דוגמא לפסק דין בנושא תאונה בנסיעה באוטובוס: 1. לפני תביעה כספית לפיצוי בגין נזקי גוף, שלטענת התובע, יליד 19.6.96, נגרמו לו בעטיה של תאונת דרכים מיום 4.1.04. התביעה הוגשה מכוח חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים תשל"ה - 1975 (להלן:"פלת"ד"). 2. בסעיף 5 לכתב התביעה תוארה תאונת הדרכים כך: "בתאריך 4.1.04 בשעה 13:00 או בסמוך לכך נהג הנתבע 1 את האוטובוס באשדוד כשהתובע ישוב בתוכו. במהלך הנסיעה ביצע הנתבע מס' 1 סיבוב חד וכתוצאה מכך הוטח גופו של התובע ממקום מושבו והוא נפגע מחלון האוטובוס ומהכסא שמלפניו. כתוצאה מכך נחבל התובע בגופו". ובסעיף 7 לכתב התביעה תוארה תאונת הדרכים כך: "כתוצאה מהתאונה נחבל גופו של התובע בחלל האוטובוס, ראשו הועף בעצמה קדימה ואחורה והוא ספג מכות חזקות בחלקי גופו השונים ובעיקר בראשו, בפניו (פגיעה ישירה בעין) ובעמוד שדרה הצוארי הגבי והמותני". 3. בהמשך לכתב התביעה נטען, כי לאחר אירוע תאונת הדרכים החל התובע סובל ממגבלות שונות שהעיקרית בהן הפרדות רשתית בעין ימין. משכך, עבר התובע מספר טיפולים רפואיים לתיקון הפרדות הרשתית. לאחר חודשי טיפול בעין ימין, חלה הידרדרות בראיית התובע עד אשר התעוור כמעט לחלוטין בעין זו. 4. במאמר מוסגר יצוין, שאין חולק שלאחר אירוע תאונת הדרכים אירעה הפרדות רשתית גם בעין שמאל של התובע וכיום הוא עיוור כמעט לחלוטין בשתי עיניו. יחד עם זאת, במהלך הסיכומים חזר בו התובע מטענתו שיש לייחס את הפרדות הרשתית בעין שמאל לאירוע תאונת הדרכים. 5. לטענת התובע קיים קשר סיבתי עובדתי ומשפטי בין אירוע תאונת הדרכים, כמתואר לעיל, ובין העיוורון והפרדות הרשתית בעין ימין. 6. בתחילתם של ההליכים כפרה הנתבעת 2,מבטחת האוטובוס, (להלן: "הנתבעת"), באירוע תאונת הדרכים. אולם, היא הודתה כי אם אכן יימצא שאירעה לתובע תאונת דרכים הרי שהיא חבה בנזקי התובע, ככל שאלה נובעים מתאונת הדרכים. נוכח כפירת הנתבעת באירוע תאונת הדרכים, פוצל הדיון על ידי חברתי, כב' השופטת נצר, כך שתחילה התבררה השאלה באם אירעה לתובע תאונת דרכים. שאלה זו אף נדונה והוכרעה על ידי כב' השופטת נצר ביום 28.5.08 (להלן: "ההחלטה"). 7. כב' השופטת נצר שמעה את הראיות לעניין אופן התרחשות תאונת הדרכים, ובסופו של יום קבעה, "כי מנגנון הפגיעה בתובע כפי שתואר על ידו, משקף נאמנה את מהלך הפגיעה וכשלעצמו הינו בגדר תאונת דרכים כמשמעותה בחוק הפלת"ד". (עמ' 19, שו' 7-8 להחלטה). כך תאר התובע את מנגנון הפגיעה בתאונת הדרכים. ראו לעניין זה עדותו בחקירה הראשית בדיון מיום 5.11.06. "כשהייתי בהסעה ושחקנו משחק שאם הנהג נוסע ימינה, אז נופלים לצד שמאל (מדגים זאת בידיו) ואם הנהג נוסע שמאלה, אז אנו נופלים לימין. אז הנהג נסע בסיבוב חד ואנו נפלו (כך במקור) לצד הזה, לצד שמאל ונשמע בום ואני נפגעתי מהשמשה" (עמ' 57 שו' 15-16). גם בחקירתו הנגדית בעמ' 63 לפרוטוקול הדיון הנ"ל בשורות 16-20 העיד התובע, כי נפגע משמשת האוטובוס בו נסע. ועוד השיב התובע בחקירתו הנגדית: "אני קבלתי מכה בראש (מראה את הראש בצד שמאל באזור