סכסוך עקב כשלון במשא ומתן בנוגע לקניית דירה 1. ערעור על החלטת בית משפט השלום בירושלים (כבוד השופטת מ' אביב), מיום 30.12.2012, לפסול עצמו מלדון בת"א 12285-06. 2. בין בעלי הדין נתגלע סכסוך עקב כשלון במשא-ומתן ביניהם בנוגע לרכישת דירה. המשיבים, שטענו שהתובע פעל בחוסר תום לב במשא-ומתן, הגישו תביעה לפצותם לבית משפט השלום בירושלים. בית משפט השלום דחה את התביעה בפסק דין מיום 15.3.2012. ערעור שהגישו המשיבים לבית המשפט המחוזי בירושלים התקבל ביום 12.12.2012 (ע"א 10282/05, כבוד השופט ר' יעקובי). בפסק הדין שניתן בערעור נקבעו ממצאים עובדתיים שונים מאלו שנקבעו בבית משפט השלום. הדיון הוחזר לבית משפט השלום בירושלים לשם מתן פסק דין חדש על יסוד הממצאים העובדתיים החדשים שנקבעו. התיק הובא בפני השופטת שנתנה את פסק הדין שדחה את התביעה. 3. בית משפט השלום החליט ביום 30.12.2012 לפסול עצמו מלהמשיך ולדון בתביעה. מדובר בתביעת פיצויים שהגישו המשיבים נגד המערער על רקע מגעים למכירת דירה של בנו של המערער למשיבים. בית המשפט ציין בהחלטתו כי בפסק הדין שדחה את התביעה נקבע ממצא עובדתי שלפיו טיוטת ההסכם, שסומנה ה/2, ובה נרשם כי התשלום עבור הדירה יתבצע באמצע חודש ינואר 2006, נשלחה על ידי המשיב 1, לאחר הפגישה שנערכה בין בעלי הדין ביום 19.9.2005. זאת למרות דרישת המערער לפיה העברת התשלום תעשה באמצע חודש דצמבר 2005. בכך, קבע בית המשפט, סוכל למעשה, המשא ומתן בין הצדדים. בית המשפט הוסיף כי ממצאיו ומסקנותיו התבססו בעיקר על התצהיר שהגישו המשיבים ועל החקירה הנגדית של המשיב 2. בית משפט השלום ציין שבית המשפט המחוזי ביטל את ממצאיו ומסקנותיו וקבע כי טיוטת ההסכם ה/2 הייתה לנגד עיני הנוכחים בפגישה מיום 19.9.2005. בהחלטת בית משפט השלום נאמר כי הוא שב וקרא את החומר שלפניו ואת קביעות בית המשפט המחוזי, ולא מצא שהועלתה כלל לפניו הטענה כי טיוטת ההסכם, ה/2, הייתה לנגד עיני הנוכחים בפגישה מיום 19.9.2005. בית המשפט הוסיף שהמשיבים צירפו טיוטת הסכם מיום 16.9.2005 אשר הועברה בטרם הפגישה מיום 19.9.205, וסומנה א/7, אשר אינה זהה לטיוטת ההסכם, ה/2. בנסיבות אלו קבע בית המשפט כי אינו יכול להמשיך ולפסוק בהתבסס על הממצא העובדתי שנקבע על ידי בית המשפט המחוזי, ולכן פסל את עצמו. על החלטה זו הגיש המערער את הערעור שלפניי. 