עובדת זרה הועסקה בתנאים מחפירים ונשללו ממנה זכויות

עובדת זרה הועסקה בתנאים מחפירים ונשללו ממנה זכויות הכרעה 8. אקדים ואומר כי עדותה של התובעת, אף שהיתה מבולבלת משהו עשתה רושם מהימן. אנו מעדיפים את עדותה בעניינים שיפורטו להלן על פני עדות הנתבעות. 9. עולה מהראיות כי מדובר במקרה קיצוני בו הועסקה התובעת בתנאים מחפירים ונשללו ממנה זכויות קוגנטיות. התובעת עובדת זרה מסרילנקה הובאה מירדן על ידי בני המשפחה של הקשישה - נתבעת מס' 2. התרשמנו כי ההתייחסות לתובעת היתה כאל שפחה והיא נדרשה לעשות כל מלאכה לה נצרכו בני המשפחה המורחבת. התובעת שימשה למעשה סוכנת בית של הקשישה - נתבעת מס' 2 , במקביל נדרשה לעבוד עבור בני המשפחה המורחבת שגרו בסמוך (ראה סעיף 4 עד 12 לתצהירה). 10. היקף העבודה של התובעת בטיפול בנתבעת מס' 2 ובבני המשפחה שפקדו את הבית היה למצער, בהיקף של משרה מלאה. נציין כי אישור להעסיק עובד זר כמטפל בקשיש, ניתן כאשר נדרשת עבודה בהיקף של משרה מלאה בדרך כלל. בכל אופן בענין זה די לנו בעדותה של התובעת ותיאורה את היקף הטיפול שטיפלה בקשישה. לנוכח זאת אנו קובעים כי התובעת עבדה בהיקף של משרה מלאה בטיפול בנתבעת מס' 2.תקופת העבודה של התובעת היתה מחודש 8/04 כשהחלה לעבוד ברמאללה ועד סיום עבודתה שהיה ביום 19.9.10., דהיינו 73 חודשי עבודה. 9. עוד עולה מהראיות כי דרכונה של התובעת שהיא עובדת זרה הוחזק שלא כדין בידי בני משפחת הנתבעות (סעיף 12 - 13 לתצהירה). נאסר עליה תקופות מסוימות ליצור קשר עם מהגרי עבודה מארצה סרילנקה ואף נמנע ממנה ללכת להתפלל בכנסיה (סעיף 12 לתצהירה). בסופו של יום לאחר כשש שנות עבודה ארוכות ומייגעות ולאחר שלא ניתנו לה זכויות קוגנטיות, הנמצאות בליבת משפט העבודה, עזבה התובעת. היה זה לאחר שביקשה לקבל זכויות ואלה לא ניתנו לה. אומנם בתחילה ביקשה כרטיס טיסה לסרילנקה לבקר את בני משפחתה אך לאחר מכן כפי שעולה מתצהירה ומעדותה ביקשה לקבל זכויות נוספות, אך בקשתה סורבה (סעיף 14,17-19 לתצהירה).כעולה מהדברים ולנוכח אי תשלום זכויות קוגנטיות בסיסיות זכאית היתה התובעת להתפטר ויש לראותה כזכאית לפיצוי פיטורים, בהתאם לסעיף 11 לחוק פיצוי פיטורים. מדובר בנסיבות שבהם לא ניתן היה לדרוש מהתובעת להמשיך לעבוד, לאחר שלא שולמו לה הזכויות הבסיסיות, כפי שראינו לעיל וכפי שנראה לקמן. 10. כעולה מתצהירה של התובעת שולם לה למעשה במהלך כל שנות עבודתה סכום שנפל באופן משמעותי משכר המינימום שנקבע על פי דין. בתחילה שולם לה כאמור סך השווה ל 125 דולר ולאחר מכן הפסיקו לשלם לה והיא קיבלה תשלום באמצעות חברת הסיעוד, בסך של 1600 עד 1800 ₪ לחודש . אכן מדובר בהפרש שעולה על 1500 ₪ מידי חודש, ולכן זכאית היא להפרשי שכר מינימום בסכום זה, עבור כל חודשי עבודתה, שהשתרעו על פני למעלה משש שנים. החישוב של ב"כ התובעת היה אפוא לפי 73 חודשי עבודה, כפול 1500 ₪ סה"כ 109,500 ₪. 11. התובעת זכאית לפיצוי פיטורים שיגזרו משכר המינימום כפי שחישב בא כוחה דהיינו 6 כפול 3850 ₪ . מהסכום שמתקבל יש להפחית את הסכום ששולם על ידי מוקד הבירה בע"מ בסך 6,638 ₪. הפרש אפוא לו זכאית התובעת הינו 16,462 ₪. 12. התובעת ביקשה לקבל פדיון חופשה ביחס לשלוש שנות העבודה האחרונות. לפי החשבון שערך בא כוחה, הסכום לו היא זכאית, הינו 15 ימים לשנה כפול שלוש שנים כפול 154 ₪ ליום, בהתאם לשכר המנימום, סה"כ 6,930 ₪. מעיון בתלושי השכר של חברת מוקד הבירה עולה כי שולם לה על חשבון חופשה בחודשים שביחס להם הוגשו לנו תלושים סך של 145 ₪. התובעת זכאית אפוא להפרש בסך 6,785 ₪. 