אירוע מוחי בעבודה בגלל לחץ ותלונות של לקוח

1. תביעת התובע להכרה באירוע מוחי אשר נגרם לו, לטענתו, בעקבות התרגזות בעבודה בתאריך 29.10.09, ואשר אובחן בעת אשפוזו ב- 30.10.09, כ"תאונת עבודה" כמשמעותה בחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה-1995, נדחתה על ידי הנתבע. במכתב הדחיה נומקה הדחיה בכך שעבודתו של התובע לא גרמה ולא תרמה להתהוות המחלה, ואין קשר סיבתי בין עבודת התובע לבין מחלתו. 2. כנגד החלטה זו של הנתבע הוגשה התביעה בתיק שלפנינו. בכתב התביעה טוען התובע, כי עבד כקצב בחברת "נטו מלינגה סחר בע"מ", וכי בתאריך 29.10.09, היה יום עבודה לחוץ ועמוס במיוחד, יום בו נקלע לוויכוח קשה עם לקוח שכמעט הגיע לכדי אלימות פיזית. התובע אף טען בכתב התביעה, כי הלקוח הורחק אל מחוץ לחנות (סעיף 4 סיפא לכתב התביעה). לטענת התובע, מספר שעות לאחר האירוע בעבודה, הוא סבל מאירוע מוחי ויש להכיר באירוע המוחי כ"תאונת עבודה". 3. הנתבע בכתב הגנתו חזר על האמור במכתב הדחיה. הנתבע טען, כי בתאריך 29.10.09, לא אירע לתובע אירוע חריג בעבודתו. כן טען הנתבע כי התובע לא הגיש תעודה רפואית ראשונה לנפגע בעובדה, כי במכתב השחרור מביה"ח, אין אזכור לאירוע כלשהו בעבודה מ-29.10.09, אולם אוזכרה אפיזודה דומה ממנה סבל התובע חודש קודם לכן. הנתבע חזר על טענותיו, בדבר העדר קשר סיבתי בין עבודת התובע לבין האירוע המוחי הנטען. ואלה העובדות הצריכות לעניינו: 4. התובע יליד 1949, קצב במקצועו, עלה לארץ מארגנטינה בשנת 1997. 5. התובע הגיש למוסד לביטוח לאומי בתאריך 13.1.10, תביעה לתשלום דמי פגיעה והודעה על פגיעה בעבודה. יש לציין, כי התובע היה מיוצג בעת הגשת התביעה למוסד לביטוח לאומי (עיין נ/1). בטופס התביעה נכתב כי בתאריך 29.10.09, אשר היה יום ה' בשבוע, בסמוך לשעה 13:00, היה לתובע עימות עם לקוח, כאשר באותו יום, היה יום מבצעים בסופרמרקט בו עבד התובע כקצב. בטופס התביעה צויין, כי בשל המבצעים היה בלגאן והיה תור גדול והיה לקוח שהתלונן כלפי התובע שהוא לא עובד כראוי ושיקרא למנהל. התובע תאר בטופס התביעה, כי התעצבן, תפס את הלקוח בצוואר, ורצה להרביץ לו והיה ריב גדול. התובע אף ציין בטופס התביעה, כי מריו - המנהל גרש את הלקוח מהסופר מרקט. במקום בטופס המיועד למילוי שמם של עדים לאירוע, ציין התובע, כי נכח מר חורחה ליפסיק וכן מריו המנהל וכי "כולם ראו". באותו טופס, בחלק המיועד למילוי המעסיק, ציין המעסיק כי לתובע שולמו ימי מחלה מ- 1.11.09 ועד 12.11.09 ובכך התאפסה יתרת המחלה העומדת לזכותו. המעסיק אף ציין: "אף לא פרט אחד מהמקרה המובא כאן, לא הובא לידיעתנו ולא הוגשה לנו בקשה לתאונת עבודה בתקופה המדוברת." המעסיק אף ציין כי התובע קיבל ימי מחלה בהתאם לבקשתו. 