תביעה אישית נגד רואה חשבון שהגיש חוות דעת בעניין מזונות

תביעה אישית נגד רו"ח שהגיש חוות דעת בעניין מזונות ערעור על החלטת הרשם ג' לובינסקי מיום 2.11.2014 בבש"א 7295/14 במסגרתה דחה הרשם בקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור. ביום 8.12.2013 ניתן פסק דין על-ידי בית המשפט לתביעות קטנות בירושלים (ת"ק 39926-06-13) בו נדחתה תביעתו של המערער כנגד רואה חשבון אשר הגיש חוות דעת בעניין מזונות שעל המערער לשלם. ביום 29.5.2014 נדחתה בקשת רשות הערעור של המערער בבית המשפט המחוזי בירושלים (רת"ק 18332-10-14). ביום 30.10.2014 הגיש המערער בקשת הארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור לבית משפט זה, אשר נדחתה בהחלטתו של הרשם ג' לובינסקי מיום 2.11.2014. הרשם ציין בהחלטתו כי החלטת בית המשפט המחוזי הומצאה למערער ביום 15.7.2014 וזה הגיש את בקשת ההארכה חודש ימים לאחר המועד הקבוע בדין. כן ציין הרשם, כי בקשת רשות הערעור עצמה אף לא צורפה לבקשה. הרשם קבע כי לא ניתן פירוט כלשהו בדבר המאמצים שעשה המערער כדי לברר מהו המועד הקבוע בדין, ומשכך אין מדובר בטעות שבדין אשר עשויה להוות "טעם מיוחד" להארכת מועד. עוד קבע הרשם, כי בכל הנוגע לסיכויי ההליך, ניכר כי ניצבת בפני המערער משוכה גבוהה בשל העובדה שרשות ערעור ב"גלגול שלישי" ניתנת רק במקרים בהם מתעוררת שאלה משפטית בעלת חשיבות עקרונית, קל וחומר כאשר מדובר בהליך שתחילתו בבית המשפט לתביעות קטנות. מכאן הערעור שלפניי. המערער טוען כי הייתה בכוונתו להגיש את בקשת רשות הערעור לבית משפט זה ביום 23.10.2014 או אז הוסבר לו במזכירות כי המועד להגשה הוא עד 30 ימים ולא עד 45 ימים כפי שסבר. לשיטתו, מדובר בטעות שנעשתה בתום לב, עקב אי הבנתו שנבעה מכך שאינו מיוצג. עוד טוען המערער, כי הקביעה של הרשם בעניין סיכויי הערעור מבלי שעיין בבקשת רשות הערעור עצמה היא בלתי סבירה. כן מוסיף המערער וטוען, כי בבקשת רשות הערעור שהגיש לבית המשפט המחוזי הוא שטח את טענותיו על 31 סעיפים ובבקשה המוגשת לבית משפט זה אף על 54 סעיפים. לטענת המערער מדובר בעניין בעל חשיבות ציבורית והוא מידת הזהירות והאחריות של המומחה בהכנת חוות דעת מקצועית. דין הערעור להידחות. כנקודת מוצא שמורה התערבותה של ערכאת הערעור בשיקול הדעת הרחב הנתון בידי הרשם למקרים חריגים (ראו למשל: בש"א 7622/12 לוי נ' מנורה חברה לביטוח בע"מ (11.11.2012)). לא מצאתי פגם המצדיק התערבות בהחלטת הרשם. המערער לא הציג תשתית עובדתית חדשה בעניינו ובבקשתו הוא חוזר על טענותיו כפי שהועלו בפני הרשם, ללא כל שינוי מהותי המצדיק סטייה מהחלטתו. החלטת הרשם מנומקת דייה, תוך שמפורט בה מדוע אין המערער זכאי להארכת מועד. כמו כן, כלל נקוט בידינו הוא כי יש לעמוד במועדים הקבועים בדין וכי המבקש לסטות מכלל זה בדרך של פניה אל בית המשפט בבקשה להארכת מועד, נדרש לבסס טעם מיוחד לכך (ראו: תקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984; ולמשל: רע"א 1778/07 עופר נ' דיין (27.2.2007)). טעם מיוחד יכול ויבוסס בהסתמך על אינטרס פנימי, של מבקש הבקשה, או על אינטרס ציבורי (ראו: בש"מ 6229/11 דון יחיא נ' הועדה המקומית לתכנון ולבניה, חיפה, פסקאות 9-8 (10.1.2012) (להלן: פרשת דון-יחיא)). טענת המערער המרכזית היא לקיומה של טעות בדין. במסגרת זאת, יש לבחון האם "הוכיח בעל דין שהטעות שבדין שהובילה לאיחור בהגשת הבקשה היא טעות שאדם סביר היה יכול להיקלע אליה, ייטה בית המשפט לקבל בקשה להארכת מועד" (פרשת דון-יחיא, פסקה 8). דומני כי המערער, על אף היותו בלתי מיוצג ואף על אחת כמה וכמה משכך, נדרש היה לבחון את המועד הקבוע בדין להגשת רשות ערעור, ולא להמתין לגילוי זה בעת ההגשה. כך היה עושה אדם סביר לו נקלע למצבו, ועל כן איני מקבל את טענתו זו. באשר לטענה כי שגה הרשם משקבע את סיכויי הערעור מבלי לעיין בבקשת רשות הערעור, אשר כוללת 54 סעיפים, הרי שאין משמעות למספר הסעיפים וכל שציין הרשם בהחלטתו הוא שקיימת משוכה גבוהה בבקשות רשות ערעור ב"גלגול שלישי" אשר גלגולן הראשון החל בבית המשפט לתביעות קטנות. אכן, מתחם התערבותו של בית משפט זה מצומצם במקרים אלו. במקרה זה, לא מתעוררת שאלה משפטית בעלת חשיבות עקרונית החורגת מעניינו של המערער. שאלת מידת הזהירות והאחריות לה נדרש מומחה בהכנת חוות דעת מקצועית מקומה בתיק העיקרי, אשר נדחה, ולא בבקשת רשות ערעור על בקשה להארכת מועד שנדחתה וממילא אינה מעלה שאלה עקרונית. מעבר לצורך יצוין, כי אף אם מקומה היה בהליך זה, ספק אם אכן מתעוררת שאלה משפטית עקרונית שטרם הוכרעה בסוגיה זו. סיכומם של דברים, הערעור נדחה. מיסיםרואה חשבוןמזונותתביעה אישיתחוות דעת