האם יש זכות עיון ביומן אישי של מתלוננת על עבירות מין ? ערר על החלטתו מיום 27.6.2014 של בית המשפט המחוזי בבאר-שבע (כב' השופט נ' אבו טהה), בבע"ח 49647-12-13, בגדרה נדחתה בקשת העורר לעיין במסמכים שמהווים, לטענתו, חומר חקירה בעניינו. 1. נגד העורר הוגש ביום 25.6.2013 כתב אישום (תפ"ח 51973-06-13) המייחס לו מעשי סדום, אינוס ומעשים מגונים שבוצעו במתלוננת. העורר הוא בן-זוגה של אם המתלוננת, אשר התגרשה מאביה של המתלוננת בשנת 2000. במועדים הרלבנטיים לכתב האישום התגוררה המתלוננת עם אמה ועם העורר. בשנת 2012 עברה המתלוננת להתגורר בביתם של אביה ובת זוגו הנוכחית וסמוך לכך גם הוגשה תלונתה נגד העורר, תלונה שעל יסודה הוגש כתב האישום נגדו. הבקשות שהוגשו לבית המשפט המחוזי 2. העורר הגיש לבית משפט קמא שלוש בקשות לעיון במסמכים שונים. הבקשה הראשונה מתייחסת ליומנים שנכתבו על ידי המתלוננת בעת שהתגוררה עם העורר ועם אמה. יומנים אלה (להלן: היומנים הישנים) נמסרו על ידי העורר ובת זוגו למשטרה. המשיבה 1 (להלן: המשיבה) מסרה העתק של היומנים הישנים לעיון ההגנה, בתנאי שעותק שלהם יוחזק רק בידי בא-כוח העורר, כשהעורר עצמו יוכל לעיין בהם רק בנוכחותו של הסנגור. כיוון שהעורר הוא נכה שדרגת נכותו גבוהה, מה שמקשה על ניידותו, נוכח העובדה שהיומנים הוחזקו בעבר על-ידו, הוא עיין בהם ומסרם למשטרה, ונוכח רצונו להכין את הגנתו, התבקש להעביר לידי העורר עצמו עותק של היומנים הישנים. יצוין, כי לטענת העורר אין ביומנים הישנים כל אזכור לתלונותיה של המתלוננת כלפיו. הבקשה השניה מתייחסת למסמכים שנערכו אגב טיפולים נפשיים שניתנו למתלוננת. העיון במסמכים אלה נדרש, לטענת העורר, בעיקר על מנת שניתן יהיה להשוות בין תוכן ההודעות שמסרה המתלוננת במשטרה לבין תוכן האמרות שמסרה לגורמי הטיפול, ופחות לצורך בחינת מצבה הנפשי של המתלוננת. בגדרה של בקשה זו התייחס העורר לשתי קבוצות של מסמכים טיפוליים: הקבוצה האחת, היא "חומרי הגלם" ששימשו את הפסיכיאטר ד"ר אהרן פלשמן שהכין חוות דעת בעניינה של המתלוננת (להלן: מסמכי פלשמן). חוות הדעת עצמה מצויה בידי העורר, שכן היא הוכנה במסגרת הליך משפטי המתנהל בבית המשפט לענייני משפחה והנוגע, בין היתר, למתלוננת, ולטענתו הגרסה המובאת בה מפי המתלוננת באשר למעשיו המיניים של העורר, שונה תכלית שינוי מהגרסה שנמסרה למשטרה. בנסיבות אלה נטען, כי מן הראוי לאפשר להגנה לעיין ב"חומרי הגלם" (או "ניירות העבודה") ששימשו את ד"ר פלשמן לצורך הכנת חוות דעתו. בנוסף מבקש העורר לעיין במסמכים טיפוליים שנערכו על ידי אנשי צוות "מרכז ענב"ל" הפועל לסייע לנפגעות תקיפה מינית (להלן: מסמכי