שיהוי רב בהגשת בקשת פסלות שופט 1. ערעור על החלטת בית משפט השלום בחדרה (כבוד השופטת ה' אסיף), מיום 24.3.2014, בת"א 34832-09-12, לפיה נדחתה בקשת המערער כי בית המשפט יפסול עצמו מלהמשיך לדון בתביעה שהגיש. 2. המערער, עורך-דין במקצועו, הגיש לבית משפט השלום בחדרה תביעה נגד המשיב לתשלום שכר טרחה המגיע לו, לטענתו, בשל ייצוג המשיב בתיק אזרחי בו הושג הסכם פשרה. לפי הסכם הפשרה, יהיה המשיב זכאי להירשם כבעלים של נכס אחר מזה שנתבע על ידו במסגרת אותה תביעה. התביעה לשכר טרחה נקבעה תחילה בפני כבוד השופט ח' שרעבי. עם מינוי השופט לרשם בית המשפט המחוזי בחיפה, בוטלו מועדי שמיעת הראיות שקבע, והתביעה הועברה לטיפולה של כבוד השופטת ה' אסיף, שקבעה את התיק לשמיעת ראיות בשני מועדים חדשים בחודש מרץ 2014. המערער הגיש תביעה נוספת נגד המשיב, לקבלת סעד הצהרתי וצו עשה על בסיס עילת עשיית עושר ולא במשפט (להלן - התביעה הנוספת), זאת שכן לטענתו, הוא זכאי לקבל את הנכס שקיבל המשיב, על דרך של השבה או בדרך של רכישה מהמשיב. המשיב ביקש לדחות את התביעה הנוספת על הסף ובית המשפט קיבל את הבקשה ביום 15.10.2013. על פסק הדין שדחה את התביעה הנוספת על הסף הגיש המערער ערעור לבית המשפט המחוזי. המערער ביקש לעכב את ההליכים בתביעה לשכר טרחה עד להכרעה בערעור שהגיש כאמור. בית המשפט דחה את הבקשה ביום 18.3.2014 והורה שהראיות תישמענה במועדים שקבע. בבוקר הדיון שנקבע לשמיעת ראיות, ביום 24.3.2014, הובאה בפני בית המשפט בקשת המערער לפסול את בית המשפט מלדון בעניינו. 3. בית המשפט (כבוד השופטת ה' אסיף) דחה את בקשת הפסלות. בית המשפט קבע כי הבקשה הוגשה בשיהוי רב, שכן המערער הלין בבקשתו בעיקר על פסק הדין שניתן ביום 15.10.2013, בו נדחתה התביעה הנוספת על הסף. בית המשפט הוסיף כי המניע להגשת בקשת הפסלות הוא "לעכב בכל מחיר" את שמיעת הראיות בתביעה לשכר טרחה. בית המשפט תמה על טענת המערער שלפיה בעצם קביעת מועד שמיעת הראיות יש כדי ללמד על משוא פנים, וציין כי המערער רמז שבית המשפט קבע דיון מוקדם ממניעים וכוונות שליליים באופן שמלמד, לטענתו, על משוא פנים כלפיו. בית המשפט דחה מכל וכול טענה זו והבהיר כי מאחר שהתביעה הועברה אליו לאחר שמועדי שמיעת הראיות הקודמים בוטלו, ראה לנכון ליתן עדיפות לשמיעת התביעה. בית המשפט הוסיף כי אכן דחה מספר דיוני הוכחות בתיקים אזרחיים אחרים לצורך שמיעת הליך פלילי דחוף, אך קבע כי אין כל קשר בין דחיות אלו לבין ההחלטות שלא לבטל את הדיונים שנקבעו לשמיעת הראיות בתביעת המערער. בית המשפט ציין כי הדעת נותנת שתובע יבקש לקַדם את הדיון בתובענה שהגיש וישמח שבית המשפט קבע דיון מוקדם לשמיעת ראיות. משלא מצא כי יש חשש ממשי למשוא פנים בכך שביקש לקַדם את הדיון בתביעה נושא הערעור, דחה בית המשפט, כאמור, את בקשת הפסלות. בעקבות החלטה זו הגיש המערער את הערעור שלפניי. 4. המערער מתאר את השתלשלות העניין שהביאה אותו להגיש תביעת שכר טרחה נגד המשיב וכן את התביעה הנוספת אותה, כאמור, דחה בית המשפט. המערער משיג על סילוק התביעה הנוספת. כמו כן משיג המערער על קביעת מועדי שמיעת ראיות בתביעת שכר הטרחה בזמן שתלוי ועומד ערעור על דחיית תביעתו הנוספת, ערעור שתוצאתו עשויה להשליך מהותית על המסגרת הדיונית של התביעה. למערער השגות גם על דחיית בקשתו לעיכוב ההליכים בתביעה. לטענת המערער, התעקשותו של בית המשפט לשמוע ראיות, מהווה "ירידת בית המשפט לזירת ההתגוששות והכתבת המסגרת הדיונית". המערער טוען גם כי לא היה כל שיהוי בהגשת בקשת הפסלות, שכן הגיש ערעור כדין על פסק דינו של בית המשפט לסלק את תביעתו הנוספת. לדבריו, ההחלטה שלא לעכב את ההליכים בתביעה הייתה בבחינת "הקש ששבר את גב הגמל", שהביאה להגשת בקשת הפסלות. לטענת המערער, הוא הציב תשתית ראייתית עובדתית ומשפטית אובייקטיבית לביסוס עילת הפסלות, ומשכך, הוא מבקש לפסול את בית המשפט. המערער הוסיף מלים לעניין "ניגוד העניינים של נשיא בית המשפט העליון בקביעת הלכות פסלות". 