דוגמא לפסק דין בנושא מינוי מפרק זמני לחברה במהלך עבודות בניה בפרויקט: תביעה כספית על סך של 182,882 ₪ בתוספת מע"מ. רקע עובדתי, התביעה וטענות הצדדים חברת מר-גל עבודות צנרת בע"מ (מר-גל) התקשרה עם הנתבעת 1, מגדלי מירב (1990) בע"מ (מגדלי מירב) בהסכם מיום 10/9/03 לביצוע עבודות אינסטלציה וכיבוי אש בפרויקט בניית בית אבות בלוד (ההסכם, הפרויקט). סמוך למועד שנקבע לסיום העבודות (30/11/04) נקלעה מר-גל לקשיים כלכליים, עד שביום 24/11/04 מונה לה מפרק זמני, עו"ד אורי דניאל (נספח ז לתצהיר התובע). ביום 9/2/05 ניתן צו פירוק (מוצג נת/1). התובע 1, מר איתמר שור (שור או התובע), היה מנהל משותף במר-גל ושימש כמנהל של התובעת 2, אל דיט מערכות והנדסה בע"מ (אל דיט) חברה פרטית שלעת התביעה, הינה בבעלות אשתו של התובע (דו"ח רשם החברות, מצורף בנספח ב לתצהיר התובע). התובע העיד, כי העביר את המניות לאשתו "למחרת הפירוק" של מר-גל (עמ' 17 ש' 11-12). לטענת התובע, אל דיט שימשה גם כקבלן משנה של מר-גל בביצוע העבודות בפרויקט. הנתבעים 2-3, מר מישאל יצחקי (מישאל) ואביו, מר דניאל יצחקי, הם מנהלים ובעלי המניות של מגדלי מירב. לטענת התובעים, הם המשיכו את ביצוע העבודות בפרויקט לאחר קריסת מר-גל, לפי בקשת הנתבעים ולפי סיכום עימם. סוכם שהתמחור ייעשה לפי כתב הכמויות בהסכם שבין מגדלי מירב למר-גל. הנתבעים התחייבו לשלם לתובעים עם סיום העבודות. העבודות הסתיימו בחודש פברואר 2005. חרף התחייבותם הנ"ל, סירבו הנתבעים לשלם לתובעים את התמורה וכל פניותיהם לתשלום, הושבו ריקם. לטענת התובעים, היה זה אך ברור, טבעי ונוח שהתובעים ימשיכו את ביצוע העבודות לאחר קריסת מר-גל. התובע עשה כל שביכולתו, לילות כימים ובאדיקות, על מנת להביא לסיום העבודות בפרויקט, אף שיכול היה לעזוב הכל עם קריסתה של מר-גל. הנתבעים עושים עושר ולא במשפט על גבם של התובעים. היה להם נוח שהתובעים ישלימו את ביצוע העבודות, אך משהגיעה העת לשלם בגינן, עם סיום העבודות, הפנו את גבם לתובעים, תוך הפרת התחייבותם לשלם לתובעים עבור העבודות שביצעו. לפי כתב התביעה, התמורה בגין כלל העבודות שבוצעו בפרויקט, כשהן מתומחרות לפי כתב הכמויות בהסכם, היא 1,526,194 ₪ (חשבון סופי מצטבר מיום 30/1/05, נספח טו5 לתצהיר שור, החשבון הסופי). לטענת התובעים, מר-גל ביצעה עבודות בסך של 1,319,986 ₪, שמגדלי מירב שילמה בעבורן, ואילו התובעים ביצעו עבודות נוספות בסך של 206,208 ₪, בגינן הם זכאים לתשלום. נוכח סירובה של מגדלי מירב לשלם לתובעים עבור העבודות הנוספות, נאלץ התובע לקחת הלוואה מהבנק. התביעה היא לתשלום בגין העבודות הנוספות שביצעו התובעים בפרויקט, בסך של 206,208 ₪, וכן בגין ריביות ששילם התובע בגין ההלוואה שנטל מהבנק, בסך של כ- 35,000 ₪. בסיכומיהם צמצמו התובעים את תביעתם לסך של 182,882 ₪ + מע"מ וזנחו את עניין ההלוואה. לטענת הנתבעים, יש לדחות את התביעה. הנתבעים מכחישים קיומה של הסכמה בע"פ או בהתנהגות לביצוע המשך העבודות על ידי התובעים עם קריסת מר-גל, ומכחישים קיומן של עבודות נוספות או שינויים בפרויקט מעבר לעבודות שפורטו בהסכם ולכתב הכמויות. הנתבעים מכחישים גם שהתובעים ביצעו בפועל עבודות כלשהן לאחר קריסת מר-גל. חלק מהעבודות המפורטות בתצהיר התובע לא בוצעו כלל בפועל, בגין חלקן חויבה מגדלי מירב בחשבונות קודמים של מר-גל וחלק מהעבודות בוצעו באמצעות עובדי מגדלי מירב וקבלנים אחרים. עוד טוענים הנתבעים, כי קשה להתייחס לרשימת העבודות הנטענת על ידי התובעים, משום שהיא חסרה פרטים מהותיים ביחס לתאריכי ביצוע העבודות, מיקומן הספציפי, לפי איזה הזמנת עבודה נעשו, על ידי מי נבדקו ואושרו וכד' ולפיכך, התייחסות הנתבעים לעבודות הנטענות מוגבלת. לטענת הנתבעים, החשבון הסופי הוא מסמך שקרי ומפוברק שנוצר לצורך התובענה בלבד ועל מנת לעקוף את המפרק, בניגוד לדיני הפירוק. מגדלי מירב שילמה למר-גל את הסכומים שנדרשו לפי חשבון 14 (החשבון האחרון שהוציאה מר-גל, והוא החשבון האחרון בפרויקט טרם החשבון הסופי, להלן: חשבון 14) בניכוי 5% שהופרשו