בהסכם השכירות נקבע כי במקרה ולא תהיה אפשרות למתן ערבויות אישיות, הרי שבמקום הערבות האישית תינתן ערבות בנקאית לתקופה של שנתיים. מומלץ לקרוא את הקטע להלן אשר נבחר מפסיקת הערכאות השיפוטיות בנושא ערבות בנקאית בהסכם שכירות: בפני תביעה על סך 600,000 ₪ שיסודה בבקשה לביצוע שטר שהוגשה על ידי התובע נגד הנתבע. טענות התובע ביום 13.3.01 נחתם הסכם שכירות בין אמו של התובעוהתובע מצד אחד, לבין חב' אקסלנט קופי בע"מ מצד שני, להשכרת חנות וגלריה ברח' אבן גבירול 73 פינת הדסה 21 תל-אביב (להלן: "הסכם השכירות"). מדובר בנכס הממוקם בגן העיר והינו נכס אטרקטיבי ביותר כך שעסקים רבים היו מעוניינים לשכור את הנכס. התובע טוען כי לא היה מוכן להשכיר את הנכס לחלק מהגופים שהביעו התעניינות לשכור אותו מאחר והביטחונות שהיו מוכנים להעמיד לו לא סיפקו אותו כאשר גורמים אחרים לא היו מוכנים לתת ערבויות אישיות, אלא רק ערבות בנקאית לתקופה של שלושה עד שישה חודשים. התובע הינו עו"ד המתמחה בחדלות פירעון ובמסגרת עבודתו הוא נתקל במקרים רבים שבהם עסקים בקשיים לא שילמו שכר דירה ולפיכך, מסיבה זו דרש ביטחונות לתקופה העולה על שנה. חב' אקסלנט קופי בע"מ (להלן: "אקסלנט") שהייתה מעוניינת בהקמת בית קפה בנכס, הייתה אחת מהחברות אשר הסכימה לתת ערבות אישית של כל בעלי מניותיה לקיום הסכם השכירות. לאחר שהתובע ערך בדיקה והסתבר לו כי כל בעלי מניותיה הינם אנשים אמידים, הוא הסכים להשכיר את הנכס לאקסלנט. המשא ומתן להשכרת הנכס התנהל מול מר יורם חישין אשר ידע היטב כי התובע העדיף את אקסלנט עקב ההסכמה לתת ערבות אישית. בהסכם השכירות נקבע כי במקרה ולא תהיה אפשרות למתן ערבויות אישיות, הרי שבמקום הערבות האישית תינתן ערבות בנקאית לתקופה של שנתיים. בשנה הראשונה לתקופת השכירות הצליח מאוד בית הקפה שפתחה אקסלנט בחנות, אשר נקרא סניף אבן גבירול של רשת קופי-בין. לאחר כשנתיים חלה ירידה בהכנסות סניף אבן גבירול של אקסלנט ואז פנה יורם לתובע וביקש ממנו כי יסכים להפחית את שכר הדירה לאור המצב. עקב טוב לבו של התובע וברצונו לעזור לאקסלנט הסכים לקבל על חשבון דמי השכירות שהגיעו לו סכומים נמוכים בהרבה שהגיעו לכ-100,000 ₪ בשנה כך שבמקום 700,000 ₪ לשנה, קיבל החל מהשנה השלישית ועד לשנה השמינית להפעלת סניף אבן גבירול על ידי אקסלנט - תקופה של 6 שנים - סכום הנמוך בכ-100,000 ₪ לשנה במקום הסכום שהגיע לו בהתאם להסכם השכירות ובסה"כ כ-600,000 ₪ פחות מהמגיע לו בתקופה זו. התובע הסכים להפחתת דמי השכירות כאמור, בתנאי שאקסלנט תעמוד בהסכם השכירות ותשלם לו את הסכומים שסוכמו ושיסוכמו עד תום תקופת השכירות ולפיכך, בגין הפחתות אלה לא נערכו הסכמים בכתב והתובע שמר לו את האופציה בהתאם להסכם השכירות לדרוש אותם באם תפר אקסלנט את הסכם השכירות. ביום 25.11.08 העבירה אקסלנט לתובע מכתב מיום 18.11.08 ובו הודיעה אקסלנט לתובע