האם האמרה "תלך ואל תחזור לפה יותר" מהווה פיטורים ? התובע (להלן גם: "העובד") הועסק אצל הנתבעת כסדרן (להלן גם: "המעביד"), תקופה של 35 חודשים ועד ליום 9.11.11 (כפוף למחלוקת בדבר נסיבות סיום יחסי עובד ומעביד- האם בפיטורים או התפטרות). העובד עותר לחיוב המעביד בתשלום פיצויי פיטורים והלנתם וכן תמורת הודעה מוקדמת (יתר רכיבי התביעה נזנחו- ר' פרוטוקול מיום 24.11.13, ש' 11-19, וכן סיכומי התובע). פיטורים או התפטרות? לגרסת התובע, ביום 6.11.2011, ניגש לבעל הנתבעת, מר רונן (להלן: "רונן") והודיע לו כי ביום חמישי, ה-10.11.2011, אף אחד מהסדרנים עמם הוא נמנה אינו יכול "לסגור" משמרת לילה בחברה (סע' 10.1 לתצהיר התובע). לדבריו, שיחה זו נערכה פעם נוספת ביום 7.11.11, ורונן מסר לו כי העניין נמצא בטיפול (סע' 10.2 לתצהירו). ביום ד', ה-9.11.11 שעה שהגיע למשמרת, פנה למר יאיר מנגדי, סגן מנהל הנתבעת (להלן: "יאיר") בעניין סגירת המשמרת ביום חמישי, אלא שיאיר התפרץ וצעק עליו "זה לא מעניין אותי ! זה המשמרת שלך ואתה תבוא בכל מקרה ! ..." לאחר שהודיע ליאיר כי אין באפשרותו להגיע, קילל אותו יאיר וצעק עליו "תלך ואל תחזור לפה יותר!", דבר שאילץ אותו לאסוף את חפציו (סע' 10.4 לתצהיר התובע). ועוד לדברי התובע, כשעתיים-שלוש לאחר מכן, התקשר אליו רונן ודרש ממנו שיחזור לעבודה, לאחר שאמר לרונן כי יאיר גירש אותו ואמר לו שלא לשוב לעבודה, ניתק רונן את הטלפון במהלך השיחה (סע' 10.5 לתצהירו). כחודש לאחר פיטוריו, התקיימה פגישה בין התובע לבין הגב' גלי X, רעייתו של רונן ומנהלת החשבונות בנתבעת (להלן: "גלי"), שבמהלכה ביקשה ממנו גלי לשוב לעבודה. התובע סירב להצעה, לאור העובדה שפוטר, לאור מערכת היחסים העכורה שנוצרה ומאחר והחל בפעילות לפתיחת עסק (סע' 10.7 לתצהיר התובע). בבית הדין הוסיף התובע והעיד: "'ביום הארוע' היתה התנהלות ביני לבין יאיר. ביום ראשון פניתי לרונן וגם ביום שני פניתי לרונן ולא קיבלתי תשובה ביום שלישי אמרתי שזה יהיה בטיפול... ביום רביעי, הגעתי לעבודה, רונן כבר לא היה במשרד אז ניגשתי ליאיר שהוא סמנכל החברה שיש לו יכולת החלטה. ראיתי האם יש תשובה בקשר למה שדיברנו ביום ראשון וכבר יום חמישי מתקרב. ... הוא צעק עלי ואמר לי לאסוף את החפצים שלי ולעזוב את המקום" (עמ' 4 ש' 15-22, ר' גם ש' 28-31). בהמשך הוסיף התובע כי: "אחרי שעתיים רונן X יצר איתי קשר. אני אכן רציתי שרונן יצור איתי קשר והוא יצר איתי קשר לאחר שעתיים. ובמקום לשאול אותי מה היה ומה קרה, הוא פשוט לחץ עוד יותר ואמר שאם אני לא אחזור לעבודה אז זה יעלה לי ביוקר. ..." (עמ' 5 ש' 12-15). לשאלת