מה העונש על שוד נהג תוך כניסה לרכב שעמד ברמזור ?

מה העונש על שוד נהג תוך כניסה לרכב שעמד ברמזור ? השופט ס' ג'ובראן: ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופט א' אליקים) בת"פ 13081-04-12 מיום 17.9.2013, במסגרתו הושת על המערער עונש של 50 חודשי מאסר בפועל ובנוסף הופעל במצטבר עונש של 10 חודשי מאסר על תנאי שהיה תלוי ועומד נגדו בתיק קודם; 6 חודשי מאסר על תנאי שלא יעבור למשך 3 שנים מיום שחרורו מהמאסר כל עבירת רכוש מסוג עוון או עבירת איומים או החזקת סכין שלא כדין; 12 חודשי מאסר על תנאי שלא יעבור למשך 3 שנים מיום שחרורו מהמאסר כל עבירת אלימות או כל עבירת רכוש מסוג פשע; ופיצוי למתלוננת בסך של 10,000 ש"ח. כתב האישום המערער הורשע על יסוד הודאתו בעובדות כתב אישום מתוקן, בעבירה של שוד מזויין, לפי סעיף 402(א)+(ב) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין); בעבירה של איומים, לפי סעיף 192 לחוק העונשין; ובעבירה של החזקת סכין שלא כדין, לפי סעיף 186 לחוק העונשין. על פי עובדות כתב האישום המתוקן, ביום 1.4.2012 בשעות הצהריים המאוחרות, המתלוננת נסעה ברכבה באזור הצ'ק פוסט בחיפה. כאשר עצרה את רכבה בשל רמזור אדום, נכנס המערער לרכבה דרך הדלת הימנית מאחור כשהוא מצויד בסכין ועוטה מטפחת שחורה על אזור פיו, במטרה לשדוד את כספה. עם היכנסו לרכב איים המערער על המתלוננת באומרו "תיסעי או שאני יורה בך", הניף לעברה את הסכין וכאשר הבחין כי המתלוננת נלחצת ממעשיו, אמר לה שתירגע ושהוא צריך שתעזור לו לברוח מאנשים שמחפשים אותו. המתלוננת בפחדה מהמערער המשיכה בנסיעה לכיוון קניון "לב המפרץ" ושם ביקשה ממנו שירד מהרכב אולם הוא החל לצעוק לעברה שתביא לו את כספה. המתלוננת יצאה מהרכב כדי להזעיק עזרה, ובזמן זה המערער יצא מהדלת האחורית של הרכב, התיישב במושב הנהג והחל בנסיעה עד שנעצר ליד המתלוננת ואמר "תביאי לי כסף ואני לא אקח את האוטו". המתלוננת ניגשה לרכב והספיקה להוציא ממנו את צרור המפתחות והפלאפון שלה, והמערער מצדו גנב את ארנקה שהיה מונח בקדמת הרכב ובו כרטיסים שונים וביניהם כרטיסי אשראי, תווי קנייה, רישיון נהיגה, פנקסי שיקים וזוג עגילי זהב בשווי 1,150 ש"ח. לאחר מכן, המערער ברח רגלית לכיוון מוסך שנמצא באזור, שם נפטר מהסכין והחביא את הארנק, לא לפני שהספיק להוציא ממנו את העגילים וכן כרטיס אשראי וכרטיס מועדון אותם לקח עמו וברח. המתלוננת רדפה אחרי המערער לאזור המוסך, וכך קיבלה לידיה את הארנק מאחד העובדים שמצא אותו, ובהמשך קיבלה לידיה את העגילים והכרטיסים שנתפסו על גופו של המערער בעת שנעצר. גזר הדין של בית המשפט המחוזי ביום 17.9.2013 גזר בית המשפט המחוזי את דינו של המערער. בגזר דינו, בית המשפט המחוזי עמד על הערך החברתי שנפגע מביצוע העבירה ומידת הפגיעה בו, על מדיניות הענישה הנהוגה ועל הנסיבות הקשורות בביצוע העבירה. באשר לערך החברתי שנפגע ומידת הפגיעה בו, נקבע כי המערער פגע פגיעה קשה בשלום הציבור וביטחונו. באשר לנסיבות הקשורות לביצוע העבירה, בית המשפט המחוזי התחשב בתכנון שקדם לביצוע העבירות, בנזק הנפשי שנגרם למתלוננת ובנזק הכלכלי שהיה צפוי להיגרם לה מביצוע