התקף לב: האם עיכוב בהגעה לבית החולים בגלל העבודה מהווה תאונת עבודה ? זוהי תביעה להכיר באירוע הלבבי שעבר המנוח בשנת 2005 כפגיעה בעבודה כמשמעות המונח בפרק ה' לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה - 1995 (להלן - החוק). רקע 1. המנוח, X ז"ל, שימש במועדים הרלוונטיים לתביעה כנהג אוטובוס בחברת "בוריס טורס בע"מ". 2. ביום 21.12.05 הסיע המנוח אוטובוס תיירים לטיול באזור ירושלים. בדרך חזרה לכיוון תל אביב, בשעה 17:00 לערך, באזור הקסטל, חש המנוח כאב בחזה. המנוח סיפר על כך למדריך הטיול מר אלכס X אשר הציע כי יעשו הפסקה בנווה אילן וכך היה. 3. במהלך הפסקה קישר המדריך בין המנוח לאחת התיירות שהייתה רופאה בהכשרתה. זו נתנה למנוח כדור למציצה מתחת ללשון והכאב חלף. 4. כשהגיע לתל אביב חזרו הכאבים. המנוח נסע לביתו בכפר סבא ומשם פנה לטיפול בבית החולים מאיר. המנוח אובחן כמי שעבר אוטם לבבי חמור, הוא צונתר ואושפז. בהמשך הפך למועמד להשתלת לב וביום 29.9.13 נפטר. מן החומר הרפואי עולה כי ככל שהמנוח היה מקדים את הגעתו לבית החולים מצבו היה בר טיפול. 5. טענת התביעה העיקרית היא, כי פטירתו של המנוח היא תוצאה של אירוע לב, כאשר האיחור/העיכוב /השהייה בהגעתו לטיפול רפואי עקב צורכי העבודה מהווים אירוע חריג. 6. לטענת הנתבע, לא אירע למנוח ביום 21.12.05 או במועד אחר אירוע תאונתי כלשהו. הנתבע טוען כי בנסיבות העובדתיות שהוכחו לא הייתה למנוח כל מניעה לפנות לטיפול רפואי קודם לכן , הכרה בתביעה שכזו תוביל למצב בו כל אירוע של אוטם, בו העובד ישתהה בקבלת טיפול, יהפוך לפגיעה בעבודה. דיון והכרעה 7. המסגרת הנורמטיבית לענייננו מצויה בסעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה - 1995, המגדיר "פגיעה בעבודה" בהאי לישנא: "תאונה שארעה תוך כדי ועקב עבודתו אצל מעבידו, ובעובד עצמאי- תוך כדי עיסוקו במשלח ידו ועקב עיסוקו במשלח ידו". סעיף 83 לחוק קובע: "תאונה שאירעה לעובד תוך כדי עבודה רואים אותה כתאונה שאירעה גם עקב העבודה, אם לא הוכח ההיפך; ואולם תאונה שאינה תוצאה של גורמים חיצוניים הנראים לעין, בין שאירעה לעובד ובין לעובד עצמאי, אין רואים אותה כתאונת עבודה אם הוכח כי השפעת העבודה על אירוע התאונה הייתה פחותה הרבה מהשפעת גורמים אחרים". 8. עולה מן האמור כי, יסוד הכרחי לקיום "תאונת עבודה" הוא קיום תאונה, והנטל להוכיח יסוד זה רובץ על התובע. במידה ולא עמד בו, לא תקום לו החזקה שבסעיף 83 לחוק הביטוח הלאומי (ראו: בג"צ 3523/04 גבריאל למברגר נ' בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד נח(5) 104 וכן דב"ע (ארצי) נג-153-0 פארג' עוד ג'אבר נ' המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כז 50). 