ניכוי מצב קודם בתחום האורטופדי בית הדין לעבודה פסק כדלקמן: 1. הנמקת הוועדה, בכל הנוגע למסמכים ולנתונים ששימשו בסיס להחלטתה בדבר ניכוי מצב קודם, לוקה בחסר. הוועדה החליטה, כי נכותו האורטופדית של המערער הינה בשיעור 20%, לפי סעיף ליקוי 37(5)(ב). מנכות זו נוכו 10% נכות בגין מצב קודם. 2. על פי ההלכה הפסוקה, רק אם אובחנו ממצאים מוכחים קודמים לתאונת העבודה, התואמים סעיף מסעיפי הליקוי, תהא הוועדה רשאית לנכות מאחוזי הנכות בגין מצב קודם. ראו : דב"ע (ארצי) נז/33 - 01 יעקבי - המוסד לביטוח לאומי (1998). 3. בדב"ע (ארצי) נז/01-6 קנסטיני - המל"ל (1998), נדרש בית הדין הארצי לעבודה לשאלת יישום ההלכה הפסוקה בעניין ניכוי מצב קודם, בזו הלשון: "הנכות שנוכתה במקרה זה מהנכות הכוללת היא נכות לפי סעיף 37. 7(א) למבחנים, כלומר, נכות המעידה על הגבלה קלה בתנועות עמוד השדרה המותני. כאבים וטפולים כשלעצמם אינם מעידים לכאורה בהכרח על הגבלה קלה בתנועות עמוד השדרה המותני, ואינם כשלעצמם הענין מוחזר איפוא לוועדה, שתסביר כיצד "תרגמה" את הרישום בדבר טיפולים וכאבים בשנים שונות ולא רצופות לקביעה חד משמעית של הגבלה קבועה קלה בתנועות עמוד שדרה מותני קודם לתאונה מקנים אחוזי נכות". 4. בענייננו, הצביעה הוועדה על תיעוד ביחס לתאונת דרכים עם צליפת שוט שעבר התובע בשנת 1988, ועל שתי בדיקות משנת 1991. הוועדה מפרטת, כי המסמכים מתארים כאבים של המערער ופגיעה בתחושה בידו. הצדק עם המערער, כי הוועדה אינה מצביעה על תיעוד המציין מפורשות הגבלת תנועה בעמוד השדרה וכן אינה מצביעה על תיעוד ממועד הסמוך לפני תאונת העבודה נשוא הדיון. כמו כן, המערער הציג בפני הוועדה מסמך משנת 1999, המעיד על תנועות חופשיות בעמוד השדרה, והוועדה בחרה שלא להתייחס למסמך. 5. משמע, הוועדה לא הצביעה על תיעוד המעיד באופן ברור על הגבלות תנועה ערב מועד תאונת העבודה שעבר התובע. בנסיבות אלה, לו היה התובע נבדק במועד זה, ספק רב אם היתה מוענקת לו נכות בהתאם לסעיף הליקוי 37(5), שעניינו הגבלות תנועה בעמוד השדרה הצווארי. 6. לפיכך, נפל פגם בהחלטת הוועדה, בתחום האורטופדי.מצב קודם