הרקה), מכה חזקה בצד שמאל" (עמ' 68 שו' 13 ו- 14). במסגרת בירור שאלת החבות ואירוע תאונת הדרכים נחקרו שלושה עדים, חבריו של התובע להסעה אשר היו עדים לאירוע. הם העידו כי התובע נחבט בראשו משמשת האוטובוס ורק אחד מהם העיד על חבלה מהשמשה בעין. 8. הממצא העובדתי אותו קבעה כב' השופטת נצר, הוא אימוץ גרסת התובע לפיה כתוצאה מפנית האוטובוס הוא נחבט ברקה השמאלית משמשת האוטובוס. אין ממצא עובדתי, בהחלטת כב' השופטת נצר, בדבר פגיעה ישירה בעינו הימנית של התובע משמשת האוטובוס. 9. משהגיעה כב' השופטת נצר לידי מסקנה כי אירעה לתובע תאונת דרכים, היא הורתה על מינוי מומחה רפואי בתחום העיניים "אשר יחווה דעתו על הפגימה המדוברת בשים לב ובדגש לסוגיות הקשר הסיבתי שבין תאונת הדרכים בה נחבל התובע בראשו משמשת האוטובוס, לבין הליקוי בעיניו של התובע". (שו' 24-25 להחלטה). כלומר, השופטת נצר קבעה את מנגנון הפגיעה בתאונת הדרכים ובקשה מהמומחה לקבוע באם קיים קשר סיבתי בין אירוע תאונת הדרכים ובין נכותו של התובע וככל שזו קיימת לקבוע את אחוזי הנכות. 10. מומחה בית המשפט בתחום העיניים ד"ר מרקוביץ, (להלן: "המומחה") קבע בחוות דעתו מיום 30.11.08 כי: "התובע נפגע בעינו הימינית משמשת האוטובוס בו נסע לבית הספר בתאריך 4.1.04 ופיתח הפרדות רשתית כתוצאה מכך." בסופו של יום, קבע המומחה כי: "קיים קשר בין החבלה לעין ימין באירוע תאונת דרכים מיום 4.1.04 משמשת האוטובוס ולהפרדות הרשתית והפגיעה בראיה בעין זו ולאחר סדרת ניתוחים שעבר התובע. חבלה לעין הינה אחד מגורמי הסיכון בהפרדות רשתית". 11. הנתבעת חלקה על קביעותיו העובדתיות של המומחה. דהיינו, לשיטתה, הפגיעה שארעה לתובע לא היתה פגיעה ישירה בעין ימין של התובע, ומכאן, אם לא ארעה פגיעה בעין ימין לא קיים קשר סיבתי בין תאונת הדרכים שארעה לתובע ובין הפרדות הרשתית בעין ימין והעיוורון בעין זו שהתפתח לאחר מכן. 12. בחקירתו הנגדית ביום 18.12.11 אישר המומחה, בהגינותו, שהוא קשר בין תאונת הדרכים ובין הפגימה בעין ימין מאחר וסבר, שהתובע נחבל בעין ימין ולא רק בראשו (עמ' 89 שו' 4). בהמשך אישר המומחה, כי לו היה יודע, נכון למועד שבו בדק את התובע וערך את חוות הדעת שלא היתה חבלה בעין ימין אלא רק חבלת ראש, הוא היה מגיע למסקנה שאין קשר סיבתי בין תאונת הדרכים להפרדות הרשתית בעין ימין (עמ' 89 שו' 13). המומחה אף הוסיף והשיב, שאם ביהמ"ש יגיע למסקנה העובדתית שלא היתה חבלה בעין ימין, אלא רק חבלת ראש, אזי המסקנה המקצועית הינה שהפרדות הרשתית בעין ימין והפגימה בה אינם קשורים לתאונה (עמ' 89 שו' 18). לא זו אף זו, המומחה הסכים, כי על מנת לקשור בין אירוע תאונתי והפרדות רשתית יש צורך בפגיעה ישירה בעין (עמ' 91 שו' 9). ובהמשך בשורות 11-12 לפרו' הדגיש המומחה פעם נוספת כי הפגיעה צריכה להיות ישירה בגלגל העין. בהמשך אף אישר המומחה, כי כאשר נפגע, כפי שהדבר בענייננו, מרכיב משקפים הרי שעל מנת שיקבל מכה ישירה בעין על המשקפים לזוז, לעיתים הן מתעקמות, ובדרך כלל אף יש סימן בין אם מתזוזת המשקפים ובין אם מהחבלה עצמה. (עמ' 91 שו' 17-24). יחד עם זאת, ביקש המומחה להוסיף - אם כי בדוחק - כי תתכן אפשרות שהמשקפיים לא ישברו או יתעקמו גם אם יחבטו בשמשה שכן יש משקפים גמישים. 