האם יש צורך ביסוד נפשי בעוולת הפרת סימן מסחר ?

האם יש צורך ביסוד נפשי בעוולת הפרת סימן מסחר ? ערעור זה עניינו פסק דינו של בית משפט קמא, לפיו נדחתה תביעתה של המערערת נגד המשיבים לפיצוי בגין הפרת סימן מסחר ועילות נוספות. ביסוד התביעה עמד משלוח של מזוודות שיובאו על ידי המשיבים, באמצעות מתווך, אשר נשאו את סימן המסחר Roncato, שהוא סימן מסחר רשום בישראל של המערערת. משלוח המזוודות עוכב במכס בגלל חשד להפרת סימן מסחר, ולאחר מכן הושמד. במוקד הערעור עומדת טענת המערערת, כי טעה בית משפט קמא בקביעת הממצאים העובדתיים באשר לנסיבות יבוא משלוח המזוודות הנדון ובמסקנות שהסיק מהם, וכי טעה בית המשפט בקובעו, לדבריה, את הצורך ביסוד נפשי בעוולת הפרת סימן מסחר. המשיבים לעומתם טוענים, כי הערעור מבקש להתערב בקביעות עובדתיות וקביעות מהימנות של בית משפט קמא שבית משפט שלערעור אינו מתערב בהן; כי קביעות בית המשפט מבוססות היטב בעדויות שנשמעו בפניו, וכי בימ"ש קמא לא פטר אותם מאחריות עקב העדר כוונה לרמות (יסוד נפשי), אלא מחמת שקבע שלא ביצעו הפרה של סימן מסחר. שקלנו את טענות הצדדים והגענו לכלל מסקנה כי אין עילה להתערבותנו בפסק הדין של בית משפט קמא. סעיף 1 לפקודת סימני מסחר [נוסח חדש], תשל"ב-1972 מגדיר "הפרה" כ- " שימוש בידי מי שאינו זכאי לכך - (1) בסימן מסחר רשום או בסימן הדומה לו, לענין טובין שלגביהם נרשם הסימן או טובין מאותו הגדר;" לאחר בחינת הראיות והעדויות שהובאו בפניו קבע בית המשפט קמא, כי אכן המזוודות שבמשלוח לא היו מזוודות מקוריות של Roncato ועל כן הייתה הפרה של סימן המסחר. ברם, בית המשפט הוסיף וקבע - "אני מחליט לקבל את טענת הנתבעים, כי הם 'נפלו קורבן' לספק בחו"ל כמתואר לעיל; וכי מעולם לא הזמינו ולא התכוונו להזמין, או לקבל או למכור מזוודות Roncato שאינן מקוריות. הפרת סימן המסחר נעשתה על ידי אחרים, שלא בידיעת ו/או בהסכמת הנתבעים; ובניגוד לאינטרס, הרצון והכוונה של הנתבעים לקבל מזוודות Roncato מקוריות" (ההדגשות במקור - מ.מ). מאותו טעם דחה בית המשפט גם את עילות התביעה הנוספות שנכללו בתביעה - גניבת עין, עשיית עושר ולא במשפט וגזל מוניטין. הנה כי כן, כעולה בבירור מהדברים מפסק הדין שהובאו לעיל - דחיית התביעה על ידי בית המשפט קמא לא נסמכה על העדר יסוד נפשי במקרה דנן, כטענת המערערת, אלא ממסקנתו העובדתית, כי בנסיבות המקרה הנדון ההפרה של סימן המסחר לא הייתה על ידי המשיבים, אלא זו נעשתה על ידי אחרים. לשון אחר - דחיית התביעה מבוססת על העדר הוכחת היסוד העובדתי של העוולה, ולא על העדר יסוד נפשי. קביעה זו של בית משפט קמא נסמכת כאמור על ממצאים עובדתיים וקביעות מהימנות של בית המשפט, בהם לא מצאנו עילה להתערב. אשר על כן אנו דוחים את הערעור. בנסיבות הענין לא יהיה צו להוצאות.מחשבה פלילית / היסוד הנפשישאלות משפטיותסימן מסחרי