האם יש קשר בין טרשת נפוצה לתאונת דרכים ?

האם יש קשר בין טרשת נפוצה לתאונת דרכים ? רקע 1. ביום 21.4.08 נפגע התובע בתאונת דרכים, שהוכרה כתאונת עבודה. הפגיעה שהוכרה הייתה פגיעה בצוואר. הטענה להתפרצות והחמרה של מחלת הטרשת הנפוצה נדחתה מטעמים של העדר קשר סיבתי . 2. ביום 22.4.09 הגיש התובע תביעתו לבית דין זה ובה עתר להכיר בכך שהחמרת מחלת הטרשת הנפוצה היא תוצאה של פגיעה בעבודה. 3. ביום 7.7.09 הגיעו הצדדים - עורכי דין תאונות דרכים, במסגרת ההלכים המוקדמים, להסכמה דיונית על מינוי מומחה רפואי יועץ לבית הדין, על יסוד העובדות המוסכמות כדלקמן: "א. התובע, יליד 23.8.1959 , נשוי ואב לשני ילדים בגירים. ב. התובע עבד בכל המועדים הרלוונטיים בתפקיד טכנאי תקשורת בחברת תדיראן טלקום שירותי תקשורת בע"מ. ג. התובע סובל ממחלת טרשת נפוצה מזה מספר שנים. ד. ביום 21.4.08 היה התובע מעורב בתאונה בדרך מעבודתו לביתו, כאשר רכב שנסע לפניו עצר בפתאומיות. התובע נאלץ לבלום בלימת חירום את הרכב ואופנוע שנסע אחריו במהירות גבוהה התנגש ברכב בעוצמה רבה. ה. עקב התאונה טופל התובע בבית החולים בלינסון ובמסגרת קופת חולים". 4. ביום 20.5.10 ובהתאם להסכמת הצדדים מונה פרופ' אבינועם רכס כמומחה רפואי יועץ לבית הדין (להלן - המומחה). למומחה הועברו שתי שאלות, כדלהלן: "א. האם חלה החמרה במצבו הרפואי של התובע מבחינת הטרשת הנפוצה? ב. האם ניתן לייחס החמרה זו לתאונה או שמא להתפתחות הטבעית של המחלה?" 5. ביום 2.6.10 השיב המומחה לשאלות בית הדין כך: "על פי תיאור העובדות מדובר בתאונת דרכים מיום 21.4.08 בה התנגש אופנוע ברכב שבו נהג התובע. התובע עצמו לא נפגע ולא נזקק לטיפול רפואי כלשהו עקב התאונה אלא עבר מצב של "סטרס קשה" בלבד, ללא פגיעות פיזיות, למעט כאב צוואר ואבחנה של "צליפת שוט" ללא ממצא קליני מתועד בבדיקה. קיים נייר עמדה של האיגוד הנוירולוגי האמריקאי (AAN) הטוען כי אין הוכחה מדעית כי קיים קשר בין דחק נפשי או חבלה פיזית לבין הופעת או החמרת טרשת נפוצה. בתיעוד רפואי שנשלח אלי לא מצאתי כל סטטוס נוירולוגי שנקבע ע"י רופא מומחה בנוירולוגיה ממועד הקודם לתאונה. כל הרישומים הנוירולוגיים הקיימים בתיק הינם לאחר מועד התאונה. לא ברור לי על סמך אלו ממצאים קליניים ומעבדתיים נקבעה האבחנה של טרשת נפוצה - מתי נקבעה אבחנה זו, מה היה מהלך המחלה במרוצת השנים ואילו טיפולים קיבל, אם בכלל, בשל כך. בהיעדר מידע כזה אני מקווה להשיב באופן מלא ושלם לשאלת בית המשפט. לדעתי החבלה הפיזית בצוואר הייתה קלה ביותר והיא לא יכולה הייתה לגרום להחמרת המחלה". 