הכרה ב"דליות" ברגליים גננת בגן ילדים כפגיעה בעבודה (ביטוח לאומי) השופטת סיגל דוידוב-מוטולה 1. לפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בבאר שבע (השופט יוסף יוספי ונציגי הציבור מר שלום שגב ומר משה אניג'ר; ב"ל 61592-10-10), במסגרתו נדחתה תביעת המערערת להכיר בתופעת אי ספיקת ורידים ממנה היא סובלת ברגליה (דליות) כפגיעה בעבודה לפי עילת המיקרוטראומה. הרקע העובדתי 2. המערערת, ילידת שנת 1962, עובדת כגננת בגן ילדים שבבעלותה ובניהולה. בהתאם לתצהירה, היא עובדת כגננת למעלה מ - 26 שנים; בכל שנה קלטה לגן בין 30 ל - 40 ילדים, בגילאי שנתיים עד ארבע; עבדה עד החמרת מחלתה 8 שעות ביום בממוצע; מדי יום נדרשה לעמידה ממושכת, וכן נדרשה לשאת תינוקות, עוללים ומשאות כבדים לרבות שולחנות וספסלים; כתוצאה מכך היא סובלת מדליות בשתי הרגליים. בחקירתה פירטה המערערת כי במסגרת עבודתה הייתה אחראית על קבלת הילדים לגן בבוקר ולשם כך עמדה ברציפות ליד הדלת עד לשעה 08:30; נהגה להרים את הילדים - שהיו בגילאים ובמשקלים שונים - עם כניסתם לגן, למשך פרקי זמן משתנים לפי הצורך; בשעה 08:30 הילדים פוצלו לקבוצות, והיא עצמה העבירה פעילות "ריכוז" לקבוצת הבוגרים; בשעה 09:00 העבירה פעילות דומה לקבוצת הצעירים; בזמן פעילות ה"ריכוז" עמדה באופן קבוע, ואם ישבה היה זה "לשבריר של שנייה"; הרימה - יחד עם מטפלות נוספות - ציוד בגן כדי לפנות את החדר לפני הפיצול לקבוצות בבוקר, ושוב בהמשך היום לצורך הפעילות הרלוונטית; הוציאה בבוקר מהמחסן - יחד עם מטפלות נוספות - מתקני חצר, והשתתפה בהחזרתם למחסן בסוף היום; ולדבריה לא ישבה כלל במהלך היום - לרבות במהלך שעות בהן הילדים ישנו, לרבות במהלך שעות בהן שהו הילדים בחצר הגן, ולרבות במהלך שעות בהן הילדים ישבו לצורך פעילות "ריכוז", עבודות יצירה, חוג עם מפעיל חיצוני או ארוחת צהריים. פסק הדין של בית הדין האזורי 3. לאחר שקילת העדויות שנשמעו בפניו (המערערת ועדה מטעמה, ששימשה כטבחית בגן הילדים) והראיות שהוצגו בפניו (הודעת המערערת לחוקר המשיב), שוכנע בית הדין האזורי כי המערערת לא עמדה בנטל להוכיח רצף של תנועות זהות או דומות. אשר להרמת הילדים קבע כי לא נעשתה ברצף, ואף לא בתדירות גבוהה או כחלק עיקרי מעבודת המערערת; אין מדובר במשקלים משמעותיים - והמשקלים גם השתנו מילד לילד; פעולות ההרמה היו שונות בתנוחותיהן ובתדירותן, שכן הרמת הילדים בבוקר עם קבלתם לגן שונה מזו שלצורך העלאתם לנדנדה שבחצר; והיו פעולות הרמה נוספות, כגון גרירת שולחנות והרמת ציוד, אשר בוצעו מספר פעמים מצומצם במשך היום והיו אף הן שונות זו מזו. אשר לעמידה הממושכת קבע בית הדין כי זו לא הוכחה, וממילא גם אם הייתה מוכחת - לא היה די בה, לפי הפסיקה, כדי להוות תשתית עובדתית מספקת. בית הדין ציין כי בסיכומיה הוסיפה המערערת טענה בדבר "הליכות קצרות", כאשר "בכך למעשה תיקנה במקצת את גירסתה לפיה עמדה כל הזמן". לאור כל האמור, נדחתה התביעה. טענות הצדדים בערעור 4. המערערת