האם אפשר לבטל מינוי כונס נכסים על מקרקעין ? 1. בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (השופט ח' טובי) מיום 16.2.2014, בבקשה 6 במסגרת ה.פ. 676/84, לפיה נדחתה בקשה לבטל את מינויו של משיב 1 (להלן: המשיב) ככונס נכסים ומנהל מיוחד לגבי שטחי מקרקעין ביישוב גני מודיעין. עיקרי העובדות 2. במסגרת פעילותה, רכשה המשיבה 2 (להלן: המשיבה) קרקע בשטח של כ-500 דונם ביישוב גני מודיעין שבשומרון. המקרקעין משתרעים על פני שלוש גבעות: מזרחית, אמצעית ומערבית. לימים יסדה המשיבה את המשיבה 3 (להלן ביחד: המשיבות), על מנת לאפשר את רישום המקרקעין על-שם תאגיד הרשום באזור יהודה ושומרון. בשנים 1981-1982 מכרה המשיבה מגרשים לבניית בתים צמודי קרקע, ובשנת 1982, בהתאם לחוזי המכר, נערכה הגרלה במסגרתה הוקצו המגרשים לרוכשים. בשנת 1983 הגישה המשיבה תוכנית לאישור ועדת התכנון שמספרה 208/1 (להלן: התב"ע המאושרת), תוכנית הקובעת הוראות לאיחוד וחלוקת מקרקעין הכלולים בה למגרשים, וזו אושרה והוחלה על חלק מהשטח שבבעלות המשיבה: על הגבעה המזרחית על הגבעה האמצעית, ועל חלק מהגבעה המערבית, המכונה "המובלעת". מגרשי המבקשים, בהתאם להגרלה, מצויים בשטח המובלעת. 3. עקב חילוקי דעות שנתגלעו בין המשיבה לבין רוכשי המגרשים בגבעה המערבית בנוגע לניהולם ולפיתוחם של המגרשים, הגישו רוכשי המגרשים תובענה, ובה עתרו בין היתר לסילוקה של המשיבה מתפקידה כמפתחת המגרשים. במסגרת הסכם פשרה שקיבל תוקף של פסק דין, מונה בא כוחם של הרוכשים, עו"ד דב פישלר, ככונס נכסים ומנהל מיוחד (להלן: כונס הנכסים) לצורך השלמת עבודות הפיתוח בשטח הגבעה המערבית, למסירת החזקה במגרשים לרוכשיהם ולרישומם כחוכרים אצל הממונה על הרכוש הנטוש והממשלתי במינהל האזרחי ליהודה ושומרון (להלן: הממונה). לכונס הנכסים הוענקו כל הזכויות שהיו למשיבה כלפי רוכשי המגרשים, בהתאם להסכמי הרכישה ביניהם. בשנת 2000 מונה המשיב, לבקשת חלק מרוכשי המגרשים, ככונס נכסים נוסף לצדו של עו"ד פישלר. בשנת 2008 פרש עו"ד פישלר מתפקידו ומאז משמש המשיב לבדו ככונס נכסים ומנהל מיוחד. 4. בפסק דין מיום 18.4.2004 (ה"פ 1037/01) קבע בית המשפט המחוזי כי על-פי הסכם הפשרה רשאי כונס הנכסים להגיש תוכניות מתאר בהתאם לשיקול דעתו בכל הקשור לגבעה המערבית. בשנת 2005 ניתן לבקשת הכונסים צו מניעה האוסר על המשיבה להפנות למינהל רוכשי מגרשים לשם חתימה על חוזה חכירה, טרם אישורה של התב"ע החדשה אשר אותה החלו הכונסים לקדם. במסגרת התב"ע החדשה תוכנן להקטין את מספר המגרשים בגבעה המערבית מהמספר שהוקצה בתכנון המקורי על-ידי המשיבה. בחודש יוני 2009, הוציא המשיב מכתב למינהל האזרחי לפיו הוא מאשר למשיבה להפנות למינהל בעלי מגרשים במובלעת לשם קבלת חוזי חכירה והיתרי בנייה על מגרשיהם. בחודש אפריל 2010 הודיע המשיב, במכתב נוסף למינהל האזרחי, כי אין לחתום על הסכמי חכירה מבלעדי קבלת הסכמתו המפורשת לכך. 5. עובר להגשת הבקשה לביטול מינויו, הגיש המשיב בקשה למתן הוראות ובה עתר להורות על ביטול תוצאות ההגרלה ביחס למגרשי