בית הדין, מדוע סירב לשוב לעבודה השיב התובע: "כי זה לא היה נשמע שהוא רוצה להחזיר אותי לעבודה, אלא זה נשמע יותר איום, ולכן לא חזרתי" (עמ' 5 ש' 18-19, ר' גם ש' 22-24 ו-31-33). לטענת המעביד, התובע הוא שהתפטר מעבודתו, לאחר שזנח את עבודתו באמצע משמרת. לגרסתו של רונן, ביום רביעי ה-9.11.11 התייצב התובע באיחור למשמרת ובמהלכה, הודיע ליאיר באופן חד משמעי ובנחרצות כי אינו מתכוון להגיע למשמרת של יום 10.11.11 (סעיפים 7-8 לתצהיר רונן). לאחר שיאיר הבהיר לו כי התובע התחייב כלפי העובד הנוסף שיבצע את המשמרת במקומו, וכי אין אפשרות לבצע החלפה, התעצבן התובע, נטל את חפציו ונטש את המשמרת באמצע העבודה (סע' 9-11 לתצהיר רונן). לטענת רונן הן יאיר והן הוא עצמו, ניסו ליצור קשר עם התובע על מנת לשכנעו לשוב לעבודתו,. התובע השיב כי ישוב לעבודה, אך בפועל לא עשה כן (סע' 12 לתצהיר רונן) לאחר כמספר ימים יצר התובע קשר טלפוני עם גלי ועימו, והסביר כי המניע האמיתי לעזיבתו את הנתבעת הוא, שאינו מעוניין לעבוד אצל הנתבעת וכי הוא החל בפעילות לפתיחת עסק עצמאי. חרף ההפצרות מצדם כי התובע ישוב לעבודתו, התובע סירב (סע' 13-14 לתצהיר רונן). זו גרסת הנתבעת. בעדותו בבית הדין, אישר רונן כי לתובע לא ניתן מכתב סיום העסקה (עמ' 6 ש' 18-20). לגרסתו של רונן, אינו זוכר כלל שהתובע פנה אליו בתחילת השבוע באשר למציאת פתרון למשמרת של יום 10.11.11 (עמ' 7 ש' 7-10). לדבריו "אני זוכר שהיתה תקרית בינו לבין יאיר ומאותו רגע אני כל הזמן התקשרתי לתובע לנייד והוא לא ענה לי. רק ביום רביעי בערב אחרי התקרית הוא דיבר איתי וביקשתי ממנו במפורש, שלמרות מה שקרה שיחזור למשרד ונסדר את העניינים, והתובע אמר שהוא לא חוזר." (עמ' 7 ש' 11-15). לטענת רונן, ביום הארוע (9.11.11), יאיר התקשר אליו לדווח לו שהתובע עזב את המשרד ולאחר מכן כששוחח עם התובע שמע את גרסתו. רונן נשאל האם יאיר סיפר לו שאמר לתובע שלא יגיע יותר לעבודה, והשיב: "יאיר לא סיפר לי שאמר לתובע לא לחזור לעבודה... יאיר עדכן אותי שהתובע עזב בסמוך לכך שהלך... התובע אמר לי שהוא יגיע לעבודה ביום ראשון. ואם את שואלת מדוע לא התקשרתי אליו כשראיתי שהוא לא הגיע ביום ראשון, אני משיב: אני כן התקשרתי אליו" (עמ' 8 ש' 13-18). יאיר הצהיר, כי ביום חמישי ה-3.11.11 היה אמור התובע לבצע משמרת, אך בשל יום הולדת של רעייתו, ביקש התובע מהעובד הנוסף לבצע החלפה והתחייב לעבוד במקום העובד הנוסף, ביום 10.11.11 (סע' 6 לתצהיר יאיר). ביום 6.11.11, יום א', פורסם סידור העבודה של אותו שבוע; וכאמור, התובע שובץ לעבודה ביום 10.11.11 (סע' 8 לתצהירו). התובע ביקש