נדחתה תביעה בגין קיזוז כספים מביטוח מנהלים של עובד

נדחתה תביעה בגין קיזוז כספים מביטוח מנהלים של עובד התובע מבוטח בביטוח מנהלים אצל הנתבעת. ביום 21.3.05 עדכנה אותו הנתבעת על כך שמצאה, כך להבנתה, טעות בדיווחים שמסרה למעסיקיו ולו בדבר ערכי פדיון של הפוליסה שלו. הנתבעת הקטינה את ערך הפדיון עד לסכום שלהבנתה שיקף את ההפרשות הפנסיוניות של התובע בפועל. לתובע שורה של טענות בקשר להתנהלותה זו של הנתבעת בעניינו, טענות שבהן עלינו לדון ולהכריע. רקע עובדתי בשנת 1992 רכש התובע פוליסת ביטוח מנהלים אצל הנתבעת. אין מחלוקת על כך שלאורך שנות קיומה של הפוליסה פנה התובע עשרות פעמים אל הנתבעת בתלונות על "כשלים, חוסר התאמה, חוסר בכספים, ואי סדרים" שבהם נתקל לטענתו בניהול הפוליסה (ראו בסעיף 10 לכתב התביעה). מכל מקום, ביום 9.1.05 פנה התובע אל גב' רחל X, מנהלת מחלקת ביטוח חיים בנתבעת, במכתב שבו שב וטען טענותיו שונות, ובין היתר טען כך (נספח א' לכתב התביעה): "כזכור לך בבדיקה מדגמית של הפוליסה שבנדון שערכתי בשנת 1995, מצאתי כי הפוליסה שנפתחה עבורי בחברתכם שונה מזו שסוכם עליה עם הסוכן, וכי הכספים שהופקדו לטובתי אצלכם לא הגיעו לפוליסה שלי ומצאו דרכם לפוליסות וליעדים אחרים. לאחר 3 שנים בהם התשתם אותי באין ספור של שיחות, דיונים, סיכומים, הבטחות, נתונים והבהרות, מונתה ציפי מנצורה לבצע את כל התיקונים הנדרשים. לאחר כשנה (נוספת) של טיפול דווחתי בשלהי שנת 1999 כי הפוליסה סודרה. לאחרונה נדרשתי לבחינה ולהערכה נוספת של הפוליסה וגיליתי כי למרות כל הסיכומים וההבטחות שניתנו לי על ידך ועל ידי גב' מנצורה הפוליסה לא תוקנה כנדרש, ויתירה מכך, הטיפול בה הוזנח לחלוטין במשך כל התקופה האחרונה....". ביום 21.3.05 פנתה הנתבעת לתובע והודיעה לו, מן הסתם בעקבות בדיקה חוזרת של הפוליסה שלו בעקבות פניותיו ובפרט פנייתו האחרונה, כי נמצאה טעות בדיווחים קודמים שמסרה לו אודות ערכי הפדיון של הפוליסה שלו, וערכי הפדיון נכון ליום 1.3.05 עמדו על סך 743,461 ₪ בלבד, ולא ערכים גבוהים יותר כפי שנמסרו לו בעבר. ביום 4.7.07 כתבה הנתבעת פעם נוספת לתובע בעניין אותה טעות (נספח ה' לתצהיר X), ובין היתר הסבירה אותה כך: "במכתבנו מיום 20.3.05 ציינו, כי נפלה טעות בדיווחי ערך הפדיון, כפי שנמסרו לך בעבר. הטעות נבעה מתקלה טכנית כללית בתוכנת המחשב. מיותר לציין, כי ברגע שנתגלתה הטעות, פעלנו באופן מיידי לתיקונה ולעדכונם של כל הנוגעים בעבר. לפיכך, מובאים בפניך בשנית הנתונים הנכונים להווייתם, לאחר שבוצע התיקון הנדרש.... אני מביעה את התנצלותנו בשנית על הטעות שנפלה בדיווח הנתונים הראשוני". לאחר שדעתו של התובע לא נחה בעניין זה, הוא פנה למנהלי החברה, והוחלט על ידה למנות אקטואר חיצוני, שאינו עובד שלה, שיבדוק את מכלול טענות התובע. האקטואר, מר X X, ביקש להיפגש עם התובע, אך התובע סירב להיפגש איתו. מכל מקום, האקטואר בחן את טענות התובע והגיע למסקנה שאכן הייתה טעות, וכי לאחר התיקון הרישום משקף את תשלומי הפרמיות בפועל. לאחר בדיקת האקטואר התובע פנה בתלונה למפקח על הביטוח. אנשי היחידה נפגשו למספר שיחות עם התובע, שאף