דוגמא להחלטה בנושא צו עיכוב יציאה מהארץ בפירוק חברה: 1. עו"ד שחר בן מאיר (להלן: "המפרק"), הינו מפרקן של החברות צ.א.מ.א הובלת דלק בע"מ, (להלן: צ.א.מ.א.") ואפיקי אנרגיה לישראל בע"מ (להלן: "אפיקי אנרגיה") (שתי החברות להלן: "החברות"). החברות ניהלו עסקי דלק, ובעת שהגיעו לכלל חדלות פרעון הותירו אחריהן חובות עצומים בסדרי גודל של עשרות מיליוני שקלים. במסגרת פעולותיו כמפרק, פעל המפרק לחקירת עסקיהן של החברות, וככל שהעמיק בחקירותיו כך נתחזקה דעתו כי נושאי המשרה בחברה, בין אלו שרשומים בספרי החברה וברשם החברות ככאלו, ובין אלו להם הייתה השליטה בפועל בחברות, עשו פעולות של הברחת נכסים מן החברה, וזאת לטובתם הפרטית, ועל מנת להעמיד את נושיהן של החברות וידם על ראשם. 2. מלאכת החקירה של המפרק לא הייתה קלה כלל ועיקר, שכן הדמות המרכזית שעמדה, כך נראה, מאחורי פעילותן של החברות היה המבקש, מר ישעיהו איבי (להלן: "איבי"), אלא שזה לא נמצא היה בישראל בעת שהמפרק ביצע חקירותיו, שכן, עוד בטרם נתקיים דיון בבקשת הפירוק של החברות, עזב את הארץ והרחיק נדוד לצפון אמריקה. 3. משנודע למפרק, בחודש ינואר 2012, כי איבי נכנס לישראל לימים אחדים, הגיש בתיק הפירוק של צ.א.מ.א. בקשה דחופה למתן צו עיכוב יציאה מן הארץ כנגדו, תוך שהוא מפרט בבקשתו כי איבי הינו הרוח החיה שמאחורי החברה, אף כי רשם באופן פיקטיבי את בנו אסף כמנהל בה, וכי איבי נמלט מן הארץ על מנת להימנע מחקירה בדבר עסקי החברה. המפרק הטעים כי יש לראות באיבי כמשתתף של החברה, ומכוח סמכותו של בית המשפט לפי סעיף 281 לפקודת החברות, יש צורך דחוף לאסור על יציאתו מן הארץ, וזאת על מנת למנוע את השתמטותו מחקירה בדבר עסקי החברה. 4. בתאריך 29/1/12 נעתרתי לבקשה והוריתי על עיכוב יציאתו של איבי מן הארץ, וקבעתי כי הצו יעמוד בתוקפו עד לקבלת אישור המפרק כי המשיב יתייצב לחקירה אצלו, וכי חקירתו נסתיימה. איבי התייצב לחקירה אצל המפרק, וכתוצאה מן החקירה הזו, ומחקירות נוספות שביצע המפרק, הגיש המפרק בקשה להטיל על איבי חיוב אישי בגין חובותיהן של החברות, וזאת בסך כולל של למעלה מ 100,000,000 ₪. על פי סעיף 373 ו 374 לפקודת החברות, וכן בקשה להרמת מסך בהתאם להוראות סעיף 6 לחוק החברות. בקשה זו (בקשה מספר 87) כבר נידונה, במהלכה אף נחקר איבי, והיא מצויה כעת בשלב של סיכומי הצדדים בכתב. 5. בבקשה שלפניי עותר איבי לביטול צו עיכוב היציאה מן הארץ. בתצהיר שצורף לבקשתו טען איבי כי מעולם הוא לא נמלט מישראל, וכי בשנים האחרונות מרכז חייו הינו בארצות הברית, שם אף נמצאים אשתו וילדו. איבי מוסיף בתצהירו וטוען כי יש לו בישראל נכסים, וכן תביעות בסכומים ניכרים של עשרות מיליוני ₪ אשר בדעתו להגישן בישראל, ובעניין זה מוסיף הוא וטוען, כי אף אם יצא מן הארץ, לא יהא זה לצמיתות או לזמן ממושך, שהרי נוכחותו כאן תידרש על מנת לנהל את התביעות שבדעתו להגיש. איבי מוסיף ומדגיש כי גם בהיותו בחו"ל הוא היה מוכן