6. התובע פנה לקופ"ח מכבי ב- 29.10.09 בשעה 17:08 וקיבל הפניה לחדר המיון. ברישומי הרופאה בהפניה למיון, נרשם כי לדברי התובע: "היום בסביבות השעה 13:30 הופיעו ברקים בעינים, טשטוש ראיה לאחר מכן הופיע כאב ראש עז משמאל" הרופאה לא מצאה סימני חוסר נוירולוגי, אולם היפנתה למיון. 7. ברישומים הרפואיים מביה"ח בני-ציון מתאריך 30.10.09, נרשם, כי התובע הגיע בשל הפרעות בראיה. כן נרשם: "בן 60, מאתמול מדווח על סנוור עין שמאל שלא חולף, אפיזודה דומה לפני כחודש שחלפה לאחר שעה קלה. כאבי ראש באותו צד (שמאל) ירידה בשמיעה באותו צד... לא נמצאה סיבה עינית לטשטוש ראיה וכאבי ראש". התובע נבדק גם ע"י נוירולוג אשר רשם: "בן 60, ברקע סכרת, סיפור משפחתי של מחלת לב. אתמול בשעת העבודה אירוע של סנוור בשתי העיניים שחלף מיד ולאחריו הופיע כאב ... ללא טשטוש... ללא בחילות/ הקאות. לפני חודש אירוע של סנוור ללא כאבי ראש, ברקע סובל לעיתים מכאבי ראש...כעת מוסר על כאב ראש קל. בבדיקתו: בהכרה מלאה ... CT מח ... ללא מימצא ... לסיכום, יתכן ומדובר בהתקפי מגרנה... ממליץ להימנע משוקולד, גבינה צהובה, בננות, קפה ...". כמו כן, ניתנה הוראה לבצע בדיקת E.E.G.. 8. מעיון בכרטיסו הרפואי של התובע, עולה, כי בתאריך 1.11.09, נרשם על ידי ד"ר ראובן שטינברג שהתובע הינו לאחר אירוע נוסף של סנוור בשתי העיניים שחלף מעצמו, וכן צויין כי בוצע C.T. , שהיה תקין. התובע הופנה ב- 1.11.09 למכון E.E.G ולהתייעצות עם מומחה עיניים וכן קיבל אישור מחלה. התובע אף עבר צינתור ונרשם לפני צנתור "בבירור סחרחורת נמצא חשד STEAL". כמו כן, מצויים גם רישומים על בעיות של הליכה לא יציבה, ראיה כפולה וסחרחורת כתוצאה מסכרת לאחר אוכל לא מאוזן. 9. בתאריך 5.11.09 נבדק התובע על ידי רופא עיניים לאור תלונותיו שחצי ראש שמאל כואב ושהוא סובל מראיה כפולה מרחוק. ממצאי הרופא הצביעו על אבחנה של ירוד (קטרקט) בשתי העיניים, תגובת אישונים תקינה וכן צויין: "מקולה יפה ללא רטינופתיה סכרתית". מבדיקת רופא העיניים, אין אזכור שהתובע עבר אירוע מוחי כלשהו, או כי אירוע מוחי השפיע על ראייתו. 10. בתאריך 10.11.09 נרשם ע"י הנוירולוג ד"ר שוורץ: "בחודשים אחרונים נמדדו מדדים גבוהים של סוכר. דיאטה בלבד. מידי פעם סובל מראב ראש ממוקם בעיקר בעורף ופריאטלי משמאל. כחודש וחצי - עצבנות יתר. לפני 12 יום הופיע כאב ראש פתאומי משמאל עד היום. לפני כן הרגיש טשטוש ראיה... הכאבים נמשכים עד היום. לא היו בחילות או הקאות. ב-30.10.09 נבדק במיון T.C. מוח בלי ועם חומר ניגוד - תקין. E.E.G תקין. עישון כבד...". ברישום מאוחר יותר מ- 22.11.09 נרשם, כי בדופלר שביצע התובע נמצאה זרימה הפוכה בעורק הורטברלי משמאל. לאחר מכן, בוצע לתובע I.R.M שנמצא תקין, וכן צויין ע"י הנוירולוג שגם במרפאת העיניים לא נמצאה בעיה. בהמשך מצויים רישומים נוספים על סחרחורות מהן סובל התובע. 