בקשה להפרדת דיון בבית הדין לעבודה תקנה 15(א) לתקנות בית-הדין לעבודה (סדרי-דין), התשנ"ב-1991 (להלן-תקנות בית-הדין לעבודה), קובעת את התנאים לאיחוד הדיון: "מותר לצרף בחזקת תובעים בתובענה אחת את כל הטוענים לזכות סעד מאותו נתבע- בין ביחד, בין לחוד ובין לחילופין- ושאילו הגישו נגדם תובענות נפרדות הייתה מתעוררת בהן שאלה משותפת, משפטית או עובדתית". לצד זאת, תקנה 16 לתקנות בית-הדין לעבודה הותירה בידי בית הדין את הסמכות להורות על הפרדת הדיון , על אף קיומם של התנאים המתירים את הצירוף מכח תקנה 15 וזאת מטעמי סיבוך והכבדה וכדלקמן: "סייג לצירוף בעלי דין ראה בית-הדין שהצירוף עלול לסבך את הדיון או להכביד במידה יתרה על בעלי הדין, רשאי הוא להורות על הפרדת הדיון או על דרך דיון אחרת". מכאן, שלפי התקנות דיון בתביעות שונות במאוחד יערך במקרים בהם מתעוררת שאלה עובדתית או משפטית משותפת, המצדיקה עריכת דיון מרוכז. בעניין זה כבר נפסק כי אין הכרח שכל השאלות המתעוררות תהיינה משותפות ודי בכך שהשאלות העיקריות שבמחלוקת, מן הפן העובדתי או המשפטי, תהיינה משותפות [בש"א 1287/08 יעד מטרה ביטחון ומאגרי אנוש בע"מ - סמורודינוב (14.05.2008)]. הפרדת דיוןדיוןבית הדין לעבודה