תחולת צו הרחבה בענף הגינון

צו ההרחבה בענף החקלאות - גנני נוי ומשתלות, הוחל על כל גנני הנוי בענף גננות הנוי והמשתלות ומעבידיהם ( י.פ. 4965 מ - 25.2.01). אין בצו ההרחבה כל דרישה כי לעובד תהיה "השכלה בתחום הגננות" כפי שטוען הנתבע. הוראות הצו חלות על כן על היחסים שבין הצדדים. דוגמא לפסק דין בנושא צו הרחבה בענף הגינון: רקע כללי התובע עבד אצל הנתבע, שהינו בעל עסק לעבודות גינון, משנת 2007 ועד 2009. תקופת העבודה המדויקת שנויה במחלוקת בין הצדדים. בכל תקופת העבודה, לא הנפיק הנתבע לתובע תלושי שכר ולא דיווח על העסקתו למוסד לביטוח לאומי. 3. נסיבות סיום יחסי העבודה שנויות במחלוקת בין הצדדים, כפי שיורחב להלן. 4. בתביעה זו תובע התובע זכויות המגיעות לו, לטענתו, בגין תקופת העבודה וסיומה ובכלל זה: - שכר עבודה לחודשיים האחרונים לעבודתו (11-12/09). - פיצויי פיטורים והודעה מוקדמת. - פדיון חופשה והבראה. - פיצוי בגין אי ביצוע הפרשות פנסיוניות מכוח הסכם קיבוצי / צו הרחבה בענף הגינון. - תשלום דמי ביטוח לאומי שנדרשו מהתובע במישרין עקב אי דיווחו כעובד ע"י הנתבע. 5. הנתבע מכחיש הזכויות הנתבעות ע"י התובע ואף מעלה טענות קיזוז שונות כנגד הסכומים שיפסקו לו, אם יפסקו. 6. בחודש 11/09 מסר הנתבע לידי התובע, בביתו של התובע, שיקים בסך כולל של 32,000 ₪ כגמר חשבון. השיקים הוסבו ע"י התובע לצדדים שלישיים. השיקים בוטלו בהוראת הנתבע, אשר טוען, כי הוצאו ממנו תחת סחיטה ואיומים. הנתבע הגיש בעניין זה תלונה למשטרה באמצע חודש 4/10, וזו נסגרה. אין חולק, כי מתוך כלל השיקים, נפרעו שיקים בסך כולל של 6,000 ₪ וכי מכל סכום שיפסק לתובע יש להפחית את הסכום האמור. שיקים נוספים, בסכום כולל של 23,000 ₪, הוחזרו לתובע והופקדו בקופת בית הדין. 7. תחילה נדון בשאלה, מהי תקופת העבודה בה עבד התובע אצל הנתבע, האם שולמו זכויותיו בתקופה זו במלואן (שכר העבודה, חופשה, הבראה, והטענה לזכויות הפרשה לפנסיה). בהמשך, נעסוק בנסיבות סיום העבודה ובתביעה לפיצויי פיטורים והודעה מוקדמת ולסיום, בטענת הנתבע לקיזוז סכומים שיפסקו לתובע, ככל שיפסקו. תקופת העבודה 8. התובע טען בכתב תביעתו, כי עבד אצל הנתבע מיום 1.11.07 עד ליום 1.12.09. הנתבע טען מנגד, בכתב ההגנה, כי התובע החל לעבוד אצלו מסוף חודש 6/08 ועד 8/09. לאחר בדיקה, הודיע הנתבע כי התובע עבד אצלו מ - 4/07 ועד סוף 8/09 (הודעה מיום 7.12.11). 9. לתובע לא ניתנה הודעה על תנאי עבודתו, לרבות תאריך תחילת העבודה, כפי שמחייב חוק הודעה לעובד (תנאי עבודה) התשס"ב - 2002. על פי סעיף 5א' לחוק זה: "בתובענה של עובד נגד מעבידו שבה שנוי במחלוקת עניין מהעניינים לפי סעיף 2, והמעביד לא מסר לעובד הודעה שהוא חייב במסירתה כאמור בסעיפים 1 או 3 ..., תהיה חובת ההוכחה על המעביד בדבר העניין השנוי במחלוקת..." 