11. למעשה, התובע לא המציא אישור רפואי כלשהו שממנו עולה, כי אובחן שהוא סבל מ-CVA, כפי שהוא טוען. גם אם כאבי הראש והסנוור העלו חשד, בתחילה, שהתובע סובל מ-CVA, כאחת האפשרויות למקור הבעיה, הרי לאור כל הבדיקות שבוצעו, לרבות CT מח ו-EEG, אין כל אבחנה ברורה וודאית של גורם רפואי, בחומר המצוי בתיק בית הדין, כי התובע סבל מ-CVA בתאריך 29.10.09, או למחרת ב-30.10.09. אישורי המחלה שצירף התובע, שונים זה מזה באבחנות שרשומות בהם, כאשר בחלק מוזכרת בעית הפרעה בראיה, בחלק סכרת ובעיה בחוסר של חומצה פולית, בחלק חשד ל-CVA וכאבי ראש. 12. בהודעתו לחוקר הנתבע, אשר נגבתה בתאריך 3.2.11 (נ/4), מסר התובע, כי עבודתו כקצב הינה עבודה קשה, שכן אנשים ממהרים ויש להם תלונות באשר לפירוק העופות, כך שהמדובר באופן קבוע בהתמודדות עם לקוחות, צעקותיהם והערותיהם (עמ' 1, ש' 18-24; עמ' 2, ש' 25-27 לנ/4). התובע מסר בהודעה לחוקר, כי בשל לחץ שמקורו במבצע, בכל הקשור למכירת עופות וחלקיהם, ביקש ממנו הקצב חורחה להגיע מוקדם יותר, ולטענתו, היה לקוח שצעק עליו וקילל אותו, וחורחה ראה את ההתנהלות והבלאגן בעקבות התנהגות אותו לקוח, וקרא למנהל מריו שהוציא את הלקוח שהשתולל. התובע מסר בהודעתו לחוקר, כי כשעה וחצי לאחר אותו אירוע, הוא חש בכאבי ראש ובסחרחורת והלך לביתו, ולאחר מכן הוא הלך לקופת חולים והופנה לבית חולים. התובע אישר בהודעתו לחוקר, כי לא סיפר על האירוע בבית החולים בני ציון, ואף לא לרופא שטיפל בו, מאחר ולא חשב שזה קשור לעבודה, ורק לאחר שפנה לעורך-דין, הבין שזה קשור לעבודה, כי כך הסביר לו עורך-הדין. התובע חזר על כך, שמי שהיה עד למקרה, הינו הקצב הנוסף - חורחה, והמנהל מריו. התובע אף אישר שהוא סובל מסכרת, וכי עישן מגיל 16 ועד כשנה וחצי לפני מסירת העדות לחוקר הנתבע. 13. בניגוד לגרסת התובע, העיד חורחה בבית הדין, כי אינו זוכר כלל שבתאריך 29.10.09, היתה מריבה בין התובע לבין אחד הלקוחות, ואף אינו זוכר מקרה שביקש מהתובע להגיע קודם לעבודה בגלל מבצע, וגם לא זכור לו בכלל תור של 60 אנשים, אם כי הוא זוכר שכאשר היו מבצעים היה תור של מספר אנשים. חורחה הדגיש, כי המדובר בעבודה בסופרמרקט שכונתי, כך שלכל היותר יש תור של מספר אנשים, ולא של עשרות אנשים. בניגוד לגרסת התובע, העיד חורחה באשר למריבה שהיתה לתובע עם לקוח לא בתאריך