ענב"ל). לענין זה אוסיף, כי נציגת עמותת ענב"ל ציינה בדיון שהתקיים בבית המשפט המחוזי ביום 6.4.102, כי למעט הטענה בדבר חשיפת איבר המין של העורר (כמפורט באישום הראשון) לא עלו בשיחות הטיפוליות טענות אחרות לגבי פגיעה מינית של העורר במתלוננת. יש להניח כי למידע זה כשלעצמו יש משמעות עבור ההגנה, גם ללא העיון במסמכי ענב"ל. כאמור, העורר מעוניין לעמוד על מלוא הגרסה שמסרה המתלוננת במסגרת הטיפול לו זכתה ב"מרכז ענב"ל" ולהשוותה לגרסה שנמסרה על ידה במשטרה. הבקשה השלישית עוסקת ביומן שנרשם על ידי המתלוננת לאחר שעברה להתגורר עם אביה הביולוגי בחודשים הסמוכים להגשת התלונה (להלן: היומן החדש). לטענת העורר הוא מבקש ללמוד על הלך רוחה של המתלוננת בתקופה האמורה, תקופה משמעותית לעניין ההחלטה על הגשת התלונה, גם אם אין בו התייחסות ישירה למעשיו הנטענים של העורר. העורר קיבל לעיונו שני עמודים מתוך היומן החדש, עמודים שנמסרו למשטרה על ידי אביה של המתלוננת. 3. בא כוח העורר מאשר בהודעת הערר כי היתה קיימת אי בהירות (לפחות לגבי הבקשה השניה, המתייחסת למסמכי פלשמן ולמסמכי ענב"ל), האם היא הוגשה בגדר הוראת סעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 (להלן: החסד"פ) או בגדר הוראת סעיף 108 לחסד"פ. אי בהירות זו לא הופגה בהחלטת בית המשפט המחוזי. החלטת בית המשפט המחוזי 4. בית המשפט המחוזי דן בשלושת הבקשות במאוחד. בהחלטה מיום 27.4.2014 נדחו שלושתן. בית המשפט עיין עובר למתן החלטתו במסמכי ענב"ל, שהוצגו לעיונו על ידי נציגת "מרכז ענב"ל", וביומן החדש, כמו גם במסמך בשפה האנגלית שהועבר על ידי ד"ר פלשמן. באשר ליומנים הישנים הוחלט, כי אין הצדקה למסרם לידי העורר עצמו (במובחן מבא כוחו), לאחר שהעתקם נמסר לסנגור, זאת לרקע "האיזונים שנקבעו בפסיקה" בהקשר הנדון (תוך הפניה להחלטה בבש"פ 8252/13 מדינת ישראל נ' שיינר (23.1.2014); להלן: פרשת שיינר). לגבי מסמכי פלשמן נפסק, כי המסמך בשפה האנגלית שהועבר לעיון בית המשפט אינו מוסיף לעומת האמור בחוות הדעת המצויה בידי ההגנה ועל כן אין למסרו לעיונה. באשר למסמכי ענב"ל נפסק, לאחר העיון בהם, כי לא נמצא כי יש בתוכנם של מסמכים אלה רלבנטיות להגנתו של העורר. בדומה לכך מצא בית המשפט המחוזי כי מעבר לעמודים שהועברו לעיון העורר, אין היומן החדש רלבנטי להגנתו. הערר 5. טענת העורר היא כי כל המסמכים הנזכרים לעיל, בין אם הם מצויים בידי המשיבה ובין אם לאו, הם בגדר "חומר חקירה" שיש לו זכות לעיין בו מכוח הוראת סעיף 74 לחסד"פ. בהקשר זה, גם אי-הימצאות נתונים הנוגעים למעשיו של העורר ברישומים שנערכו במסגרת טיפול נפשי שניתן למתלוננת, וכן אופן התבטאותה של