המבקשים במובלעת, שלגביהם טרם נחתמו חוזי חכירה, ועל החלת תב"ע חדשה על מגרשים אלה, יחד עם יתרת שטח הגבעה המערבית. לטענתו, הגיש המשיב בקשתו-זו לנוכח הקמתה של גדר ההפרדה וקיומו של שטח ההפרדה אשר הקטינו עד כדי שליש את שטח הגבעה המערבית, על מנת לבצע חלוקה מחודשת בין כל בעלי הזכויות למגרשים בגבעה המערבית, כך שניתן יהיה לפצות את הנפגעים מגדר ההפרדה. עיקרי החלטת בית המשפט המחוזי 6. במסגרת ההליכים הנ"ל, עתרו המבקשים להורות על ביטול מינויו של המשיב ככונס נכסים ביחס למגרשים שהוקצו להם במובלעת. בית המשפט המחוזי דחה את טענות המבקשים לביטול תפקידו של כונס הנכסים במה שנוגע לשטח המובלעת. א. נקבע כי לכונס הנכסים הוענקו סמכויות רחבות במסגרת הסדר הפשרה (ופסקי הדין שניתנו בעקבותיו), וכי הן אינן מתמצות אך באלה שהוקנו לו ביחס לתביעות הכספיות, כטענת המבקשים, ומכאן שאין לקבל את טענתם על פקיעת הצורך בכונס נכסים עם התיישנותן של התביעות. סמכויותיו של הכונס כוללות בין היתר הכנת תב"ע חדשה לגבעה המערבית כולה, ביצוע עבודות הפיתוח והתשתית בשטח זה ובשטח המובלעת בפרט, עבודות שיכולות להתבצע אך ורק באמצעות הכונס בהתאם להסדר הפשרה, והפניית הרוכשים לממונה לשם חתימה על חוזי חכירה וקבלת היתרים לבנייה על מגרשיהם. בית המשפט המחוזי דחה גם את טענת המבקשים לפיה זכויות המשיבות עברו לרוכשים במסגרת הסדר הפשרה, כך שהאחרונים זכאים לכאורה לבטל את הרשאתם למינויו של כונס הנכסים. ב. נקבע עוד כי המשך תיפקודו של כונס נכסים לשטח המובלעת נחוץ, חרף קיומה של התב"ע המאושרת. אין ליתן יד למצב שבו עבודות הפיתוח ימסרו לרוכשי המגרשים במובלעת, שכן הדבר יוביל לכך שכל בעל זכות במגרש ידאג אך למגרשו-שלו, בבחינת "איש הישר בעיניו יעשה", וכך לא יובטחו עבודות הפיתוח והתשתיות של המובלעת המשותפות לכל בעלי הזכויות במגרשים. ג. בית המשפט המחוזי דחה את טענת המבקשים לפיה עיריית מודיעין עילית היא זו האחראית באופן בלעדי על-פי הדין לבצע את עבודות הפיתוח בשטח המובלעת, כך שכונס הנכסים מנוע מלבצען. הטענה לא הועלתה בבקשה אלא רק בסיכומי טענותיהם בכתב של המבקשים, ומדובר בהרחבת חזית אסורה. הטענה נדחתה גם לגופה משום שנקבע כי העירייה אינה מתכוונת לבצע עבודות פיתוח בשטח המובלעת בפועל. אף בהנחה, שאינה נכונה, לפיה פקודת העיריות חלה על היישוב גני מודיעין שבשומרון, הרי שממילא אין מניעה לכך שאת ביצוע עבודות הפיתוח תעביר העירייה לידי יזם פרטי אף בלא מכרז, ובענייננו-שלנו אל המשיב. 7. בית המשפט המחוזי דחה גם את טענות המבקשים בדבר העברת המשיב מתפקידו בעקבות התנהגותו הפסולה לפי הנטען, אשר עלתה כדי הפרת חובות הנאמנות והגילוי אותן הוא חב כלפי רוכשי המגרשים, ובכללם המבקשים. א. נקבע כי למרות שהמשיב טעה בסברתו כי ניתן לבטל את תוצאות ההגרלה ביחס למגרשים אשר טרם נחתמו לגביהם חוזי חכירה, והגיש בקשה למתן הוראות בעניין, הרי שלא ניתן לייחס לו כוונת זדון בהתנהלותו-זו. לא הוכח שהמשיב נקט בהעדפה פסולה כשלא החיל את בקשת הביטול גם על בעלי המגרשים