העביר אליהם מסמכים רבים. ביום 6.12.09 סיימה היחידה לפניות הציבור אצל המפקח את בדיקת התלונה, ומסרה לתובע את תוצאות הבדיקה, וכך בין היתר נכתב בתשובה שנשלחה לתובע (נספח א' לתצהיר X): "במענה לפנייתך שבנדון, הריני להשיבך כי לאחר עיון בפניותיך ובמידע שהעברת לעיוננו, בתגובת החברה ובמסמכים שצורפו אליהן, ולאחר שיחות ארוכות עימך וקיום פגישה עם החברה לצורך בירור טענותיך באופן מעמיק, איננו מוצאים מקום להתערבותנו בעניינך, ונפרט: במכתביך ובשיחותינו הטלפונית הועלו בידך מספר טענות הנוגעות לפוליסה לביטוח חיים המצויה ברשותך. בדקנו את טענותיך, ובכלל זה את השלכות הדברים על אופן ניהול הפוליסה, וערכנו בירור מול החברה בעניינים אלו, כמו גם בעניינים נוספים שמצאנו לנכון לבחון בעניינך אגב בירור הפנייה. כאמור, לא מצאנו בבירור שערכנו סיבה ליתן לך סעד. נציין כי אף שלמיטב הבנתנו יש צדק בטענתך כי בפוליסה נכללו סכומים שלאחר מכן נוכו ממנה, ההסבר של החברה כי הסכומים האלה נזקפו לפוליסה בטעות נתקבל על דעתנו לאחר שהוכח לנו כי הייתה טעות שהגדילה ללא עילה את הסכומים שהופרשו על ידך. נבקש לציין כי כעולה מן המסמכים המצויים בתיק, שכרה החברה את שירותיו של האקטואר מר X ויסברג, על מנת שיבחן את הנסיבות שאירעו בעניינך. מר ויסברג ערך דוח המפרט את כל השתלשלות העניינים ולאחר שבדק את תיקך, הגיע למסקנה כי לא נגרם לך נזק. לא מצאנו תשתית לטענתך כי הדוח שערך מגמתי". דעתו של התובע לא נחה אף לאחר שקיבל תשובה זו, הוא המשיך להתכתב ולהיפגש עם אנשי הנתבעת ואחרים בקשר לטענותיו. בסופו של יום, הגיש ביום 15.3.12 את התביעה שבפנינו. השתלשלות ההליך הסעד המרכזי אותו ביקש התובע בכתב התביעה המקורי שהגיש היה "השבת הכספים שקוזזו ושחסרים בפוליסה". בנוסף, עתר התובע לפיצוי כספי בסך 50,000 ₪. כתב התביעה הוגש כנגד שני נתבעים נוספים פרט לנתבעת: מר X, שהיה סוכן הביטוח שבאמצעותו נמכרה לתובע הפוליסה שבמחלוקת, וכן מר X שהינו כאמור האקטואר שביצע עבור הנתבעת את הבדיקה החיצונית של טענות התובע. במהלך דיון קדם משפט שהתקיים ביום 20.11.12 הודיע התובע כי בהתאם להמלצת בית הדין ולאור העובדה שכתב התביעה לא נמסר לנתבע 2 (X), הוא מבקש למחוק אותו מכתב התביעה. כמו כן, גם כן בהתאם להמלצת בית הדין, מחק התובע את התביעה גם כנגד האקטואר X, אם כי ביקש להדגיש שלשיטתו לא היה X גורם ניטראלי (עמ' 2 ש' 3). עוד במהלך דיון קדם המשפט תוקן כתב התביעה באופן שבמקום הסעד המקורי שהתבקש "השבת הכספים שקוזזו ושחסרים בפוליסה" נרשמה בו תביעה לסעד כספי בסך 108,193 ₪, שזה הסכום שלטענת התובע קוזז מערך הפדיון של הפוליסה שלו שלא כדין. דיון ההוכחות היה אמור להתקיים ביום 6.10.13, אך נדחה בדקה ה-90 לבקשת בא כוח הנתבעת, ובסופו של דבר התקיים רק ביום 6.3.14. במהלך הדיון נחקר התובע על תצהירו, ונחקרו שני המצהירים מטעם הנתבעת: גב' רחל X והאקטואר מר X. בהמשך לדיון זה, הגישו הצדדים סיכומים בכתב. עתה עלינו להכריע. דיון והכרעה במרכז טענות התובע עומדת טענתו לפיה קיזוז הסך של כ- 110,000 ₪ מפוליסת הביטוח שלו, שנעשה על ידי התובעת ביום 21.3.05, לא