##להלן פסק דין בנושא הכרה בפגיעה בכלי דם עקב תנאי עבודה כמיקרוטראומה:## 1. עסקינן בתובענה, במסגרתה מבקשת התובעת להכיר בליקוייה בעמוד השדרה ובכתפיים, וכן בדליות ברגליה, ככאלו הנובעים מתנאי עבודתה. 2. לאחר קיום מסכת ראיות בשאלת קיומה של תשתית עובדתית לפי תורת המיקרוטראומה, הגישו הצדדים את סיכומיהם. ביום 1.1.13 ניתנה החלטה לפיה סדר יום עבודתה של התובעת מקיים את דרישות הפסיקה על פי תורת המיקרוטראומה. לפיכך, מונו מומחים מתחום האורטופדיה וכירורגיית כלי דם. 3. לצורך הכרעה בסוגיית הדליות ברגליה של התובעת, מונה פרופ' אדר רפאל כמומחה מטעם בית דין (להלן: "המומחה לכירורגיה"), והוא נתבקש לחוות דעתו בשאלות הבאות: "1. מהם הליקויים מהם סובלת התובעת בכל הקשור לרגליה? 2. האם יש קשר סיבתי משמעותי (דהיינו בשיעור של 20% ומעלה) בין ליקוייה של התובעת לבין תנאי עבודתה כמתואר בתשתית העובדתית?". 4. בנוסף, מונה ד"ר ציון עידו כמומחה מטעם בית הדין (להלן:"המומחה לאורטופדיה"), והוא נתבקש לחוות דעתו בשאלות הבאות: "1. מהם הליקויים מהם סובלת התובעת בכל הקשור לעמוד השדרה המותני והצווארי, ובכתפה? 2. האם יש קשר סיבתי משמעותי (דהיינו בשיעור של 20% ומעלה) בין ליקויה של התובעת לבין תנאי עבודתה כמתואר בתשתיתה עובדתית? 3. ככל שהתשובה לשאלה הקודמת היתה בחיוב, מתבקש המומחה להשיב לשאלה הבאה בדבר אופן קרות הליקוי: האם בעיקרו של דבר ניתן לומר כי הליקוי נגרם על דרך של פגיעות זעירות, כך שכל אחת מהן הסבה לה נזק זעיר בלתי חדיר, עד שהצטברות הנזקים הזעירים הללו זה על גבי זה הביאה לליקויה (כדוגמת טיפות מים המחוררות חור באבן עליה הן נוטפות) ?". 5. המומחה לכירורגיה השיב בחוות דעתו מיום 7.4.13, במסגרתה סקר את החומר שהיה בפניו, וציין: "אילו לא הייתה ש.י. עובדת שמונה שנים במה שעבדה, אלא הייתה נשארת בבית כעקרת בית עם אפשרות לנוח כל אימת שחפצה בכך, או מתפרנסת מעבודה משרדית או טכנולוגית רגועה, יתכן שדרגת החומרה של מחלת הדליות שלה הייתה קלה יותר. זו כמובן השערה אינטואיטיבית ללא ביסוס מדעי סטטיסטי כלשהו. התשובה לשאלה הזו נמצאת לכן בשטח ההפקר בין אמות המידה המשפטיות לבין המתודולוגיה הסטטיסטית. בין אם השאלה היא על החמרה בשיעור של 20% במצב הדליות, או בסיכוי של 20% שיש קשר סיבתי בין עבודתה לדרגת החומרה של הדליות, הרף הוא כל כך נמוך שהמרחק בין תשובה חיובית לשלילית עלול להימצא במרווח של הטעות הסטטיסטית. ידוע לי כי במצבי ספק מן הסוג הזה נטיית בית המשפט היא לפסוק לטובת התובעת". 6. המומחה לאורטופדיה השיב בחוות דעתו מיום 2.4.13, במסגרתה סקר את החומר שהיה בפניו, וציין: "...לעניין הפגימה בצוואר ובגב התחתון אין קשר סיבתי משמעותי לתנאי עבודתה....". 