נזק לרכב עקב כניסה לשלולית

דוגמא לפסק דין בנושא נזק לרכב עקב כניסה לשלולית: בפניי תביעת שיבוב, בגין פיצוי ששילמה התובעת למבוטחת (להלן: "המבוטחת" ו/או "הנהגת"), בגין נזק רכוש לרכב המבוטח מ.ר. 2846864 (להלן: "הרכב"). הנזק נגרם כתוצאה משלולית שאליה נכנס הרכב ביום 25.12.11 ברחוב המסילה בפרדס חנה. לטענת התובעת, נסעה המבוטחת בשעת חשיכה, ברחוב המסילה כאמור, ובשל תקלה במערכת הניקוז במקום, נוצרה שלולית עמוקה, כתוצאה מהצפה של מי גשמים, והרכב הוצף ונפגע. לטענת התובעת, הנתבעת אחראית לנזקים שנגרמו לרכב, וזאת בשל רשלנותה, מאחר ולא פעלה כראוי לטפל ו/או להסיר ו/או למנוע מפגע בכביש כתוצאה מכשל חוזר ונשנה שהיה ידוע לה עקב אירועי הצפה קודמים ו/או תביעות קודמות בגין נזקים באותו רחוב. לטענת התובעת, חל בנסיבות העניין כלל "הדבר מדבר בעד עצמו", ולכן נטל ההוכחה על הנתבעת להוכיח כי לא התרשלה. התובעת טוענת כי פיצתה את המבוטחת בסך 13,587 ₪ עפ"י דוח שמאי (נספח ב' לכתב התביעה). הנתבעת הכחישה את כל טענות התובעת. לטענתה, אין להטיל עליה אחריות לנזקי הרכב, שכן היא פעלה באופן סביר, טיפלה בחודשים הקודמים לעונת החורף בתשתיות ברחוב, ובכלל זאת ניקיון ופינוי כל פתחי הניקוז. הנתבעת צירפה תיעוד לביצוע פעולות אלה (נספח א לכתב ההגנה). לטענת הנתבעת, היא אף פועלת "אד הוק" וכל אימת שצפויים ימים גשומים היא חוזרת על פעולות הניקוי והפינוי של פתחי הניקוז. הנתבעת טענה גם כי בסמוך למועד האירוע ירדו גשמים בכמות חריגה וכי לא ניתן להטיל עליה, בנסיבות אלה, אחריות לקיומה של ההצפה הנטענת. לטענת הנתבעת לא חל בנסיבות העניין כלל ,הדבר מדבר בעד עצמו", שכן המבוטחת הציגה גרסה לנסיבות האירוע, ואין כל עמימות עובדתית, ולכן נטל ההוכחה על התובעת. בנוסף טוענת הנתבעת כי לנהגת אשם תורם בשיעור של 100%, וכי התנהגותה מהווה הסתכנות מרצון. הנתבעת גם הכחישה את גובה הנזק וחלקה על חוות דעת השמאי. לאחר ששמעתי את הראיות, אני מורה על דחיית התביעה. אמנם, לנתבעת, כרשות המקומית בתחומה ארע האירוע נשוא הליך זה, אחריות מושגית, במובן זה שעליה לדאוג לתקינות מערכת הניקוז ברחוב המסילה, וזאת מכוח סעיף 235 לפקודת העיריות הקובע כי "בענין רחובות תעשה העיריה פעולות אלה: ... (2) תדאג לתיקונו, ניקויו, הזלפתו, תאורתו, וניקוזו של רחוב שאינו רכוש הפרט...". ראה: ת"א 16917-03-10 כלל נ' עיריית כפר סבא; ת"ק 344-03-10 רביד נ' עיריית רחובות,. לאור חובה זאת, יש לבחון האם הנתבעת הפרה חובה זו, בנסיבות שבפני. לעניין רמת חובת הזהירות הנדרשת, ראה דברי השופט ברק (כתוארו דאז): "מזיק, החב חובת זהירות קונקרטית לניזוק, אינו אחראי כלפיו בכל מקרה, שבו בשל התנהגותו של המזיק נגרם נזק לניזוק. בעל חובת הזהירות "אינו ערב ערבות מוחלטת לבטחון הבאים אליו ודינו אינו