להעמיד עצמו לחקירת המפרק בשיטת כינוס חזי (Video Conferenc), וכי ככל שבעתיד יבקש המפרק לשוב ולחקור אותו בעסקי החברות, הוא מתחייב להעמיד עצמו שוב לרשות המפרק, וככל שלא יהיה בישראל, הוא מתחייב לאפשר את חקירתו באמצעות כינוס חזי. איבי טוען כי אין הצדקה להשאיר את צו עיכוב היציאה על כנו, שכן, הגבלת יציאתו הינה פגיעה בלתי מידתית בחופש התנועה שלו, שהינה זכות יסוד חוקתית המעוגנת בהוראות סעיף 6(א) לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, (להלן: "חוק היסוד") הקובע כי "כל אדם חופשי לצאת מישראל". איבי טוען, בעניין זה, כי את הוראות הדין המאפשרות הטלת איסור על יציאתו של הנ"ל מן הארץ, יש לפרש היום לאורו של חוק היסוד, וכי כיום אין די בחשש סביר שהחייב יעזוב את הארץ, על מנת לעכב את יציאתו, וכי לאור אופייה החוקתי של הזכות לצאת מן הארץ, רק אפשרות העולה כדי וודאות קרובה לאי התייצבות למשפט יהא בה כדי להצדיק את עיכוב היציאה. איבי מוסיף וטוען כי הלכה פסוקה היא שכאשר בית משפט של פירוק מתבקש לעכב יציאתו מן הארץ של משתתף, עליו להשתכנע כי קימות ראיות לכאורה המבססות את חיובו בדין של המבקש, וכן את עילת העיכוב. איבי טוען בעניין זה כי בקשת העיכוב, שעל בסיסה הוצא הצו, לא נתבססה כלל על שניים אלו, אלא עסקה אך בצורך לחקור אותו, ולפיכך, אף מטעם זה יש צורך לבטל את צו העיכוב שניתן. 6. המפרק התנגד לבקשה נמרצות, ובתגובתו לבקשה פירט באריכות את שורת המעשים אותם הוא מייחס לאיבי ולשותפיו, ובהם רישומים כוזבים בספרי החברות והצגת מצגי שווא בדבר בעלי השליטה האמיתיים בהן, נטילת כספים אשר שייכים לחברות לכיסיהם הפרטיים של איבי ושותפיו, קבלת כספים עבור החברות והפקדתם בחשבונות עלומים של איבי ושותפיו, הצגת דיווחים כוזבים לרשויות המס ולבית המשפט בקשר לעסקאות שהחברות ביצעו, וכיוצ"ב מעשים אותם מייחס המפרק לאיבי ולעושי דברו. המפרק טוען כי גם לאחר חקיקת חוק היסוד, אין להציב את עקרון חופש התנועה מעל כל שיקול אחר, אלא יש לבדוק לגופו של עניין, האם קיימות ראיות לכאורה המבססות את חיובו הצפוי של החייב בדין, וכן האם קיים חשש שיעזוב את הארץ, או יבריח נכסיו או יעלימם כדי להימנע מלקיים את החיוב, ככל שיחוב בו. המפרק טוען כי קיימים אף קיימים, סיכויי הצלחה בבקשה שהגיש להטיל חיוב אישי על איבי, כמבואר לעיל, וכן כי ברור שקיים חשש כבד מאד שאיבי, מאימת הדין, יעזוב שוב את הארץ או יבריח נכסיו. המפרק טוען כי קיים חשש כבד מאד שככל שאיבי יצא מן הארץ הרי אם נוכחותו תידרש כאן בעתיד, בין לצורך חקירתו החוזרת אצל המפרק, ובין לצורך ביצועו של פסק-הדין שינתן כנגדו, כי אז ישוב איבי להשתמש במצבו הרפואי כעילה להימנעותו מלהגיע לארץ, כפי שכבר עשה זאת פעמים אחדות בעבר. המפרק מדגיש כי בדיון שהתקיים בבקשת ביטול צו העיכוב, ביום 14/10/12, הודה איבי כי ביצע במסגרת החברות עסקאות פיקטיביות תוך שהוא מקים חברות ורושם אותן על שמות של