המתלוננת והשאלות שהיא נשאלה, עשויים לשמש את העורר לצורך חקירתה הנגדית. בגדר כך יש חשיבות, לטענת העורר, לעמוד על השתלשלות הטיפול, על נוסח השאלות שהוצגו למתלוננת, ועל "הדינמיקה בכללותה". דווקא כיוון שידוע להגנה, מתוך דברי נציגת מרכז ענב"ל ומתוך חוות דעתו של ד"ר פלשמן, כמו גם על יסוד היומנים הישנים, שקיים פער משמעותי בין הגרסה שנמסרה למשטרה לבין הגרסאות המופיעות במסמכים הנ"ל, נודעת חשיבות מיוחדת לעיון בהם וביומן החדש. הודגש בערר, כי מדובר בטיפול נפשי ייעודי שניתן לרקע התלונה בדבר הפגיעה המינית מצד העורר, כך שסביר שקיימת זיקה בין מה שנאמר בגדרו לבין הפרשות המתוארות בכתב האישום. לענין היומנים הישנים הודגש, כי מדובר במסמך המחזיק מאות עמודים ובחינתו הדקדקנית מצריכה שעות רבות. העורר מוגבל ביותר בתנועותיו כך שהוא מתקשה לעיין ביומנים במשרדו של בא כוחו, והפגיעה בצנעת הפרט של המתלוננת אינה רבה בהתחשב בכך שהעורר ואמה של המתלוננת כבר עיינו זה מכבר ביומנים, והם אלה שמצאו לנכון למסרם למשטרה. 6. המשיבה מתנגדת לבקשה על כל חלקיה. כטענת סף נטען, כי מדובר, בעיקרו של דבר, בהליך שהתנהל (או שהיה צריך להתנהל) בגדר הוראת סעיף 108 לחסד"פ ועל כן אין לעורר זכות לערור לבית משפט זה על החלטת בית המשפט המחוזי. במיוחד נטען כי כך הם פני הדברים ביחס למסמכי ענב"ל וביחס ליומן החדש. המשיבה הדגישה את הרגישות הרבה שיש לגלות, כפי שהדבר גם בא לידי ביטוי בפסיקת בית משפט זה, כלפי צנעת הפרט של המתלוננת. נטען, שאין לאפשר עיון במסמכים שנערכו לצורך טיפול נפשי (במיוחד טיפול שניתן לאחר ביצוע המעשים המיוחסים לעורר) במסגרת זכות העיון בחומר חקירה, אלא, אם בכלל, על פי החלטת המותב הדן בתיק העיקרי, המודע למכלול הנתונים ולצורך האמיתי בעיון (במובחן מ"מסע דייג" או מרצון לפגוע במתלוננת), שיבחן את הבקשה במסגרת הוראת סעיף 108 לחסד"פ. בתוך כך עמדת המשיבה היא, שאין מקום שבית משפט זה יעיין במסמכי ענב"ל (אף כי בית המשפט המחוזי עיין בהם), כדי להפחית ככל הניתן את היקף הפגיעה במתלוננת וכיוון שכלל לא מדובר בחומר חקירה: המסמכים אינם מצויים בידי רשויות החקירה והתביעה והם אינם קשורים לליבת האישום. מדובר בטיפול שניתן לאחר מעשה ולאחר הגשת התלונה ויש להקפיד ככל שניתן על חיסיון הליך טיפולי זה. בדומה לכך נטען, כי חשיפת היומן החדש לעיון העורר תפגע קשות בצנעת הפרט של המתלוננת וכי הקטעים הרלבנטיים מתוכו כבר נמסרו לידי העורר. לבקשתי, הועבר היומן החדש לעיוני, כשבאת כוח המשיבה הדגישה כי נציגי המשיבה כלל לא עיינו בו. באשר למסמכי פלשמן נטען, כי כיוון שבינתיים תוקן כתב האישום וד"ר פלשמן הוסף לכתב