לפי ס' 21 להסכם כעיכבון (72,297.35 ₪). נזקיה של מגדלי מירב בגין קריסת מר-גל והפרת ההסכם על ידה, כמפורט בתצהיר מישאל, עולים בהרבה על סכום זה ומכל מקום, מי שזכאי לסכום העיכבון הוא מר-גל ולא התובע או אל דיט. המפרק, שלו הועבר כל החומר, החליט שלא להגיש תביעה נגד מגדלי מירב. ממילא גם, לכל היותר, מוגבלת התביעה להפרש שבין חשבון 14 לחשבון הסופי, בסך של כ- 70,000 ₪ בלבד, שכן חשבון 14 שהוגש על ידי אל דיט הוא, לפי גרסת התובע, חשבון הכולל עבודות שבוצעו והושלמו בפועל, אשר שולם על ידי מגדלי מירב, למעט סכום העיכבון (עמ' 11 ש' 6-11). שטר החוב וההליכים בת.א (שלום ת"א) 152089-09 מגדלי מירב נ' שור ביום 9/11/04 חתם שור באופן אישי על שטר חוב על סך של 90,000 ₪ לטובת מגדלי מירב ל"ביטחון גמר עבודה עפ"י ההסכם בין מגדלי מירב לבין מר-גל עד ליום 30.11.2004". שטר החוב ניתן כנגד המחאה מעותדת על סך של 99,450 ₪ שפירעונה לתאריך 30/12/04, שמשכה מגדלי מירב לפקודת מר-גל (השטר וההמחאה מצורפים בנספח ו' לתצהיר התובע). לטענת שור, הוא חתם על שטר החוב מתוך כפיה שכפה עליו הנתבע 2, מישאל יצחקי (מישאל). מגדלי מירב צריכה הייתה לשלם למר-גל סכום של 99,450 ₪ בעבור עבודות שכבר בוצעו ללא קשר לשטר החוב, אך הנתבעים התנו את מתן הכסף, שמר-גל כבר היתה זכאית לו ללא כל תנאי, בהתחייבות אישית שלו ובחתימה על שטר החוב. בשל התחייבויות כספיות כלפי צדדים שלישיים, הוא נאלץ להסכים לכך בעל כורחו, כדי לקבל את כספו. לטענת מגדלי מירב, שור נדרש לחתום על שטר החוב, שכן השיק שניתן לו ביום 9/11/04, צריך היה להשתלם רק ביום 30/11/04 משום שהיה בו גם תשלום עבור עבודות שטרם בוצעו או טרם הושלמו עד למועד מסירת השיק. התובע ביקש להקדים את התשלום, תמורת מתן שטר החוב. מגדלי מירב הגישה את השטר לביצוע, ניתנה רשות להתגונן וההליכים התנהלו בבית משפט השלום בתל-אביב (ת.א 152089-09). במועד שתיק זה היה בשל להוכחות, הוגשו בבית המשפט בתל אביב סיכומים, לאחר שמיעת הראיות. בשל המסד העובדתי המשותף וזהות חלק מהטענות, ובהיות שטר החוב חלק בלתי נפרד מהמסכת העובדתית שהציגו הצדדים בתצהיריהם כאן (כפי שיבואר להלן) - עוכב הטיפול בתיק זה, עד שניתן פסק הדין ומיד עם שניתן, התקיים דיון ההוכחות בתיק זה. בפסק הדין מיום 9/5/12 של בית משפט השלום בתל-אביב (כב' הש' תמיר), התקבלה התנגדותו של שור לביצוע השטר, שכן לא התקיים התנאי למימושו (בית המשפט ופסק הדין, בהתאמה). מחמת חשיבותו של פסק הדין לענייננו, אפרט את קביעותיו. לעניין נסיבות החתימה על שטר החוב, דחה בית המשפט את טענתו של שור, לפיה חתם על השטר בכפיה והעדיף את גרסת מגדלי מירב. בית המשפט מציין תחילה את גרסת מגדלי מירב, כי בעת מתן השיק והחתימה על שטר החוב, כלל לא ידעה על מצבה של מר-גל, בעידודו של שור, ששידר המשך עסקים של מר-גל כרגיל. בית המשפט מצא את עמדתה של מגדלי מירב מהימנה וקבע, כי שטר החוב נעשה מרצונו החופשי של שור, משום שרצה להקדים את התשלום בגין עבודות עתידיות, ככל הנראה, בשל מצבה הכלכלי של מר-גל. השיק המעותד בסך של 99,450 ₪ שמשכה מגדלי מירב במעמד עשיית שטר החוב ניתן, בין היתר, כתמורה עבור עבודות עתידיות שטרם הושלמו ע"י מר-גל, בשל רצונה של מגדלי מירב לקדם את השלמת העבודות וכדי להוות תמריץ למר-גל להאיץ את קצב עבודה ולעמוד בלוחות הזמנים בפרויקט. בית המשפט קבע, כי אין כל פגם בבקשת מגדלי מירב כי שור יחתום על שטר חוב בנסיבות אלה (ראו עמ' 5 לפסק הדין). עוד קבע בית המשפט, כי שור התחייב באופן אישי להשלמת העבודה שהוגדרה בשטר החוב כ"גמר העבודה עפ"י ההסכם", וכי אין זו התחייבות לבצע את העבודה באופן אישי אלא רק לדאוג לכך שהעבודה תבוצע עד לאותו מועד. די בכך שהעבודה בוצעה ובמועד, בין אם ע"י שור בעצמו ובין אם באמצעות אל דיט, על מנת שלא תקום העילה לביצוע השטר. זאת, מבלי להיכנס לשאלה אם אל דיט או שור היו רשאים לבצע את העבודות, לנוכח הליכי הפירוק של מר-גל (עמ' 7). לפי פסק הדין, המונח "גמר עבודה" הוגדר במפורש בהסכם כדלקמן: "לאחר גמר