נטען כי לאחר חופשת לידה ביקשה לחזור אך העסיקו עובדת אחרת במקומה 1. התובעת הגישה תביעה נגד הנתבעת, חברה המפעילה חנות מזון, לקבלת פיצויי פיטורים וזכויות סוציאליות נוספות בסך כולל של 135,000 ₪. התובעת עבדה אצל הנתבעת כמנהלת חשבונות מיום 1.10.09 ועד ליום 1.10.11. בחודש דצמבר 2010 יצאה התובעת לשמירת היריון. התובעת ילדה במזל טוב ביום 17.6.11 ומאז לא שבה אל העבודה בפועל. 2. התובעת עותרת לתשלום הפרשות בגין קרן פנסיה בשיעור של 5% לשכר חודשי בסך של 7,222 ₪; פיצוי בעבור אי עריכת שימוע כדין בשווי של 14,444 ₪; פיצוי בעבור אי מתן הודעה מוקדמת בסך של 7,222 ₪; פיצויי פיטורים בסך של 14,356 ₪; חופשה שנתית בסך של 2,677 ₪; דמי הבראה בסך של 4,015 ₪; פיצוי בגין אי מתן מכתב פיטורים כדין והעדר דמי אבטלה בסך של 7,000 ₪; פיצוי בגין פיטורים לאחר חופשה לידה בסך של 14,444 ₪; הפרשי דמי קרן השתלמות בסך של 13,723 ₪ ופיצויים עונשים בסך של 50,000 ₪. 3. התובעת טוענת שהתכוונה לחזור לעבוד ביום 1.10.11 עם סיום חופשת הלידה, ולשם כך פנתה למנהל הנתבעת בחודש ספטמבר 2011 באמצעות הטלפון. לטענתה, מנהל הנתבעת אמר לה שאין לה לאן לחזור מאחר ששכר עובדת חלופית, שהיא גיסתו, במקומה. לטענתה, מדובר בפיטורים בניגוד לדין ולכן היא זכאית לסעדים שביקשה בכתב התביעה. התובעת צירפה לכתב תביעתה את פניותיה של באת כוחה אל הנתבעת מיום 24.10.11 ומיום 21.11.11 וכן צירפה את התשובה שקיבלה מב"כ הנתבעת מיום 22.11.11. במכתב התשובה מיום 21.11.11 טען ב"כ הנתבעת כי התובעת התפטרה, אך בסעיף 5 לאותו מכתב כתב בצורה מפורשת: "למען הסר ספק מרשתי תשוב ותבהיר כי היא חפצה בחזרתה המידית של מרשתך לעבודה סדירה כבעבר". התובעת צירפה את דרישתה לקבלת דמי אבטלה מהמוסד לביטוח לאומי. על גבי הטופס שבו חתם המעסיק נכתב שהסיבה להפסקת העבודה היא פיטורים. לטענת נציג הנתבעת מסמך זה לא נחתם על ידה וכי חתימת מנהלה זויפה. 4. טענת הנתבעת היא שהתובעת היא זו שהתפטרה מעבודתה ללא הודעה מוקדמת לאחר שדחתה את פניות הנתבעת לשוב לעבודה. לטענתה, התובעת החלה לעבוד במקום עבודה אחר והתעלמה מפניות הנתבעת לשוב אל העבודה. 5. התובעת צירפה לכתב התביעה תלוש משכורת שהוכן ע"י הנתבעת לחודש 9/2011 שהודפס ביום 11.10.11. באותו תלוש נכתב שהתובעת זכאית לקבל חופשה שנתית, הבראה, פיצויי פיטורים ושווי קרן השתלמות. הנתבעת טענה שתלוש השכר הוכן במסגרת מו"מ לפשרה לסיום המחלוקות לאחר שהתובעת הודיעה שהיא לא רוצה לחזור לעבודה. 6. בדיון ההוכחות ביום 11.6.14 שמענו את התובעת, את מנהל הנתבעת וגרפולוג מטעם הנתבעת. 