שברשותם חוזה חכירה חתום עם הממונה. ההבחנה שעשה, בין הרוכשים בעלי חוזה חכירה חתום לאלה שאינם, איננה משוללת יסוד משפטי, ולא הוכח כלל כי בקשת המשיב נועדה לסייע למנהל המשיבות ומקורביו באופן פסול כלשהו. יצוין כי משחיווה בית המשפט דעתו כי אין מקום לבטל את ההגרלה ביחס למגרשי המובלעת אשר עליהם חלה התב"ע המאושרת, חזר בו המשיב מבקשת הביטול. ב. בית המשפט המחוזי פנה לבחון את "שחרור" מגרשי המובלעת לחתימת חוזי חכירה עם הממונה ומתן היתרי בנייה לבעלי זכויות בהן. נקבע כי התנהלות המשיב בכל הקשור למתן סמכות למשיבה לקבוע על-פי שיקול דעתה למי מבעלי המגרשים יש לאפשר חתימה על חוזה חכירה עם הממונה, משך תקופה לא מבוטלת וללא קבלת הרשאה לכך מבית המשפט, היא בלתי תקינה לחלוטין. סמכות ההפניה למינהל ניתנה בהסכם הפשרה באופן בלעדי לכונס הנכסים, וכך נקבע גם בצו המניעה משנת 2005, לפיו המשיבה לא תפנה למינהל רוכשים לחתימה על חוזי חכירה עד לאישור התב"ע החדשה. לא ניתן הסבר על מה ולמה הוענקה סמכות זו למשיבה, ומדוע לא הופנו כל רוכשי המגרשים אל הממונה לשם חתימה על חוזי חכירה. עוד נקבע כי מתן הרשאה למשיבה לגבות מבעלי המגרשים את דמי הפיתוח הדרושים לביצוע עבודות הפיתוח, ללא מנגנון פיקוח על היקף העבודה ומנגנון שיבטיח את העברת הסכומים מאת המשיבה למשיב, מהווה גם הוא התנהלות בלתי תקינה מצדו של המשיב. אף על-פי כן, קבע בית המשפט המחוזי כי אין בהתנהלות הבלתי תקינה כמתואר, עד כדי פגם מהותי היורד לשורש העניין, שבגינו יש להורות על ביטול מינויו של המשיב ככונס נכסים. טענת המבקשים לפיה שחרור מגרשי המובלעת נעשה על-ידי המשיב תמורת טובות הנאה שקיבל מאת המשיבות לא הוּכחה, וצוין כי מוטב היה שלא תיטען כל עוד לא הובאו ראיות להוכחתה. כמו כן, לא הוכח כי יש בהתנהלות כמתואר כדי להעדיף את אינטרס המשיבות על פני המבקשים, שכן האינטרס של כלל בעלי המגרשים במובלעת, ובכללם המבקשים, בביצוען של עבודות הפיתוח והתשתית בשטח המובלעת ומסירת החזקה במגרשים לבעלי הזכויות. 8. נוכח האמור, דחה בית המשפט המחוזי את בקשת המבקשים. בית המשפט המחוזי ציין בהחלטתו כי "לו היו המבקשים עותרים למינוי כונס נכסים נוסף, סביר להניח כי בית המשפט היה נעתר לכך", ואולם אין בדעתו "להפקיר" את מגרשי המובלעת בידי בעלי המגרשים, לרבות המבקשים, כך שכל בעל זכויות ידאג אך ורק לאינטרס האישי שלו תוך הזנחת עבודות הפיתוח והתשתית המשותפות בשטח המובלעת. לאחר מתן החלטת בית המשפט המחוזי, הגישו המבקשים בקשה למנות את אחד מבאי כוחם ככונס נכסים נוסף למשיב, בהתאם לאמירתו הנ"ל של בית המשפט המחוזי. בקשה זו נדחתה בנימוק שכונס הנכסים שהוצע אינו מייצג את מרבית בעלי המגרשים במובלעת. נכון למועד זה לא הוגשה עוד בקשה למינוי כונס נכסים נוסף. עיקרי טענות הצדדים 9. לטענת המבקשים, יש לבטל את תפקיד כונס הנכסים לחלוטין, ולכל הפחות להחליף את המשיב בכונס נכסים אחר. לעניין עצם התפקיד, המבקשים חזרו על טענתם כי הרשות המקומית, עיריית מודיעין עילית, היא המוסמכת והאחראית על-פי דין