הבניין, קבלתו ע"י היזם, המתכנן ואישורי מכון התקנים, איזוטופ או ש"ע למערכות הבניין - שיוזמנו ע"י המזמין ועל חשבונו". הגדרה זו רלבנטית גם לשטר החוב. ההגדרה איננה כוללת אספקת חומרים, כלים ואביזרים. בית המשפט קבע, כי מכלול העבודות הנדרש לפי הגדרה זו, הושלם במועד הקובע. יתר על כן, גם אם הגדרת גמר העבודה כוללת אספקת חומרים, אזי מגדלי מירב לא הרימה את הנטל בעניין זה להוכיח שרכשה בעצמה את החומרים. אסופת הקבלות שצורפה, אין בה כדי ללמד שהעבודה לא הושלמה, דהיינו: שלא הושלמה ההתקנה של האביזרים שמר-גל התחייבה להתקין עד למועד הקובע. בשאלה האם עד למועד הקובע הושלמו העבודות שלהבטחת ביצוען התחייב שור באופן אישי במסגרת שטר החוב, העדיף בית המשפט את עמדתו של שור. בית המשפט מצא, כי עדותו בעניין זה הייתה עקבית ומהימנה בעוד שגרסת מגדלי מירב הייתה נגועה בסתירות ובחוסר עקביות. נפסק, כי עד למועד הקובע הושלמו העבודות להן התחייב שור במסגרת שטר החוב. והראיה שעליה אין חולק היא, כי המבנה קיבל טופס 4 יום לאחר המועד הקובע. ללמד, כי כל המערכות החיוניות פעלו עד ליום הקובע והופעלו עד לאותו מועד. המבנה אף אוכלס ביום 8/12/04, במהלך דצמבר 2004 קיבל את אישור משרד הבריאות וביום 20/12/04 הוציאה מגדלי מירב הזמנה לאירוע פתיחת המבנה במעמד שר הבריאות, ראש העיר ואורחים נוספים, שהתקיים ביום 30/12/04. בית המשפט ציין עוד, כי "עבודות שטרם הושלמו עד למועד הקובע, נבעו, בין היתר, מהיותן בגדר תוספות או השלמות אשר לא נכללו במסגרת ההסכם המקורי בין הצדדים, קרי ההסכם עם מר-גל, כפי שמצוין בשטר החוב, או עבודות שעיכובן נבע מסיבות שאינן תלויות בנתבע [שור], כי אם בתובעת [מגדלי מירב] או מי מטעמה, כאשר התובעת [מגדלי מירב] לא הציגה ראיות אשר די בהן לקבוע אחרת" (עמ' 16 ש' 7-11); וכי "גם אם נקבל שחלק מהדברים הושלמו בדצמבר 2004 ולא בנובמבר 2004, אין חוות דעת מסודרת, אין חישובים או מסמכים אשר יש בהם לבסס לטובת התובעת נזק כספי כלשהו אשר מבטא הערכת העלות להשלמת העבודות" (עמ' 16 ש' 13-15). בית המשפט דחה את טענת מגדלי מירב, כי יש להתעלם מעבודות שלא בוצעו באמצעות מר-גל. כמו כן, דחה את טענתה שיש להכיר בטענות קיזוז של אל דיט, משום שאיננה צד לתביעה (עמ' 7 ש' 26-35). בית המשפט, שהיה מודע להליך זה שבין הצדדים בפניי, ציין עוד כי פסק הדין עסק בתביעה השטרית ואין בו כדי לקבוע מסמרות אשר להמשך התחשבנות הצדדים לרבות בשאלת הקיזוז בין מגדלי מירב לבין אל דיט (עמ' 15 ש' 31-34). הצדדים הסכימו, כי פרוטוקול הדיון של בית המשפט בתל-אביב וכן התצהירים שהוגשו שם, יצורפו לתיק זה כחלק מחומר הראיות, והם צורפו בהתאם, לסיכומי הנתבעים (ההסכמה שקיבלה תוקף של החלטה, בעמ' 7 לפרוטוקול מיום 31/5/12). ההליכים בתיק זה לאחר ולאור פסק הדין של בית משפט השלום בתל-אביב למרבה הצער, לא עלה בידי להביא את הצדדים להסכמות כלשהן גם לאחר שניתן פסק הדין של בית המשפט בתל-אביב. כל אחד מהצדדים מצא לנכון להיתלות בקביעה כזו או אחרת של בית המשפט: שור הדגיש את העובדה שהתקבלה גרסתו שהעבודות כהגדרתן בשטר החוב הסתיימו עד למועד הקובע, ומגדלי מירב הדגישה את העובדה שהתקבלה גרסתה ביחס לנסיבות עשיית שטר החוב. אולם, מעבר לפלפולים סביב פסק הדין של בית משפט השלום בתל אביב, לא נעשו צעדים של ממש להביא ראיות בנקודות שהתחדדו לאור קביעות פסק הדין. ניכר מפסק הדין וקביעותיו, כי הצדדים לא ציידו את בית המשפט בתל-אביב בראיות כנדרש ובצורה מסודרת ביחס לעבודות שבוצעו על ידי מר-גל/שור/אל דיט, כגון: תחשיבים מסודרים, יומני עבודה וכיוצ"ב. בהליך שהתנהל בבית המשפט בתל אביב, תביעה שטרית שעסקה בהגדרת התנאי למימוש השטר, אפשרו הראיות מתן מענה לשאלה אם התקיים התנאי למימוש השטר, שכן לא נדרשה קביעה בשאלה מי ביצע עבודה כזו או אחרת בפרויקט (מר-גל, שור או אל דיט), מהן בדיוק העבודות שבוצעו ומתי בוצעה כל עבודה ועבודה, ולא נדרש היה לדון בתשתית העובדתית והמשפטית להעברת העבודות לביצוע אל-דיט. שכן בקבעו, כי העבודות הדרושות בוצעו