מה זה משפט חוזר ?

מה זה משפט חוזר ? הליך המשפט החוזר מיועד, כאמור, לבחון את תוצאות המשפט הקודם פעם נוספת. ההליך של משפט חוזר יסודו בתפיסה שאף מערכת משפט אינה חפה מטעויות (בג"ץ 177/50 ראובן נ' יו"ר וחברי המועצה המשפטית, פ"ד ה 737, 751 (1951); מ"ח 7724/05 מאייר נ' מדינת ישראל, פסקה 8 (1.2.2006) (להלן - עניין מאייר); עניין עזריה, בעמ' 335; מ"ח 5568/09 סביחי נ' מדינת ישראל, פסקה 19 (31.8.2011)), והוא מבוסס על העיקרון של עשיית צדק ועל השאיפה למניעתן של טעויות ושל הרשעות שווא (מ"ח 7558/97 בן-ארי נ' מדינת ישראל, פ"ד נג(1), 433, 444-443 (1999) (להלן - עניין בן-ארי)). מערכת המשפט דוגלת בסופיות הדיון ושואפת לוודאות וליציבות משפטית (ראו: עניין בן-ארי, בעמ' 443; עניין קוזלי, בעמ' 560-558; עניין מאייר, פסקה 8; מ"ח 8093/04 קסטל נ' מדינת ישראל, פסקה 29 (28.5.2012) (להלן - עניין קסטל); מ"ח 4811/12 סאלם נ' מדינת ישראל, פסקה 21 (2.5.2013) (להלן - עניין סאלם)). למרות זאת מתאפשר בנסיבות חריגות המצדיקות כן לקיים משפט חדש בהליך שהפך לחלוט. עם זאת, יש לזכור כי המשפט החוזר אינו - ולא נועד להיות - הכלל. הכלל הוא שאין לפתוח לדיון נוסף את קביעותיו של בית המשפט בפסק דין חלוט, וזאת לאור עקרונות היסוד של סופיות, של ודאות ושל יציבות. מוסד המשפט החוזר מהווה את החריג, היוצא מן הכלל (עניין מאייר, פסקה 9; עניין סביחי, פסקה 19; מ"ח 10392/02 עמיאל נ' מדינת ישראל, פ"ד נז(2) 297, 307 (2003) (להלן - עניין עמיאל); מ"ח 4181/02 סולמי נ' היועץ המשפטי לממשלה, פסקה 5 (7.8.2002) (להלן - עניין סולמי); עניין סאלם, פסקה 22). הוראה על קיומו של משפט חוזר אינה ניתנת אפוא כעניין שבשגרה, והיא שמורה לאותן נסיבות חריגות המצדיקות זאת. אם כך לגבי משפט חוזר ככלל, פועלים כללים אלה במיוחד כאשר מדובר בבקשה למשפט חוזר בגין עונש (ראו: פסקה 12 לעיל). תפיסת המשפט החוזר כ"יוצא מגדר הכלל" קשורה בקשר בל-יינתק לפרשנות השיפוטית שראוי ליתן לעילות הסטטוטוריות להתקיימותו, ובענייננו לעילה בדבר ראיות החדשות המוצגות בפני בית המשפט ולדין שלאורו על בית המשפט לבחון ראיות אלה. מטיבו, לא נועד הליך המשפט החוזר לשמש ערעור נוסף על פסק הדין (מ"ח 9974/04 שוורץ נ' מדינת ישראל, פסקה 12 (5.9.2005); עניין מאייר, פסקה 9; עניין סולמי, פסקה 5; עניין סאלם, פסקה 22; עניין עמיאל, בעמ' 307; עניין סולמי, פסקה 5). הוא אף לא בגדר "הזדמנות נוספת" לנאשם לטוות גרסה שונה או משופרת (עניין עמיאל, בעמ' 309; מ"ח 8777/99 פלינק נ' מדינת ישראל, פ"ד נד(4) 746, 759 (2000)). קבלת הטענה שבפי הסנגוריה הציבורית בבקשה זו - כי יש לבחון את הראיות המוצגות במסגרת הבקשה בראי הדין במועד הגשת הבקשה - יש בה, לעמדתי, כדי להפוך את ההליך של משפט חוזר לערעור נוסף, באופן החותר תחת עקרון היסוד של סופיות הדיון. הליך המשפט החוזר מיועד, כאמור, לבחון את תוצאות המשפט הקודם פעם נוספת. תוצאות המשפט לא נתקבלו בחלל ריק. הן נשענו על העובדות שהוכחו לאור הדין שחל במועד המשפט. קביעת בית המשפט - הכרעת הדין וגזר הדין - משקפת את האופן שבו מיישם הוא את הדין על העובדות. כאשר מוצגות ראיות חדשות במסגרת בקשה למשפט חוזר, מטרתן לשכנע כי אילו היו נבחנות הן במועד המשפטי המקורי, היה בהן כדי לשנות את אופן יישום הדין על העובדות, כך שתוצאת המשפט הייתה שונה. דא עקא, שהסנגוריה הציבורית אינה טוענת טענה כזו. היא טוענת כי במסגרת הבקשה למשפט חוזר יש לבחון הן ראיות חדשות, הן דין חדש - וכך להגיע לתוצאה חדשה. ודוק: גם קבלת טענתה הנורמטיבית של הסנגוריה הציבורית ודחיית טענתה העובדתית מובילות לתוצאה חדשה: קביעה שיפוטית שסעיף 300א חל בעניין המבקש, אולם תנאיו לא התקיימו בו ומשכך הוא אינו זכאי ליהנות ממנו. למעשה, קבלת עמדת הסנגוריה הציבורית משמעה כי די בקיומו של דין חדש כדי שתתקיים העילה מכוח סעיף 31(א)(2) לקיומו של משפט חוזר, וזאת אף אם הראיות המתאימות הוצגו זה מכבר במשפט המקורי או שניתן היה להגישן. אני סבורה כי עמדה זו חותרת תחת יסודותיה של עילת הראיות או העובדות. דעתי היא כי עילה זו בדבר ראיות או עובדות לא מאפשרת שאיבת דין חדש, השונה מזה שחל במועד המשפט המקורי, והחלתו במסגרת בחינת הבקשה לקיומו של משפט חוזר.משפט חוזרשאלות משפטיות