כי מכרה את פעילותה של חב' אקסלנט קופי בע"מ לקבוצת משקיעים שבבעלותה של רשת סבארו. במכתב שנשלח על ידי אקסלנט נאמר, בין היתר: "אנו מבקשים לקבל את הסכמתכם העקרונית להעביר לקבוצת המשקיעים החדשה את זכויות השכירות לצורך המשך הפעלת סניף קופי-בין במקום, וזאת תחת תנאי חוזה השכירות הקיימים עם אקסלנט קופי בע"מ." בתשובתו מיום 26.11.08 הודיע התובע לאקסלנט כי הוא מסכים שיעבירו את זכויותיהם בנכס: "וזאת בתנאי שימשיכו לשכור את המושכר בהתאם להסכם השכירות לפי ס.ק. 5.א.2 או ס.ק. 5.ד", כאשר התובע צירף את נוסח סע' 5 להסכם השכירות למכתבו. נוסח המכתב הועבר לאקסלנט הן בפקס והן במסירה אישית. למרות שאקסלנט ביקשה שהות של שבוע ימים לצורך הסדרת העניינים הפורמאליים, לא הוסדרו כל העניינים הפורמאליים ונציגי אקסלנט לא פנו אליו לצורך הסדרת הנושא עד תחילת שנת 2010. לטענת התובע, הוא אינו יודע איזה הסכם עשתה קבוצת המשקיעים עם אקסלנט בכל הקשור לנכס. אולם הוא עצמו או מי מטעמו לא חתמו על הסכם עם קבוצת המשקיעים ואין לו כל הסכם עם המשקיעים. אקסלנט יכולה היתה לבחור בהעברת הזכויות בחנות לקבוצת המשקיעים בהתאם לס.ק. 5.א, 5.א.1, 5.א.2 ו-5.א.3 להסכם השכירות או לחילופין, בהשכרת החנות לקבוצת המשקיעים בשכירות משנה בהתאם לסע' 5.ד להסכם השכירות. מאחר ואקסלנט לא ביקשה מהתובע להחליף את הערבויות האישיות של בעלי מניותיה בערבויות אחרות כמפורט בסע' 5.א.3.א או סע' 5.א.3.ב להסכם השכירות, הרי שבהתאם לסע' 5.א.3, כל הביטחונות שמסרה אקסלנט שהם שטר חוב וערבויות אישיות, המשיכו לעמוד בתוקפם עד לסוף תקופת השכירות ביום 31.12.10. החל מתחילת שנת 2009 קיבל התובע במקום שיקים של אקסלנט שיקים של חב' השייכת לחב' סיטי פוד רשתות בע"מ (להלן: סיטי פוד") כאשר התובע הסכים לקבל שיקים של חב' סיטי פוד במקום שיקים של חב' אקסלנט. בפועל קיבל התובע בשנת הכספים 2009 מסיטי פוד 540,000 ₪ בתוספת מע"מ במקום 737,475 ₪ בתוספת מע"מ, כפי שהגיע לו בהתאם להסכם השכירות. בתחילת שנת 2010, בחודשים ינואר-אפריל 2010, קיבל התובע מסיטי פוד סך של 167,614 ₪ בתוספת מע"מ (בית הקפה קופי-בין שפעל בחנות נסגר בסוף חודש יוני 2010). מהשוכר החדש קיבל התובע שכר דירה עבור החנות החל מיום 1.9.10 (לאחר שקיבל חודשיים גרייס לשם שיפוצים). בגין החודשים ינואר-אוגוסט 2010 הגיעו לתובע בהתאם להסכם סך של 510,417 ₪ בתוספת מע"מ, כאשר קיבל בפועל מסיטי פוד רק סך של 167,614 ₪ בתוספת מע"מ. לטענת התובע, חייבת לו אקסלנט מעל ל-1,000,000 ₪ מבלי לקחת בחשבון ריביות חריגות בהתאם להסכם וחרף עובדה זו, הסתפק התובע בסכום הנומינלי של שטר החוב למרות שהוא זכאי לקבל הצמדה למדד מיום 13.3.00 ועד יום 1.9.10 המגיע לסך של 745,916 ₪. לאחר קריסת קבוצת המשקיעים וחב' סיטי פוד, פנה התובע לאקסלנט עם עותק לערבים וזאת בדרישה לסייע בפינוי הנכס ולתשלום שכר