נושה מובטח, זכאי לקרן החוב אך לא לריבית ההסכמית 1. בפנינו ערעור וערעור שכנגד על פסק-דין של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כבוד סגנית הנשיאה ורדה אלשיך). פסק-דינו של בית המשפט ניתן ביום 16.1.2011 בהליך של ערעור על החלטת נאמן בהסדר נושים לגבי חברה כלשהי ולגבי מי שהיה בעל שליטה בחברה (המשיב 2). הנאמן קבע כי המשיב 1 (להלן - הבנק), שהיה נושה מובטח, זכאי לקרן החוב אך לא לריבית ההסכמית, שעל פי ההסכמים שבין הבנק לחברה ולמשיב 2, אלא לפי חוק פסיקת ריבית והצמדה, התשכ"א-1961. בית המשפט המחוזי קיבל באופן חלקי את ערעור הבנק על החלטת הנאמן, וקבע כי הבנק זכאי לריבית הסכמית בשיעור 13%, בניגוד לעמדת הנאמן. יחד עם זאת נקבע כי הבנק אינו זכאי לריבית בשיעור גבוה יותר. 2. דעתנו היא כי יש לדחות את הערעור והערעור שכנגד. אשר לערעור: מתברר כי בית המשפט המחוזי דן בערעור קודם של הבנק בנושא הריבית (כבוד סגנית הנשיאה ו' אלשיך). פסק-דין בעניין ניתן ביום 31.1.2010. עוד באותו פסק-דין דחה בית המשפט את עמדתו של הנאמן, שסבר כי אין לבנק זכות לקבל ריבית על פי ההסכם שבינו לבין הלקוחה והלקוח. הנאמן לא הגיש ערעור על פסק-הדין הנזכר מיום 31.1.2010. כבר מטעם זה דין הערעור להידחות. נוסיף, כי נראה שהנאמן החזיק בידיו את התמורה שנתקבלה אף שיכול היה להעביר לבנק כספים במועד מוקדם יותר מן המועד בו הדבר נעשה. יוער עם זאת, שהעניין לא הוברר דיו, במיוחד לעניין תקופת העיכוב. מנגד נציין כי הנאמן הצליח בהליך המכירה של הנכס המשועבד לקבל סכום גבוה בהרבה מן הסכום שהוצע תחילה. מכל מקום, בוודאי שבנסיבות המקרה דנא, ומשלא הוגש ערעור על פסק-הדין מיום 31.1.2010, אין מקום לקבל את ערעורו של הנאמן. 3. אשר לערעור שכנגד: בערעורו של הבנק נטען כי מגיעה לו ריבית גבוהה בהרבה. בערעור שכנגד לא מצוין כלל שיעורה של הריבית הנדרשת, אלא נאמר כי מדובר בריבית חריגה בחשבון העו"ש. כנראה שהדרישה היא לריבית של כ-20 אחוזים. הבנק לא השכיל להראות מדוע מגיעה לו ריבית בשיעור גבוה יותר מן הריבית עליה הוסכם בהסכם ההלוואה, ובוודאי שלא הראה מהו שיעור הריבית הנטענת על ידו. בנסיבות אלה יש לדחות אף את הערעור שכנגד. 4. סיכומו של דבר שהערעור והערעור שכנגד נדחים בלא שייעשה צו להוצאות.נושה מובטחריביתחובנושה