שלא לבצע את המשמרת של יום 10.11.11, אך נמסר לו כי עקב ההחלפה שבוצעה מיוזמתו, יאלץ לבצע משמרת זו (סע' 9 לתצהיר יאיר). ביום רביעי ה-9.11.11, הגיע התובע באיחור למשמרת, ובמהלכה פנה אליו והודיע לו חד משמעית כי אינו מתכוון להגיע למשמרת של יום 10.11.11 (סע' 10 לתצהירו). לטענת יאיר הוא השיב לתובע, כי מדובר במשמרת שעליו לבצע, לאחר שהחליף משמרת מיוזמתו והתחייב לבצעה כלפי העובד הנוסף וכן ביקש ממנו לשוב לעבודתו, אלא שהתובע התעצבן, הפקיר את המשמרת, נטל את חפציו וזנח את עבודתו (סע' 11-12 לתצהירו). גם לדברי יאיר, ניסו הוא ורונן ליצור קשר עם התובע לשכנעו לשוב לעבודתו, התובע מסר כי ישוב לעבודתו, אך בפועל לא עשה כן (סע' 15 לתצהירו). בבית הדין טען יאיר, כי אין לו סמכות לגבי קבלה או פיטורים של עובדים (עמ' 10 ש' 24). כמו כן, חזר על גרסתו לפיה "אני לא גירשתי את התובע. הוא הלך לבד כי הוא התעצבן בגלל שהיה סיפור עם המשמרת. שבוע לפני המקרה הוא ביקש להחליף את יום חמישי כי יש לו ארוע משפחתי, בן אמר שאין בעיה והוא אמר שיחליף עם התובע. ... בשבוע הבעייתי הוא בא ביום רביעי בשעה 17:00 לאחר שהודיע שהוא מאחר ושאל מה קורה מחר. אמרתי לו שהוא צריך להחליף את הסדרן השני ואז היה ויכוח בטונים גבוהים בין התובע לביני. הוא התעצבן מאוד, ואז נכנס למשרד ולקח את הדברים והלך. אני לא אמרתי לאף אחד ללכת ... " (עמ' 10 ש' 24-31, ר' גם עמ' 11 ש' 1-2 5, 9-10). יאיר אישר כי הויכוח בינו לבין התובע ביום 9.11.11 היה סוער, ולדבריו "היה ויכוח קשה" ש"הגיע לטונים גבוהים" (עמ' 11 ש' 23-25). בשונה מהתצהיר, העיד יאיר כי: "אני לא אמרתי שדיברתי עם התובע בטלפון, אני ניסיתי אבל הוא לא ענה לי. אני לא דיברתי עם התובע והוא לא הבטיח לי שיחזור לעבודה ואם את אומרת שהוא כן הבטיח לפי התצהיר שלי, אז אולי טעיתי." (עמ' 11 ש' 26-28). כאמור, גלי אישרה כי לתובע לא ניתן מכתב על תקופת עבודה (עמ' 9 ש' 29). בתביעה ל"פיצויי פיטורים" נטל הראיה מוטל על התובע להוכיח את פיטוריו, וכי הוא מצוי בתוך מסגרת הזכאים לפיצויי פיטורים מכוח החוק. היסוד העיקרי שבסעיף 1 לחוק פיצויי פיטורים התשכ"ג - 1963 (להלן: "חוק פיצויי פיטורים"), הוא שהעובד "פוטר". ודוק, נטל השכנוע לעניין קיום כל התנאים שבסעיף 1 לחוק פיצויי פיטורים , הינו על העובד, שהרי הוא "המוציא מחברו" (ר' דב"ע נו/269-3 ד"ר איסר מזר נ' הסתדרות מדיצינית הדסה, עבודה ארצי, כרך ל(1) 57, והאסמכתאות שם). הלכה היא, כי יסוד פיטורים או התפטרות הוא שהצד הפועל נתן ביטוי, אשר אינו משתמע לשני פנים, לכוונתו להביא את יחסי העבודה הקיימים בין השניים