טוענת כי בית הדין טעה משקבע כי אין להכיר בעניינה כפגיעה בעבודה לפי עילת המיקרוטראומה. זאת שכן יש לראות את העמידה הממושכת, ההליכות הקצרות והרמת הילדים והציוד במהלך היום, כפעולות המהוות פגיעות זעירות, חוזרות ונשנות ומצטברות, בהתאם לדרישות הפסיקה לפי עילה זו; יש להכיר בעמידה כתנועה חוזרת ונשנית העונה לבדה על דרישות הפסיקה, בפרט כאשר אין מדובר בעמידה סטטית אלא בעמידה שיש בה תנועתיות; ויש למנות מומחה רפואי לצורך מתן חוות דעת ביחס לקיום קשר סיבתי בין תנאי עבודתה לבין פגיעתה בהתאם לעילת המיקרוטראומה. המערערת הפנתה בהקשר זה לפסיקה של בתי הדין האזוריים, שהכירה בקשר סיבתי בין עמידה ממושכת ובין מחלת הדליות (ב"ל (ת"א) 7301/07 עזרא רודיטי - המוסד לביטוח לאומי, מיום 4.1.11 - לגבי ספר; ב"ל (ב"ש) 1698/08 נורית ברקו - המוסד לביטוח לאומי, מיום 22.2.10 - לגבי מורה; ב"ל (ת"א) 6042/09 יוסף שמסיאן - המוסד לביטוח לאומי, מיום 24.10.12 - לגבי קופאי; להלן: עניין שמסיאן; בקשת רשות ערעור נדחתה: בר"ע 13104-12-11 המוסד לביטוח לאומי - יוסף שמסיאן, מיום 12.12.11). 5. לטענת המשיב, מדובר בערעור עובדתי על פסק הדין; הראיות שהוצגו בפני בית הדין אינן מקימות תשתית מספיקה לתורת המיקרוטראומה; הטענה בדבר עמידה ממושכת לא הוכחה - ומכל מקום אינה מספיקה לצורך הקמת תשתית כאמור; ולא הוכחה עמידה ממושכת עם תנועות חוזרות ונשנות. המשיב ציין כי קיימת פסיקה הפוכה מזו שצוינה על ידי המערערת. דיון והכרעה 6. במסגרת דיון קדם ערעור הסכימו הצדדים כי פסק הדין יינתן על ידי מותב בית הדין, על יסוד טיעוניהם במהלך הדיון ונימוקי הערעור שהוגשו בכתב. פסק הדין ניתן בזאת לפיכך על יסוד טענות הצדדים ובהתאם להסכמתם כאמור. 7. לאחר שנתנו דעתנו לטיעוני הצדדים בכתב ובעל פה ולכלל החומר שהובא בפנינו, הגענו למסקנה כי דין הערעור להידחות. 8. בפסיקתו הענפה של בית דין זה נקבע כי לצורך גיבוש עילת המיקרוטראומה נדרשת הוכחתה של תנועה חוזרת ונשנית, זהה או דומה במהותה, שחזרה על עצמה למשך פרק זמן רצוף ואשר ניתן לבודדה משאר הפעולות והתנועות שביצע המבוטח במהלך יום עבודתו (עב"ל 1012/00 אלי שבח - המוסד לביטוח לאומי, מיום 28.7.02). בהקשר זה הודגש כי תנאי להכרה בפגיעה בעבודה במסגרת תורת המיקרוטראומה הוא "קיומן של פגיעות זעירות שכל אחת מהן הסבה נזק זעיר בלתי הדיר, עד שהצטברות הנזקים הזעירים הללו זה על גבי זה הביאה בסיכומם הכולל לנזק הממשי הפוגע בכושר עבודתו של הנפגע... התנועות אינן חייבות להיות זהות אלא "זהות במהותן" כהגדרת הפסיקה, דהיינו דומות האחת לרעותה ובלבד שיפעלו על מקום מוגדר. תדירותן אינה חייבת להיות קבועה וסדירה, אלא על התנועות לחזור ולהישנות בתכיפות הנמשכת על פני פרק זמן מספיק לגרימת הנזק המצטבר הפוגע בכושר עבודת הנפגע" (עב"ל 313/97 המוסד לביטוח לאומי - אשר יניב, פד"ע לה 523 (2000); עב"ל 7807-10-12 מוניר ג'בור - המוסד לביטוח לאומי, מיום 14.1.14). 