עד למועד הקובע, נסמך בית המשפט בעיקר על העובדה שניתן טופס 4 והמבנה אוכלס. לא כך הם פני הדברים בעניין שבפניי. כאן מתעוררת, בין היתר, השאלה מהן בדיוק העבודות הנוספות, אם בכלל, שבוצעו על ידי התובעים דווקא (ולא על ידי מר-גל) שהן מחוץ לגדרי ההסכם המקורי שבין מר-גל למגדלי מירב. בצדק מציינים התובעים בסיכומיהם, כי לאור פסק הדין של בית המשפט השלום בתל-אביב "שאלה מרכזית אחת נותרה פתוחה, ללא הכרעה בין הצדדים ובירורה דרוש, והיא - מהן אותן העבודות הנכללות במסגרת מה שהוגדר כתוספות או השלמות אשר לא נכללו במסגרת ההסכם המקורי בין הצדדים קרי בין הנתבעת 1 [מגדלי מירב] לבין מר גל" (ס' 22 לסיכומי התובעים, ההדגשה במקור). הצדדים לא הניחו בפניי את הראיות הדרושות לפתרון השאלה שבמחלוקת. גם לאחר שניתן פסק הדין של בית המשפט בתל אביב, וברור היה ממנו שראיות הצדדים חסרות בהקשרים הרלבנטיים לתיק זה - לא ביקשו הצדדים להשלים את ראיותיהם. משכך, בכל הנוגע לעבודות שבוצעו, טיבן ופרטיהן, והשאלה על ידי מי בוצעו ומתי, נותר הנסתר רב על הגלוי. מטבע הדברים, היעדרה של תשתית ראייתית נאותה בשאלות אלה רובץ לפתחם של התובעים, שעליהם הנטל להוכיח את תביעתם. הסברים וביאורים למיניהם שבאו מפי ב"כ התובעים בסיכומים, מבלי שבוססו בראיות, הם בגדר הרחבת חזית, ואין די בהם לגופו של עניין כדי להשלים את החוסר הראייתי, כפי שיבואר להלן. לא רק זאת, חוסר הבהירות והעדר האבחנה כנדרש בין הפעילות של מר-גל לבין הפעילות של אל דיט, בהעדר ניירות עבודה (יומני עבודה, הזמנות עבודה, תעודות משלוח, תלושי שכר של העובדים וכיוצ"ב), הן של מר-גל והן של אל דיט, והעמימות בעניין זה, שעל שמירתה הקפיד שור גם בניהול ההליך כאן, חידדו את תחושת אי-הנוחות, בלשון המעטה, מהתנהלות התובע, נוכח הליכי הפירוק שבהם הייתה נתונה מר-גל בעת הרלבנטית והצעדים העצמאיים שנקט מול מגדלי מירב, שלא באמצעות המפרק ושלא באישורו. השאלות העומדות לדיון השאלה העיקרית היא האם בוצעו עבודות נוספות שמחוץ להסכם בין מר-גל למגדלי מירב, עבודות שבגינן לא שילמה מגדלי מירב למר-גל, והן נעשו ע"י מי מהתובעים או מטעמם. ככל שיוכח שבוצעו עבודות כאלה, יהיה עלי להכריע במחלוקת בין הצדדים בשאלה אם הייתה הסכמה בין שור לבין הנתבעים או מי מהם, כי לנוכח קריסת מר-גל ופירוקה, ימשיכו התובעים בביצוע העבודות בפרויקט עד להשלמתן. אם אקבע שלא הוכחה הסכמה כאמור, תעמוד לבירור השאלה אם התובעים זכאים לתמורה בגין העבודות הנוספות מכוח דיני עשיית עושר. ולבסוף, אם יוכח ביצוען של עבודות נוספות, ותיקבע בעניין זה חבות מכוח דיני החוזים או דיני עשיית עושר, תעלה השאלה אם מוטלת על נתבעים 2-3 חבות אישית. דיון והכרעה לאחר ששמעתי את הראיות ועיינתי בחומר שהצדדים הגישו לבית המשפט ובסיכום טענותיהם בכתב, אני דוחה את התביעה, שכן לא עלה בידי התובעים להוכיח שהם ביצעו עבודות נוספות שמחוץ להסכם בין מר-גל למגדלי מירב. לפי פסיקת בית משפט השלום בתל-אביב, כל העבודות הדרושות לפי הגדרת "גמר העבודה" לפי ההסכם המקורי שבין מר-גל למגדלי מירב, בוצעו כנדרש עד למועד הקובע ו"עבודות שטרם הושלמו עד למועד הקובע [שלא הוגדרו בפסק הדין - י.ב] נבעו, בין היתר, מהיותן בגדר תוספות או השלמות אשר לא נכללו במסגרת ההסכם המקורי בין הצדדים, קרי ההסכם עם מר-גל, כפי שמצוין בשטר החוב או עבודות שעיכובן נבע מסיבות שאינן תלויות בנתבע [שור], כי אם בתובעת [מגדלי מירב] או מי מטעמה, כאשר התובעת לא הציגה ראיות אשר די בהן לקבוע אחרת" (עמ' 16). כך נקבע, מבלי שבית המשפט נדרש לשאלה מי ביצע את העבודות (מר-גל, שור או אל דיט), שכן לצורך בחינת השאלה אם התקיים התנאי למימוש השטר, די היה בעצם ביצוע העבודות.