העבירה. באשר למדיניות הענישה הנהוגה, בית המשפט המחוזי בחן את הענישה בעבירות שוד, וקבע כי מתחם העונש ההולם נע בין 24 ל-60 חודשי מאסר בפועל. על מנת לקבוע את העונש המתאים למערער, בית המשפט המחוזי התחשב בנסיבותיו האישיות של המערער שאינן קשורות לביצוע העבירה, וביניהן, כך שהוא ניסה להיגמל מסמים במסגרות טיפוליות שונות אשר לא צלחו לאורך זמן. כמו כן, נלקח בחשבון האינטרס של נפגעת העבירה. זאת, לאחר שהמערער בחר על דעת עצמו וללא כל הגבלה להשתחרר מכבלי הקהילה הסגורה אליה הועבר בהחלטה שיפוטית, ולהסתובב חופשי ברחובות העיר. בית המשפט המחוזי קבע כי מערך האיזונים השתנה לנוכח החלטת המערער להפסיק מיוזמתו את הליך הגמילה. בנוסף, בית המשפט המחוזי לקח בחשבון לחומרה את שיקול הרתעת המערער והרבים מפני ביצוע עבירה מסוג העבירות שביצוע. מנגד, בית המשפט המחוזי שקל לקולה את הודאתו ונטילת האחריות של המערער, וכן החיסכון בזמן שיפוטי ובצורך בשמיעת העדים. עם זאת, בית המשפט המחוזי לא התחשב בבתו הצעירה של המערער שנולדה במהלך מעצרו ובפגיעה בה כתוצאה מהיעדרות אביה. בית המשפט המחוזי קבע כי פגיעה זו היא בלתי נמנעת במקרה זה וכי היה על המערער לחשוב על כך בטרם ביצע את זממו. לנוכח כל האמור, בית המשפט המחוזי גזר את עונשו של המערער כאמור לעיל. מכאן הערעור שלפנינו. נימוקי הערעור המערער טוען בערעורו כי בית המשפט המחוזי החמיר יתר על המידה עמו ושגה בקביעת מתחם הענישה ובקביעת העונש ברף הגבוה של אותו מתחם. לטענתו, בית המשפט המחוזי שגה עת השית עליו עונש ארוך וממושך תוך התעלמות מההליך השיקומי הארוך שעבר, או לכל הפחות ללא מתן משקל ראוי לכך. המערער סבור כי יש להתחשב במאמצים הכנים שעשה על מנת להצליח בהליך הגמילה ובהתמדתו במסגרת הטיפולית למעלה משמונה חודשים. לעמדת המערער, ההליך השיקומי שעבר גרם לשינוי קיצוני בחייו ושיפר את סיכוייו להמשיך בהליך שיקומי מוצלח במסגרת בית הסוהר. לשיטתו, אין בהפרה של תנאי השחרור והיציאה מהקהילה המקומית כדי לבטל את הישגיו ואת הדרך השיקומית שעבר. לגישתו של המערער, השתת עונש חמור וממושך יש בו כדי לפגוע באינטרס השיקומי ולהפחית את סיכוייו להצליח במסגרת הגמילה בבית הסוהר. עוד מציין המערער, כי כיום הוא בן 41 (43 בעת הדיון - ס.ג'), נשוי בשנית, ואב לילדה שנולדה בעת ששהה בקהילה הטיפולית. לדאבונו, מגיל צעיר הוא התוודע לסמים ועל רקע השימוש בהם הוא נשאב לביצוע עבירות פליליות. על כן, הוא מבקש הקלה משמעותית בעונשו. תשובת המשיבה המשיבה, מנגד, טוענת כי יש לדחות את הערעור. לשיטתה, העונש אינו חורג מרף הענישה הנהוג, ומציינת כי במקרה שלפנינו ישנן נסיבות לחומרה ביחס לעבירות שוד אחרות. הן נסיבות הקשורות לביצוע העבירה, כמו תכנון המעשה מראש ושימוש בנשק, והן נסיבות שאינן קשורות לביצוע העבירה, כמו עברו הפלילי הכבד של המערער. לגישתה, על אף נסיבות אלה, בית המשפט המחוזי כבר הלך כברת דרך לקראת המערער כששלח אותו להליך טיפולי, אשר כאמור כשל. תסקיר שירות המבחן ביום 4.11.2014 הוגש לנו תסקיר שירות מבחן עדכני בעניינו של המערער. מהתסקיר עולה כי המערער שולב בבית הסוהר במחלקה לגמילה מסמים