טענת "כשל בייצוג" ע"י עורך דין במשפט האנגלי

טענת "כשל בייצוג" ע"י עורך דין במשפט האנגלי בפרשת R v. Clinton (Reg. v. Clinton [1993] 1 WLR 1181), נקבעו עקרונות המבחן הנוהג כיום, לצורך בחינת טענת הכשל בייצוג. עד לפרשת Clinton, מרכז הכובד בבחינת טענת הכשל בייצוג, התמקד בפגמים שנפלו בהתנהלותו של עורך הדין. בתי המשפט באנגליה, קיבלו את הטענה, רק במקרים בהם עלה בידי הנאשמים להוכיח כי בייצוגם נפלו פגמים בולטים, אשר מבטאים אי-כשירות בוטה (Flagrant Incompetence ) מצד בא-כוחם (ראו, למשל: Reg. v. Gautom, The Times, 4 March 1987, CA). במהלך השנים, החל להשתנות המבחן הנוהג באנגליה, כך שיכלול בתוכו את בחינת הקשר הסיבתי בין הפגמים שנפלו בהתנהלותו של עורך הדין לבין תוצאת המשפט, בדומה לנהוג בארצות הברית. כך, עמד לראשונה, בית המשפט לערעורים באנגליה, בפרשתR v. Swain (Reg. v. Swain (unreported), 12 March 1987, C.A), על כך שמוצדק יהא להתערב בהרשעה, במקרים בהם ישנו ספק אם המערער סבל מעיוות דינו כתוצאה מהתנהלותו של בא-כוחו. ואולם, בעוד שבפרשת Swain לא וויתר בית המשפט על הדרישה כי פגמים אלו יעידו על אי כשירות בוטה, הרי שבפרשת Clinton, כבר נקבע כי אין להתבסס על בחינה איכותית של טיב ייצוגו של הנאשם. במקום זאת, קבע בית המשפט לערעורים, כי יש לבכר את בחינתה של ההשפעה שהייתה לפגמים בייצוגו של הנאשם, על פסיקתו של בית המשפט. כך, בעמוד 1188 לפסק הדין, נקבע כי: It is probably less helpful to approach the problem via the somewhat semantic exercise of trying to assess the qualitative value of counsel's alleged ineptitude, but rather to seek to assess its effect on the trial and the verdict according to the terms of the subsection למסקנה זו הגיע בית המשפט לערעורים, בהסתמכו על סעיף 2(1)(a) של ה- Criminal Appeal Act 1968, אשר קובע, כי בית המשפט לערעורים יאפשר לערער על ההרשעה במקרים בהם, לאור נסיבותיהם, נראה כי ההרשעה אינה בטוחה או אינה מספקת (Unsafe or Unsatisfactory). לפיכך, במקרים בהם יעלה בידיו של הנאשם להראות, כי הפגמים שנפלו בהתנהלות בא-כוחו השפיעו על הרשעתו, כך שזו אינה בטוחה או אינה מספקת, יטה בית המשפט לבטל את ההרשעה. חרף ניסיונות בפסיקה לחזור למבחן אי הכשירות הבוטה, הלכת Clinton קיבלה משנה תוקף לאחר חקיקתו של ה- The Human Rights Act 1998, אשר הטמיע לדין האנגלי את האמנה האירופאית לזכויות אדם, ה-ECHR. במסגרתו של חוק זה, עוגנה בסעיף 6 זכותו של נאשם למשפט הוגן, ובכלל זאת, בסעיף 6(3)(c), גם הזכות לייצוג משפטי, אשר פורשה כזכות לייצוג משפטי הולם (ARCHBOLD, CRIMINAL PLEADINGS EVIDENCE & PRACTICE 1787 (P.J Richardson ed., 2012)). לאורו של סעיף 6 לחוק זכויות האדם, חזרו וקבעו בתי המשפט באנגליה, כי אין לבחון, כבעבר, את הפגמים שנפלו בהתנהלות בא-כוחו של הנאשם, כשלעצמם, ובמקום זאת יש לבחון האם פגמים אלו הביאו לכך שהנאשם לא זכה למשפט הוגן. כך, בפרשתR v. Nagle [2001] Crim.L.R. 506 CA., בפסקה 24, נקבע כי: In any event, in the light of the present requirement under the European Convention on Human Rights 'flagrant incompetence' may no longer be the appropriate measure of when this court will quash a conviction. What Article 6 requires in this context is that the hearing of the charges against an accused shall be fair. If the conduct of the legal advisers has been such that the objective is not met, then this court may be compelled to intervene. הנה כי כן, גם באנגליה קבלתה של טענת הכשל בייצוג מותנית בביסוסו של קשר סיבתי, כאשר בתי המשפט אימצו מבחן המתמקד בהשפעתם של הפגמים שנפלו בייצוג הנאשם, על הגינות ההליך הפלילי. זאת, תוך הדגשת שיקול הדעת הרחב הנתון לבאי-כוחם של הנאשמים, כך שלא כל טעות מצידם תגרור בהכרח את ביטול ההרשעה (R (adams) v. Secretary of State for Justice [2010] 1 Cr.App.R. 25, CA (Civ. Div.) , בעיקר פסקאות 60-55 לפסק הדין).עורך דיןמשפט אנגלימשפט משווהטענת כשל בייצוגהמשפט האנגלו אמריקאי