13. במהלך חקירתו הנגדית הסכים המומחה עם נייר העמדה מטעם איגוד רופאי העיניים בנושא חבלה לא ישירה לגלגל העין והפרדות רשתית (נ/14) (להלן:"נייר העמדה"). כעולה מנייר העמדה, על מנת שטראומה תיצור הפרדות רשתית יש צורך בדחיסה של גלגל העין. עוד מצוין מפורשות בנייר העמדה "...שכדי להוכיח שהפרדות הרשתית נגרמה מפגיעה ישירה בעין חייב להיות תעוד של ממצאים בעין המעידים על חבלה: בצקת או דימום בעפעף או בלחמית, שריטה או צלקת בקרנית, היפמה (שטף דם בלשכה הקדמית של העין), אירידורואליזה (פגיעה בקשתית), ציקלודידאליזה (פגיעה בגוף העטרה), הרחבת זוית הניקוז של מי הלשכה הקדמית, ירוד חבלתי, נקיעה של העדשה, דימום בזגוגית, בצקת של הקוטב האחורי, קרעים ברשתית, וקרעים או דימום בדמית וכו'. הפרדות הרשתית יכולה להופיע בסמוך לחבלה וגם במועד מאוחר יותר" (עמ' 1 סיפא ועמ' 2 רישא לנייר העמדה) (ההדגשה במקור - א.ב). בסיפא לנייר העמדה, נכתב מפורשות כך: "לאור כל אלה, מסקנת הוועדה היא כדלקמן:הספרות הרלבנטית וניסיון קליני שוללים קשר אפשרי בין חבלה לראש או לגוף, או זעזוע לגוף או מאמץ גופני ללא חבלה ישירה לגלגל העין, לבין התפתחות הפרדות רשתית. " (ההדגשה במקור - א.ב). 14. העולה מנייר העמדה בשילוב עם עמדת המומחה הוא, כי על מנת להוכיח קשר סיבתי רפואי ומשפטי, בין הפרדות הרשתית בעין ימין של התובע ואירוע תאונת הדרכים נשוא התביעה, על התובע להוכיח, כי נחבל ישירות בעינו ונגרמה לו לפחות אחת מהחבלות המתוארות על ידי המומחים שערכו את נייר העמדה. 15. לכאורה, לאור הממצאים העובדתיים אליהם הגיעה כב' השופטת נצר, לפיהם הפגיעה היתה ברקה השמאלית, בראשו של התובע ולא בעינו הימנית, ניתן היה לסיים כאן את הדיון ולקבוע שלא היתה חבלה ישירה בעין ימין ומכאן שאין קשר סיבתי עובדתי ומשפטי בין אירוע תאונת הדרכים ובין הפרדות הרשתית בעין ימין. אולם, לטעמי, גם בהתעלם מהאמור לעיל, לא עלה בידי התובע להוכיח פגיעה ישירה בגלגל עין ימין כתוצאה מהחבטה משמשת האוטובוס וקל וחומר שלא עלה בידו להוכיח ולו אחת מהחבלות המצויות בנייר העמדה שבלעדיהן אין, על מנת להוכיח קשר סיבתי בין טראומה לעין והפרדות רשתית. 16. בחקירתו הנגדית סבר המומחה כי מאחר שהתובע התלונן על טשטוש ראייה בעין ימין רק לאחר כיומיים מאירוע תאונת דרכים חלק מהתופעות המתוארות שבלעדיהן אין, בנייר העמדה, חלפו. לדוגמה, העיד המומחה כי שריטה בקרנית היתה נרפאת וכך גם דימום בלשכה הקדמית (עמ' 92 לפרוטוקול). המומחה אף הוסיף כי לתובע היה קרע ברשתית שהוא סימן לחבלה, אולם, המומחה אף אישר כי קרע יכול להיות ספונטני, (עמ' 92 לפרוטוקול). 17. כאמור, העיד התובע בעמ' 57 שורות 13-17 לפרוטוקול, כי הוא נפגע מהשמשה והצביע בידו על כך שקיבל מכה בצד שמאל באזור הרקה. כלומר, התובע, שעה שהאירועים עדיין היו טריים בזיכרונו, לא העיד על פגיעה ישירה בעין ימין. 18. בסיכומיו, מנסה ב"כ התובע להבנות מהודעתו של התובע במשטרה (ת/8) שם מסר כי נפגע בעין ימין. אולם, על דברים אלה לא חזר התובע לא בעדותו בפני כב' השופטת נצר ולא בעדותו בדיון בשאלת הנזק. עוד מפנה ב"כ התובע, לעדות א.