בו התובע טען, אלא קודם לכן, וכי מריבה זו, בוודאות, לא היתה ביום שבו הרגיש התובע לא טוב ושאחריו הפסיק לעבוד. חורחה אף העיד, כי הוא זוכר שביום האחרון לעבודת התובע, הוא מצא אותו יושב במחסן ומתלונן על כאבי ראש, ולאחר מכן, התובע עזב את מקום העבודה והלך לביתו. עדותו של חורחה עשתה עלינו רושם מהימן, ולא התרשמנו, כי לחורחה יש עניין להסתיר קיום עימות חריג בין התובע לבין לקוח, לרבות הוצאת הלקוח מהסופר, אם היה קורה מקרה כזה. 14. גם מריו, שהיה מנהל הסופר בתקופה הרלוונטית לעניין, הגיע להעיד, ומעדותו עולה, כי אינו עובד כיום באותו סופר בו עבד עם התובע. מריו העיד, כי התובע לא היה עובד הסופר, אלא עובד של זכיין שהיה אחראי על מוצרי הבשר הטרי בסופר, והפעיל את הקצביה. גם מריו שלל את עדות התובע באשר למריבה בין התובע לבין לקוח מסוים, והדגיש, כי גם לא זכור לו דיווח על מריבה כזו, לא מצד לקוח, ולא מצד התובע. מן הסתם, לו היתה סיטואציה שבה הוציא מריו לקוח מהסניף, היה מדובר בסיטואציה חריגה מאוד, אותה היה זוכר מריו, כמנהל הסניף (עיין עמ' 14-15 לפרוטוקול). מריו גם הדגיש, כי אם היה עימות חריג, היה צריך לדווח לו כמנהל הסניף, והוא לא קיבל דיווח על אירוע כזה. 15. עוד ובנוסף העיד מריו, כי הסחורה לקצביה הגיעה בין השעות 10:00 ל-12:00, ולא מוקדם יותר. נציין בהקשר זה, כי התובע לא מסר בהודעתו לחוקר נ/4, שהסחורה הגיעה מאוחר, או כי היה לחץ כלשהו הקשור להגעת מאוחרת של סחורה, אלא שהוזעק למקום העבודה בשל מבצע מכירת עופות, ולכן הקדים את הגעתו, ובעת שהגיע, היתה סחורה מרובה במקום. 16. התובע הביא לעדות את מר חוליו טיטלבוים שקנה בסופר בו עבד התובע, כאשר עד זה העיד, שהיה קונה רק בימי ו', שכן הוא עובד ביתר הימים. עדותו של מר חוליו אינה עולה בקנה אחד עם עדות התובע, שמסר בהודעתו לחוקר, שהגיע לעבודה בשעה 09:00, ושבאותה עת הגיעה הרבה סחורה והיה צורך לפרוק את המשטחים. חוליו העיד כי היה בסביבות השעה 09:00 במחלקת הבשר, ונאמר לו שהבשר לא הגיע. חוליו העיד ששמע צעקות ממחלקת הבשר, אולם הוא לא ראה דבר מיוחד מלבד שמיעת הצעקות, כך שגם חוליו לא ראה דבר בהקשר להוצאת אדם מהסופר מרקט. יתר על כן, חוליו גם העיד, כי אירועים כאלה של צעקות, קורים במחלקת הבשר, וכי גם הוא, כקצב, נתקל במקרה של צעקות עם לקוחות. בהתאם לעדותו של חוליו, אשר נשאל האם היה מדובר באירוע חריג: "היה מדובר בוויכוח, זה רגיל במחלקת בשר, שמקבלים צעקות מהלקוחות" (עמ' 7, ש' 32-33 לפרוטוקול). יתר על כן, משנאמר לחוליו שהעד כלל לא הזכיר אותו כעד לאירוע, השיב חוליו, שאולי התובע כלל לא ראה אותו (עמ' 8, ש' 17 לפרוטוקול). גם