הדירה. היחיד באותו שלב ששיתף פעולה עם התובע היה עודד קוריצונר ובשלב השני פנה אליו עו"ד דן להט- ב"כ עזבונו של דוד טמיר ז"ל. עו"ד להט ניהל משא ומתן עם התובע לאחר ששוכנע כי ערבותו של דוד טמיר ז"ל בתוקף וניסה להגיע להסדר כולל בשם כל הערבים, כאשר באותו שלב הסכים התובע להסתפק בסכום כולל של 200,000 ₪ בתוספת מע"מ מכל הערבים כולם. עו"ד להט לא הצליח לשכנע את הערבים האחרים להסכים להסדר המוצע ולפיכך, ביקש מהתובע כי יסכים לקבל רק את חלקו של דוד טמיר ז"ל בסך של 50,000 ₪ בתוספת מע"מ. מאחר והתובע חשש לכך ששחרורו של דוד טמיר מערבותו יכול לגרום לבעיה עם הערבים האחרים, סירב להסכם עם דוד טמיר בלבד. לאחר שעו"ד להט שכנע את התובע כי ניתן להגיע להסכם עם דוד טמיר ז"ל בלבד מבלי לפגוע בערבותם של הערבים האחרים, הגיע התובע להסכם עם עזבון טמיר. ההסכם שערך התובע עם עזבון טמיר, לפיו פטר אותו מחלק מערבותו, אין בו כדי לשחרר את הנתבע מערבותו לשטר והוא חייב את מלוא סכום השטר. טענות הנתבע לטענת הנתבע, השטר פקע ולא היה ניתן להגישו או לתבוע על פיו שכן הוא נגוע בכישלון תמורה מלא וזאת לאחר שהתובע ויתר על הערב מס' 1- עזבון טמיר. התובע לא היה רשאי להפטיר את דוד טמיר ז"ל ללא הסכמת הנתבע ומשהסכים להפטיר את הערב מס' 1 ללא הסכמתו של הנתבע, הרע את מצבו ועליו להפטיר גם את הנתבע. לטענת הנתבע, השטר פקע ונגוע בכישלון תמורה מלא שכן אקסלנט, עושת השטר, עזבה את המושכר בהסכמת התובע בסוף שנת 2008. לדברי הנתבע וכפי שנמסר לו ע"י מר קוריצונר, החב' שילמה את דמי השכירות עד סוף 2008 ומילאה את מלוא התחייבויותיה כלפי התובע. התובע הינו עו"ד במקצועו ולאחר שהסכים בעל פה לסיום תקופת השכירות וכניסת דיירים חדשים בתחילת 2009, התחמק מהתחייבותו להחזיר את השטר. אקסלנט לא החזיקה ולא השתמשה במושכר מאז תחילת 2009. הנתבע מעולם לא הסכים לערוב לאחרים כלפי התובע לאחר עזיבת אקסלנט את המושכר בסוף 2008. משהתובע הסכים לקבל דמי שכירות ישירות משוכרים חדשים, פקע החוזה עם השוכרים הישנים לרבות הנתבע וכך פקע גם שטר החוב שהיה בתוקף כל עוד החזיקה חב' אקסלנט במושכר. התובע אינו רשאי לתבוע את הנתבע לאחר שהפטיר את הערב מס' 1- עזבון דוד טמיר, תמורת תשלום של 50,000 ₪ בלא קבלת הסכמת הנתבע ומשהפטיר התובע את עזבון טמיר, הוא חייב להפטיר גם את הנתבע. החלטת כב' השופט רונן בהתנגדות לביצוע שטר כב' השופט אילן רונן שדן בהתנגדות לביצוע השטר קיבל את ההתנגדות בחלקה ונתן לנתבע רשות להתגונן בטענות הבאות: בטענה לפיה לפי סע' 55 לחוק החוזים, [חלק כללי] תשל"ג- 1973 יש להפטיר את המבקש מערבותו מאחר והמשיב הפטיר מערבותו את הערב הנוסף- דוד טמיר ז"ל. בטענה לפיה יש להפחית מסכום החוב את הסכומים אשר שילם עזבון דוד טמיר ז"ל. בטענה לפיה השטר פקע ב שנת 2008 בעת פינוי החנות וממילא שלא נותר עוד כל חוב של החב' בגינו נמסר