ק. לפני כב' השופטת נצר בעמ' 27 שו' 6 אשר העיד, כי התובע "נתקע עם העין שלו בשמשה". לא זו אף זו, ב"כ התובע מבקש אף להסתמך על החלטת כב' השופטת נצר שם קבעה, כי האירוע נשוא התובענה מהווה תאונת דרכים. 19. גם אם יש משקל להודעת התובע במשטרה (ת/8) ולעדות א.ק. לפני השופטת נצר הרי שהם לא טענו כי היתה פגיעה ישירה בגלגל העין. ויודגש- גם אם הם היו מעידים על פגיעה ישירה בעין בכך לא סגי. לעניין זה, ראו את האמור בנייר העמדה ובעדות המומחה כי בנוסף לפגיעה הישירה בגלגל העין צריכה להיות אחת מהחבלות המנויות בנייר העמדה, דבר שלא הוכח. 20. כך גם מפנה ב"כ התובע לעדות המומחה לפיה הסימפטומים המתוארים בנייר העמדה נ/14 המעידים על קיום קשר סיבתי בין חבלה בעין להפרדות רשתית, לא היו צריכים להופיע או להראות בעת בדיקת התובע במיון בית החולים שניידר נוכח חלוף הזמן שבין אירוע תאונת הדרכים לבין ההגעה לחדר המיון. עמ' 90-93 לפרוטוקול הדיון. עם כל הכבוד הראוי למומחה בית המשפט, הממצא העובדתי, האם ארעה לתובע חבלה ישירה בעין מסור לביהמ"ש. ברי, שביהמ"ש בעת שבא לקבוע ממצא עובדתי, מתייחס, בין היתר, בעת שקילת מכלול הראיות, גם לחוות דעת המומחה ולעדותו באם קיימים סימפטומים המעידים על חבלה ישירה בעין. ודוק, נטל ההוכחה, במאזן ההסתברות, רובץ על התובע לכל אורך הדרך. בענייננו, לא די בהשערות המומחה כי יתכן והיתה חבלה וזו נעלמה עד מועד בדיקת התובע בבית החולים, שכן אנו נדרשים לראיות ולא להשערות. 21. בעדותו בביהמ"ש, בין אם זו שבאה לפני כב' השופטת נצר בעת הדיון בשאלת החבות ובין אם זו שבאה לפניי בדיון בשאלת הנזק, לא העיד התובע ולו פעם אחת על חבלה ישירה בעין. כאמור העיד התובע לפניי כב' השופטת נצר וציין כי קיבל מכה בראש והצביע על אזור הרקה השמאלי. התובע, לטענתו, וכך לטענת חבריו להסעה שהעידו בביהמ"ש קיבל מכה משמשת האוטובוס. לא בא לפני ביהמ"ש ולו ראשית הסבר כיצד תתכן פגיעה ישירה בגלגל העין משמשת האוטובוס שהיא שטוחה בעוד שגלגל העין קעור ושקוע. לא זו אף זו, עיניו של התובע היו מוגנות על ידי משקפי ראיה. גם בעניין זה לא באה לפני בית המשפט ולו ראשית ראיה על כי אלה התעקמו, נשברו, זזו ממקומם, ואף לא בא עדות בדבר סימני חבלה באזור גלגל העין בסמוך לאירוע התאונה. אמו של התובע, העידה בחקירתה הנגדית שלא ראתה, למחרת אירוע התאונה, כל פגיעה חיצונית בין אם בעיניו של התובע ובמיוחד בעין ימין. עמ' 12 שו' 4-7. אם התובע אף אישרה בחקירתה הנגדית שבעת ההגעה למיון בבית החולים שניידר, כיומיים לאחר אירוע תאונת הדרכים לא היו סימנים חיצוניים של חבלה בעין , עמ' 14 שו' 1-7. 22. העד היחיד אשר העיד על מכה בעין הוא אותו א.