האישום כעד תביעה, תקיים המשיבה בחינה מחודשת של המסמכים שהוא מחזיק בהם ותיבחן השאלה אם נוכח היותו עד תביעה מדובר בחומר חקירה שיש לעורר זכות לעיין בו. ככל שהעורר לא ישלים עם עמדת המשיבה בנדון, תהיה פתוחה בפניו הדרך להגיש בקשה בגדר סעיף 74 לחסד"פ. המשיבה מתנגדת לאפשרות שעותק של היומנים הישנים יימסר לידי העורר עצמו, שכן יש בכך להעצים את הפגיעה במתלוננת. האיזון הראוי בין האינטרסים הנוגעים לענין זה כבר נערך כאשר המשיבה הסכימה שעותק יומנים אלה יימסר לידי הסנגור ולא הגבילה את אפשרות העיון בהם (למשל על-ידי מתן זכות עיון במשרדי הפרקליטות בלבד). דיון והכרעה 7. בפרשת שיינר סקר השופט י' עמית בהרחבה את הדינים הנוגעים לסוגיות העולות בגדרו של ערר זה ואיני רואה צורך לחזור על הדברים. די אם אזכיר, לגבי חומר שאינו בידי התביעה, את ההבחנה בין חומר הנמצא "בליבת המחלוקת", ואשר צריך להיות בידי התביעה או בשליטתה (שאז בקשת העיון תידון בגדר סעיף 74 לחסד"פ), לבין חומר שגם אם הוא יכול להועיל לנאשם הוא אינו "בליבת המחלוקת" ואינו מצוי או צריך להיות מצוי בידי התביעה (שאז המסלול להביא לחשיפתו לעיני ההגנה עובר דרך סעיף 108 לחסד"פ). מכאן לבחינה פרטנית של נושאי הערר. 8. לענין היומנים הישנים: כזכור, עותק של אלה מצוי בידי הסנגור והבקשה היא שעותק נוסף יימסר לעורר עצמו. יש לדחות בקשה זו מכל וכל. לא די בכך שיומן אישי של נערה מתבגרת, שכרגיל אמור להיות סודי וכמוס אף מפני בני משפחה קרובים, כבר נחשף (בנסיבות שלא הובררו) לעיון העורר, אין להלום שעתה, לאחר שהוגשה תלונה חמורה של המתלוננת כלפי העורר, הוא יוסיף ויימצא בידיו. עצם הידיעה על כך שמסמך כה אישי ודיסקרטי שלה יימצא בידי מי שלטענתה פגע בה פגיעה קשה ביותר מהווה פגיעה קשה ובלתי מתחייבת במתלוננת. אכן, נראה שלעורר קשיים בריאותיים לא מבוטלים, אך כיוון שהוא יכול לעיין ביומנים הישנים במחיצת סנגורו, הרי שעל אף הקשיים אין בפגיעה המסוימת בהגנתו כדי לגבור על הפגיעה הקשה במתלוננת. 9. לענין מסמכי פלשמן: בסוגיה זו התייתר הערר לפחות לעת הזו, כיוון שלאחר שד"ר פלשמן הפך לעד תביעה, תיבחן המשיבה מחדש אילו ממסמכיו יסווגו על ידה כחומר חקירה. לאחר השלמת בחינה זו, ובהתחשב בעובדת היותו עד תביעה, יוכל העורר, אם ימצא לנכון, לשוב ולפנות לבית משפט קמא. לא למותר לשוב ולהזכיר כי חוות דעתו של ד"ר פלשמן כבר מצויה בידי ההגנה. 