היווה תיקון טעות, אלא "מניפולציה" שנעשתה בכספי הפוליסה, תוך "השמדת נתוני ההעברה האמיתיים שהיו שמורים במחשביה, ושתילה במקומם של נתונים אחרים, ללא אפשרות שחזור". כך טען התובע שאותה "מניפולציה" נטענת כללה עשרות ומאות שינויים קטנים, ובין היתר שינוי מנגנון ההצמדה של הפוליסה, מחיקת מועדי אירועים, שינוי מועדים ועוד כהנה וכהנה שינויים שבוצעו בפוליסה (לפירוט הטענות ראו פרק המבוא לסיכומי התובע). לאחר שבחנו את טענות התובע, ואת מכלול העדויות והראיות שבפנינו, הגענו לכלל מסקנה שלא עלה בידי התובע להוכיח את טענותיו, ונפרט: ראשית עניינו של התובע נבחן באופן יסודי הן על ידי המפקח על הביטוח, בפניו השיג התובע, והן על ידי האקטואר מר X. התובע לא הוכיח שנפל פגם בממצאי הבדיקות המקיפות שנערכו, שאת ממצאיהם הבאנו מוקדם יותר בפסק דין זה. הממצאים גיבו את הממצאים אליהם הגיעה הנתבעת עצמה, לפיהם אכן מדובר היה בטעות שהיתה טעונה תיקון. נעיר בקשר לכך שכידוע עמדה לתובע זכות ערעור על החלטת המפקח, והוא אף טען בפנינו הן בעדותו והן בסיכומיו שהגיש ערעור על ההחלטה אלא ש"לא קיבל כל תשובה על הערעור", ולכן החליט לפנות לבית דין זה (ראו: עמ' 13 ש' 15, וכן באמצע העמוד הלפני אחרון לסיכומים). ברם, האמירה הזו של התובע בדבר כך שהגיש ערעור שלא התברר משום מה נותרה כאמירה בעלמא, ללא שום תימוכין לכך בכתב. מנגד, טענה בפנינו הנתבעת שלמיטב ידיעתה ערעור שכזה מעולם לא הוגש, ואנו נוטים להאמין שאכן היא צודקת בנקודה עובדתית זו; שנית האקטואר X ערך בחינה נוספת של עניינו של התובע במסגרת ההתדיינות שבפנינו, שש שנים לאחר הבחינה המקורית שעשה של ענינו של התובע. גם על פי תוצאות בדיקתו המחודשת (המפורטות בסעיף 8 לתצהירו), המדובר היה בטעות שתוקנה כדין, ולא ב"מניפולציה" כזו או אחרת, כטענת התובע. כאשר שאלנו את מר X כיצד קרתה הטעות, השיב לנו כך, ותשובתו היתה אמינה לגמרי לפי מיטב שיפוטנו (עמ' 18 ש' 8) ומכל מקום לא הובאה בפנינו כל עדות מומחה או ראיה אחרת שהיה בה כדי לסתור אותה: "בפוליסות מסוג כמו שיש לתובע, אפשר לקבוע סכום ביטוח למקרה פטירה שהוא הגבוה מבין: כפולת משכורות או סכום החסכון הנצבר ואפרט, לדוגמא, נניח שמשכורתי היא 10,000 ₪ ואני קובע סכום ביטוח למקרה פטירה של 20 משכורות, כלומר סכום הביטוח בחודש הראשון הוא 200 אלף שקל. אני מתחיל לצבור כל חודש פרמיה, נניח שצברתי 10,000 ₪ בפוליסה, ביטוח הריסק הנרכש הוא 200 אלף, כפי שביקשתי, פחות הצבירה של 10,000 ₪, כלומר קניתי ריסק של 190 אלף. אחרי נניח 10 שנים הצבירה בפוליסה היא מעל 200 אלף, הרי אני קונה ריסק של 200 אלף ולכן אין צורך לקנותו, ברגע שהצבירה מגיעה לרף אין צורך לקנותו. התקבלה בחברת הביטוח היתה, שברגע שהצבירה היתה גבוהה מסכום הריסק, היה באג במחשב, כתוצאה מזה זיכו את הפוליסות, כולל זו של התובע, בחסכונות עודפים לפחות פי 3 ממה שהיה צריך להיות". שלישית התובע לא הציג כל חוות דעת מומחה נגדית או עדות אחרת שהיה בה כדי לסתור או אפילו לקעקע את ממצאיו של האקטואר, וגם במהלך חקירתו הנגדית של X לא עלה בידיו לסדוק את חוות דעתו כהוא זה. יתירה מזאת, התובע, על