ק., בית המשפט זה לא שמע את עדותו של אותו עד אלא כב' השופטת נצר והיא לא קבעה כל ממצא לפיו הפגיעה היתה בגלגל העין של התובע. הממצא העובדתי אותו קבעה כב' השופטת נצר הוא אימוץ גרסת התובע לפיה הוא נפגע בראשו משמשת האוטובוס בו הוסע. כאמור - גם אם עדות א.ק. מהימנה לא די בכך, שכן לא הוכח כי נגרמה לתובע ולא אחת מהחבלות המצויות בנייר העמדה. 23. אף אני סבור, כפי שסברה כב' השופטת נצר בהחלטתה, שאין מקום להסתמך על הפרטים שנרשמו במסמכים הרפואיים בדבר המנגנון אירוע תאונת הדרכים. פרטים אלה נמסרו על ידי הורי התובע לגורמים בבית החולים שעה שהם עצמם לא בררו עד תום עם התובע כיצד אירעה הפגיעה. 24. סברות המומחה, כי חלק מהסימפטומים הנדרשים על מנת להוכיח שהפרדות רשתית הינה תוצאת חבלה ישירה בגלגל העין, חלפו שעה שהגיע התובע לבית החולים בפעם הראשונה, שכן הוא המתין יומיים בין אירוע תאונת הדרכים לבין התלונות, אין בהן כדי לסייע. המדובר בסברות והשערות בלבד, שובות לב ככל שתהיינה, עדין נדרשות ראיות בדבר פגיעה וחבלה ישירה בגלגל העין, ואותן סברות שהעלה המומחה אין בהן כדי להרים את נטל ההוכחה ולו במאזן ההסתברות של 51%. 25. בניגוד לעמדת ב"כ התובע, לא ניתן לקבוע נוכח החלטת כב' השופטת נצר כל קשר סיבתי בין תאונת הדרכים ובין הפגימה בעין. כב' השופטת נצר בהחלטתה אימצה את מנגנון הפגיעה כפי שתיאר התובע, דהיינו פגיעה ברקה השמאלית. לא זו אף זו כב' השופטת נצר הותירה בהחלטתה לבירור נפרד את שאלת הקשר הסיבתי בין הפגיעה, כפי שמצאה אותה, ובין נכותו של התובע. כלומר, גם בהתאם להחלטת כב' השופטת נצר, יש להוכיח חבלה בגלגל העין, דבר שכאמור לא הוכח. אף אני סבור כי לא הוכחה פגיעה ישירה בגלגל העין בתאונת הדרכים וקל וחומר שלא הוכחה ולו אחת מהחבלות המנויות בנייר עמדה. 26. אשר על כן, התוצאה הינה, שלא עלה בידי התובע להוכיח במאזן ההסתברות הנדרש בהליך אזרחי, פגיעה ישירה בגלגל העין, כתוצאה מהטחת ראשו בשמשת האוטובוס. החבלה אותה הוכיח התובע היא פגיעה ברקה השמאלית. כפי שלמדנו מנייר העמדה נ/14 ומעדות המומחה, לא די בכך כדי להוכיח קשר סיבתי עובדתי ומשפטי בין הפרדות הרשתית ובין תאונת הדרכים. 27. כלומר, אין מנוס אלא לדחות את תביעת התובע בכל הקשור לקשר הסיבתי שבין תאונת הדרכים ובין הפרדות הרשתית בעין ימין והעיוורון באותה עין שבא לאחר מכן. אולם, יש לזכור כי כעולה מעדות התובע וממצאיה של כב' השופטת נצר ארעה לתובע תאונת דרכים שכן הוא נחבט בראשו משמשת האוטובוס. כעולה מעדויות חברי התובע, שבאו לפני כב' השופטת נצר ועדות התובע עצמו, החבלה ברקה השמאלית של התובע היתה עזה. לפיכך, סבורני כי זהו המקום לעשות שימוש בשיקול הדעת המסור לביהמ"ש ולפסוק את הסכום המכסימלי לפי תקנה 2(ב) לתקנות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (חישוב פיצוי בשל נזק שהינו נזק ממון), תשל"ו - 1976. משכך, תשלם הנתבעת לתובע את הסך של 22,000 ₪ בצירוף שכ"ט עו"ד בשיעור של 13% ואגרת בית המשפט. תביעת התובע, בכל הנוגע לקשר הסיבתי שבין תאונת הדרכים לבין הפגימה בעינו הימנית נדחית. נוכח תוצאה זו ומצבו של התובע, תשא אף הנתבעת ביתרת אגרה ובהוצאות שהוציאה בניהול ההליך. אוטובוס