7. התובעת נשאלה האם היא מודעת לכך שבאי כח הנתבעת פנו לבא כוחה בשני מכתבים וביקשו שהיא תחזור לעבודה. התובעת השיבה שהיא לא היתה מודעת לזה (ש' 12, עמ' 11 לפרוטוקול מיום 11.6.14). עלינו לציין כי מדובר במכתב שצורף לכתב התביעה מיום 22.11.11 בו כתב ב"כ הנתבעת לב"כ התובעת: "... מרשתי דוחה בשאט נפש כל העובדות והטענות במכתבך. מרשתך התפטרה מעבודתה אצל מרשתי ללא הודעה מוקדמת ותוך גרימת נזקים עצומים למסעדה ולתדמיתה. ניסיונות מרשתי להביא לחזרת מרשתך לעבודתה במסעדה ו/ו להגיע להסדר מוסכם עלו בתוהו ומרשתך דחתה כל פניות מרשתי בנדון. יוער כי גם בשיחתנו הטלפונית חזרתי והבהרתי בפנייך כי מרשתי עומדת על חזרתה המיידית של מרשתך לעבודה בחברה. דא עקא כי במענה ציינת בפני שמזה תקופה החלה מרשתך עבודתה אצל מעסיק אחר וזו הסיבה בעטייה בחרה היא לחמוק מפניות מרשתי. למען הסר ספק, מרשתי תשוב ותבהיר כי היא חפצה בחזרתה המיידית של מרשתך לעבודה סדירה כבעבר. ...." התובעת השיבה שעורכת הדין שלה לא עדכנה אותה שהיא קיבלה שני מכתבים ממשרד ב"כ הנתבעת (ש' 14, עמ' 11 לפרוטוקול מיום 11.6.14). 8. כאשר עו"ד פונה בשם לקוח ומקבל תשובה מהצד השני חזקה שהתשובה או תוכנה המלא הועברה ללקוח. לטענת התובעת, באת כוחה לא יידעה אותה על אודות תשובתם של עורכי הדין של הנתבעת לשוב אל העבודה. סעיף 2 לחוק השליחות, התשכ"ה - 1965 קובע: "שלוחו של אדם כמותו, ופעולת השלוח, לרבות ידיעתו וכוונתו מחייבת ומזכה, לפי העניין את השולח". (ההדגשה לא במקור - צ"פ). בנסיבות אלה אנו קובעים שהתובעת היא זו שבחרה לא לחזור למקום העבודה. ידיעתה של באת כוחה מחייבת את התובעת. לאור זאת, אין לנו אלא לקבוע כי התובעת היא זו שבחרה להתעלם מפנייתה של הנתבעת לחזור לעבודה, ולכן אין היא זכאית לפיצויי פיטורים. 9. גם אם התובעת סברה שהנתבעת ביקשה לסיים את העבודה קודם לכן, הרי מכתב ב"כ הנתבעת מיום 22.11.11 הוא הודעה שהנתבעת חפצה בחזרתה המידית של התובעת לעבודה סדירה ולכן אין לראותה כמפוטרת. התרשמנו שבין מנהל הנתבעת לבין התובעת התנהלו שיחות במהלך חודש אוקטובר 2011 אמנם לא מן הנמנע שכל צד הבין את הדברים אחרת. אולם כאמור, המכתב מיום 22.11.11 מדבר בעד עצמו. 10. לאור האמור, אנו קובעים שהוצע לתובעת לחזור לעבודה לכל המאוחר ביום 22.11.11 אך היא לא נענתה לאותה הצעה. 11. התובעת טענה שבחודש פברואר 2012 הנתבעת חתמה על גבי הטופס לקבלת דמי אבטלה שיועד למוסד לביטוח לאומי וציינה שסיבת העבודה פיטורים. מנהל הנתבעת הכחיש שהוא חתם על אותו מסמך שהוצג וטען שחתימתו זויפה. בעניין זה הגישו הצדדים חוות דעת גרפולוגיות, הגרפולוג מטעם התובעת לא התייצב להעיד ולהיחקר על חוות דעתו ולכן לא ניתן לתת לחוות דעתו משקל. הגרפולוג מטעם הנתבעת העיד שבדיקת השוואת החתימות שהיו בפניו מובילה למסקנה שהחתימה לא בוצעה בכתב ידו של מנהל הנתבעת אך הסביר שלא ניתן להגיע למסקנה בסבירות גבוהה יותר כי לא הוצג בפניו מסמך המקור שלטענת התובעת הומצא למוסד לביטוח לאומי. 12. התובעת טענה שהמסמך נחתם ע"י מנהל הנתבעת שמסר את המסמך לבעלה במסעדה. היא אישרה שהיא לא ראתה את מנהל הנתבעת חותם על המסמך אך העידה שבעלה הביא לה את המסמך באותו יום (עמ' 14 שורה 13 לפרוטוקול מיום 11.6.14). 