לידי סיום (דב"ע ל/1-3 זמל הרמן נ' דואיב גילה, עבודה ארצי, כרך ג(1), 11). נציין, כי אף אחד מבין הצדדים לא נקט פעולות פורמאליות לעניין סיום יחסי העבודה. התובע לא הגיש מכתב התפטרות. הנתבעת לא נתנה בידי התובע מכתב פיטורים. במצב דברים זה עלינו ללמוד על נסיבות סיום יחסי העבודה, בעיקר מהתנהגות הצדדים בפועל, שהיא בעיקרה מצב עובדתי. עלינו לאמוד את ההתנהגות של הצד אשר לו מייחסים את הכוונה להביא את יחסי העבודה לידי סיום, אשר אינו מותיר כל ספק לגבי הכוונה להביא את יחסי העבודה לידי סיום. במסגרת זאת, יש לתת את הדעת למכלול העובדות הרלבנטיות, ומהן להסיק את המסקנה, ואין ללמוד מקטע דברים אלא מהתמונה כולה (דב"ע ל/18-3 נח בנצילוביץ נ' "אתא", חברה לטכסטיל בע"מ, פד"ע ב', עמ' 41). במקרה דנן שוכנענו כי ביום 9.11.11 ארע בין התובע לבין יאיר ויכוח קשה בנושא ביצוע המשמרת של יום 10.11.11, ויכוח שבעקבותיו הורה יאיר לתובע לעזוב את מקום העבודה; זאת לאחר שהתובע עמד בסרובו לבצע את המשמרת של יום 10.11.11. לא הוצג כל תימוכין לכך שיאיר לא היה גורם המוסמך לפטר את התובע. אמנם, עולה מהעדויות כי בשלב מאוחר יותר, ניסה רונן לחזור בו מהודעת הפיטורים, אך לא עשה כן בצורה ברורה ומפורשת, וכן לא מולאו ע"י המעביד הוראות החוק באשר למסירת הודעה לעובד על סיום יחסי עבודה. לפיכך, אנו מוצאים כי יש לראות את הנסיבות דנן כפיטורים. עם זאת, אנו סבורים כי סירובו של העובד לבצע עבודה (התייצבות למשמרת של יום 10.11.11) עולה לכדי "הפרת משמעת חמורה" ושלילה חלקית של פיצויי הפיטורים להם הוא זכאי. אשר על כן, אנו קובעים כי התובע זכאי לפיצויי פיטורים בשיעור 60% בלבד, ובסך כולל של 9,928 ₪ (5,673 ₪ * 35/12*60%). איננו פוסקים לתובע פיצויי הלנת פיצויי פיטורים, וזאת בשל המחלוקת הממשית בדבר עצם הזכאות. לאור נסיבות סיום העסקתו של התובע, אנו בדעה כי התובע אינו זכאי לתמורת הודעה מוקדמת, שכן בסופו של יום גם העובד עצמו סירב לשוב לעבודתו, חרף הצעתו של רונן כי ישוב לעבודה. סוף דבר: התביעה מתקבלת בחלקה הקטן בלבד. הנתבעת תשלם לתובע סך של 9,928 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית חוקית מיום 1.12.11 ועד התשלום בפועל. בנסיבות העניין הנתבעת תשא בהוצאות חלקיות בלבד של המשפט, ותשלם לתובע סכום נוסף של 1,000 ₪ בצרוף מע"מ (שכ"ט עו"ד). פסק דין זה ניתן בהרכב כפי שניתן, לאחר שהצדדים לא התנגדו להחלפת נציג המעבידים במותב, ולאחר שלמרבה הצער, נציג המעבידים אשר החל בשמיעת התיק (מר ארן ז"ל) , הלך לבית עולמו טרם שהספיק להכריע בו. זכות ערעור: תוך 30 יום. שאלות משפטיותפיטורים