לבצע את עבודות הפיתוח והתשתית ולגבות כספים בגין ביצוען, ועל כן יש לבטל את תפקידו של כונס הנכסים. לשיטתם, שגה בית המשפט המחוזי כשדחה את הטענה בנימוק שמדובר בהרחבת חזית, שכן על אף שהטענה לא הועלתה בבקשה המקורית, היא הועלתה בתגובת המבקשים, בטרם החל הדיון בבקשה. בנוסף, שגה בית המשפט המחוזי כשהעלה מיוזמתו נימוק של הרחבת חזית, מבלי שהמשיב העלה נימוק זה בעצמו ולמרות שהתייחס אליו בבסיכומיו. כמו כן, שגה בית המשפט המחוזי בדחייתו את הטענה גם לגופה, שכן גם אם קיימת אופציה למסור את ביצוע עבודות הפיתוח לצד ג', הרי שאין אפשרות למסור את הסמכות לקביעת השיעור הכספי ולגביית הכספים לידי המשיב, שכן נושאים אלה הם בסמכותה הבלעדית של הרשות המקומית מכוח עקרונות שלטון החוק. לטענת המבקשים, גם אם יקבע כי צדק בית המשפט המחוזי בקביעתו כי לא ניתן להשאיר את המובלעת ללא כונס נכסים, הרי שהיה עליו למנות כונס נכסים אחר תחת המשיב, לאור התנהלותו של האחרון. בעניין זה חזרו המבקשים על טענותיהם בעניין שיתוף הפעולה הפסול בין המשיב לבין המשיבות, שהתבטא בין היתר בבקשת המשיב למתן הוראות בדבר ביטול תוצאות ההגרלה ביחס למגרשי המבקשים במובלעת, כאשר לא היה כל בסיס להבחנה שעשה המשיב בינם לבין רוכשי מגרשים שיש ברשותם חוזי חכירה עם הממונה וכל מטרתה לסייע למשיבות בתביעות המבקשים נגדן. המבקשים הוסיפו כי שגה בית המשפט המחוזי בקביעתו כי למרות שהתנהלות המשיב לעניין "שחרור" מגרשי המובלעת ומתן הרשאה למשיבות לגבות דמי פיתוח היא בלתי תקינה לחלוטין, הרי שהיא אינה עולה עד כדי פגם מהותי המצדיק את העברת המשיב מתפקידו ככונס נכסים. לשיטתם, שילוב התנהלות זו, יחד עם מציאת המשיב כבלתי אמין על-ידי בית המשפט המחוזי במספר עניינים, מחייב את העברתו מתפקידו ככונס נכסים. 10. מנגד, המשיב סומך ידו על קביעת בית המשפט המחוזי לפיה אין לבטל את תפקיד כונס הנכסים לשטח המובלעת. טענת המבקשים בדבר חובת הרשות המקומית לבצע עבודות פיתוח, שמייתרת לכאורה את תפקיד הכונס, היא בגדר הרחבת חזית אסורה ועל כן יש לדחותה. המבקשים לא ביקשו לתקן את בקשתם, לא צירפו את הרשות המקומית כדי שתישמע עמדתה בעניין, והעלו את הטענה לראשונה רק באחת מבקשות הביניים המאוחרות שהגישו. בית המשפט המחוזי רשאי היה להעלות עניין זה מיוזמתו מכוח סמכותו הטבועה, בוודאי כשמדובר בעניין פרוצדוראלי. גם לגופה ראוי היה לדחות את טענת המשיב בעניין, מהטעמים שהובאו בהחלטת בית המשפט המחוזי, כמפורט לעיל. עוד הוסיף המשיב כי קיים צורך בכונס הנכסים ולו לשם תכנונם העתידי של השטחים במובלעת בהתאם לתב"ע. לטענת המשיב, אין להתערב גם בהחלטת בית המשפט המחוזי שלא להעבירו מתפקידו. נקבע כי לא נמצא כל בסיס לטענות המבקשים לפיהן התנהלותו, גם כשזו הייתה מוטעית, נבעה מטעמים פסולים ועקב טובות הנאה שלכאורה קיבל מאת המשיבות. על כן, התנהלות המשיב אינה עולה כדי פגם מהותי שבגינו יש להעבירו מתפקידו. המשיב הוסיף כי בקשת המבקשים להעברתו מתפקידו רק ביחס למובלעת, אינה סבירה משום שלא ניתן להפריד את עבודות הפיתוח של המובלעת מעבודות הפיתוח של יתרת שטח הגבעה המערבית. 