13. התובעת ביקשה לקבל דמי חגים, של 9 ימי חג לשנה ובסך הכל העמיד תביעתו ברכיב זה על סך של 6,237 ₪. החישוב שיש לערוך הינו עבור שש שנות עבודה לפי 9 ימים לשנה סה"כ 54 ימים. הסכום ליום לפי תעריף המינימום, כפי שעמד בסוף תקופת העבודה היה 154 ₪ סה"כ 8,316 ₪. אף אם נפחית את הסכום ששולם עבור דמי חגים על ידי מוקד הבירה, כעולה מהתלושים בסך 144 ₪, הרי שהסכום יעלה על הסכום שנתבע. כיוון שכך יש לפסוק לתובעת רק את הסכום שתבעה, עבור דמי חגים, בסך 6,237 ₪. 14. התובעת ביקשה לקבל דמי הבראה בסך 4,914 ₪ בגין 14 ימי הבראה בגין שתי שנות עבודה אחרונות. תחשיבה נעשה לפי סכום של 351 ₪ ליום כפול 14 סה"כ 4,914 ש"ח. בענין זה טען ב"כ הנתבעות כי יש להפחית את הסכומים ששולמו על ידי חברת מוקד הבירה. מעיון בתלושי השכר שהוגשו לנו עולה כי לתובעת שולם על ידי מוקד הבירה עבור דמי הבראה סכום של 146 ₪. סכום זה יש להפחית מהסכום שתבעה כאמור. לאחר הפחתה עולה כי נותרה יתרה לזכותה בסך 4,768 ₪. 15. התובעת ביקשה לקבל תשלום חלף הפרשות לפנסיה. צו ההרחבה מחייב הפרשות בשיעורים הקבועים בו ולפי תחשיבה של התובעת עמד סכום זה על 1,983 ₪. לאחר הפחתה, שערך ב"כ התובעת, של סכום בסך 1237 ₪ ששולם על ידי חברת מוקד הבירה, נותרה אפוא יתרה של 746 ₪. נציין כי מעיון בתלושים עולה שלזכות התובעת שולם על חשבון "שווי גמל/פיצוים" סך של 1,596 ₪ כאמור בתלוש שכר של חודש יולי 2010, ולא 1,237 ₪ כפי שנטען על ידי בא כוחה. לנוכח זאת היתרה שעומדת לזכות התובעת ברכיב זה תעמוד על סך 387 ₪. 16. באשר לנתבעת מס' 1 הרי שבא כוח התובעת בפתח סיכומיו טען כאמור כי התובעת הועסקה אצלה בנפרד ואחריותה של הנתבעת 1 הינה כמעסיקה נפרדת, ביחס לעבודות הבית שביצעה אצלה התובעת (פרוט' עמ' 19 ש' 18 ואילך). בענין זה נשמעו גרסאות שונות על ידי התובעת (וראה תצהירה ס' 4 ועדותה בעמ' 7 ש' 23-1). לא ברור מה היה היקף העבודה אצל נתבעת 1 ומתי. אין ספק כי התובעת עבדה בביתה של הנתבעת 1 כפי שזו העידה. הנתבעת 1 טענה שהיה מדובר בפעם עד פעמים בחודש, בחלק מהתקופה. מעדותה של התובעת בענין זה (שהשתנה מהתצהיר לעדות ובמהלך עדותה) לא התברר כדבעי, מה היה היקף העבודה ובאיזה תקופה מדובר. בנסיבות אלה, שלא הוכח כנדרש היקף העבודה כמו גם תקופתה לא ניתן לחייב את הנתבעת מספר 1. נציין כי אחריותה של הנתבעת מס' 1 לעבודתה של התובעת אצל נתבעת 2 הינה שאלה שאין לנו צורך להזקק לה לאור דברי ב"כ התובעת כאמור לעיל. לנוכח כל האמור התביעה כנגד נתבעת מס' 1 נדחית. 17. כאמור בפתח דברינו מדובר במסכת קשה וחמורה של העסקת עובד זר בתנאים מחפירים, מבלי ששולמו זכויות קוגנטיות מינמליות, מליבת משפט העבודה. לנוכח זאת ראוי במקרה זה לחייב בתשלום פיצוי הלנה בהתייחס להפרשי שכר המינימום ולפיצוי הפיטורים. 18 סוף דבר- הנתבעת מס' 2 תשלם לתובעת תוך 30 יום מיום שיומצא פסק הדין את התשלומים הבאים: א. הפרשי שכר מינימום בסך 109,500 ₪. ב. פיצוי פיטורים בסך 16,462 ₪. ג. פדיון חופשה בסך 6,874 ₪. ד. דמי חגים בסך 6,237 ₪. ה. דמי הבראה בסך 4,768 ₪. ו. תשלום חלף הפרשות לפנסיה בסך 387 ₪. הסכומים הנ"ל בס א ו ב' ישאו פיצוי הלנה בשיעור הקבוע בחוק הגנת השכר מיום 1.10.10 ועד התשלום בפועל. יתר הסכומים הנ"ל ישאו ריבית והפרשי הצמדה כדין מיום 1.10.10 ועד התשלום בפועל. כמו כן תשלם הנתבעת 2 הוצאות משפט בסך 5,000 ₪. זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים.עובדים זרים