10. המעביד לא הציג בפנינו כל רישומים, תלושי שכר, אסמכתאות על תשלומים או כל ראיה אחרת שיש בה כדי לתמוך בטענתו באשר למועד תחילת ההעסקה או סיומה. גרסתו אף עברה שינוי מהנטען בכתב ההגנה. גרסת התובע, לעומת זאת, מתיישבת עם רישומי המל"ל שהוצגו בפנינו, לפיהם התובע התייצב בשירות התעסוקה עד סוף חודש 10/07. לנוכח האמור, קובעים אנו כי מועד תחילת עבודתו של התובע אצל הנתבע הינו ב - 1.11.07, כגרסת התובע. 11. באשר למועד סיום ההעסקה, התובע טען בכתב התביעה כי פוטר ביום 1.12.09. מאידך, תבע שכר עבודה לחודש 12/09. בתצהירו טען כי פוטר ב - 1.11.09. בחקירתו הנגדית טען כי עבד עד סוף 9/09. ממסמך תקופות דיווח של המל"ל עולה, כי החל מ - 10/09 מדווח התובע כעובד של מעסיק אחר, שאינו הנתבע. הנתבע טוען, מאידך, כי התובע התפטר בסוף אוגוסט 2009, במגרש החניה של משטרת משגב, במועד שהנתבע הגיע להגיש תלונה ולמסור עדות כנגד קרוב משפחתו של התובע שעבד אצלו. הנתבע לא המציא אישור בדבר מועד הגשת התלונה ומתן העדות במשטרה לתימוכין בגרסתו באשר למועד סיום העבודה. 12. משלא הרים הנתבע הנטל המוטל עליו להוכחת תקופת העבודה, לא הוכיח את גרסתו כי זו הסתיימה בסוף אוגוסט 2009 במועד שניתן היה להוכיחו בכתובים, וחרף גרסאותיו המשתנות של התובע, קובעים אנו כי מועד סיום העבודה הינו בסוף חודש 9/09. התביעה להפרש שכר עבודה 13. התובע תבע שכר עבודה שלטענתו לא שולם לו לחודשים 11+12/09. לנוכח שינויי גרסאות התובע באשר למועד סיום עבודתו, ומשקבענו כי התובע לא עבד בחודשים 11-12/09, התביעה בגין רכיב זה נדחית. התביעה לדמי הבראה ולפדיון חופשה 14. בסיכומיו מודה הנתבע, כי התובע זכאי ל - 13.5 ימי הבראה בסך 4,590 ₪ (לפי 340 ₪ ליום). הואיל והתובע תבע ברכיב זה סך של 3,861 ₪ בלבד (לפי 11 ימים X 351 ₪ ליום) ואין לפסוק לו יותר משתבע, על הנתבע לשלם לתובע בגין דמי הבראה סך של 3,861 ₪ בצרוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.10.09 ועד התשלום בפועל. 15. באשר לימי החופשה, הנטל לניהול פנקס חופשה והוכחת ניצול ימי החופשה הינו על הנתבע. הנתבע טען כי התובע יצא לירדן, אולם מרישום כניסות ויציאות עולה כי נסיעה זו הייתה לפני תקופת העסקתו כפי שנקבעה על ידינו. 16. בשים לב לתקופת העסקתו (23 חודש) זכאי התובע ל- 23 ימי חופשה. לטענת הנתבע, התובע היה בחופשה הן בימי החגים המוסלמים והן בימי החג היהודים. התובע אינו זכאי הן לימי חג מוסלמים והן לימי חג יהודיים בתשלום, לפיכך מבקש הנתבע כי ימי החג היהודים (9 ימים בשנה) יחושבו כימי חופשה בתשלום. התובע אישר בחקירתו כי לא עבד הן בימי החגים היהודיים והן בימי חגיו המוסלמיים. 17. צודק הנתבע בטענתו, כי ניתן לייחס לתובע את ימי החג היהודיים כימי חופשה בתשלום. אולם, הנתבע לא פרט את מועדי ימי החג שלא נפלו בשבת ואשר ניתן לראות בהם ימי חופשה בתשלום לתובע. הנטל בעניין זה הינו, כאמור, על הנתבע. 