11. המשיבות בתגובתן הכחישו את הטענות על אודות שיתוף פעולה פסול ביניהן לבין המשיב, טענות אשר הועלו על-ידי המבקשים במספר הליכים ונדחו פעם אחר פעם. דיון והכרעה 12. הבקשה מחולקת לשני עניינים: ראשית, שאלת ביטול תפקיד כונס הנכסים לשטח המובלעת, בנימוק לפיו עיריית מודיעין עילית היא זו האחראית לביצוע עבודות הפיתוח ולגביית התשלומים בגינם; שנית, שאלת העברת המשיב מתפקידו ככונס נכסים, לנוכח התנהלותו. אתייחס לכל אחת מסוגיות הללו בנפרד. הצורך בכונס נכסים למובלעת 13. דומני כי לא היה מקום לדחות את טענת המבקשים באשר לאחריות עיריית מודיעין עילית בנימוק שמדובר בהרחבת חזית. הלכה פסוקה היא כי בעל דין אינו רשאי לחרוג מגדר המחלוקת כפי שהוצבה בכתבי הטענות, אלא אם נעתר בית המשפט לבקשתו לתקן את כתבי טענותיו או אם הצד שכנגד נתן לכך את הסכמתו, במפורש או מכללא. טענה שמעלה בעל דין שלא הועלתה מלכתחילה בכתבי טענותיו מהווה הרחבת חזית ויש לדחותה (רע"א 9123/05 אדמוב פרוייקטים (89) בע"מ נ' סיטי סטייט מקבוצת אלפו בע"מ, פסקה 12 (25.10.2007); אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי 144 (מהדורה אחת עשרה, 2013), להלן: גורן). אמנם המבקשים לא העלו את הטענה על אודות אחריותה של עיריית מודיעין עילית בבקשתם, אלא רק בתגובתם להחלטת בית המשפט המחוזי בעניין הבהרת מהות הדיון שנקבע. עם זאת, המשיבים לא הביעו התנגדות להעלאת הטענה, וגם המשיב התייחס אל הטענה לגופה בסיכומיו בבית המשפט המחוזי, מבלי שהביע התנגדות כלשהי לעצם העלאתה. מכיוון שהצדדים התייחסו אל הטענה בסיכומיהם, הרי שלא נגרם עיוות דין למשיב. דבריו בעניין זה נשמעו בבית המשפט המחוזי (השוו לרע"א 6553/97 חגאי נ' חברת עבודי חיים בע"מ, פ"ד נב(2) 345, 351 (1998); ע"א 1184/04 קרויזר נ' שוורץ, פסקאות 19-20 (15.4.2007)). המשיבים נתנו את הסכמתם מכללא להוספת הטענה למסגרת הפלוגתאות הנדונות, ובנסיבות העניין חל הכלל בדבר "שינוי חזית" (ע"א 3199/93 קראוס נ' ידיעות אחרונות, פ"ד מט(2) 843, 874 (1995); גורן, בעמוד 145-146). משהסכימו המשיבים לשינוי חזית המחלוקת, לא ניתן עוד להעלות טענה בדבר הרחבתה האסורה, ועניין זה לא יכל להיזקף לחובת המבקשים בהחלטת בית המשפט המחוזי. 14. עם זאת, יש לדחות את טענת המבקשים לגופה. בית המשפט המחוזי עמד על הצורך בתפקיד כונס הנכסים, הן משום שהדבר מתחייב מפסק הדין אשר נתן תוקף להסכם הפשרה ומפסקי דין והחלטות שניתנו מאוחר יותר, הן משום שללא כונס נכסים עבודות הפיתוח לא יבוצעו כדבעי בפועל. נקבע כממצא עובדתי כי הרשות המקומית, עיריית מודיעין עילית, אינה מתכוונת לבצע את עבודות הפיתוח במובלעת וכי אין למסור את הביצוע לרוכשי המגרשים, שכן הדבר יוביל למצב בו "איש הישר בעיניו יעשה" ולא יובטח ביצוען של עבודות הפיתוח המשותפות לכלל הרוכשים. נוסף על כך, כפי שציין המשיב, הרי שקיים צורך בכונס הנכסים אף אם עיריית מודיעין עילית הייתה מוכנה לבצע עבודות הפיתוח, וזאת