10. לענין מסמכי ענב"ל: על בסיס ההלכה הפסוקה, כפי שזו הובאה בפרשת שיינר, ובהיות מסמכים אלה תיעוד של טיפול נפשי שניתן למתלוננת לאחר האירועים לגביהם הוגשה תלונתה, אין להגדירם כחומר חקירה לגביו קיימת לעורר זכות עיון בלתי מסויגת, שהרי אינם מצויים "בליבת המחלוקת", גם אם בכוחם לסייע להגנה. בנוסף, במקרה דנא בפועל נבחנו מסמכים אלה על ידי בית משפט קמא אשר לא מצא כי יש באמור בהם כדי לתרום להגנת העורר; והעיקר - נמסרה לעורר הצהרת נציגת "מרכז ענב"ל" שלפיה במסמכים אלה לא תועדה התייחסות של המתלוננת לפגיעות מיניות שביצע בה, לכאורה, העורר, פרט לטענה בדבר חשיפת איבר מינו (כמפורט באישום הראשון). כלומר, כבר בשלב זה יש בידי ההגנה נתונים בעלי משמעות לגבי מסמכי ענב"ל, הן בבחינת מה שיש בהם והן בבחינת מה שאין בהם. במצב זה, ונוכח הפגיעה המשמעותית במתלוננת ובפרטיותה הכרוכה בעיון במסמכים שנערכו במסגרת טיפול נפשי, טיפול שניתן לאחר האירועים הנזכרים בכתב האישום, נכון יהיה להותיר את הדיון בבקשה לעיון בהם, בקשה שתסווג במקרה דנא כבקשה בגדר הוראת סעיף 108 לחסד"פ, לשלב אחר של ההליך ולשיקול דעת המותב שידון באישומים לגופם. מותב זה יוכל לשקול מכלול שיקולים ולהתחשב בנתונים שייאספו תוך כדי שמיעת המשפט כדי לבחון את מידת ההכרח שבפגיעה בפרטיות המתלוננת. התוצאה היא שיש לדחות את הערר בכל הנוגע למסמכי ענב"ל, תוך שמירת זכותו של העורר לשוב ולהגיש לגביהם בקשה במסגרת סעיף 108 לחסד"פ במועד בו ניתן יהיה להגיש בקשה זו בהתחשב בשלב הדיוני אליו יגיע ההליך העיקרי. נוכח ניתוב המסלול בענין מסמכי ענב"ל לסעיף 108, גם אין למעשה לעורר זכות ערר בנדון. אלא מחמת העובדה שבהליך בבית משפט קמה שררה אי בהירות באשר למסלול הדיוני שבגדרו הוגשה הבקשה, לא ראיתי להסתפק בטענת הסף בדבר העדר זכות ערר. זאת ועוד - היה ותוגש בקשה בענין מסמכי ענב"ל במסגרת סעיף 108 לחסד"פ, לא תעמוד לעורר לרועץ קביעתו של בית המשפט המחוזי בדבר העדר הרלבנטיות שבמסמכים. ענין זה יישקל, כאמור, על ידי המותב שידון בתיק העיקרי לרקע מכלול הנתונים שיהיו בידיו. בנסיבות אלה גם לא ראיתי צורך לעיין בעצמי במסמכי ענב"ל. 11. על מנת שניתן יהיה להכריע בערר המתייחס ליומן החדש שהוגש לעיוני על ידי המשיבה, מתבקש בא כוח העורר למסור לעיוני את העמודים מתוך יומן זה אותם קיבל לעיון. לאחר קבלת חומר זה ניתן יהיה לבחון האם היומן כולל נתונים נוספים הנדרשים להגנת העורר ושיכולים להיחשב כחומר חקירה (בג"ץ 9264/04 מדינת ישראל נ' בית משפט השלום בירושלים, פ"ד ס(1) 360, 389 (2005)). סיכום 12. בעניין היומנים הישנים, מסמכי פלשמן ומסמכי ענב"ל - הערר נדחה, בכפוף להערות המפורטות בגוף ההחלטה דנא. בא כוח העורר יגיש עד ליום 4.8.2014 את העתקי חלקי היומן החדש שנמסרו לעיונו ותינתן החלטה משלימה בעניין הערר הנוגע ליומן זה. משפט פלילימסמכיםעבירות מיןזכות העיוןשאלות משפטיות