13. התובעת בחרה לא להעיד את בעלה שלטענתה קיבל את המסמך. התובעת אינה יכולה להעיד שהיא ראתה את מנהל הנתבעת חותם על המסמך. בעניין זה הימנעות מהבאת ראיה מהותית או עדות מהותית, מקימה חזקה לחובתו של הצד שנמנע מלהביא אותה ראיה או עדות מהותית. ר' דבריו של המלומד יעקב קדמי, בספרו על הראיות, חלק שלישי, עמ' 1392-1391 (תשנ"ט - 1999):"הימנעות מהבאת ראיה. . . מקימה למעשה לחובתו של הנמנע חזקה שבעובדה, הנעוצה בהיגיון ובניסיון החיים, לפיה: דין הימנעות הודאה בכך שאילו הובאה אותה ראיה, היתה פועלת לחובת הנמנע. . . והלכה למעשה, רואים אותה הן במישור האזרחי והן במישור הפלילי כ'מחזקת' את הראיות העומדות לחובת הנמנע, ומחלישה את הראיות המובאות להוכחות גרסתו". ר' גם ע"ע 402/07, ניצנים - חברה לאבטחה וניהול פרויקטים בע"מ נ' יאיר חודאדי ואח' (ניתן ביום 20.1.10): "הימנעות מהבאת ראיה מצויה ורלוונטית מובילה למסקנה שאילו הובאה היא היתה פועלת לרעתו של אותו צד שנמנע מהגשתה, ועל כן ההימנעות מחזקת את ראיות התביעה". 14. לאור עדות הגרפולוג שהובא כעד מצד הנתבעת, ולאור הכחשת מנהל הנתבעת כי חתם על המסמך בו כתוב שסיבת הפסקת העבודה היא פיטורים, אין אנו יכולים לקבוע שאכן מנהל הנתבעת הוא זה שחתם על אותו מסמך. יחד עם זאת, המסמך נכתב בחודש פברואר 2012 וזאת לאחר שהתובעת סירבה לחזור לעבודה, לכן שאלת החתימה של המסמך אינה מעלה ואינה מורידה לעניין סיום יחסי העבודה שכאמור הסתיימו ביום 22.11.11, כפי שהבהרנו לעיל. 15. הנתבעת הכינה לתובעת תלוש המשכורת לחודש 9/2011 שהודפס ביום 11.10.11. בתלוש זה נכתב שהתובעת זכאית לחופשה בסך של 2,677 ₪; לדמי הבראה בסך של 4,380 ₪; לפיצויי פיטורים בסך של 14,536 ₪ ולשווי קרן השתלמות בסך של 5,563 ₪. לטענת מנהל הנתבעת הסכומים לא שולמו לתובעת לאור דרישתה לקבל סכומים נוספים. בהנפקת תלוש שכר זה יש הודאה של הנתבעת לגבי זכאות התובעת לאותם רכיבים המפורטים בו ובכלל זה לפיצויי פיטורים לגבי אותו מועד 11.10.11. לאור זאת, על הנתבעת לשלם לתובעת: חופשה בסך של 2,677 ₪; דמי הבראה בסך של 4,380 ₪ ושווי קרן השתלמות בסך של 5,563 ₪. לא מצאנו שיש לחייב את הנתבעת בתשלום פיצויי פיטורים למרות האמור בתלוש השכר. לאחר הוצאת התלוש, החליפו ב"כ הצדדים מכתבים, בהם טענה ב"כ התובעת שהתובעת פוטרה וכאמור ב"כ הנתבעת הכחיש טענה זו וביקש מתובעת לשוב אל העבודה. מנהל הנתבעת הסביר את הוצאת התלוש ופירוט הרכיבים בו במסגרת מו"מ שהיה בינו לתובעת לסיום הסכסוך, אך לטענתו היא רצתה מעבר למה שהוצע לה (עמ' 18 שורות 1 עד 5 לפרוטוקול מיום 11.6.14). לא השתכנענו שהנתבעת פיטרה את התובעת לפני 22.11.11. ההצעה לגמר חשבון כפי שהוצעה בתלוש השכר היתה במסגרת משא ומתן ולא השתכללה לחוזה של סיום העבודה והראיה שהנתבעת ביקשה מהתובעת להתייצב לעבודתה. 