6. ביום 14.12.10 הועברו למומחה שאלות הבהרה, עליהן השיב המומחה ביום 16.1.11. להלן השאלות והתשובות: א. מצ"ב מסמכים רפואיים מב/1 ומב/2 שקדמו לתאונת הדרכים. האם לאור האמור במסמכים אלה תשתנה חוות דעתך? אנא נמק עמדתך. "א. קראתי את התיעוד הרפואי הנוסף שנשלח אלי כעת. על פי תיעוד זה נראה כי התובע אובחן כסובל מטרשת נפוצה קודם לתאונה אף שבסיס הנתונים לעניין זה דל מאוד ואינו ניתן לכן לביקורת מקצועית. מ"ב 1: על פי תעודה רפואית של רופאת המשפחה בשירותי בריאות כללית נרשם כי התובע אובחן ב 02/2001- כסובל מטרשת נפוצה. אין גם במסמכים הנוספים האלו כל פירוט בדבר הסימפטומים, הסימנים או בדיקות המעבדה שהביאו לאבחנה זו. לא תועד היכן היה במעקב נוירולוגי בשל מחלתו והאם קיבל טיפול ספציפי למחלתו. סבל .Cyclosporin- ו Prednison- וקבל טיפול ב (UVEITIS) בנסוף מדקלת בעיניים. מ"ב 2: אין במסמך זה, שניכתב על ידי ד"ר מרמלשטיין, כל סטטוס נוירולוגי של התובע קודם לתאונה ואין גם כאמור לעיל כל מידע כיצד ועל סמך מה נקבעה אבחנה זו. את פרק סיכום והמלצות אינני יכול לקרוא ובמיוחד את המילים הקריטיות ביותר מאחר והקטע סומן ככל הנראה ב - Marker צבעוני אשר בצילום נראה שחור. אינני מסכים - לדעתו בדבר החמרת המחלה לאחר התאונה. לעניין זה נא ראה בהמשך. מ"ב 3: תוצאת בדיקת CT של ע"ש צווארי מיום 18.11.2008 עם בלטי דיסק ללא לחץ על חוט השדרה ולכן אין הם רלוונטיים מבחינה נוירולוגית. מ"ב 4: תעודה מאת פיזיותרפיסטית. נימול בצורת "כפפות וגרביים" אופייני לפגיעה בעצבים ההיקפיים ואינו רלוונטי לתיאור התאונה. מ"ב 5: אין בהחלטת הוועדה הרפואית של המ.ל.ל. ציון סעיף נכות. לפיכך גם אינני יודע בגין מה ניתנה לו נכות קבועה של 5%". ב. מצ"ב מסמכים רפואיים מב/ 3 ו- מב/ 4 המתייחסים לפגיעות של התובע בתאונת הדרכים, וכן מסמך מב/ 5 בו נקבעו נכויות על ידי המוסד לביטוח לאומי. האם לאור מסמכים אלה תשתנה חוות דעתך? אנא נמק עמדתך. "ראה סעיף א. לעיל". ג. אנא ציין האם קיימות אסכולות בתחום חקר הטרשת הנפוצה, לרבות עדכניות, בדבר קשר בין פגיעה פיסית ומצב של סטרס עקב תאונה/אירוע לבין החמרה של טרשת נפוצה או פריצתה. ד. האם מוכרת לך קביעת ועדה של האקדמיה האמריקאית לנוירולוגיה לפיה 'הקשר בין לחץ נפשי והופעת טרשת נפוצה או החמרתה נחשב אפשרי'? "לעניין הטענה כי קיים קשר בין חבלה גופנית או נפשית לבין הופעת או החמרת טרשת נפוצה ברצוני לציין כי לדעתי אין כל קשר שכזה. כך גם הבעתי את דעתי בעבר במספר חוות דעת רפואיות אותן כתבתי. לביסוס עמדה זו אני מבקש, באופן יוצא דופן ובשל זהות הדעה, להשתמש בסקירת ספרות אותה ערך לאחרונה פרופ' מנחם שדה, המנהל בדימוס המחלקה הנוירולוגית בבית החולים "וולפסון" לבקשת קצין התגמולים במשרד הביטחון. קבלתי את הסכמתו לשימוש בחוו"ד דעת זו וערכתי בה שינויים אחדים". 