7. בהחלטה מיום 7.4.13 ניתנה לצדדים אפשרות לפנות לבית הדין בבקשה להציג למומחים שאלות הבהרה, ונקבע כי במידה ולא יוצגו שאלות כאמור יסכמו הצדדים בכתב. 8. בהחלטה מיום 20.6.13 אישר בית הדין לתובעת להציג למומחה לאורטופדיה את שלושת שאלות ההבהרה הבאות: "בחוות דעתך במקום אחד ציינת כי התובעת נפגעה בתאונת דרכים (1996), מאידך צויין כי צילום עמ"ש צווארי שבוצע באותו היום היה תקין, בדיקות משנת 2001 היו תקינות וכן קיים חסר טיפולי בין השנים 1997-2001. א. האם נכון נוכח האמור כי אין קשר סיבתי בין הפגיעה הצווארית שאובחנה בשנת 2007 לבין הפגיעה בתאונה, קרי-התלונות כתוצאה מהתאונה היו תלונות חולפות? אנא נמק. ב. האם נכון נוכח האמור כי אין קשר סיבתי בין הפגיעה בעמ"ש מתני (בלט הדיסק הלוחץ על השק בגובה L4-5) לבין הפגיעה בתאונה, קרי-התלונות כתוצאה מהתאונה היו תלונות חולפות? אנא נמק. ג. האם נכון נוכח האמור שלא ניתן לשלול כי השפעת תנאי העבודה על תלונותיה של התובעת לעניין עמ"ש צווארי ומותני הינה לפחות בשיעור 20%?". 9. ביום 9.7.13 השיב המומחה לשאלות עליהן נשאל את הדברים הבאים: "...ניתן לקבוע כי אם היתה השפעה כלשהי לתנאי עבודת התובעת על הצוואר והגב התחתון, הרי שהשפעה זו הינה מזערית ופחות משיעור 20%...". 10. בהחלטה מיום 10.7.13 הורה בית הדין לצדדים להגיש את סיכומיהם, וכך עשו הצדדים. יצויין, כי התובעת זנחה את טענותיה לעניין הפגיעות בעמוד השדרה במסגרת סיכומיה. בנוסף, הנתבע במסגרת סיכומיו (סעיף 11) הכיר בדלקת בכתף שמאל כפגיעה בעבודה. טענות התובעת 11. לטענת התובעת, כעולה מחוות דעתו של המומחה יש להכיר בפגיעה בכתפה השמאלית של התובעת כפגיעה בעבודה. המומחה ציין, כי מדובר בנזק מיקרוטראומה על רקע תנאי עבודתה. בנוסף, לאור חוות דעתו של המומחה לכירורגיה, יש להכיר בפגיעתה של התובעת בכלי הדם כפגיעה בעבודה, וזאת בשל ההלכה כי כאשר קיים ספק, הספק יבוא לטובת המבוטח. המומחה לכירורגיה קבע קשר סיבתי בין החמרת מצב הדליות ברגלה של התובעת לבין תנאי עבודתה. טענות הנתבע 12. לטענת הנתבע, מהערותיו של המומחה לכירורגיית כלי דם ניתן ללמוד, כי טענותיה העובדתיות של התובעת אינן סבירות כלל ועיקר, כפי שטען הנתבע בסיכומיו הראשונים כאשר סבר כי אין למנות מומחה. המומחה לא חרג מהעובדות שנקבעו, אלא הוא מציין כי אין סבירות בהן לנוכח הפעולות שביצעה התובעת בעבודתה כסדרנית, מאחר והיא נדרשה לסדר סחורה רבה שלא איפשרה לה לעמוד בצורה סטטית זמן ממושך. המומחה קבע, כי אין בספרות המקצועית כל התייחסות לעבודה של סדרנית סחורות במרכול כגורמת למפגעים בריאותיים. המומחה לכירורגיה קבע, כי הגורם הדומיננטי לדליות של התובעת הן חמש הלידות ועודף המשקל. למעשה, המומחה מכריע כי גם אם קיים קשר סיבתי לעבודה, הוא לא גבוה אף מ - 20%, ועל כן לאור פסיקת כבוד בית הדין הארצי ממילא לא ניתן לקבל את התביעה, שכן נדרש קשר סיבתי בסבירות העולה על 50%. המומחה התייחס בקביעת האחוזים לקשר הסיבתי, ולא לשאלת השפעת העבודה, ועל כן נדרשת מידת הוכחת קשר סיבתי ברמה של מעל 50%. לפיכך, אין להזקק לשאלת השפעת העבודה, ולכן דין התביעה להדחות. עצם העובדה שהתובעת מבקשת כטענה חלופית מינוי מומחה אחר, מעידה