פטור מארנונה על נכס שהוחזר על ידי חברה משפחתית

פטור מארנונה על נכס שהוחזר על ידי חברה משפחתית לאחר עיון בחומר ושמיעת טענות הצדדים, נראה לנו לקבל את הערעור חלקית, כפי שיפורט. תיק זה הוא גלגול שני של פרשה שנדונה בעע"מ 259/05 דוד שי ז"ל נ' עירית נצרת עילית ואחרים (6.11.11). ענייננו במחלוקת באשר לחבות הארנונה בגין שני נכסים, ברחוב העבודה וברחוב הפריון בנצרת עילית. בית משפט זה קבע בפסק דינו הנזכר, כי הפטור הניתן בסעיף 6א לחוק הרשויות המקומיות (פטור חיילים, נפגעי מלחמה ושוטרים מארנונה), תשי"ג-1953 חל על נכסים עסקיים, גם כאלה הפועלים מתוך דירת מגורים. ואולם, התיק הוחזר לבית המשפט קמא כדי לברר סוגיות עובדתיות שונות, תוך נקודת מוצא שהמערער המנוח החזיק עם המערערת בנכסים העסקיים בתקופה הרלבנטית. התיק חזר למותב חדש, בשל פרישת השופט שישב בדין מעיקרא. באשר לנכס ברחוב העבודה, קבע בית המשפט קמא, כי הנכס הושכר למר זיאד אבו אל-נעג' ועל כן יש להפנות את הדרישה לארנונה למר אבו אל-נעג'. באשר לנכס ברחוב הפריון קבע בית המשפט, כי הוא הוחזק בידי חברה משפחתית, והשאלה היא אם בנסיבות אלה חל סעיף 6א הנזכר. בית המשפט קבע, כי חרף העובדה שהעסק בנכס הופעל באמצעות חברה שבשליטת המנוח ורעיתו, אין מקום לשלול הימנו את זכותו לפטור שכן החברה היתה פעולתו העסקית היחידה. בערעור נטען, כי נפלה שגיאה בקביעת בית המשפט באשר לכך שהמערערים לא החזיקו בנכס ברח' העבודה, שכן נקודת המוצא, על פי פסיקתו של בית משפט זה, היתה כי החזיקו בו, וכן נטען כי לא היה מקום להשית חיוב על צד ג' - מר אבו אל-נעג' - בלא שהיה צד בתיק. כן נטען, לעניין הנכס ברח' הפריון, כי אין מקום להרים את מסך החברה, שכן הזכאות לפטור היא פרסונלית ולא לחברה, בהיקש לדיני מס הכנסה. המשיבים אוחזים בפסק הדין קמא. לצערנו, גם חרף המלצתו של בית משפט זה בגלגול הקודם, לא הגיעו הצדדים להסדר פשרה, מה שמתבקש. משעלינו להכריע עתה, עמדתנו היא לאחר העיון כי יש לקבל את הערעור בחלקו, קרי, להחזיר את הדיון בנכס ברח' העבודה לבית המשפט קמא, כפי שיוסבר. נאמר לפני כן, כי באשר לנכס ברח' הפריון לא ראינו להתערב, שכן בית משפט זה (פסקה 2 בפסק דינו של השופט (כתארו אז) גרוניס בעע"מ 259/05) הזכיר, כי חלק מן הנכסים הוחזקו על-ידי חברה שנשלטה על-ידי המשיבים. גם אם ישנה שאלה באשר למעמדה של חברה לעניין פטור לנכה, איננו רואים להכריע בכך בנסיבות המיוחדות של המקרה, ונותיר על כנה את הכרעת בית המשפט קמא. נשוב לנכס ברח' העבודה. אכן בפסקה 4 בפסק הדין בגלגול הקודם נדחתה טענת העיריה כי המשיב (כיום) לא החזיק בנכסים, טענה מקדמית שלא עלתה לפני כן, אך משהוחזר הדיון לבית המשפט קמא והנושא נדון בו, יש להידרש אליו; מן החומר שלפנינו עולה כי מר אבו אל-נעג' לא צורף כצד, ואף שהיה תצהיר מטעמו, לא נחקר ואין קביעה פוזיטיבית כי מר אבו אל-נעג' שילם ארנונה בתקופה הרלבנטית. שאלה זו טעונה הבהרה, כי ברי שיש צורך שארנונה תשולם על-ידי פלוני או אלמוני, וכמובן ככל שיוכח שמר אבו אל-נעג' שילם בעבור ארנונה אין מקום לחיוב המשיבים, אך לא כן אם לא שילם. נושא זה טעון הבהרה כאמור, והוא בלבד מוחזר לבית המשפט קמא שידון בכך ויפסוק תוך שישקול לצרף את מר אבו אל-נעג'. הערעור מתקבל כאמור בפסקה ז' בלבד. אין צו להוצאות בערכאה זו. ועדיין נוסיף, כי יכולים להיחסך זמן, ממון וטרחה אם יגיעו הצדדים להבנה. ארנונהדיני חברותחברה משפחתית