דין מבטח, החייב בהטבת הנזק יהא אשר יהא מקורו" (השופט זוסמן בע"א 485/60, עמ' 1918). חובתו של המזיק היא לנקוט אמצעי זהירות סבירים, ואחריותו מתגבשת, רק אם לא נקט אמצעים אלה. סבירותם של אמצעי הזהירות נקבעת על פי אמות מידה אובייקטיביות, המגולמות באמירה, כי על המזיק לנהוג, כפי שאדם סביר היה נוהג בנסיבות העניין. אדם סביר זה אינו אלא בית המשפט, אשר צריך לקבוע את רמת הזהירות הראויה. רמת זהירות זו נקבעת על פי שיקולים של מדיניות משפטית. השאלה אינה, מהו האמצעי שמבחינה פיסית מונע נזק, אלא השאלה היא, מהו האמצעי שיש לדרוש כי ינקטו אותו בנסיבות העניין. על בית המשפט לאזן בין האינטרס של הפרט הניזוק לביטחונו האישי, לבין האינטרס של המזיק לחופש פעולה, וכל זה על רקע האינטרס הציבורי בהמשכה או בהפסקתה של אותה פעילות. על בית המשפט להתחשב בסכנה ובגודלה. עליו להתחשב בחשיבותה החברתית של הפעולה. עליו לשקול את האמצעים הדרושים למניעתה". ראה: ע"א 145/80 שלמה ועקנין נ' המועצה המקומית בית שמש,. לאור הראיות שהוצגו בפניי, שוכנעתי כי לא עלה בידי התובעת להוכיח כי הנתבעת הפרה את חובתה לדאוג למערכת ניקוז תקינה, וכי יש לראות לכן בנתבעת אחראית בגין הנזק שנגרם לרכב עקב ההצפה. למעשה, אף לו היה נטל ההוכחה מוטל על כתפי הנתבעת, הרי שהיא הרימה אותו והוכיחה כי פעלה לניקוי ולפינוי מערכת הניקוז באופן שוטף ואף בסמוך למועד האירוע. מר אילן יפת, עובד תפעול בנתבעת, העיד מטעמה, על עבודות ניקוי ופינוי מערכת הניקוז באופן שיגרתי. מעדותו, שהייתה סדורה ועקבית ואני מאמינה לה, עולה, כי עובדי מחלקת התפעול ועובדי מחלקת הגינון בנתבעת, מנקים את מקומות הניקוז באופן קבוע לפני ירידת גשמים ובהתאם לתחזיות מזג האוויר, וכי בעת שיורדים גשמים הם מסתובבים בין כל המקומות הבעייתיים לצורך פתיחת הניקוז (עמ' 5 שו' 18-21, 29-31). כך, מנספח א לכתב התביעה עולה, כי בעקבות פניות תושבים, נעשו פעולות ניקוי ופינוי במקום הארוע - ברחוב המסילה - וזאת ביום 28.09.11, ביום 27.10.11, וביום 21.11.12. מועדים אלה סמוכים מאד למועד האירוע הנטען (שאירע ביום 25.12.11 ), ומכאן שהנתבעת קיימה את חובתה לטיפול ראוי וסביר במערכת הניקוז ברחוב. שוכנעתי שאין מקום להשית על הנתבעת חובה לבדיקות תכופות יותר במערכת הניקוז, שכן החובה של הרשות המקומית חלה במגבלות הסביר: "אמנם, תקלות אלה או אחרות במערכת ביוב אינן דבר בלתי שכיח כשלעצמו והן לעיתים פועל יוצא של השימוש הרגיל והשוטף במערכת. לפיכך, אין להסיק דבר קיומה של התרשלות מאירועו של כל נזק שנגרם לפלוני בעטיין של תקלות כאלה. אולם, מחובתה של העירייה לדאוג, במסגרת הסביר, לתקינותה של מערכת הביוב אשר בתחום שיפוטה ואחריותה. מסגרת סבירה לעניין זה נמדדת, בין השאר, במבחנים של סוגי הנזקים הצפויים מאי הסרת התקלות, חומרתם והסתברות התרחשותם; משך הזמן בו לא טופלו התקלות; והפתרונות החלופיים להסרתם העומדים לרשות העירייה במסגרת אילוציה התקציביים". [הדגשה שלי, ה.