האם תאונה של בעל דין יכולה להאריך מועד להגשת ערעור ? לפניי ערעור על החלטתה של כבוד הרשמת ל' בנמלך (בש"א 8105/13-א') מיום 13.1.2014 בה התקבלה בקשת המשיב 1 (להלן: המשיב) להארכת מועד להגשת הליך ערעורי. ביום 1.10.2013 ניתן פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה לפיו נדחתה תביעה שהגיש המשיב לפיצוי בגין נזקי גוף שנגרמו לו במהלך משחק כדורגל בבית ספרו. ביום 28.11.2013 הגיש המשיב לבית משפט זה בקשה להארכת מועד להגשת ערעור על פסק הדין, בציינו כי פסק הדין הומצא לו ביום 7.10.2013. המערערים התנגדו לבקשה, ובהחלטתה מיום 13.1.2014 קיבלה הרשמת את הבקשה. הרשמת ציינה תחילה כי הבקשה הוגשה באיחור בן שבעה ימים, וכי מחד גיסא, המשיב לא תמך את טענתו בדבר מצבו הרפואי באסמכתאות מספקות. זאת, שכן צורף אישור רופא משפחה בו הומלצה מנוחה מיום 20.11.2013, יום אחד טרם חלוף המועד להגשת ערעור, ועד ליום 29.11.2013. הרשמת הוסיפה שהמשיב לא הסביר מדוע בא כוחו לא פעל להגשת הערעור או לכל הפחות בקשה להארכת מועד וכן טענת המשיב לפיה חלה החמרה במצבו הרפואי לא נתמכה באסמכתא. אלא, הוסיפה הרשמת וקבעה כי טענת המשיב בדבר נכותו משתקפת מפסק דינו של בית המשפט המחוזי, כי סוג ההליך הוא ערעור בזכות, כי משך האיחור אינו ארוך יחסית והמערערים לא העלו כל טענה לפיה בתקופה קצרה זו שינו מצבם לרעה. לפיכך קיבלה הרשמת את הבקשה בכפוף לתשלום הוצאות בסך של 2,000 ש"ח למערערים וסכום זהה למשיב 2. מכאן הערעור שלפניי בו טוענים המערערים כי היה על המשיב להגיש את הבקשה בתוך המועד שנקבע בחוק, כי המשיב לא הוכיח טעם מיוחד להארכת המועד, וכי החלטת הרשמת אינה מנומקת. המערערים מוסיפים כי אם עבר המשיב תאונת דרכים בחודש אוקטובר, אין הדבר משפיע על מועד הגשת הערעור. כמו כן מעלים המערערים טענותיהם אשר לאישורי המחלה שהציג המשיב, ולגישתם, נסיבות העיכוב תלויות במשיב או בבא כוחו. המערערים מוסיפים כי הטענה בדבר נכות המשיב אינה צריכה להיבחן במארג השיקולים, וכי היא אינה קשה; כי הרשמת לא בחנה את סיכויי ההליך, ולגישתם ההליך חסר סיכוי להתקבל; כי שינוי מצב לרעה אינו שיקול להארכת מועד, וכן הם היו בטוחים כי הדיון בתיק הסתיים, וההוצאות שנפסקו אינן משפות אותם על הוצאותיהם. המשיב מתנגד לערעור תוך שהוא סומך ידו על נימוקי הרשמת בהחלטתה, ומדגיש כי משך האיחור קצר ולכל אורך התקופה ידעו המערערים כי בכוונתו לנקוט הליך ערעורי. המשיב מוסיף כי חרף מצבו הכלכלי עמד בתשלום ההוצאות שנפסקו כתנאי לפתיחת ההליך. עוד טוען המשיב כי מצבו הרפואי קשה וכי עבר עשרה ניתוחים וכי פנה לרופא ביום 27.11.2013 לשם אימות טענותיו על מצבו. המשיב 2 מסכים מצדו לקבלת הערעור. לאחר שעיינתי בטענות הצדדים הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות. שיקול הדעת המוקנה לרשמת רחב וערכאת הערעור לא תתערב בו בקלות (ראו בש"א 7622/12 לוי נ' מנורה חברה לביטוח בע"מ, פיסקה 16 (11.11.2012); בש"א 5795/13 חברת אברהם כהן ושות' חברה קבלנית נ' כהן (17.10.2013)). המקרה דנן אינו מגלה מקום להתערבות ערכאת הערעור. בהחלטתה, לאחר שאיזנה הרשמת בין מכלול השיקולים המתחרים, התירה למשיב לפתוח את ההליך הערעורי בכפוף לתשלום הוצאות. בנסיבות המקרה, לנוכח מצבו הרפואי של המשיב ובהתחשב במשך האיחור הקצר, המקטין את אינטרס ההסתמכות של המערערים על פסק הדין, אין עילה להתערב בהחלטת הרשמת כאשר התירה למשיב למצות את זכות הערעור שלו בבית משפט זה. אשר לטענות המערערים בדבר השיקולים הצריכים להישקל, אציין כי דרישת ה"טעם המיוחד" לצורך הארכת מועד לנקיטת הליך אינה מהווה רשימה סגורה (ראו גם בר"ם 6094/13 מדהנה נ' המשרד לקליטת עלייה, פיסקה 9 (10.12.2013)). מכל מקום, כאמור, לא ראיתי לשנות מן ההחלטה. אשר על כן, הערעור נדחה. אין צו להוצאות. המועד להגשת ערעוריםשאלות משפטיותערעור