18. בהיעדר פרוט מספר ימי החג - חופשה בתשלום שקיבל התובע בתקופת עבודתו, דין תביעת התובע ברכיב זה להתקבל. שכרו החודשי של התובע היה 5,000 ₪ נטו עובר לסיום העסקתו, דהיינו, 200 ₪ ליום. מכאן, שהתובע זכאי היה לפדיון חופשה בסך 4,600 ₪. משתבע התובע פדיון חופשה בסך 2,800 ₪ בלבד, זהו הסכום שייפסק לו, ובצרוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.10.09 ועד התשלום בפועל. הפרשות לפנסיה - חלות צו ההרחבה 19. התביעה ברכיב זה מבוססת על צו ההרחבה בענף הגינון, מכוחו, לטענת התובע, היה על הנתבע להפריש 6% משכר התובע לקרן פנסיה. 20. צו ההרחבה בענף החקלאות - גנני נוי ומשתלות, הוחל על כל גנני הנוי בענף גננות הנוי והמשתלות ומעבידיהם ( י.פ. 4965 מ - 25.2.01). אין בצו ההרחבה כל דרישה כי לעובד תהיה "השכלה בתחום הגננות" כפי שטוען הנתבע. הוראות הצו חלות על כן על היחסים שבין הצדדים. 21. לטענת הנתבע, ככל שחלה חובת הפרשות לפנסיה מכח צו ההרחבה, יש לחשב את ההפרשות מהשכר התעריפי שעל פי ההסכם ולא מהשכר ששולם לתובע בפועל. 22. מקובלת עלינו טענת הנתבע. בתיק עב'(חי) 50/05 אברהמי ואח' נ' אליאנס חברה לצמיגים (1992) בע"מ, בהסתמך על פסיקת בית המשפט העליון ובית הדין הארצי לעבודה נקבע: "בכל הנוגע להגדרת "שכר" לצורך חישוב זכויותיו של עובד, יש להבחין בין זכויות המגיעות לעובד מכוח החוק לבין זכויות המגיעות לעובד מכוח הסכם קיבוצי או הסכם אישי. ככל שמדובר בזכות המגיעה לעובד מכוח החוק - קובע החוק אם רכיב שכר מסוים יובא בחשבון לצורך אותה זכות; ככל שמדובר בזכות המגיעה לעובד מכוח הסכם (הסכם/הסדר קיבוצי או הסכם אישי) - קובעות הוראות ההסכם אם רכיב שכר מסוים יובא בחשבון לצורך אותה זכות." [ראה: דב"ע שנ/42- 3 ז'אק פרחי - חברת החשמל לישראל בע"מ (עבודה ארצי כרךא(1) 621. דב"ע מג/85 - 3 רשות הנמלים בישראל - גוניק, פד"ע יט 21; אושר בבג"צ 567/87 גוניק ואח' נ' בית הדין הארצי, פ"ד מב(4) 693]. 16.בפס"ד אשר ניתן זה מכבר ע"י כב' השופטת רימון קפלן בעניינה של הנתבעת שבפנינו (עב' 7470/00 משה גולדנר נ' אליאנס חברה לצמיגים (1992) בע"מ (ניתן ביום 8.02.05)), נקבע: "בית הדין הארצי פסק כי ככל שהדברים נוגעים לזכויות לפנסיה, הרי שכלל יסודי בדיני הפנסיה הוא, כי העובד מקבל פנסיה המורכבת מאותם רכיבים עבורם התחייב מעסיקו להפריש לקרן הפנסיה או לקופת הגמל, ומשלא התחייב המעביד להפריש לקופת הגמל עבור הרכיבים כאמור, לא קמה חובה לכלול אותם בין רכיבי הפנסיה [ראה: ע"ע 1148/01, שלומית יריב נ' בנק הפועלים, עבודה ארצי, כרך לג(26), 36]. בית הדין הארצי הדגיש באותו עניין כי: "הפסיקה בענין הגדרת "שכר" ו "שכר קובע" אינה נוגעת לענייננו, בו קבעו הצדדים להסכמים הקיבוציים עבור אילו רכיבים תתבצענה הפרשות לקג"מ ועבור אילו לקופות הגמל "גדיש" ו"בר". דהיינו, קיימים שני מישורים נפרדים, האחד המישור הסטטוטורי - חוק פיצויי פיטורים בו קובע הדין ופרשנותו על ידי בתי המשפט מהי המשכורת הקובעת לעניין אותו חוק, ומאידך קיים המישור ההסכמי, שבו יש לבדוק מה הוסכם בין הצדדים כבסיס למשכורת הקובעת, וזאת ללא קשר לקביעה גופה בעניין בן יפלח באשר לרכיב הגילום כחלק מן המשכורת הקובעת לפי חוק פיצויי פיטורים. 