בית המשפט בתל-אביב פסק עוד, בניגוד לגרסת שור, כי מר-גל קיבלה ממגדלי מירב תשלום מראש עבור עבודות עתידיות שטרם בוצעו במועד מסירת התשלום, לפי בקשתו של שור ועל מנת לתת למר-גל תמריץ לסיים את ביצוע העבודות עד למועד הקובע (ולא רק עבור עבודות שביצעה בפועל). כפי שמציינים התובעים בסיכומיהם, לאור פסק הדין של בית המשפט השלום בתל-אביב "שאלה מרכזית אחת נותרה פתוחה, ללא הכרעה בין הצדדים ובירורה דרוש, והיא - מהן אותן העבודות הנכללות במסגרת מה שהוגדר כתוספות או השלמות אשר לא נכללו במסגרת ההסכם המקורי בין הצדדים קרי בין הנתבעת 1 [מגדלי מירב] לבין מר-גל?" ועוד הוסיפו התובעים, כי "בית המשפט הנכבד דכאן יקבע את שיעור היקף העבודות התוספות וההשלמות שבגינן על הנתבעים ביחד או מי מהם לחוד לשלם לתובעים, לשם כך תפורט רשימת העבודות והתוספות וההשלמות שבוצעו ע"י התובעים ושבגינן לא שולם להם דבר" (ס' 22 לסיכומי התובעים, ההדגשה במקור). התובעים מסכימים, אפוא, כי לאור קביעות בית המשפט בתל-אביב נותר לקבוע מהן העבודות שהן תוספות או השלמות, שלא נכללו בהסכם המקורי. אלא שלדידם של התובעים, כפי שמתברר מסיכומיהם, עבודות אלה הן כל העבודות שבוצעו על ידי התובעים לאחר 1/12/04 (לאחר המועד הקובע) ועל כן, הסתפקו בניסיון להוכיח שהעבודות בגינן נתבע התשלום בתביעה זו, הן העבודות שבוצעו לאחר המועד הקובע. בעוד שלמעשה, לא כל העבודות שבוצעו לאחר המועד הקובע, הן תוספות ושינויים שלא נכללו בהסכם המקורי שבין מגדלי מירב ומר-גל. כפי שציין בית המשפט בתל-אביב בפסק הדין (מפיו של שור) וכפי שהתובע חוזר ומציין גם בסיכומיו, "העבודות שבוצעו לאחר ה- 1/12 היו עבודות נוספות או שהיו בעצירה בתקופה שקדמה לכך... (ס' 23 לסיכומים). כלומר, אף לשיטתם של התובעים, לאחר המועד הקובע בוצעו הן עבודות שכלולות היו בהסכם המקורי והיו בעצירה (ב-HOLD , כלשון התובע) מסיבות שתלויות בנתבעת, והן עבודות נוספות. לא בוצעו רק עבודות נוספות. מכל מקום, התובעים לא הוכיחו שהעבודות שבוצעו לאחר המועד הקובע אינן עבודות שכלולות בהסכם המקורי ולפיכך, אינן עבודות שמגדלי מירב שילמה כבר את התמורה בגינן למר-גל. מה שמוטל היה על התובעים להוכיח לצורך ההליך שבפניי הוא את העבודות שהם ביצעו לאחר המועד הקובע ואשר לא נכללו בהסכם המקורי בין מר-גל למגדלי מירב. התובעים לא עשו כן. התובעים בחרו לתבוע בגין כל העבודות שבוצעו לשיטתם לאחר המועד הקובע, החל מיום 1/12/04, ללא כל התייחסות לשאלה אם העבודות כלולות בהסכם המקורי, ומבלי להוכיח שמדובר בעבודות שמחוץ להסכם. אין כל דיון והשוואה בין העבודות שנדרשו לפי ההסכם המקורי לבין העבודות שנטען כי בוצעו על ידי התובעים לאחר קריסת מר-גל, באופן שיאפשר להבחין בתוספות ולאבחן אותן מהעבודות לפי ההסכם או העבודות שמגדלי מירב כבר שילמה בעבור ביצוען כעבודות עתידיות. לא הוגשה כל ראיה להוכחת קיומן של תוספות בעבודה, אישור ע"י הגורם המאשר מטעם מגדלי מירב כמקובל בהסכמים קבלניים וכנקוב בהסכם. לא הוגשו לבית המשפט יומני עבודה של אל-דיט, תעודות משלוח, תלושי שכר לעובדים או מסמכים אחרים שליוו את העבודה זמן אמת. זאת, למרות שהתובע העיד במשפט בתל-אביב שקיימים מסמכים שכאלה, תעודות משלוח וחשבוניות ומסמכים שמעידים על החריגים (העבודות הנוספות) [שם העיד שור, כי המסמכים קיימים אך בחר שלא להעמיס על תיק בית המשפט (פרוטוקול בית המשפט בתל-אביב מיום 8/9/09, למשל: בעמ' 22 ש' 13-17, 29-30, עמ' 23 ש' 2-3)]. בח"נ בענייננו ציין שור, כי בעבודות ושינויים שאין בהם מחירים בכתב הכמויות הגיש ניתוחי מחירים ו/או הצעות מחיר (עמ' 13 ש' 3). גם אלה לא הוגשו לתיק. מאי-הגשתם של המסמכים הנזכרים יש להסיק, כי אילו הוגשו, היו פועלים לרעת התובעים. אף לא נערכה בדיעבד חוו"ד מומחה שמתעדת את העבודות שנעשו לפי הטענה ע"י התובעים ומנתחת אותן בהשוואה להסכם לצורך סיווגן כעבודות נוספות, ולא הוגשו תמונות או ראיות אחרות כעדות לביצוע. לא רק זאת. בכתב התביעה ובתצהיר, לא ניתנו הבהרות ופרטים מספיקים כנדרש ביחס לעבודות הנוספות הנטענות. התובע עשה רשימה של העבודות, בדרך של הפניה לסעיפים הרלבנטיים לתמחור בכתב הכמויות. הא ותו לא. אביא דוגמא אחת - דרישה לתשלום עבור התקנת אסלה אחת: "פרק 07.1 קבועות סניטריות, 7.1.001 התקנת אסלה, כמות ביצוע: 1 יחידה, מחיר יחידה: 780 וסכ"ה מחיר: 780". לא פורט מתי נעשתה