המיועדת לאסירים טעוני הגנה, אולם הורחק ממנה לאחר שהשתמש בסם אסור. לאחר מכן, המערער שולב בבית הסוהר באגף לטעוני הגנה לאור סכסוכים מחוץ לכותלי בית הסוהר אשר בגינם ישנו חשש כי יפגע על ידי אסירים אחרים בבית הסוהר. עוד עולה מהתסקיר כי המערער מעוניין בהליך טיפולי להתמכרותו אך בשל הגדרתו "אסיר טעון הגנה", האפשרות היחידה היא שילובו במחלקה ממנה כאמור הורחק, ולכן אין מסגרת טיפולית אחרת עבורו. המערער שוהה כיום בבידוד וצפוי לעבור בהמשך לבית סוהר אחר על רקע סכסוך בינו לבין חבריו לתא. מהתסקיר עולה גם כי תפקודו של המערער במאסר תקין, ללא עבירות משמעת חריגות וכי שולב בתעסוקה במסגרת מאסרו. וכן כי המערער מעוניין להשתלב בטיפול בתחום ההתמכרויות לאחר שחרורו, על מנת לשמש דמות חיובית עבור בתו. בהתייחס לעבירה שביצע, המערער מייחס את מעשיו לטיפול התרופתי שניתן לו עובר למעשה וטוען כי לא היה בשליטה מלאה על מעשיו. כן הביע המערער חרטה בגין פגיעתו במתלוננת. דיון והכרעה לאחר עיון בגזר דינו של בית המשפט המחוזי, ולאחר עיון בנימוקי הערעור ושמיעת הצדדים לפנינו, הגענו למסקנה כי דין הערעור להתקבל כפי שיפורט להלן. הלכה ידועה היא שערכאת הערעור אינה מתערבת בחומרת העונש שנקבעה על ידי הערכאה הדיונית אלא במקרים חריגים, גם אחרי תיקון 113 לחוק העונשין (ראו והשוו: ע"פ 3091/08 טרייגר נ' מדינת ישראל (29.1.2009); ע"פ 5931/11 עבדולייב נ' מדינת ישראל (22.10.2013); ע"פ 3931/13 באום נ' מדינת ישראל (10.6.2014)). לטעמנו, המקרה הנוכחי נמנה על אותם המקרים המצדיקים התערבות, כפי שיובהר להלן. הגענו למסקנה כי הענישה שנקבעה על ידי בית המשפט המחוזי בעניינו של המערער אינה חורגת מענישה ההולמת את נסיבות העבירות ואת נסיבותיו האישיות, שכן בית המשפט המחוזי נתן דעתו לחומרה שבמעשיו אך גם לנסיבותיו הפרטניות ובתוך כך לגילו ולנסיבות חייו הקשות. אולם, יחד עם זאת, אנו סבורים כי יש מקום להקלה מסוימת בעונשו של המערער. אכן, אין להקל ראש בחומרת העבירות בהן הורשע המערער ובמעשיו, אשר כללו תכנון מראש והטלת מורא בעוברת אורח תמימה. יחד עם זאת, כבר נקבע על ידי בית משפט זה כי בבואו לגזור את העונש, על בית המשפט לשקול, בצד שיקולי ענישה אחרים, גם את שיקולי השיקום (ראו: ע"פ 7459/12 שיבר נ' מדינת ישראל (20.6.2013)). מצאנו כי יש מקום להתחשב בכך שהמערער בגיל מבוגר יחסית (43), מנסה להקים משפחה, הביע חרטה על מעשיו, ומראה על ניסיונות ומוטיבציה להשתקם, להיגמל ולחזור לדרך הישר למען בתו הקטנה. אנו מודעים לכך כי הליך השיקום והגמילה לאחר שנים רבות של שימוש בסמים אינו קל ומרובה מעידות. בלבנו תקווה כי המערער יראה בהתחשבותנו עמו נקודת אור אשר תוביל אותו בדרך הנכונה. אשר על כן, אנו מוצאים לנכון להקל בעונש המאסר בפועל שהוטל עליו. סוף דבר, הערעור מתקבל במובן זה שעונש המאסר בפועל שהוטל על המערער יעמוד על 42 חודשים, והעונש של 10 חודשי מאסר על תנאי שהופעל נגדו מתיק קודם ירוצה בחופף לעונש המאסר הנ"ל, כך שסה"כ על המערער לרצות עונש מאסר בפועל לתקופה של 42 חודשים. יתר חלקי גזר הדין יישארו על כנם. משפט פלילירכבמשפט תעבורהרמזורשודשאלות משפטיות