יחידת המיקוח במקום העבודה לא די בהצטרפות עובדים לארגון עובדים על מנת שיחתם עם הארגון הסכם קיבוצי מיוחד, אלא יש צורך שאותו ארגון עובדים יהיה "ארגון יציג". בחוק נקבעו הכללים להכרה ביציגות של ארגון עובדים לצורך חתימה על הסכם קיבוצי. סעיף 2 לחוק קובע כי "הסכם קיבוצי מיוחד" הוא הסכם "בין מעביד או ארגון מעבידים המייצג את המעביד לבין ארגון העובדים היציג של העובדים שעליהם יחול ההסכם". סעיף 3 לחוק מגדיר מהו ארגון עובדים יציג לעניין הסכם קיבוצי מיוחד, באופן הבא: "ארגון יציג של עובדים לענין הסכם-קיבוצי מיוחד הוא ארגון העובדים שעם חבריו נמנה המספר הגדול ביותר של עובדים מאורגנים שעליהם יחול ההסכם, או שהוא מייצגם לענין אותו הסכם, ובלבד שמספר זה אינו פחות משליש כלל העובדים שעליהם יחול ההסכם". סעיף 15 לחוק עוסק בהיקפו של הסכם קיבוצי מיוחד וקובע כי הוא יחול על: "(1) בעלי ההסכם; (2) המעבידים המיוצגים, לענין אותו הסכם, על ידי ארגון מעבידים שהוא בעל ההסכם. (3) כל העובדים מהסוגים הכלולים בהסכם, המועבדים על ידי מעביד שהוא בעל ההסכם או שהוא מיוצג כאמור בפסקה (2), במקצועות או בתפקידים הכלולים בהסכם". מהוראות החוק עולה כי היציגות של ארגון העובדים נקבעת לפי 'קבוצת העובדים עליהם יחול ההסכם הקיבוצי'. כלומר, לפני בחינת היציגות צריך לקבוע את קבוצת העובדים הרלוונטית, דהיינו את 'יחידת המיקוח' הרלוונטית במקום העבודה. החוק אינו כולל הגדרה של 'יחידת מיקוח' ואינו מפרט את אופן קביעתה. הגבולות של יחידת המיקוח הוא נושא שהושאר לקביעת הצדדים ליחסי העבודה ובמקרה של מחלוקת - לבתי הדין. הסוגיה של קביעת גבולות יחידת המיקוח נדונה רבות בפסיקת בתי הדין. סוגיה זו היא בעלת השלכה על יחסי העבודה הקיבוציים מכיוון שהיא משפיעה על גבולות המשא ומתן הקיבוצי ועל נושא היציגות של ארגון העובדים במקום העבודה. במקרים רבים קביעת יחידת המיקוח היא זו שתדון את המאבק הארגוני במקום העבודה להצלחה או לכישלון. שכן במקרה בו יתברר לאחר קביעת יחידת המיקוח שבארגון העובדים הטוען ליציגות חברים פחות משליש העובדים הנכללים ביחידת המיקוח אזי אותו ארגון לא יוכל לפעול במישור הקיבוצי מול המעביד. בית הדין הארצי לעבודה קבע כי הכלל המרכזי בנוגע להגדרת יחידת המיקוח הוא שקביעתה ושינויה יעשה בהסכמת הצדדים ליחסי העבודה הקיבוציים, באופן מפורש או בהתנהגות, ובית הדין לא ימהר להתערב בהסכמה זו. במקרים בהם אין הסכמה בין הצדדים בנוגע להגדרתה של יחידת המיקוח, בית הדין הוא שיכריע בעניין זה ויבחן בין היתר אם יש להכיר ביחידת מיקוח "מפעלית - תעשייתית" או שמא יש לאפשר את פיצול יחידת המיקוח ולקבוע יחידת מיקוח "מקצועית". במהלך השנים העדיפה הפסיקה את יחידת המיקוח התעשייתית-מפעלית על פני פיצול יחידת המיקוח וזאת על מנת למנוע או להגביל מצב שבו קיימים הסכמים קיבוציים רבים באותו מקום עבודה. יצוין כי בפועל התקיימו באותה תקופה יחידות מיקוח מקצועיות לצד יחידת המיקוח התעשייתית מפעלית נוכח מצב יחסי העבודה בו רוב העובדים היו מאוגדים באמצעות המבקשת ולא היה חשש לערעור יחסי העבודה במשק. לעיתים נחתמו באותו מקום עבודה מספר הסכמים קיבוציים על בסיס של יחידת עובדים מקצועית או שנחתם הסכם קיבוצי שחל על חלק מהעובדים, במקרים שבהם היו במקום העבודה קבוצות עובדים שלא יוצגו על ידי ההסתדרות כגון רופאים, חברי סגל אקדמאי ועוד. בעניין מחסני חשמל פירט בית הדין הארצי את הטעמים שעמדו בבסיס הקביעה של יחידת מיקוח תעשייתי-מפעלית, באופן הבא: ".... שיחידת מיקוח כזו מסייעת בשיפור תנאי העבודה של קבוצות עובדים חלשות באמצעות כוח המיקוח של קבוצות עובדים חזקות יותר אצל אותו מעסיק, ואף מסייעת למעסיק לנהל באופן יעיל את היחידה העסקית ולגבש תנאי עבודה לכלל העובדים תוך ניהול משא ומתן מול ארגון עובדים אחד אשר רואה את התמונה בכללותה, כל זאת תוך שמירה על יציבות במקום העבודה". מכאן, שקביעת יחידת מיקוח תעשייתית-מפעלית נועדה לחזק את כוחם של כלל העובדים מול המעסיק ולגרום ליציבות במקום העבודה. יחידת מיקוח