אנשים אחרים, וזאת על מנת להטעות ולהוליך שולל צדדים שלישיים. המפרק מוסיף ומדגיש כי לא בכדי סרב איבי, במהלך חקירתו בבית המשפט, להציע ערובה להבטחת התייצבותו כאן, ככל שהדבר יידרש בעתיד, וזאת מן הטעם הברור כי אין הוא מתכוון כלל וכלל לחזור לישראל, ולשתף פעולה עם המפרק ועם נושי החברות, במאמציהם להיפרע ממנו בגין חובותיהן של החברות. המפרק טוען כי הואיל וההכרעה בבקשה לחיוב אישי צפויה להתקבל בחודשים הקרובים, כי אז יש להשאיר על כנו את צו עיכוב היציאה מן הארץ, לכל הפחות עד למתן הכרעה בבקשה זו. שכן, בנסיבותיו של המקרה, אם יבוטל הצו, יהא בכך משום סיכול ברור של פסק-הדין שיתקבל. הכרעה: 7. לית מאן דפליג, כי עיכוב יציאתו של אדם מן הארץ הינו צעד קיצוני, המהווה פגיעה חמורה בחופש התנועה שלו, שהיא בבחינת זכות יסוד חוקתית, ובתי המשפט מצווים לנהוג זהירות רבה בבואם ליתן החלטה המעכבת את יציאתו של האדם מן הארץ, והם יעשו כן רק במקרה המתאים, ומקום בו עילת התביעה הינה בעלת סיכויי הצלחה לכאורה, וכי קיימת אפשרות ממשית, או וודאות קרובה לכך שהעדרו מן הארץ של הנתבע, תיגרום להכבדה על בירור המשפט, או על ביצוע פסק-הדין. 8. בשעה שניתן צו עיכוב היציאה כנגד איבי, היה זה בשלב המקדמי שבו נדרש הוא לחקירה אצל המפרק, אלא שבינתיים הוגשה, כאמור, הבקשה כנגד איבי להטיל עליו חיוב אישי על פי סעיפים 373 ו 374 לפקודת החברות, ואף נתקיים כבר הדיון בבקשה, והצדדים מצויים כעת בשלב הגשת סיכומיהם, והחלטה בעניין אכן צפויה להתקבל בחודשים הקרובים. בניגוד למקרה הרווח, שבו בקשת עיכוב היציאה מתבררת בשלב הראשוני, הסמוך להגשת התביעה, עוד בטרם נתבררה, הרי שבמקרה בו אנו עוסקים, נדרשים אנו לה, אם כן, בשעה שכבר נתקיים הדיון בתביעה לגופה. בשלב זה מלאכתו של בית המשפט קלה יותר בבוא להחליט האם, התביעה הינה בעלת סיכויי הצלחה, אם לאו. מבלי שאקבע מסמרות בדבר, שהרי טרם נתגבשה דעתי בעניין גורלה של הבקשה לחיוב אישי, המעט שיכול אני לומר בשלב זה הינו כי אין לומר שהתביעה מופרכת, וכי היא חסרת סיכוי. משאלו הם פני הדברים יש לבדוק האם קיימת עילה לעיכוב, דהיינו האם קיים חשש של ממש כי הנתבע יעזוב את הארץ, ובכך יביא לסיכול ההליך השיפוטי או הכשלתו. על פי התרשמותי מאיבי, ומן האופן שבו השיב בעת שנחקר על ידי המפרק בדיון שהתקיים בבקשה, סבור אני כי החשש שהביע המפרק בעניין זה, יש לו על מה לסמוך, וכי עזיבתו הפתאומית של איבי את הארץ סמוך לפירוקן של החברות, לא הייתה מקרית, ואני סבור כי אכן קיים חשש ממשי ביותר כי ככל שיחוייב בחיוב אישי בגין חובותיהן של החברות, הוא ידיר שוב את רגליו מן הארץ, על מנת להכשיל את ביצועו של פסק-הדין. ראשית, אף כי איבי הצהיר, בתצהירו כי יש לו נכסים בישראל, הוא סרב בכל תוקף ליתן פירוט של נכסים אלו, ובעמ' 6 לפרוטוקול, משורה 15 ואילך, כך נשאל, וכך ענה: "ש. אתה כותב בתצהירך - בישראל יש לי נכסים, זה נכון? ת. יש לי, כן. ש. תפרט לי