חוליו אישר בעדותו, כי לא היה מדובר בתור של עשרות אנשים, אולם צייין, כי כאשר יש מבצעים יש תור מעבר למספר האנשים הרגיל. חוליו העיד כי עבד יום לפני האירוע כשומר בחניון , וכי הוא בטוח שהאירוע עליו הוא העיד היה ביום ו' בשבוע, ולא ביום ה' (עיין עמ' 10 לפרוטוקול). חוליו העיד בוודאות, כי לא היה ביום ה' בסניף הסופר בו עבד התובע. בניגוד לעדותו של חוליו, כי הוא לא היה בסופר ביום ה', אלא ביום ו', הרי התאריך שבו טוען התובע שאירע לו האירוע, היה יום ה' בשבוע. נדגיש, כי חוליו העיד בוודאות, כי לא היה בסופר ביום ה' בשבוע, אלא ביום ו'. אשר על כן, תיאורו של חוליו אינו מתאים לאירוע הנטען מ-29.10.09, ולכל היותר, הוא היה עד לצעקות כלשהן במועד אחר ביום ו' בשבוע. 17. עדות התובע על פיה היו חורחה ומריו עדים לאירוע, כפי שגם מסר בטופס התביעה, ובהודעה לחוקר, נסתרת מעדויותיהם של חורחה ומריו, ולא התרשמנו שיש להם עניין להסתיר את אשר אירע, לו אכן היה התובע מעורב בעימות שבעקבותיו הוצא לקוח מסניף הסופר מרקט. יתר על כן, אין גם זכר לאירוע בחומר הרפואי, ומהחומר הרפואי אף לא עולה כי אובחן אצל התובע CVA. נהפוך הוא, כמפורט לעיל, קביעת הרופאים לאחר בדיקות CT ו-EEG, היתה שונה. מהחומר הרפואי אף עולה, כי התופעה של סחרחורות וכאבי ראש, כמו גם ראיה כפולה, היו קיימות אצל התובע עוד לפני 29.10.09. גם הגרסה לפיה, היה באותו יום איחור בהגעת סחורה, הינה גרסה משופצת שעלתה רק בתצהיר התובע, ולא קודם לכן. קיימות סתירות, לא מבוטלות, בין גרסת התובע בעדותו לפנינו, לפיה, כביכול, יום לפני האירוע נאמר לו ע"י חורחה להגיע למחרת מוקדם בבוקר (עמ' 2, ש' 9-10 לפרוטוקול), לעומת הנאמר בהודעה לחוקר, על פיו, כביכול, הוחלט על המבצע בבוקר יום האירוע, ואז נהיה לחץ, ורק ביום האירוע התקשר חורחה אל התובע כדי להגיד לו להגיע מוקדם (עמ' 2, ש' 29-32 לנ/4). רק משהובהר לתובע, כי גרסתו לפני בית הדין, אינה עולה בקנה אחד עם האמור בהודעתו לחוקר, חזר בו התובע והעיד, באופן שונה, כי כבר יום קודם הוא התבקש להגיע מוקדם בבוקר. האמור בסעיף 15 לסיכומי הנתבע, באשר לסתירות בעדותו של התובע, יש בו ממש. 18. לאור האמור לעיל, הננו קובעים, כי התובע לא הרים את הנטל המוטל עליו להוכיח קיומו של אירוע חריג בעבודתו בתאריך 29.10.09, וזאת, הן על בסיס העדויות שנשמעו לפנינו, והן על בסיס החומר הרפואי, והעדר איזכור האירוע לכל הרופאים שטיפלו בו, בסמוך לאחר האירוע. 19. אשר על כן, דין התביעה להדחות. 20. אין צו להוצאות. 21. לצדדים זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום מקבלת פסק דין זה. אירוע מוחילקוחות