15.מכל מקום, בינתיים כאמור ניתן פסק הדין בבג"צ 4838/03. בפסק דין זה לא רק שבוטלה ההלכה אשר ראשיתה בפרשת בן יפלח לגופה, אלא שהלכה למעשה וכפי שיבואר להלן, החיל פסק הדין מבחן זהה על שתי המערכות הנורמטיביות כאמור לעיל. 24.חוק פיצויי פיטורים והגדרת המשכורת הקובעת על פיו, הינן הוראות חוק קוגנטיות, אשר לא ניתן להתנות עליהן, ומשכך אין כל רלוונטיות לכוונת הצדדים או הסכמתם בדבר אלו רכיבים יכללו או לא יכללו, בגדר המשכורת הקובעת לצורך תשלום פיצויי פיטורים. לא כך הוא לגבי הזכאות להפרשות לקרן השתלמות אשר כל כולה נולדה מלכתחילה מכח הסכמת הצדדים, בענייננו הצדדים להסכם הקיבוצי. הוא הדין אף לגבי הזכאות לפנסיה שכאמור אף היא קמה מכח הוראותיו של ההסכם הקיבוצי ולא מכח הוראת חוק מגן. ודוק, כפי שנקבע על ידי בית הדין הארצי לעבודה בפרשת שלומית יריב לעיל, בפרט ובמיוחד עת עסקינן בתכנית פנסיה צוברת דוגמת זו שבפנינו - הכלל היסודי בדיני פנסיה הוא, כי העובד מקבל פנסיה המורכבת מאותם רכיבים עבורם התחייב מעסיקו להפריש לקרן הפנסיה או לקופת הגמל, ומשלא התחייב המעביד להפריש לקופת הגמל עבור הרכיבים כאמור, לא קמה חובה לכלול אותם בין רכיבי הפנסיה. 25.הנה כי כן, בין אם עסקינן בהפרשות לקרן השתלמות, בין אם בזכויות לפנסיה, ובין אם כפעל יוצא מכך בזכאות להפרשות לקרן פנסיה, אשר מקורן של כולן בהוראת הסכם (בשונה מהוראות חוק), יש לפנות להוראות ההסכם שהקים את אותן זכויות על מנת ללמוד מהי המשכורת הקובעת ממנה נגזרות זכויות אלו. בענייננו, הצדדים להסכם הקיבוצי קבעו במפורש כי ההפרשות לקרן פנסיה מקיפה יהיו "על בסיס השכר המשולב". בכל אחד מן הסעיפים שקבעו את היקפי ההפרשות חזרו הצדדים על הקביעה כי ההפרשות יהיו על "השכר המשולב", וכך מצאנו באותם ארבעה סעיפים שעוסקים בהפרשות לקרן פנסיה, חמש פעמים את המונח "שכר משולב" (ראה: סעיפים 4-1 לפרק ט"ו להסכם הקיבוצי). הצדדים לא הותירו כל מקום לספק כי כוונתם היא לכך שההפרשות לקרן הפנסיה יהיו על בסיס ה"שכר המשולב", בלבד. הוא הדין, באשר להפרשות והניכויים לקרן השתלמות, אף בעניין זה הבהירו הצדדים כי ההפרשות הן על ה"שכר המשולב בלבד", ואף טרחו והוסיפו למען הסר כל ספק כי ההפרשות יהיו על השכר המשולב של העובד בגין שעות עבודתו הרגילות בלבד, לא כולל מענקים, פרמיות, שעות נוספות וכו' (ראה: סעיף 5 לפרק כ"ב להסכם הקיבוצי). אף בעניין זה לא הותירו הצדדים כל