היחשפות בית המשפט לראיות שהושגו בהאזנת סתר אסורה

היחשפות בית המשפט לראיות שהושגו בהאזנת סתר אסורה בקשה להגשת ראיה של דברים שנקלטו בניגוד להוראות חוק האזנת סתר, התשל"ט-1979. סעיף 13(א2) לחוק זה קובע, כי "כדי להחליט בדבר קבילות... רשאי בית המשפט להקשיב לדברים או לעיין בהם". לעניין זה נפסק, כי בית המשפט שידון בבקשה להגשת הראייה הוא בית המשפט שדן בהליך, אלא במקרים יוצאי דופן שאז יועבר הדיון בבקשה לשופט אחר (בג"ץ 220/98 חי נ' היועץ המשפטי לממשלה, פ''ד נב(1) 231, 239-238 (1998)): "ניתן לטעון כי האזנה מוקדמת לקלטת סתר אסורה עלולה להשפיע על שיקול-דעתו של בית-המשפט היושב לדין, ועל-כן יש טעם לקבוע כי סמכות ההכרעה בשאלת הקבילות תהא נתונה דווקא בידי שופט או מותב שופטים שאינם אלה היושבים לדין הפלילי (השוו ע"פ 633/83 אנג'ל נ' מדינת ישראל, בעמ' 598, מפי מ"מ הנשיא שמגר). מן הצד האחר, נזכור ונזכיר כי בהתאם להוראת סעיף 45 לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א-1971 - בנושא הסרת חיסיון מעל ראיה העלולה לדעת התביעה לפגוע בעניין ציבורי חשוב - דן בית-המשפט היושב לדין הפלילי עצמו. מסתבר, כי לעניין הסרת חיסיון מעל ראיה הנסבה על עניין ציבורי חשוב, אין המחוקק חש להשפעה על שיקול-דעתו של בית-המשפט. ההיקש לענייננו מתבקש מאליו, שהרי לא נתקשה למצוא מכנה משותף - רחב למדי - בין נושא הסרת החיסיון לפי פקודת הראיות [נוסח חדש] לבין נושא הסרת איסור הקבילות לפי החוק. יתר-על-כן: הפקדת ההכרעה בידי בית-המשפט הדן את הנאשם בפלילים ראויה אף מטעם זה של אי-פיצול ההליך". האזנת סתרראיות