השטר. בהתאם להחלטתו של כב' השופט רונן, כל יתר טענות הנתבע בהתנגדותו נדחו. ראיות התובע עדותו של דוד שטרנפלד התובע הגיש תצהיר ובו הצהיר על הדברים שפורטו בפרק "טענות התובע". התובע אישר כי בשנת 2009 ואולי אפילו מסוף שנת 2008, קיבל שיקים מחב' סיטי פוד על השכירות וכי כאשר השיקים שולמו על ידי סיטי פוד, החשבוניות הוצאו על שמה מאחר וכך התבקש לעשות. לדברי התובע, בזמנו הוא הסכים להתפשר עם כל הערבים תמורת סך של 200,000 ₪ + מע"מ. התובע עמד על טענתו שלפיה לא נוצר הסכם ישיר בינו ובין סיטי פוד. התובע נשאל האם ויתר למר עודד קוריצונר על החוב והשיב כי הוא הגיש תביעה גם נגדו, אולם לאחר פגישה איתו החליט לעכב את התביעה נגדו. העד נשאל בעמ' 10 לפרוטוקול, ש' 14: "ש. אתה בסופו של דבר מחליט לפטור גם את יתר הערבים ורק להתמקד על יורם חישין? ת. זה לא נכון. לא פטרתי את איבצר הוא לא נמצא בארץ. הבן אדם מיליארדר ויורם יכול להיפרע ממנו, אז יכול להיות שנעשה זאת דרך יורם. ש. לענין תום הלב. איך יכול להיות שאתה מפטיר את קוריצונר בלי שום תשלום? ת. לא אמרתי לו דבר כזה מעולם, אמרתי לו אני מעכב את ההליכים נגדך בינתיים. אם הייתי פוטר אותו זה היה צריך להיות בכתב. לפי ההסכם שלנו כל דבר צריך להיות בכתב." עדותו של עו"ד דן להט עו"ד להט אישר כי בזמנו ביקש ממנו התובע סך של 150,000 ₪ עבור כל החוב לכל הערבים, אולם לאחר שהמו"מ לא צלח נעשה ההסכם ביחס לעזבון טמיר בלבד. באשר לעודד קוריצונר העיד עו"ד להט כי לא זכור לו כי קיבל הודעת הפטר, אם כי השיב כי ייתכן כי עודד אמר לו כי התובע פוטר אותו עקב מצבו הכלכלי. ראיות הנתבע עדותו של עודד קוריצונר עודד העיד כי הוא שותפו לשעבר של הנתבע. בהתאם לתצהירו, השטר נשוא תביעה זו הוגש בתחילה ללשכת ההוצל"פ גם נגדו, אולם התובע הודיע לו כי הוא מוותר לו על החוב ואינו דורש ממנו דבר. לדברי עודד, אקסלנט קופי עזבה את המושכר בהסכמת התובע בסוף שנת 2008 וכי התובע הודיע לדני ורנר ושותפיו כי הוא מסכים להעברת המושכר בהתחשב במצבה הקשה של אקסלנט קופי. לטענתו, חב' אקסלנט קופי שילמה את מלוא דמי השכירות עד סוף שנת 2008 ולא עשתה שימוש במושכר החל מתחילת שנת 2009 וכי במועד זה קיבל התובע ישירות את דמי השכירות מחב' סיטי פוד ללא מעורבות הנתבע ועודד. התובע קיבל כספים מעזבון דוד טמיר ז"ל והוא לא היה רשאי להפטיר את דוד טמיר ז"ל מערבותו ללא הסכמת עודד. לטענת עודד, מעת שהתובע הגיע לסיכום עם הדיירים החדשים ואף קיבל מהם כספים ישירות ללא כל מעורבות של הנתבע ושלו, הרי שהשטר פקע ואין התובע יכול לעשות בו שימוש כלשהוא. בחקירתו הנגדית חזר עודד על גרסתו לפיה התובע ויתר לו על החוב בתיק זה ולדבריו, הוא לא הגיש התנגדות לביצוע השטר לאחר שהתובע ויתר לו על החוב. העד נשאל בעמ' 16 לפרוט' מול ש' 5: "ש. אני אומר לך שאתה פשוט מאוד בתצהירך, בסע' 2, אתה לא מדייק