7. ביום 19.9.11 ניתן פסק דינו של בית דין זה (הנשיא מיכאל שפיצר) ולפיו נדחתה עתירת התובע כי בית הדין יכיר בהחמרה בטרשת הנפוצה כהחמרה שהיא תוצאה של פגיעה בעבודה משני טעמים חליפיים: הטעם הראשון - כעולה מהחוק ומהלכת זכי מזרחי (דב"ע נב/ 0-27 יצחק זכי מזרחי נ' המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כה 49) שכן חוק הביטוח הלאומי מפריד בין סמכות פקיד התביעות לבין סמכות הועדה הרפואית. פקיד התביעות מוסמך להכיר באירוע מסוים כאירוע של פגיעה בעבודה ומכאן שמוסמך הוא לאשר או לדחות את תשלום דמי הפגיעה בגינו. משהוכר אירוע כאירוע של פגיעה בעבודה מי שמוסמך לקבוע האם מצב רפואי עולה כדי דרגת נכות והאם יש קשר סיבתי בין אותו מצב רפואי לבין תאונת העבודה היא הוועדה הרפואית. במקרה שלנו פקיד התביעות הכיר בתאונה כאירוע של פגיעה בעבודה ואף אישר את מלוא ימי אי הכושר. מכאן, שמעתה והלאה - הסמכות לקבוע האם יש קשר סיבתי בין מצבו הרפואי של המבוטח לבין התאונה מסור לוועדה, ולכן מלכתחילה היה מקום לדחות את התביעה על הסף. הטעם השני הוא לגופו של עניין - עיון בחוות הדעת של המומחה מוביל למסקנה חד משמעית כי לא הוכח הקשר הסיבתי בין התאונה לבין ההחמרה. חוות הדעת מקיפה, ברורה והחלטי ולא ניכר בה שהמומחה התבצר בעמדותיו, אלא נימק עמדתו בשים לב למומחיותו. המומחה התייחס גם למחקר מבית חולים כרמל והסביר מדוע אין במחקר זה כדי לשנות מדעתו. 8. חרף האמור, החליט בית הדין שלא לדחות את התביעה בקובעו: " ... לטעמנו בנסיבותיו המיוחדות של מקרה זה התוצאה היא לא (הכוונה לנעילת שערי הועדה מהדרג הראשון בפני התובע - ש.ט) -שכן, הנתבע תרם את תרומתו ל'בלבול' שחל בניהול ההליך. מצופה מהנתבע כמי שבקי טוב יותר מהמבוטח (הגם שהוא מיוצג) כי יאיר את עיני המבוטח למצב שנוצר ויסיר את המכשול בפני העיוור.... לטעמנו נסיבותיו המיוחדות של מקרה זה ולמען הסר ספק, יש להחזיר את עניין הטרשת הנפוצה לוועדה מדרג ראשון על מנת שזו תיתן דעתה באופן פוזיטיבי לטענות התובע לפיהן הטרשת הנפוצה החמירה כתוצאה מהתאונה". 9. על פסק דין זה, הגיש המוסד לביטוח לאומי ערעור לבית הדין הארצי לעבודה (עב"ל 4902-11-11) אשר נתן תוקף של פסק דין להסכמת הצדדים כדלקמן: "לאור תוצאת פסק הדין מושא הערעור שבפנינו, לפיה, לכאורה, התקבלה תביעת המשיב להחזיר את עניינו לוועדה הרפואית על מנת שתדון בקשר שבין התאונה בעבודה להחמרת מחלת הטרשת הנפוצה, המשיב לא הגיש ערעור על קביעת בית הדין האזורי כי חוות דעתו של פרופ' רכס מקובלת עליו, ולאורה נקבע כי לא הוכח קשר סיבתי בין התאונה למחלת הטרשת. במהלך הדיון הובהר לצדדים כי יש בעיה עם תוצאת פסק הדין בכל הקשור להחזרת עניינו של המשיב לוועדה הרפואית, זאת לאור העובדה שנבחר מסלול של ניהול התביעה בבית הדין. על מנת שלא למנוע מהמשיב את יומו בבית הדין, מוצע להחזיר את התיק לבית הדין האזורי על מנת לאפשר למשיב להעלות טענות כנגד חוות הדעת של פרופ' רכס, בכל הקשור לקיומה של אסכולה רפואית אחרת המחייבת לטענת המשיב מינוי מומחה נוסף. לצורך הוכחת קיומה של אסכולה, על המשיב לפעול בהתאם לאמות המידה כפי שנקבעו בפסיקה". 