העבודה, על ידי מי נעשתה, באיזה מיקום בבניין, מי הזמין את העבודה ומתי, מתי נמסרה העבודה, על ידי מי אושרה מטעם המזמין, וכיוצ"ב. רק בסיכומים, בחר התובע להוסיף הבהרות ותיאורים ביחס למיקום שבו נעשתה העבודה ומועד ביצועה ופרטים נוספים על מנת "להוכיח", כי העבודות נעשו לאחר המועד הקובע. הדבר מהווה הרחבת חזית אסורה. ממילא, שעה שלא הובאו הדברים במסגרת חומר הראיות, אין משקל לדברים שנכתבו בסיכומים ע"י ב"כ התובע. עוד יש לציין, כי בתצהירו נתן מישאל הסבר לכל אחד מהסעיפים בכתב הכמויות שאליהם הפנה התובע, אחד לאחד, במגבלות של חוסר המידע והכלליות של הדברים כפי שבאו בתצהירו של שור. מישאל לא נחקר על כך ותצהירו לא נסתר. נמנע ממנו גם מלהתייחס בתצהירו ובחקירתו לפרטים הנוספים שהוספו בסיכומים. על מנת להפיס את דעת התובעים, אציין כי דוגמא לחשבונית אחת שהמציא שור במסגרת חקירתו הנגדית, המעידה לכאורה על רכישה של צינורות 2 צול על ידי אל דיט לאחר המועד הקובע, בתאריך 12/12/04 - אין די בה (עמ' 14 לפרוטוקול. ראו גם ס' 39 לסיכומי התובעים). היה על התובע לצרף את כל ראיותיו כדין בצורה מסודרת, במסגרת תצהירו (ולכן גם נמנע התובע מלבקש להגיש את המסמך כמוצג מטעמו). משאין החשבונית חלק מחומר הראיות ולא ראיתי במה מדובר, איני יכולה להסיק ממנה דבר. ממילא, עצם הרכישה של צינורות ובמועד הנ"ל אין בה כדי לאמת את גרסת התובעים לפרטיה ולבסס את הטענה שבוצעה כל אחת מהעבודות הנוספות הנטענות ואף לא ניתן ללמוד ממנה (לפחות ממה שמשתקף בפרוטוקול) כי הצינורות הספציפיים הוזמנו ונרכשו לצורך הפרויקט, והותקנו בו וכי אין מדובר בעבודה שמגדלי מירב כבר שילמה עליה מראש. לכל היותר (אם בכלל) יש בכך כדי להוכיח שהתובעים ביצעו עבודה כזו או אחרת לאחר המועד הקובע, אך לא הוכח שמדובר בעבודות שלא כלולות בהסכם עם מר-גל, ולא הוכח שמגדלי מירב לא שילמה בגינן למר-גל במסגרת העבודות העתידיות ששולמו על ידי מגדלי מירב לפי קביעות בית משפט השלום בתל-אביב. זאת ועוד. טענת התובעים לביצוע עבודות נוספות בשווי של כ- 190,000 ₪ איננה מתיישבת עם חשבון מס' 14 מיום 7/11/04, שהוגש למגדלי מירב לתשלום (נספח ח' לתצהיר מישאל). חשבון מס' 14 על סך של 1,450,687.50 ש"ח שולם למר-גל, למעט עיכבון בשיעור של 5% (72,297.38 ₪). לפי עדותו של שור החשבון שהוגש הוא עבור עבודות שבוצעו בפועל (עדות שור, בעמ' 9 ש' 3-5). החשבון המצטבר הסופי שהגישה אל דיט מיום 30/1/05 הוא על סך של 1,526,194.10 ש"ח. מדובר בחשבון מצטבר שכולל את כל העבודות בפרויקט, כולל עבודות שנעשו על ידי מר-גל עד לאותו מועד (עמ' 8 ש' 26-20). הפער בין החשבונות, לאחר קיזוז העיכבון, הוא 75,326 ₪. אם כך, לכל היותר, עד סוף ינואר 2005 ביצעו התובעים עבודות נוספות בשווי 75,326 ₪ (ולא בשווי 190,000 ₪). לא ניתן לעניין זה הסבר מתקבל על הדעת, אם בכלל (עדותו של שור, עמ' 10 ש' 10-18, עמ' 13 ש' 19 ואילך). בנוסף, החשבון הסופי כולל, על פני הדברים, גם תקופה שקדמה לפירוק (24/11/04). לפי עדותו של שור, חשבון מס' 14 מיום 7/11/04 כולל עבודות שביצעה מר-גל עד ליום 5/11/04 (עמ' 9 ש' 1. יצוין כי בפרוטוקול בתל-אביב הצהיר כי מדובר בעבודות שבוצעו עד ליום 1/11/04, עמ' 7 ש' 2-3). אין חולק, אפוא, כי התשלום בגין כל העבודות שבוצעו מיום 6/11/04 ועד ליום הפירוק (24/11/04) מגיע למר-גל, ולא לתובעים. חרף זאת, כל הניסיונות לקבל מהתובע בחקירתו מידע מפורט בשאלה אילו מהעבודות אשר נדרש בגינן תשלום בחשבון הסופי בוצעו עד ליום 24/11/04 על ידי מר-גל, על מנת שניתן היה לכמתן ולבחון לאורן את הטענה שבוצעו עבודות נוספות על ידי אל דיט, לא צלחו (ראו חקירתו של שור בעמ' 11-12 ובמיוחד בעמ' 11 ש' 12-16, עמ' 12 ש' 1-3, עמ' 19 ש' 22-23). אזכיר שוב, כי התביעה גם לגרסתו של שור, היא בעבור עבודות שבוצעו על ידי התובעים, להבדיל ממר-גל, לאחר 24/11/04 (עמ' 8 ש' 8-14). יתר על כן, מעדותו של שור עלה, כי ביחס לעבודות שביצעה מר-גל בנובמבר 2004, הוא העביר למפרק טבלאות אקסל ורשימת חובות (עמ' 