ולא אומר בדיוק את האמת כי התובע לא אמר לך שהוא מוותר לך, אלא אמר לך שבהתחשב במצבך הכלכלי הוא מעכב את ההליכים נגדך ולא פועל נגדך בשלב זה? ת. לא נכון. אני זוכר שהוא אמר לי שהוא מוותר לי. ישבנו בבית קפה בשיחה ארוכה... ש. מה זאת אומרת מוותר? ת. מוותר זה לא תובע. ש. אבל הוא כבר תבע אותך? ת. אבל הוא לא ממשיך את התביעה. ..................... ש. האם בדקת האם תוקפו של הויתור האם יש לו תוקף משפטי או לא? ת. לא, אבל יש לי עבר עשיר עם דודי כשהוא אומר שהוא מוותר, הוא מוותר. הוא עמד במילה שלו ואנחנו עמדנו מולו במילים שלנו לאורך הרבה שנים." באשר להעברת המושכר לסיטי פוד, השיב עודד כי נמסר לו על ידי עו"ד גיא רכס שהתובע הסכים להעברת הנכס. עודד אישר כי הנתבע והוא לא הביאו לתובע בטחונות במקום הביטחונות שלהם וכן כי לא ידוע לו האם מישהו מהשוכרים הביא בטחונות חלופיים. עדות הנתבע הנתבע חזר על האמור בפרק "טענות הנתבע". לדבריו, הוא חתם על שטר החוב כערב שני לאחר חתימתו של דוד טמיר כך שהתובע לא היה רשאי להפטיר את דוד טמיר מהערבות ללא קבלת הסכמתו ומשהסכים להפטיר את עזבון טמיר, הרע את מצבו של הנתבע ועליו להפטיר גם אותו. הנתבע חזר וטען כי השטר פקע בסוף שנת 2008 כשהחב' עושת השטר עזבה את המושכר בהסכמת התובע ולדבריו, הוא לא הסכים לערוב לאחרים כלפי התובע לאחר עזיבת החב' את המושכר. בחקירתו הנגדית השיב כי נגרם לו נזק בכך שהוא מוצא את עצמו לבד מול התובע, כאשר דוד טמיר היה האיש החזק בחבורה והוא נפטר. לדבריו הוא נאלץ להתמודד עם תביעה של 600,000 ₪ והוא צריך להתמודד איתה לבד. למרות שהיו ארבעה ערבים, פטרו את עזבון טמיר; פטרו את עודד ואיבצר לא נמצא בארץ. דיון והכרעה בעקבות החלטתו של כב' השופט רונן בהתנגדות, הרי שסכום השטר אינו שנוי במחלוקת שכן לנתבע לא ניתנה רשות להתגונן בעניין זה. השאלות שעלי להכריע בהן אפוא הינן: האם פקע השטר כאשר הועבר המושכר לחב' קופי בין בסוף שנת 2008. האם בעקבות הפטרתו של הערב דוד טמיר ז"ל, יש להפטיר גם את הנתבע מערבותו. האם יש להביא בחשבון את הסכום של 50,000 ₪ ששילם עזבון דוד טמיר לתובע ולהפחיתו מהחוב הכולל. האם השטר פקע במועד העברת המושכר לחב' קופי בין? בהתאם לסע' 5 להסכם השכירות שבין התובע לחב' אקסלנט קופי שבגינו נחתמה הערבות נקבע: "5. איסור העברת זכויות א. השוכר יוכל להעביר את זכויותיו על פי הסכם זה לאחרים בכפוף לתנאים הבאים: א.1. השוכר יודיע למשכיר בכתב אודות כוונתו לעשות כן 90 ימים בטרם העברת הזכויות כאמור והמשכיר לא יסרב להעברה האמורה אלא משיקולים סבירים..." א.2. הנעבר יחתום על מסמך בו יאשר כי הינו נוטל על עצמו את כל חבויות השוכר על פי הסכם זה כלפי המשכיר. א.3. כל הבטחונות שמסר השוכר על פי הסכם זה ימשיכו ויעמדו בתוקפם עד לתום תקופת השכירות ו/או כל תקופת אופציה הניתנת לשוכר על פי הסכם זה (אם ניתנת), ולחילופין ימציא הנעבר אחד מן הבטחונות המפורטים להלן: א.3.