פירצה או אפשרות לפרש את כוונתם כמתייחסת להפרשות על רכיבים נוספים מעבר להפרשות על השכר המשולב בלבד. וכיצד הוגדר השכר המשולב? מפאת חשיבות ההגדרה נחזור עליה כדלקמן: "שכרו של העובד, כפי שהיה ביום 31.7.97 לפי הרכיבים הבאים בלבד: שכר יסוד, תוספת יוקר, תוספת ותק, מהמרת יג-יד. לגבי עובדים שביום 31.7.97 קיבלו פרמיה, תתווסף לשכר המשולב גם הפרמיה שקיבלו, בשיעור שלא יעלה על 15% משכר היסוד, ע"ח המרת פרמיה, כמקובל בחברה. בכל מקרה לא יפחת השכר המשולב (בניכוי תוספת וותק) משעור שכר המינימום כפי שיעודכן מעת לעת. השכר המשולב לשעה יחושב על בסיס 186 שעות עבודה חודשיות. בכפוף להוראות הסכם זה יהווה השכר המשולב בלבד בסיס לתשלום תנאים סוציאליים ונילווים".(ההדגשות הוספו - א.ר.ק.) 26.כפי שנקבע על ידי בית הדין הארצי בפרשת שלומית יריב לעיל, הפסיקה בעניין הגדרת "שכר" ו- "שכר קובע" אינה רלוונטית מקום בו קבעו הצדדים להסכמים הקיבוציים עבור אילו רכיבים תתבצענה הפרשות לקרן פנסיה וקופות גמל. מקל וחומר שכך הם פני הדברים בענייננו, עת טרחו הצדדים להגדיר את בסיס השכר ממנו יבוצעו ההפרשות ואת הגדרת אותו בסיס. לא זו אף זו כי אם בענייננו הפירוט המדויק של הרכיבים המרכיבים את ה"שכר המשולב", כמו גם הציון "לפי הרכיבים הבאים בלבד", אינו מותיר כל מקום לספק כי כוונת הצדדים היתה להגדרת רשימה סגורה של רכיבים המהווים את השכר המשולב, ואם בכך לא די הוסיפו הצדדים גם "כתפיות" ל"חגורה" בקובעם כי "בכפוף להוראות הסכם זה יהווה השכר המשולב בלבד בסיס לתשלום תנאים סוציאליים ונילווים". (ההדגשה הוספה -מ.פ). הנה כי כן, בניגוד לנטען על ידי ב"כ התובע, איננו סבורים כי ניתן לבטא בצורה יותר ברורה, מפורשת ונחרצת את כוונת הצדדים להסכם הקיבוצי כי מחד ההפרשות לכל הקופות יהיו אך ורק על המשכורת הקובעת, ומאידך כי המשכורת הקובעת היא אך ורק אותה רשימה סגורה כפי שנקבעה בסעיף 2(כ) לפרק א' להסכם הקיבוצי. (ההוספה הוספה - מ.פ). כל פרשנות אחרת, יהא בה משום התערבות גסה בתוכן ההסכם הקיבוצי ללא כל הצדקה, תוך רמיסת כוונתם הברורה והחד משמעית של הצדדים לו, ואין לקבלה." 23. בענייננו, קובע הצו כי ההפרשה לפנסיה תהיה "משכרו הכולל של העובד או משכורתו הכוללת". השכר הכולל מוגדר בהסכם: "שכר או משכורת משולבת, תוספת משפחה, תוספת ותק, שעות גלובליות, תוספת יוקר וכל תמורה אחרת אשר יוסכם על הכללתה בטבלאות השכר או המשכורת הנספחים להסכם זה". אין חובת הפרשה של רכיבים שאינם בטבלאות שבהסכם. מכאן, מקובלת עלינו טענת הנתבע וחישוביו, כי שיעור ההפרשות לפנסיה נגזר מהשכר ההסכמי בלבד, כל עוד לא נקבע אחרת בצו ההרחבה. אשר על כן, על הנתבע לשלם לתובע בגין אי ביצוע הפרשות לפנסיה סך של 5,246 ₪ (לתקופה 11/07 עד 9/09), בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.10.09 ועד התשלום בפועל. החזר