9. בענייננו קבע בית הדין האזורי כי לא הוכחו תנועות חוזרות ונשנות בהתייחס להרמת הילדים או הרמת ציוד; מדובר בקביעה עובדתית המבוססת על חומר הראיות, ולא מצאנו הצדקה להתערב בה. באשר לטענה בדבר עמידה ממושכת, קבע בית הדין האזורי כדלקמן: "מעדותה של התובעת והעדה מטעמה, עולה כי התובעת לא עמדה בצורה סטאטית במקומה, כמו קופאית עובר לחוק העבודה בישיבה, וכן לא הסתובבה ברדיוס מוגבל של מטרים ספורים, כפי שחלק מהמורים או המרצים נדרשים לעשות בעבודתם; אלא שהתובעת הייתה בתנועה מתמדת, עת ביצעה פעולות שונות ומגוונות, כגון הזזת חפצים, השגחה על ילדים, הדגמת עבודות יצירה, קריאת סיפורים והמחשתם, תליית דברים על לוחות, ולעיתים אף עבודות ניקיון. גירסת התובעת לפיה לא ישבה כלל לעולם, הינה גירסה בלתי סבירה, ואיננו מקבלים אותה". ׁ כאמור לעיל, גם הטענה בדבר עמידה ממושכת שנלוו אליה "הליכות קצרות" - שעלתה לראשונה בשלב הסיכומים - נדחתה. קביעות אלה מהוות אף הן ממצאים עובדתיים, שנפסקו על בסיס הערכת העדויות שנשמעו בפני בית הדין האזורי, ולא מצאנו הצדקה להתערב בהם. 10. המערערת הפנתה לפסק דינה של השופטת נטע רות בעניין שמסיאן, בו נקבע כי ביחס למחלת הדליות מתאימה יותר גישה מרחיבה ליישום תורת המיקרוטראומה, שאינה מחייבת ביטוי חיצוני של התנועות החוזרות והנשנות (על בסיס עב"ל 1376/02 בועז בוסני - המוסד לביטוח לאומי, מיום 8.6.03, ובמאובחן מעב"ל 373/08 רינה אדיבי - המוסד לביטוח לאומי, מיום 18.11.08). זאת, בהתחשב בכך שהמחלה נגרמת כתוצאה ממנגנון מכני פנימי, אשר מופעל בעקבות עמידה ממושכת וקשור לתנועות חוזרות ונשנות של דם ורידי. עם זאת, במקרה שלפנינו בית הדין קבע כי כלל לא הוכחה עמידה ממושכת של המערערת ודחה את גרסתה העובדתית לעניין זה, ולפיכך אין רלוונטיות לשאלה העקרונית בדבר הכרה בעמידה ממושכת כשלעצמה לצורך עילת המיקרוטראומה, שאלה שתיוותר לעת מצוא. 11. להסרת ספק נבהיר כי "עמידה ממושכת, שכלל אינה סטטית" - כבר הוכרה בפסיקתו של בית דין זה כמקימה תשתית עובדתית מספקת לצורך עילת המיקרוטראומה בהתייחס לדליות ברגליים (עב"ל 28951-10-11 יהודה שטרית - המוסד לביטוח לאומי, מיום 27.5.13; עב"ל 25106-09-11 ננה טורי - המוסד לביטוח לאומי, מיום 2.7.12). עם זאת, מקביעותיו העובדתיות של בית הדין האזורי לא עולה כי המערערת עמדה על רגליה תוך תנועתיות או העברת משקל מרגל לרגל משך חלקים רצופים מיום עבודתה, כי אם ביצעה מגוון רחב של פעולות ותנועות - בעמידה, ישיבה והליכה - בכיתת הגן ובחצר, בהתאם לפעילות המשתנה בגן וצרכי הילדים. המערערת אף לא ניסתה להצביע על שעות מסוימות במהלך יום העבודה במהלכן הינה נדרשת לעמידה ממושכת, בין סטטית ובין תנועתית, אלא טענה באופן כוללני לעמידה והרמת משאות בהתייחס לכל יום עבודתה, וגרסה עובדתית זו - כאמור - נדחתה. 12. סוף דבר - הערעור נדחה. כמקובל בתיקי ביטחון סוציאלי, אין צו להוצאות. קטיניםהכרה בתאונת עבודהרגלייםגננות (גן ילדים)גן ילדים / פעוטון / משפחתוןביטוח לאומי