א. ערבויות זהות לערבויות שניתנו על ידי השוכר חתומות על ידי הנעבר וכן ערבים טובים להנחת דעתו של המשכיר. המשכיר יהיה רשאי לסרב לערבים המוצעים כולם או חלקם על פי שיקול דעתו ובלבד שלא יסרב אלא משיקולים סבירים. ...... א.3.ב. ערבות בנקאית אוטונומית בלתי מותנית צמודת מדד בנוסח המצ"ב כנספח ד' בסכום שיהיה שווה במועד הוצאת הערבות לדמי שכירות המשולמים במשך 24 חודשי שכירות העוקבים לאותו מועד (סכום מצטבר) למען הסר כל ספק מובהר בזאת כי תוקפם של הבטחונות שיפקיד השוכר בידי המשכיר על פי חוזה זה, לא יפוג אלא לאחר הפקדת הבטחונות החלופיים כאמור בסע' 5.א.3.א או 5.א.3.ב לעיל בפועל לידי המשכיר וקבלת אישורו על קבלתם בכתב. המשכיר ישיב את הבטחונות הישנים לשוכר מיד בעת קבלת הבטחונות החדשים כאמור." ביום 18.11.08 שיגרה חב' אקסלנט קופי מכתב לתובע (לחב' נאות יבולים) ובמכתב זה הודיעה לו כי פעילות חב' אקסלנט קופי נמכרה לקבוצת משקיעים שבבעלות רשת סבארו אשר תמשיך לפעול תחת שם המותג קופי בין. במכתב זה ביקשה חב' אקסלנט קופי שהות של שבוע לצורך הסדרת העניינים הפורמאליים שלאחריה תיידע החב' את התובע לגבי המסגרת המשפטית תחתיה תפעל הרשת בעתיד. חב' אקסלנט קופי ביקשה את הסכמתו העקרונית של התובע להעביר לקבוצת המשקיעים החדשה את זכויות השכירות בנכס וזאת תחת תנאי חוזה השכירות הקיימים עם אקסלנט קופי. ביום 26.11.08 השיב התובע למכתב חב' אקסלנט קופי ובמכתב זה הפנה מפורשות את חב' אקסלנט קופי לסע' 5 להסכם הדן בנושא העברת הזכויות, כאשר במכתבו הוא פירט מפורשות את החלופות העומדות לרשות אקסלנט קופי על פי ההסכם. במכתב זה כתב התובע מפורשות: "אני מסכים להעברת הזכויות למשקיעים בהתאם לסע' 5 להסכם ובכפוף לכל התנאים בו". לנוחיות אקסלנט קופי, צירף התובע למכתבו את נוסח סע' 5 להסכם. רואים אנו כי טענת הנתבע שלפיה הסכמתו של התובע להעברת השכירות לחב' קופי בין גרמה לפקיעתו של השטר הינה משוללת יסוד שכן בהתאם להסכם השכירות, הייתה חייבת אקסלנט קופי לעמוד בשורת התחייבויות לפי הקבוע בסע' 5 להסכם תוך שבסעיף זה נקבע באופן חד-משמעי כי כל עוד לא מתקיימים תנאים אלו: "תוקפם של הבטחונות שיפקיד השוכר בידי המשכיר לא יפוג אלא לאחר הפקדת הבטחונות החלופיים". מאחר ומעולם לא הופקדו בטחונות חלופיים כאמור בחוזה לידי התובע, הרי שהביטחונות שהפקידה חב' אקסלנט קופי, לרבות שטר החוב, נותרו בתוקפם. העובדה לפיה התובע הסכים לקבל תשלום מאת חב' קופי בין, אינה משנה עובדה זו וכך גם העובדה לפיה הוציא חשבוניות מס לחב' קופי בין כל עוד שילמה את דמי השכירות עבור הנכס. האם בעקבות הפטרתו של הערב דוד טמיר ז"ל, יש להפטיר גם את הנתבע מערבותו? אין ספק כי התובע הפטיר את אחד מהערבים לשטר - עזבון דוד טמיר ז"ל - מערבותו כנגד תשלום של 50,000 ₪. כמו כן, אין חולק