על כך שגם היא עצמה סבורה שעל פי חוות הדעת המצויה בתיק דין התביעה להדחות. לא נפל כל פגם בחוות דעתו של המומחה, ולא ברור מדוע המתינה התובעת עד לסיכומים כדי לבקש מינויו של מומחה אחר, ורק מטעם זה יש לדחות את בקשתה למינוי מומחה נוסף. במקרה דנן אין כל ספק, ועל כן אין מקום לפסיקה בעניין הספק שפועל לטובת המבוטח. דיון והכרעה 10. לאחר לימוד טענות הצדדים, הגענו למסקנה כי דין התובענה להתקבל בהתאם לאמור בחוות הדעת של המומחה לכירורגיית כלי דם כמו גם חוות דעתו של המומחה לאורטופדיה. 11. בפסיקה ובספרות המשפטית נקבע לא אחת המשקל שיש ליתן לחוות דעתו של מומחה מטעם בית הדין, וזאת בהאי לישנא: "בתי הדין לעבודה מייחסים בד"כ משקל רב לחוות דעת המומחה מטעם בית הדין, זאת מטעם שהאובייקטיביות של המומחה מטעם ביה"ד גדולה יותר ומובטחת במידה מירבית". ראה: עב"ל (ארצי) 411/97 דחבור בוטרוס - המוסד לביטוח לאומי (2.11.99, פסקה 4 לפסק הדין). סטיב אדלר, 'מומחים יועצים רפואיים בביה"ד לעבודה', המשפט ב' (התשנ"ה) 199, 212. יצחק לובוצקי, 'סדר הדין במשפט העבודה', מהדורת 2011, פרק 12 עמ' 49. כמו כן, הלכה פסוקה היא כי בשאלות רפואיות "יסמוך ביה"ד את ידיו על חוות דעת מומחה ומסקנותיו ולא יסטה מהן, אלא אם קיימת הצדקה עובדתית או משפטית יוצאת דופן לעשות כן". ראה: דב"ע (ארצי) נה/ 79-0 סעדה - המוסד לביטוח לאומי (29.3.95, פסקה 13 לפסק הדין). ועוד פסק בית הדין הארצי בהאי לישנא: " ככל שעל פניה אין בחוות דעת המומחה פגמים גלויים לעין, ואין היא בלתי סבירה על פניה, אין בסיס לפסילתה". ראה : עב"ל (ארצי) 1035/04 ביקל - המוסד לביטוח לאומי (6.6.2005, פסקה 5 (ו) לפסק הדין). לפיכך, במרבית המקרים ראוי להעדיף את חוות דעתו של המומחה שמינה בית הדין מאשר את חוות דעתו של המומחה מטעם אחד הצדדים. ראה: דב"ע (ארצי) 37 - 0 המוסד לביטוח לאומי - נתנאל, פד"ע יח 78, 82. ע"ע (ארצי) 1274/02 אואקנין - מדינת ישראל, פד"ע לח 370. יצחק לובוצקי, שם. 12. בפתח הדברים נציין שוב, כי הצדדים קיבלו את האמור בחוות דעתו של המומחה לאורטופדיה, אשר קבע קיומו של קשר סיבתי בין תנאי עבודתה של התובעת לנזק בכתפה השמאלית; וביחס לנזקים בגבה זנחה התובעת את טענותיה בסיכומיה, וממילא המומחה לאורטופדיה שלל קיומו של קשר סיבתי ביחס לנזקים שבגבה. 13. באשר לדליות שברגליה של התובעת, הגענו למסקנה שמחוות דעתו של המומחה לכירורגיה עולה כי יש לקבל את התובענה בנושא זה, ונפרט. המומחה פירט היטב את מצבה הרפואי של התובעת בכל הקשור לדליות, והכל תוך פירוט הרישומים הרלוונטיים בעניינה, תוך התייחסות לנתוניה האישיים ולתשתית העובדתית שהוצגה בפניו. 14. המומחה התייחס לתוצאות הבדיקות השונות אותן ביצעה התובעת לאורך השנים, תוך התייחסות לרישומי הרופאים שבדקו אותה בזמן אמת. גם המומחה מטעם בית הדין קבע שלתובעת יש דליות בוורידי רגליה, ובמסגרת תשובותיו לשאלות בית הדין ענה בזו הלשון: "1. הגורם הדומיננטי לדליות ש.