תשלומים לביטוח לאומי 24. הנתבע אינו מכחיש למעשה בסיכומיו, את חובתו לשלם לתובע תשלומי ב"ל שנדרש התובע לשלם (התשלומים לא שולמו ע"י הנתבע) בסך 3,429 ₪, אלא טוען הוא לקיזוז סכום זה כנגד תשלומים שלטענתו קיבל התובע ביתר. לסוגיית הקיזוז נתייחס בנפרד בהמשך. אשר על כן, על הנתבע לשלם לתובע הסך האמור של 3,429 ₪ בצרוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה 4.4.11 ועד התשלום בפועל. נסיבות סיום העבודה- התביעה לפיצויי פיטורים והודעה מוקדמת 25. התובע טען בתביעתו כי פוטר ביום 1.12.09 ללא הודעה מוקדמת. התובע לא פרט את נסיבות הפיטורים לא בתביעתו ולא בתצהירו. בחקירתו הנגדית נדרש התובע לעניין והעיד, כי ביקש מהנתבע את שתי המשכורות שלא שולמו לו וכן ביקש שיפור בתנאי העסקתו ותוספת שכר בשל שעות העבודה הרבות בהן עובד ושהובטחו לו. לטענתו, הנתבע אמר לו שהמצב כרגע לא טוב, שיחכה קצת, שיש אנשים המוכנים לעבוד תמורת 3000 ₪ ואם לא מתאים לו, הוא יכול ללכת הביתה: "אני עבדתי שנתיים אצל אורן...עשיתי את כל העבודה ונשארתי איתו לפעמים עד 23:00 בלילה... כל פעם הוא אמר לי בחודש הבא אני אשפר אותך. גם לפני זה אמרתי לו מה עם החודשיים...אמר לי שהמצב לא כל כך בסדר, ויש אנשים שמוכנים לעבוד תמורת 3,000 ₪. אמרתי לו מה עם החודשיים שהיו, אמר שהמצב כרגע לא טוב ושאני אחכה קצת. אמרתי שאני צריך לשלם חובות וחי מהמשכורת. אמר לי שיש אנשים רוצים לעבוד תמורת 3,000 ₪ ואמר לי שאם אני רוצה שאלך עכשיו. ואמר לי שאם לא מתאים לי שאלך עכשיו, שאלתי מה עם החודשיים, הוא לא רצה לשלם לי. אמר לי שאם לא מתאים לי שאלך הביתה... אמרתי לו שהמשכורת הזאת לא מספיקה לי כי אני עובד שעות נוספות. אז הוא אמר אם זה לא מספיק לך תלך הביתה, תיתן את המפתחות ואת הטלפון, אתה עושה לי רק בעיות. כי ביקשתי את המשכורת. זה היה אחרי המקרה בחודש של המשטרה" (עמ' 11 לפרוטוקול). 26. לטענת הנתבע, התובע לא פוטר אלא התפטר מעבודתו בסוף חודש אוגוסט, על רקע סכסוך עם גיסו לשעבר של התובע, שעבד גם הוא תקופה מסוימת אצל הנתבע. לטענתו, ההתפטרות הייתה בתחנת משטרת משגב שם נפגשו התובע ואביו עם הנתבע על מנת למסור עדות בתלונה כנגד גיסו של התובע. הנתבע לא הציג בפנינו אישור על הגשת תלונה או עדות שיכולים היו לסייע בקביעת המועד המדויק של ההתפטרות הנטענת. לטענת הנתבע, ניסה במשך 3 ימים לפנות ולשכנע את התובע לשוב לעבודה, אולם התובע ניתק מגע. בשלב זה ניתק הנתבע את קו הטלפון שנמסר לתובע. הנתבע לא הציג בפנינו גם כל ראיה בדבר מועד ניתוק קו הטלפון בסוף אוגוסט או תחילת ספטמבר, אשר יכולה הייתה להפריך טענת התובע כי עבד עד לסוף חודש 9/09 ולתמוך בטענת הנתבע כי התובע התפטר בסוף חודש אוגוסט, ביום בו מסר הנתבע הודעה במשטרה. 