10. בעקבות אותה החלטה הוגשה הבקשה דנן, במסגרתה מבקש התובע לפסול את חוות הדעת של פרופ' רכס ולמנות מומחה אחר במקומו. לטענת התובע מעיון בחוות הדעת, הקצרצרה, עולה כי המומחה שולל עקרונית קטגורית ובצורה גורפת, כל קשר בין אירוע חיצוני הגורם לחבלה או פגיעה כלשהיא, בין גופנית ובין נפשית, מחד גיסא, לבין החמרה של מחלת הטרשת הנפוצה מאידך גיסא, ללא קשר לשאלה מיהו המטופל ומה אופי פגיעתו. המומחה אף לא התייחס לכל תיעוד רפואי לרבות לא לזה של ד"ר מרמלשטיין - נוירולוג מומחה ושם את כל יהבו בנייר עמדה אמריקאי. כמו כן לתובע לא נערכה בדיקה רפואית כלל. התובע טוען כי קיימת אסכולה רפואית שונה מגישתו של פרופ' רכס הבאה לביטוי במחקרים רבים (ואשר צורפו כנספחים לבקשתו). 11. הנתבע מתנגד לבקשה, כאשר לטענתו על פי הנחיית בית הדין הארצי על התובע להוכיח אסכולה נגדית כביכול על פי מבחני הפסיקה אשר לכל היותר אם תתקבל על ידי בית הדין, ימונה מומחה נוסף. מכל מקום לשיטת הנתבע יש לקבל את עמדתו של פרופ' רכס בשאלה האם דעתו משמשת אסכולה. דיון והכרעה 12. נושא מינויים של מומחים יועצים רפואיים על ידי בית הדין מוסדר בהנחיות נשיא בית הדין הארצי, בנושא זה (להלן: "ההנחיות"). סעיף 18 להנחיות מתייחס למינוי מומחה אחר, ומבהיר כי: "מינוי מומחה אחר משמעו פסילת חוות דעת המומחה שמונה. לא על נקלה יינקט צעד כאמור, אלא נדרש טעם ממשי לפסילה; בעיקרו של דבר, הטעמים למינוי מומחה אחר דומים לטעמים בגינם מחליט בית הדין על החזרת עניינו של מבוטח לוועדה רפואית לעררים שתשב בהרכב חדש. בין הטעמים למינוי מומחה אחר: ככל שבית הדין מוצא כי המומחה חרג בחוות דעתו מהעובדות שנקבעו על ידי בית הדין למרות ששימת הלב הופנתה בשנית לנסיבות העובדתיות; ככל שהמומחה מתנגד לאסכולה הרפואית עליה מבוססת פסיקת בית הדין לעבודה בתחום הפגימה הרלוונטי; ככל שנפל פגם אישי במומחה; או מטעם אחר שירשם". מעיון בחוות דעתו של פרופ' רכס עולה, כי לא התקיימו בענייננו אף אחת מן הנסיבות המצדיקות פסילת חוות הדעת לחלוטין ומינוי מומחה אחר במקומו כבקשת ב"כ התובע. אף התובע לא מצביע על אחת מהעילות המנויות לעיל המאפשרות מינויו של מומחה אחר. אף פסק דינו של בית הדין הארצי בעקבותיו הוחזר עניינו של התובע לבית דין זה, קבע כי התובע רשאי לטעון למינוי מומחה נוסף ולא אחר. 13. סעיף 17 להנחיות קובע כי: "בית הדין רשאי למנות מומחה נוסף ככל שמצא כי בחוות דעת המומחה לא ניתן מענה לכל השאלות שהוצגו, והן חיוניות להכרעה בהליך; או שנראה לבית הדין שהמומחה דוגל באסכולה המחמירה עם הנפגע בהשוואה לאסכולה