין. כידוע, מקום בו מבוקש לפתוח בהליך משפטי כנגד מדינת חוץ או אורגן של מדינה שכזו, קרי כאשר אחד הצדדים לתובענה הוא ריבון זר, יש לבצע את המצאת כתבי בי דין על פי המתווה הקבוע בתקנה 494 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984, החלה בבית הדין לעבודה מכוח תקנה 129(3) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב - 1991, שזו לשונה: "היה הנמען מדינת חוץ או מחלקה, נציגות או סוכנות של מדינת חוץ, או עובד בהן שהוא בעל חסינות דיפלומטית או קונסולרית, ישלח בית המשפט או הרשם שני העתקים של הכתב למשרד החוץ לשם המצאת אחד מהם לנמען; תעודת משרד החוץ בדבר ההמצאה וזמנה תהא ראיה לכך ויראו את הכתב כאילו הומצא כדין". לאמור, כתבי בי דין המכוונים אל הריבון הזר יש להמציא באמצעות משרד החוץ ולא באופן עצמאי. על התכלית שביסוד תקנה זו עמד בית המשפט המחוזי בירושלים, מפי כב' השופט יוסף שפירא, משקבע כי "המצאה לריבון זר נושקת היא ומשפיעה היא על יחסי החוץ של מדינת ישראל, וכאומה בין האומות מחוייבת ישראל לנימוסי האומות. כשם שמדינת ישראל מצפה שהליך המוגש כנגד המדינה יומצא באופן מסודר על ידי אורגניה של המדינה בה מתנהל ההליך, כך עליה לנהוג" (בש"א (י-ם) 7334/04 ALAN B STEEN - הרפובליקה האיסלאמית של אירן ואח' (ניתן ביום 4.12.2008). 26. מלכתחילה, הומצא כתב התביעה על ידי בית הדין לקונסוליה ישירות, בין באמצעות בית הדין ובין באמצעות ב"כ התובע במסירה אישית. מהלך זה בטעות יסודו, ואף אם התקבלו כתבי בי דין בקונסוליה אין לראות בכך משום המצאה כדין. בהמשך הדברים נשלחו אמנם כתבי בי דין לקונסוליה באמצעות משרד החוץ אלא שלא התקבלה אגרת דיפלומטית המאשרת קבלתם. בשים לב לתכליתה של תקנה 494 כמבואר לעיל, היינו, לוודא כי אומנם הגורמים המוסמכים מטעם מדינת החוץ קיבלו לידיהם את כתבי בי - הדין ולהבטיח כי לא ייפתח הליך כנגד מדינת חוץ בישראל, כאשר אין כלל וודאות כי הגורם המוסמך במדינת החוץ יודע על ההליך, קיבל כדין את כתב בי-הדין לידיו, וניתנה למדינת החוץ הזדמנות נאותה להביא את טענותיה בבית המשפט בישראל, אני מקבל את עמדת היועץ המשפטי לממשלה כי בהעדרה של אגרת דיפלומטית כאמור אין לראות בהמצאה ככזו שהושלמה. יש לציין, כי גם אם כתבי בי דין הומצאו לקונסוליה והתקבלו בידה, כטענת התובע, הרי שהיא לא קיבלה פרק זמן נאות למסירת תגובתה ומשכך נפל פגם בהליך ההמצאה מסיבה זו.  מתן פרק זמן בין 60 ימים לנתבע זר להגיש תגובתו - המשפט הבינלאומי המנהגי 27. שוכנעתי, כי קיימת פרקטיקה בינלאומית לפיה עומדת למדינה זרה שהות בת 60 ימים להגיש תגובתו למסמכים משפטיים והדבר אף בא לידי ביטוי בחוק חסינות מדינות זרות, התשס"ט-2008 ובמפורש בסעיף 13(ג) לחוק זה הקובע כי: "תגובת המדינה הזרה לתובענה שהוגשה נגדה או לפסק דין שניתן נגדה בהעדר הגנה תינתן בתוך 60 ימים מיום שהומצאו לה; בית המשפט רשאי להאריך את התקופה האמורה". 28. בחוק זה אימץ המחוקק הישראלי הלכה למעשה, את המשפט והפרקטיקה הבינלאומיים בסוגיה זו. כך, בדברי ההסבר לסעיף 13 האמור נכתב כי: "מוצע לקבוע כי תגובת המדינה הזרה לכתב התביעה...תינתן בתוך 60 ימים (להבדיל מהתקופה הרגילה של 30 ימים, הקבועה לעניין זה בתקנות סדר הדין האזרחי), וזאת בדומה לחוקים במדינות אחרות המתייחסים לעניין זה. נוסף על כך מוצע לאפשר הארכת התקופה בידי בית המשפט (וכמובן בידי הרשם), ויובהר כי אין צורך לשם כך בנימוקים מיוחדים". 29. כללו של דבר, מקובלת עלי עמדת היועץ המשפטי לממשלה לפיה מקום בו הנתבע הוא ריבון זר יש להמתין 60 ימים לקבלת תגובתו לתובענה ובטרם שקילת מתן פסק דין בהעדר הגנה. משהתובע לא ניסה לסתור עמדה זו ניתן להניח, כי היא מקובלת גם עליו. 30. כאמור, לא נתקבלה כל תגובה רשמית על ההמצאה של כתב התביעה המתוקן מיום 2.2.06 ולפיכך אין לראות בהמצאה כהמצאה שבוצעה כדין בהתאם לתקנה 494. באותו האופן לא ניתן לראות בהחלטה להעביר לתגובת הנתבעת את הבקשה למתן פסק דין בהעדר הגנה מיום 25.4.06 כהמצאה כדין וזאת מעבר לעובדה שניתנו לנתבעת רק 20 יום להגיב לבקשה במקום 60 יום כמקובל. 31. אשר על כן, יש לבטל את פסק הדין ולאפשר ביצוע המצאה כדין בהתאם לנדרש לפי התקנות על מנת ליתן לשגרירות הזדמנות להגיב לגופם של דברים. ער אני לטיעוניו של התובע בדבר השיהוי והסחבת שנגרמה בתיק ויש להצטער על כך. עם זאת, איני מוצא כי השיהוי בתיק יגרום לנזק בלתי הפיך לתובע. לעומת זאת, השארת פסק הדין על כנו יפגע בנתבעת, משלא קיבלה את יומה בבית הדין ואף עלול לפגוע ביחסי החוץ התקינים של מדינת ישראל. ברי, כי בית הדין יעשה כמיטב יכולתו לקדיום הדיון בתיק לגופו. 32. לפיכך, פסק הדין מיום 25.7.06 מבוטל בזאת. מסמכיםריבון זרהמצאת כתבי בי דיןכתבי טענות / כתבי בי דין