4. המערער מציין כי במקביל להגשת ערעור הפסלות הגיש בקשת רשות ערעור לבית משפט זה (רע"א 320/13) על החלטת בית המשפט המחוזי. הבקשה נדחתה ביום 4.11.2013 (השופט נ' הנדל). המערער מתאר בהרחבה את השתלשלות העניין. לטענתו, אין כל עילת פסלות, והחלטת בית המשפט לפסול עצמו אינה אלא אקט של מחאה נגד החלטת בית המשפט המחוזי, שביטלה את פסק דינו. לדעתו, אין זה בגדר נימוק פסילה. המערער טוען עוד כי העברת הדיון לשופט אחר שלא שמע את העדים ולא התרשם מעדותם פוגעת בו קשות, שכן בית המשפט, היינו השופטת, התרשם לרעה מעדות המשיבים. התרשמות זו תאוין, ובכך ייגרם לו עיוות דין. לפיכך מבקש המערער כי התיק יוחזר לידי השופטת מ' אביב כדי להשלים את פסק הדין, כפי שהחליט בית המשפט המחוזי. 5. אכן, דרך המלך היא שדיון בתיק יוחזר לידי אותו שופט שכבר דן בתיק, בהעדר הנחייה מפורשת אחרת. וכך אמנם נעשה גם במקרה דנא. ואמנם, אין בעצם הדיון המחודש בתיק כדי להביא לפסילת השופט (יגאל מרזל דיני פסלות שופט 272 (2006)). זאת ועוד, כבר נקבע בעבר כי הבעת עמדה או דעה בהליך קודם אינה מקימה, כשלעצמה, חשש ממשי למשוא פנים, וכי עצם העובדה שהשופט ישב במשפטו של אדם בעבר, אין בה, כשלעצמה, כדי להקים עילה לפסילתו. כמו כן, נפסק בעבר כי עצם הדיון באותה סוגיה או בנגזרותיה, אין בה כדי לפסול את השופט מלשבת בדין (למשל, ע"א 10959/08 פלוני נ' פלוני (22.3.2009)). פסיקה זו מבוססת על חזקה הנובעת מהנחת יסוד, שלפיה מקצועיותו של השופט והגינותו תאפשר לו לדון מחדש בתביעה, והוא יוכל לשנות מפסק דינו הקודם תוך פתיחות לשכנוע וללא חשש ממשי למשוא פנים. יתרה מכך, הלכה פסוקה היא שהזכות לשבת בדין היא גם החובה לעשות כן. על כן, אין די בעובדה ששופט מחליט לפסול עצמו, בכדי להעיד על קיומו של חשש ממשי למשוא פנים (למשל, ע"א 4541/10 פלוני נ' פלונית (19.7.2010)). 6. חרף האמור לעיל, לא בכל מקרה יתערב בית משפט זה בהחלטת בית משפט לפסול עצמו מלדון בהליך מסוים (למשל, ע"א 7550/11 פלוני נ' פלוני (8.12.2011)). במקרה דנא, התשובה לשאלה אם קיימת עילת פסלות במובן האובייקטיבי, היא גבולית (השוו ע"א 3443/12 דיסקונט ישראל שוקי הון והשקעות בע"מ נ' לוין (9.9.2012)). מצד אחד, יש טעם בטענת המערער לפיה לא התקיימה בעניינו עילה המצדיקה את פסילת בית המשפט. מצד שני, עיון בהחלטת הפסלות של בית המשפט מעלה שהחזקה לפיה יוכל לשנות מפסק דינו על פי הוראות בית המשפט המחוזי, תוך פתיחות לשכנוע וללא חשש ממשי אובייקטיבי למשוא פנים, נסתרה. מדובר, כאמור, בהכרעה על בסיס ממצאים עובדתיים שנקבעו בערכאה הדיונית וששונו על ידי ערכאת הערעור (מרזל, עמודים 273-272). במצב דברים זה, נראה לי, כי בנסיבות המיוחדות של העניין, בו מגלה בית המשפט דעתו במפורש כי יתקשה לשבת בדין, אין לכפות עליו לעשות כן (למשל, ע"א 1520/11 עטון נ' סופר (21.3.2011)). לפיכך, הגעתי לכלל מסקנה כי אין לקבל את הערעור. 7. אשר על כן, הערעור נדחה. משלא הוגשה תשובה, אין צו להוצאות.מקרקעיןמשא ומתןסכסוךקניית דירה