אחרת, מקלה יותר; או שנדרש תחום מומחיות נוסף לבחינת אותה פגימה; או מטעמים מיוחדים אחרים שיפורטו בהחלטתו". ההלכה היא כי מינוי מומחה נוסף לא יעשה כדבר שבשגרה אלא רק כאשר תחושת השופט היושב לדין הינה כי אין בידו להכריע במחלוקת שבהליך שבפניו בהסתמך על חוות דעתו של המומחה הרפואי שמונה (רע"א 337/02 רונית מזרחי נ. כלל חברה לביטוח בע"מ ואח' פד"י נו' (4) 673). הכלל הוא כי יש להסתפק במומחה אחד. 14. התובע טוען כי המומחה דוגל באסכולה מחמירה בהשואה לאסכולה אחרת מקלה יותר. לאחר שקילת טענות הצדדים הגעתי לכלל מסקנה, כי גם אם יש ספק בדבר, הרי יש לקבל את בקשת התובע ולמנות מומחה רפואי נוסף על מנת שיחווה דעתו בדבר מצבו הרפואי. ציינתי, כי מדובר בספק אם בנסיבות הענין יש למנות מומחה רפואי נוסף בשל טענה לאסכולה נוספת וזאת לאחר עיון בפסק דינו של בית הדין המשפט העליון ברע"א 2071/11 אופיר קופרמן נ' קצין התגמולים משרד הביטחון מיום 3.9.13 וכן בפסקי הדין של בית הדין הארצי לעבודה בבר"ע 105/09 יגאל איילון נ' המוסד מיום 3.5.09 ובר"ע 34033-12-12 גלובקוב גריגורי נ' המוסד מיום 24.1.13. עם זאת, בנסיבות הענין, כמפורט להלן, החלטתי על מינוי של מומחה נוסף. בתשובתו לשאלה מ"ב 5(ג) קובע המומחה: "לעניין הטענה כי קיים קשר בין חבלה גופנית או נפשית לבין הופעת או החמרת טרשת נפוצה ברצוני לציין כי לדעתי אין כל קשר שכזה. כך גם הבעתי את דעתי בעבר במספר חוות דעת רפואיות אותן כתבתי". עולה איפוא, כי המומחה הרפואי נוקט בגישה השוללת קטגורית קיומו של קשר סיבתי בין החמרה או התפרצות של טרשת נפוצה לבין מצבי מתח, חרדה וסטרס נפשי. היות ומדובר בשלילה קטגורית של קשר כלשהו בין מצב נפשי לבין החמרה של מחלת הטרשת הנפוצה, הגעתי למסקנה שמן הראוי לקבל השקפה רפואית נוספת וכי יש למנות מומחה רפואי נוסף. מסקנה זו מקבלת משנה תוקף נוכח המאמרים הרפואיים שצורפו לבקשת התובע והמצביעים על קשר בין עליה במתח הנפשי לבין התקפי טרשת נפוצה, ונוכח פסק דינו של בית משפט השלום בחיפה בת"א 6961/05 דוד כספר נ' הפניקס חברה לביטוח, מיום 4.3.09 מאמץ את מסקנותיו של המומחה כי קיים קשר סיבתי בין התפתחות מחלת הטרשת הנפוצה לבין מצב strss כמו גם את הסבריו כי קיימות דעות שונות באשר לקשר שבין stress לבין התפתחות המחלה. יובהר, כי למרות הלכת בית הדין לפיה מינוי מומחה נוסף לא יינתן כדבר שבשגרה הרי שהדבר נחוץ כדי למנוע עיוות דין מהתובע וכדי ליתן תשובה מלאה, ברורה ומספקת לשאלות החיוניות למתן פסק דין ועל מנת שלבית הדין לא יהיה ספק בקביעתו. עם זאת יודגש, כי אין במינוי המומחה הנוסף כדי לשלול או לבטל את הקביעות שנכללו בחוות דעתו של המומחה הראשון ובית הדין ייתן משקל מתאים לשתי חוות הדעת במסגרת פסק הדין. טרשת נפוצהתאונת דרכיםשאלות משפטיות