16. לאור המחלוקת בין הצדדים בעניין סיום העבודה שלכל המאוחר הופסקה ביום 22.11.11, מצאנו לנכון לזכות את התובעת גם בשכר עבור חודש אוקטובר וחודש נובמבר עד ליום 22.11.11 כך שהתובעת זכאית לשכר נוסף בסך של 12,277 ₪. 17. התובעת בכתב תביעתה תבעה הפרשים של קרן פנסיה בשיעור של 5% מבלי לפרט מה המקור של גובה האחוזים. הנתבעת טענה ששילמה לתובעת הפרשות פנסיוניות על פי צו ההרחבה לביטוח פנסיוני מקיף. התובעת לא פירטה את החישוב לא בתצהירה, לא בעדותה ולא בסיכומיה ולכן רכיב התביעה של הפרשה לפנסיה נדחה. 18. התובעת תבעה פיצוי בגין אי עריכת שימוע בשיעור של שתי משכורות. כאמור קבענו שגם אם היתה מחלוקת בעניין סיום העבודה הרי ביום 22.11.11 התובעת נתבקשה לשוב לעבודתה. לכן לא מצאנו שהתובעת זכאית לפיצוי בגין אי עריכת שימוע, פיצוי בגין אי מתן הודעה מוקדמת ופיצוי בגין אי קבלת מכתב פיטורים כדין, מה עוד שהתובעת זנחה רכיבים אלו בסיכומיה. 19. משקבענו שהתובעת לא פוטרה, היא אינה זכאית לפיצוי בגין פיטוריה לאחר חופשת הלידה ולפיצוי עונשי כפי שהגדירה אותו בכתב התביעה בסך של 50,000 ₪. לשלמות התמונה נוסיף שהתובעת לא התייחסה כלל לרכיב זה בעדותה וזנחה אותו בסיכומיה. 20. התובעת תבעה פיצוי עבור קרן השתלמות בסך של 13,723 ₪, הנתבעת טענה שהתובעת לא זכאית כלל לקרן השתלמות אלא צירפה את עצמה מתוקף תפקידה כמנהלת חשבונות אצל הנתבעת לאותה קרן ללא ידיעת הנתבעת. התובעת טענה שהובטח לה שכעבור שנה מתחילת עבודתה תהיה זכאית לקרן השתלמות אותה תקבל רטרואקטיבית החל מחצי שנה לאחר תחילת עבודתה. כאמור באותו תלוש שכר של חודש 9/2011 נרשמו לזכות התובעת סך של 5,563 ₪ לקרן השתלמות. התובעת לא פירטה וממילא לא הוכיחה מהו השיעור בו היתה אמורה לקבל את קרן ההשתלמות ולכן היא לא זכאית לסכום מעבר לסכום המצוין בתלוש השכר של חודש 9/2011. 21. למרות דרישת הנתבעת לקזז דמי הודעה מוקדמת מהסכומים שהתובעת זכאית להם, החלטנו לא לחייב את התובעת בתשלום דמי הודעה מוקדמת . גם בתלוש 9/2011 אין אזכור לקיזוז כזה. דרישת הנתבעת לקיזוז סכומים נוספים מהתובעת לא הוכחה ולכן אנו דוחים את טענות הקיזוז. 22. סופו של דבר על הנתבעת לשלם לתובעת: דמי חופשה בסך של 2,677 ₪; דמי הבראה בסך של 4,380 ₪; שווי קרן השתלמות בסך של 5,563 ₪; שכר עבודה לחודש אוקטובר 2011 בסך של 7,222 ₪; שכר עבודה לחודש נובמבר 2011 עד ליום 22.11.11 בסך של 5,055 ₪. כל הסכומים ישולמו תוך 30 יום, שאם לא כן, הם ישאו הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.10.11 עד התשלום המלא בפועל. 23. לאור התוצאה אליה הגענו ובהתחשב בעובדה שסכום התביעה עמד על למעלה מ-135,000 ש"ח כל צד יישא בהוצאותיו. 24. פסק הדין ניתן בהרכב של שניים לאור ההחלטה מיום 11.6.14. 25. זכות ערעור לבית הדין הארצי תוך 30 יום מקבלת פסק הדין. לידהחופשת לידה