י. הן חמש הלידות, אולי עם תרומה של עודף משקל, גורם שיכול היה להשפיע גם על חלק מהבעיות האורטופדיות שהיו לה. 2. אילו לא היתה ש.י. עובדת שמונה שנים במה שעבדה, אלא היתה נשארת בבית כעקרת בית עם אפשרות לנוח כל אימת שחפצה בכך, או מתפרנסת מעבודה משרדית או טכנולוגיה רגועה, יתכן שדרגת החומרה של מחלת הדליות שלה היתה קלה יותר. זו כמובן השערה אינטואיטיבית ללא ביסוס מדעי סטטיסטי כלשהו. התשובה לשאלה הזו נמצאת לכן בשטח ההפקר בין אמות המידה המשפטיות לבין המתודולוגיה הסטטיסטית. בין אם השאלה היא על החמרה בשיעור של 20% במצב הדליות, או בסיכוי של 20% שיש קשר סיבתי בין עבודתה לדרגת החומרה של הדליות, הרף הוא כל כך נמוך שהמרחק בין תשובה חיובית לשלילית עלול להמצא במרווח של הטעות הסטטיסטית. ידוע לי כי במצב ספק מן הסוג הזה נטיית בית המשפט הוא לפסוק לטובת התובעת". 15. הנה כי כן, ממקרא תשובותיו של המומחה עולה, כי יש לקבל את התובענה ביחס לדליות ברגליה של התובעת. מתשובותיו של המומחה עולה, כי תנאי עבודתה של התובעת החמירו את מצבה הרפואי של התובעת בכל הקשור לדליות ברגליה, שכאמור לשיטתו יכול ונגרמו בין השאר כתוצאה מחמש הלידות ומעודף המשקל של התובעת. בנוסף, עולה כי יש לקבל את התובענה גם לפי מסקנתו של המומחה, שמתאר מצב של ספק בנסיבות העניין, וכי הוא ער לנטיית בתי הדין לפסוק לטובת התובעת במצבים שכאלו, וכך אנו עושים. המומחה לא שלל קיומו של קשר סיבתי בנסיבות המקרה; ובאשר לתרומת תנאי העבודה, ציין כי מדובר ברף נמוך בין תשובה חיובית לשלילית על גבול הטעות הסטטיסטית, אשר לדידו משקף מצב של ספק אשר כאמור לפיו יש לפסוק לטובת התובעת. 16. עוד נוסיף, כי אין בידינו לקבל את טענות הנתבע ביחס לפרשנותו לחוות דעתו של המומחה. מחוות הדעת עולה, כי מדובר בקיומו של קשר סיבתי על דרך ההחמרה, המקיים את דרישות הפסיקה בנוגע לרף הנדרש ביחס לקיומו של קשר סיבתי. בנוסף, במסגרת תשובה מס' 2 לחוות דעתו של המומחה, עולה כי גם לדידו של המומחה יש ספק, וממילא מדובר במרווח צר בין תשובה חיובית לשלילית על טווח הטעות הסטטיסטית ביחס למידת ההשפעה של תנאי העבודה. 17. מכל האמור לעיל עולה, כי עסקינן בקביעות רפואיות גרידא, מטעם מומחה אשר מונה על ידי בית הדין, בהן בית הדין אינו נוהג להתערב. עסקינן בחוות דעת מפורטת ומנומקת, ואימוץ האמור בה מוביל לקבלת התובענה ביחס לדליות ברגליה של התובעת, וכך גם לגבי מצבה הרפואי ביחס לכתפה השמאלית. אחרית דבר 18. לאור כל האמור לעיל , דין התובענה להתקבל ביחס לכתפה השמאלית של התובעת, וכן ביחס לדליות ברגליה. התובענה ביחס לנזקים בגבה של התובעת נדחית. 19. הנתבע ישלם לתובעת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 2,000 ₪ תוך 45 ימים מיום מתן פסק הדין. 20. פסק הדין ישוגר לצדדים בדואר רשום. 21. זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה תוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין. מיקרוטראומה