15 ש' 30 - עמ' 16 ש' 9. ראו גם עדותו של העד מטעם התובעים, מר צדיקיאן, ששימש כעובד של מר-גל ואל דיט בפרויקט, לגבי קיומם של יומני עבודה, תעודות משלוח וחשבוניות של מר-גל, שהועברו בזמן אמת לשור, בעמ' 2 ש' 9-16 ותצהירו לפיו, בין היתר, ניהל יומני עבודה לעובדים, ס' 7). כל אלו לא צורפו לראיות התובעים. אין אלא להסיק, כי אילו צורפו, היה בהם כדי לערער את גרסת התובעים. לאור כל האמור, אני דוחה את התביעה מהטעם שלא הוכח כי העבודות הנטענות הן בבחינת השלמות או תוספות שמחוץ להסכם שבין מר-גל לבין מגדלי מירב, ומהטעם שלא עלה בידי התובעים להוכיח שהעבודות הנטענות בוצעו על ידם. לבסוף אציין, כי התובע הקפיד לשמור על עמימות וחוסר אבחנה בין עבודת מר-גל לעבודת אל דיט באי-הגשת מסמכים רלבנטיים של כל אחת מהחברות, כמצוין לעיל וגם בתשובותיו בח"נ (למשל: התובע הצהיר כי עד ליום 30/11/04 בוצעו כל העבודות הדרושות לפי ההסכם, כנשאל אם מר-גל סיימה את ביצוע העבודות השיב:" לא. אמרתי איתמר סיים את העבודות עד תקופה זו. איתמר התחייב וסיים", עמ' 17 ש' 7-8). לנוכח הליכי הפירוק של מר-גל, הדעת איננה נוחה מהעירוב או חוסר האבחנה בין החברות. עלה מעדותו של שור, כי לא שבע נחת מפעולתו של המפרק לגביית החובות שחייבים למר-גל, לרבות חובותיה הנטענים של מגדלי מירב (עמ' 15 לפרוטוקול במיוחד ש' 9-23 וכן, דבריו לפרוטוקול בית המשפט המחוזי בתל-אביב בדיון בפירוק מיום 9/2/05, נת/1, בעמ' 1 ש' 9-13). לפי עדותו של שור בח"נ, המפרק גם לא הביע עניין בהפעלת החברה ובהמשך ביצוע העבודות בפרויקט זה ובפרויקט נוסף של מר-גל (עמ' 15 ש' 18-19). לדברי משרד המפרק, כפי שנרשמו בפרוטוקול הדיון בבית המשפט המחוזי מיום 9/2/05, נודע להם ש"שור פתח חברה חלופית זהה לחלוטין לחברה שפורקה, פחות או יותר באמצעות אותו כח אדם" (נת/1 עמ' 1 ש' 19-19). מכל מקום, עצם הגשתו של חשבון סופי שכולל את כל העבודות מתחילת הפרויקט, כולל עבודות של מר-גל, על ידי שור ואל דיט מעורר קושי רב, ועל פני הדברים, אינו עולה בקנה אחד עם דיני הפירוק. התמיהה מתגברת לנוכח חשבון סופי אחר שמסר שור לנתבעים, חשבון מיום 30/12/04, חשבון שבכותרתו מופיעות גם מר-גל וגם אל דיט (נספח ז לתצהיר מישאל. ראו לעניין זה גם תצהירו של מישאל בס' 37-39. בח"נ בת"א העיד שור, כי זהו חשבון של אל דיט ולא של מר-גל. לדבריו, אל דיט רכשה את התוכנה ממר-גל תוך תשלום לשותף השני, אשל, ולא ניתן היה להסיר את הכתוב מר-גל מהתוכנה, כאשר בחשבון הסופי מיום 10/1/05 נגזרה הכותרת "מר-גל" ע"י הפקידה, עמ' 21 ש' 27 - עמ' 22 ש' 4. יש לציין כי הסכומים בשני החשבונות הסופיים המצטברים הנ"ל, אינם זהים: בחשבון הסופי מיום 30/12/04 החשבון עבור כל העבודות בפרויקט עומד על 1,540,729.10 ₪, ואילו בחשבון הסופי מינואר 2005 עומד החשבון על סך של 1,526,194.10 ₪). מכל מקום, בנסיבות של פירוק ובנוסף, התחייבות אישית של התובע להבטחת סיום העבודות לפי ההסכם בין מר-גל למגדלי מירב עד למועד הקובע, היה מקום שהתובעים יקפידו על עבודה בצורה מסודרת, ברורה ומפורשת, עם מסמכים מתאימים ונפרדים לעבודת אל דיט, תוך שיתוף פעולה ולכל הפחות, יידוע מסודר של המפרק, סיום עבודת מר-גל והעברת עובדים בצורה מסודרת לאל דיט וכיוצ"ב. היה מקום להקפיד על הזמנות בכתב ואישורי עבודה. מעבר לכך, שחוסר במסמכים מעורר קושי רב בשל הליכי הפירוק, הוא עומד לתובעים לרועץ בהוכחת התביעה, כמפורט לעיל. בנוסף, לא ברור כלל מעמדו של שור באל דיט וזכאותו לפעול ולהגיש תביעה זו בשמה. התובע העיד כי איננו נושא תפקיד רשמי באל דיט, כי היה מנהל בה וכי העביר את המניות לאשתו "למחרת הפירוק" של מר-גל (עמ' 17 ש' 9-19. בתיק בתל-אביב העיד כי איננו בעל מניות או מנהל באל דיט, החל מיום 20/10/04 עמ' 19 ש' 16-19). לפי תדפיס רשם החברות, נספח ב' לתצהיר שור, אשתו בעלת המניות ורשומה כמנהלת החל מיום 20/10/04. משלא הוכח קיומן של עבודות נוספות וביצוען על ידי התובעים, יש לדחות גם את התביעה כנגד הנתבעים 2-3 והתייתר הצורך לדון בטענות בדבר