כי הדבר נעשה ללא הסכמת הנתבע או הערבים האחרים. סע' 55(ג) לחוק החוזים [חלק כללי] תשל"ג - 1973 קובע: "הפטיר הנושה אחד החייבים מן החיוב, כולו או מקצתו - בויתור, במחילה, בפשרה או בדרך אחרת - הופטר גם השני באותה מידה, זולת אם משתמעת מן ההפטר כוונה אחרת." במקרה שלפנינו הופטר עזבון המנוח דוד טמיר ז"ל מהחוב בהסדר שנחתם ביום 6.12.10 שנקבע בסע' 5 שבו: "מובהר בזאת כי הסכם זה מעניק על פי תנאיו הפטר אישי לעזבון בלבד, ואין בכך כדי להעניק הפטר מפורש או משתמע, למי מיתר הערבים שערבו לאותו חוב". מנוסח ההפטר עולה במפורש כי בהפטר נאמר במפורש כי הערבים האחרים לא יופטרו מערבותם ולפיכך, אין הנתבע יכול להיוושע מנוסח סע' 55(ג) לחוק החוזים. ראה בעניין זה: ע"א 33/00 מדינת ישראל אגף המכס והמע"מ נ' יוסף סוריה. השאלה הנשאלת הינה האם יש בהוראות סע' 6(ב) לחוק הערבות תשכ"ז - 1967 לפיה: "גרם הנושה לפקיעת ערובה שניתנה להבטחת החיוב הנערב ונגרם על ידי כך לערב נזק, מופטר הערב כדי סכום הנזק", כדי לפטור את הנתבע מסכום הערבות או מחלק ממנו? לדידי, כאשר נושה מפטיר אחד מן הערבים מערבותו ובכך גורם הוא לפקיעת ערבותו כולה או חלקה, הוא גורם בכך לערב שלא הופטר נזק שכן כאשר חתם הערב על ערבותו ביחד עם ערבים אחרים, ציפה הערב כי בבוא יום פקודה הוא לא ייאלץ לשלם את מלוא סכום הערבות אלא הוא יצטרך לשאת באופן היחסי של סכום הערבות, אלא אם נקבע אחרת בהסכם הערבות. בענין זה נקבע בספרו של פרופ' פרידמן "דיני עשיית עושר ולא במשפט" (י-ם) 1998 בסע' 11.16: "בעוד ששחרור חייב עלול במקרים מסוימים לשלול כליל את זכות הנושה כלפי החייבים העיקריים, נראה כי פגיעה של הנושה בזכות חייב לסברוגציה לבטחון לא תשחרר את החייב, אלא רק תפחית את אחריותו כלפי הנושה, כדי הנזק שנגרם לו". בת.א. (ת"א) 219764/02 בנק דיסקונט לישראל בע"מ נ' יואב בלום נקבע: "ההסדר המעוגן בסע' 6(ב) הנ"ל אפוא, אינו מפטיר כליל את הערב מערבותו אלא כדי שיעור נזקו, והגם שטמונה בו כנראה הנחה לכאורית בדבר הסתמכות הערב על הערובה שפקעה, עדיין נדרש ממנו לבסס את טענתו כי נגרם לו נזק בשל פקיעת אותה ערובה. מאחר שלחובות קבוצת יובל ערבו ארבעה בלי הענין בה, נזקם של הנתבעים אינו יכול לעלות על רבע מסכום החוב שהוא שעור ההשתתפות שבו היה מחויב בר משה במישור היחסים שבינו לבין יתר הערבים (סע' 56(א) לחוק החוזים [חלק כללי] תשל"ג - 1973 (להלן: "חוק החוזים"). המסקנה המתבקשת על כן היא שחוסנו הכלכלי של בר משה, אינו מועיל לנתבעים מעבר לשיעור ההשתתפות האמור ובמקרה הטוב ביותר אפוא, יכלו הם לטעון על יסוד סע' 6(ב) לחוק הערבות לפטור חלקי בלבד מהחוב". פסיקת בתי המשפט שדנה עד היום ביחסי הגומלין שבין סע' 55(ג) לחוק החוזים לבין סע' 6(ב) לחוק הערבות, עסקה בשחרור ערבים על ידי בנקים כאשר הסכמי הערבות עליהם חתמו הערבים התנו במפורש על הוראות סעיפים אלו וכאשר הפסיקה קבעה כי אין מניעה מלהתנות על הסעיפים. ראה ע"א 538/86 זאב זמיר נ' הבנק הבינלאומי לישראל בע"מ, ח.