27. הנתבע טען בתצהירו, כי שלח את מר אביבי, לקוח שהכיר את התובע אשר טיפל בגינתו, לשוחח עם התובע ולשכנעו לחזור לעבודה. מר אביבי הצהיר לעומת זאת, כי הוא הציע לנתבע לדבר עם אביו של התובע שהיה הדומיננטי במהלך ההתפטרות, וכי הנתבע הסכים. בניגוד לגרסת הנתבע, מר אביבי לא טען כי הנתבע ביקש ממנו לשוחח עם התובע, אף שהכיר את התובע היטב ושהיה לו את מס' הטלפון שלו. מר אביבי העיד בפנינו, כי טרח וחיפש את מס' הטלפון של אביו של התובע שלא היה בידו, חיפש בספר טלפונים של משגב ו"זה היה ללכת לאיבוד" ואז חיפש במזכירות הכפר טלפון של אבא של בחור בשם מאג'ד ווידא כי הגיע לאדם הנכון ולא למישהו אחר מהחמולה. העד נשאל מדוע לא ביקש מהנתבע את מס' הטלפון והשיב כי לא חשב על זה. גרסתו של מר אביבי בעניין זה נראית תמוהה. 28. לנוכח הסתירות בגרסת הנתבע והעד מטעמו, והימנעות הנתבע מלהציג ראיות שעשויות היו לתמוך בגרסתו בדבר ההתפטרות הנטענת בסוף חודש אוגוסט, מעדיפים אנו את גרסת התובע כי פוטר בסוף חודש 9/09 על רקע דרישתו לתשלום תוספת שכר. 29. העובדה כי רק בחודש 11/09 הגיע הנתבע לשלם לתובע את יתרת זכויותיו, בחלקן מודה הוא גם כעת, אף שלטענתו התובע סיים עבודתו עוד בסוף חודש 8/09, יחד עם העובדה שהתשלומים נפרסו על פני תקופה ארוכה והתחילו רק מחודש 2/10, תומכת בטענת התובע כי הנתבע התלונן כי המצב קשה, אמר לו כי הוא יכול ללכת וכי ימצא פועלים בשכר מופחת משל התובע. 30. העובדה כי הנתבע מסר לתובע שיקים בסך של 32,000 ₪ מעידה על כך כי בסכום זה נכלל סכום פיצויי פיטורים לתובע. לא שוכנענו כלל ועיקר בטענת הנתבע כי השיקים הוצאו ממנו תוך סחיטה ואיומים. הנתבע בא לביתו של התובע לאחר סיום יחסי עובד ומעביד עם פנקס שיקים על מנת לשלם לתובע את יתרת זכויותיו. מתיאור המפגש כפי שעלה בעדויות שבפנינו, לא הוכח כל איום או סחיטה. העובדה שהנתבע בחר להתלונן בעניין זה במשטרה רק באמצע חודש 4/10, לאחר שהחליט לבטל את השיקים וידע כי הינו צפוי לתביעות, אומרת דרשני. מעדות הנתבע עלה כי התיק המשטרתי נסגר. 31. לנוכח האמור, התביעה לפיצויי פיטורים ודמי הודעה מוקדמת- מתקבלת. על הנתבע לשלם לתובע פיצויי פיטורים בסך 19,167 ₪ והודעה מוקדמת בסך 5000 ₪ בצרוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 1/10/09 ועד התשלום בפועל. טענות קיזוז 32. בכתב ההגנה טען הנתבע, כי יש לקזז מסכומים שיפסקו לתובע, אם יפסקו, את ההפרש בין השכר שקיבל בפועל (5,000 ₪) לשכר התעריפי שעל פי צו ההרחבה, ימי הודעה מוקדמת שלא ניתנו על ידו, הוצאות טלפונים שנמסרו לתובע לצורך העבודה ונעשה בהם , כך נטען, שימוש מופרז לצרכים פרטיים (ללא פירוט סכומים), כלים וציוד בסך 5,000 ₪ שנטל ממשתלת הגליל ע"ח הנתבע, ואת סכום השיקים שנמסרו לו ונפדו. 33. בתצהירו ציין הנתבע סכומי הוצאות טלפון ל-4 חודשים בלבד וטען כי ממוצע ההוצאות הגיע ל- 600 ו-700 ₪ לחודש. 