א.] ראה: ע"א 73/86 לוי שטרנברג נ' עיריית בני ברק, פ"ד מג(3) 343, 347-348. בנסיבות שבפני, ומהראיות שהציגה הנתבעת, שוכנעתי כי הנתבעת פעלה בסבירות לתפעול ולאחזקת מערכת הניקוז שבאחריותה. בנוסף, אין מחלוקת, כי עובר לאירוע בו עסקינן, ירדו גשמים רבים. המבוטחת עצמה מודה כי בעת שנסעה ברחוב המסילה ירד גשם זלעפות (עמ' 2 שו' 5). אשר לאחריותה של המבוטחת לנזקים - המבוטחת תיארה, כי ראתה את המים על הכביש, ואף ראתה שני רכבים אחרים שטבעו ועמדו שם בהמתנה לחילוץ (עמ' 2 שו' 7, 12-13). המבוטחת הודתה כי מדובר ברחוב בעייתי באומרה כי "במידה ומודעים למצב יש דרך חלופית" (עמ' 2 שו' 16). חובתו של נהג הנוהג בזמן ירידת גשם, לצפות אפשרות של היקוות מים על הכביש ולהתאים את נסיעתו לכך (ראה: תא"מ 64672/04 הפניקס נ' מדינת ישראל). ודאי שכך כאשר המבוטחת ידעה כי באותו יום יורדים גשמים רבים, וניתן היה לצפות כי תשתמש בדרך חלופית. משלא עשתה כן, למרות הגשמים ותנאי הדרך שראתה, יש לייחס לה אשם תורם גבוה ביותר, אשר את שיעורו איני נדרשת לקבוע במקרה זה, לאור קביעתי לעיל כי הנתבעת לא התרשלה. אציין, בניגוד להערת ב"כ הנתבעת בסיכומיו, כי עדות המבוטחת אינה מהווה עדות יחידה של בעל דין, שכן היא אינה התובעת ואין לה כל אינטרס אישי בתוצאות ההליך. לעניין הפסיקה אליה הפנתה התובעת, הרי שניתן לאבחן את המקרה שבפניי מהנסיבות הנזכרות באותה פסיקה: כך, בתא"מ 22256-06-10 כלל נ' מועצה מקומית שיבלי, התקבלה תביעת השיבוב לאחר שנקבע כי הנתבעת לא הניחה ראיות המצביעות על הפעולות השיגרתיות והנוספות לו היו כאלה בהן נקטה למניעת ההצפה. זאת להבדיל מענייננו, בו כאמור הוכיחה הנתבעת כי פעלה כראוי בחודשים הסמוכים לפני האירוע הנטען. בתא"מ 3616-08-09 הפניקס נ' עירית לוד, התקבלה התביעה לאחר שנקבע כי הנתבעת לא הציגה כל ראיה לכך שבוצעו בפועל פעולות התחזוקה הנדרשות וביקורות הולמות לפני מועד האירוע. בתא"מ 3010/09 הפניקס נ' עירית לוד, התקבלה התביעה לאחר שנקבע כי הנתבעת ביצעה את פעולות ניקוי מערכת הניקוז במועדים שלא מתאימים לעונת החורף, ומאחר והעירייה לא תיקנה מבעוד מועד את הכשל המיבני בכביש - אשר הוביל להצפה בצירוף גשמים ולסתימת מערכת הניקוז. בנוסף נקבע כי הנתבעת צירפה יומני עבודה שאינם מתייחסים לרחוב נשוא התביעה. הדברים שונים במקרה שבפני. סופו של דבר שאני דוחה את התביעה. בנסיבות אלה לא מצאתי מקום להידרש לסוגיית גובה הנזק הנטען, ועל כל פנים הנתבעת לא חזרה בסיכומיה על טענות כלשהן ביחס לגובה הנזק (להבדיל משאלת האחריות). התובעת תישא בהוצאות הנתבעת ובשכ"ט עו"ד בסך כולל של 3,500 ₪. שלוליתרכבנזק לרכב