א. (י-ם) 8002/02 המפקח על הבנקים נ' הבנק הבינלאומי הראשון למשכנתאות בע"מ, ע"א 465/89 גדעון בן צבי נ' הבנק המזרחי המאוחד. בפסיקה שהובאה לעיל נקבע בהסכמי הערבות כי אין בשחרורו של אחד מהערבים מערבותו כדי להפקיע את ערבותו של ערב אחר וכאמור, בתי המשפט נתנו תוקף לסעיפים אלו. במקרה שבפני, אין כל סעיף בחוזה שלפיו נקבע כי ניתן לשחרר ערב מערבותו מבלי שתיפגע ערבותו של הערב האחר ולפיכך, במקרה שלפני יש תחולה להוראות סע' 6(ב) לחוק הערבות. לשטר נשוא תביעה זו ערבו ארבעה ערבים: הנתבע, עזבון טמיר, עודד קוריצונר וברוך איבצר. התובע הגיש את השטר לביצוע נגד הנתבע ונגד עודד קוריצונר אשר נמחק מהבקשה. נגד ברוך איבצר לא הוגש השטר לביצוע ואילו עזבון דוד טמיר הופטר מחבותו לפי השטר לאחר תשלום של 50,000 ₪. עזריה אלקלעי למרות שכב' השופט רונן נתן לנתבע רשות להתגונן בהשפעת ההפטר של עזבון דוד טמיר מערבותו, הרחיבו הצדדים בדיונם את החזית והתייחסו גם לערבותם של הערבים האחרים ולפיכך בפסק דיני אתייחס לערבות כל הערבים. כפי שהוכח בפני, התובע הפטיר גם את קוריצונר מחבותו על פי השטר ואין אני מקבל את גרסת התובע כי הוא רק הסכים "לעכב" את הגשת התביעה נגדו. ההפטר לקוריצונר הינו בנוסף להפטר שניתן לעזבון טמיר. באשר לאיבצר, הרי שאי הגשת תביעה נגדו מהווה הפטר בפועל של איבצר מערבותו וזאת למרות שאיבצר יושב בחו"ל. לא היתה כל מניעה מלפני התובע להגיש את בקשת הביצוע גם נגד איבצר ולבקש לבצע לו המצאה אל מחוץ לתחום בהתאם לתקנות. משהתובע לא עשה כן הוא גילה את דעתו כי הוא הפטיר גם את איבצר מערבותו. משהנתבע הסתמך על העובדה לפיה הוא חתם על ערבות לשטר כאחד מתוך ארבעה ערבים שכל אחד מהם איש אמיד ובעל יכולת כלכלית, היה הנתבע רשאי לצפות כי הוא לא יצטרך לשאת ביותר מאשר בחלקו היחסי לערבות, כלומר ברבע מהסכום והוא לא ציפה לכך כי הוא יצטרך לשאת בתשלום מלוא סכום הערבות, לאחר שהתובע החליט שלא לפעול נגד הערבים האחרים מטעמים שונים. לפיכך, הנזק שנגרם לנתבע כתוצאה מההפטר שנתן התובע לעזבון טמיר; קוריצונר ואיבצר מגיע כדי 3/4 מסכום השטר, דהיינו 450,000 ש"ח ₪ ומסכום זה מופטר הנתבע במקרה זה. משזו התוצאה אליה הגעתי ומשקבעתי כי זהו הנזק שנגרם לנתבע, אין מקום לדון בשאלה האם יש מקום להפחית מסכום החוב את הסכום של 50,000 ₪ ששילם עזבון טמיר במסגרת ההסדר. אשר על כן, אני מחייב את הנתבע לשלם לתובע סך של 150,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד לתשלום בפועל. בנוסף ישלם לו את סכום האגרות כפי ששולמו בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום תשלומן ועד התשלום בפועל ובנוסף ישלם שכ"ט עו"ד בסך 15,000 ₪. חוזה שכירותחוזהבנקערבות בנקאיתשכירותערבות