הסכם בע"פ או בהתנהגות עם הנתבעים 2-3 לביצוע העבודות ע"י התובעים. אציין עם זאת, כי בסוגיה זו, מצאתי שגרסת התובע איננה קוהרנטית ואיננה מתיישבת עם הראיות, ולא עלה בידו להוכיח כל הסכמה עם הנתבעים או מי מהם לביצוען של עבודות בפרויקט על ידי התובעים לאחר קריסת מר-גל. בכתב התביעה נטען, כי עקב חששם של הנתבעים שהעבודות שביצעה מר-גל לא יושלמו בשל קריסתה וחדלות פירעונה בחודשים 10-11/04 ולאור צו הפירוק, דרשו הנתבעים משור ליטול התחייבות אישית ולחתום על שטר חוב להבטחת סיום העבודות, כשהם יודעים שאת המשך העבודות יבצע התובע באמצעות אל דיט, קבלני משנה ועובדים מטעמו (ס' 5). בתצהירו השמיט התובע את הטענה שכבר במועד עשיית השטר ידוע וברור היה לנתבעים 2-3 שאת העבודות הוא יבצע באמצעות אל דיט ואחרים. בתצהירו, טען להסכמה שברורה מאליה, מתוך הנסיבות, להשלמת העבודות על ידי התובע באמצעות אל דיט, ממועד שמונה לה המפרק הזמני. לדידו, היה זה צעד מתבקש, מובן וברור מאליו לנוכח קריסת מר-גל שכן לאורך תקופה ארוכה שימשה אל דיט כקבלן של מר-גל בפרויקט (ס' 4 ו- 7 לתצהיר התובע) וציין עוד כי "נרקמה מערכת יחסים עסקית שבבסיסה הבנה, אמון והסכמה בהתנהגות" שאל דיט תמשיך בביצוע העבודות לאור קריסת מר-גל (ס' 9). מצד שני הצהיר גם, כי הנתבעים 2-3 באופן אישי ניהלו עימו מו"מ והגיעו להבנות תוך מתן התחייבות אישית כלפיו (מבלי ליתן פרטים ביחס לנסיבות מתן ההסכמה, מועד השיחה, תוכן השיחה וכד'), וכי הם ידעו היטב שאת המשך העבודות יבצע בעצמו ובאמצעות אל דיט, עובדים וקבלני משנה, הסכימו לכך והבטיחו שיעבירו את הכסף (ס' 23); והנתבעים 2-3 אף הבטיחו מפורשות לעובדים שבגמר ביצוע העבודות, ישלמו את התמורה. ואילו בחקירתו העיד שור, כי "התביעה שלי אלה עבודות שאל דיט ואנוכי ביצענו לאחר פטירתה של מר-גל בהתבסס על המחירים בכתב הכמויות של מר-גל על פי סיכום של מישאל ושלי בערב 24/11" (עמ' 8 ש' 6-7. ראו גם בעמ' 13 ש' 5-8, שם הוסיף עוד כי היה הסכם בלחיצת יד. גם בתיק בתל-אביב העיד שור על הסכם בלחיצת יד, פרוטוקול מיום 8/9/09, עמ' 22 ש' 18-22, עמ' 23 ש' 20). לגרסת התובע בכתב התביעה אין קיום לאור קביעות בית משפט השלום בתל-אביב באשר לנסיבות עשיית השטר, והתובע עצמו זנח אותה בתצהירו. בתצהירו טוען התובע להסכמה שבהתנהגות שעולה מהנסיבות, לצד הסכם בע"פ שנכרת עם הנתבעים 2-3 בכלליות, ללא תאריך, תיאור השיחה וכד'. לפי הגרסה בעדותו של שור מדובר בהסכם בע"פ שנכרת במועד מסוים, בערב 24/11/04 (יום מתן צו הפירוק) עם מישאל (להבדיל מהנתבעים 2-3 כאמור בתצהיר). זוהי גרסה חדשה, שלא בא זכרה בכתב התביעה ובתצהיר. היא אף איננה מתיישבת עם כך שהנתבעים לא ידעו על קריסת מר-גל ומתן צו הפירוק אלא בדיעבד, כפי שנקבע גם ע"י בית משפט השלום בתל-אביב (ראו גם העדות בח"נ שלפיה נודע לנתבעים על הפירוק בראשית דצמבר, עמ' 23 ש' 31). על כן, אינני מקבלת את גרסת שור ביחס להסכם בע"פ עם מי מהנתבעים. התובעים לא הוכיחו גם קיומו של הסכם בהתנהגות. התובעים לא הוכיחו שהנתבעים ידעו או שהיה עליהם לדעת שהעבודות בוצעו על ידי התובע באופן אישי או בכובעו כאל דיט (להבדיל ממר-גל) ובשים לב לכך שגם לפי גרסת התובעים בשטח עבדו למעשה אותם אנשים, ולעירוב בעבודת החברות כמתואר לעיל, ומבלי שיש מסמכי עבודה נפרדים ביחס להזמנת עבודה מאל דיט להבדיל ממר-גל - אין גם מקום לקבוע קיומה של הסכמה שבהתנהגות, שהינה על פניו בניגוד לדיני הפירוק (ראו ח"נ של מישאל שחזר וציין כי לא הכיר את אל דיט, אלא את התובע כנציג של מר-גל, עמ' 23 ש' 7-8 ובעמ' 25 ש' 30-31. עדות התובע לפיה "העובדים חזרו לעבוד כמו פנתרים ב- 25, כי קיבלו הבטחה וגם כסף" מהתובע, בעמ' 17 ש' 3-6 וכן, עדות צדיקאין, העד מטעם התובע, שהוא עצמו היה עובד של חברת מר-גל לרבות בפרויקט זה, בעמ' 7 ש' 10-11 "... אותם עובדים של חברת מר-גל באו והמשיכו את העבודה לטובת אל דיט"). סוף דבר, אני דוחה את התביעה ומחייבת את התובעים, יחד ולחוד, לשלם לנתבעים סך של 25,000₪ כשכ"ט עו"ד. בניהעבודות בניה