9. הלכה פסוקה היא כי על מנת שאוטם שריר הלב יוכר כתאונת עבודה, יש לקבוע קיום אירוע חריג בעבודת המבוטח : "הפסיקה היא, כי תאונה שהינה תולדה של גורמים שאינם נראים לעין, אשר אוטם שריר הלב נמנה עימם, נבחנת במבחן 'האירוע החריג', לפיו יש להוכיח כי עובר לפגיעה הגופנית או הנפשית, אירע למבוטח אירוע חריג בעבודתו, אשר הינו בלתי שגרתי לגביו. אירוע כזה יכול להיות תולדה של דחק נפשי מיוחד או מאמץ גופני יוצא דופן... ההכרעה בשאלת קיומו של אירוע חריג בעבודה הינה שאלה עובדתית בעיקרה... בית הדין בוחן את האירוע מנקודת מבטו הסובייקטיבית של העובד, אך עם זאת, יש צורך בראיות אובייקטיביות על מנת להוכיח האירוע, ואין די בעדותו הסובייקטיבית של העובד... רק לאחר שנקבע כי אכן התרחש אותו 'אירוע חריג', יבחן בית הדין את השאלה האם התקיים קשר סיבתי בין אותו אירוע חריג לבין הופעת האוטם". [עב"ל 45023-09-11 בירן נ' המוסד לביטוח לאומי, (מיום 4.12.12); עב"ל 349/06 בלומשטיין נ' המוסד לביטוח לאומי, (מיום 22.10.07); עב"ל 614/08 מרקוביץ' נ' המוסד לביטוח לאומי, (מיום 13.7.09); עב"ל 663/08 זילבר נ' המוסד לביטוח לאומי, (מיום 22.2.09)]. מן הכלל אל הפרט 10. בענייננו נטען, כי המנוח החל את האירוע הלבבי בזמן העבודה תוך נסיעה באוטובוס ואולם עקב כך שהיה באמצע עבודה הוא נאלץ להמשיך בפיזור הנוסעים והגיע באיחור של מספר שעות לצנתור בבית החולים. אמנם, כך לשיטת התביעה, לא מדובר פה על אירוע חריג סטנדרטי כמו ויכוח או דקירה או מריבה אך אין מניעה כי שיהוי בטיפול ייכנס לאותה תבנית ויוגדר כאירוע תאונתי במידה והשיהוי נגרם תוך כדי ועקב העבודה. 11. אין בידינו לקבל טיעון זה, על כל פנים לא במקרה בו עסקינן. מהפן העובדתי עולה כי לא הייתה כל מניעה מצד המנוח לפנות לטיפול רפואי קודם למועד בו פנה. בהודעתו לחוקר המוסד, ציין המנוח כי עם לקיחת כדור המציצה, הכאב חלף בתוך כמה שניות. עוד סיפר כי לאחר פיזור הנוסעים, נסע לביתו בכפר סבא ובערך בשמונה בערב כשהרגיש שהכאב מתחיל מחדש, ביקש מאשתו כי תלווה אותו לבית החולים (ראה עמ' 1 ש' 18- עמ' 2 ש' 2). כאשר נשאל מדוע הוא קושר את אירוע הלב לעבודתו, השיב: " אני חושב שזה קשור להצטברות של דברים במשך השנים כמו האחריות..." מבלי שנתן דעתו כלל לטענה בדבר שיהוי בקבלת הטיפול עקב העבודה. 12. בתצהיר עדותו הראשית - שהספיק המנוח להגיש לבית הדין אך לא להיחקר עליו - העיד כי "לקראת סיום עבודתו לאחר 3 שעות ויותר (מהרגע בו נטל את הכדור -ש.