בקשה להארכת מועד לתשלום האגרה והפקדת העירבון

בקשה להארכת מועד לתשלום האגרה והפקדת העירבון ערעור על החלטת הרשמת ל' בנמלך (רע"א 433/14 - י"א) מיום 10.6.2014, במסגרתה דחתה את בקשת המערערים להארכת מועד לתשלום האגרה והפקדת העירבון שנקבע בהליך העיקרי. המערערים פתחו בהליך העיקרי, בקשת רשות לערער על החלטה אחרת, שניתנה לאחר מתן פסק הדין בעניינם בבית המשפט המחוזי, ביום 17.1.2014. בשל סיבות שונות, הקשורות בהתנהלות שני הצדדים, החלטה בבקשה לפטור מתשלום אגרה ומהפקדת עירבון ניתנה רק ביום 27.4.2014 (רע"א 433/14 - א'). בהחלטה, שדחתה את הבקשה לפטור מתשלום אגרה והפחיתה את העירבון לסך של 4,500 ש"ח, נקבע שהאגרה והעירבון ישתלמו ויופקדו תוך 21 יום מיום המצאת ההחלטה למערערים. הסכומים האמורים לא השתלמו עד היום. בין לבין, הגישו המערערים שתי בקשות. הראשונה, מטרתה הקטנת הסכום להפקדה (שנדחתה בהחלטת הרשמת רע"א 433/14 - ז', מיום 19.5.2014) והשנייה, מטרתה הארכת מועד התשלום וההפקדה, שההחלטה הדוחה אותה היא מושא ערעור זה. בהחלטתה, הרשמת ציינה כי לא הוצג כל טעם לבקשת הארכת המועד, וממילא כיוון שההחלטה מיום 27.4.2014 הומצאה למבקשים ביום 1.5.2014, היו הם צריכים להיערך לתשלום וההפקדה. עוד ציינה הרשמת כי יש לתת משקל לזמן שעבר מאז פתיחת ההליך, ואישרה למערערים לשלם ולהפקיד הסכומים עד ליום 18.6.2014. מכאן הערעור שלפניי, שהוגש ביום 18.6.2014 - היום האחרון לתשלום וההפקדה על פי החלטת הרשמת. בערעור זה טוענים המערערים טענות חדשות. לטענתם, בהליך חדש שפתחו בבית המשפט המחוזי בחיפה (רע"א 6612-06-14) ניתנה החלטה ביום 12.6.2014 (סגנית הנשיא ש' וסרקרוג) שמחייבת אותם בהפקדת ערובה של 6,000 ש"ח תוך עשרה ימים, ואין הם יכולים לעמוד בשתי ההפקדות האמורות. עוד הם טוענים כי אם ההליך האמור בבית המשפט המחוזי יצלח, יתייתר ההליך העיקרי דנא. דין הערעור להידחות. לא מצאתי פגם המצדיק התערבות בהחלטת הרשמת. כידוע, שיקול דעתו של הרשמת רחב, ולא בנקל תתערב בו ערכאת הערעור (ראו: בש"א 5814/12 ליברוב נ' בית חולים אלישע (14.8.2012); בשג"ץ 8760/12 ואן קול נ' גנות (5.5.2013)). החלטת הרשמת ניתנה ביום 10.6.2014 על סמך הבקשה שהייתה לפניה (והוגשה ביום 30.5.2014). המערערים מצידם פתחו הליך בבית המשפט המחוזי שעשוי לייתר כלל את הדיון בבית המשפט זה. ההחלטה אליה הם מפנים עתה ניתנה ביום 12.6.2014, אך את ערעורם הגישו רק שישה ימים אחר כך, במועד האחרון האפשרי לתשלום. התנהלות זו אינה מקובלת בלשון המעטה. אציין גם כי ביום 22.5.2014 הוגשה לבית משפט זה לפיה עורך הדין קיבל על עצמו את ייצוג המערערים בהליך העיקרי. לא הובהר מדוע המערערים הגישו את הערעור בעצמם, והתנהלות זו ודאי וודאי אין לקבל כאשר הם מיוצגים. מעבר לכך שההתנהלות אינה ראויה, הרי שהחלטת בית המשפט המחוזי לא הובאה כלל בפני הרשמת (ולא בכדי - ההליך עצמו נפתח לאחר הגשת הבקשה להארכת מועד). בנסיבות אלה ההליך המקובל והנכון הוא בקשה לעיון חוזר, אם כי ספק בעיני אם התנהלות זו הייתה מסייעת למערערים. כלל הוא כי ערכאת הערעור לא תידרש לראיות שלא היו בפני הערכאה הדיונית, אך לפנים משורת הדין, עיינתי בהחלטה. ההחלטה לא מסייעת להבהיר כיצד יוכלו המערערים לשלם ולהפקיד את הסכומים האמורים ביום 10.7.2014 דווקא, ונראה על פני הדברים כי מדובר בדרך נוספת לדחות את התשלום וההפקדה (דרכים אלה אינן זרות למערערים, כפי שעולה מהחלטת הרשמת מיום 27.4.2014 ומעיון בתיק). סוף דבר, הערעור נדחה. המערערים ישלמו האגרה ויפקידו העירבון עד ליום 23.6.2014. דחיות נוספות לא תתאפשרנה. במידה ולא יעשו כן, התיק יועבר ללשכת הרשמת לשם הכרעה בשאלת הדחייה או המחיקה לפי מין העניין. הארכת מועדאגרה