5. המשיב השיב לערעור. לטענתו, המערער נוקט הליכים מיותרים ומופרכים כדי להתיש אותו ואת בית המשפט וערעור הפסלות הוא דוגמה מובהקת לכך. המשיב מפרט את ההליכים אותם נקט המערער נגדו. המשיב מוסיף כי באופן תמוה המערער נוקט בכל הליך אפשרי כדי לעכב את הדיון בתביעה שהגיש, ולמעשה, השיג את מבוקשו שכן לא התקיימה שמיעת הראיות בטרם נדון הערעור שהגיש על פסק הדין שדחה את התביעה הנוספת (דיון בערעור התקיים ביום 30.4.2014). לגופו של עניין טוען המשיב כי החלטות בעניין קידום ההליך המשפטי הן בשיקול דעת הערכאה הדיונית וניתן, לכל היותר, להשיג עליהן בדרך ערעורית. אשר לדחיית תביעתו הנוספת של המערער, טוען המשיב כי אין בחוסר שביעות הרצון של המערער מפסק הדין כדי להקים עילה לפסילת בית המשפט בתביעת שכר הטרחה. המשיב סבור שבקשת הפסלות הוגשה בשיהוי ניכר ומשמעותי ומציין כי נגרמו לו נזקים והוצאות מיותרות שכן הוא נערך לשמיעת הראיות. המשיב מבקש ליתן את הדעת על חומרת מעשיו של המערער וההטרדה המרובה שהוא גורם לו ולמערכת השיפוטית, ולחייבו בפסיקת הוצאות משמעותיות ובשכר טרחה. לדבריו, יש לחייב את המערער גם בהוצאות לדוגמה. 6. דין הערעור להידחות. טענות המערער אינן מקימות עילה לפסילת בית המשפט מלהמשיך ולדון בתביעה שהגיש. השגותיו של המערער על תוכן החלטותיו של בית המשפט ועל התנהלותו מקומן בהליכי ערעור רגילים, על פי סדרי הדין, ולא בהליכי פסלות. זאת ועוד, עיתוי הגשת בקשת הפסלות בשיהוי כה ניכר אומר דרשני. עיקר טענותיו של המערער מוסבות על פסק-הדין שניתן על ידי בית משפט השלום (כבוד השופטת ה' אסיף) בו נדחתה על הסף התביעה הנוספת. אותו פסק-דין ניתן ביום 15.10.2013. אין כל הסבר מדוע חיכה המערער והגיש את בקשת הפסלות אך במועד בו עמדו להישמע ההוכחות בתביעתו לשכר טרחה - 24.3.2014. אוסיף כי חששו של המערער כי החלטות בית המשפט והתנהלותו מצביעות על קיומו של חשש ממשי למשוא פנים כלפיו, אינו אלא חשש סובייקטיבי אשר אינו מקים עילת פסלות על יסוד אובייקטיבי (למשל, ע"א 513/14 ג'בארין נ' אגבארייה (23.2.2014)). אעיר, כי יש לשבח את בית משפט השלום שקבע מועדים קרובים לשמיעת ההוכחות, לאחר שמועדים קודמים בוטלו בשל כך שהשופט בפניו היה קבוע ההליך עבר לכהן בבית המשפט המחוזי. לפיכך, משלא קמה עילה לפסילת בית המשפט, יש לאפשר את המשך קיומו של הדיון בתביעה בפני בית המשפט וכך איפוא אני מורה. אוסיף, כי התנהלותו של המערער גרמה לבזבוז זמן שיפוטי. בית המשפט ביטל את שני מועדי ההוכחות בחודש מרץ האחרון, בעקבות הגשתה של בקשת הפסלות ועתה יהא צורך לקבוע מועדי שמיעה חדשים. 7. ביום 6.7.2014 הגיש המערער לבית משפט זה "בקשה והודעה דחופה בדבר כוונה להגשת בקשת פסלות". בבקשה עתר המערער כי לא יינתן פסק דין בערעור הפסלות דנא עד ליום 15.7.2014 משום שבכוונתו של המערער להגיש בקשת פסלות. המועד הנזכר - 15.7.2014 - חלף לפני למעלה משבועיים. עד כה לא הוגשה בקשת פסלות בהליך הנוכחי. איני רואה כל מניעה למתן פסק דין זה. 8. הערעור נדחה. המערער ישא בהוצאות המשיב בסך של 15,000 ש"ח ובנוסף בסכום של 5,000 ש"ח לטובת אוצר המדינה בשל בזבוז הזמן השיפוטי. שיהוישופטיםפסלות שופט