ט) שוב החמיר הכאב" משמע בשעות שלפני כן ככל הנראה הכאב נרגע ולכן המשיך בעבודתו כרגיל מבלי שסבר כי מדובר במקרה חירום. גירסה זו אף חזרה בתצהירו של העד אלכס X אשר העיד כי לאחר שלקח את הכדור, חש המנוח הקלה ורק לקראת סוף פיזור הנוסעים שוב החל להרגיש שלא בטוב (סעיפים 5,6 לתצהירו). מר X הסביר כי באומרו "סוף הפיזור " התכוון לשעה עשרה לשבע בערך, כאשר התובע פנה לטיפול רפואי רק כשעה וקצת לאחר מכן סביב השעה 20:00 בערב. 13. יתרה מכך, בתו של המנוח גב' ענבל X העידה כי אביה המנוח התקשר אליה ממסעדת "אלוויס" בנווה אילן סיפר לה על האירוע וכי קיבל כדור וכעת הוא חש הקלה. עוד הוסיף באותה שיחה, כי הוא יסיים את הפיזור ואם הכאבים ימשכו יפנה לרופא. (סעיף 6 לתצהירה וכן עדותה בעמ' 7 ש' 22-26). אף אלמנת המנוח גב' מלכה X התייחסה לכך ואמרה: "מי ידע שזה התקף לב וזו בעיה רצינית הכדור עזר לו והוא המשיך" (עמ' 5 ש' 27). 14. מן האמור עולה, כי אין המדובר במצב בו היה המנוח באמצע נסיעה ארוכה באזור בו לא ניתן לקבל טיפול רפואי, או שהטיפול התעכב מחמת גורמים שלא היו בשליטת התובע, או שהמעסיק מנע ממנו גישה לקבלת טיפול. הוכח כי המנוח החל סובל מהכאבים עת היה במרכז הארץ, נוסעי האוטובוס עצרו (לפי עדות בתו של המנוח גב' ענבל X לארוחת ערב) במסעדה בנווה אילן. לא הייתה כל מניעה כי יתעכבו ויוזעק למקום רופא ו/או נהג מחליף והמנוח יפונה לבית החולים הקרוב או לטיפול רפואי אחר. לא היה ניסיון של המנוח לפנות למעסיק ולבקש להתפנות. העיכוב נבע מתחושותיו של המנוח אשר לאחר נטילת הכדור חל שיפור במצבו, הוא תפקד כרגיל והחליט להמשיך בעבודתו. 15. יתרה מכך, המנוח סיים את פיזור הנוסעים בתל אביב ולא הייתה כל מניעה כי יפנה באופן מידי לאחד מבתי החולים הקרובים. תחת זאת בחר המנוח לשוב לביתו בכפר סבא ורק משם פנה לקבלת טיפול. 16. גם מהפן המשפטי, אין בידינו לקבל את טענת ב"כ התביעה כי העיכוב או האיחור בקבלת טיפול רפואי מהווה אירוע חריג. בשני מקרים בודדים בהם קיבל בית הדין טענה דומה, דובר בנסיבות שונות לחלוטין. בעניין שטרנפלד (ב"ל (ת"א) 6355/07 שטרנפלד רחל נ' המל"ל, מיום 6.8.12), דובר בימאי אשר התמוטט לעיני חבריו לעבודה על האוניה, כשהם אינם יכולים לטפל בו ואף מנועים מלפנותו לקבלת טיפול רפואי דחוף, עקב הריחוק מן החוף. וכפי שהגדיר זאת בית הדין בתיק ב"ל (נצ') 4660-11-10 אילנה פיליפ נ' המל"ל, מיום 30.7.13 בהתייחסו לעניין שטרנפלד: " רק מקום בו מתממש הסיכון הקיים בסביבת עבודה מבודדת, הופך להיות בידודה של סביבת העבודה גורם חיצוני נראה לעין". ואילו בעניין חליל סולימאן (עב"ל 36150-04-11 חליל סולימאן נ' המל"ל , מיום 19.4.12) ההנחה הייתה כי התובע פנה אל המעביד בבקשה לפנותו לקבלת טיפול רפואי, אך זה סירב ועקב כך חל עיכוב בקבלת הטיפול. 17. לאור האמור לעיל, אנו סבורים כי במקרה זה לא הוכח שלמנוח אירע אירוע חריג ועל כן הטענה כי יש להכיר באירוע הלב כפגיעה בעבודה - דינה להידחות. אין צו להוצאות. התקף לב / אוטם שריר הלברפואהשאלות משפטיותבית חוליםהכרה בתאונת עבודהתאונת עבודה