בבקשה את הנכסים שיש לך בישראל ת. לא עניין שלך ש. אני שואל אותך עוד פעם - תפרט לי בבקשה ת. זה לא עניינך איזה נכסים יש לי ש. את הנכסים שיש לך בישראל? ת. זה לא עניינך איזה נכסים יש לי. מה, אתה מס הכנסה איזה עניין יש לך בנכסם שלי, אני חייב לך משהו, אדוני, מה זה? כבוד השופט: אם אתה מפרט בתצהיר, מצאת לנכון לפרט שיש לך נכסים הוא יכול לשאול אותך איזה נכסים יש שם. ת. אדוני, אני חייב לענות לו איזה נכסים יש לי? כבוד השופט: אם אתה לא רוצה לענות נכתוב שאתה לא רוצה לענות, יש לזה משמעות. ת. אדוני אני לא מוכן לפרט לו איזה נכסים יש לי. ש. בחו"ל יש לך נכסים? ת. לא עניינך. ש. לא ענייני? ת. לא". באשר לטענה המצויה בתצהיר, כאילו מרכז חייו של איבי בשנים האחרונות הינו בארצות הברית ושם אף נמצאים אשתו וילדו, הרי שבחקירתו הנגדית אישר שאשתו וילדו גרים בארץ, ולא בארצות הברית. וכך העיד בעניין זה בעמ' 7 לפרוטוקול משורה 10 ואילך: "ש. יש לך אישה וילדה בחו"ל? ת. יש לי אישה בחו"ל. אין לי ילדה. ש. ילד ת. ילד, כן. ש. איפה הם גרים? ת. בארץ. ש. האישה והילד שיש לך בחו"ל גרים בארץ. נמצאים עכשיו בארץ. ת. כן. ש. מתי הם הגיעו לארץ ת. לא עניינך". בקשר לשאלה על שום מה מבקש הוא כעת לעזוב את הארץ, כך נשאל, וכך ענה: "ש. מה הסיבה שאתה רוצה לנסוע לחו"ל? ת. אני אדם חופשי, אני לא חייב לאף אחד כלום, גם לא לך ואני מבקש להשתחרר ולנסוע ש. לאיזה מטרה? ת. זה ענייני. לטייל. זה ענייני למה אני רוצה לנסוע. איבי אף נשאל על ידי המפרק האם יהיה מוכן להעמיד ערובה כלשהי להבטחת חזרתו מחו"ל, ככל שיידרש, אך הוא סרב לכך, וכך אמר בעניין זה בעמ' 8 לפרוטוקול שורה 8: ש. אתה מוכן להעמיד ערובה ליציאה שלך לחו"ל, שאם לא תחזור תהיה ערובה. ת. התשובה היא לא". 9. משאלה הם פני הדברים, אינני סבור כי ביטולו כעת, של צו עיכוב היציאה מן הארץ, בטרם ניתנה החלטה בבקשה לחיוב אישי, וללא תנאי, יעשה איזון נכון בין הפגיעה בחופש התנועה של איבי, לבין האינטרס המובהק של החברות שבפירוק, ושל נושיהם הרבים, וכי ראוי היה להתנות את ביטולו של צו עיכוב היציאה בהפקדת ערובה מתאימה. ערובה מתאימה כאמור, יכולה להיות נכס מנכסיו של איבי, אשר על פי הצהרתו, כזכור, הינו בעלים של נכסים בישראל, או כל ערובה מספקת של צדדים שלישיים. אני קובע, אם כן, כי צו עיכוב היציאה מן הארץ יעמוד על כנו, בשלב זה, עד למתן החלטה בבקשה 87. ככל שתוצע על ידי איבי ערובה מספקת, להבטחת התייצבותו בארץ, לצורך ההליכים המשפטיים בעניין החברות, יבוטל צו עיכוב היציאה. מן הבקשה שהגיש איבי ביום 25/12/12 אני למד שלצורך יציאה לחו"ל, למשך כשבועיים, בעניינים משפחתיים ועסקיים, ביקש להגיע להסדר ארעי עם המפרק אשר יאפשר את יציאתו של איבי מן הארץ, כנגד התחייבותם של שני ערבים טובים, אולם, המפרק לא הסכים להצעתו. איבי רשאי, כמובן, להגיש בעניין זה בקשה לבית המשפט, והיא תידון בשעתה. עיכוב יציאה מהארץצוויםפירוק חברה