אף שנטל ההוכחה היה עליו, גם לא הציג תחשיב נגדי או הסבר סדור אחר מדוע אין מקום שנקבל את חוות דעת X כנכונה; רביעית גם עדותה של גב' X, שטיפלה בעניינו של התובע בכל השנים, היתה אמינה וסדורה. מעדותה התרשמנו שאכן כטענת הנתבעת בעקבות שורה של פניות של התובע נערכה בדיקה פנימית על ידי מבקר האגף שהובילה לאיתור הטעות (עמ' 26 ש' 12), שחלק מהסיבות לטעות שנפלה היתה שהפוליסה של התובע לאור בקשות ודרישות של התובע לגבי מבנה הפוליסה שלו שהובילו לכך שהפוליסה שלו לא היתה סטנדרטית (עמ' 24 ש' 22, עמ' 33 ש' 3) ובכל מקרה לא מדובר היה בטעות שנפלה רק בפוליסה של התובע, אלא גם בפוליסות של שני מבוטחים אחרים (עמ' 25 ש' 6). חמישית התובע בסיכומיו טען שהיה על הנתבעת להביא עדים רבים נוספים להוכחת טענותיה. התובע מנה שורה ארוכה של עובדי הנתבעת שעסקו בעניינו ובדקו אותו, שהיתה לשיטתו מוטלת על הנתבעת חובה לזמנם. בכך נתפס התובע לטעות, שכן כאמור נטל ההוכחה להוכחת תביעתו היה עליו, וכאמור הגענו למסקנה שלא עלה בידו להרים נטל זה, ולמעשה, עלה בידי הנתבעת להוכיח שאין יסוד לתביעתו. לא מיותר להדגיש שככל שסבר התובע שעדות של עובד ספציפי כזה או אחר נדרשת לו, פתוחה בפניו היתה הדרך לבקש את זימונו לעדות. משלא עשה כן, אין לו להלין אלא על עצמו. למען הסר ספק, נעיר שאף אנו (ולא רק הגורמים האחרים שבדקו את עניינו של התובע) השתכנענו שהנתבעת לא פעלה במקרה של התובע להעלים או להסתיר מידע או ראיות, כטענתו; ושישית למעלה מהנדרש נעיר, שהתובע לא הוכיח כי הסתמך בדרך כזו או אחרת על אותה טעות (בטרם תיקונה) ולא הוכיח שנגרם לו נזק כלשהו עקב אותה טעות. התובע אמנם טען שכלכל את צעדיו ותכנן את פרישתו בהתאם לערכי הפדיון הגבוהים יותר של הפוליסה שנמסרו לו (בטרם תיקון הטעות), אך גם טענתו זו לא הוכחה. אשר לטענות התובע בדבר התנהלות קלוקלת של סוכן הביטוח שלו במועד הקמת הפוליסה (1992), לרבות טענות בדבר זיוף הצעות הפוליסה, אי קיום התחייבויות שניתנו לו ועוד, הרי שמקובלת עלינו טענת הנתבעת שמדובר בעילה או עילות תביעה שהתיישנו זה מכבר. נציין בקשר לכך, שכלל הגילוי בדיני ההתיישנות אינו פועל במקרה הזה לטובת התובע, שכן התובע הצהיר שביקש וקיבל דוחות מפורטים באותם שנים, קיים שורה ארוכה של פגישות עם נציגי הנתבעת, ולמעשה עסק באינטנסיביות ב"בעיות" שהתגלו להבנתו בניהול הפוליסה שלו עוד מאמצע שנות ה- 90 (ראו בסעיף 19 לתצהירו, עמ' 12 ש' 23, וכן ראו סעיף 5 לתצהיר X וסעיף 7 לתצהיר X). מכל מקום, למעלה מהנדרש נדגיש שהתובע לא הוכיח את טענותיו בעניין זה אף לגופן. הדברים אמורים אף באשר לטענות התובע המתייחסות להתנהלות רשלנית (לטענתו) של הנתבעת בשנים הראשונות לקיומה של הפוליסה. סוף דבר נוכח כל האמור, התביעה נדחית על כל רכיביה. התובע ישלם לנתבעת הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך כולל של 7,500 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד ליום התשלום בפועל. על פסק דין רשאי כל אחד מהצדדים להגיש ערעור לבית הדין הארצי בירושלים. ערעור יש להגיש בתוך 30 יום ממועד קבלת פסק הדין. קיזוזביטוח מנהלים