על מנת לתכנן השטחים בהתאם לתב"ע. נוכח הצורך האמור בכונס נכסים, איני רואה צורך להידרש לטענות המשיבים לגבי תחולת הלכת דירות יוקרה (ע"א 7368/06 דירות יוקרה בע"מ נ' ראש עיריית יבנה (27.6.2011)) על נסיבות העניין דנן. המבקשים טענו לתחולתה של ההלכה ביהודה ושומרון, אך עשו כן בשפה רפה מבלי למצות את הדיון ומבלי לבקש את צירוף עיריית מודיעין עילית כצד להליך על מנת שעמדתה בעניין חובותיה הנטענות תישמע לפני בית המשפט. לכך מתווספת העובדה כי קיים בסיס לטענה לפיה העירייה אינה מחוייבת לבצע את עבודות הפיתוח והתשתית בעצמה הן על-פי החלטת בית המשפט המחוזי, הן על-פי הלכת דירות יוקרה שבה נקבע כי "עשוי להימצא מסלול חוקי שבאמצעותו אפשר שיזם יבצע עבודות פיתוח הקשורות למיזם שאותו הוא מנהל, במקום הרשות המקומית" (שם, בפסקה 68). מסקנה זו מתחזקת במצב הדברים הייחודי בנסיבות שלפנינו, בהן אין חולק כי לכונס הנכסים הייתה סמכות לבצע את עבודות הפיתוח בעת שמונה במסגרת הסכם הפשרה, וכאשר רק לימים הועבר השטח לסמכותה של הרשות המקומית מודיעין עילית. לצד האמור יצוין כי ביצוע עבודות הפיתוח, קביעת עלויותיהם ואופן גבייתם, שטרם נקבע כיצד ייעשו, יבוצעו בהתאם להוראותיו של בית המשפט, שעל-פיהן פועל המשיב, ואין זה מן הנמנע כי יֵעשו גם בפיקוח עיריית מודיעין עילית, שעמה בא המשיב במגעים בעניין. הותרת המשיב בתפקידו ככונס נכסים למובלעת 15. בית המשפט המחוזי עמד על אופן התנהלותו של המשיב, וקבע כי בכל הקשור ל"שחרור" מגרשי המובלעת לשם חתימת חוזה חכירה עם הממונה, כמו גם מתן הרשאה למשיבה לגבות מבעלי המגרשים את דמי הפיתוח, הייתה התנהלותו בלתי תקינה לחלוטין. עם זאת, נקבע כי התנהלות זו לא נבעה ממניעים זרים או כוונת זדון מצד המשיב, ואיני רואה מקום להתערב בקביעה זו של הערכאה הדיונית שבפניה עמד המכלול. בית המשפט המחוזי קבע במפורש כי לא הוכחה כל העדפה פסולה של המשיב כלפי המשיבות ומקורביהן, וזאת בשונה מאופן הצגת המבקשים את ההחלטה, ולא הוכח כי המשיב קיבל טובות הנאה בגין התנהלותו. המבקשים חזרו על טענותיהם בעניין זה, אולם לא עלה בידיהם לבססן גם כעת. אין די בקיומה של התנהלות בלתי תקינה כדי להביא להעברת כונס מתפקידו. לשם כך נדרש להוכיח פגם מהותי היורד לשורש העניין, וזה כאמור לא הוכח. בשולי הדברים אציין כי צירופו של כונס נכסים נוסף, כפי שהציע בית המשפט המחוזי בהחלטתו, ממילא עלול לייתר חלק ניכר מחששותיהם של המבקשים. 16. בשולי הדברים אציין כי לא ראיתי לנכון להידרש לבקשת המבקשים לקבוע שאמירת בית המשפט המחוזי בדבר האפשרות לכונס הנכסים להתנות מתן הפנייה לממונה לשם חתימה על חוזה חכירה בתשלום דמי פיתוח היא בגדר אמרת אגב שאינה מחייבת. סוגיה זו אינה נדרשת כעת לצורך הכרעה בבקשת רשות הערעור, וככל שבית המשפט ידרש להכרעה בעניין זה בעתיד, יוכלו הצדדים להעלות טענותיהם בעניין זה לגופן. 17. אשר על כן, בקשת רשות הערעור נדחית. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.שאלות משפטיותמקרקעיןמינוי כונס נכסיםכינוס נכסים