34. באשר לטענת קיזוז הפרשים בין גובה השכר ששולם בפועל לשכר התעריפי שעל פי צו ההרחבה, אין כל מניעה שמעביד יעניק לעובד תנאים גבוהים מאלו להם הוא זכאי מכח הסכם קיבוצי או צו הרחבה. מקום שהוענקו לעובד תנאים עודפים, המעביד אינו יכול, בסיום תקופת ההעסקה, לתבוע השבה של התנאים המיטיבים שקיבל מכח ההסכם האישי בינו לבין העובד. לפיכך, טענת הקיזוז בגובה הפרשי השכר - נדחית. 35. באשר לקיזוז הוצאות הטלפון. הנתבע לא צרף כל אסמכתאות על הוצאת הטלפון הנטענות על ידו. לתובע לא ניתנה כמובן כל הזדמנות להתייחס לטענות אלו שנטענו בעלמא ובחקירתו, כל שנשאל בנושא הטלפון היה האם שילם עבור הטלפון שקיבל מהעבודה, והשיב בשלילה. הנתבע נשאל מדוע לא הציג את המסמכים המעידים לטענתו על שיחות פרטיות ממושכות והשיב: "רשמנו על השיחות ואני לא העורך דין...יש הוכחות אצל העורך דין". משלא הוכיח הנתבע טענתו, ונמנע מלצרף לתצהירו את המסמכים היכולים לתמוך בטענתו, טענת הקיזוז ברכיב זה נדחית. 36. הנתבע טען עוד, כי יש לקזז עלות כלים וציוד שמשך התובע ממשתלה בו היה לנתבע "חשבון פתוח" והשתמש בהם לביצוע עבודות פרטיות. גם טענה זו לא גובתה בכל מסמך או תיעוד, והיא נדחית. 37. משקבענו כי התובע פוטר, אין מקום לקיזוז דמי הודעה מוקדמת מהתובע. 38. בין הצדדים הוסכם עוד מתחילת הדיון, כי את הסך של 6,000 ₪ (השיקים שנפרעו) יש לקזז מכל סכום שייפסק לתובע. לסיכום 39. תביעת התובע מתקבלת בחלקה הגדול. על הנתבע לשלם לתובע את הסכומים כדלקמן: א. דמי הבראה בסך 3,861 ₪ בצרוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 1/10/09 ועד התשלום בפועל. ב. פדיון חופשה בסך 2,800 ₪ בצרוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 1/10/09 ועד התשלום בפועל. ג. פיצוי בגין אי ביצוע הפרשות לפנסיה סך של 5,246 ₪ בצרוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 1/10/09 ועד התשלום בפועל. ד. פיצוי בגין תשלום דמי ביטוח לאומי בסך 3,429 בצרוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 4/4/11 ועד התשלום בפועל. ה. פיצויי פיטורים בסך 19,167 ₪ בצרוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 1/10/09 ועד התשלום בפועל. ו. הודעה מוקדמת בסך 5,000 ₪ בצרוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 1/10/09 ועד התשלום בפועל. מהסכומים לעיל יש לקזז סך של 6,000 ₪ בצרוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 1/10/09 ואילך. כמו כן ישלם הנתבע לתובע הוצאות משפט בסך 1,000 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך 7,500 ₪ אשר ישולמו תוך 30 יום מהיום שאם לא כן ישאו הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן פסק הדין ; 40. באפשרות הצדדים לערער על פסק הדין לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום מקבלתו.צו הרחבהגינוןצווים